לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בפגיעה בצווארו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 21.4.2009. מכאן, התביעה שלפנינו. בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 10.2.2010 הגיעו הצדדים לעובדות מוסכמות כמפורט להלן. להלן העובדות המוסכמות:  התובע עובד בנמל חיפה החל מ-5.12.1971.  התובע עובד בהיקף משרה מלא ובמשמרות (משמרת הינה בת 4 שעות).  מינואר 1975 ועד 2003 עבד התובע כמפעיל ציוד מכני ועגורנים ומפברואר 2003 ועד היום עובד כמנהל עבודה וסדרן בתפעול.  בעבודתו כמפעיל מנוף גשר ביצע פריקה וטעינה של מכולות על מנוף שגובהו כ- 36 מ' , כאשר תוך כדי עבודה למנוף יש ויברציות.  ההפעלה מבוצעת על ידי ידיות הפעלה באמצעות צפיה דרך חלון הקבוע ברצפת המנוף בין רגלי המפעיל. במהלך העבודה - ראש המפעיל מוטה כלפי מטה בזווית של 90 מעלות, כאשר במהלך הליך הפריקה והטעינה יש תנועות חוזרות ונשנות קדימה ואחורה בצירוף של ויברציה מתמשכת של תא המפעיל.  לגרסת התובע, הוא החל לסבול בשנת 1993. מינוי המומחים הרפואיים וחוות דעתם: חוות דעתו של ד"ר ברוסקין ביום 27.4.2010 ניתנה החלטת בית הדין לעניין מינוי ד"ר ברוסקין כמומחה רפואי בתיק וחוות דעתו התקבלה בתאריך 9.5.2010. בחוות הדעת ציין ד"ר ברוסקין כי התובע סובל מכאבי צוואר עם הקרנה לידיים כתוצאה משינויים ניוונים בדיסקוסים הצווארים ברמות C3 - C4 - C5 - C6 - C7 . כן קבע ד"ר ברוסקין כדלקמן (ההדגשות אינן במקור - א.ש.ב.): "2. ברישום רפואי בחתימתו של ד"ר שלוסברג, מומחה לרפואה תעסוקתית מתאריך 24/11/08 מצוין כי התובע סובל מדיסקופאתיות ברמות C3-C4-C5-C6-C7 כתוצאה מ- OCCUPATIONAL CUMULATIVE TRAUMA DISORDER (מחלת מקצוע). לפי דעתי קיים קשר סיבתי בין התפתחות מחלתו של התובע בעמוד השדרה הצווארי לבין תנאי עבודתו כמפעיל עגורנים מאז שנת 1975. 3. דעתי הינה, כי עבודתו של התובע גרמה לו למחלת מקצוע בהתאם לתת סעיף 4.10 לתקנה 2 לרשימת מחלות המקצוע לפי חוק הביטוח הלאומי. עבודת מפעיל עגורנים גורמת לויברציות המשולבת עם תנוחה לא פיזיולוגית של הצוואר וכך גורמת לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי. דעתי זו מגובה על ידי דעתו של ד"ר שלוסברג, מומחה לרפואה תעסוקתית. 4. לא ניתן לקבוע כי כל פעולה או כל ויברציה גרמה לפגיעה. אולם במשך שנים רבות שהתובע עבד כמנופאי היו אינספור מקרים שהיו יכולים לגרום לפגיעה מסוג INJURY. 5. הצטברות הפגיעות במהלך שנים רבות של חשיפה לויברציות, תנוחות לא פיזיולוגיות, כיפוף יתר של הצוואר והפעלת כוח פיזי על הכתפיים הביאו למצבו הנוכחי בעמוד השדרה הצווארי. 6. ידוע בספרות הרפואית כי עבודת מפעיל עגורנים או מנופאי יכולה להביא לפגיעות זעירות, נשנות ובלתי הפיכות, כך שבהצטרף אליהן מתפתח תהליך בלתי הפיך בעמוד השדרה הצווארי. 