העובדות וטענות הצדדים 1. תיק זה מאחד את ת.א. 14497/95 ות.א. 8996/96. 2. ביום 29/8/95 נפתח ת.א. 14497/95 ובו הגישה התובעת (שהיא הנתבעת בת.א. 8996/96), כתב תביעה נגד הנתבעים (שהנם התובעים בת.א. 8996/96). טענות התובעת 3. התובעת רכשה את דירתה ביום 9/3/69, לפי הסכם מכר שנחתם עם הנתבעים, יקותיאלי נתן ורחל. מזה 26 שנה היא המחזיקה והבעלים בדירה המשמשת למגוריה, שנמצאת ברח' העילוי 9 בשכונת קריית משה בירושלים והרשומה כחלקת משנה 3,4 בחלקה 10 שבגוש מס' 30162 (להלן: "הבניין"). 4. הנתבעת, גב' הרנוי, (להלן: "הנתבעת") - בעלת שתי דירות ברח' העילוי 9 ומחסן הנמצא בסמוך לדירת התובעת. 5. בצמוד למחסן הנתבעת נמצאת יחידה נוספת המהווה רכוש משותף של כלל דיירי הבניין, ואשר כולל את חדר ההסקה שבו אחד מדודי ההסקה, המבער וכל הצנרת הקשורה בו. 6. הכניסה לדירת התובעת אינה דרך הכניסה הראשית וחדר המדרגות הראשיים של הבניין אלא דרך כניסה מצד מערב של הבניין. 7. למרות שדירת התובעת רשומה פורמאלית כמחסן, הרי מלכתחילה נבנה המחסן כך שישמש בפועל כדירה לכל דבר, שהתקיימו בה המאפיינים הבאים: הותקנה בדירה מערכת ביוב המשרתת חדר רחצה ושירותים שבדירה, קיים מטבח, ישנו חיבור של מערכת גז במטבח הדירה, הותקנה צנרת בדירה והוכנו שתי נקודות חיבור למערכת ההסקה של הבניין. כמו כן התובעת רכשה את הדירה, לאחר שזו שימשה סטודנטים למגורים, כל זאת בזמן שהנתבעים ידעו על כך והחרישו. 8. המוכרים, בני הזוג יקותיאלי, הצהירו בהסכם המכר של הדירה, כי הם הבעלים של החדר עם כל השירותים, כאשר בסוגריים נכתב: "שני המחסנים לשעבר". כמו כן בהקדמה להסכם המכר נכתב, כי התובעת מוכנה לקנות את החדר למטרת מגורים, ובס' 5-6 להסכם המכר צויין, כי קיימים בחדר רהיטים וכי הוסכם על המשך אספקת החשמל, המים והגז לדירת התובעת. כל האמור לעיל מעיד על כך שדירת התובעת שימשה כדירת מגורים. 9. כב' השופט גולדברג בשבתו כבית הדין העירוני זיכה את התובעת בת.פ. 332/70 ומנגד הרשיע את בני הזוג יקותיאלי בכך שבנו מחיצות פנימיות בתוך המחסן וע"י כך הפכו את יעודו של המחסן למקום מגורים. 10. בתחילת שנת 1995 או במועד סמוך לכך הודיעה הנתבעת לתובעת על כוונתה להתקין תנור הסקה משלה בחדר ההסקה ולמשוך ממנו צינור על גבי הקיר המשותף לתוך דירתה של הנתבעת. התובעת הודיעה לנתבעת כי היא מסכימה לכך בתנאי שההתקנה ומעבר הצינור ייעשו בצורה אסתטית, שלא תפגע במראה המעבר והקירות ואף נתנה הסכמה מותנית זו בכתב. 11. הנתבעת התקינה תנור ומערכת הסקה, אולם התקינה את מערכת המחלקים מחוץ לדירת ההסקה וסמוך לדלת והציבה צנרת גסה ומכוערת על פני הקיר, לרבות תקרת המעבר שהנה רכוש משותף. במעשיה אלה כיערה הנתבעת את המעבר לדירתה של התובעת ואת הבית בכללותו ואף פלשה והשיגה גבול ברכוש המשותף וגרמה לנזקים בו. 12. בנוסף לכך ביצעה הנתבעת את הפעולות הבאות: א. חפרה תעלה שרופדה בבטון, אשר הותקנה במפלס נמוך מהמעבר לדירת התובעת, ואשר מהווה מקור להיתקלויות ונפילות. ב. התקינה צינור שכוסה בבטון ואשר ממוקם מעבר למפלס המעבר לדירת התובעת. הן הצינור והן הבטון גלויים, מכוערים ומהווים אף הם מקור להיתקלות ונפילה. 13. הנתבעת ובני ביתה נוהגים לשפוך מים לדירת התובעת, והנתבעת אף הורתה למנקי המדרגות של הבניין לתעל את המים לכיוון המעבר של התובעת. 14. הותקנה תוספת למרזב הבית, שדרכו המים שמצטברים על גבי הגג נשפכים למעבר של התובעת ומונעים ממנה מעבר ראוי ובטוח. 