1. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד החלטת הנתבע - המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המוסד"), לראות בתובעת כ"עקרת בית" לעניין תביעתה לקצבת נכות כללית. 2. התובעת הגישה בין השנים 2003-2004 תביעות לקצבת נכות כללית למוסד על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק" ו/או "חוק הביטוח הלאומי"). תביעותיה נדחו בהעדר סף רפואי נדרש. משהגישה מספר שנים מאוחר יותר - ביום 12.3.09 - תביעה נוספת לקצבת נכות, נבדקה בקשתה במסלול של "עקרת בית" ועל כן, נדחתה זכאותה לקצבת נכות (בהעדר סף רפואי נדרש לעקרת בית נכה). עיקר המחלוקת בין הצדדים בתביעה זו הינה האם בדין סווגה התובעת בעת בקשתה לחידוש דיון כ"עקרת בית", כפי שסבור הנתבע, או שמא נכון היה לסווגה כ"נכה", כעמדת התובעת. 3. התובעת טענה בכתב התביעה כי טעה המוסד עת ראה בה "עקרת בית" וחייב אותה לעמוד במבחנים המיועדים לעקרת בית, שכן לטענתה היא הועסקה כעובדת במפעל "עילית ממתקים בע"מ" (להלן:"המעסיק") החל משנת 1982 ורק ביום 14.12.06 הסתיימו יחסי עובד-מעביד עקב מצבה הבריאותי. משכך, היה על הנתבע להתייחס אליה כאל עובדת שאיבדה את כושר עבודתה ולא כאל עקרת בית שאיבדה את כושר תפקודה. 4. המוסד טען בכתב ההגנה כי תקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, שבה יש לבחון את תקופת עבודתה של המבוטחת היא של 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד. הואיל ותביעת התובעת הוגשה למוסד בחודש מרץ 2009, יש לבחון את התקופה שבה עבדה התובעת החל מחודש מרץ 2005. מאחר והתובעת הפסיקה את עבודתה בפועל ביום 12.5.02 ומאז לא השתלבה שוב במעגל העבודה, לא התמלאו בה הקריטריונים הנדרשים להגדרת "נכה" ויש לבחון אותה על פי הקריטריונים של "עקרת בית". משנקבע כי נכותה של התובעת אינה מגיעה ל- 50%, בדין נדחתה תביעתה לקבלת קצבת נכות. 5. הרקע העובדתי: א. התובעת, ילידת 1952, עבדה אצל המעסיק החל מיום 2.5.1982 ובפועל חדלה לעבוד ביום 12.5.02 עקב מצבה הבריאותי (כפי שהצהירה התובעת בטופס התביעה מ- 19.3.09). ב. בהתאם לאישור המעסיק מיום 9.8.09, יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובעת הסתיימו ביום 14.12.06. ג. התובעת סובלת מליקויים רפואיים שונים, בין היתר, סכרת, ליקויים בתחום העיניים, בעיות אורטופדיות, בעיות בתחום א.א.ג, יתר לחץ דם ובעיות נפשיות. ד. ביום 26.6.03 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית, אשר נדחתה ביום 15.7.03 מן הטעם שלא עברה את הסף הרפואי הנדרש מאחר ונקבעה לה נכות בשיעור שאינה מזכה בקצבה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (20%). ה. ביום 12.12.04 הגישה התובעת תביעה נוספת לנכות כללית וביום 24.1.05 קבעה לה ועדת אי כושר דרגת אי כושר זמנית בשיעור של 75% מיום 17.10.04 ועד ליום 1.7.05. התובעת הוזמנה לשוב להיבדק בפני ועדה רפואית וביום 17.5.05 נדחתה תביעתה לאור קביעה של 28% נכות בלבד. ו. ביום 19.3.09 הגישה התובעת תביעה חדשה לקצבת נכות כללית. ביום 29.12.09 נקבעה לתובעת דרגת אי כושר זמנית של 100% (החל מיום 26.11.08 ועד ליום 30.6.09) ו- 40% נכות צמיתה החל מיום 1.7.09, כאשר זכאותה לקצבת נכות כללית נשללה, לאור סיווגה כ"עקרת בית" בהתאם לקריטריונים שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. ז. לאור החלטת המוסד פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, בבקשה לבדיקה מחדש תחת סיווג "משתכרת" ולא "עקרת בית". במענה מיום 26.1.10 שב פקיד התביעות מטעם המוסד על עמדתו, וקבע: "... על פי סעיף 195 לחוק ביטוח