1. זוהי תובענה לפיצוי כספי על פי החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. (להלן: "החוק"). רקע עובדתי 2. ביום 20.4.95 רכבה התובעת על קטנוע מ.ר. 47-148-01 כשבמהלך נסיעתה פגע בה כלי רכב אשר הופיע ממולה, הפילה ארצה וגרם לפציעתה. (להלן: "התאונה"). 3. התובעת, ילידת שנת 1977, היתה בת 17 שנים בעת התאונה, ולמדה אז בבית ספר תיכון בכתה י"ב. התובעת הינה בת 23 שנה היום. דיון 4. עיקר פגיעתה של התובעת כתוצאה מן התאונה היה בצווארה ובפניה, לאמור, בפה ובלסת. 5. לתובעת מונה, בהסכמה, מומחה רפואי אחד בלבד, בתחום רפואת השיניים, ד"ר דורון אבניאלי. (להלן: "המומחה"). 6. על פי חוות דעת המומחה מיום 1.9.98 נקבעו לתובעת 10% נכות צמיתה עקב סטייה קבועה בפתיחת הפה, ועקב מצב לאחר התאחות שבר בלסת תחתונה. 7. בחוות הדעת מציין המומחה כי נגרם לתובעת שבר סובקונדילרי בלסת הפה התחתונה מצד שמאל וכן חסרה שן מספר 35. 8. הסטייה בפתיחת הפה נגרמה, על פי חוות הדעת, מאז התאונה ולאורך כל תקופת המעקב ועד היום. כן קיימת מאז שחיקה ניכרת של השיניים, שכנראה התגברה לאחרונה, וניתן לייחסה, חלקה לפחות, לתאונה. 9. בפרק "הסיכום" קובע המומחה כדלהלן: "בגין סטייה קבועה בפתיחת הפה והפרעות בלעיסה אני קובע לנבדקת 10% נכות לצמיתות לפי תקנות הבטוח הלאומי, פרק שמיני, תקנה 73 (2) א II." 10. התובעת התלוננה על קושי באכילה ובלעיסה ועל ירידה במשקל מאז התאונה - ועל כך נאמר בחוות הדעת כי המומחה לא קיבל כל מסמך המאשר כי היתה ירידה במשקל. 11. בתצהירה ת1/, מציינת התובעת כי עקב משקל ירוד לא נתקבלה לשורות צה"ל, ולאחר שהעלתה מעט במשקלה גוייסה, ברם, שוחררה מן השרות לאחר ששוב ירדה במשקל וזאת מפאת חוסר משקל מתאים, לאמור, עקב תת משקל, מתחת ל- 40 ק"ג. מידע זה אושש כדבעי ע"י מסמך רפואי מרשויות צה"ל מיום 6.2.95 אשר צורף לתחשיב נזק מטעם הנתבעת. 12. ב"כ הצדדים הגישו תחשיבי נזק, כאשר תחשיב ב"כ התובעת עמד על סך של 162,550 ש"ח - ואילו תחשיב הנתבעת עמד על סך של 13,000 ש"ח כפיצוי בגין כאב וסבל בלבד. 13. הצעה להסדר כספי אשר הציע בית המשפט נתקבלה על דעת התובעת בלבד, ולפיכך נדרש בית המשפט להליך הוכחות, במסגרתו הוזמן מומחה בית המשפט, נחקר על חוות דעתו והבהיר נקודות הטעונות הבהרה. הנכות הרפואית והנכות התפקודית 14. הצדדים חלוקים על השאלה - באם היווצרות הסטייה בפתיחת הפה והמצב שלאחר שבר בלסת - מהווים הפרעה תפקודית - אם לאו. 15. בחוות דעתו מציין המומחה בפרק "הדיון" כדלקמן: "הסטיה בפתיחה קיימת מאז התאונה לאורך כל תקופת המעקב ועד היום. אין הגבלה בפתיחת הפה ולפי דו"ח המעקב מפה ולסת בילינסון אין הפרעה תפקודית. יש שחיקה ניכרת של השיניים, שכנראה התגברה לאחרונה, וניתן לייחס אותה, לפחות בחלקה, לפציעה." 