איזון משאבים בכספי פנסיה מוקדמת א. פתח דבר 1. הסוגיות העומדות להכרעה בתובענה הן: האם הנכסים של פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה הינם נכסים ברי- שיתוף, האם חלה חזקת השיתוף בין בני-זוג ואם הוקמה - האם נסתרה, האם כספי מתנה שהעביר בן - זוג לחשבון משותף של בני הזוג דינם ככספים משותפים, ומהן זכויות בני - הזוג ברכב שנרכש בתקופת הנישואין. 2. התובענה נדונה בפני בית המשפט המחוזי בת"א (כב' הנשיא אורי גורן), והועברה להמשך דיון בפני. 3. בני הזוג נישאו ב- 22.3.66 וחל עליהם משטר חזקת השיתוף להבדיל ממשטר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון תשל"ג - 1973. ב. נכסי העתודה הכלכלית של המשפחה-פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה כנכסים ברי שיתוף 4. העובדות בקצרה: הנתבע חתם על הסכם פרישה לפנסיה עם התעשיה האוירית ב- 28.6.87 (ראה נ/ 3). בסעיף 1 להסכם נקבע שמ- 31.3.90 לא ישררו בין הנתבע לבין המעביד יחסי עובד ומעביד, והנתבע יקבל גימלה ממבטחים מיום הפרישה ואילך. 5. מנהלת המחלקה באגף הפנסיה של מבטחים העידה בעמ' 17-21: (א) "הנתבע מקבל פנסיה (פנסיה מוקדמת - י.ג.) בסך 10,351 ש"ח ברוטו לחודש, ונטו 7,485 ש"ח". (ב) "מר שנהב (הנתבע - י.ג.) בפנסיה מוקדמת על חשבון מפעל התעשיה האוירית... הוא מקבל פנסיה ממבטחים מ- 1/4/90 אבל היא ממומנת ע"י המפעל עד גיל 65, ובגיל 65 הוא יתחיל לקבל פנסיה (פנסיה רגילה - י.ג.) באמצעות מבטחים. הנתבע הוא יליד 1940 ובן 57 היום". (ג) "התעשיה האוירית שילמה את הפנסיה החודשית כפול מספר חודשים מאפריל 90 ועד מרץ 2005 (הפנסיה המוקדמת - י.ג.) וזה הסכום שאנו משלמים לו. הם שילמו סכום נוסף של 17.5% מהשכר לתקופה אפריל 90 - מרץ 2005 כדי להקנות לו את פנסית הזקנה (הפנסיה הרגילה - י.ג.) במרץ 2005 במלואה. הם העבירו לנו בפועל 779,000 ש"ח באפריל 90". (ד) "ב- 1/4/90 מבטחים התחילה לשלם פנסיה לאחר שהומצא לנו אישור על ניתוק יחסי עובד - מעביד מהתעשייה האוירית". 6. הוסיף סגן ראש מנהל תעסוקה בתעשיה האוירית והעיד בעמ' 45-46: (א) "הוא התחיל לעבוד ב- 1.8.74. הפסקת העבודה שלו היתה ב- 30.6.87. כששנהב פרש מהתעשיה האוירית הוא קיבל הסכם פרישה". (ב) "מ- 1.10.87 עד 31.3.90 הוא יצא לחופשה ללא תשלום... הוא פרש בשנת 87. זה יוצא 13 שנה שהוא הפריש למבטחים. שנתיים אחרי זה כשהוא היה בחופשה ללא תשלום התעשיה האוירית קנתה לו את זכויות הפרישה שלו". (ג) "אחרי זה (באפריל 90 - י.ג.) פיצויים הוא לא קיבל. לעומת זאת תעשיה אוירית לקחה חלק מכספי הפיצויים והעבירה למבטחים וקנתה זכויות... זה היה הסכם אישי עם הנתבע כשפרש... אין קריטריונים אחידים לפרישה של עובד התעשיה האוירית". (ד) "מבטחים שילמה על סמך הסכם בין תעשיה אוירית למבטחים, ותעשיה אוירית שילמה למבטחים מימון מראש כאילו היה עובד עד גיל 65". 