תצהיר תמיכה מטעם הבנק - שיקים ללא כיסוי הערעור שבפני נסוב על החלטת בית המשפט השלום לבטל הבאתם במניין של 13 שיקים אשר סורבו על ידי המערער לאחר שקיבל גירסתה של המשיבה - משהמערער לא הביא ראיות מטעמו שיתמכו בטענותיו העובדתיות, למעט כתב תשובה. העובדות הרלוונטיות לענינינו הן כדלקמן: המשיבה ניהלה חשבון בנק אצל המערער (להלן- "הבנק") והועמדה לרשותה מסגרת אשראי על סך של 50,000 ₪. ביום 9.4.07 התקשרה פקידת הבנק והודיעה כי הכספים בסך של 35,600 ₪ שהופקדו בטעות בחשבון המשיבה לפני כחודשיים, ימשכו מהחשבון ויועברו לבעליהם ועל המשיבה להפקיד הסכום חזרה בחשבון הבנק בתוך יומיים. ביום 11.4.07 הוצא מהחשבון הסכום שהופקד בטעות והחשבון נקלע לסחרור כיוון שהבנק סירב באותו היום לכבד שיקים שהוצאו זה מכבר בהסתמך על מצב החשבון. ביום 12.4.07 הוצאה למשיבה התראה על הגבלה לאחר שסורבו חמישה שיקים והחשבון עמד ביתרת חובה מעבר למסגרת שאושרה. עיקר הערעור מופנה כנגד קביעת בית המשפט שהיה צריך להעיד את פקידת הבנק כדי לסתור טענותיה העובדתיות של המשיבה. טענות הצדדים הבנק מלין שגרסתו לא נשמעה אף כי פקידת הבנק, גברת אביבה דהן, נכחה במעמד הדיון. לעמדתו ב"כ המשיבה סירב לחקור את פקידת הבנק לעובדות השנויות במחלוקת ויש לזקוף זאת לחובתו. היה על ביהמ"ש לקבל את גירסת הבנק המובאת בכתב התשובה כגירסה עובדתית. גם אם שגה הבנק משלא הגיש תצהיר מטעמו, חובה היתה על בית משפט, מיוזמתו, לאפשר למערער לתקן את הטעות בדרך של הבאת עדות נציגת הבנק ללא תצהיר, בין בדרך של דחיית מועד הדיון לצורך הגשת התצהיר ובין העדתה בעל פה. המשיב תומך בנימוקי פסק הדין וטוען כי אי הגשת תצהיר פועלת לחובת הבנק, שעה שאבי המשיבה העיד - וגרסתו לא נסתרה - כי סיכם עם פקידת הבנק, שאם יפקיד באופן מידי סך של 11,000 ₪ תינתן למשיבה אורכה להסדיר את מסגרת האשראי, בעקבות הטעות בהפקדת הכספים לחשבונה. הוא אכן פעל על פי סיכום זה והפקיד הסכום הנדרש, אך הבנק לא עמד בהסכם. דיון השאלה היחידה שהינה רלוונטית, ועל כך נסוב הערעור, האם היה מקום להסתמך על כתב התשובה ולראות בכך גרסה של הבנק, מבלי שהוגש תצהיר בדבר העובדות השנויות במחלוקת. תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981 (להלן: "התקנות") הן אלה שקובעות את סדרי הדין בהליך כגון דא ואת המסגרת הנורמטיבית לדיון. תקנה 6(ג) לתקנות קובעת כי תשובת הבנק אינה נדרשת לתמיכה בתצהיר. הבנק לא צירף תצהיר לאימות הנטען בתשובתו. אין חולק כי לא קמה חובה לעשות כן, אלא אם היה נדרש לכך על ידי בית המשפט. לעניין זה ראה ע"א (נצרת) 146/98, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מלכה (לא פורסם): "... תשובת הבנק אינה טעונה תמיכה בתצהיר, הרי אם הבנק המשיב יגיע למסקנה שיש צורך להביא ראיות של עדים כלשהם, מטעם הבנק, על מנת להציג עמדת הבנק מבחינה עובדתית, אין כל מניעה לעשות זאת גם בהעדר כל תצהיר של אותם העדים, אלא אם בית המשפט הורה להמציא תצהיר של אותם העדים". מבחינת סדרי הדין, אכן אין חובה לצרף תצהיר לתשובה, אך עדיין דיני ראיות בעינם וצד הרוצה להוכיח טענה מטענותיו, חייב להעיד עדים מטעמו, בין אם זה בתצהיר או פניה לבית המשפט להעידם ללא תצהיר. היה על המערער להעיד את פקידת הבנק כדי להוכיח טענותיו העובדתיות שעומדות בסתירה לטענות אבי המשיבה בדבר הסכמה אליה הגיע עם פקידת הבנק. המשיבה בבקשתה טענה טענות עובדתיות רבות כנגד הבנק וייחסה לפקידת הבנק פעולות רבות שבוצעו ללא ידיעתה ובין היתר, העברת כספים מהחשבון הפרטי לחשבון העסקי, פעולות בניירות ערך על פי שיקול דעתה, מסגרת אשראי גמישה שהוסכם בינה לבין המשיבה ועוד, על כן גרסת פקידת הבנק - כי לא סוכם עם אבי המשיבה, שכנגד הפקדת 11,000 ₪, אותם הפקיד, תינתן אורכה להסדרת מסגרת האשראי - היתה חיונית ומהותית להכרעה. כתב התשובה של הבנק אינו גירסה עובדתית, שיש בה כדי להפריך או לסתור גירסת המשיבה, אלא כמוהו בכתב הגנה בתביעה אזרחית שעדיין יש להוכיח את הבסיס העובדתי שבו. כך גם נקבע בע"א (מחוזי חי') 533/94 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יוסף והבה, רכש, יבוא קבלנות והפצה בע"מ, תק- מח 96(3) 2621 בדעת רב: "...המחוקק אמנם איפשר לבנק להגיב על הבקשה להסרת הגבלה, מבלי להטיל על הבנק חובת צירוף תצהיר לאימות העובדות, אך מאידך גם נקבע בסעיף 6(ב) של התקנות הנ"ל כי: "לתשובה יצורפו העתק של מסמך ושל כל ראיה אחרת שהמשיב מסתמך עליהם". צירוף תצהיר מטעם הבנק איננו מנדטורי, אי-צירופו אינו מביא לאיונה של תשובת הבנק, ואולם, בבוא ביהמ"ש לשקול את מערכת הראיות שבפניו על ביהמ"ש להפעיל את הכללים הרגילים הנהוגים בבדיקתן של עובדות וראיות. בעניננו, קבעה כב' השופטת קמא שב"כ הבנק לא הצליחה לקעקע טענת המצהיר אשר מטעם החברה-המשיבה בדבר קיום הסכם עם הבנק, והוסיפה ונימקה כי עדותו נותרה עדות יחידה שלא נסתרה, ואף אין סיבה הגיונית המחייבת שלא לקבלה". גם כך בענינינו בית משפט קמא קיבל את גירסת המשיבה משלא הובאה כל עדות מטעם הבנק, לסתור גרסה זו. עוד נטען ע"י המערער כי היה על בית משפט קמא "להניח לפתחו של הבנק את האפשרות להעיד את העדה שנכחה באולם". עיון בפרוטוקול מלמד כי המערער לא ביקש את העדת פקידת הבנק. היה על המערער לבקש מפורשות להעיד את פקידת הבנק ואין זה מחובתו של ב"כ המשיבה לחקרה, כאשר לא באה כל בקשה של הבנק להעדתה שכן תנאי לחקירתה - מסירת גירסה עובדתית מטעם הבנק, כעדות ראשית. חזקה על פרוטוקול הדיון כי הוא משקף את הדברים שנאמרו במהלך הדיון ובפרוטוקול לא צוין שהבנק ביקש את העדת פקידת הבנק, ואם כן הדבר צריך היה לפנות ולבקש תיקון הפרוטוקול. טענת ב"כ המערער כי מכיוון שפקידת הבנק הייתה נוכחת באולם היה על בית משפט מיוזמתו להניח לפתחו של המערער את העדתה - לאו טענה היא ועדיף שלא היתה נשמעת כלל. אין זה מתפקידו של בית המשפט להנחות הצד כיצד לנהל הדיון. המשפט הישראלי, כידוע נוהג בשיטה אדוורסרית ובעלי הדין הם אלה אשר מופקדים על הבאת המידע לבית המשפט, הם אלה שבוחרים את דרך ואופן ניהול ההליך ואת מי לזמן לעדות. בתיק ע.א.9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ נקבע: "שיטת המשפט הנהוגה בישראל היא שיטת משפט אדוורסרית ו"אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו" (בבלי סנהדרין ו' ע"ב). לא מתפקידו של בית המשפט להביא ראיות שבעל דין לא דאג להביאן...זאת ועוד. לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר- פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה". לאחר הדיון בערעור הוגשה בקשת ב"כ המערער לאפשר את העדת פקידת הבנק בזו העת. בית המשפט שלערעור אינו בגדר "מקצה שיפורים" לאשר היה צריך להיעשות בבית משפט קמא מלכתחילה, ומשלא הובאו עדים מטעם הבנק, אין לו להלין אלא על עצמו ובאין גרסה עובדתית של הבנק, נכונה החלטת ביהמ"ש בקבלת הערעור. פרוטוקול כי הוא משקף נאמנה עם סיום כתיבת פסה"ד הוגשה בקשה לצרף אסמכתא ע.ש 3/94, החלטה שניתנה על ידי ביום 29.12.94. להחלטה זו אין רלונטיות לענינינו כיוון שמהות ההחלטה של בית משפט קמא היא שעמדת המשיבה לא נסתרה, כיון שלא הובאו עדים מטעם הבנק, בעוד בהחלטה הנ"ל לא קיבלתי את עמדת המערערת שם. יתר הקביעות העקרוניות בע.ש הנ"ל אין בהן כדי להשפיע על ההכרעה כאן. סוף דבר הערעור נדחה. הבנק ישלם למשיבה הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ להיום. בנקשיקיםתצהיר תמיכהמסמכיםשיקים ללא כיסוי