מבוא התובעת, ילידת 3.7.52, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.2.05. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. השאלה היחידה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת הדרכים. חוות הדעת הרפואיות לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת, מונה ד"ר ו. ויסברוד כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה בדק את התובעת פעמיים, והגיש שתי חוות דעת באשר למצבה הרפואי. בחוות דעתו הראשונה קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%. לאחר שהתובעת טענה להחמרה במצבה, בדק המומחה את התובעת בשנית, וקבע בחוות דעת נוספת שנותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 15%, לפי סעיף 37 א' ו-ב' מותאם, לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). בחוות הדעת המשלימה תיאר המומחה את הבדיקות שערך לתובעת בתאריך 21.12.08 כדלקמן: "מתהלכת ללא צליעה... צוואר: נמצא מתח שרירים פרא- ורטברלים קל. רגישות מעל החוליות 7C - 5C ואזור שריר TRAPEZIUS מימין. תנועות ע"ש צווארי: הנ"ל מדגימה תנועה סיבובית לצד ימין של 50 מעלות באופן אקטיבי ופסיבי, ושמאלה מגיעה עד 60 מעלות (הנורמה היא 85-90 מעלות). בכיפוף קדימה, מורידה את הסנטר עד לשלוש אצבעות מעצם החזה, ובאופן פסיבי עד לשתי אצבעות. הטיית ראש הצידה 40 מעלות בתנועה אקטיבית ופסיבית. יישור בצוואר עם מגבלה קלה. הנבדקת מציינת כאבים בתנועות לכל הכיוון. הבדיקה הנוירולוגית: החזרים הופקו ערים ושווים בשתי הידיים. כוח גס שמור. בבדיקת התחושה מציינת הפרעה בדרמטום 8C-7C-6C ביד הימני, לא הופקו החזרים פתולוגיים". בפרק סיכום ומסקנות ציין המומחה "לדבריה, בשנת 2007 חלה החמרה במצבה והיא הופנתה לנוירוכירוג. בשנת 2008 מספר פעמים נבדקה על ידי ד"ר ולד, אשר התרשם ברדיקולופטיה מוטורית וסנסורית בגבהים 7C - 5C והופנה לבדיקת MRI. הבדיקה הדגימה בקע דיסק ב- 6C- 5C ובגובה 7C - 6C בקע דיסק גדול פרא- מרכזי מימין עם לחץ על חוט השדרה, שממשיך בתוך הפורמינה. שוב מומלץ לתובעת טיפול ניתוחי, אך היא מתלבטת. הנ"ל נזקקה לטיפול במרפאת כאב וקיבלה שתי זריקות אפידורליות, ובהמשך קיבלה טיפול בפיזיותרפיה. בזמן החמרה, התובעת נעדרה מעבודתה למשך חודש וחצי, וכיום עובדת פחות שעות. בבדיקה חוזרת נותרו: רגישות צווארית ואזור שריר TRAPEZIUS מימין, עם מטח שרירים קל, מגבלה קלה עד בינונית בע"ש צווארי מלווה בכאב, וירידה בתחושה בדרמטום 8C -7C- 6C ביד הימני, היד הינה דומיננטית. גם בדיקת EMG (שנעשתה לפי בקשתי), מדגימה סימנים של רדיקולופטיה קלה בגבהים 7C-6C". המומחה הוסיף בחוות הדעת המשלימה שמצא שחלה החמרה מסוימת בממצאים הקליניים, המתבטאת בהגדלת בקע דיסק פרא- מרכזי מימין, בעיקר בגובה 7C-6C. לטענת הנתבעת, אין לקבל את חוות הדעת השנייה של המומחה, ויש לקבוע שנכות בשיעור של 10% היא המשקפת את מצבה הרפואי של התובעת. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שאין מקום לחרוג משיעור הנכות הרפואית שקבע המומחה. המומחה הסביר את קביעתו, והצביע על ממצאים המעידים לדעתו על החמרה במצבה של התובעת, ולפיכך יש להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על 15%. הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות במועד התאונה וכן לאחריה, עבדה התובעת כספרית במכון כלות. בתצהירה וכן במהלך חקירתה הנגדית, פירטה התובעת את קשייה התפקודיים בעקבות התאונה. לטענתה היא סובלת מכאבים, ונימול ביד, בעטיים היא מתקשה בהרמת היד וביצוע עבודתה. לטענתה, בעקבות קשייה, פחת היקף עבודתה באופן משמעותי, ובהתאמה פחתו הכנסותיה לשליש. התובעת טענה שבעקבות מצבה נאלצה להעדר לעיתים תכופות מעבודתה, ובמהלך שנת 2010 פסקה לעבוד. התובעת הוסיפה והטעימה שלשם ביצוע עבודתה היא נאלצת להיעזר במשככי כאבים, ורק תחת השפעתם יש בידיה לבצע את עבודתה. מטעם התובעת העידה בפני גב' ל. ידין, מנהלת סטודיו כלות "פרפרים". על פי עדותה עבדה עם התובעת משנת 2000 עד יוני 2010, להוציא הפסקה של מספר שנים שבה היא עצמה לא עבדה בסטודיו. העדה תיארה בהרחבה את מומחיותה של התובעת בתחום עיסוקה, ואת חריצותה. על פי עדותה, עובר לתאונה טיפלה התובעת לעיתים בכ- 9 כלות ביום. לעומת זאת, בעקבות התאונה פחת היקף עבודתה באופן ניכר. התובעת לא שהתה עוד באופן קבוע במספרה, אלא הגיעה רק על פי הזמנה. בשל קשייה נעדרה התובעת לעיתים תכופות. בין היתר השיבה העדה במהלך חקירתה הנגדית "זהבה היתה עובדת במלוא אונה היא אדם חרוץ. אני הייתי מתעייפת והיא היתה נשארת... אנו מדברים על 8, 9 כלות ביום. באותה תקופה העסקתי רק את התובעת. היא לעיתים סירקה 20 נשים ליום, גם את בנות המשפחה של הכלות. לאחר התאונה לא היה באפשרותה לספר כלה אחת ביום, וזה היה בקושי רב, והייתי צריכה להביא כוח עזר נוסף. לא רק זה, הפסקנו לתת שירות של תסרוקת ניסיון, כאשר כלה באה לפני החתונה, הפסקנו לתת את השירות כדי לא לגרום מאמץ לזהבה". במהלך חקירתה הנגדית השיבה העדה שבעת התאונה נעדרה היא עצמה מהסטודיו, וחזרה לעבוד בו רק בשנת 2007. הנתבעת הגישה מנגד קלטת אשר צולמה בידי חוקרת מטעמה ביום 14.8.08, היינו, לאחר התקופה שלגביה טענה התובעת שהייתה החמרה במצבה הרפואי. בקלטת נראית התובעת מבצעת תסרוקת "בייבי ליס", לגביה העידה קודם להקרנת הקלטת שמדובר בביצוע עבודה מורכב, שבו היא מתקשה בשל נכותה. כן נראתה התובעת מבצעת את עבודתה תוך כדי שיחת טלפון, שאותו החזיקה בין הכתף לצוואר, באמצעות כיפוף צווארה. התובעת נצפתה בקלטת מרימה את יד ימינה ללא כל קושי ניכר לעין, מרימה זרועותיה מעלה על מנת להוריד חפצים, עומדת על עקבים, מנערת חפצים באמצעו היד, מזיזה את הצוואר לכל הכיוונים, מטאטאה את הרצפה, מתכופפת אל הרצפה, ומרימה חפצים מהרצפה, וכורעת על מנת לאסוף את הפסולת ביעה, מצביעה בספונטאניות עם יד ימין לעבר השירותים. בקלטת נשמעת התובעת משיבה לשאלה מדוע רגליה שריריות, בכך שהיא כל היום על הרגליים. התובעת טענה בסיכומיה שלא ניתן להסיק מהקלטת דבר באשר לקשייה התפקודיים. לעומתה טענה הנתבעת שהקלטת מעידה על כך שלנכותה של התובעת אין כל השלכה תפקודית. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את טיבה של הנכות, ביד ימין הדומיננטית, לרבות את מצבה של התובעת כפי שצולם בקלטת, מצאתי שיש לקבוע שנכותה התפקודית של התובעת, כמו גם שיעור הגריעה מכושר השתכרותה, עומד על 13%. אף שכאמור נצפתה התובעת בקלטת מבצעת עבודות שונות, ואף שניתן להסיק שהתובעת מנסה להאדיר את מצבה, דומה שאין מניעה מביצוען של הפעולות האמורות אף שקיימת נכות רפואית בשיעור של 15%. לא מדובר בענייננו בנכות מלאה. הצילום מתייחס לאירוע חד פעמי, ויתכן שהשפעת הנכות במועדים אחרים ניכרת יותר. כפי שהעידה התובעת, כאביה ומגבלותיה אינם יומיומיים, לעיתים סבלה רב יותר, ולעיתים הוא פחות. לאחר ששקלתי כאמור את מכלול הנתונים והשיקולים מצאתי שיש לקבוע ששיעור הנכות התפקודית הינו 13%. הנזקים הנזק הלא ממוני בהתאם לתקנות זכאית התובעת לפיצוי בראש נזק זה בסך של 22,171 ₪ . הפסד הכנסות בעבר 23. לטענתה של התובעת, בעקבות התאונה התקשתה בעבודתה והיקף הכנסותיה פחת באופן ניכר. עובר לתאונה השתכרה התובעת לטענתה, בנוסף לשכר המדווח בדוחות שהגישה לרשויות המס, שכר נוסף שלא דווח. 24. מעיון בדוחות השומה שהוגשו לתיק בית המשפט, עולה שבשנת 2001 דיווחה התובעת על הכנסה שנתית בסכום של 63,111 ₪, היינו הכנסה חודשית ממוצעת בסך של 5,260 ₪; בשנת 2002 דיווחה התובעת על הכנסה שנתית בסך של 58,988 ₪, היינו הכנסה חודשית ממוצעת בסכום של 4,915 ₪; בשנת 2003 דיווחה התובעת על הכנסה שנתית בסך של 44,005 ₪, היינו הכנסה חודשית ממוצעת בסכום של 3,667₪; בשנת 2004 דיווחה התובעת על הכנסה שנתית בסך של 42,391 ₪, היינו הכנסה חודשית ממוצעת בסכום של 3,577 ₪; בשנת 2005, היא שנת התאונה, דיווחה התובעת על הכנסה שנתית בסך של 37,302 ₪, היינו הכנסה חודשית ממוצעת בסכום של 3,108 ₪. 25. הנתבעת הצביעה על כך שניתן ללמוד מהנתונים ששכרה של התובעת בשנים שקדמו לתאונה הלך ופחת בהדרגה. כן הצביעה הנתבעת על כך שבשנים שלאחר תאונת הדרכים שב שכרה של התובעת ועלה בהדרגה, כך שבשנת 2007, עמדה הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת על 3,500 ₪, בשנת 2008, על 4,660 ₪, ובשנת 2009, על 4,602 ₪. 26. אמנם גב' ל. ידין, העדה מטעמה של התובעת, העידה על ירידה בהיקף עבודתה ובהכנסותיה של התובעת בעקבות העבודה, ואולם במהלך עדותה לא הסתמכה העדה על נתונים אובייקטיביים, כגון רישומים שערכה, אלא על זיכרונה. אין להוציא מכלל אפשרות שהעדה לא זכרה במדויק את השנים שבהם פחתה הכנסתה של התובעת, וייחסה בטעות את ההפחתה בהיקף העבודה לתאונה. לא ניתן כל הסבר על ידי התובעת או העדה להפחתה הניכרת בשכר בשנים שקדמו לתאונה. 