7. המערכת הפנסיונית בישראל אינה בנויה מקשה אחת. בהעדר חוק פנסיה לכלל האוכלוסיה מוסדרות הזכויות הפנסיוניות בחלק מהסקטורים מכוח חוק במסגרת פנסיה תקציבית ובחלק מהסקטורים ע"י הפרשה לקרנות פנסיה חיצוניות. זכויות פרישה אחרות של העובד כוללות: פיצויי פיטורין, פוליסות ביטוח מנהלים, קופות גמל, מענקי פרישה ותשלומי פרישה אחרים. 8. הפנסיה המוקדמת מהווה תשלום חודשי שמשלם המעביד לעובד שפרש מעבודתו לפני הגיעו לגיל פנסיה הקבוע בחוק ובתקנוני קרנות הפנסיה. התשלום משולם עד הגיע העובד לגיל פנסיה, ובמועד זה משולמת הפנסיה הרגילה. שני התשלומים - הן הפנסיה המוקדמת והן הפנסיה הרגילה משולמים מהמועד בו לא שוררים בין המעביד לבין העובד יחסי עובד - מעביד. הפנסיה המוקדמת אף היא כלולה בזכויות הפרישה האחרות של העובד. הן הפנסיה והן הפנסיה המוקדמת הן בגדר נכסי העתודה הכלכלית של המשפחה. 9. זכויות פנסיה ופרישה אלה הינן חלק מתנאי העבודה של העובד ומהתמורה שמשלם המעביד לעבודת העובד, ונועדו לשמש מקור פרנסה לעובד ולמשפחתו כאשר הכנסתו מעבודה תיפסק. לעניין זה הדגיש פרופסור רוזן - צבי ז"ל בספרו "דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול" בעמ' 487: "כל אימת שהעבודה ופירות ההשתכרות הם רכוש בר חלוקה ובדרך כלל חלק מהשיתוף - אין טעם ואין הצדקה להוציא מן הכלל חלק מתנאי העבודה או ההשתכרות יהא אשר יהא המיון המשפטי שלהם לצרכים משפטיים אחרים". 10. המגמה לראות בנכסי הפנסיה הרגילה והפנסיה המוקדמת כנכסים ברי - שיתוף או ברי - איזון נובעת משורה של טיעונים: (א) הזכות הנקנית באופן ישיר או עקיף עקב עבודה הינה חלק מן השיתוף באותה מידה שהעבודה ותוצאותיה נחשבות כפרי המאמץ המשותף של בני הזוג. גישה זו מתיישבת עם רעיון המאמץ המשותף המשמש כבסיס להלכת השיתוף והסדר איזון המשאבים. (ב) ההנמקה שזכויות אלה מהוות חלק מנכסי המעביד אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת מהות הזכות, שהרי בית המשפט ראה בזכויות אלה יתרון כספי הניתן להערכה בכסף והמהווה חלק משכרו של העובד. (ג) זכויות סוציאליות אלה נועדו לתת מענה של ביטוח סוציאלי לא רק לעובד אלא גם למשפחתו. (ד) ההבחנה בין נכס לציפיה אינה צריכה לעמוד למכשול. ניתן לראות בזכות הפנסיה זכות מותנית לנכס להבדיל מציפיה בלבד. (ה) בעשור האחרון, חלק נכבד ממדינות המערב הכירו בזכויות הפנסיה והפרישה כנכסים בני - שיתוף או בני איזון בין בני - הזוג. 11. ב- 27.3.90 חוקקה הכנסת את חוק יחסי ממון בין בני - זוג (תיקון) התש"ן - 1990. התיקון לחוק הוגש כהצעת חוק פרטית ומגמתו היתה לקבוע, שאם יש לאחד מבני - הזוג מניה באגודה שיתופית שנרכשה במהלך הנישואין, הרי