לאומי, "עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238 למעט אם מתקיימים בה: "היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד" על כן, מאחר והתובעת לא עבדה, כאמור לעיל נבדקה במסלול עקרת בית. לציין שעל פי מכתבך ואישורי מעביד שנתקבלו במחלקתנו, ניתוק יחסי עובד ומעביד של התובעת ביום 14.12.06, אך הנ"ל לא עבדה (בפועל) כעובדת שכירה החל מ- 5.2002. אי לכך החלטתנו מיום 29.12.09 בעינה עומדת". כנגד החלטה זו של המוסד באשר לסיווגה של התובעת כ"עקרת בית" בתביעתה לקצבת נכות כללית עתרה התובעת בתביעה שבפנינו. 6. טענות התובעת: א. יחסי עובד מעביד בין התובעת למעסיק לא נותקו עד ליום 14.12.06, בראות המעסיק כי לא חל שיפור במצבה הרפואי של התובעת וכי לא תוכל לשוב לעבודה, ועד ליום זה נמנע ממנה לתבוע דמי אבטלה ולקבל זכויות סוציאליות המגיעות למבוטח שאינו עובד. ב. מאחר ויחסי עבודתה של התובעת עם המעסיק הסתיימו רק ב- 14.12.06, יש לראות בה כמי שהפסיקה לעבוד רק ממועד זה ולא מן היום בו חדלה לעבוד בפועל, מאחר והסיבה להפסקת עבודתה אז היתה מצבה הרפואי והיא הוסיפה להיחשב כ"עובדת" ואף שולמו לה דמי מחלה - עד לניתוק יחסי עובד-מעביד ב- 12.06. ג. כל עוד לא נותקו יחסי עובד-מעביד התובעת עדיין נחשבת כ"עובדת" כמשמעותו של מונח זה בחוק הביטוח הלאומי. ד. יש לפרש את המונח "עבדה כעובדת" שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי כמתקיים כל עוד לא נותקו יחסי עובד-מעביד, בהסתמך על דנג"ץ 4601/95 חי יוסף סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועל כן יש לקבוע, כי עד ליום 14.12.06 היתה התובעת "עובדת" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי. ה. התובעת עבדה 12 חודשים רצופים במהלך ארבעת השנים שקדמו להגשת התביעה, כנדרש בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. 7. טענות המוסד: א. מהיום בו סיימה התובעת עבודתה בפועל, 12.5.02, אין היא עומדת בסייגים הקבועים בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי ולעניין זה אין נפקות למועד סיום יחסי עובד - מעביד. ב. התובעת לא צברה במהלך 48 החודשים שקדמו למועד הגשת תביעתה למוסד (במרץ 2009) שנים עשר חודשי עבודה רצופים ואף לא עשרים וארבעה חודשי עבודה שאינם רצופים, בהתאם לאמור בסייג הראשון להגדרת "עקרת בית" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, ועל כן בדין סווגה כ"עקרת בית". ג. לעניין הפסקת עבודה מנסיבות רפואיות, דין התובעת זהה לקביעה שבתיק עב"ל 1131/04 המוסד לביטוח לאומי נ' ציפורה מלכי (מיום 16.5.05, להלן:"פסק דין מלכי"), שם סווגה המבוטחת כ"עקרת בית" ונדחתה תביעתה לקצבת נכות כללית. 8. דיון והכרעה: פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי עוסק בביטוח נכות כללית. השאלה העומדת בפנינו נוגעת לסיווגה של המשיבה כ"נכה" או כ"עקרת בית" במובן סעיף 195 לחוק, הוא סעיף ההגדרות של פרק ט' האמור. סעיף 195 לחוק כולל הגדרות לצורך פרק ט' לחוק. הסעיף מבדיל בין מבוטח שהוא "נכה", לבין מבוטחת שהיא "עקרת בית נכה". כך הוגדר "נכה": "מבוטח, למעט עקרת בית ...". בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי הוגדר המונח "עקרת בית", כך: "אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית.". סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי קובע שני סייגים לעניין "עקרת בית": "כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה: (1) היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד; (2) היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד; (3) היא