פטור ממתן ערבות ערעור על החלטת כב' הרשמת, השופטת ד. וכסלר, המחייבת את המשיבה להפקיד ערבות אישית לתשלום הוצאות המערערת בתביעה העיקרית אותה הגישה המשיבה. המערערת מבקשת להורות למשיבה להפקיד ערובה נאותה לתשלום הוצאות. 1. המשיבה, ש. פירו ושות' בנין פיתוח ותכנון בע"מ (להלן: "ש. פירו בע"מ") תבעה את מדינת ישראל, המערערת, לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם לבניית בית ספר במודיעין. טענות ש. פירו בע"מ הוצגו בפירוט רב בכתב התביעה, כאשר בין יתר טענותיה טענה, כי פונתה מאתר העבודה תוך הפרת התחייבויות המדינה ומשפונתה נותר במקום ציוד רב, כי ערבות בנקאית גבוהה על סך של 700,000 ש"ח חולטה, וכי מכלול הנסיבות גרם להתדרדרותה הכספית. 2. יחד עם כתב התביעה הגישה ש. פירו בע"מ בקשה לפטור מאגרה לאור מצבה. מדובר בחברה המצויה בכינוס נכסים מיום 25.7.97 ומתנהלים נגדה מספר הליכים משפטיים ואין לה הכנסות או ציוד. התקיימו מספר דיונים בפני הרשמת הנכבדה, ומנהל החברה, מר שבתאי פירו, אשר מסר תצהיר מטעמה בתמיכה לבקשה לפטור מאגרה, אף נחקר ארוכות, הן לגבי מצבה הכספי של החברה ומצבו הכספי שלו, והן לגבי טענות ש. פירו בע"מ לגופם של דברים. בסופו של דבר, הוסכם בין הצדדים כדלקמן: "1. כל האמור בהסכם פשרה זה הינו לנוכח האמור בתצהירי המבקש (ש. פירו-מ.ש.א.) ובכפוף לנכונות האמור בהם. 2. כתב התביעה יתוקן כך שסכום התביעה יעמוד על סך 2,546,805 ש"ח נכון ליום הגשת כתב התביעה. 3. מבלי להודות בפרט מפרטי כתב התביעה המשיבים מביעים בזאת את הסכמתם למתן פטור מאגרה עד גובה הסכום הנתבע בכתב התביעה המתוקן. 4. בעת המשפט מתבקש ליתן להסכמה תוקף של החלטה". ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה ביום 23.2.98. 3. כעבור כחודש וחצי, ביום 7.4.98, ביקשה המדינה כי בית המשפט יורה לחברת ש. פירו בע"מ להפקיד ערובה להוצאות וכן להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר מתן החלטה באותה בקשה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ונסמכה על כך שהמדובר בחברה המצויה בכינוס נכסים ומכאן שנתמלאו הוראות סעיף 232 לפקודת החברות הקובע: "מקום שתובעת היא חברה מוגבלת ושופט המוסמך לדון בתובענה ראה יסוד להניח, לפי עדות נאמנה, שהחברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, רשאי הוא להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלומן, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערבות". בתגובתה בכתב טענה ש. פירו, כי לאור הסכמת המדינה למתן פטור מאגרה נתקיימו התנאים הנדרשים לפטור אותה גם ממתן ערבות להוצאות. עוד טענה ש. פירו, כי עד מועד הגשת תגובתה לא הוגש כתב הגנה, ואכן לא היה כתב הגנה מטעם המדינה. 4. הרשמת הנכבדה החליטה: "התובע ייתן ערבות אישית לתשלום ההוצאות. ניתנת אורכה לכתב הגנה של 20 יום". מכאן הערעור. יש לציין, שגם כאשר הוגש הערעור, טרם היה כתב הגנה בתיק. כתב הגנה הוגש רק ביום 13.5.98, אף זאת באיחור, לאור החלטת הרשמת. אומר כבר עתה כי יש לדחות את הערעור, ולא היה מקום להגישו. אכן, סעיף 232 קובע את שצוטט לעיל, ואולם כפי שפורש בפסיקה, וגם לפי נוסח המילים "רשאי בית המשפט", יש מקום לשיקול דעת על יסוד הנסיבות המובאות לפני בית המשפט. 5. כבר נאמר בע"א 377/87 ג'נחו ואח' נ. וויבהו א.ב.