1. זה הוא ערעור על החלטת קצין-התגמולים מיום 26/09/96, שבו נדחתה תביעת המערער ל"עיון נוסף" בתביעתו להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימה הקשורה במחלת עיניים. 2. ראשיתה של התביעה היא בתאריך 29/04/91, עת פנה המערער לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין פגיעה שנחבל ביום 12/04/77. 3. בטופס "התביעה להכרת זכות", שהגיש המערער לקצין-התגמולים ביום 29/04/91 (מסמך מס' 1 בתיקו-הרפואי), מתאר המערער את אירוע החבלה, כדלקמן: - "עקב העבודה ברכב-כבד הוצא גוף זר מעין שמאל בתאריך 12/04/77 ומאז ועד היום אני ממשיך לסבול מדלקות ודמעות בשתי העיניים". 4. בהתאם לדו"ח פציעה שמולא ע"י המערער מיום 26/02/91, בעת שעסק בתיקון רכב (אמבולנס) ארע פיצוץ במערכת החשמל (סליל הצתה), שכתוצאה הימנו נכווה בעין ובאיזור המצח. 5. בתאריך 30/08/92, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל-סמך חוות-הדעת הרפואית, החליט לדחות את תביעת המערער באשר לפגימה הקשורה בעיניים, לאחר שהגיע למסקנה, כי לא אירעה למערער נכות בעקבות החבלות מיום 12/04/77 מיום 26/02/91, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 6. מוסיף קצין-התגמולים בהחלטתו דלעיל: - "המדובר בדלקות כרוניות של הלחמית על רקע תהליך ניווני ללא קשר עם השירות". 7. חוות-הדעת הרפואית, הנזכרת בסעיף 5 של פסק-דין זה ושעליה הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערער, היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר יוסף דוידסון, מומחה למחלות עיניים, מיום 04/12/91. 8. ד"ר יוסף דוידסון כותב בחוות-דעתו האמורה, כדלקמן: - "הופנתה השאלה: האם הפגיעות בעיניו משנת 1977 ומחודש פברואר 1991 גורמות לו לנכות לעיניו? לפי הרישומים בתיקו, מדובר באיש צבא-קבע הסובל מזה שנים מדלקות חוזרות בעיניו שהובחנו כדלקות אלרגיות, היה מימצא של יובש וכן פטריגיום דו-עיני . בתאריך 12/04/77 נבדק בבית-חולים, באשקלון, הוצא אז גוף זר מעין שמאל. בתאריך 19/04/91, מצוין מצב לאחר הוצאת גוף זר, כאשר אין חללת צבע בקרנית. אירוע שני התרחש בפברואר 1991. היתה לו אז כוויה מימין עם גירוי לחמית וארוזיות קרנית שנעלמו. לסיכום: דלקת לחמית כרוניות; כמו כן, פטריגיום דו-עיני, כאשר פטרגיום הינו תהליך ניווני שלגבי סיבות להופעתו יש דיעות חלוקות, בין הופעה עצמונית לבין משני לקרינה או בארצות חמות. לכן: אין קשר בין האירוע של גוף זר בעין שמאל משנת 1977 והאירוע של הכוויה באיזור עין ימין, מחודש פברואר 1991, לבין מצבו". 9. בתאריך 15/12/93, פנה המערער בתביעה נוספת להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין הפגימה בעיניו, תוך שהוא שב ומציין את שני האירועים: מתאריך 12/04/77 (ראה: סעיף 3 בפסק-דין זה) ומתאריך 26/02/91 (ראה: סעיף 4 בפסק-דין זה). 10. בהודעתו מיום 26/09/96 הודיע קצין-התגמולים למערער, כי בבדיקה נופסת של תביעתו ובהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות-הדעת הרפואית הנוספת, מיום 08/09/96, הגיע לכלל מסקנה, כי אין מקום לשנות את החלטתנו הקודמת (מיום 30/08/92 - ראה סעיף 5 בפסק-דין זה), לפיה אין "קשר סיבתי" בין מחלת העיניים, שממנה סובל המערער, ובין תנאי השירות הצבאי ו/או האירוע מיום 26/02/91. 