16. ברם, בפרק "המסקנות", קובע המומחה כי נקבעה נכות בשעור של 10% בגין ההגבלות דלקמן: "בגין סטיה קבועה בפתיחת הפה, עם כאבים והפרעות בלעיסה..." 17. משמע, המומחה קובע כי קיימת נכות צמיתה בגין סטייה קבועה בפתיחת הפה המלווה בכאבים ובהפרעות בלעיסה. 18. מבהיר עוד המומחה עניין זה בחקירתו בפני ומציין כדלקמן: "ש: לעניין הסטיה, לבד ממה שתואר לך על ידי חברי, כאבים במזג אויר זה אמור לגרום לאיזשהם כאבים בתפקוד יומיומי? ת: הסטיה עצמה לא גורמת לכאבים. מצב הפרק כשהוא לא המצב הנורמלי עלול לגרום לכאבים מדי פעם. זה לא הממצא הבולט, אבל עלולים להיות כאבים. היא ציינה את זה בשינוי מזג האוויר אז כנראה שזה בולט במיוחד. אבל עלולים להיות כאבים. ש: יש איזשהי השפעה יומיומית, אני מבינה שאין לזה בעצם התשובה שענית לחברי השפעה יומיומית לעצם הסטיה הזאת... ת: לא באופן מעשי. ש: בהליכה, באכילה, בדיבור. ת: זה לא צריך להפריע באופן מעשי. אולי באכילה של דברים מאוד קשים, פיצוח אגוזים אולי, אבל לא באופן מעשי. שופטת: אבל בנקודה הזאת יש להדגיש שחוות הדעת אומרת בגין סטיה קבועה בפתיחת הפה עם כאבים והפרעות בלעיסה אני קובע לנבדקת 10%. ז"א, לפי החוות דעת הסטיה באה בצוותא חדא עם כאבים והפרעות בלעיסה, כך שאין חולק שיש תרגום לחיי היומיום. ת: כן." (ראה: פרטיכל עמ' 27 שורות 5-20). 19. עוד מציין המומחה במענה לשאלות הבהרה לב"כ הצדדים מיום 1.9.98 כדלקמן: "כאבים בזמן שינוי מזג אויר יכולים לנבוע כתוצאה משבר, ויכולים להיות קשורים לתאונה..." וכן ענה: "פגיעה בפרקי הלסת עם סטייה בפתיחה יכולה להגביר חריקת שיניים ושחיקה, בנוסף, קיים מכתבו של הרופא המטפל, ד"ר יעקובסון מ- 24.5.98, המעיד כי יש התגברות של השחיקה בשנה האחרונה. לאור זאת, קבעתי שניתן לייחס חלק מהתגברות השחיקה לתאונה." (ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 20. עוד מציין המומחה בחקירתו הנגדית בפני כי מדו"ח מחלקת הפה והלסת בבית החולים בילינסון עלה כי הליקוי אינו פונקציונלי. 21. בשקלי כל הראיות דנן, ומאחר שנושא קביעת הגבלה בתפקודיות מסור בידי בית המשפט, הגעתי לכלל דעה ומסקנה כי הנכות הרפואית הצמיתה בשעור של 10% הינה אף נכות תפקודית, כמבואר להלן. 22. בצרפי יחדיו העובדות כי המדובר בסטייה בפתיחת הפה בשעור שבין 5 מ"מ ל- 10 מ"מ, כדברי המומחה, וכן כי המדובר בהופעת כאבים מדי פעם, במיוחד בעת חילופי מזג האויר, וכן כי המדובר בכאבים ובהפרעות בלעיסה של המזון - הרי שראוי לקבוע כי הללו יחדיו מהווים הפרעה לחיי יומיום תקינים ואינם עולים בקנה אחד מכל וכל עם מנת חלקו של האדם הרגיל, אשר בדרך הטבע נולד ללא סטייה בפיו וללא חשש לכאבים בלסתותיו ולהפרעות בעת לעיסת מזון. 23. נקל לשער כי הפרעות כאלו מגבילות חייו של אדם בכל הנוגע ליכולתו לתפקד ביעילות במגוון רב של מקצועות וכן ברי הוא כי אדם בעל מגבלות כאלה לא תמיד יהא מסוגל לבצע תפקידיו במלוא כשוריו של אדם נטול המגבלות שצויינו. 