7. בהחלט קיים לתובע תהליך תחלואתי טבעי המתאים לגילו בעמוד השדרה הצווארי. אולם, לדעתי לתנאי עבודתו קיים השפעה רבה יותר על התפתחות המחלה מאשר תהליך תחלואתי טבעי". בתאריך 9/6/10 הפננו לד"ר ברוסקין שאלות הבהרה מטעם הנתבע ושאלת הבהרה מטעם בית הדין, באשר מחוות הדעת לא היה ברור מהי מחלת המקצוע המתקיימת בתובע. בתאריך 14/7/10 השיב ד"ר ברוסקין לשאלות ההבהרה וחזר על מסקנתו בדבר קשר סיבתי (ההדגשות אינן במקור). לשאלה מטעם בית הדין לעניין מחלת המקצוע השיב ד"ר ברוסקין - "1. ... בתיקו הרפואי מהמרפאה התעסוקתית הובהר לא פעם שהתובע סובל מכאבים בעמוד השדרה הצווארי כתוצאה מתסמונת טראומטית מצטברת. איני יכול להתווכח עם קביעתו של רופא תעסוקתי, מכיוון שרק הוא מכיר מקרוב את תנאי העבודה של התובע ואת ההשפעות על בריאותו הכללית. כמו כן, ידוע שלפני כן סבל התובע מתסמונת התעלה הקרפאלית, פריצת דיסק, בעיות שמיעה שגם הם הוגדרו ע"י רופא תעסוקה כמחלות מקצוע, דהיינו מחלות הקשורות לתנאי העבודה. העניין קשור לתת סעיף 4.10 לתקנה 2 לרשימת מחלות מקצוע לפי חוק הביטוח הלאומי. הסעיף הרפואי הקשור לדיסקופאתיה בעמוד השדרה הצווארי הינו 35(1) או 37(5). לשאלת ההבהרה מטעם הנתבע לפיה תלונותיו הראשונות של התובע על כאבים בצוואר תועדו בתיעוד רפואי רק לאחר שפרש מעבודתו כמפעיל מנוף גשר , השיב המומחה - 2. אכן לא מצאתי רישומים על בעיות בעמוד השדרה הצווארי לפני שנת 2005. ושוב חוזר אני על החלטתו של רופא התעשייה שמקשרת את התפתחות המחלה בצוואר לתנאי עבודתו של התובע". לשאלת ההבהרה מטעם הנתבע לפיה בספרות המקצועית קיים ויכוח לגבי תרומת ויברציות לפריצות דיסק מותניות וכי לגבי דיסק צווארי הספרות לא מצאה קשר, השיב המומחה - "אכן קיים ויכוח על השפעתם של גורמים חיצוניים על התפתחות מחלות ניווניות בשלד. מאידך, בכל ספרי הלימוד ברפואה תעסוקתית מצוין שקיים קשר ישיר בין התפתחות מחלות מקצוע לבין מקצועות אחדים למשל: נהגי משאיות או אחיות סובלים מכאבי גב תחתון, פועלים שעובדים עם מכשירים רוטטים סובלים מנוירופאתיה בגפיים העליונות ומנופאים סובלים מבעיות בגפיים העליונות והצוואר. וגם כאן, מדגיש אני שאין בכוונתי להתווכח עם החלטותיו של רופא התעשייה שמכיר טוב יותר ממני את תנאי העבודה של התובע". ד"ר ברוסקין סיכם את חוות דעתו המשלימה במילים - "בחוות דעתי ציינתי שקיים קשר בין תהליך ניווני בעמוד השדרה הצווארי לתהליך תחלואתי טבעי. מאידך, איני יכול לשלול את ההשפעה הרבה של תנאי עבודתו של התובע. כתוצאה מכך איני מתכוון לשנות את חוות דעתי". חוות דעתו של ד"ר אנג'ל ביום 16.8.2010 הגיש הנתבע בקשה למנות מומחה אחר בטענה שבחוות דעתו ד"ר ברוסקין לא הפעיל את שיקול דעתו אלא ביטל את דעתו לפני קביעתו של הרופא התעסוקתי שרישומיו מופיעים במסגרת התיק הרפואי. ביום 19/9/10 החלטנו כי הגם שאין מקום למנות מומחה אחר הרי שיש מקום למנות מומחה נוסף בתיק. בהחלטתנו קבענו כי ד"ר ברוסקין לא השיב על חלק מהשאלות באופן מלא אלא הסתמך בתשובותיו על הרישום הרפואי שבתיק. כמו כן, המומחה לא הבהיר מהי