11. חוות-הדעת הרפואית, מיום 08/09/96 הנזכרת בסעיף דלעיל של פסק-דין זה, היא חוות- דעתו הרפואית של ד"ר משה לוסקי, מומחה ברפואת עיניים. 12. ד"ר מ. לוסקי, רשם את דברי המערער, לפיהם, בשנת 1991 נפגע בעיניו, בעת שרותו הצבאי, עת עסק בתיקון רכב, ומאז מתלונן על כאבים וירידה בראיה. בשנים 1992 ו- 1994, עבר המערער ניתוח להסרת פטריגיום מעין שמאל. קובע ד"ר מ. לוסקי בחוות דעתו, כדקלמן: - "מעיון במסמכים הרפואיים עולה, שהמערער סבל מדלקות לחמית חוזרות בשתי עיניו, מאז שנת 1977. נבדק, מדי פעם, על ידי רופא עיניים, בשל הדלקות הנ"ל וכן פעמיים בשל נוכחות גוף זר בקרנית: פעם בעין ימין ופעם בעין שמאל. המימצא של הפטריגיום, אותו מיחס המערער לתאונה, היה קיים עוד לפני אירוע התאונה בשנת 1991. פטריגיום, הינו מימצא של צמיחה פיברווסקולרית של הלחמית אל עבר הקרנית. צמיחת הפטריגיום נגרמת מסיבות שונות, וקשורה לסיבות סביבתיות, כמו: אור, שמש, חום, רוח, אבק ומזג-אוויר יבש, ושכיח בייחוד בזכרים בגילאים 20 עד 40 שנה. אין לייחס את תופעת הפטריגיום לגורם הקשור בשרות הצבאי ובוודאי לא לתאונת העבודה, שעבר המערער בשנת 1991. אין קשר בין מחלת העיניים, ממנה סובל המערער, לבין שרותו הצבאי". 13. על החלטתו הנ"ל של קצין-התגמולים מיום 26/09/96, הגיש ב"כ המערער את ערעורו הנוכחי ביום 24/10/96. 14. המערער הגיש חוות-דעת רפואית נגדית, לחוות-דעתו של ד"ר משה לוסקי, והכוונה היא לחוות-הדעת הרפואית של ד"ר מזאוי נאיל, מומחה למחלות וניתוחי עיניים, מיום 15/02/98. 15. ד"ר מזאוי נאיל בדק את המערער, בדיקת עיניים בתאריך 27/01/98, ובהתאם למימצאי בדיקתו: - "עין ימין: חדות-ראייה - 6.18, משתפרת ל- 6.9, עם תיקון אופטי של 0.75 ציופטר. הלחץ התוך-עיני שווה 14 ממ"כ. קיים גירוי וגודש לחמיתי וגם פטריגיום נוזלי וטמפורלי קטנים וצלקות ישנות בלחמית בטרסלית העליונה. ישנם סימני-יובש קלים עד בינוניים. הקרנית שקופה. העדשה זכה והפונדוס תקין. אין שמאל: חדות-הראייה - 6.24, משתפרת ל- 6.12 עם תיקון אופטי של 1.5 ציופטר. הלחץ התוך-עיני שווה 14 ממ"כ. קיים גירוי וגודש לחמיתי יותר משמעותי מאשר בעין ימין. קיים גם פטריגיום נוזלי חור, יותר גדול מאשר בעין ימין. צלקות ישנות בלחמית הטרסלית העליונה. ישנם סימני-יובש קלים עד בינוניים. הקרנית שקופה. העדשה זכה והפונדוס תקין. מכון ע"ש 'שורמר' לגילוי יובש, מראה על יובש בדרגה בינונית בשתי העיניים". 16. בנוסף לשני האירועים שעבר המערער מיום 12/04/77 ומיום 29/04/91, קושר ד"ר נאיל מזאווי את פגימתו של המערער גם לתנאי מזג-אוויר קשים שבהם עבד המערער וכן לחומרים כימיים ורעלים, כגון: דלקים, שמנים וכדומה שכרוכים היו עם תפקידו, וטוען, כי קיים קשר בין כל האמור לבין מחלת העיניים, שממנה סובל המערער. 