תשריט חלוקה חתום על ידי בעלים משותפים מסגרת הדיון 1. התביעה במקורה הוגשה כתביעה לחלוקת ו/או פירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 17510 (להלן - "החלקה"). 2. בהמשך ובישיבת 24.10.01 גובשה הסכמה דיונית עיקרית, אשר קיבלה תוקף של החלטה ולפיה ההכרעה בפסק דין זה תצטמצם לשאלה אילו מבין שני תשריטי חלוקה שנערכו ביחס לחלקה, אשר יפורטו בהמשך, מחייב בין בעלי הדין בתביעה זו. הנתבעים מצידם מפנים לתשריט חלוקה משנת 84 (מוצג נ/11 [1]) ואילו התובע מפנה לתשריט חלוקה משנת 91 (מוצג ת/1). (לעניין תשריטי החלוקה הוסכם, כפוף להסתייגויות שככל הנדרש אתייחס אליהם בהמשך, כי הם חתומים על ידי הבעלים המשותפים, המקוריים, בני משפחת טאטור, שיפורטו בהמשך). 3. המשמעות של ההסכמה הדיונית העיקרית בסעיף 2 דלעיל הינה - כי מוסכם על כל בעלי הדין בתביעה כי בין השותפים קיים הסכם לחלוקת החלקה בעיין, לרבות קביעת זכויות לחלוקה יחודית, אשר הצדדים בתביעה זו על פי ההסכמה הדיונית רואים בו הסכם חלוקה מחייב, ללא קשר להוראות הדין. המחלוקת מצטמצמת לשאלה איזה מבין שני הסכמי החלוקה מחייב, באופן ששלילת אחד מההסכמים, משמעותו מתן תוקף להסכם האחר. 4. על פי ההסכמה הדיונית אין מקום להכריע במסגרת תביעה זו בשאלת נפקותם של תשריטי החלוקה, על פי דיני המקרקעין בכלל ובדגש לשאלת כוחו של תרשיט כזה לחייב בתביעת פירוק שיתוף, כמו גם בשאלה מה נפקותו של הסכם חלוקה כזה על בעלים מאוחרים, לרבות דוגמת התובע ובפרט משלא נרשם בלשכת הרישום. ההסכמה הדיונית גם מייתרת דיון בשאלה מה תוכן ההסכמות, על פי הסכם החלוקה, שכלל לא הועלו על הכתב, לרבות וכדוגמא השאלות לעניין תשלומי איזון וההשלכות שיש להליכי הפקעה מאוחרים בחלקה על הסכם החלוקה. 5. הנגזרת של הכרעה זו הינה הכרעה במחלוקת האופרטיבית; האם התובע הוא בעל זכויות בחלק הדרום מערבי של החלקה ואילו הנתבעים מס' 10 - 13 בעלי זכויות בחלק הצפון מערבי של החלקה (כעולה ממוצג ת/1), או שהתובע בעל זכויות בחלק הצפון מערבי של החלקה כטענת הנתבעים וכי הנתבעים מס' 11 - 13 הם בעלי הזכויות בחלקה הדרום מערבית של החלקה (כעולה ממוצג נ/11 [1]). 6. לא למותר להבהיר כי ההכרעה בתביעה זו, אשר לאור ההסכמה כאמור הוסבה למעשה לתביעה הצהרתית, כוחה יפה רק בין בעלי הדין בלבד. אוסיף כי מוסכם על כל הצדדים כי להכרעה בתביעה יש השלכה רק על התובע והנתבעים מס' 11 - 13, בעוד שהחלק היחודי של יתר הנתבעים נותר ללא שינוי, על פי כל אחד מהתשריטים שבמחלוקת, כאמור. 7. בין חלק מהצדדים, התנהל הליך במסגרת ת.א. 2975/95 אשר ניתן בו פסק דין המשליך, באופן זה או אחר, כפי שיפורט, גם לענייננו. עיקרי עובדות וטענות הצדדים תמצית העובדות, ככל שהן דרושות לצורך ההכרעה בתביעה שבפניי הינה כדלקמן; 8. במקורה הייתה החלקה בבעלות משותפת של שלושה אחים בני משפחת טאטור; אברהים, סאלח ועארף (להלן - "הדודים" - במאוחד, או בנפרד - בשמם) כשכל אחד בעל זכויות בשליש מהחלקה. את עארף ז"ל ירשו בחלקים שווים בניו, עיסאם, טייב וג'מאל (להלן "האחים" - במאוחד או בנפרד - בשמם). האחים היום כל אחד בעלי זכויות בתשעית מהחלקה, בהתאמה לחלקו של עארף ז"ל. 9. במהלך שנות ה- 80 מכרו אברהים וסאלח חלק מזכויותיהם בחלקה לנתבעים מס' 1 עד 6, תוך יחוד החלקים הנמכרים לרוכשים הנ"ל, בצד שיוגדר כצד המזרחי והמרכזי של החלקה, הכל כמפורט לעניין זה בתשריט החלוקה - נספח ג' לתצהיר הנתבע מס' 4, כדוגמא. זכויות הנתבעים הנ"ל כאמור, אינם במחלוקת. יתר החלקים של משפחת טאטור בחלקה יוחדו לאחר העיסקה האמורה, רק בצד המערבי של החלקה. 10. בהמשך ובשנת 1984 החליטו סאלח, אברהים, טייב ועיסאם למכור את יתרת החלקים שלהם בחלקה לצד ג' בשם נעמה נסייר (להלן - "נעמה"). ג'מאל היה היחיד בבני משפחת טאטור שסירב למכור את חלקו לנעמה, ובהתאמה נותר הוא בעל זכויות בחלקה, על פי חלקו. 11. עובר למכירה לנעמה או קודם לה, תלוי בגירסאות כל אחד מהצדדים, סיכמו בני משפחת טאטור מהו החלק אשר יוחד לג'מאל בחלקה, זאת מתוך החלק המערבי של החלקה שהייתה בבעלותם. 12. באשר לתוכן ההסכמה ודרך עיגונה (בתשריט חלוקה או בעל פה) חלוקים הצדדים, כאשר מחלוקת זו עומדת בבסיס התיק. 13. התובע רכש את זכויותיו של ג'מאל, יהיו אשר יהיו, זאת במהלך שנת 1991. 14. נעמה מכר את הזכויות שרכש לנתבעים מס' 7 עד 13. הסכמי רכישה, לרבות תרשיטים בנדון, לא הוצגו בפניי. 15. לעניין החלקים שרכשו הנתבעים מס' 7 עד 10 אין מחלוקת; מיקומם של חלקים אלו הינו במרכז החלק המערבי של החלקה, הכל כמפורט בתשריט נספח ג' לתצהיר הנתבע מס' 4, כדוגמא. 16. נעמה מכר את יתרת זכויותיו בחלק המערבי של החלקה לנתבעים מס' 11 עד 13, כשעל פי טענת הנתבעים מכר נעמה לנתבעים מס' 11 עד 13 את החלק הדרום מערבי של החלקה. 17. לטענת התובע בתמיכת ג'מאל לא רכש נעמה את החלק הדרום מערבי ממשפחת טאטור במהלך עיסקת המכירה משנת 1984, כמפורט בסעיף 10 לעיל ובהתאמה לא יכלו הנתבעים מס' 11 עד 13 לרכוש חלק זה מנעמה. התובע, בתמיכת ג'מאל, טוענים כי החלק שסוכם, בין השותפים בני משפחת טאטור, כחלקו היחודי של ג'מאל הינו החלק הדרום מערבי ובהתאמה לא מכרו יתר בני משפחת טאטור חלק זה לנעמה. התובע מציג בנדון את התשריט מוצג ת/1 משנת 1991 ואשר לטענתו מתעד הסכמה בעל פה שגובשה עוד בשנות ה- 80 בין בני משפחת טאטור, וטוען כי תשריט זה מחייב. 18. הנתבעים מס' 11 עד 13 טוענים כי נעמה רכש, בין השאר, את החלק הדרום מערבי והיה על כן זכאי למוכרו להם, כפי שמכר. לטענתם על פי תשריט החלוקה בכתב שבין בני משפחת טאטור, יוחד חלקו של ג'מאל לחלק הצפון מערבי של החלקה ובהתאמה זהו החלק שמכר ג'מאל לתובע, בשנת 91 או בסמוך לכך. הנתבעים מציגים בנדון את התשריט מוצג נ/11 (1) שלטענתם משקף הסכמה שגובשה בשנת 84 על ידי בני משפחת טאטור, עובר למכירת יתרת חלקיהם לנעמה וטוענים כי תשריט זה הוא המחייב בין הצדדים, לרבות ג'מאל והתובע שרכש ממנו. 19. במסגרת ההליכים ב- ת.