ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות בת.א. 5597/98 (כב' השופטת אסתר שטמר) מיום 13.7.00 לפיו חויבה המערערת (להלן: "המדינה") בתשלומי ארנונה כללית למשיבה, בגין תחנות לבריאות המשפחה (להלן: "טיפות חלב") בעיר ראשל"צ, על אף שהמדינה לא שילמה עד היום תשלומים שכאלה, לא אצל המשיבה ולא בכל מקום אחר בארץ. עולה במסגרת הערעור שבפנינו השאלה מי צריך לשאת בנטל האמור האם המערערת או המשיבה. זאת כאשר משרד הבריאות הוא המספק שירותי בריאות בתחנות לבריאות המשפחה ברחבי הארץ ואילו המבנים בהם שוכנות התחנות הם בבעלות הרשות המקומית אשר אחראית גם לתחזוקתם השוטפת. בימ"ש קמא קבע כי הפתרון לשאלה טמון בקביעת העובדה מיהו המחזיק בנכס שלו הזיקה הקרובה ביותר לנכס, שכן ההוראה המחייבת את תשלום הארנונה מתייחסת גם למחזיק. סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כי: "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של הנכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס..." (ההדגשה אינה במקור). בימ"ש קמא הגיע אם כן למסקנה כי המדינה היא המחזיקה ובעלת הזיקה הקרובה ביותר בנכסים האמורים ועל כן היא זו החייבת בתשלום האמור. על קביעה זו מערערת המדינה בפנינו. דיון פקודת מסי עירייה ומסי ממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פק' הפיטורין") קבעה בתמצית בסעיף קטן 3 (ב) שבה, אי הטלת ארנונה כללית על בנין או קרקע תפוסה שהמחזיקים בהם הם הממשלה, או כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה (המשמש לצרכי הממשלה). תוצאה דומה נבעה מן האמור בסע' 42 לפקודת הפרשנות, היא סע' 45 לפק' הפירושים, 1945 ולאחר מכן סע' 31 לפק' הפרשנות, התשמ"א-1981. החוק לתיקון פק' מסי עירייה ומסי ממשלה (פיטורין) מס' 6, התשנ"ב -1992 ביטל את סע' 3 האמור. תחולתו של הביטול נדחתה מעת לעת. כדי לסבר את האוזן: - עד שנת 1992 היה מוענק פטור למדינה בסע' 3 (ב) לפק' הפיטורין; בשנת 1992 בוטל הפטור כשתחילת תוקף הביטול נדחתה בתוקף ההסדרים שחוקקו באותם שנים, עד לתחילת שנת 1998. בשנת 1995 חוקקה הכנסת הוראת מעבר, שקבעה חובת תשלום חלקי של הארנונה הכללית בדומה להוראה שקיימת מאז תחילת שנת 1998 בפק' הפיטורין. (ראה חוק לתיקון פקודת מסי עירייה ומסי ממשלה (פיטורין) (מס' 6), תשנ"ב 1992; חוק הסדרים במשק המדינה (תיקון חקיקה) התשנ"ה 1995; ולבסוף החוק מתשנ"ח כפי שיפורט להלן. לבסוף בוטל החוק המתקן משנת התשנ"ב ע"י סעיף 19 לחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקון חקיקה), התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק ההסדרים") אחרי שנושא הארנונה על נכסי המדינה הוסדר תחילה בתוקף שנתי וחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקון חקיקה) התשנ"ה-1995. חוק ההסדרים משנת תשנ"א הפך אותו להסדר רציף של קבע . להבדיל מהסדר שנתי (ראה רע"א 1816/97 מ.