17. כותב ד"ר נאיל מזאוי, בחוות-דעתו, בין היתר, כדלקמן: - " ... שרת באיזור הנגב המדברי. במסגרת עבודתו טיפל ברכב כבד, כגון: נגמש"ים, מנופים, גוררים ונגררים. היה חשוף לתנאי מזג-אוויר קשים במיוחד: שמש חמה, מזג-אוויר יבש, רוחות עזות ושרב כבד. בנוסף לכך, היה גם חשוף לחומרים כימיים ורעלים, כולל דלקים ושמנים. בעבר, לא סבל מבעיות עיניים. ידוע, כי חשיפה ממושכת לחומרים כימיים ורעלים, עלולה לגרום לגירוי ממושך של הלחמיות וזה, בתורו, עלול לגרום ליובש (מיעוט בייצור הדמעות) וגם לצלקות בחלק החשוף של הלחמית (הקרום שמכסה את גלגל העין החיצוני). במקרה שלפנינו, היה גם אירוע של התפוצצות ודליקה ברכב צבאי, בו עבד המערער, עם פגיעה בפנים ובעיניים, שלאחריו הורד הפרופיל הצבאי. כידוע, אירועים כאלה עלולים להחמיר עוד יותר את התגובה הדלקתית בלחמיות ולגרום ליובש משמעותי בגלל הכוויה בתאים המייצרים את הדמעות הפרוסות על פני הלחמית. למרות ההמלצות להחלפת מקצוע, מטעם רופא העיניים ורופא התעסוקה, הוחלט להשאיר את המערער בתפקידו, באותם תנאים, דבר שגרם להחמרת מצבו ולסבל רב. לסיכום: לפנינו מטופל, שסובל מפגיעה חיצונית בשתי העיניים, המסתכמת בדלקת הלחמיות אלרגית כרונית; פטריגיום בשתי העיניים (לאחר שני ניתוחים בעין שמאל); ויובש בדרגה בינונית. בהסתמך על עברו הרפואי הנקי ובהעדר כל תלונה-עינית הקודמת לגיוס לצבא - לא נשאר ספק, שאכן קיים קשר ישיר בין תנאי העבודה הקשים, לבין הפגיעה בעיניים, ליקוי בראייה, חוסר דמעות בינוני, דלקת לחמיות כרונית במצב בינוני". 18. בקשנו מב"כ המשיב להמציא לנו תגובת המומחה, מטעמו, לחוות-דעת רפואית של ד"ר נאיל מזאוי הנ"ל. 19. בתגובה נתקבלה חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר מ. לוסקי. כותב ד"ר משה לוסקי, בחוות-דעתו הרפואית הנוספת, מיום 04/05/98 (המהווה תוספת לחוות-דעתו הרפואית, מיום 08/09/96), כדלקמן: - "הפטריגיום, שהינו תהליך ניווני של ריקמת החיבור הלחמית של העין, אכן יכול להופיע לאחר חשיפה ממושכת לשמש וכן לגורמים סביבתיים רבים נוספים. אולם, הפטריגיום מופיע, בשכיחות גבוהה, בצעירים, גם ללא כל הסיבות הנ"ל וגם ללא חשיפה לשמש ולרוח. הפטריגיום הינו תופעה שכיחה ביותר, וקיימת נטייה לאנשים מסויים לפתחה, ללא שום גורמים סביבתיים. כמובן, שאין כל קשר בין התפתחות הפטריגיום, לבין התאונה שעבר המערער. אין כל 'קשר סיבתי', בין תנאי שירותו של המערער, ובין מצב עיניו בכלל, ובין התפתחות הפטריגיום בפרט". 20. בתאריך 21/10/98, הגישה לנו ב"כ משיב חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר משה לוסקי (ללא ציון תאריך), לעניין "הוצאת גוף זר מהעין". 21. בתאריך 21/02/2001 הוחל בשמיעת ההוכחות. תחילה נחקר המערער, בחקירה נגדית, ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 08/02/98. ב"כ המערער לא הציגה למערער כל שאלה בחקירה חוזרת וגם לחברי הוועדה לא היו שאלות. לאחר מכן נחקר ד"ר נאיל מזאווי, שתי-וערב, ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות-הדעת הרפואית שלו מיום 15/02/98. ב"כ המערער חקרה את העד בחקירה-חוזרת וחבר הוועדה, פרופ' מ. לוונטל, הציג לעד מספר שאלות. אחרון העדים היה ד"ר משה לוסקי, שנחקר נגדית, ע"י ב"כ המערער על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שהוגשו על-ידו, מיום 08/09/96, מיום 04/05/98 ומיום 21/10/98. לא היתה חקירה-חוזרת וחברי הוועדה לא הציגו שאלות לעד זה. 22. בתום השמעת העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב. ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, בכתב, ונקבע, כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. 23. ב"כ המערער הגישה את סיכומיה ביום 22/05/2001 (לאחר שקיבלה ארכה להגשת הסיכומים); ב"כ המשיב הגיש את סיכומיו ביום 09/09/2001; וב"כ המערער השיבה לסיכומי ב"כ המשיב ביום 16/09/2001. 24. הרקע העובדתי: א. נולד ביום 16/01/56. ב. בתאריך 21/10/73, גוייס לשירות חובה בצה"ל. ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97. ד. בתאריך 21/10/76, המשיך את השירות בצבא-הקבע. ה. שירת כמכונאי ובוחן-רכב, בדרגת: רס"ר. ו. סיים את שירותו בצה"ל בתאריך 19/04/94. ז. המדובר בשירות שנמשך על-פני תקופה העולה על 20 שנים, שמהן: - 1 שנה שירת בסיני; 2 שנים בצפון הארץ; 5 שנים בזיקים. 13 שנים באיזור חברון. 25. האירוע מיום 12/04/77: לטענת המערער, הוא לא סבל כלל מבעיות בעיניים עד לאירוע זה, שאירע לו בתקופת השירות בזיקים, בעת שחדר גוף זר לעינו. האירוע הנ"ל לא היה כרוך בפעולה כירורגית; הוצאת גוף-זר מהקרנית הינה פעולה פשוטה וגם המומחה-הרפואי מטעם המערער מסכים עם כך שאירוע זה אינו קשור לפגימתו של המערער, שהיא הופעת הפטריגיום בעיניים, עליה ידובר בהמשך. 26. האירוע מיום 26/02/91: הגם שב"כ המערער מאזכרת בסיכומי-טיעוניה בפרק: "סלע המחלוקת" אירוע זה, וכותבת, שהמערער היה מעורב במקרה בו סליל-הצתה עשוי משמן וזפת רותח התפוצץ וחדר לעינו של המערער, אשר פונה לבית-החולים ובוצעה לו שטיפה בתוך העין והעין נחבשה למשך שבוע ימים, הרי שגם אירוע זה אינו קשור לפגימתו של המערער וב"כ המערער מתמקדת, בעיקר, בעבודת המערער בשטח-מדברי, מלווה חום, יובש, סופות-חול, אבק וכו', עם שמנים, דלקים ופיח, וטוענת שהם אלו שגרמו לנזק בעיניו של המערער. נאמנים עלינו דבריהם של המומחים-הרפואיים (ד"ר משה לוסקי ובעקיפין גם ד"ר נאיל מזאווי), שאין לראות קשר בין אירוע-חבלתי כלשהו לבין הופעת הפטרגיום. פגיעה עקב התפוצצות המלווה חום חזק גורמת לירידה בחדות הראייה ומכל מקום המערער כבר סבל מפטריגיום עוד לפני האירוע מיום 26/02/91 והאירוע הנ"ל לא החמיר את מצבו. 27. פטורים אנו מלדון בשאלת "קשר סיבתי" בין האירועים הנ"ל לבין סוגיית הפטריגיום. 28. הפטריגיום (Pterygium) ומיעוט הדמעות: מן הראוי שנבהיר מושגים אלו: - פטריגיום הינו מימצא של צמיחה פיברווסקולרית של הלחמית אל עבר הקרנית. צמיחת הפטריגיום נגרמת מסיבות שונות שסיבתן הן נושא ערעור זה. כאשר יש פטריגיום בעין, קיימת שכיחות גבוהה יותר לגירוי בעין, צריבה, יותר דלקות ויובש. בלוטת הדמעות (Lacimal Gland) מצוייה מעל גלגל-העין בתוך גומה קטנה שבדופן-העליון והחיצוני של ארובת-העין. סיבי עצב פרא סימפטיים מגיעים אל הבלוטה דרך עצב-הראש השביעי ומפעילים את הפרשת נוזל-הדמעות השוטף את הקרנית ואת הלחמית. הדמעות נשאבות ע"י שתי תעלות של הדמעות (Lacimal Duet) אל שקיק-הדמעות (Lacimal Sac) המצוי בצד האפי של ארובת-העין ודרכו הן יורדות דרך צינור-הדמעות Nasolacrimal Duel)) אל חלל-האף. לחות-הקרנית על-ידי נוזל-הדמעות שומר על תקינותה ומונע התכייבת שלה. תקנה 56 בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), ה'תש"ל - 1969, קובעת מספר מבחנים לקביעת נכות, בגין: - א. היצרות קלה של דרכי-הדמעות, הכולל הפרעות בלתי-ניכרות בעין אחת או בשתי העיניים. ב. סגירה כללית של דרכי-הדמעות. ג. חוסר-דמעות בצורה קלה. ד. חוסר-דמעות ניכר או מוחלט. 