15. על פני חלק מהחצר הסמוך למעבר הותקן צינור המתחבר לחדר ההסקה, אשר מכער את כל השטח ומהווה גורם סכנה ע"י היתקלות בו. 16. למרות שהנתבעת מאחסנת במחסנה רהיטים, בנה הפך את המחסן למקום מפגש עם חברים, ואף שמע עמם מוסיקה רועשת שפגעו ברווחתה, במנוחתה ובבריאותה של התובעת ובכך גרם לשינוי יעוד המחסן בניגוד לחוק. 17. הנתבעים גזמו את עץ התאנה ואת הצמחיה, שהיו בטיפול התובעת, ואשר היו בסמוך לחלון המחסן, למעבר ולכניסה לדירת התובעת וכיערו את המקום וכמו כן השחיתו את עציצי התובעת. 18. אין כל יסוד לטיעונים ולסעדים המבוקשים ע"י הנתבעים נגד התובעת באשר לשימוש במחסן מהטעמים האמורים לעיל וכן מהנימוקים הבאים : א. הנתבעים יצרו מצג בדבר הסכמה מצידם לשימוש של דירת התובעת כדירה, מה גם שבני הזוג יקותיאלי מכרו אותה כדירה. ב. המבנה של דירת התובעת נבנה ע"י הקבלנים שבנו את הבית, והדיירים שרכשו את דירותיהם כשהדירה היתה במצב כזה. ג. התובעת לא עשתה כל שינוי במבנה וברכוש המשותף. ד. התובעת זוכתה מאישום של שימוש שלא כדין בדירתה בת.פ. 332/70, ועל כן אין לנתבעים כל עילה נגדה בעניין זה. ה. הנתבעים לא הוכיחו שהתובעת גרמה לנזק כלשהו ברכוש המשותף, ולהפך, התובעת רק שומרת ומיטיבה את הנכס ודואגת לטיפוחו. ו. תביעת הנתבעים התיישנה. הואיל ומדובר בעניין של שימוש בלבד, שלגביו קיימת התיישנות רגילה של 7 שנים מיום שנוצרה העילה, ואין זה במחלוקת, כי מזה 30 שנה עד להגשת התביעה בת.א. 8996/96, התובעת גרה בדירתה. ז. טענת הנתבעים שהבניין נמצא באזור הסדר ולכן אין לשנות את יעודו של נכס הנמצא בו היא מופרכת, משום שהסדר מקרקעין קובע רק מי הוא הבעלים של כל אחד מהנכסים בשטח, ואין פקיד ההסדר דן בשאלת השימוש או הייעוד של כל אחד מהנכסים. 19. באשר לצנרת ההסקה שהותקנה על קירות הבניין ע"י הנתבעת, למרות שהתובעת נתנה לנתבעת את הסכמתה בכתב בכפוף לכך שלא ייראו צינורות ציפוי אסתטי, הנתבעת התקינה מערכת שלמה של צינורות על קירות הבית המשותף, כשהם מפוזרים על כל הקירות ונכנסים כל אחד למקום אחר בדירת התובעת דרך הקיר המשותף. מערכת צינורות זו הוגדרה ע"י כב' השופט רביד בביקור במקום במילים: "אין זה אסתטי ואולי אף מכוער". 20. בניגוד לנתבעים שמזניחים את החצר הסמוכה לדירתה של התובעת, הרי שהתובעת מנסה ככל יכולתה לתחזק כראוי את החצר והגינה ולתת מראה אסתטי למקום. לא זו אף זו, הנתבעים פגעו קשה בעץ התאנה שהתובעת נטעה ואף השחיתו צמחיה. 21. משפחת הרנוי ומשפחת אלון משליכות אשפה, אבנים ואדמה לחצר הסמוכה לדירת התובעת וכן למעבר המוביל אליה, ומר יחיאל אלון שופך מים באמצעות צינור לכיוון דירתה של התובעת. 22. התובעת חסמה את החנייה הפונה לרח' ריינס בשרשרת, משום שחנייה זו מעולם לא שימשה את דיירי הבניין, ולעומת זאת שימשה את מתפללי בית הכנסת הסמוך וכן את הקונים שמגיעים לחנויות הסמוכות. התובעת מוכנה לתת מפתח לדיירי הבניין, אולם האחרונים בראשות גב' לאה הרנוי סרבו לכך. 23. הגגון של התובעת נבנה על ידה לפני עשרות שנים במטרה למנוע בעד המים המלוכלכים והאשפה, שמגיעים מדירות הנתבעים, לחדור לפתח הכניסה של דירת התובעת. המרפסת של התובעת לא נבנתה על ידה אלא ע"י העירייה, כאשר האחרונה ביצעה לפני מס' רב של שנים עבודות בכבישים ובמדרכות שבעורף הבניין. 24. חבלי הכביסה של התובעת סמוכים מאוד לדירתה ולא פוגעים באיש בעוד חבלי הכביסה של יתר דיירי הבניין מותקנים דווקא בחצר הסמוכה לדירת התובעת, למרות שלכל אחד מהדיירים חבלי כביסה מחוץ לדירותיהם. 25. הריצוף שנבנה ע"י התובעת בא להחליף אבנים שקועות ושבורות, שהיוו סיכון ממשי, שוועד הבית היה אמור לטפל בתיקונם, דבר שלא נעשה. 26. עציציה של התובעת אינם גורמים לרטיבות ונזק כלשהו. העובדה שנראו סימני רטיבות בקירות מחסנה של גב' הרנוי אינם בשל עציצי התובעת אלא בשל כך שמחסנה של גב' הרנוי סגור ולא מאוורר. 