י. נ' עירית חיפה פ"ד נ"ד (2) 16). (ראה גם סעיפים 18 ו- 19 לחוק ההסדרים מתשנ"ח בעקבות הצעת חוק 2650, התשנ"ח עמ' 50). ההסדר הקובע כיום מגביל את שעור הארנונה הכללית לגבי סוגי נכסים כדלהלן: לגבי נכסי משרד הביטחון 30%; ולגבי בתי חולים ומרפאות 45%. זה מה שקבוע עתה בסע' 3 (א) (ד) לפק' הפיטורין מ- 1938 כפי שתוקנה בהתשנ"ח. לטעמי יש לראות טיפות החלב, שהן נשוא ערעור זה כ"מרפאה" לפי החוק המתקן. השאלה שבפנינו הינה חדה וחלקה והיא כאמור האם חלה כיום חובה על המדינה, בעקבות תיקוני החוק כמפורט לעיל, לשלם ארנונה כללית ויהיה זה רק 45% בתור מרפאה, כאשר מדובר בנכס שהוא בבעלות הרשות המקומית והמדינה מקיימת בו באמצעות משרד הבריאות תחנה לבריאות המשפחה (טיפת חלב וכד'). מן הנוסחה המוסכמת בין הצדדים של עובדות היסוד שהוגשו לבימ"ש קמא, עולה כי: "2. א. כל המבנים של התחנות (טיפות חלב) בתחום העירייה הינם בבעלות העירייה. ב. המבנים משמשים למתן שירות בריאות לאמהות ולילדיהן. להסרת ספק השימוש הבלעדי שנעשה במבנים היא למטרת העניין. ג. במסגרת שירותי הבריאות לצורך מתן השירותים, נעשה שימוש במים, חשמל וגז וכן בכל שטחי המבנים והמתקנים והשטחים הנלווים להם (כגון: מיזוג, שערים, חלונות וסוגרים - (צ"ל סורגים). ד. משרד הבריאות מספק את שירותי הבריאות בתחנות המחייב (צ"ל "המתחייב") מחוק ביטוח בריאות ממלכתי" 3. הקמת מבני התחנות נעשת ע"י העירייה. רוב התחנות הוקמו ע"י העירייה כשמרבית המימון הגיע ממפעל - הפיס ומיעוט התחנות הוקם רק בכספי העירייה ללא סיוע. 4. א. העירייה נושאת באחריות לאחזקה השוטפת של המבנים הכוללת את אלו: - נקיון המבנים, אחזקת הגינה, תיקונים שוטפים במבנים (תיקון מנעולים, דלתות, שערים, סורגים, חלונות, איטום גג, אינטרקום, אינסטלציה וכיוב') וצביעת המבנים. ב. העירייה נושאת בתשלום חשבונות החשמל, הגג, והטלפון של המבנים והצוות הרפואי הפועלים בהם. ג. העירייה נושאת בעלות צריכת המים במבנים. ........... 6. משרד הבריאות נושא באחריות לצוות הרפואי ולציוד הרפואי בתחנות המופקד על כל הפעילות הרפואית מקצועית המתנהלת במבנה. הצוות הרפואי מורכב מעובד המשרד או שלוחים מטעמו הכפופים למשרד. 7. א. נציגי העירייה מגיעים לתחנות לביקור ולביקורת מנהלות מעת לעת... מטרת הביקורות והביקורים של נציגי העירייה הינה לצורך אחזקת המבנים אותה מבצעת כמפורט לעיל. ............ 8. מפתחות לתחנות יש בידי הצוות הרפואי מטעם המשרד ובידי עובד התחזוקה של העירייה". תמונה מעשית יותר על מעורבות העירייה עולה מדברי העדות בפני בימ"ש השלום של הרופאה העירונית הפועלת כעוזרת ראש העיר ומסייעת לענייני הבריאות בעיר ד"ר רינה ג'ורג'י ארדיטי. וכלשונה: - "ת. כרגע ישנן 15 טיפות חלב, כאשר שתיים טרם נפתחו. התפקיד הוא אחזקת טיפות החלב, שכוח האדם המקצועי רופאים ואחיות הם של משרד הבריאות. גנן ותחזוקה באחריות העירייה. ש. את רופאה? רופאת ילדים. ש. איפה הקשר שלך האישי עם טיפות החלב? ת. אני לא מתערבת ברפואה גרידא