שלמרות שהמניה אינה ניתנת להעברה, היא תהיה חלק מהסדר איזון המשאבים. במהלך הדיון הורחבה מסגרת התיקון לחוק ונקבע, שכל הזכויות לרבות אלה שאינן ניתנות להעברה, שנרכשו ע"י בני - הזוג במהלך הנישואין, הינן חלק מהסדר איזון המשאבים למעט שני חריגים והם: גימלה המשתלמת לאחד מבני- הזוג ע"י המוסד לביטוח לאומי, וגימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים לאחד מבני - הזוג בשל נזק גוף או מוות. בהתייחס לבני - זוג שנישאו בישראל לאחר 1.1.74, הוראת החוק שהוציאה מהסדר איזון המשאבים זכויות פנסיה ופרישה, אשר על פי דין אינן ניתנות להעברה - בוטלה, והזכויות הנזכרות הוכנסו, על ידי תיקון בחוק, להסדר איזון המשאבים. 12. לאחר התיקון בחוק יחסי ממון, נתעוררה השאלה מה דינן של זכויות פנסיה וזכויות פרישה אחרות ביחס לבני - זוג שנישאו לפני 1.1.74 - בני הזוג שחוק יחסי ממון אינו חל עליהם. בפרשת ע"א 841/87 רון נ' רון פ"ד מה (3) 793 קבע השופט מלץ: (א) יש להחיל את ההסדר של הלכת השיתוף ביחס לבן - הזוג אשר קיבל את כספי פיצויי הפיטורין ופדיון קרן הפנסיה - היינו, בקשר לזכויות פנסיה ופרישה שגמלו. (ב) כאשר הוכחו האלמנטים הנדרשים לצורך חזקת השיתוף לא תידרש הוכחת כוונה מיוחדת לשיתוף בכספי פנסיה ופרישה. בפרשת ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פ"ד מו (1) 602 אומצה הלכה זו, והשופטת נתניהו פסקה: "אינני רואה מדוע תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור עובדו אינם מהווים חלק מהרכוש המשותף בין בני - זוג שמתקיימת בהם חזקת השיתוף. תשלומים אלה נועדים לצבור לעובד קרן, שתבטיח לו פיצויי פיטורין ופנסיה, דהיינו מקור פנסיה לו ולמשפחתו כאשר נפסקת ההכנסה מעבודתו". עוד הוסיפה השופטת נתניהו: "אין כל סיבה, מדוע לא יהיה דינם של כספים אלה, לצורך חזקת השיתוף ולגבי התקופה בה התקיים השיתוף כהכנסת בן - הזוג מעבודה... הזכויות הסוציאליות לפיצויי פיטורין ולפנסיה מהוות חלק מהתמורה המשתלמת לעובד בגין עבודתו". בפרשת לידאי קבע בית המשפט העליון, שהלכת השיתוף חלה גם על זכויות פנסיה ופרישה שנצברו וטרם גמלו, בתקופה שמיום הנישואין ועד למועד שבו הגיעה לקיצה כוונת השיתוף בנכס. בן - הזוג זכאי למחצית הסכומים שנצברו לרבות החלק היחסי של הזכויות שכספים אלה צברו, אולם יוכל לממש את זכויותיו רק בעת שהזכויות הסוציאליות של בן - הזוג האחר יבשילו. 13. פרופסור רוזן - צבי ז"ל בספרו "דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול" בעמ' 488 מראה כי בארצות רבות כלולות בזכויות הפנסיה, המהוות נכס משותף בין בני הזוג, לא רק זכויות שכבר גמלו, אלא גם כאלה שטרם גמלו, וכי ההבחנה בין אלה לאלה תלושה מן המציאות הכלכלית - חברתית. 