מחלת המקצוע ממנה סובל התובע גם לאחר שהופנתה אליו שאלת הבהרה בעניין. מטעמים אלו מונה ד"ר אנג'ל כמומחה נוסף. ביום 4.10.2010 התקבלה חוות דעתו של ד"ר אנג'ל אשר קבע כי התובע סובל בצווארו מדיסקופאתיה בגבהים C3 עד C7 בע"ש מותני. כן קבע ד"ר אנג'ל כי: "עבודתו לא גרמה למחלתו. אין בעבודתו כולל הסתכלות ממושכת כלפי מטה, ויברציות המנוף ותנועות הצוואר, כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים שיתרמו תרומה ממשית למחלת הצוואר. תרומת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים". כן קבע ד"ר אנג'ל כי התובע לא סובל ממחלת מקצוע. הצדדים לא הגישו שאלות הבהרה לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל ועל כן ניתנה ההחלטה לעניין הסיכומים. ביום 5.1.11 התקבלו סיכומי התובע וביום 14.2.2011 סיכומי הנתבע. בתאריך 27/2/11 הפננו שאלות הבהרה מטעם בית הדין לד"ר אנג'ל, משמצאנו כי תשובות לשאלות אלו נחוצות לצורך הכרעה בתיק ובין היתר בחינת שתי חוות הדעת זו למול זו. בתאריך 20/3/11 התקבלו תשובות המומחה. במסגרת שאלות בית הדין נשאל ד"ר אנג'ל אודות קביעותיו של הרופא התעסוקתי כמופיע ברישומי התיק הרפואי, התבקש ליתן את דעתו לגבי קביעות אלו ולציין האם יש בתוכנן כדי להשפיע על חוות דעתו או לשנותה. כן התבקש ד"ר אנג'ל לפרט יותר את תשובתו לעניין הקשר הסיבתי. תשובות ד"ר אנג'ל היו כדלקמן: "א. הרבה מקרים בהם יש מינוי מומחה מטעם בית הדין הם מקרים בהם חלק מהרופאים קבעו א' ורופאים אחרים קבעו ב'. ד"ר שלוסברג רשם שלדעתו יש קשר סיבתי בין עבודתו למחלתו. רופא אחר חשב שאין קשר כזה ולכן הגיע המקרה להכרעה בבית הדין. במקרה זה איני מסכים עם ד"ר שלוסברג. לדעתי תרומת העבודה כאן פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים אחרים על מחלה שתמצא כמעט אצל כל אחד בגילו של התובע. ב. נושא מיקרוטראומה הוא בדרך כלל הערכה כמותית ולא שאלות של "שחור - לבן". הסתכלות למטה מתבצעת באזורים רבים (כיפוף במפרקי ירך, כיפוף בע"ש מותני וגבי ובצוואר). הסתכלות כלפי מטה לא גורמת נזקים בלתי הפיכים בצוואר במידה שתצדיק הכרה באחריות העבודה למחלה. גם ויברציות עוברות מהכסא לעכוז והשפעתן על עמוד השדרה הולכת ופוחתת ככל שמתרחקים מהכסא. כפי שציינתי דיסקופטיה צווארית תמצא כמעט אצל כל אחד בגילו של התובע והשפעת העבודה כאן הינה פחותה בהרבה מהשפעת הליך תחלואי". בתאריך 4/5/11 דחינו את בקשת התובע למנות מומחה נוסף בתיק (בנוסף לד"ר ברוסקין וד"ר אנג'ל). בהחלטה קבענו כי בבקשתו התובע למעשה מתווכח עם מסקנות המומחה וכי אין בסיס לטענותיו בבקשה, והכל כמפורט בהחלטה. למען הסדר הטוב יצוין כי לאחר שהתקבלו תשובותיו של ד"ר אנג'ל לשאלות ההבהרה של בית הדין ניתנה לצדדים אפשרות להגיש השלמת טיעון לסיכומיהם. השלמת טיעון מטעם הנתבע הוגשה ביום 27/4/11 והתובע ביקש לראות בבקשתו למינוי מומחה נוסף כהשלמת טיעון, במידת הצורך. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת שתי חוות הדעת והשלמת טיעוניהם לטענת התובע, שתי חוות הדעת של שני המומחים מייצגות שתי אסכולות שונות. ד"ר ברוסקין מתבסס על מחקרים וכן על רישומיו של רופא תעסוקתי שמטפל בנמל ומכיר היטב את סביבת העבודה. אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל מהסיבה הפשוטה שהוא אינו מכיר את תנאי העבודה של התובע בפועל והוא "נעול" באסכולה או קונספציה המונעת ממנו לדון בדרך אובייקטיבית. הלכה פסוקה היא כי כאשר קיימת מחלוקת בין שני מומחים שמונו ע"י בית הדין, יכריע בית הדין ע"פ חוות הדעת שהיא לטובת המבוטח. לטענת הנתבע, יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל ולקבוע שאין קשר סיבתי בין עבודת התובע ובין מחלתו. אין לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ברוסקין באשר היא אינה חוות דעת עצמאית אלא נסמכת כולה על רישומים של רופא תעסוקתי בתיק הרפואי, כשמדובר ברופא תעסוקתי שלעתים נותן חוות דעת פרטיות. לא ייתכן שמומחה מטעם בית הדין יקבל כמובן מאליו רישומים מהתיק הרפואי של הרופא המטפל אלא עליו להכריע באופן עצמאי ומקצועי בשאלת הקשר הסיבתי. משכך נפל פגם יסודי בחוות דעתו של ד"ר ברוסקין ובנסיבות אלו לא עומדות בפני כב' בית הדין שתי חוות דעת, אלא למעשה חוות דעת אחת בלבד זו של ד"ר אנג'ל. דיון והכרעה לאחר שעיינו בשתי חוות הדעת של ד"ר ברוסקין ושל ד"ר אנג'ל הגענו למסקנה כי יש לאמץ את מסקנותיו של ד"ר אנג'ל על פני מסקנותיו של ד"ר ברוסקין. חוות דעתו של ד"ר אנג'ל עומדת במבחן הסבירות וההיגיון ולא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו. מאידך, קיים קושי להסתמך על חוות דעתו של ד"ר ברוסקין לגבי התובע, מהסיבה העיקרית שמחוות דעתו (ובייחוד מתשובותיו לשאלות ההבהרה) עולה כי מסקנתו נסמכת על מסקנה של רופא אחר ולא על מיטב מומחיותו, כנדרש. ונבאר. אין חולק כי במסגרת חוות דעתו נדרש המומחה לבחון את הרישומים הרפואיים שבתיק ואין בכך כל פגם. עם זאת, חשיבות מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין היא בקבלת חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית העומדת על רגליה שלה בכל הנוגע למסקנות, בהסתמך על התיק הרפואי ועל התשתית העובדתית. מעיון בחוות דעתו של ד"ר ברוסקין עולה כי לגבי חלק מהשאלות שנשאל הוא לא נתן מענה מלא ולא התייחס לגופו של עניין אלא השיב כי אין בכוונתו להתווכח עם מסקנותיו של הרופא התעסוקתי שרישומיו מופיעים בין המסמכים בתיק הרפואי. כך, לדוגמא, בתשובה מס' 1 לשאלות ההבהרה ציין ד"ר ברוסקין כי - "איני יכול להתווכח עם קביעתו של רופא תעסוקתי, מכיוון שרק הוא מכיר מקרוב את תנאי העבודה של התובע ואת ההשפעות על בריאותו הכללית". לא ברור פשר אמירה זו מהטעם שתנאי עבודתו הרלוונטיים של התובע פורטו במסגרת התשתית העובדתית שהועברה לעיונו של ד"ר ברוסקין ואשר עליה היה לבסס את מסקנותיו. מבלי להטיל כל דופי במומחיותו הכללית של ד"ר שלוסברג אין חולק