27. יש לדחות את דרישת הנתבעים מהתובעת לשלם עבור הוצאות הבית, משום שתשלום זה נדרש בתביעה העיקרית ולא בתביעה נגדית, ולכן חלים עליו דיני הסמכות העניינית הכללית, כך שהסמכות לדון בעניין זה לא נתונה לבימ"ש השלום כי אם למפקח על רישום מקרקעין. לחלופין, התביעה לתשלום עבור הוצאות הבית התיישנה בחלקה הניכר, וכמו כן התובעת הגיעה לסיכום עם וועד הבית, לפיו היא תטפל בחצר הסמוכה לדירתה ותישא בהוצאות הכספיות הקשורות לכך, ובתמורה תהיה פטורה מהשתתפות בהוצאות הכלליות השוטפות. טענות הנתבעים 28. התובעת בחרה לגור במחסן במקום בדירת מגורים, ועל כן אינה יכולה לדרוש לעצמה אלא אותן זכויות שמהן נהנה בדר"כ בעל מחסן, ובכלל זה אין היא זכאית לקבוע לדייריו החוקיים של הבניין מה וכיצד ייעשה ברכוש המשותף. 29. התובעת רכשה מחסן, ואף אם שימש בעבר למגורים ואף אם התובעת הצהירה בפני משפחת יקותיאלי על כוונתה להשתמש בו למגורים, אין הדבר הופך את המחסן לדירה. בהסכם המכר נרשם מפורשות בס' 2 כי מדובר בחדר "הרשום במשרד ספרי האחוזה כ- 2 מחסנים" וכך גם נרשם בשטר המכר. 30. לאור העובדה שהבניין נבנה רק בשנת 1967, והתובעת רכשה את המחסן בשנת 1969, כך שלא ייתכן עובדתית שהמחסן שימש למגורים שנים קודם לכן. 31. אין לקבל את טענת התובעת, לפיה הנתבעים יצרו מצג בדבר הסכמה מצידם לשימוש של דירת התובעת כדירה, משום שהנתבעים מעולם לא באו בדברים עם התובעת, והיכרותם עימה החלה רק לאחר רכישת המחסן. 32. תביעתם של הנתבעים נגד התובעת לא התיישנה, משום שמדובר בהתיישנות שלא מדעת, ומועד ההתיישנות נספר החל ממועד הגילוי. 33. התובעת נתנה הסכמתה להתקנת צינורות ההסקה בחלל הבניין, ועל כן מנועה היא מלטעון טענה כלשהי מלבד טענות בדבר טיב הציפוי שעל הצנרת. 34. מהנדס הבניין, מר ירמולינסקי, קבע בחוות דעתו, כי "צינורות ההסקה לא נראים כלל מחזית הבניין ולא גורמים שום פגם אסתטי למראה החיצוני של הבניין" (ס' 4) וכן: "מתברר שבחלל כבר נמצאים צינורות אחרים שלא שייכים להסקה של גב' הרנוי" (ס' 5). 35. מי שבוחר להתגורר שלא בדירת מגורים אלא במחסן ובאזור שירות של הבניין מקבל את המצב כפי שהוא, ואין כל סיבה שהאזור שמקיף את מחסן התובעת יעבור שיפוצים על חשבון הדיירים. 36. העציצים שהציבה התובעת מתחת לחלון המחסן גורמים לרטיבות במחסנה של התובעת. 37. לא נעשה שימוש במחסנה של גב' הרנוי לשם מגורים, ואף ביהמ"ש בביקורו במקום קבע כי: "המחסן מלא רהיטים ישנים ולא נראה שנעשה בו בשנים האחרונות שימוש אחר זולת המחסן", ועל כן מופרכת טענת התובעת, לפיה התקיימו במקום מסיבות, משחקי כדור וכיו"ב. 38. התובעת השתלטה לפני מס' שנים על ששה מקומות חנייה בחזית הבית המשותף שנרכשו ע"י הדיירים החוקיים וגידרה אותן בשרשראות ובברזלים, המונעים מדיירי הבניין להחנות את כלי רכבם. 39. התובעת סגרה במנעול, על דעת עצמה, את שער הכניסה התחתון מרח' ריינס, באופן שהוא משמש אך ורק אותה. 40. התובעת הציבה, שלא כדין, על הרכוש המשותף גגון בסמוך למחסן, בו היא מתגוררת, ואף בנתה מרפסת שלא כדין. מבנים אלה גוזלים שטח מהרכוש המשותף ואף מכערים את חזות הבניין, ועל כן מתבקש ביהמ"ש להורות לתובעת להסיר את הגגון ולסלק את חפציה מהמקום שייחדה לעצמה כמרפסת השייכת לה בלבד. 41. התובעת התקינה חבלי כביסה בצד הבית הפונה לרח' הראשי מכיוון רח' ריינס, דבר המכער את חזית הבניין ועומד בניגוד לס' 40 לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), תשל"ח- 1978. 42. הסבריה של התובעת, כי לא שילמה תשלומי ועד בית משום ש"הוסכם", כי תהא פטורה מן התשלום ב"תמורה" לכך שתדאג לנקיון החלק של הבית הסמוך למחסן, מלמד על כך שמחד, התובעת אינה משלמת מיסי ועד והוצאות שוטפות, ומאידך מנסה לקבוע לדיירים החוקיים האחרים, כיצד ישתמשו במיסי הועד שהם משלמים. חובה של התובעת לוועד הבית במועד הגשת התביעה עומד ע"ס של 4,164 ש"ח. 43. ביהמ"ש מתבקש לתת צו האוסר על התובעת להאכיל חתולים בשטח הגינה, חדר המדרגות ומקומות החנייה. שיירי האוכל והלכלוך שמפזרת התובעת עבור החתולים מהווים מטרד קשה ומפגע תברואתי. 