ה. חברת מניות בע"מ בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה, פד"י מא(4), 522: "שיקול הדעת אם לחייב תובע במתן בטוחה לכיסוי הוצאותיו של נתבע הוא רחב, והנתונים החייבים להישקל מגוונים הם, שכן מצד אחד אין נטיה לנעול בפני תובע את שערי בית המשפט אך משום שהוא דל אמצעים או שזו חברה בפירוק, ומצד שני יש להתחשב בהפסד שהנתבע עלול לסבול, אם התביעה תידחה ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו. יישום כל אלה במקרה נתון אינה מלאכה קלה". ולאחר מכן ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד(1),647 בעמ' 650 (להלן ענין אויקל): "... הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרה בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה ...". גם כאשר מדובר בחברה בע"מ, יש לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים. בענין "אויקל" סקר כב' השופט ש. לוין (כתוארו דאז) את ההתפתחות ההיסטורית של הוראות מקבילות באנגליה ואת כל השיקולים שיש להביא בחשבון. נראה מסקירה זו, שגם באנגליה, בה חוסר היכולת הכספית של חברה בע"מ היווה עילה לחיובה בהמצאת ערובה, קיימים החל משנת 1973 שיקולים נוספים, והם הגשת התביעה בתום לב, סיכויי הצלחתה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של חברה, והאם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, שלא קיים את התחייבויותיו כלפי החברה, עיכב תשלומים, או לא ביצע את חלקו בחוזה הנדון. מבחינת הדין בארץ, ברור שההלכות האנגליות כבר אינן קושרות אותנו (עמ' 652 לפסק הדין). עוד ברור, שיש לבדוק את הנסיבות הכלליות לגופן, וליתן את הדעת לשקול הדעת הכללי המוקנה לבית המשפט מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-. 6. במקרה דנן, לא ניתן היה לבדוק דבר. בפני הרשמת הנכבדה היה כתב תביעה מפורט. לא היה כתב הגנה ואף לא היתה הצהרה עובדתית בדבר חוסר תום לב. כמו כן, היה בפני הרשמת הנכבדה הסכם בין הצדדים בענין פטור מאגרה תמורת העמדת התביעה על סך של 2.5 מיליון ש"ח במקום הסך של 6 מיליון ש"ח. אשר על כן, בנסיבות העובדתיות שהיו לפני הרשמת הנכבדה, לא היה מקום לחייב בערובה שונה מזו בה חייבה, דהיינו ערבות של החברה, שכן לא היתה כל גירסה שתפריך את טענות החברה ש. פירו בע"מ, מהן אנו למדים כי אחת הסיבות למצבה הכספי הרעוע של ש. פירו בע"מ היא התנהגות המדינה. 7. ב"כ המדינה טען בהתייצבותו לפני, כי אין לראות בהסכמת המדינה לפטור מאגרה כהסכמה שהענין יתברר בלא הפקדת ערבות, שכן המדובר בפעולה של המדינה "בכובעה" האחר, דהיינו כמשיבה לבקשות פטור מאגרה. איני יכולה לראות כך את המצב. אמנם למדינה אורגן המטפל בבקשות מעין אלה, אולם במקרה דנן, הפרקליט המטפל בתיק הוא אותו פרקליט שהסכים למתן הפטור מאגרה. יש, על כן, לראות את הסכמת המדינה לפטור מאגרה, כהסכמה לעובדות שנאמרו בתצהיר, בין היתר לאור האמור בסעיף 1 להסכמה בין הצדדים: "1. כל האמור בהסכם פשרה זה הינו לנוכח האמור בתצהירי המבקש ובכפוף לנכונות האמור בהם". בתצהיר המבקש בסעיף 8 נאמר: "... כתוצאה מהתנהגות הנתבעת בכתב התביעה המצורף לבקשה זו הגיעה המבקשת להתמוטטות כלכלית". דברים אלה, שהמדינה הסכימה על יסודם ליתן פטור מאגרה, טובים גם לענין הערבות להוצאות. 8. למעלה מן הצורך, אומר אף זאת: התנהגות ראויה היתה שפרקליט היה מודיע שבכוונתו לבקש ערובה להוצאות שעה שהסכים לפטור מאגרה. או אז היה מקום לדון בכל הענינים הנוגעים להתחייבויות הכספיות שעל ש. פירו בע"מ לעמוד בהן כדי לנסות ולממש את טענותיה נגד המדינה. אז היה ניתן גם לבדוק, ולו גם לכאורה, את צדקת טענותיה של ש. פירו. אין הצדקה לקיים הליך נוסף שעניינו זהה לעניין הפטור מאגרה, שעה שניתן היה למצות את כל הטענות ולחסוך בזמנו של בית המשפט. 9. בנסיבות כפי שהראיתי, יש לדחות את הערעור, אם כי מאחר ולא נקצב זמן להפקדת הערבות, הרי זו תופקד תוך 30 יום מהיום. לערבות החתומה על ידי החברה תצורף גם ערבות אישית של מנהלה. 10. המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ערבות