שם. ההתערבות שלי היא יותר אם רוצים מחשוב, אני באה ובודקת עם הצוות באיזה חדר יכול להיות ובאיזה חדר שלא, נכנסים כאן שיקולים מקצועיים. ש. נכון יהיה לומר, שלמעשה הנגישות שלך לטיפות חלב היא מאוד מצומצמת במובן של התפר שבין התפקיד שלך כרופאה עירונית לבין הטיפול בתחזוקה? ת. לא. אני הדגשתי שיש 15 תחנות. מספיק שכל אחות אחראית תתלונן ולו פעם אחת ביום, אם זה ניגרה דולפת, ברז שלא עובד, מגבות שצריכים, אספקה של ריסוס של תחנה, צביעה, מיזוג. בדרך כלל מי שמטפלת בזה זה המזכירה שלי. זה מגיע אלי כאשר תושב מתלונן, או אחות מתלוננת כשיש תינוק עם חום גבוה, אז אני באה בודקת ומתרשמת. או אם יש תקלות בתחזוקה, ניקיון. כל הדברים האלה אני מתערבת מקצועית. ש. נכון יהיה לומר שהקשר שלך הוא לתחזוקה של המקום ולא לאדמיניסטרציה הכוללת של טיפות חלב? למשל, תשלומים שמבוצעים. ת. אני גם מתערבת, אם לתחנה מסוימת יש חשבון חשמל או טלפון גבוה. אני משווה לשנים קודמות, אנחנו משווים כמה תינוקות יש, כמה נשים הרות. כל הדברים האלה עוברים דרך העיניים שלי". יש להזכיר נוסף לנ"ל (כפי שגם עולה מעדותו של מר אהרון, כיום האחראי על מינהל שירות בריאות הצבור במשרד הבריאות) כי בשנת 1972 נערך זיכרון דברים שקובע את חלוקת האחריות הארגונית והכספית לגבי תחנות טיפת החלב, בין משרד הבריאות לגבי הרשות המקומית (להלן: "זיכרון הדברים") וזהו נוסח זיכרון הדברים: - "1. התחנות יופעלו במשותף בין משרד הבריאות והרשויות המקומיות. 2. הפעלת התחנות ע"י משרד הבריאות תוך כיסוי מלא של כל ההוצאות שיעלה השירות המקצועי (רופאים, אחיות ועובדים מקצועיים) והספקת ציוד משקי ורפואי. הרשות המקומית תכסה ההוצאות של הקמת המבנים (דרך משרד השיכון ובסיוע מפעל הפיס), הוצאות אחזקה שוטפת (מים, חשמל, שיפוצים, ביגוד, ניקיון וכד') וטלפון. כן יערוך משרד הבריאות רשימה של העברת תקנים הנחוצה בעקבות ההסדר בין הרשויות המקומיות לממשלה והפוך. סיכום זה יובא לדיון בדרג המנכ"לים של משרד הפנים והבריאות לאחר הגשת הרשימה האמורה. כמו כן, יעבד משרד הבריאות לוח של עלויות לכל מרכיב, וחלוקה בין הנטל שיועמס על הרשות לבין הנטל שיישא בו משרד הבריאות בהשוואה למצב הקיים היום בכל רשות ורשות (או קבוצות של רשויות)." העירייה טענה בפני בית משפט השלום כי לא היתה צד לזיכרון הדברים ועל כן אין הוא מחייב אותה. דא עקא, מן העובדות המוסכמות, כפי שהובאו לעיל, עולה היקף חלקה של העירייה בנשיאה בהוצאות של 16 טיפות החלב שבראשון לציון. העדות של גזבר עירית ראשון לציון לפיה בכוונתו לדרוש עתה מן המדינה כסוי רטרואקטיבי של ההוצאות בשנים עברו עקב המחסור הכספי אינו משמש ראיה לתיאור המצב העובדתי. נכון למועד הדיון בבימ"ש קמא. הגדרת המונח "מחזיק" החלה בענייננו היא זו המובאת בסע' 1 לפק' העיריות (נוסח חדש) (ראה בהקשר זה את סע' 2 לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 ואת סע' 19 לחוק ההסדרים משנת 1998 (תיקון החקיקה), התשנ"א - 1998 שבטל את החוק לביטול פק' הפיטורין מ- 1938). כאמור בפק' העיריות: - "מחזיק - אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון". כאמור בהגדרה מדובר במי שמחזיק "למעשה" - ומבחינה זו אין נפקא מינה אם החזקתו הוסדרה מעיקרה בחוזה שכירות או שהוא אף הבעלים, או שהוא מחזיק בכל אופן אחר" . קרי למשל גם "כבר - רשות" (ת.