44. התובעת ייחדה לעצמה שביל על הרכוש המשותף והקימה סורג ברזל, שעליו צמחייה עבותה. על הסורג צמחייה המושקית בצינור וגורמת רטיבות מתחת לחלונה של גב' הרנוי. התובעת גידרה לעצמה קיר בלוקים נמוך בגינה, ועליה להסיר קיר זה. מעשיה הנ"ל של התובעת מהווים מטרד והשגת גבול, ודינם להיות מסולקים. 45. משנטעה התובעת את עץ התאנה במקרקעי הבניין, הפך עץ זה לרכוש המשותף, ואין לתובעת זכות עליו. הנתבעים מוכנים שעץ זה יוותר במקומו ובלבד שלא יפריע למשפחת יחיאל, ייגזם תקופתית, לא יפריע לתליית כביסה, לא יהווה מקור ליתושים ולא יפריע לדיירי הבניין בכל דרך אחרת. 46. תלונתה של התובעת באשר למים שנשפכו עליה לא הצריכה טיפול והוגשה ע"י התובעת במענה לתביעת הנתבעים כנגדה. ניתוח משפטי הגנת החוק והפסיקה מפני פגיעה ברכוש המשותף 47. ס' 2 א' לתוספת - התקנון המצוי - קובע: "בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה את הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות. לעניין זה, "פגיעה ברכוש המשותף"- לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהיתה בעת גמר הבנייה". 48. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט גולדברג בע"א 93/81 אליאס נגד שיפר, לז (2) 444: "אשר לפגיעת בעל דירה ברכוש המשותף בבית משותף ובדירות אחרות שבבית, הובהר בע"א 136/63 בעמ' 1725, כי "אין נפקא מינה אם הפגיעה היא קטנה או גדולה וניתנה לפיצוי נאות אם לא". לדעה, כי בעלי הדירות האחרות צריכים להשלים עם פגיעה ברכוש המשותף, שהיא באמת קלת ערך, "אין סמוכין בלשון החוק, הקובע מפורשות שאין בעל-דירה רשאי לעשות שינויים או תיקונים בדירתו הפוגעים ברכוש המשותף, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של דיירי הדירות" (שם, שם). מכאן, שכל פגיעה ברכוש המשותף, גם בלי שנתלווה לה נזק ממשי, דייה כדי להצדיק מתן צו מניעה (וכן ראה: ע"א 10[ 395/74], בעמ' 44). את הטעם המעשי לגישה זו ניתן להבין מדברי כבוד השופט מני בע"א 11[ 515/65], בעמ' 293, שאם לא זו תהיה עמדתם של בתי המשפט: "כי אז ייהפך כל חוק הבתים המשותפים לפלסתר, ובמקום שמירת אפיו ושלמותו של הבית המשותף וקיום זכויותיהם וחובותיהם של דייריו ייהפך הנכס להפקר וכל דייר אלים יוכל לנהוג ולעשות בו כטוב בעיניו. אם בנסיבות כגון אלו לא תינתן למערערים התרופה האפקטיבית היחידה שיש בה להחזיר את המצב שלו הם זכאים לקדמותו כי אז ייגרם עיוות-דין משווע למערערים. 49. מכאן אתה למד, כי אם תותר הרצועה, ובית המשפט ייתן גושפנקא לפגיעות ברכוש המשותף, שאינן אפסיות עד שכל בר-דעת יראה בהן דבר של מה בכך, עלול הדבר לגרום להתמוטטותו של מוסד הבתים המשותפים, שיסודותיו מורכבים ומפותלים בלאו הכי, עד כדי כך שאיש הישר בעיניו יעשה ברכוש, שהוא נחלת הדיירים כולם, הפועל היוצא מדברים אלה הוא, שהעובדה, כי אחד הדיירים עשה דין לעצמו ברכוש המשותף, אינה יכולה לשמש היתר לדייר אחר לעשות גם הוא כמוהו. שאם תאמר כן, פתחת פתח לכל הדיירים באותו בית משותף לנהוג ברכוש המשותף כבתוך שלהם. 50. כבר נאמר מפי כבוד השופט ברנזון בע"א 1515/65 בעמ' 295: "כל מה שמזיק לרכוש המשותף או לדירות האחרות בבית, לרבות מה שעשוי לשנות את אופי הבית, או לקלקל את דמותו הארכיטקטונית, או לשבש את שלמותו הסימטרית והאסתטית - כל אחד מאלה וכיוצא בו מהווה "פגיעה" כנ"ל, שלא לדבר על נזק ישיר לרכוש המשותף או לדירות האחרות המסכן או העשוי לסכן את קיומם או המביא או עשוי להביא לירידת ערכם". האם הנכס שבבעלות התובעת הוא מחסן או דירת מגורים? 