היתה זכאית, בתכוף לפני נישואיה, לקצבה חודשית לפי סעיף 199(1)". שלא כאמור בסעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי הקובע סף נכות רפואית של 60% או של 40% (במקרה שבשל ליקוי יחיד נקבעה דרגה בשיעור 25% לפחות), אצל "עקרת בית נכה", הסף של הנכות הרפואית הוא דרגת נכות רפואית בשיעור 50% לפחות, שרק לאחריהם נבחנת הנכות התפקודית - דרגת אי כושר. סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי קובע מהו "התאריך הקובע" לבחינת הזכאות של מבוטחת: "התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החדשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להשתכר אלא בתקופה של 15 החדשים האמורים". לכאורה, עולה סתירה בין המועדים הרלוונטיים לעניין בחינת זכאותה של מבוטחת וסיווגה כ"עקרת בית" או כ"נכה" - מחד, 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד (הסייג בסעיף 195 לחוק) ומאידך - 15 חודשים בטרם הגשת התביעה למוסד (כאמור בהגדרת "התאריך הקובע"). בדב"ע נא/0-89 המוסד לביטוח לאומי דבוש סתורי, פד"ע כ"ג, 466, הוסבר כי אין מדובר בסתירה כי אם בנסיבות נבדלות זה מזו ונקבע, כי מעמדה של מבוטחת "נכה", או "עקרת בית נכה" יקבע ככלל ביום הגשת התביעה לגמלת נכות למוסד. עם זאת, מעמד זה יקבע במקרים מסוימים לפי מועד צמצום הכנסתה עקב "ליקוי", ולא לפי מעמדה ביום הגשת התביעה למוסד. אם כן, טרם נבחן אם מדובר ב"נכה" או ב"עקרת בית", יש לבחון את התאריך הקובע ולאחר קביעתו, נבחן אם מתקיימות לדבי התובעת החלופות אותן קבע המחוקק בסעיף 195 לחוק, המוציאות אותה מכלל ההגדרה של "עקרת בית" לעניין זכאותה לקצבת נכות. כאמור, התאריך הקובע להכרה בזכות לגמלה הוא מועד היווצרות הליקוי. מועד זה יוכר על ידי המוסד אם הוא חל בתוך 15 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנכות. בפסק הדין מלכי, אליו מפנה המוסד בסיכומיו, בחן בית הדין הארצי מהו "התאריך הקובע" לעניין בחינת זכאות התובעת לקצבה לעניין סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, וקבע: "ככלל מעמדה של מבוטחת 'נכה' או 'עקרת בית' אכן יקבע על פי מצבה העובדתי ביום הגשת התביעה למוסד. מאידך, כאשר צומצמה הכנסת המבוטחת כאמור בסעיף 195 לחוק עקב נכות רפואית של 40% לפחות כאמור בסעיף 208 לחוק, יבחן מעמדה כ'נכה' או 'עקרת בית' על פי מועד הצמצום בהכנסות כאמור לעיל הנובע מהנכות הרפואית, וזאת בתנאי שהנכות הרפואית הייתה קיימת במועד צמצום ההכנסות". לטענת התובעת, היא הפסיקה לעבוד מחמת מצב בריאותה הלקוי. אולם אף אם בתקופה בה עדיין עבדה התובעת (עד לחודש מאי 2002) היו לה "ליקויים" רפואיים, הם לא עלו כדי נכות רפואית המעניקה זכאות לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי. ככל הנראה חל שינוי לרעה במצבה הבריאותי של המשיבה שחל לאחר שחדלה לעבוד ובעטיו היא הגישה את התביעה בשנת 2009. על כן, אין לומר כי הצמצום בהכנסותיה אירע עקב נכות רפואית בשיעור 40% לפחות שהיתה קיימת באותו מועד, שהרי נכותה הרפואית בשיעור 40% נקבעה לה רק במרץ 2009 ולכן, יש לבחון את המעמד על פי המצב ביום הגשת התביעה לקצבת נכות - ביום 12.3.09. משכך לא ניתן להכיר במשיבה כ"נכה" בתקופה העולה על 15 חודשים לפני המועד האמור (התאריך הקובע לפי סעיף 195 לחוק) היינו- לפני 12.12.07. כל שנותר כעת הוא לבחון קיומן של החלופות שהציב המחוקק בסעיף 195 ולבדוק את פרקי הזמן שבהם עבדה התובעת קודם למועד הגשת התביעה מושא דיוננו, קרי, אם התובעת עבדה 12 חודשים רצופים או 24 חודשים (אף אם אינם