14. בכך הורחב בחוק יחסי ממון (משטר איזון המשאבים) ובפסיקת בתי המשפט (משטר הלכת השיתוף) היקף הנכסים שלגביהם יחול הסדר איזון המשאבים או הלכת השיתוף, ובגדר נכסים אלה נכללות גם זכויות פנסיה וגם זכויות פרישה אחרות, בין שגמלו ובין שטרם גמלו. כל זאת תוך שמירה על התאמה בדין בין בני - זוג שנישאו לפני 1.1.74 ובין בני - זוג שנישאו לאחר מועד זה. 15. הלכות אלה, שהיו עם פסיקתן חדשניות, יושמו בשורה של פסקי דין נוספים, בהם קבע בית המשפט העליון, שנכסי העתודה הכלכלית של המשפחה הינם ברי - חלוקה. ברע"א 964/92 אורון נ' אורון פ"ד מז (3) 758 פסק השופט בך שפיצויי פיטורין ופנסיה מהוונת הינם חלק מן הרכוש המשותף של בני - הזוג. בע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי תקדין עליון 96 (1) 35 קבע השופט טל, שפיצויי הפרישה וזכויות הפנסיה, הן הזכויות המשתלמות באופן שוטף והן אותו חלק מן הפנסיה שהוון ע"י המערער, נכללות בחזקת השיתוף. בע"א 7033/93 נפשי נ' נפשי (לא פורסם) פסק הנשיא שמגר, שהאשה זכאית למחצית הזכויות שקיבל ושיקבל הבעל עם פרישתו (כגון מענק פרישה, פדיון חופשה ופנסיה). עוד הוסיף בית המשפט העליון שהאשה תצטרך לבחור בין קבלת מחצית הפנסיה של הבעל לבין קבלת מזונות עד לגירושין, שהרי אחרת תקבל תשלומי כפל. 16. בע"א 5640/94 חסל נ' חסל פ"ד נ (4) 250 הבהיר השופט טירקל: "האם זכאית היא (האשה - י.ג.) רק למחציתו של "העץ" המשותף לרבות מחציתו של יבול הפירות שהבשיל עליו עד מועד ההפרדה, או שמא זכאית היא גם למחצית הפירות שצמחו לאחר מכן?... שאלות אלה משיקות לשאלות שמעוררת סוגיית נכסי העתודה הכלכלית". עוד הוסיף השופט טירקל: "ניתן לומר שמקום שבו נעשתה ההשקעה העיקרית, כספית או אחרת ב"עץ", בתקופה שלפני שתמה חזקת השיתוף, וניתן לייחס את ה"פירות" לאותה השקעה, תחול החזקה גם על הפירות". ברוח עיקרון משפטי זה פסקה השופטת נתניהו בפרשת לידאי, שהאשה זכאית למחצית הסכומים והזכויות הפנסיוניות שנצטברו מעת הנישואין ועד הפירוד, אך היא תוכל לממש את זכותה רק עם מימוש זכויות הבעל. 17. הפנסיה הרגילה והפנסיה המוקדמת, יהא מיונם המשפטי לצרכים אחרים אשר יהא, הינם נכסי עתודה כלכלית של המשפחה וברי - חלוקה בין בני זוג. הפנסיה הרגילה והפנסיה המוקדמת הן הטבות שנותן המעביד לעובד עם סיום יחסי העבודה - עם הפרישה מהעבודה, והינם חלק מהרכוש המשותף של בני - הזוג. 18. אין חשיבות לשאלה אם נכס העתודה הכלכלית משולם בתשלום חד פעמי או בתשלום עיתי לעניין תחולת חזקת השיתוף, ולעניין הקביעה שנכס זה בר - חלוקה. 19. נכון שזכויות אלה בדרך כלל אינן עבירות אולם במערכת היחסים בין בני - הזוג, בן הזוג התובע הינו נושה בסכום המתאים לחלקו בנכסים אלה. בהיות זכות זו זכות אובליגטורית היא פועלת במישור הפנימי בין בני הזוג, ובן הזוג התובע זכאי ממשנהו למחצית השווי הכספי של הזכות הפנסיונית הרגילה או זכות הפנסיה המוקדמת. 