51. אומנם לפי נסח הרישום ברשם המקרקעין מתואר הנכס של התובעת כ- "מחסן", קומת מרתף בשטח 23 מ"ר, כשחלקה ברכוש המשותף הוא 23/699 מ"ר, אולם הואיל ונכס זה בבעלותה של התובעת מיום 8/5/69, והנתבעים "נזכרו" לאחר כ- 30 שנה לתבוע בעניין זה, אינני רואה בחדר בו גרה התובעת מחסן אלא דירת מגורים. דעתי מתחזקת גם בשל העובדה, כי בהסכם המכר שבין נתן ורחל יקותיאלי לבין התובעת נכתבו, בין היתר, הסעיפים הבאים: "והואיל המוכרים מוכנים למכור את החדר (שני המחסנים לשעבר), והואיל והקונה מוכנה לקנות את החדר למטרת מגורים". התובעת שילמה גם עבור פריז'ידר, גז, שולחן וארבע כסאות ומיטה, והמוכרים הצהירו על כך שהם הבעלים של החדר עם כל השירותים. מלשון הסכם המכר, עולה כי הן התובעת והן המוכרים התייחסו לחדר כאל דירת מגורים. כן יש לציין, כי התובעת זוכתה בת.פ. 332/70 שהתנהל בביהמ"ש העירוני, בעוד בני הזוג יקותיאלי הורשעו בכך שהפכו את יעוד המחסן לדירת מגורים. 51. כן יש להדגיש כי דירתה של התובעת עונה להגדרת "דירה" בס' 52 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969: "חדר או תא או מערכת חדרים או תאים שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר". 52. התובעת עושה שימוש בחדר כדירת מגורים מזה כ- 30 שנה, וכל זאת בידיעת הנתבעים, ועל כן תמוה בעיני מדוע המתינו הנתבעים עשרות שנים, עד שהגישו תביעה בעניין זה?! שתיקתם של הנתבעים במשך תקופה כה ארוכה מעידה על כך שהסכימו עם העובדה שהתובעת גרה בדירת מגורים. ששה מקומות החנייה, אותם גידרה התובעת בשרשרת ובברזלים 53. בנספח ט' לתצהירה של גב' הרנוי (מכתב מטעם עיריית י-ם למר שי הרנוי- נציג ועד הבית) נכתב: "על פי היתר הבניה של הבניין אשר הוצא מן הגנזך ונערך בשנת 65' כולל המגרש חנייה עבור 6 מכוניות עם גישה מרח' ריינס. מצ"ב צילום התכנית. עפ"י היתר זה אושרה חנייה בתחום החלקה." מכאן אני למד, כי המגרש הכולל ששה מקומות חנייה נכלל ברכוש המשותף של הבניין. 54. בע"א 708/72 פרשקר נגד רוזנברג, פד"י כח' 2, 817 נפסק, כי חניית מכוניות ברכוש המשותף אין בה משום תפיסת חזקה וממילא אין בה הסגת גבולם של שאר הדיירים. הואיל ולא נרשמה הקצאת השטח הנדון למטרה מסויימת, הרי שכל אחד מבעלי הדירות רשאי היה לעשות שימוש ברכוש המשותף בצורה נאותה ובאורח סביר והחניית מכונית היא בכלל זה. 55. זכותם של דיירי הבניין להחנות את כלי רכבם במקומות החנייה היא זכות שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף השייך לכל בעלי הדירות ביחד ועומד במידה שווה לרשותו של כל אחד מהם למטרה זו. 56. התובעת העידה שהיא זו שסגרה את השטח, אולם כפי שמפורט באישור מטעם עיריית ירושלים ושרטוט נלווה המצורף לכתב התביעה וכנספח ט' לתצהיר גב' הרנוי, 6 מקומות החנייה הם חלק מהרכוש המשותף, ואין לתובעת זכות לחסום שטח זה. 57. אני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעים, לפיה התובעת אינה רשאית לקבוע על דעת עצמה כי מקומות החנייה יהיו סגורים עבור דיירי הבניין, בעוד האחרונים ששילמו עבור מקומות חנייה אלה מבקשים להחנות את מכוניותיהם ולהציב שלט האוסר חנייה לאנשים שאינם דיירי הבניין. כמו כן טענת התובעת, שהנתבעים אינם עושים שימוש בשטח זה אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה, משום שאין לפגוע בזכותם הקניינית של דיירי הבניין, בין אם הם עושים שימוש בחנייה ובין אם לאו. לאור האמור, אני מורה לתובעת להסיר את השרשרת והברזלים החוסמים את הגישה לששת מקומות החנייה. צנרת ההסקה 58. השופט רביד בביקורו במקום תאר את צנרת ההסקה כך: "מתחת לדירת הנתבעים, בהמשך לתעלה, יש צנרת הסקה של הנתבעים מתחת לתקרה. מדובר בצינורות עטופים בחומר בידוד. לעיני, אין זה אסתטי ואולי אף מכוער." (הדגשה שלי- כ.