29. בתאריך כלשהו, לאחר האירוע מיום 12/04/77, החל המערער לסבול מהיווצרות פטריגיום, מדלקת-כרונית בלחמיות העיניים ומיובש, דהיינו: - מיעוט דמעות. פשיטא, שכאשר לאדם יש פטריגיום בעיניים קיימת אצלו יותר שכיחות לגירוי בעין, צריבה, דלקות ויובש. 30. והגם שהמערער אכן סובל מהופעת הפטריגיום ("... גם הפטריגיום הוא מימצא שקיים, שהתייחסתי אליו, אבל אין הוא העיקר" - דבריו של המומחה-הרפואי מטעם המערער, בעמ' 49 של פרוטוקול בית-המשפט), ברור, איפוא, שמצבו הכרוני של המערער, השאלות בדבר הדלקת הכרונית בלחמית-העין, היובש ומיעוט בדמעות - הם הם הבסיס בערעור זה. 31. עלינו להכריע בשאלה: - האם הפטריגיום הוא תהליך ניווני של ריקמת החיבור והלחמית של העין, כפי שטוען ב"כ המשיב; או שגורמים סביבתיים, הקשורים למזג-אוויר, חשיפה לאבק, לשמש וכו', הם הגורמים העיקריים לכך, כפי שטוענת ב"כ המערער. 32. לב"כ המערער אילן גדול להיתלות בו, קרי: חוות-הדעת הרפואית של המומחה-הרפואי מטעם קצין-התגמולים, ד"ר משה לוסקי, שבחוות-הדעת מיום 08/09/96, הוא מציין: - "צמיחת הפטריגיום נגרמת מסיבות שונות וקשורה בסיבות סביבתיות, כמו: אור, שמש, חום, אבק ומזג-אוויר יבש...". אליבא גירסת ב"כ המערער, הרי שבאיזורי-הארץ השונים, בהם שירת המערער (כמו בתקופת שירותו בסיני ובאדוריים, שליד חברון) נמצאו המאפיינים הנ"ל ואי-לכך יש לאמץ את מסקנותו של המומחה מטעם המשיב. 33. בנוסף לכך, מפנה ב"כ המערער את תשומת-הלב לתיעוד רפואי המצוי בתיקו-רפואי של המערער (מוצג מש/ 1), שלפיו הורו הרופאים: - "לא לחשוף לאבק. פטור מחשיפה לאבק". "... ממליץ על עבודה בתנאים נקיים ללא אגק, ללא אדי-שמן, בנזין וכו'". "פטור מעבודה באבק ועשן ולכלוך...". "... להרחיק מהעבודה בלכלוך ואבק...". (ראה מסמכים מיום 13/01/94, מיום 21/04/94, מיום 28/03/94 ומיום 23/02/94). 34. ב"כ המשיב מודע לקיבעתו של ד"ר משה לוסקי, בחוות-דעתו הרפואית מיום 08/09/96 (סעיף 32 בפסק-דין זה), אולם, גורס ב"כ המשיב, כי אמירה זו נאמרה אגב-אורחא ומבלי להעמיק בשאלת מידת הקשר בין גורמים אלה לבין המחלה. ומוסיף ב"כ המשיב ומדגיש, כי יש לזכור, כי שעה שנכתבה חוות-דעת רפואית זו (מיום 08/09/96), לא עמדה כלל לדיון שאלת הקשר, שבין אותם תנאים סביבתיים לבין המחלה, שכן טענות המערער נסבו לשאלת הקשר בין האירועים משנת 1977 ומשנת 1991 לבין המחלה. 35. ברם, מה לנו להשחית דברים על קביעותיו הנ"ל של ד"ר מ. לוסקי, הרי בעת שהעיד בפנינו הוא אומר, במפורש: - "... לא מצאתי 'קשר סיבתי' בין התאונות שעבר המערער לבין הופעת הפטריגיום. בהתחלה ניסו להתייחס להתפתחות הפטריגיום למקרים משנת 1977 ו- 1991... והסיבה לפטריגיום אינה חבלה". (עמ' 56 בפרוטוקול בית-המשפט). 36. יתרה אף מזו: הרי אף המומחה-הרפואי מטעם המערער, ד"ר נאיל מזאווי, מדבר על כך, שבספרות-הרפואית אין כל הוכחה מה הסיבה הישירה להופעת הפטריגיום... ...קיימות כל מיני השערות, בין היתר, השערה הקושרת זאת לגורמים סביבתיים... 