א. 4814/88 עירית הרצליה נ. שאף, ארנונה עירונית פסקי דין המשך לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך א' 672; ת.א. (חיפה) 702/92 חיימוביץ' נ. עירית חיפה, ארנונות עירוניות פס"ד המכון לחקר המיסוי המוניציפלי כרך א' עמ' 595 ;). הפסיקה מוסיפה בעקבות לשון "למעשה", בו נוקטת ההגדרה הנ"ל, כי המדובר במי שהוא יחסית בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס (ר"ע 422/85 חברת בתי-גן נ. עירית ת"א-יפו פ"ד ל"ט (ד) 341). הגדרת מחזיק בסע' 269 לפקודת העיריות אינה מסייעת בידינו, כי היא באה רק למעט את הכללתו בהגדרה של דייר משנה. בת.א. 56708/93 עירית תל-אביב - יפו נגד נמרוד דרייפוס ודרייפוס נאוטיליס, רוסטוביץ, כרך ב' 446 נאמר כי גם החזקה בשיתוף עם אחר אינה פוטרת את הנתבע דשם מחבותו לתשלום ארנונה. בהקשר זה צוטט ספרו של רוסטוביץ (ארנונה עירונית, תשנ"ג - 1992 עמ' 65). "כאשר נמצא הנכס בחזקתם של מספר מחזיקים במשותף חזקתו של כל מחזיק מתפשטת על כל הנכס ואין לו חזקה ייחודית על חלק מהשטח, העירייה רשאית להטיל את כל הארנונה על כל אחד מן המחזיקים או על כולם וכל מי ששמו מופיע בספר השדה חייב במלוא הארנונה בשל כל הנכס". משמע, לו היינו מסיקים מן התיאור העובדתי כי העירייה והמדינה מחזיקים בנכס במשותף לא היה בכך פתרון לסוגיה שלנו, שכן העירייה רשאית לדרוש את תשלום כל הארנונה מן המחזיק המשותף קרי, מן המדינה. מענה לשאלה איך נקבע המחזיק "למעשה" היינו, איך נקבע מי שהוא יחסית בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, מקום בו יש מספר בעלי זיקה לנכס, מובא בפסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 7030/00 עירית ראשון לציון נ. עו"ד ישראל וינבאום ועו"ד דוד לוי פ"ד נ' (4) 856, מפי כב' השופט המשנה לנשיא ש. לוין. השאלה שניצבה בפני בית המשפט העליון שם היתה מי נחשב כמחזיק לצרכי תשלום ארנונה , מים והוצאות משפט, האם כונסי הנכסים אשר להם מעמד מוכר בדין לגבי הדירה, או בעלי הדירה שגרו בה ואשר משכנו דירתם לשם החזר חוב, אך לא עמדו בחיוביהם הכספיים. בעלי הדירה פונו מתוכה והכונסים קבלו חזקה בדירה ומכרו אותה לקונה. מאחר ונותר חוב לעירייה, סירבה זו האחרונה לתת לכונסי הנכסים תעודה בדבר העדר חובות לפי סע' 324 (א) לפקודת העיריות ועל כן פנו הכונסים לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראה בדבר הנפקת התעודה. מכאן הערעור לביהמ"ש המחוזי ולאחר מכן לביהמ"ש העליון. טענת העירייה היתה שיש לראות בכונסים בעלים ומחזיקים של הדירה מיום מינויים, היינו