התנאים להמשיך בהליך משפטי בהקפאת הליכים עסקינן בבקשה להורות כי בית המשפט השלום הוא הפורום המתאים לדיון בת.א. 49134/03 איילון חברה לביטוח נ' משה שניידר בע"מ, העוסק בתביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו למבוטחי המבקשת, עקב הצפה במבנה שהוקם בעבר על ידי המשיבה. ביום 18.9.2003 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד המשיבה, משה שניידר חברה קבלנית בע"מ (להלן: "החברה"). בנוסף, נקבע כי על נושי החברה היה להגיש תביעות חוב לנאמן עד ליום 1.2.2004. ביום 1.6.2004 אישר בית המשפט את הסדר הנושים של החברה וזאת לאחר כינוס 2 אסיפות נושים בלתי מובטחים. עובר למתן צו הקפאת ההליכים, ביום 11.8.2003, הגישה המבקשת תביעת שיבוב על סך 78,808 ש"ח כנגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו למבוטחיה עקב הצפה שאירעה במבנה אשר הוקם בשעתו על ידי החברה. בסמוך לאחר שניתן צו הקפאת ההליכים, פנה הנאמן לבית המשפט השלום שדן בתביעת המבקשת, בבקשה לעיכוב הליכים כנגד החברה בטענה כי המשך ניהול ההליכים כנגדה דורש את אישור בית המשפט של פירוק. ביום 23.01.2005 יצאה החלטה מפי כבוד השופטת חנה פלינר בבית המשפט השלום בתל אביב, לפיה התקבלה בקשת החברה לעיכוב ההליכים כאמור. בסעיף 8 להחלטתה כתבה כבוד השופטת: "...בית המשפט של פירוק הוא זה שישקול את השיקולים לגבי קביעת הפורום המתאים לבירור התביעה, ולא בית המשפט האזרחי אליו הוגשה התביעה - ובפניו מעוכבים ההליכים עד להחלטה אחרת!" ובהמשך, בסעיף 13 להחלטתה הוסיפה השופטת כי: "לאור האמור לעיל, טענות תום הלב המכוונות כנגד המבקשת אינן ברורות כלל ועיקר, ואת התשובות יהיה צורך ליתן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לכשתוגש בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב ו/או לאפשר ניהול ההליך שבפני". (ההדגשות שלי - ו.א.). כאמור, לאחר מועד מתן צו הקפאת ההליכים נקבע כי על נושי החברה היה להגיש תביעות חוב לנאמן עד ליום 1.2.2004. המבקשת לא פנתה לנאמן על מנת להצטרף להסדר הנושים, ולא הגישה כל תביעת חוב. לטענתה, תביעתה הינה תביעה נזיקית, אשר על פי סעיף 71-72 לפקודת פשיטת הרגל, אינה ברת תביעה על פי סעיפים 353-352 לפקודת החברות (נוסח חדש). המבקשת מוסיפה, כי לאור אופיין המיוחד של תביעות נזיקיות, כגון תביעתה שלה כנגד החברה, הרי שהפורום המתאים לדון בתיקי נזיקין הינו ערכאה רגילה של בית המשפט המוסמך, בידיו קיימים הכלים לעשות לבירור המחלוקות, לחקור עדים, למנות מומחים, וכיוצ"ב. מנגד, מתנגד הנאמן לבקשת המבקשת. ראשית, טוען הוא כי הבקשה אינה תואמת את החלטת בית המשפט השלום, משום שבקשת המבקשת נוסחה כבקשה לקביעת הפורום המתאים, זאת במקום בקשה להארכת מועד להגשת חוב, ו/או בקשה לאפשר המשך ניהול ההליך בת.א. 49134/03. בנוסף, טוען הנאמן כי המבקשת מנסה לעקוף את כל דיני הפש"ר, באמצעות פרשנות מטעה להחלטת בית המשפט השלום. לטענתו, היה על המבקשת להגיש לו בתקופת הקפאת ההליכים תביעת חוב בגין הטענות הנטענות על ידה בכתבי התביעה, כדין כל נושה אחר, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. זאת ואף זאת; בניגוד להוראות סעיף 267 לפקודת החברות, אף לא פנתה לבית המשפט של פירוק בכדי לקבל את אישורו להמשך ניהול ההליכים בבית המשפט השלום. גם אני סבורה, כי יכולה היתה המבקשת לייתר את הצורך בדיון המקדמי אשר התנהל בבית המשפט השלום. המבקשת מצטטת אמנם את דבריה המלומדים של פרופ' ציפורה כהן בעמוד 266 בספרה, "פירוק חברות": "תביעות נזיקיות אינן בנות הוכחת חוב בפירוק, אלא אם כן התגבשו לסכום קצוב באמצעות הסכם או באמצעות פסק דין. ההיגיון העומד, כנראה, מאחורי חריג זה הוא שבתביעה כזו יש להכריע הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הפיצוי - הכרעה שעשויה להיות סבוכה..." ובהמשך: "במצב המשפטי הנוכחי, כשתביעת נזיקין אינה בת הוכחה בפירוק בפני המפרק, על הנושה הנזיקי לתבוע את החברה בערכאות הרגילות. כאן עלול הוא להיתקל במחסום, שקובע סעיף 267 לפקודת החברות, ולפיו אין להמשיך או לפתוח בשום הליך אלא ברשות בית המשפט... המסקנה היא איפוא, שעל הנושה הנזיקי לבקש מבית המשפט לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, וזה ייעתר, בדרך כלל, לבקשתו." (ההדגשה שלי - ו.א.) אולם בטרם תצטט המבקשת דברי מלומדים, מוטב כי תדור בכפיפה אחת עימם. מה לי בציטוטים מעין אלה, אם המבקשת בעצמה, לא פנתה לבית המשפט של פירוק בבקשה כי יורה על המשך ההליכים שהחלו, כאמור בדבריה של המלומדת! סעיף 350 לחוק החברות, העוסק בהקפאת הליכים של חברה מציין מפורשות בס"ק (ב), כי "לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע". תחת זאת, עשתה המבקשת דין לעצמה, והמשיכה בדיון המקדמי בבית המשפט השלום. זאת ועוד; המבקשת החליטה להמשיך בדיון בערכאה האחרת, כיוון שמדובר לדעתה בתביעת נזיקין. הלוא סברה המבקשת, כי בית המשפט של פירוק, הוא זה שצריך להחליט אם כך הדבר?! ובמאמר מוסגר אציין, שכלל לא בטוח לאיזו מסקנה היה מגיע בית המשפט לעניין זה, שהרי לשון סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל, עליו נסמכת המבקשת, ברורה וזו לשונה: "71. סייגים - על אף האמור בסעיף 71 - (1) תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל." (ההדגשה שלי - ו.א.). ספק, אם תביעת השיבוב על סך 78,808 ש"ח, עונה להגדרת דמי נזק בלתי קצובים. כאמור, המבקשת לא הגישה לנאמן כל תביעת חוב בתקופת הקפאת ההליכים, שוב, בטענה כי לא היה צורך בכך, שכן תביעתה הנזיקית לכאורה, צריכה היתה להתברר, לטענתה, בערכאה אזרחית אחרת. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בפש"ר (ת"א) 1541/02 בש"א 22509/03 סולמות חגית (1990) בע"מ נ' רו"ח שמשון מירון בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת צינקל בע"מ - בפירוק ואח': "הכלל בדין, המחייב את כל נושיה של חברה בפירוק (להוציא נושים מובטחים), להגיש תביעת חוב בתוך שישה חודשים ממתן צו הפירוק הינו כלל מהותי ולא פרוצדורלי גרידא, כפי שקבעה הפסיקה לא אחת. הכלל אינו נסוג ואינו מתבטל אף אם סבור הנושה כי תביעתו אינה מתאימה להידון בפני בעל התפקיד..." ובהמשך: "בנסיבות אלו, על הנושה היה להתכבד ולהגיש לבעל התפקיד את תביעת חובו, במועד. לכל היותר, היה עליו להגיש תביעה בערכאה אזרחית לפי סעיף 267 לפקודת החברות, כשהיא מלווה בבקשה להארכת מועד להגיש תביעת חוב, בתוך זמן קצוב וקצר מהכרעת הבקשה דנן" (ההדגשות שלי - ו.א.). למותר לציין, כי המבקשת לא הגישה תביעת חוב לנאמן במועד שנקצב לכך, ואף לא פנתה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב. כאמור, עשתה המבקשת דין לעצמה, ונמנעה מלפנות לבית המשפט ו/או לנאמן בבקשה מתאימה. לא זו אף זו; היא לא שמעה אף בעצתה של כבוד השופטת בבית המשפט השלום, ולא טרחה לפנות לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, שכפי שנאמר, המועד האחרון להגשת תביעות החוב נקבע ליום 1.2.04, והסדר הנושים אושר ביום 1.6.04. זה המקום אציין, שספק גדול אף אם בקשתה להארכת מועד הייתה מתקבלת, שכן המבקשת ידעה על הליכי הקפאת ההליכים עוד מתחילתם, ומחדלה שלא פעלה בהתאם להוראות הדין, אין בו בכדי להתגבר על הכלל המהותי של מועד הגשת תביעות החוב. לאור האמור לעיל, בהתחשב בדרך התנהלותה של המבקשת, ובזמן שחלף, מוצאת אני לדחות את הבקשה, מכל אותם נימוקים שציינתי. בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של הנאמן בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, צמוד עד ליום התשלום בפועל. המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום. היום א' באייר, תשס"ה (9 במאי 2005) בהעדר הצדדים. אלשיך ורדה, שופטת הקפאת הליכים