מ.), ובביקור השני שלי במקום נקבע: "הצינורות צמודים לקיר המחסן ואח"כ צמודים לתקרה וחדרים לדירה שמעל לתקרה. מדובר בשישה צינורות עטופים בסרט בידוד לבן". 59. התובעת נענתה לבקשת גב' הרנוי באשר לצנרת ההסקה, אולם התנתה הסכמתה זו "בכפוף לכך שלא ייראו צינורות ציפוי אסתטי". צודק ב"כ התובעת באומרו, כי התובעת רשאית היתה להתנגד לבקשת גב' הרנוי. 60. הנתבעים טוענים, כי לגבי אסתטיות הצנרת יש להסתמך על קביעותיו של מהנדס הבניין, מר ירמולינסקי, בסעיפים 4 ו- 5 לחוות דעתו, לפיהם צינורות ההסקה לא נראים כלל מחזית הבניין ולא גורמים שום פגם אסתטי למראה החיצוני של הבניין, וכי בחלל הבניין כבר נמצאים צינורות אחרים שלא שייכים לגב' הרנוי. גב' הרנוי מתבססת על נספח ו' לתצהירה, עליו חתמו דיירי הבניין, מלבד התובעת, שבו נאמר, כי צינורות ההסקה מצופים בצורה אסתטית והעבודה אינה מכערת את המעבר ואת הבניין, כמו כן הנתבעים מוכנים לכסות את צנרת ההסקה בלוח מעץ אך מסרבים לממן תקרת גבס לאורכה ולרוחבה של הרצפה. 61. אינני מקבל את חוות דעתו של מר ירמולינסקי. דעתי היא, כי צנרת ההסקה אכן אינה אסתטית ומפריעה בעיקר לתובעת ולאנשים שנכנסים לבניין דרך המעבר מכיוון רח' ריינס. לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים לכסות את צנרת ההסקה באמצעות חומר העמיד בפני לחות ורטיבות, כך שהכיסוי יהיה אסתטי. אני ממנה את באי כוח הצדדים לקבוע גורם מוסמך שיחליט בדבר אופן הכיסוי. בהעדר הסכמה, יפנו לביהמ"ש למינוי גורם מוסמך. המעבר לדירת התובעת 62. המעבר מדירת התובעת לרח' ריינס מתואר ע"י השופט רביד כך: "לי נראה הריצוף הישן, במקום שבו עוד נותרו שרידיו. בהמשך המעבר כהרוס בחלקו ומסוכן למעבר." וכן "המדרגות למעבר לדירת התובעת מהכניסה העליונה לא בטיחותיות", ובביקור השני נקבע: "ניתן להבחין בתחילת המעבר, כי קיימת אבן פראית, חלקה שבורה, כאשר המשך המעבר במפלס גבוה יותר מרוצף מחדש באותה אבן אדומה". לאור האמור, אני מורה לנתבעים ולתובעת לתקן את הריצוף ההרוס שבמעבר לדירת התובעת. בהוצאות התיקון ישאו הצדדים, לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף. אף בעניין זה אני ממנה את ב"כ הצדדים לקבוע גורם מוסמך שיחליט על אופן התיקון וביצועו. בהעדר הסכמה, יפנו לביהמ"ש לצורך מינוי גורם מוסמך כאמור. השחתת צמחיית התובעת 63. השופט רביד קבע: "האבנים מתחת לחלון שבקיר החיצוני של משפחת הרנוי לכיוון רח' ריינס הינם בצבע לבן. שאר האבנים שמסביב לחלון כהים בהרבה.", ובביקור השני נקבע: "רואים כי בקיר הבניין, מתחת לחלון דירת הרנוי קיים אזור בו האבן לבנה ונקייה ביותר ביחס ליתר חלקי הבניין, ייתכן והדבר נובע משפיכת מים או נוזל כלשהו". 64. הן לאור ביקורי ביהמ"ש במקום והן לאור התמונות והעדויות שהוצגו בפני עולה, כי הצמחייה הושחתה ע"י חומר כימי כלשהו וע"י השלכת פסולת, ועל כן אני מורה לנתבעים לחדול לאלתר מפגיעה בצמחיית התובעת ולהימנע משפיכת חומרים כימיים כלשהם. מחסנה של גב' הרנוי 65. השופט רביד קבע: "נכנסתי למחסן של הרנוי: המחסן מלא רהיטים ישנים ולא נראה שנעשה בו בשנים האחרונות שימוש אחר, זולת במחסן". ביהמ"ש בביקורו השני במקום תאר את המחסן: "המחסן מלא ריהוט וציוד, כמו כן יש במחסן כיור עם ברז המחובר למים ולביוב...