27. לא זו אף זו. במהלך עדותה של העדה הוברר שבשנת התאונה היא כלל לא עבדה ב"פרפרים", כך שלמעשה לא ידעה מה בדיוק היה מצב התובעת לאחר התאונה. קשה ללמוד מעדותה שדווקא התאונה היא שגרמה לירידה בשכר. 28. אשר להכנסות הבלתי מדווחות, כפי שנקבע בפסיקה, רשאי תובע להוכיח קיומן של הכנסות בלתי מדווחות, (ראו למשל ע"א 5794/94 אררט נ' רחל בן שבח, פ"ד נא (3) 489), ואולם אין בעצם הטענה על קיומן של הכנסות כאמור כדי להוכיחן. על הטוען להכנסות בלתי מדווחות מוטל נטל ראייתי כבד. 29. בענייננו לא הובאה כל ראייה אובייקטיבית לכך שהיו לתובעת הכנסות בלתי מדווחות, להיקף הכנסות כאמור, או לכך שכיום אין לתובעת הכנסות בלתי מדווחות. 30. גב' ידין, העדה מטעמה של התובעת נשאלה במהלך חקירתה הנגדית האם ידוע לה על כך שהיו לתובעת הכנסות נוספות, מעבר להכנסותיה ב"פרפרים", והשיבה- "אני ידעתי שלפעמים יש לה לקוחה או שניים, אבל לא משהו קבוע. אם אדע שעבדה באופן קבוע אתפלא כי כל היום היא הייתה אצלנו, אבל אם היא עשתה פן או משהו כזה לשכנה לא אתפלא" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 16.1.11, שורות 20 עד 21). 31. ראוי לציין לעניין זה גם סתירות בעדותה של התובעת, המשליכות על מהימנותה. כך למשל מסרה גרסאות שונות באשר לתקופת היעדרותה מעבודה בעקבות התאונה. 32. התובעת קיבלה דמי פגיעה במשך 38 ימים. בטופס הפגיעה בעבודה נטען שהתובעת נעדרה מעבודתה במשך 4 חודשים. במהלך עדותה טענה שנעדרה מעבודתה במשך 5 חודשים. מחוות דעתו של המומחה עולה שבפניו טענה התובעת שהיא נעדרה מעבודתה במשך 6 חודשים. 33. נטען במהלך עדויות התביעה שהתובעת סיימה את עבודתה בסטודיו "פרפרים" בעטייה של התאונה, במהלך מרץ 2010. 34. לא מצאתי שיש לקבל טענה זו. התאונה אירעה כאמור בשנת 2005, כ- 5 שנים לפני גמר ההתקשרות בין הצדדים. במהלך השנים שחלפו מאז התאונה, עלה שכרה הממוצע של התובעת, למרות פציעתה. לאחר שחלף פרק זמן כה ממושך, אין לטעמי קשר סיבתי בין הפסקת העבודה לבין התאונה. אין להוציא מכלל אפשרות שהגורמים להפסקת ההתקשרות נעוצים בקשיים הכלכליים של סטודיו "פרפרים", אליהם התייחס גב' ידין במהלך עדותה, או אף לגילה של התובעת. 35. כידוע, הפסד הכנסות בעבר טעון הוכחה. בנסיבות העניין, לא מצאתי שעלה בידי התובעת להוכיח הפסד הכנסות כלשהו. גריעה מכושר השתכרות והפסד הפנסיה 36. לאחר עיון בראיות שהוגשו במהלך הדיון, ההכנסות כפי שהן משתקפות בדוחות השומה, והעדר ראיה באשר להכנסות בלתי מדווחות, מצאתי שיש לקבוע על סמך הנתונים, ששכר הבסיס של התובעת הינו 4,700 ₪. 37. בשים לב לשיעור הנכות ול- 75% מתחשיב אקטוארי, זכאית התובעת בראש נזק זה לסכום של 40,000 ₪ במעוגל. 