אף בתקופה בה טרם פונו הבעלים הקודמים, קרי החייבים. הכונסים לפי הטענה, הם בעלי הזיקה הקרובה לנכס מיום מינויים ולכן יש לראותם כמחזיק. בית המשפט העליון ציין כי הגדרתו של המושג "החזקה" אינה קלה (ראה דברי השופט: ERLE C.J בפסק הדין R V. SMITH 1855 6COX CC554 וכן בע"פ 251/84 פד' ב (1) 813 ). הפתרון שנמצא בפסיקתנו הוא הפרשנות שאפיינה את "המחזיק", כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס (רע' 422/85 פ"ד לט' (ד) 341, 343 ועוד). פרשנות זו עלתה מן ההתייחסות לתיבה "למעשה" אשר בהגדרה של מחזיק בסע' 1 לפקודת העיריות. מן המונח "למעשה" הוסק כי המחוקק לא התכוון לחזקה קונסטרוקטיבית ולכן גם בעל דירה שאינו מתגורר בה, אך יש לו שליטה בדירה, נחשב למחזיק עקב יכולתו למנוע מאחרים גישה חופשית לדירה (ע"פ 250/84 הנ"ל). על אחת כמה וכמה כאשר יש אדם המתגורר בדירה. על כן הפנה ביהמ"ש לדברי SALMONDבספרו ON JURISPRUDENCE "THE TEST THEN FOR DETERMINING WHETHER A MAN IS IN POSSESSION OF ANYTHING "IS WHETHR HE IS IN GENERAL CONTROL OF IT. UNLESS HE IS ACTUALLY HOLDING OR USING IT IN WHICH EVENT HE CLEARLY HAS POSSESSION WE HAVE TO ASK WHETHER THE FACTS ARE SUCH THAT WE CAN EXPECT HIM TO BE ABLE TO ENJOY THE USE OF IT WITHOUT INTERFERENCE ON THE PART OF OTHERS" כאשר קיים אדם המתגורר בדירה, הוא הנהנה העיקרי מהשירותים שמעניקה העירייה לתושביה כתמורה עקיפה לארנונה. כאשר הדירה עומדת ריקה, הבעלים (או מי שנכנס בנעליו - למשל כונס הנכסים) הוא הנהנה מאותה תמורה עקיפה. על כן הפרשנות המבארת את החזקה למעשה כחזקה אשר בה הזיקה הקרובה ביותר לנכס היא הפרשנות הנכונה. מכאן מסקנתו של ביהמ"ש העליון כי כל עוד היו בעלי הדירה דיירים בדירה, למרות היותם חייבים שלא עמדו בפירעון חובם, דבר שהביא למינוי כונסי הנכסים, ראו בבעלי הדירה, שעמדו לפנותם, כמחזיקים בדירה לצרכי הארנונה. וכך אומר ביהמ"ש העליון: - (השופט ש. לוין בפסקה 7 לפסק דינו): "המחוקק ביקש להדגיש כי בנוקטו את הביטוי "מחזיק" אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס". זיקתו של בעל הנכס לצורך עניין זה, יכולה להידחק למקום שני, אם יש שוכר או בר רשות או מחזיק באופן אחר, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית, כאשר אין גורם חוצץ כאמור, והבעל נשאר בגפו מול הרשות. ביהמ"ש דחה את הערעור של הכונסים נגד סירוב העירייה להוציא תעודה כמבוקש. אם ליישם את האמור בפסק הדין בתיק רע"א 7037/00 הנ"ל למקרה שבפנינו הרי חובת הארנונה חלה על המדינה באשר היא המחזיקה בנכס עבור וע"י משרד הבריאות, והיא בעלת הזיקה הקרובה יחסית לנכס השוללת החזקה מכל גורם אחר. אין חשיבות ראשונית לכך שהעירייה היא הבעלים של הנכס וכי בהתאם להסדרים קיימים שהיא כביכול לא היתה שותפה להם, כטענתה, אך פועלת לפיהם הלכה למעשה, היא נושאת בתחזוקה ובחובת השיפוץ וכד'. עפ"י עדות העירייה מפעל הפיס מימן אמנם את הקמת התחנה נשוא הדיון אולם משום מה לא הקפידו באותה עת על מילוי ושמירת הניירת המתאימה בעת עריכת ההסדר בין מפעל הפיס והרשות המקומית. היועצת הרפואית של ראש העיר מקיימת פיקוח שוטף יומיומי על תחזוקת התחנה ופקוח על ההוצאות אולם בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס היא המדינה. השליטה בנכס ובשימוש בו היא בידי גורמי הרפואה המנהלים את המקום, מאיישים אותו מידי יום והם הנותנים את השירותים הרפואיים. מן החומר שהיה בפני בית המשפט קמא אף עלה שגורמי העירייה חייבים לקבל את אישורי גורמי משרד הבריאות לפני כל כניסה למתקן. מטרתו ותכליתו של המתקן היא רפואית ומוטלת על משרד הבריאות מכוח חוק בריאות ממלכתי והאחריות לתחזוקה שמשמעותה למעשה בחיי היום יום בעיקר אחריות לניקיון, המוטלת על העירייה, אינה הופכת את זו האחרונה לקרובה יותר, יחסית למתקן מאשר גורמי הבריאות המחזיקים בו הלכה למעשה למען מטרותיהם הרפואיות. לאור מסקנה זו, אין צורך לדון בטענות האחרות של המדינה: כן נטען כי לאור הגדרת "המחזיק" אין היא חלה על המדינה מאחר וזו אינה "אדם". לאור בטול הוראות הפטור בפקודת הפיטורין מ- 1938 אין אלא להסיק כי תכליתו של דבר החקיקה האמור מהווה צמצום הפטור ההחלטי מתשלום ארנונה אשר הוקנה למדינה. לבסוף אציין שלו גם היה נותר ספק כלשהו בעניין הקרבה הרבה ביותר למתקן, הרי באה פסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 7030/00 מפי כב' השופט לוין והטתה את הכף סופית לכיוון אחריותה של המדינה לתשלום האגרות. באשר לזיכרון הדברים משנת 1972 הרי אין לראות בו משום ויתור של המדינה, אלא ראיה לחזקת המדינה בנכס - ובמידת קירבה יחסית רבה יותר לנכס מאשר לכל גורם אחר. אשר לטענת העירייה כי לא היתה צד לדיונים שהולידו את זיכרון הדברים הנ"ל - הרי לאור מסקנתי המסכמת אין בה משמעות וצורך. אשר על כן דעתי היא כי יש לדחות את הערעור. מיכל רובינשטיין, שופטת השופטת אסתר קובו: בנסיבות הענין ומהעובדות שנגולו לפני הערכאה הדיונית, אני סבורה כי החזקה הממשית במבנים היא של המשיבה, עירית ראשון לציון וזאת מעבר לעובדה שהיא גם הבעלים של הנכס. מהנוסחה המוסכמת של הצדדים באשר לעובדות היסוד עולה כי הענין לשמו משמש המבנה הוא מתן שירותי בריאות לאימהות ולילדיהן. זהו אינטרס המשותף לשני הצדדים. המדינה והרשות המקומית. בחלוקה שבין המדינה והרשות המקומית נושאת העיריה באחריות לאחזקה השוטפת של המבנים הכוללת את ניקיון המבנים, אחזקת הגינה, תיקונים שוטפים במבנים (תקון מנעולים, דלתות, שערים סורגים, חלונות איטום, גג אינטרקום, אינסטלציה וכיוצא בזה וצביעת המבנים) העיריה נושאת גם בתשלום חשבונות החשמל, הגג והטלפון של המבנים והצוות הרפואי הפועלים בהם וכן בעלות צריכת המים במבנים. העירייה מקיימת ביקורת שוטפת לצורך האחזקה וכן המפתחות לתחנה הם בידי הצוות הרפואי אבל וגם בידי עובדי העירייה. מציינת גם ד"ר רינה ארדיטי רופאת ילדים, שהיא