התובעים פרשו פרישה מוקדמת בעקבות חתימת הסכם בין ההסתדרות הכללית לבין הארגון הארצי של עובדי הנתבעת. ההסכם הקיבוצי המיוחד נחתם ב 8.12.93 ונקרא בשם הסכם "רותם 2". בתביעתם זו דורשים התובעים עדכון התשלום החודשי המשולם להם בהתאם להסכם רותם 2 והסכם " 95" שנחתם ביום 6.4.95. התובעים שהינם עובדים בדירוג המחקר או כאלה שהוצמדו לעובדים בדירוג המחקר טוענים כי הם לא נטלו חלק בהליך לקראת ניסוחו וחתימתו של ההסכם הקיבוצי המיוחד. התובעים מקבלים מאז פרישתם המוקדמת תשלום חודשי ממבטחים במימון הנתבעת. בהסכם "רותם 2" נקבע כי עובדים אשר יוצאו לפרישה מוקדמת יקבלו תשלום חודשי באמצעות קופת "מבטחים" עד הגיעם לגיל זכאות לקצבה או בקרות אירוע המזכה בקצבת נכות על פי כללי "מבטחים". לטענת התובעים, בהסכם "רותם 2" נקבעו הסדרים לדחיית מועד תשלום הפרשי שכר, להם היו התובעים זכאים מכח הצמדתם לעובדי המגזר הציבורי כולל דחיה לגבי תשלומי הפרשי שכר להם היו זכאים המדורגים בדירוג עובדי המחקר. התובעים טוענים כי פרישתם הוכתבה ע"י הנתבעת והמועד לתשלום תוספות שכר להם היו זכאים עובדי המחקר, נדחה. ב-6.4.95 נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות הכללית לבין הארגון הארצי של עובדי הנתבעת, נציגות המהנדסים ועובדי המחקר ובו נקבעה הנוסחה לתשלום הפרשי שכר שמועד תשלומם נדחה כאשר סעיף 32 להסכם 95 קבע כי הוא נועד ליישם האמור בסעיפים 64, 65 ו-66 להסכם "רותם 2". התובעים טוענים כי היו זכאים לתשלום ההפרשים הנדחים בעקבות חתימת הסכם 95 אך הנתבעת בחרה שלא לשלם לתובעים ההפרשים בטענה כי התובעים הינם עובדים שפרשו לפני 1.7.95 ולכן אינם זכאים לעדכון התשלום החודשי בהבדל מעובדים שפרשו על פי הסכם "רותם 2" לאחר 1 יולי 95 וזכו לעדכון התשלום החודשי לאחר עדכון השכר החודשי הקובע. לטענת התובעים מדובר באפליה פסולה בין עובדים בעלי נתונים זהים כאשר ההבדל היחיד הוא מועד פרישתם מהעבודה בפועל. התובעים מוסיפים וטוענים כי המדובר בפגיעה בזכאות מוקנית לקבלת הפרשי שכר המתייחסים לתקופה בה הועסקו בפועל בנתבעת . הדבר הוא בניגוד להוראות: חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" וחוק יסוד "חופש העיסוק". התנהגות הנתבעת שוללת זכויות מוקנות מהתובעים לאחר פרישתם המוקדמת בחוסר סבירות קיצונית ומשיקולים זרים ופסולים. התנהגות הנתבעת נוגדת את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה אשר נועד למנוע אפליה בין סקטורים זהים מבחינת עיסוקם ותנאיהם. לכן יש לפרש כל סעיף בהסכם "רותם 2" או הסכם 95 השוללים את זכאות התובעים להפרשי שכר ועדכון שכרם הקובע המתייחס לתקופת עבודתם בפועל בנתבעת כבטל מעיקרו או ניתן לביטול. לכן מבקשים התובעים כי ייערך חישוב השכר הקובע בהתאם לעדכון השכר בשיעור הנקוב בהסכמי "רותם 2" ו"הסכם 95" וכי הנתבעת תעביר למבטחים את השיעור השווה לסכום הגידול בשכר הקובע של כל אחד ואחד מהתובעים מחודש יולי 