24. הנכות מיסודה - נכות בשעור של 10% הינה - משמע, נכות שאינה מבוטלת, אשר מסוגה מהווה הפרעה תפקודית לחייו של כל אדם, ואין לפטרה במנוד ראש ולהתעלם ממנה כאילו כל התופעות המצטברות של סטייה בפתיחת הפה, כאבים מדי פעם במקום התאחות השבר בלסת התחתונה וכן כאבים והפרעות בלעיסה - כל הללו מותירים את האדם כמצב תיפקודו טרם התאונה. ועוד, פגיעה בתפקוד הפה מפריעה לאדם באשר הוא לעניין התבטאות ותקשורת, אפילו מדובר בהפרעות חלקיות. 25. לעניין הסמכות המסורה לבית המשפט בנושא הקביעה באם נכות רפואית הינה אף נכות תפקודית המגבילה נפגע בחיי היומיום, הנני מפנה לספרו של המלומד דוד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית תשנ"ח - 1997, בעמ' 186, שם נאמר כדלקמן: "בהיות הנכות התפקודית, והיא בלבד, הבסיס לקביעת הפיצוי בשל הפסד כושר ההשתכרות, לא היססו בתי המשפט להשתמש בשיקול דעתם וסטו מאחוז הנכות הרפואי כל אימת שזו לא נראתה בעיניהם כמבטאת את יכולתו של הנפגע אחרי הפגיעה." כן ראה דבריו של כבוד השופט א. גולדברג, בע"א 61/89, מדינת ישראל נ' ש. אייגר (קטין) ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מה (1) 580, בעמ' 592, שם נאמר כדלקמן: "אולם גם אם משמשת הנכות הרפואית 'מפתח', אין משמעות הדבר, כי בכל מקרה על הנכות התפקודית להיות זהה לנכות הרפואית. יש שעל פי ההגיון ונסיון החיים נשללת חפיפה אשר כזאת, בהתחשב, בין היתר, במהות הפגיעה ובנתוניו של הקטין, וקביעת ההפרש (אם כלפי מעלה ואם כלפי מטה) תהיה אז בגדר שומתו של בית המשפט." כמו כן, ראה דבריו של כבוד השופט ד. לוין בע"א 516/86, ר"ע 309/86, "אררט" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' ש. אזולאי ואח', פ"ד מ(4) 690, בעמ' 705, שם נאמר כדלקמן: "... דרגת נכות רפואית, אשר נקבעת על פי המבחנים שבדין זה או אחר שעוסק בפיצויים של נכים, ניתן לאמצה לצורך הדיון בתביעה לפי חוק הפיצויים, שהרי באלה עדיפה הקביעה של המומחים לדבר על יכולת הקביעה של השופט הדן בתביעת פיצויים. ככל שמדובר בהיבטים אחרים, היפים לעניין קביעת דרגת נכותו התפקודית של נפגע, עדיף שיקול דעתו של השופט, הבוחן את נזקיו של הנפגע בראייה רחבה וכוללת, על פי מיטב הכרתו, שיקול דעתו והנסיבות הכוללות של המקרה, כפי שהוכחו לפניו." כן ראה דברי כבוד השופט אשר, בע"א 646/77, לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3) 589, בעמ' 593, הקובע כדלקמן: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים, בהכרח, על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם; ולהפך ייתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה..." כן ראה דברי כבוד השופט ד. לוין בע"א 