20. נכס הפנסיה הרגילה ונכס הפנסיה המוקדמת הינם נכסים ברי - שיתוף בין בני זוג, ואין עילה לשלול מהאשה מחצית הזכויות בנכסי העתודה הכלכלית אם יוכח שחלה חזקת השיתוף וחזקה זו לא נסתרה. ג. חזקת השיתוף בין בני - זוג ויישומה 21. בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי הנחה השופט שמגר: "דרך הבחינה השיטתית מחייבת הבחנה בין שני שלבים - תחילה יש לברר אם קמה בכלל חזקה ראייתית בדבר שיתוף בנכסים בין בני זוג. אם התשובה לכך היא שלילית מוטל נטל השכנוע על בן - הזוג המבקש שיתוף להראות כי אכן התגבשה כוונת שיתוף בנכס הנדון. אם התשובה היא חיובית - מוטל נטל השכנוע על כתפי בן - הזוג השולל את השיתוף". 22. חזקת השיתוף הינה חזקה ראיתית. להוכחת התנאי של אורח חיים הרמוני די בהוכחת חיים משותפים תחת קורת גג אחת והדגש מושם על הוכחת תנאי המאמץ המשותף. ראו: ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין פ"ד מט (3) 13. ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר תקדין עליון 95 (2) 421. 23. הדגש מושם עתה לא על חיי שלום והרמוניה אלא על מערכת חיים של חלוקת תפקידים ומאמץ משותף עם איחוד משאבים, על אף סכסוכים ומריבות. ראו: ע"א 782/80 גולדברג נ' גולדברג פ"ד לז (2) 757. ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי פ"ד לו (2) 645. 24. הוכח בראיות למכביר שחלה חזקת השיתוף בין בני הזוג, והחזקה לא נסתרה. 25. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית: (א) "אני נישאתי לתובעת בשנת 66. אנחנו נשואים 33 שנים. יש לנו 3 ילדים וגם נכדים" (עמ' 31 שורה 21). בני הזוג נשואים נישואין ראשונים. (ב) "אנחנו גרים בדירה בת 3 חדרים. היא נרכשה ב- 67. היא רשומה בחלקים שווים". (עמ' 31 שורות 23-24). (ג) "לאורך כל השנים כספי הפנסיה של מבטחים נכנסו לחשבון המשותף בבנק לאומי. הוצאות הבית התנהלו בבנק הבינלאומי בחשבון המשותף. כשעבדתי המשכורת נכנסה לבינלאומי המשותף. זה היה החשבון היחיד שהיה לנו. ביום התחלתי לקבל פנסיה, מכיוון שלבינלאומי אי אפשר להעביר פנסיה פתחתי חשבון בבנק לאומי שותף (עמ' 32 לפרוטוקול). חשבונות הבנקים של בני הזוג היו משותפים ואליהם נכנסה המשכורת ותשלומי הפנסיה עד לפירוד. (ד) "בשנת 84 יונה (התובעת - י.ג.) עבדה אצל עו"ד פוקס. בשנת 85 היא עבדה במיקרוגל בשנת 87 היא התחילה לעבוד במפעל תמנר. ב- 91 קיבלה פיצויים. הפיצויים (של התובעת עבור העבודה בשנים 87-91 - י.ג.) נכנסו לחשבון המשותף" (עמ' 33 שורות 13-15). (ה) "מועד יציאתה של התובעת לעבודה היה בינואר 87. אני חתמתי על הסכם פרישה ב- 30.6.87" (ס' 35 שורות 5-6). (ו) "המסמך הזה זה צוואה שכתבתי ב- 87 אחרי פרישתי, בו יונה (התובעת - י.