95 ועד הגיעם לגיל 65 כמו גם להעביר הפרשות ל"מבטחים" בגין השיעור המוגדל של השכר לכל התקופה. עוד דורשים התובעים לגרום לכך שהתשלום המוגדל יועבר לידי כל אחד מהתובעים בעבור התקופה שעד הגשת התביעה וממועד הגשת התביעה ואילך. לכתב התביעה המתוקן צורפה רשימה ובה פירוט סכומי התביעה עד מועד הגשת תביעתם של התובעים. הנתבעת הדגישה כי הארגון המייצג את כלל עובדי הנתבעת הינה ההסתדרות הכללית בצוות המו"מ אשר ניהל את הדיונים עם נציגי הנתבעת בינהם שניים מהעובדים מהנדסים ואחת מהם בדירוג מחקר אצל הנתבעת לקראת כריתת הסכם "רותם 2". התובעים פרשו מעבודתם בנתבעת בהתאם להסכם "רותם 2" אשר קבע את הכללים לגבי אופן חישוב השכר הקובע לצורך קביעת קצבה ועדכון הקצבה ממועד הפרישה ואילך. תוספות שכר לעובדים בנתבעת משולמות רק מכח הסכמים קיבוציים מיוחדים המפרטים אילו תוספות יחולו אצל הנתבעת. הסכם "רותם 2" קבע במפורש כי תוספת שכר ראשונה לעובדי הנתבעת, שלא פרשו, תשולם רק לאחר 1.7.95. הנתבעת מוסיפה כי בהתאם לסעיפים השונים של הסכם "רותם 2" שהתובעים מסתמכים על חלקים מתוכם, נקבע "השכר הקובע" שממנו על המעסיק להעביר הפרשות לקרן הפנסיה של מבטחים. אין כל הסדר המחייב הנתבעת בהעברת תשלומים לקרן פנסיה מקיפה בגין התשלומים הנזכרים בהסכם לפני המועדים הקבועים בסעיפים 65 ו-65 להסכם "רותם 2" ועל פי התנאים הקבועים בו. לתובעים אין זכאות מוקנית לתוספות השכר שניתנות במגזר הציבורי אלא לאחר שאלה נקבע בהסכם קיבוצי במפורש ובתנאים שנקבעו כי התוספת תשולם לעובדי הנתבעת. באשר ל"הסכם 95" שנחתם ב-6.4.95 הרי שמדובר בהסכם קיבוצי שההסתדרות הכללית היתה צד לו והוא בא לקבוע תשלומים ומועדי תשלום לעובדי הנתבעת באותה עת ואין הוא חל על התובעים. ב"הסכם 95" נקבעו המועדים לצורך חישוב השכר הקובע לשם העברת תשלומים לקרן הפנסיה לגבי מי שממשיכים בעבודתם בנתבעת. הנתבעת מדגישה השוני בין התובעים, שפרשו במועדים שונים בין 28.2.94 ועד 30.6.95, לעובדי הנתבעת שפרשו לאחר "הסכם 95" ומצביעה על לשון סעיף 45 להסכם "רותם 2" אשר קבע כי ממועד הפרישה ואילך תעודכן הפנסיה המוקדמת המשולמת לתובעים ע"י מבטחים בשיעור עליית המדד בעוד שעובדי הנתבעת שהמשיכו בעבודתם עד 1.7.95 ופרשו לאחר מועד זה, היו זכאים לתוספת יוקר ולתוספות אחרות מותנה ברווחיות הנתבעת. גם תשלום התוספת על פי סעיפים 64 ו-65 להסכם "רותם 2" מותנה בקיום רווח לנתבעת. התובעים לא רק שאינם מופלים לרעה אלא ההיפך מזה וזאת מאחר והם מקבלים פנסיה מעודכנת לעליית המדד בשיעור לו היו זכאים בגיל 65 טרם הגיעם לגיל פרישה וכן קיבלו פיצויי פיטורים והטבות ולכן מכל הטעמים הללו יש לדחות את תביעתם. להלן הכרעתנו: התובעים הם כאמור עובדים שדורגו בדירוג מחקר או היו צמודים לדירוג זה וההסכמים הרלוונטים לגבי הצדדים באשר לעלות התביעה הם: "רותם 2" ב-8.12.93 והסכם קיבוצי מיוחד ב-6.4.95 לגבי עובדי הנתבעת המדורגים בדירוג מחקר