38. הסכום האמור, מגלם לטעמי גם את הפגיעה בזכויות הפנסיה, ולפיכך לא מצאתי שיש לקבוע סכום נוסף בראש נזק זה. עזרת הזולת 39. בתצהיר עדות ראשית טענה התובעת שאחת לשבועיים היא מעסיקה עזרה במשק בית, למשך שמונה שעות, בעלות של 250 ₪. עוד טענה שלא הביאה ראיות לתשלומים ששילמה, כיון שהעובד המועסק כיום בביתה הינו עובד זר. כן טענה התובעת שבתה סטודנטית, ואין בידה לסייע לה בעבודות הבית. 40. אף שבקלטת שהוצגה לי נראתה התובעת מבצעת עבודות קלות של ניקיון (טאטוא וכיוצ"ב) ללא כל קושי, בשים לב לשיעור הנכות שנקבע ולאופייה, להשפעתה על יד ימין הדומיננטית, ניתן להניח שהתובעת נזקקה בעבר לעזרה מסוימת מעבר לחובתם המוסרית של קרוביה. יתכן שגם בעתיד תזדקק התובעת לעזרה. מצאתי שיש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בסכום של 40,000 ₪. הוצאות 41. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן זכאית התובעת להחזר הוצאותיה מהמוסד לביטוח לאומי. 42. לפיכך לא מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה. ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי 43. התאונה הוכרה כאמור כתאונת עבודה, ולתובעת שולמו דמי פגיעה ומענק נכות. 44. אשר לדמי הפגיעה, אין לנכותם, כיון שלא נפסק כל סכום כהפסד הכנסות בעבר. אשר לתשלומים אחרים, הצדדים נחלקו בשאלה האם יש לנכות את הסכומים ששולמו לתובעת בפועל, על פי נכות בשיעור של 10%, או שיש לנכות את הסכומים שהיו משתלמים לה אילו היו וועדות המוסד לביטוח לאומי מכירות בהחמרה ומשלמות תשלום על פי שיעור נכות של 15%. לטענת התובעת, פנתה ביום 30.8.11 למוסד לביטוח לאומי, באמצעות בא כוחה, דיווחה על כך שהמומחה הרפואי קבע שחלה החמרה בנכותה והעמידה על 15%, אף בקשה לזמנה לבדיקה נוספת. לאור זאת, כך טענה, יש לקבוע שהיא יצאה ידי חובתה ועל כן יש לנכות מהפיצוי רק את התשלומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי בפועל. 45. הנתבעת טענה מאידך שמין הראוי לקבוע שהתובעת לא יצאה ידי חובתה, ולפיכך יש לנכות את התשלומים להם הייתה זכאית אילו הייתה פועלת בשקידה למיצוי זכויותיה במוסד לביטוח לאומי. 46. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי שהתובעת מילאה חובתה, ופנתה למוסד לביטוח לאומי באמצעות בא כוחה, במכתב מפורט אשר פירט כנדרש את תולדות קביעת נכותה, על ידי המומחה הרפואי וועדות המוסד לביטוח לאומי כאחד. כמו כן התבקש זימונה של התובעת לבדיקה מחודשת. במצב דברים זה נראה שלא היה בידי התובעת לפעול מעבר לכך, ועל כן יש לנכות אך את הסכומים שקיבלה בפועל, היינו 13,870 ₪. לסכום האמור יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כדין. סיכום 47. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: נזק לא ממוני- 22,171 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 40,000 ₪; עזרת הזולת- 40,000 ₪; סה"כ- 102,171 ₪. 48. מהסכום האמור יש לנכות את התגמולים שקיבלה התובעת בגין נכות מעבודה, בהתאם לערכם היום. 49. הנתבעת תשיב לתובעת גם את הוצאות המשפט, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.08% (כולל מס ערך מוסף). 50. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו יומצא פסק הדין לבא כוח הנתבעת. ניתן היום, י"א באייר תשע"א, 15 במאי 2011, בהעדר הצדדים. נכותאחוזי נכות