ג.) היא היורשת הבלעדית שלי" (עמ' 38 שורות 20-21. ראה ת/ 11). (ז) המכוניות היו ברשותנו. אנחנו השתמשנו במכוניות כמו שהשתמשנו בדירה ובכסף". (עמ' 39 שורות 13-14). (ח) בעת הנישואין הייתי בצבא קבע... מדובר בשנים 1962 עד 1974... ירדתי לשטח... האשה היתה עם הילדים כשהייתי במסגרת צבאית ויצאתי לשלושה חודשים לחו"ל" (ע' 41 לפרוטוקול). (ט) "מיום הנישואין שלנו ועד שנת 93 לא היו תביעות. לא היו עזיבות של הבית בתקופה זו. לא היו תלונות של האחד נגד השני במשטרה... האשה עזבה את חדר השינה ב- 91" (עמ' 41 לפרוטוקול). (י) "האשה הלכה איתי לקניית בגדים בשבילה" (עמ' 41 שורה 25). (יא) "אשתי קיבלה מהוריה ירושה בסוף שנת 89, שנת 90. היא נתנה לי פיזית את השיקים כדי לחלק אותם בין הילדים" (עמ' 42 לפרוטוקול). 26. התובעת העידה בעמ' 7-16: (א) "נכון שעד 1987 לא עבדתי בחוץ, למעט תקופה קצרה שעבדתי כ- 3 חודשים אצל עו"ד פוקס בשנת 84... הייתי אמורה לטפל בבית ולדאוג לילדים... אחרי 87 בעלי יצא לפנסיה מוקדמת ואני יצאתי לעבודה. הוא היה יותר בבית ואני יותר בחוץ. עד סוף שנת 90 עבדתי חצי יום ולאחר מכן הייתי באה ועושה את עבודות הבית". (ב) "בקשר לטיפול בילדים - טיפלתי במסירות בילדים". (ג) "בקשר להכנסות שלנו מ- 1987 - הרווחתי כסף. נתתי לבעלי את השיק של המשכורת... הכסף שהרווחתי נכנס לחשבון המשותף". (ד) "את הכסף של הירושה נתתי לבעלי. הוא היה בעל השליטה על הכספים. אני לא יודעת למי עבר כסף הירושה כי זה היה מעורב עם יתר הכספים... זה היה בכמה תשלומים שהחלו בשנת 90". (ה) "בעלי עבד בקריה (בצבא קבע - י.ג.) וחזר לפני, ולא הסכים כשהוא חוזר אני לא בבית... לכן התפטרתי". 27. גם מעדות הילדים הבגירים עולה בבירור שהתובעת תרמה לניהול משק הבית המשותף, כפי יכולתה, בתקופה בה גידלה ילדים ולא עבדה מחוץ לבית. 28. השאלה העיקרית היא לא מי מבני הזוג תרם יותר לתא המשפחתי אלא האם היתה תרומה משותפת, כל אחד כפי יכולתו. הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית המקימה את חזקת השיתוף וחזקה זו, כפי שהוכח מהעובדות, לא נסתרה ע"י הנתבע. ד. מועד הפסקת השיתוף בנכסים 29. הבעל העיד בעמ' 36 לפרוטוקול: "נתתי הוראה בשני בנקים: בנק לאומי ובנק הבנלאומי... ב- 27.12.93 . נתתי הוראה שכל משיכה היא משיכה משותפת כך שאשתי לא תוכל למשוך לבד, ופתחתי לעצמי חשבונות נפרדים. 30. הבעל הגיש את תביעת הגירושין לבית הדין הדתי ב- 27.12.93 (ראה עמ' 42 שורה 28 ות/ 6). האשה הגישה את התובענה בעניין חלוקת הרכוש לבית המשפט האזרחי ב- 9.1.94. 31. האשה העידה בעמ' 10-11 לפרוטוקול: "בסוף אוגוסט 92 פתחתי קופת גמל על שמי. אני הודעתי לבעלי שאני הולכת לפתוח קופת גמל. הוא התנגד". 