בנתבעת. המחלוקות כפי שהוגדרו ע"י הצדדים הן: מועד הפרישה של התובעים, האם היום האחרון של חודש עבודתם שבו פרשו או שמא היום הראשון של החודש לאחריו. האם הם זכאים אוטומטית לתוספת שכר שמשולמת לעובדי מחקר במגזר הציבורי? האם התובעים זכאים להפרשי שכר מכח הסכם "רותם 2" ולאיזה תקופה ומהו השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה המוקדמת? האם התקיימו התנאים לתשלום התוספות והאם אי תשלום מהווה הפרת חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו" וחוק יסוד "חופש העיסוק"? האם ההסכם הקיבוצי מ-6.4.95 חל על התובעים או מי מהם ומה קבע ההסכם הקיבוצי מ- 6.4.95 לגבי עובדים המדורגים בדירוג מחקר בנתבעת ובהתייחס להסכם המסגרת מיום 22.6.92 מה הנפקות לגבי התובעים? האם התובעים זכאים לקבלת פנסיה מוקדמת במימון הנתבעת עד גיל 65 או עד הווצרות זכאות בהתאם לתקנות מבטחים? האם התובעים זכאים לתשלום חודשי בשיעור מוגבל וכן באיזה שיעור והאם הם זכאים להפרשי השתכרות בגין העבר ובאיזה שיעור? על פי הסכמה דיונית בין הצדדים נחקרו בחקירה נגדית רק 4 מצהירים מטעם התובעים והם התובעים: עזרא כהן, מנחם ארז, ברעם אהרון ושאול עציון. מטעם הנתבעת נחקר מר מנדלוביץ יוסף, עוזר ראש מנהל תכנון כ"א ביחסי עבודה בנתבעת. התובעים שנחקרו הציגו לתיק בית הדין את ההסכם שחתם כל אחד מהם עם הנתבעת בהקשר לפרישתו מהעבודה בחברה כאשר התובע מר שאול עציון הדגיש כי לא פרש במסגרת הסכם "רותם 2" אלא כפי שעולה מ-נ/15 בתיק המוצגים, פרש לאחר שעמד בפני וועדה רפואית של מבטחים שקבעה לו נכות מלאה לצמיתות. העד עזרא כהן טען בחקירתו הנגדית כי חתם על הסכם הפרישה תחת לחץ, זאת מאחר ונאמר לו שאם לא יחתום, יועבר עניינו להכרעת בורר ואם ייפסק נגדו אז 30% מהפיצויים. העד הדגיש את הטענה שחזרה בעדות יתר המצהירים כי מועד פרישתו היה 1.3.94 ולא כפי שנרשם בהסכם הפרישה 28.2.04. העד אישר כי קיבל עם פרישתו דמי הסתגלות, פדיון חופשה, דמי הבראה וחלק מהקרן הדולרית תוך שהוא מדגיש כי סכום מתוך דמי ההבראה שלו לא קיבל וכן לן לא קיבל את מלוא קרן ההשתלמות הדולרית. העד חזר והדגיש כי בהתאם להוראות "רותם 2" נקבע הסדר לדחיית מועד לתשלום הפרשי השכר שהתובעים היו זכאים להם מכח הצמדתם לעובדי המגזר הציבורי ורק מועד מימוש התשלום נדחה. לטענתו הוראת סעיף 42(א)(1) להסכם "רותם 2" קובע כי השכר הקובע יהווה "מלוא השכר החודשי האחרון בעד משרה שלמה לרבות כל התשלום שהעובד היה או יהיה זכאי לו עד יום הפרישה לפנסיה מוקדמת". מאחר וסעיף 63 להסכם "רותם 2" אימץ לטענת העד את הוראות הסכם המסגרת במגזר הציבורי מיום 4.6.92 בנושא תוספת 4% לתוספת וותק ומאחר וסעיף 65 להסכם "רותם 2" קובע את הסדר דחיית מועד התשלום של תוספת השכר וזאת ללא תלות ברווח, הרי שממועד שייקבע לביצוע יהיה השכר הקובע כולל כל התוספות וההטבות ויהיו מחייבות הנתבעת לצורך ניכויים והפרשות לקרן הפנסיה המקיפה לקופת התגמולים. סעיף 65 להסכם מתייחס לתוספות השכר לעובדים בדירוג המחקר. כל זאת אמר על פי ייעוץ משפטי שניתן לו. לטענת העד, במשך כל השנים ראתה הנתבעת עצמה מחוייבת במתן תוספות השכר במגזר הציבורי והסכם "רותם 2" רק דחה את מועד מימושן של אותן תוספות. מר מנדלוביץ שהעיד כאמור מטעם הנתבעת חזר וטען בעדותו בחקירה נגדית כי ההצמדה של עובדי המחקר בנתבעת לנושא תוספות השכר במגזר הציבורי היתה כפופה לניהול מו"מ בקביעת המועדים ובשיעורי התוספת. העד אישר כי שכרם של התובעים במועד פרישתם היה זהה לשכרם של עובדים פעילים ברמתם אך לאחר מכן עלה הסכום ששולם לתובעים על שכר העובדים הפעילים מאחר והתשלום ששולם להם ע"י מבטחים היה צמוד למדד בשיעור 12% במועד תשלום תוספות יוקר. העד הבהיר כי הנתבעת העבירה ל"מבטחים" את תאריך יום הפרישה של התובעים ואינו יודע להסביר את הסיבה שבגללה נרשם ב-נ/3 תאריך מאוחר ביום ליום הפרישה. העד הוסיף כי התובעים דורשים בתביעתם זו תוספת ששולמה לעובדים הפעילים לאחר פרישת התובעים, זאת על פי הסכם מ-1.7.95. לטענת מר מנדלוביץ אין זה נכון כי לפי "רותם 2" הוכר הצורך בתשלום תוספות שכר ורק המועד נדחה אלא ההצמדה לעובדי המחקר במערכת הבטחון היא בכפוף להסכמים שנחתמים בין הנתבעת להסתדרות העובדים. העד אישר כי עובדים שפרשו ב-1.7.95 פרשו לפי שכר קובע גבוה יותר משכרם של התובעים שפרשו עד יומיים קודם לכן. כן אישר ששכר העובדים הפעילים מתעדכן לפי התקדמות גם בדרגות. עיינו בסיכומי התובעים והנתבעת ובהוראות ההסכמים הרלוונטיים שהצדדים הפנו אליהם הגענו למסקנות כדלקמן: התובעים חדלו להיות עובדי הנתבעת עם פרישתם לגמלאות והטענות שהועלו בכתבי הטענות כמו גם בסיכומיהם כאילו הם עובדי הנתבעת אשר יחסי העבודה בינם לבין הנתבעת הושעו על פי הסכם "רותם 2", אין לקבלן. העובדה שהתשלום החודשי משולם לתובעים ע"י "מבטחים" עוד בטרם הגיעם לגיל 65 במימון הנתבעת, אין בה כדי לבסס טענת התובעים כאילו הם ממשיכים להיות עובדי הנתבעת. התובעים אינם מבצעים כל עבודה עבור הנתבעת מאז פרישתם. הם חתמו על הסכמי פרישה, קיבלו פיצויי פיטורים ותנאי הסתגלות. התשלומים שולמו לתובעים לאחר מועד פרישתם מהעבודה בנתבעת במועדים שלאחר 28.2.94 ואילך עד 30.6.95 עודכנו בהתאם לעליית המדד בהבדל מהדרך שבה עודכן שכר עובדי הנתבעת הפעילים, באותה תקופה. התובעים קיבלו פדיון חופשה. העובדה שהתובעים חתמו על הסכם פרישה וקיבלו התשלומים המתייחסים לסיום יחסי עבודה ולא המשיכו לעבוד בנתבעת, מלמדים כי אכן כטענת הנתבעת אין יסוד לטענת התובעים כי הם המשיכו להיות עובדי הנתבעת ורק יחסי העבודה הושעו. יחסי העבודה בין התובעים לנתבעת נותקו והם החלו לקבל תשלומים חודשיים מ"מבטחים" מדי חודש בהתבסס על השכר הקובע במועד פרישתם, כשהגמלה מתעדכנת על פי מלוא המדד בהתאם לתנאי "מבטחים" בהבדל משכר עובדי הנתבעת. התובעים פרשו לפני גיל פרישה במסלול פרישה לפנסיה מוקדמת בהסכמה