רצופים) בתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסדשל החלופות בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי ואת פרקי הזמן בהם עבדה התובעת קודם למועד הגשת התביעה למוסד. בענייננו, התביעה לקצבת נכות בה הוכרה התובעת כנכה בשיעור 40% (החל מיום 1.7.09), הוגשה למוסד ביום 12.3.09 כך שהתקופה שאותה יש לבחון היא 48 חודשים קודם לכן - מחודש מרץ 2005. בטופס התביעה שהגישה למוסד הצהירה התובעת כי היא חדלה מעבודתה בפועל בחודש מאי 2002: "עבדתי ואני לא עובד היום, הפסקתי לעבוד בתאריך 12.5.02 הסיבה רפואית". גם בפרק "פרטים על עבודה" ציינה התובעת כי עבדה בעילית ממתקים בע"מ כעובדת בקורת מתאריך 2.5.82 עד לתאריך 12.5.02, כאשר סיבת הפסקת עבודתה הינה - רפואית. כן צוין, כי עד ליום 28.2.03 קיבלה דמי מחלה בגין התקופה בה לא עבדה. אולם, לטענתה של התובעת יש לראות בה כ"עובדת" עד לסיום יחסי עובד-מעביד עם מעסיקה ביום 14.12.06, בהסתמכה על אישור המעסיק מיום 9.8.06. לפי גישתה זו של התובעת, ב- 48 החודשים (4 שנים) שקדמו להגשת התביעה למוסד, היא היתה "עובדת" למעלה מ- 12 חודשים רצופים - מחודש מרץ 2005 ועד לחודש דצמבר 2006. מאישור המעסיק עולה, כי "בפועל לא עבדה מ- 5/2002 בשל מחלה... סיום עבודתה נערך רק ב- 2006 כשהתברר לנו שמצבה הבריאותי לא יאפשר חזרתה לעבודה". השאלה הנשאלת הינה באשר לפרשנות המונח "עבדה כעובדת" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. קרי, האם יש לראות בתובעת כמי ש"עבדה" לעניין סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי עד ליום ניתוק יחסי עובד-מעביד ביום 14.12.06, כטענתה, או שמא, יש לקבל את גרסת המוסד כי עם הפסקת עבודתה בפועל לא נחשבת התובעת עוד כמי ש"עבדה" לעניין החוק. לגרסת התובעת יש ליתן למונח "עובד" פרשנות מרחיבה, זאת בהסתמך על פסק דין בדנג"ץ 4601/95 חי יוסף סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, העומד על פרשנותם של המונחים "עובד" ו"מעביד" ושם במרכזו את המבחן המעורב לבחינת קיומם של יחסי עבודה. יחד עם זאת, הננו סבורים, כי יש לשים את הדגש על המונח "עבדה", אשר מובא בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי במשולב יחדיו עם המונח "עובדת". אנו סבורים, כי שימוש המחוקק בצמד המילים "עבדה כעובדת" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, בא כדי להדגיש את הדרישה לעבודה בפועל כ"עובד", כהגדרתו לעיל. קרי, יש לראות במונח "עבדה" כמי שעבדה בפועל, ואין נפקא מינה לעובדה כי התובעת ומעסיקה הוסיפו לראות ביחסים ביניהם כיחסי עבודה עד ליום 14.12.06. כאמור, התובעת חדלה מעבודתה בפועל ביום 12.5.02. הואיל ובתקופת ארבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה למוסד ביום 12.3.09 (תביעה בה נקבע לה לראשונה דרגת נכות רפואית מספקת), לא עבדה המשיבה בפועל, הרי שלא התקיימו בה הסייגים הקבועים בהגדרת "עקרת בית" המוציאים אותה מתחולת אותה הגדרה והמסקנה המתבקשת היא, שבדין סווגה התובעת כ"עקרת בית נכה" ולא כ"נכה". לאור האמור לעיל, התוצאה היא, כי לא חל בתובעת הסייג האמור בפסקה (1) להגדרת "עקרת בית" בסעיף 195 לחוק, כך שבדין היא סווגה כ"עקרת בית נכה". 9. לסיכום: לאור האמור לעיל, החלטת המוסד לבחון את זכאות התובעת לעניין קצבת נכות כללית כ"עקרת בית נכה" - בדין יסודה. כל עוד אין התובעת מגיעה לסף הרפואי הנדרש, כדין נשללת ממנה קצבת נכות כללית. לכן, התביעה נדחית. 10. מאחר ועסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 11. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. נכותעקרת ביתקצבת נכותנכות כללית