32. מועד הפסקת השיתוף ברכוש הינו 9.1.94 - יום הגשת התביעה של האשה לחלוקת הרכוש. גם אם בני הזוג המשיכו לחיות יחדיו בנפרד בדירה המשותפת, הרי ממועד הגשת התביעה הרכושית (9.1.94) חלה הפרדה ברכוש ובניהול המשק הכספי של בני - הזוג. ה. הוראות ביצוע בעניין "הפנסיה המוקדמת" והפנסיה הרגילה 33. התובעת זכאית למחצית שווי הפנסיה המוקדמת נטו ששולמה ומשולמת לנתבע מ- 9.1.94 (יום הגשת התביעה) ואילך, מדי חודש בחודשו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מיום ביצוע התשלום ועד תשלום מחציתו לידי התובעת. נכס זה הינו נכס משותף. התובעת בהודעתה מ- 28.10.96 הודיעה שהתביעה בעניין הפנסיה החודשית מועמדת מיום הגשת התביעה. 34. התובעת זכאית למחצית שווי זכויות הפנסיה הרגילה שישולמו לנתבע נטו ע"י מבטחים. מועד המימוש במועד שהזכויות הסוציאליות הנ"ל יבשילו. 35. הנתבע רשאי לקזז מהכספים שעליו לשלם מחצית מזכויות הפנסיה או פיצויי פיטורין או מחצית שווי הזכויות בקופת תגמולים, שצברה התובעת במקום עבודתה עד 9.1.94 (מועד הפירוד). מועד המימוש במועד גמילת הזכויות. הוראה זו ניתנת כדי למנוע רבוי התדיינויות, וכדי להפעיל את הקביעה הנורמטיבית בעניין נכסי העתודה הכלכלית הדדית על שני בני הזוג. 36. סכום שלא ישולם במועד שנקבע ישא הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק. ו. הזכויות במכונית דהייטסו שרייד מס' רשוי 88 - 989 - 50 - הדין ויישומו 37. הנתבע העיד בעמ' 39 לפרוטוקול: (א) "את הדייהטסו קניתי ב- 24.1.93. את הסובארו מכרתי ב- 4.2.93. מכונית הדייהטסו נשוא הדיון נרכשה בתקופה בה חלה חזקת השיתוף, ועוד לפני הפירוד. (ב) המכונית היתה רשומה ע"ש הנתבע. הנתבע הסביר שכל המכוניות ששימשו את המשפחה בתקופת הנישואין היו רשומות על שמו, מהטעם שרישום על שם האשה "היה מקשה על מכירה וקניה" (עמ' 39 שורה 11). (ג) "המכוניות היו ברשותנו אנחנו השתמשנו במכוניות" (עמ' 39 שורות 13-14). (ד) "אמי נתנה לי בערך 20,000 ש"ח לקנית המכונית. אני מצאתי שיקים ע"ס 17,300 ש"ח. היא לא נתנה לי את הסכום... בבת אחת... אמא נתנה לי את הכסף באוק' 92" (עמ' 39 שורות 18-22). (ה) "הכסף שאמא שלי נתנה לי הופקד בחשבון בבנק הבינלאומי המשותף... החשבון הזה היה על שמי ועל שם אשתי. זה היה החשבון שלנו" (עמ' 39 שורות 21-22). (ו) "הכסף של מכירת הסובארו (הרכב נמכר כ- 10 ימים לאחר קניית הדייהטסו - י.ג.) חלקו הופקד לחשבון המשותף שלי ושל אשתי, וחלקו הוחזר כמזומן. כשקניתי את הדייהטסו חלקו הוחזר לחשבון של הבת שלי או של החתן" (עמ' 39 שורות 27-29). 38. בעניין זה העידה גם התובעת בעמ' 13 לפרוטוקול: (א) "את הסובארו הוא מכר... בערך ב- 22,000 ש"ח. את הדייהטסו הוא אמר שהוא קנה בסביבות 20,000 ש"ח". (ב) "אני מאמינה שהוא הכניס את הכסף של הסובארו לחשבון המשותף כמו שהוא אמר לי". 