37. הפועל היוצא מן העדויות אשר שמענו, שהפטריגיום זה מסוג המחלות שללא גורמים גנטיים או נטייה-לפתח את המחלה - המחלה לא תפרוץ; וכי מי שאין לו פרידיספוזיציה (נטייה מראש) - לא יפתח פטריגיום; העובדה, שהפטריגיום התפתח אצל המערער בעת שירותו הצבאי, מוכיחה כי אכן היתה לו נטייה מראש לכך. 38. מערכת הראיות העומדת לפנינו במקרה זה מצביעה על קיומה של ספרות-רפואית, שגם המומחה-הרפואי מטעם המשיב, מסכים עימה, כי גורמים סביבתיים אכן משפיעים על המחלה, הגם שאין הוא יכול לכמת את משקלם של גורמים אלה. המומחה-הרפואי מטעם המשיב אינו יכול לנקוב מהו המשקל שיש ליתן לגורם הגנטי ומי מהם תורם יותר למחלה זו. 39. דא-עקא, הלכה פסוקה היא, שבמקום שמחלת התובע פרצה, לראשונה, בעת שירותו הצבאי והוכח "קשר סיבתי" לשירות, כי אז, למרות קיומה של הנטייה הקונסטיטוציונלית אצל המערער, עוד בטרם השירות, רואים את המחלה כולה כאילו "נגרמה" עקב השירות. 40. אנו ערים לכך, שנטל ההוכחה מוטל על המערער ועליו מוטל גם נטל השכנוע ואף נטל הבאת הראיות. עליו להוכיח תביעתו מעבר למאזן-ההסתברות, דהיינו, מעבר לסבירות של 50%. (ראה בעניין זה: ע.א. 192/95, קצין-התגמולים נ. פרומה רוט, פ"ד מ"ד (3), עמ' 646, בעמ' 654). 41. בסעיף 51 לסיכומי ב"כ המשיב, הוא מפנה ומצרף פסק-דין שניתן על-ידנו בעניין אשר כהן נ. קצין-התגמולים (ע.נ. 1128/97 מיום 29/06/98), שאף בו נידון הקשר שבין מחלת הפטריגיום לגורמים סביבתיים, כגון: חשיפה ניכרת לאור השמש וחשיפה לאבק. לטענת ב"כ המשיב, יפים הדברים שנאמרו בפסק-הדין דלעיל אף לעניינו, ומשנדחה הערעור בעניין אשר כהן (ע.נ. 1128/97), עלינו לדחות גם ערעור זה. 42. אין המקרה של אשר כהן דומה כלל ועיקר למקרה שנדון כאן. בעניין אשר כהן לא הוגשה לנו כל חוות-דעת רפואית, ערוכה כדין, ואי-לכך סברנו, כי המערער (אשר כהן) לא עמד בחובה המוטלת עליו להצביע על הגורם האחראי להתפתחות המחלה "במידה המתקבלת מאוד על הדעת". ועוד: בעניין אשר כהן קיים היה הסדר-דיוני שלפיו יסכמו הצדדים את טיעוניהם מבלי לחקור את המומחים מטעמם של שני הצדדים. 43. בית-המשפט המחוזי, שבפניו הגיש אשר כהן ערעור על פסיקתנו (ע.א. 1215/98 מיום 22/06/99), דחה את הערעור חרף האמור לעיל ותוך שהוא מתייחס לשני מכתבים, שהוגשו ע"י המערער, כאל חוות-דעת רפואיות לכל דבר ועניין. בית-המשפט המחוזי קובע, כי: - "ניתוח דעתם של הרופאים התומכים בעמדתו של המערער, אינו מצביע על כך שהוא עמד בנטל המוטל עליו, אף אם המומחים לא נחקרו נגדית". 44. בעניין דנן, הונחו לפנינו שתי קבוצות של חוות-דעת רפואיות. שני הרופאים נחקרו בפנינו חקירות ממצות ותוך שאנו נעזרים "בכלי-הטוב והיעיל" של חקירה-נגדית ובהסתמך על התשתית המספקת שהובאה בראיות המערער, עלינו להכריע בנדון ולפסוק האם בא לפנינו חומר שיש בו כדי לבסס את הערעור וכן איזו חוות-דעת רפואית יש להעדיף ולקבל, במסגרת מגבלותינו האנושיות, עפ"י נסיבות כל מקרה ומקרה. 