516/86, ר"ע 309/86, "אררט" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' ש. אזולאי ואח', פ"ד מ(4) 690, בעמ' 700 האומר כדלקמן: "יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש, בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאות בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו. במקרה כזה, למשל, יפסוק בית המשפט בתביעה לפיצוי בשל נזק שאינו ממוני על פי דרגת הנכות שנקבעה ועל פיה בלבד, ואילו באשר לנזק ממוני, ייפסק הפיצוי על פי דרגת הנכות התפקודית, שאפשר שתהיה בשעור גבוה, ואף גבוה מאוד, מדרגת הנכות הרפואית גרידא; ואפשר שתפחת, ואולי במידה ניכרת, מדרגת הנכות הרפואית." 26. יתר על כן, מסקנתי זו מתחזקת נוכח עדותה של התובעת בתצהיר עדותה הראשית, אשר לא נסתרה בחקירתה הנגדית, והמקובלת עלי כמהימנה - כי בכוונתה לעסוק במקצוע ההוראה ולפיכך החלה לומדת הוראה במכללת לוינסקי. 27. במקצוע ההוראה, בדומה למקצועות רבים אשר יש עמם עיסוק בקבוצת בני אדם, מהווה ההגבלה של סטייה בפתיחת הפה וההגבלה של תופעת הכאבים וכן ההפרעה בהופעת כאבים בעת לעיסה - משום הגבלה בחיי היומיום, ויש מקום סביר לחשוש כי התובעת תהא מוגבלת בבחירתה החופשית לעסוק בכל משרה שהיא בתחום ההוראה עקב ההפרעות דנן, ותהא מוגבלת בקידומה. 28. התובעת אף מציינת כי עקב הסטייה בפתיחת הפה, קיימת אף פגיעה אסתטית בפניה ופגיעה בדיבור ברור - וכן מציינת כי נוצרה הפחתה בבטחונה העצמי. אף שאלו לא עולים כדי ממצאים רפואיים, ראוי הוא להתחשב אף באלו לצורך שקילתה של שאלת ההפרעה התפקודית דנן של הנכות הרפואית, כמאמר הפסיקה המנחה לעיל. 29. אשר על כן, הגעתי לכלל דעה ומסקנה כי הנכות הרפואית מהווה אף מגבלה תפקודית. הפסד שכר לעתיד 30. על יסוד קביעתי כי המדובר בנכות תפקודית בשעור של 10% יש לפצות התובעת על הפסדיה בשכר הצפויים, והללו יגזרו מתחום עיסוקה הצפוי בהוראה, אשר מוסכם על ב"כ התובעת כי הינם מבוססים על השכר הממוצע במשק, אשר יש אף ליחסו לצעירים בני גילה של התובעת. 31. בסיכומיו, מציין ב"כ התובעת כי יש לפצות את התובעת בשעור של 10% מן השכר הממוצע במשק בסך של 6,200 ש"ח בניכוי 25% מס הכנסה מגיל 20 ועד גיל 65, לפרק זמן של 45 שנה - סכום מהוון בסך של 137,700 ש"ח. 32. סבורתני, כי ניתן בנסיבות דנן, בהן שעור הנכות הינו 10% בלבד - לפסוק לתובעת סכום גלובלי לפיצוייה בגין הפסדיה הצפויים בעתיד על יסוד השכר הממוצע במשק - ועל כן פוסקת הנני לתובעת סכום גלובלי לעניין הפסד השתכרות בעתיד בסך של 50,000 ש"ח. הוצאות רפואיות לעתיד 33. המומחה הרפואי ציין כי לתובעת נגרמה שחיקת שיניים ברמה גבוהה עקב הסטייה בפתיחת הפה, אשר רובה ככולה יש לזקוף לעניין התאונה ותוצאותיה. 34. על נושא זה העיד המומחה כדלקמן: "ש: ואני שואל אותך האם זה נכון שהשחיקה שלה משמעותית, ואני הייתי מבקש ברשות בית המשפט שניה אחת שיראה את המצב היום אם אתה מוכן? ת: השחיקה היא בהחלט, בהחלט יש שחיקה, זה אין ספק, לבדוק אותה כאן אי אפשר." (ראה: פרטיכל עמ' 20 שורות 15-19). 35. כן מציין המומחה כי לשם מניעת שחיקה מוגברת זו על התובעת להתקין סד של פלסטיק בפיה, אשר עליה לשימו מדי לילה בין השיניים העליונות לתחתונות עקב אי התואם בין שורת השיניים העליונה לאלו אשר בלסת התחתונה. 36. לקביעת המומחה, התקנת הסד אינה כלולה בסל הבריאות אשר ניתן למטופלי קופות החולים, ועלותו הינה כ- 800 ש"ח ויש צורך להתקין סד חדש כזה בכל שנה עד שנתיים. (ראה: פרטיכל עמ' 22 שורות 9-19). 37. כן קובע המומחה כי עקב השחיקה המוגברת של השיניים, יש לטפל בשיניים השחוקות ע"י התקנת כתר שמחירו בין 1,500 ש"ח לבין 1,700 ש"ח הכתר, וכי יש צורך להחליפם כל 8 שנים עד 10 שנים. עוד מציין הוא, כי טיפול זה אף הוא אינו מוענק בגדר סל הבריאות. (ראה: פרטיכל עמ' 22 שורות 18-25). 38. מסביר עוד המומחה כי במצב של שחיקת יתר הרי שלפנינו כוחות חריגים המופעלים על השיניים וכדי למנוע אי-יציבותן של השיניים יש לטפל בהן בשקידה, שכן הזנחה עלולה להביא לתוצאות של התנדנדות השיניים והצורך לעקרן. (ראה: פרטיכל עמ' 23, שורות 10-25). 39. לאור אלה, ולאור חיוניות טיפולה של התובעת בסד לילה ובחידוש כתרים - וזאת בפרקי הזמן שצויינו - יש לפצותה על הוצאות רפואיות אלה בעתיד, אשר לא כלולות בסל הבריאות ואינן מכוסות בגדר חוק בטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994, ואינן באות בגדרה של הלכת ע"א 5557/95, 6881/95, סהר חברה לבטוח בע"מ נ' דוד אלחדד ואח', פ"ד נא(2), עמ' 724. 40. לפיכך, הנני פוסקת לתובעת בגין הוצאה רפואית לעתיד לעניין התקנת סד לילה במחיר של 800 ש"ח מגיל 19 ועד גיל 70, בהיוון הסכום ל- 51 שנה - הסך של 20,600 ש"ח. 41. כן הנני פוסקת לתובעת הוצאות רפואיות בגין החלפת כתרים - לפי 3 כתרים בעלות של 4,500 ש"ח - מדי 9 שנים - עד גיל 70 - בהוון הסכום - הסך של 18,000 ש"ח. כאב וסבל 42. לסכומים אלה יצטרף פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 14,000 ש"ח. 43. לסיכום - הנני פוסקת לתובעת הפיצויים כדלקמן: א. בגין כאב וסבל - 14,000 ש"ח ב. בגין הפסד שכר לעתיד - גלובלי - 50,000 ש"ח ג. בגין הוצאות רפואיות לעניין התקנת סד לילה - 20,600 ש"ח ד. בגין הוצאות רפואיות לעניין החלפת כתרים - 18,000 ש"ח סה"כ: 102,600 ש"ח אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת הסך של 102,600 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשעור של 13% בצרוף מע"מ כחוק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן והודע היום: 28.3.00. ח. ינון, שופטת מותר לפרסום היום: 28.3.00. נישואין / חתונהלסתשבר