ואין לקבל טענתם כאילו הפרישה ותנאי הפרישה נכפו עליהם. התובעים חתמו על הסכם פרישה מרצון. וטענתם כי הפרישה נכפתה עליהם אין לקבלה. טענת העד מר עזרא כהן כי חתם על הסכם הפרישה כיוון שהובהר לו שאחרת יועבר עניינו להכרעת בורר והיה ויופרש, יפסיד 30% מהפיצויים אין בה כדי ללמד על כפיה. דבר זה מעיד על ידיעה ברורה שהיתה לעד זה ויתר התובעים כי הם פורשים מרצון בנסיבות של תוכנית ההבראה שהיתה באותה עת בנתבעת, תוך קבלת תנאי פרישה משופרים שנקבעו במסגרת הסכם "רותם 2" שנחתם בין ההסתדרות הכללית לבין הנתבעת ב-8.12.93. לכן אין לקבל את טענות התובעים אשר חזרו ועלו בסיכומיהם כאילו הם ממשיכים להיות עובדים של הנתבעת שיחסי העבודה בינהם לבין הנתבעת הושעו. ממילא אין מקום לטענות האפליה על בסיס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מאחר ואין לערוך השוואה בין עובדי הנתבעת למי שפרשו לגמלאות כיוון שאין מדובר בהשוואה בין שווים. התובעים היו מדורגים בדירוג עובדי המחקר ושכרם עודכן במהלך תקופת עבודתם בהתאם לקביעות שנקבעו בהסכמים קיבוציים שהנתבעת חתמה עם ההסתדרות הכללית. עליות השכר במגזר הציבורי לא הוחלו על עובדי הנתבעת באופן מלא אלא לאחר חתימת הסכמים קיבוציים מפעליים ולאחר ניהול מו"מ בין הנתבעת לארגון העובדים. נבחן על כן האם נוכח הקביעות דלעיל יש מקום לפרש את הוראות הסעיפים 63, 64, 65 להסכם "רותם 2" בהתאם לפרשנות שמבקשים לפרש התובעים. האם סעיפי ההסכם הנ"ל חלים באופן אוטומטי גם על התובעים שהינם גימלאים אשר פרשו מעבודתם בטרם חתימת "הסכם 95" שקבע כי עובדי הנתבעת יקבלו תוספות שכר עתידיות החל מ-1.7.95, זאת לאחר שתוספות אלו התקבלו במגזר הציבורי גם בהתייחס לעובדים המדורגים בדירוג המחקר. בהסכם "רותם 2" נקבע כי הגמלה תשולם לפורשים על פי השכר הקובע כפי שהוגדר בסעיף 42 להסכם "רותם 2", כאשר יובאו בחשבון תוספות השכר המהוות את המשכורת שממנה מבוצעות הפרשות ל"מבטחים" ביום הפרישה של העובד מהעבודה. הוראות סעיף 64ו' להסכם "רותם 2" הגדירו את הזכאות להפרשות ל"מבטחים" בהתייחס לעובדי הנתבעת במועד העתידי שייקבע לביצוע ההפרשות כאשר ב"הסכם 95" נקבע התשלום כחל ממשכורת 7/95 ואילך. התובעים לא היו ב-1.7.95 עובדי הנתבעת. הנתבעת באמצעות עדותו של מר מנדלוביץ ובסיכומי בא כוחה חוזרת ומדגישה את ההטבות להם זכו התובעים עם פרישתם לפנסיה מוקדמת מ"מבטחים", זאת בהשוואה לעובדי הנתבעת שהמשיכו לעבוד לאחר 1.7.95 ואשר שכרם הקובע עודכן מאותו מועד ואילך תוך הוספת התוספות המושעות. השוואה זו באה להדגיש כי אין מקום להשוואה שהתובעים עושים בינם לבין העובדים של הנתבעת ביום ההסכם, באשר ל"שכר הקובע" והתוספות. אכן יש ממש בטענת ב"כ הנתבעת כי הוראות "הסכם 95" חלות במפורש רק על מי שביום 5.4.95 היו עובדי הנתבעת והדבר חל גם בהתייחס ליישום ההטבות שמועד ביצוען נדחה. עוד מקובלת עלינו הטענה כי אכן לא היתה כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי "רותם 2" להחיל על הגמלאים שפרשו בטרם הגיעם לגיל פנסיה בתנאים של עובד הנתבעת שפרש בגיל 65, את תוספות השכר העתידיות וכי התוספות ניתנו לעובדים בלבד שטרם פרשו ב-1.7.95. דבר זה מתבקש מההקשר שבו נחתם הסכם "רותם 2" בעת שהנתבעת נאלצה לעבור תוכנית הבראה רחבת היקף במהלכה הסתיימה העסקתם של אלפי עובדי הנתבעת כאשר לחלקם ניתנו תנאי פרישה של גמלאי "מבטחים" בגיל פרישה. טז. שוכנענו כי התובעים קיבלו הטבה משמעותית בכך שגימלתם הוצמדה במלואה למדד בעת תשלום תופסות היוקר כך ששכרם הקובע גדל מעבר לגידול שכר העובדים הפעילים שנשארו לעבוד עד 1.9.95. כן לא נסתרה טענת הנתבעת כי כלל לא הוכח קיומו של תנאי הרווחיות במועד תחילת "הסכם 95". עוד מצאנו כי אכן גמלתם של התובעים מתעדכנת לאחר יום הפרישה על פי מלוא עליית מדד המחירים לצרכן בעוד ששכר עובדי הנתבעת בדירוג המח"ר בנתבעת שהשמשיכו בעבודתם בין 1.3.94 ל-30.6.95 התעדכנה לפי תוספת היוקר על פי שיטות ומנגנונים שנקבעו. לכן דרישה למלוא גמלתם של התובעים כפי ששולמה ביום 1.7.95 ודרישת הסכום המוגדל מדי חודש תוך הצמדתו למדד 28.2.94, מועד פרישת חלק מהתובעים, הינו חישוב שגוי במובן זה שהוא מגדיל את גמלתם מעבר לעליית השכר של העובדים בדירוג המחקר בנתבעת שפרשו בין 1.3.94 ל-1.7.95. מעבר להיות התחשיב המבסס אפליה מבוסס על חישוב מוטעה הרי שכלל אין לעשות השוואה בין גמלתם של התובעים לשכר הקובע של העובדים הפעילים מאחר ומדובר בהשוואה בין שונים. התבססותם של התובעים על הוראות סעיפים 64 ו-65 להסכם "רותם 2" בהתייחס לשחיקת השכר שנבעה מהסכם קיבוצי משנת 1992 אינה במקומה, זאת מאחר והסכם "רותם 2" ובהמשך "הסכם 95" התייחסו לעדכון שכר עובדים בנתבעת וכפי שקבענו התובעים לא היו בגדר עובדי הנתבעת בעת שהוחל "הסכם 95" ואינם בגדר הזכאים לתוספות השכר המפורטים בסעיפים 64 ו-65 שמתייחסים לעובדי הנתבעת ולא לגמלאיה. כפי שנקבע בדב"ע מא 3/111 תדיראן נ. עטיה פד"ע יג' 281, הוראה שקבעה תוקף רטרואקטיבי לתשלום תוספות שכר חלה רק על מי שהיה עובד של המעבידה ביום חתימת ההסכם ואין ההסכם הקיבוצי חל על גמלאים וארגון עובדים אינו מייצג את הגמלאים. דב"ע מד 4/27 הסתדרות המורים ואח' נ. מרכז השלטון המקומי ואח' פד"ע ח' עמ' 123. התובעים חדלו להיות עובדי הנתבעת עם פרישתם לגמלאות במועדים המפורטים בנספח לכתב התביעה המתוקן, דהיינו בין 28.2.94 ל-31.5.95. התובעים פרשו על פי תנאי ההסכם הקיבוצי מ-8.12.93 שנקרא "רותם 2" ואינם זכאים לתוספות השכר המושעות על פי הסכם המסגרת מ.... לעובדי הנתבעת ולעובדי דירוג המחקר בנתבעת מכח "הסכם 95" שנחתם ב-6.4.95 אשר הוחל על עובדי הנתבעת באותה עת. אשר על כן, התביעה נדחית. מאחר ומדובר בגמלאי הנתבעת, אין צו להוצואות. ניתנה היום כ' בשבט, תשס"ד (12 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר דרומי יוסף ח. בן-יוסף - שופטת הפליה / אפליה