הרופאה העירונית הפועלת כעוזרת ראש העיר ומסייעת לענייני הבריאות בעיר על עבודתה באשר לטיפות החלב: "ש. איפה הקשר שלך האישי עם טיפות החלב? ת. אני לא מתערבת ברפואה גרידא שם. ההתערבות שלי היא יותר אם רוצים מחשוב, אני באה ובודקת עם הצוות באיזה חדר יכול להיות ובאיזה חדר שלא, נכנסים כאן שיקולים מקצועיים. ש. נכון יהיה לומר, שלמעשה הנגישות שלך לטיפות חלב היא מאוד מצומצמת במובן של התפר שבין התפקיד שלך כרופאה עירונית לבין הטיפול בתחזוקה? ת. לא. אני הדגשתי שיש 15 תחנות. מספיק שכל אחות אחראית תתלונן ולו פעם אחת ביום, אם זה תיקרה דולפת, ברז שלא עובד, מגבות שצריכים, אספקה של ריסוס של תחנה, צביעה, מיזוג. בדרך כלל מי שמטפלת בזה זה המזכירה שלי. זה מגיע אלי כאשר תושב מתלונן, או אחות מתלוננת כשיש תינוק עם חום גבוה, אז אני באה בודקת ומתרשמת. אן אם יש תקלות בתחזוקה, ניקיון. כל הדברים האלה אני מתערבת מקצועית. ש. נכון יהיה לומר שהקשר שלך הוא לתחזוקה של המקום ולא לאדמיניסטרציה הכוללת של טיפות חלב? למשל, תשלומים שמבוצעים. ת. אני גם מתערבת, אם לתחנה מסוימת יש חשבון חשמל או טלפון גבוה. אני משווה לשנים קודמות, אנחנו משווים כמה תינוקות יש, כמה נשים הרות. כל הדברים האלה עוברים דרך העיניים שלי". (ההדגשות אינן במקור). מהדברים האלה, על-פי דעתי עולה זיקה ישירה, מפורשת וקרובה של העירייה בחזקה במבנה. זיקה שלא יצאה הימנה מעולם. הרשות המקומית היא זו שרואה עצמה כמחזיקת המבנה ואחראית לו. המדינה קיבלה את רשות העירייה לעשות שימוש מוגבל ולצורך תפקיד שהרשות המקומית סברה שהוא חשוב לה ולאינטרסים שלה. השירות הרפואי שניתן על ידי רופאים ואחיות לאימהות ולילדיהן, איננו הופך את המדינה למחזיקה כנדרש, על פי פקודת העיריות. אשר על כן לו דעתי היתה נשמעת, הייתי מקבלת את הערעור. אסתר קובו, שופטת השופט יהושע גרוס, סגן נשיא - אב"ד : במחלוקת שנתגלעה בין שתי חברותי הנכבדות, מצרף אני דעתי לדעת חברתי השופטת רובינשטיין. השאלה נשוא המחלוקת היתה "מיהו המחזיק", כאשר נקודת המוצא היא כי מדובר ב"מחזיק למעשה" קרי מי שהינו "בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס". על פי חומר הראיות והעובדות המסוכמות ברי שהמחזיק בנכס הינה המדינה, קרי משרד הבריאות, שעובדיה היו הפועלים במקום ומספקים בו את השירות הרפואי הדרוש. המעורבות של המשיבה, עיריית ראשון לציון, ואנשיה, אינה אלא מעורבות נספחת ונלווית שמטרתה לסייע בתחזוקת המקום, אך אין בה ליצור החזקה למעשה או קירבה קרובה לנכס. אשר על כן אף לטעמי נכוחים הם שיקוליה וטעמיה של השופטת המלומדת, ואין הצדקה להתערב בפסק דינה. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא אשר על כן הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. ניתן היום 10.09.2003 בהעדר. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים. יהושע גרוס, שופט אסתר קובו, שופטת מיכל רובינשטיין, שופטת אב"ד ארנונהרפואה