במחסן ריח חריף של טחב ורטיבות. מתחת לחלון על קיר המחסן סימני רטיבות. קיימים סימני רטיבות אף בקירות האחרים של המחסן וכן ליד דלת הכניסה למחסן." מכאן אני למד כי הרטיבות במחסן זה לא נגרמה בשל עציצי התובעת אלא בשל סיבה אחרת, שכלל אינה קשורה לתובעת. אין בפני כל ראייה או עדות מומחה, כי התובעת היא שאחראית לאותה רטיבות. צינור הבטון 66. כב' השופט רביד בביקורו במקום קבע כי: "מתחת לבית יש חדר הסקה ממנו יש תעלת בטון שחלקה חשופה ובחלקה יש צינור מכוסה בבטון הגבוה מעט מעל מפלס המעבר". ובביקור השני של ביהמ"ש נקבע כי: "בתחילת חלק החצר שמתחת לבניין נראית תעלת בטון יוצאת מחדר ההסקה ובהמשכה צינור המכוסה בבטון גבוה ממפלס החצר". 67. על הנתבעים והתובעת לדאוג לכך שהצינור יהיה בגובהו של מפלס החצר, כאשר בעלות התיקון ישתתפו הצדדים עפ"י חלקם היחסי ברכוש המשותף. אף בעניין זה אני ממנה את ב"כ הצדדים לקבוע גורם מוסמך שיחליט על אופן התיקון וביצועו. בהעדר הסכמה, יפנו לביהמ"ש לצורך מינוי גורם מוסמך כאמור. הצמחייה של התובעת 68. בביקור השני של ביהמ"ש במקום נקבע: "בקצה השני של שטח של מתחת לתקרה קיימת צמחיה ענפה...הצמחייה חוסמת את מרבית השטח שבין העמודים באותו כיוון אך קיים מעבר ריק מצמחייה וניתן לעבור מהשטח שמתחת לתקרה למעבר המוליך לדירת התובעת...משני צידי המעבר צמחייה רבה" וכן "המשך המרפסת מצד שמאל חסום בצמחיה רבה שנראית כצמחיה ותיקה. הצמחייה מהווה חסימה בין המרפסת לבין יתר חצר הבניין מאותו כיוון". 69. ביהמ"ש בביקורו השני במקום תאר את המצב כך: "בקצה השני של שטח של מתחת לתקרה קיימת צמחייה ענפה...הצמחייה חוסמת את מרבית השטח שבין העמודים באותו כיוון...משני צידי המעבר צמחייה רבה." "המעבר המוליך לכיוון דירת התובעת מסתיים לפני דירת התובעת במרפסת מרוצפת עמוסה בצמחייה רבה. בצד ימין של המרפסת ניתן להבחין באדמת גינה, צמחייה רבה ועץ תאנה" "המשך המרפסת מצד שמאל חסום בצמחיה רבה..." (הדגשות שלי- כ.מ.) 70. מביקורי במקום התרשמתי כי התובעת משקיעה רבות בטיפוח הצמחייה, אך יחד עם זאת הצמחייה הסמוכה לדירתה סבוכה ועבותה. הואיל ודירת התובעת אינה דירת-גן אני מורה לה לדלל את הצמחייה ולהקפיד שהצמחייה לא תחסום את המעבר מרח' ריינס לבניין, כך שיישאר מעבר של לפחות 2 מטרים לרוחב. תשלום לוועד הבית עבור הוצאות שוטפות 71. ס' 58 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 קובע: "(א) בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, הכל בהתאם לחלקו ברכוש המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור-השתתפות אחר. לענין זה "החזקה תקינה" - שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות." 72. התובעת טוענת, כי הוסכם בינה לבין מר הרנוי, כי היא תהא פטורה מתשלום הוצאות שוטפות לוועד הבית בתמורה לכך שתנקה את האזור הקרוב לדירתה. גרסת התובעת נסתרה ע"י תצהירו ועדותו של מר הרנוי, שכפר גם בטענת התובעת, כאילו בתחילה נהגה לשלם מיסי ועד. גם אם היה הסכם בין התובעת למר הרנוי, דבר שלא הוכח כלל, הרי הסכם זה חסר תוקף לחלוטין, משום שלא ייתכן שאדם ששימש בחבר וועד הבית בשנה מסויימת יהיה רשאי לפטור את התובעת מתשלום מיסי ועד עד תום תקופת מגוריה בבניין. 73. לאור האמור, על התובעת לשלם לוועד הבית את סכום ההוצאות השוטפות של וועד הבית החל מ- 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה ועד היום, כפי שצויינו בנספחים המצורפים לתצהירה של גב' הרנוי. על התובעת לשלם הוצאות אלה עפ"י חלקה ברכוש המשותף (23/699 מ"ר) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. לצורך כך מתמנים ב"כ הצדדים ע"י ביהמ"ש לצורך עריכת החישוב הכספי. סילוק התעלה וצינור המים מהמעבר והתקנת צינור ממוצא המרזב כדי שלא יישפכו מים למעבר ולשבילים המובילים למחסן התובעת - 74. מחד הנתבעת אינה מסכימה לדרישת התובעת, ששכניה יתקינו מרזב חדש שאינו עובר באיזור השירותים של הבניין וכן מעוניינת