45. באומרינו זאת מסתמכים אנו על האמור בהמשך ל"הלכת קליג'' (צביה קליג' נ. קצין-התגמולים, פ"ד נ' (1) עמ' 529), נאמר שם (בעמ' 539-540), כדלקמן: - "... אם הוכח לביהמ"ש שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת 'קשר סיבתי' כזה, או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים 'קשר סיבתי' כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגה של נתקבל מאוד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך לפני התובע להוכיח, כי 'במקרה שלו', המחלה 'נגרמה' או 'הוחמרה' עקב תנאי השירות. כך או כך נטל ההוכחה שמחלת התובע 'נגרמה' או 'הוחמרה' עקב תנאי השירות - נשאר רובץ על התובע". 46. לנו נראה, כי במקרה דנן, שבו לא נסתרו הראיות העובדתיות, ניתן לומר, כי "במקרה שלו", הצליח המערער להוכיח, שהמחלה, אכן "נגרמה", עקב תנאי-השירות. בקביעה זו, אין אנו באים לסתור את הידוע לפיו, מדע הרפואה טרם גילה את סיבותיה האפשריות של המחלה, ובהעדר מידע על גורמי המחלה, הרי שמסקנות המומחים הן בגדר השערות בלתי מוכחות. ברם, העולה מחומר הראיות במקרה דנן הוא, שהמומחה- הרפואי, מטעם המערער, מציע אפשרות לקיום "קשר סיבתי", בין השירות למחלה, ולעומתו, המומחה מטעם המשיב, שולל קשר זה. במוקד הדיון, עומדים, איפוא, מימצאים עובדתיים ומבחנים משפטיים, ואי-לכך גם כל פסק-דין ופסק-דין, עומד בפני עצמו, בנסיבותיו ובאופן בו מיושמת ההלכה הנועדת. 47. משקבענו, כי היה בתנאי-השירות של המערער תנאים סביבתיים היכולים לגרום למחלתו, רשאים אנו לקבוע, כי למרות שאין ידיעה ברורה במדע הרפואה בדבר הגורמים האחראים להופעת המחלה, מותר להתבסס על אותה ספרות-רפואית שהוזכרה ע"י המומחה הרפואי מטעם המערער ושגם המומחה-הרפואי מטעם המשיב מסכים לה, הקובעת, שבין הגורמים האפשריים, ואפילו אין הוא הגורם העיקרי, הוא המצב שבו נתון היה המערער. 48. אנו סבורים שהמערער עמד בנטל, המוטל עליו, להוכיח, כי האפשרות שמחלתו "נגרמה" ופרצה בזמן שירות ובגלל תנאי שירותו, היא אפשרות סבירה ומוכרת ברפואה, ובנסיבות מקרה זה, כפי שהבאנו, וכעולה בפסק-דיננו, אפילו שהיו כפות המאזניים שקולות, הרי שידו של המשיב היא על התחתונה (ראה בעניין זה: ע.נ. 92/827, קצין-התגמולים נ. לוי, שבו מובא ציטוט של כב' השופט א. ברק, כתוארו אז, את שנקבע בע.א. 79/241, שלא פורסם, על שיקולי המדיניות והמגמה הליברלית המסתמנת בפירושם המשפטי של חוקי הנכים). 49. הוכח בפנינו, כי המערער נחשף לתנאים סביתיים קשים, וגורמים אלה יכולים להביא לגרימת המחלה. 50. המערער יוכר, איפוא, כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שהמחלה, שממנה הוא סובל כיום, "נגרמה" עקב שירותו הצבאי. 51. המערער יובא בפני וועדה-רפואית על-מנת שתקבע את אחוזי-הנכות המגיעים לו. 52. המשיב ישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המערער, בסך כולל של: -.2,000 ₪ (אלפיים). הסכום הנ"ל ישא ריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 53. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 בחוק הנכים. 54. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 11/02/2001, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי, מוצג מש/ 1. ניתן היום ז' בחשון, תשס"ב (24 באוקטובר 2001) בהעדר ב"כ הצדדים. ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' מ. לוונטל מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברכוויה