הפסדי השתכרות לעובד כפיים שנפגע בתאונת דרכים: 1. זו תביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב הפגיעה בגופו של התובע בתאונת דרכים מיום 2.11.94. התיק היה קבוע בפני כב' השופטת ד"ר נ. דנון ובפניה התקיימו כמה ישיבות קדם משפט. לאחר שעברה לכהן בביהמ"ש המחוזי בנצרת, נקבע ההמשך בפני. באי כח הצדדים הסכימו, שפסק הדין יינתן על דרך סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). 2. התובע הוא קטין, יליד 1990 , והתובעים 2 ו-3 הם הוריו. התובענה הוגשה על בסיס חוק הפיצויים ומתעוררת רק השאלה, מהם הנזקים שבגינם הוכיח התובע זכותו לפיצוי ובאיזה שיעור. 3. לפי תעודת חדר מיון של בית החולים הממשלתי בנהריה, אושפז התובע ביום התאונה, עם פצע קרוע של 3 X 5 ס"מ בכף רגלו השמאלית, שיפשופי עור בשטח של כ8- X 10 ס"מ ונפיחות בכף הרגל. בוצעו ניתוח וחבישה והתובע אושפז ל4- ימים. לאחר שהתובע שוחרר מביה"ח, הוא נזקק להמשך טיפולים. פצעיו הגלידו אך נותרה צלקת בכף הרגל. 4. רופא מומחה שמינתה כב' השופטת ד"ר דנון, לחוות דעתו על פי סעיף 6א' לחוק הפיצויים, נתן חוות דעת, וכן נתן תשובות לשאלות הבהרה שהפנו אליו באי כח הצדדים. לפי דעתו, נותרה לתובע, עקב התאונה, צלקת באספקט המדיאלי של כף הרגל והקרסול, באורך של 14 ס"מ וברוחב של 2-3 ס"מ. הצלקת לא גרמה לפגיעה בהתפתחות הרגל, אך היא מעובה, חלק ממנה נוקשה, לא מובילית ויש חסר ברקמה התת עורית. לכן קבע המומחה, שנותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%. בעקבות שאלת הבהרה שהפנתה למומחה כב' השופטת דנון, הוא הוסיף ש"ניתן לראות בנכות זו נכות תפקודית". 5. ב"כ התובע מבקש לפסוק למרשו: הוצאות רפואיות, לפי קבלות; הפסדי הכנסה של הוריו, בסכום גלובאלי של 5000 ש"ח; הפסד וסבל בסכום גלובאלי, שהוא מבקש לקבוע מעבר למפתח הקבוע בחוק הפיצויים, על פי שיעור הנכות וימי האישפוז; הפסדי שכר של התובע בעתיד, אף זאת על בסיס גלובאלי שמעל למתחייב מ10%- הנכות שנקבעה; הוצאות על הצורך בנעליים מיוחדות בעתיד; ופיצוי גלובאלי, על ההגבלה שתחול על התובע ביכולתו לשחק ולעסוק בספורט. 6. ב"כ הנתבעים מבקש להסתפק בפיצוי על כאב וסבל, לפי השיעור הקבוע בחוק הפיצויים, על בסיס ימי האישפוז והנכות ועל הפסד השתכרות - בסכום גלובאלי "על הצד הנמוך", תוך התחשבות בכך, שהתובע בן 6 ובידיו לבחור לעצמו עבודה שלא תופרע ע"י הנכות. 7. למעשה, בשני נושאים יש מחלוקת של ממש בין באי כח הצדדים, ושניהם נוגעים להערכת הפסד ההשתכרות: האחד - האם, לצורך הערכת הפסד ההשתכרות, יש לראות את הנכות כתפקודית ? השני - כיצד יש להעריך את הפסד ההשתכרות: על בסיס גבוה או נמוך מהשכר הממוצע במשק? 8. השאלות קשורות ביניהן ואעסוק בשתיהן יחד. התובע קטין. בעת התאונה היה כבן 4 שנים וכיום הוא כבן 7. כל נסיון להעריך, במה יעסוק הקטין כשיגדל, הן לצורך הערכת מידת ההפרעה שתהיה לנכות על תפקודו, הן לגבי מגוון העבודות שהוא עשוי למצוא לעצמו והן לצורך פוטנציאל ההשתכרות שלו, אינו אלא ניחוש וספקולציה. המומחה לא אמר דברים ברורים, בעניין מידת ההפרעה התפקודית שיש לנכות. בחוות הדעת לא נאמר כלום וגם בתשובה לשאלת ההבהרה לא. רק בתשובה לשאלתה המפורשת של כב' השופטת, השיב המומחה, ש"ניתן לראות בצלקת נכות תיפקודית". 9. ב"כ הנתבעת טען, אם גם בשפה רפה, שהיות ומדובר בבן למשפחה פשוטה ואביו של התובע טייח במקצועו, יש להניח שגם התובע ימצא פרנסתו בתחום דומה, ולכן תהיה השתכרותו נמוכה. הטענה אינה נראית לי, מכמה סיבות: ראשית - ממה נפשך: אם אקבל את הטענה, שרבים הסיכויים שגם התובע, כאביו, יעסוק "במלאכה פשוטה", כי אז יש לתת משקל יתר לפגיעה בכף רגלו, שעלולה להפריע לעובד כפיים בכלל ולעובד בבנייה בפרט, יותר מאשר לאדם שעבודתו, למשל בישיבה. שנית, וזה העיקר - הציפיה או התחזית, שבנו של טייח יעסוק אף הוא במלאכה דומה, אינה אלא ניחוש בעלמא. קשה לצפות את כיווני ההתפתחות, או ההצטיינות, של ילד בן 4 או בן 7, עדיין קשה לעמוד על יכולתיו או נטיותיו ונאמר כבר: "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה" (נדרים, דף פ"א עמ' א'). ראה דברי כב' השופט אור, ב-ע"א 90/5118 - אילנה בשה נ' מדינת ישראל ואח' (תקדין עליון 93 כרך (3) עמ' 440): "אכן, באותם מקרים בהם אין לבית המשפט נתונים לסטיה מהכלל, ישמש השכר הממוצע במשק כמודד ראוי לקביעות כושר ההשתכרות. במקרה כזה ישמש השכר הממוצע במשק, כדברי השופט גולדברג בע"א 89/61 מדינת ישראל נ' אייגר (פ"ד מ"ה(1) 850: "קריטריון אחיד, יציב וסולידי... אשר מפשט את הדיון ומונע ספקולציות... " (שם, בעמוד 591).". וכב' השופט דב לוין, ב- ע"א 83/778 - עיזבון המנוחה שרה סעידי נ' אהרון פור, פד"י מ'(4) עמ' 632: "לגבי קטינים, שטרם הגיעו לגיל בגרות ושמסלול עבודתם והשתכרותם טרם התגבש וטרם ניתן לקבוע ביחס אליו קווים מייחדים, נקבע בפסק-דין רבים, כי יש לערוך את החישוב על בסיס החישוב הקונוונציונלי של מכפלת אחוז הנכות בשכר הממוצע במשק" צוקרמן ואח' נ' שנברגר ואח', פ"ד י"ד 479, בעמ' 482.". 10. אשר על כן, בהעדר כל ראיות העשויות להצביע על הצדקה לסטייה, מחישוב הפסד ההשתכרות על בסיס השכר המוצע במשק ומתוך הספק שחוות המומחה מעוררת, לגבי מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד של התובע, נראה לי לקבוע את הפסד ההשתכרות על בסיס 70% מהנכות הרפואית ועל בסיס השכר הממוצע במשק. 11. אשר לשאלה אם ראוי לפסוק פיצוי גלובאלי, או על בסיס אקטוארי, באי כח שני הצדדים בקשו ללכת לפי בסיס גלובאלי, אך כל אחד מהם לשיטתו: זה - על בסיס גלובאלי, מעל לתוצאה העולה מהחישוב האקטוארי, וזה - על אותו בסיס, בשיעור נמוך מהתוצאה הנ"ל. הדבר מוכיח עד כמה עדיף החישוב האקטוארי, כשניתן ללכת על פיו,על פני הערכה גרידא וכך ראוי לעשות במקרה דנן. 12. לענין הפסד ההכנסה של הורי הקטין, לא הוכחה השתכרות כלשהי שלהם ולא הונח בסיס כלשהו, להערכת ההפסד שנגרם עקב הזמן שהתובע אושפז. יש יסוד לכך, שהורי הקטין, או מי מהם, נאלצו לסעוד אותו בבית החולים ובבית, אך הסכום שביקש ב"כ התובע נראה לי מופרז מאוד. גם לגבי התביעה לפיצוי על הצורך בנעליים מיוחדות, הונח בסיס לכאורה לעצם הצורך בציוד עזר, אך לאו דווקא לנעליים מיוחדות, ולא הונח יסוד, לא לתקופת הצורך בציוד כאמור ולא לעלותו. לענין הבקשה לפיצוי על ההגבלה המסויימת שתחול על התובע בפעילות ספורט ומשחק, נראית לי עמדת ב"כ הנתבעת, שראש נזק זה מקבל את ביטויו, בפסיקת ההפסד הלא ממוני ("כאב וסבל"). 13. אלו אפוא הסכומים שאני פוסק לתובע, בגין נזקיו, לרבות בגין הפסד ההשתכרות של הוריו. כל הסכומים משוערכים ליום פסק הדין: א. הוצאות רפואיות, 1,000.- ש"ח ב. הפסדי הכנסה של ההורים בעבר, 1,000.- ש"ח ג. כאב וסבל, על בסיס 4 ימי אישפוז ואחוז הנכות 12,297.- ש"ח ד. הפסד השתכרות של התובע בעתיד, מגיל 18, בהיוון כפול 65.000.- ש"ח ה. פיצוי על פי אומדן, על הצורך במדרסים או התאמה מיוחדת של הנעלים 3,000.- ש"ח 82,297.- ש"ח לסכום זה יתווספו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ממנו. סכום פסה"ד ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הצמדה ורבית חוקית מהיום. הפסדי השתכרות