39. לא הוכח חד משמעית שהבעל רכש את רכב הדייהטסו מכספי המתנה של אמו. רכב הסובארו שהיה רכב משותף, מכוחה של חזקת השיתוף, נמכר כ- 10 ימים לאחר רכישת הדייהטסו בסכום העולה ב- 2,000 ש"ח על עלות הדייהטסו. לא היתה מניעה לרכוש את הדייהטסו מכספי מכירת הסובארו. לא היתה מניעה לממן את עלות הדייהטסו, גם אם מומנה תחילה מכספים אחרים, בהחזר כספים שנתקבלו ממכירת הסובארו. 40. לא ברור גם מדוע יש לזקוף את כספי המתנה ע"ח רכישת הרכב החלופי - הדייהטסו, ואת כספי פדיון הסובארו, שנתקבלו כ- 10 ימים לאחר מכן, ע"ח כסוי יתרות החובה של בני - הזוג (ראה עדות הנתבע בעמ' 37 לפרוטוקול). 41. לא הוכח גם זהות מלאה בין שווי הרכישה של הדייהטסו לבין סכום הצ'קים שהוצגו וניתנו ע"י האם. 42. הסכום שנתקבל ע"י האם נתקבל באוק' 92 והרכב נקנה ב- 24.1.93 ולא בסמוך לקבלת הכספים. הסכום שנתקבל מהאם נתקבל עפ"י עדות הנתבע לשיעורין בסכומים אחדים ולא הוכח שסכומים אלה ניתנו רק למטרת רכישת הרכב. 43. זאת ועוד, כספים אלה התערבבו עם כספים אחרים של בני הזוג באשר הוכנסו לחשבון המשותף של בני הזוג כ- 3 חודשים לפני רכישת הרכב. כספים אלה הפכו לכספים משותפים. יוזכר גם, שהאשה הכניסה למסת הכספים המשותפים את כספי הירושה שירשה, ואין להבדיל בין כספי מתנה שהביא הבעל לבין כספי ירושה שהביאה האישה. 44. לעניין זה נפסק מפי השופט גולדברג בע"א 655/89 מטלון נ' כץ פ"ד מה (3) 845, 849 - 848: "השאלה מה היתה השקעתו של כל אחד מבני הזוג בחשבון אינה רלוונטית... יוצרת השותפות בחשבון חזקה כי יתרת הזכות בו שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים... עם הפקדת הכסף על ידיו בחשבון המשותף לא ניתן עוד לראות את כל הכסף ככספו שלו אלא ככספם המשותף, כל עוד לא הוסכם ביניהם אחרת לגבי אותו סכום". בפרשת מטלון, השופט שמגר הצטרף לדעתו של השופט גולדברג, והוסיף בעמ' 853: "חשבון של בני זוג הופך למשותף לאו דווקא בשל כך ששני בני הזוג מזרימים אליו סכומים שווים... השיתוף בחשבון יכול שינבע מהסכמה לרבות מאופן ניהולם המשותף של כספי בני הזוג, הרואים בכספים משאבים המשמשים את שניהם במידה שווה, יהיה מקורם אשר יהיה... חשבון שהוסכם עליו שהוא משותף, אין מקום לבדוק לגביו מי הזרים כמה ומתי". 45. גם לעניין הרכב שנרכש לפני מועד הפירוד חלה חזקת השיתוף, וחזקה זו לא נסתרה. ז. סוף דבר 46. בעניין הפנסיה הרגילה והפנסיה המוקדמת נפסק כמפורט בסעיפים 33-36 לפסק. 47. מוצהר בזה שהתובעת בעלת מחצית הזכויות ברכב מסוג דייהטסו שרייד מ.ר. 989088 - 50. 48. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מ.ע.מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן הפסק ועד התשלום בפועל. איזון משאביםפנסיה