בשיפוץ כללי של איזור השרות, בו בחרה למגוריה כל זאת על חשבון שכניה, אולם מנגד טוען ב"כ הנתבעים בעמ' 7 לסיכומיו: "לו היתה משלמת התובעת את חובותיה, ייתכן כי לא היתה כלל בעיה בעשיית אותם שינויים שהתובעת חושבת כי נדרשים, שכן היה נוצר תקציב לכך". לאור האמור, אני מקבל את הצעת ב"כ הנתבעים ומורה לתובעת לשלם את חובה לוועד הבית, ומחייב את הנתבעים להתקין מרזב חדש שאינו עובר באיזור השירותים של הבניין. שער הכניסה התחתון (מכיוון רח' ריינס) 75. אין לתובעת כל סמכות לסגור במנעול את שער הכניסה התחתון מרח' ריינס באופן שהוא ישמש רק אותה, משום ששער זה נועד לשמש את כל דיירי הבניין, ועל כן אני מורה לתובעת להסיר את מנעול שער הכניסה התחתון. הגגון, המרפסת וגדר הבלוקים 76. בביקור במקום של ביהמ"ש מיום 29/10/97 נכתב כי: "בחזית הכניסה לדירת התובעת, גגון עשוי מתכת חלודה וחומר שקוף ועל הגגון אדניות וצמחייה" (עמ' 3). 77. בע"א (ת"א) 307/69 מרצבסקי ואח' נגד יסקולקה, פ"מ ע' 88 נפסק, כי אין בהקמתו של הגגון משום "שינוי" שיש בו "פגיעה ברכוש המשותף" המצריכה הסכמת האסיפה הכללית של בעלי דירות הבית המשותף. כמו כן נקבע כי הגגון קיים כבר 5 שנים, ובנסיבות אלה מתן צו בדבר הריסתו בשלב כה מאוחר, יהיה בו משום עינוי דין ובניגוד לצדק. במקרה שלפני, הגגון מהווה חייץ בין דירת התובעת לבין דיירי הבניין ואכן מונע בעד לכלוך ומים לחדור למעבר המוביל לדירת התובעת. הגגון לא פוגע במראה החיצוני של הבניין, ועל כן ראוי שיישאר. 78. באשר למרפסת, לא הוצגה בפני ראיה שהתובעת היא זו שבנתה מרפסת זו, כמו כן בהסתמך על ביקורי במקום המרפסת מהווה למעשה חלק בלתי נפרד מהמעבר לדירת התובעת, ועל כן אין למנוע מהתובעת לעשות שימוש במרפסת זו. 79. באשר לגדר הבלוקים, כב' השופט רביד בביקורו במקום קבע: "בכניסה מצד שמאל של השולחן יש גדר בגובה שלושה נדבכים מבלוקים לפני הגדר מברזל". הואיל והתובעת בנתה גדר, שלא כדין, על גבי הרכוש המשותף, עליה להסיר את הגדר. חבלי הכביסה 80. התובעת התקינה חבלי כביסה בצד האחורי של הבניין לפני שנים רבות, ותמוה בעיני מדוע הנתבעים החרישו תקופה כה ארוכה ודווקא כעת מתלוננים. השימוש שעושה התובעת בחבלי הכביסה הוא שימוש סביר שאינו מפריע לדיירי הבניין, בנוסף לכך יש להדגיש, כי אין לתובעת מקום אחר להתקין חבלי כביסה בניגוד לנתבעים. יש לציין, שהנתבעים לא הגישו לעיריית ירושלים כל תלונה בעניין זה, ועל כן אינני מוצא לנכון להורות לתובעת להסיר את חבלי הכביסה. עץ התאנה 81. הנתבעים טוענים, כי התובעת הציגה חוות דעת של אגרונום, אולם לא בכדי נמנעה מלזמנו למתן עדות. הנתבעים מוכנים שעץ זה יישאר במקומו ובלבד שלא יפריע למשפחת יחיאל וכן מסכימים, כי אין מניעה שהעץ ייגזם תקופתית ע"י האגרונום, מר אייל בן נבט, ובלבד שימלא תפקידו בצורה אובייקטיבית. 82. אני מקבל את הצעתם של הנתבעים, כך שהאגרונום, מר בן נבט, ידאג לשקם את עץ התאנה ויקפיד על כך שהעץ לא יגיע למרפסת ו/או לכביסה של משפחת אלון. הוצאות מימון שכרו של מר בן נבט ימומנו ע"י התובעים והנתבעים, כל אחד לפי חלקו היחסי ברכוש המשותף. 83. כמו כן אני נעתר לדברי ב"כ הנתבעים שטען בסיכומיו, כי הנתבעים אינם מתנגדים שיינתן צו המונע ממשפחת יחיאל מלעשות שימוש בצינור המים במרפסת דירתם ומטיל צו כאמור. לסיכום 84. לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול מייד עפ"י הצווים שניתנו בגוף פסה"ד לגבי כל עניין ועניין. 85. לאור האמור בפסה"ד, אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום כ"א בחשוון התש"ס, 31 באוקטובר 1999 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 31/10/1999 כרמי מוסק, שופט מחסןבתים משותפים