שד"ר שלוסברג לא מונה כמומחה מטעם בית הדין (ואף לא נתן חוות דעת מטעם אחד הצדדים) ולא ברור על סמך אילו ממצאים עובדתיים ורפואיים הוא ביסס את מסקנותיו. למותר לציין כי אם היה די באמור ברישומים הרפואיים הרי מה טעם יש במינוי מומחה מטעם בית הדין? זאת בניגוד להליך של מינוי מומחה מטעם בית הדין שהוא הליך מסודר שנועד לקבל חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית אשר ברור על סמך מה היא מבוססת - תנאי הדרוש לצורך בחינת הגיונה של חוות הדעת והאפשרות להתבסס עליה. בהקשר זה יצוין שככל שד"ר ברוסקין היה סבור שמומחיותו אינה מספקת על מנת לחוות את דעתו בתיק זה הרי שהיה עליו להעלות את הדבר, אך בשום שלב הוא לא טען זאת (ואף התובע לא טען זאת). דוגמא נוספת: בתשובה מס' 2 לשאלות ההבהרה, אישר ד"ר ברוסקין כי הרישום הרפואי הראשון על בעיות בעמוד השדרה הצווארי הוא משנת 2005 - מעל שנתיים לאחר שחדל לעבוד כמפעיל מנוף גשר. עם זאת, במקום להתייחס לנקודה זו לגופו של עניין ולחוות את דעתו אם יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי ואם לא - להסביר מדוע לא, המומחה רק ציין - "ושוב חוזר אני על החלטתו של רופא התעשייה שמקשרת את התפתחות המחלה בצוואר לתנאי עבודתו של התובע". כלומר, לא ניתנה התייחסות לגופו של עניין. בדומה לכך, נשאל ד"ר ברוסקין לעניין עמדת הספרות בנושא הקשר בין חשיפה לויברציות ולשכיחות יתר של פריצות דיסק בצוואר (שאלה 9.2 לשאלות ההבהרה). המומחה אמנם התייחס לגופו של עניין בנושא זה אך גם כאן חתם את דבריו במשפט - "וגם כאן מדגיש אני שאין בכוונתי להתווכח עם החלטותיו של רופא תעשיה שמכיר טוב יותר ממני את תנאי העבודה של התובע" (סעיף 3 לחוות הדעת המשלימה). כלומר, עולה הרושם שמה שהוביל את המומחה למסקנותיו , יותר מכל, היא קביעתו של ד"ר שלוסברג. זאת ועוד, הגם שד"ר ברוסקין קבע שהתובע סובל ממחלת מקצוע, הרי שהוא לא הפנה לפריט המתאים ברשימת מחלות המקצוע כפי שזו מופיעה בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד - 1954 - לא בחוות הדעת המקורית ולא לאחר שהופנתה אליו שאלת הבהרה בנושא. ד"ר ברוסקין שב והפנה לסעיפים הנוגעים לוועדות רפואיות, מה שאינו רלוונטי לענייננו. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר קיימים בחוות הדעת פגמים נראים לעין ואין היא סבירה על פניה, קיימת הצדקה לסטות מהכלל לפיו ביה"ד יאמץ את האמור בחוות הדעת. אנו סבורים כי בנסיבות שלפנינו אין מקום לבסס את הכרעתנו על בסיס חוות דעתו של ד"ר ברוסקין, באשר על פניה יש בחוות הדעת פגמים וקיימת והצדקה לסטות ממסקנותיו של המומחה, מהסיבות המתוארות לעיל. בכל הנוגע לטענות התובע כי אין לאמץ את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל: איננו מקבלים את טענת התובע כי ד"ר אנג'ל מחזיק באסכולה המחמירה עם התובע או כי שני המומחים מחזיקים בשתי אסכולות שונות. טענה זו לא בוססה וכלל לא ברור לאיזו אסכולה מתכוון התובע. טענותיו בנושא זה היו כלליות והתבוע לא הפנה לאסכולה כלשהי ממנה עולה שד"ר אנג'ל מחזיק באסכולה שונה או מחמירה. כמו כן, התובע לא הפנה לפסיקה של ביה"ד הארצי ממנה ניתן ללמוד שהמומחה מחזיק באסכולה שאינה תואמת את הפסיקה (ולעניין הקביעה מהי אסכולה רפואית - ראה פסה"ד בעניין יהושע לב). כך אף לא הוכחה טענתו של התובע כי ד"ר אנג'ל "נעול בדעתו" והטענה תמוהה על אחת כמה וכמה לנוכח העובדה שהתובע כלל לא מצא לנכון להפנות לד"ר אנג'ל שאלות הבהרה ולקבל את התייחסותו לנושא זה או אחר. יצוין, כי במסגרת טענת התובע ש"בתיאור תנאי עבודתו של התובע ופירוט הויברציה מוכיח המומחה חוסר ידע וחוסר הבנה של תנאי העבודה" - הפנה התובע לנתונים שכלל לא מופיעים במסגרת התשתית העובדתית ועל כן לא מצאנו מקום להתייחס לטענות אלו. בכל אופן, לא התרשמנו כי יש ממש בטענה זו (סעיפים 4- 5 לבקשה מיום 6/4/11) . כך אף אין מקום לקבל את הטענה כי יש פגם בכך שד"ר אנג'ל הוא אורתופד וכי היה מקום למנות מומחה תעסוקתי - מהטעם שהתובע נתן את הסכמתו מלכתחילה למינוי אורתופד (דיון מיום 10/2/10) ואף לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר ברוסקין, שהייתה לטובת התובע, לא הייתה לו כל טענה נגד מומחיותו, הגם שהוא - כמו ד"ר אנג'ל - אורתופד. מכאן, שטענת התובע בעניין זה היום היא פועל יוצא של מסקנותיו של ד"ר אנג'ל ותו לא. בסיכומיו הפנה התובע למחקר שנערך באוניברסיטה בקנדה, אשר לטענת התובע מצביע על קש"ס בין תנאי העבודה של מפעילי ציוד כבד ובהם עגורנים ובין מחלת גב. אין במחקר זה שצורף לסיכומי התובע כדי להועיל לו, באשר ככל שהתובע היה מעוניין לעמת את המומחה עם האמור במאמר היה עליו להפנות לד"ר אנג'ל שאלות הבהרה בעניין, אך הוא לא עשה כן ועל כן לא ניתן לדעת האם מאמר זה רלוונטי לעניינו של התובע הן מבחינת הליקוי הרפואי והן מבחינת תנאי העבודה. איננו סבורים כי במקרה שלפנינו יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ברוסקין על סמך הכלל שככל שקיים ספק בתביעות של בטחון סוציאלי הספק יפעל לטובת המבוטח. הדבר היה נכון אילו היו עומדות לפנינו שתי חוות דעת של מומחים מטעם בית הדין - המבוססות על אותן עובדות, על אותו תיק רפואי אם כי המומחים הגיעו למסקנות שונות. עם זאת, כאמור לעיל, במקרה שלפנינו לא ניתנו תשובות מלאות לכל השאלות בחוות דעתו של ד"ר ברוסקין ולגבי חלק מהנקודות חוות הדעת מסתמכת על אמירות ברישומים רפואיים בתיק. על כן, קיים קושי לקבוע ממצאים על סמך מסקנותיו של ד"ר ברוסקין במקרה שלפנינו. משכך, הכלל בדבר ספק לטובת המבוטח אינו ישים בענייננו. חוות דעתו של ד"ר אנג'ל הינה הגיונית וסדורה ולא מצאנו כל טעם לסטות ממנה. בנסיבות אלה, אנו דוחים את התביעה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. ניתן היום, 1.6.11, בהעדר הצדדים. חיים גולדנברג חיים הובר נציג עובדים נציג מעבידים אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)עגורניםצוואר