א. 2975/95 שהתנהלו בין הנתבעים מס' 11 עד 13, לבין מי שמכר להם את חלקיהם בחלקה וכנגד אברהים ועיסאם, ניתנה הכרעה בפסק דין לפיה התשריט מוצג נ/11 (1) הוא תשריט חלוקה המחייב בין הצדדים ולפיו ג'מאל הוא בעל הזכויות בצד הצפון מערבי בחלקה ואילו הנתבעים מס' 11 עד 13 רכשו את החלק הדרום מערבי. 20. התובע או ג'מאל טוענים כי לא היו בעלי דין בתביעה ב- ת.א. 2795/95 ועל כן לא קם כנגדם מעשה בי-דין באופן ישיר, כתוצאה מפסק הדין. דיון ומסקנות 21. התובע כתובע נושא בנטל להוכיח כי יש להעדיף את תשריט החלוקה מוצג ת/1 על פני התשריט נ/11 (1). בנטל זה לא עמד התובע, כאשר מכלול הראיות כפי שיפורטו אף מטות את הכף למסקנה כי התשריט נ/11 (1) הוא זה המשקף נכונה, לכל הפחות בהשוואה למוצג ת/1, את ההסכמות שבין הצדדים. 22. לא הובהר באיזה שלב ובאיזה הקשר ביחס להסכם הרכישה שבין ג'מאל לתובע, נערך התשריט מוצג ת/1, כשלא נטען כי המדובר בתשריט המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הרכישה. 23. מכל מקום, אברהים סאלח, עיסאם וטייב, היו חסרי כל זכויות בחלקה, עוד משנת 1984 כאמור, ועל אחת כמה וכמה שזה היה המצב למועד הסכם הרכישה בו רכש התובע את זכויות ג'מאל בחלקה. 24. בהתאמה, חתימתם על תשריט החלוקה ת/1, עובר לרכישת הזכויות על ידי התובע הינה חסרת כל משקל, ככל שהיא משקפת הסכמה לאותו מועד. 25. מובהר כי התובע וג'מאל אינם טוענים שהבעלים של החלקה, כפי שהיו לשנת 91, חתמו והסכימו לחלוקה הנטענת. 26. הטענה המשתמעת, אשר לא הועלתה מלכתחילה ובמפורש ולפיה מוצג ת/1 מהווה תיעוד בכתב ובדיעבד של הסכמות השותפים, אשר סוכמה כבר בשנות ה- 80, לא הוכחה בפניי מכל וכל, ואף אינה מתיישבת עם שורת ההגיון והתשתית העובדתית; 27. העובדה כי מוצג ת/1, גם לגירסת התובע, הינו תיעוד מאוחר ובדיעבד של הסכמות בין השותפים, מחלישה כשלעצמה את תוקפו של המוצג ובפרט כשהמדובר בבני משפחה, אשר למועד האישור הנטען על פי מוצג ת/1, החתומים אף "אינם מפסידים דבר" זאת לאחר שמכרו כבר שנים קודם את זכיותיהם לצד ג' ובהתאמה נטייתם לסייע לבן משפחתם הינה ממשית. 28. שורת ההגיון חייבה כי בשעת המכירה לנעמה, זאת לכל המאוחר, יתעדו השותפים בני משפחת טאטור, לכל בפחות, על הכתב את הסכמתם באשר למיקום חלקו של ג'מאל בחלקה למניעת טענות ומחלוקות. 29. התמיהה מתחזקת לאחר שעל פי גירסאות כל הצדדים, למועד המכירה לנעמה הייתה הסכמה בפועל - ברורה, באשר לדרך החלוקה בעין שבין השותפים, כשהיה ברור איזה חלק נמכר לנעמה ואיזה חלק נותר לג'מאל. 30. התנהגות משפחת טאטור אשר דאגה גם לגירסתה להסדיר בכתב את החלוקה בעין עם יתר הרוכשים (הנתבעים הנוספים) ועם התובע (זאת במסגרת ת/1), אינה מתיישבת עם גירסתם כי נמנעו מלתעד בכתב דווקא את פירוט חלקו של ג'מאל. יתרה מזאת על פי גירסתם נמנעו מלתעד את חלקו של ג'מאל גם למועד מכירת חלקיהם לנעמה, כשהאמור אינו סביר גם בהתחשב בכך כשבאותו מעמד תיעדו בפועל את חלוקת החלקה, כעולה ממוצג נ/11 (1), תהיה פרשנותו של תשריט זה מצומצמת ככל שתהיה לגירסת התובע. 31. התמיהה מתחזקת לאור זאת שעל פי גירסת התובע כאמור, הוסכם להותיר בידי ג'מאל את החלק הדרום מערבי, כאשר היה הכרחי להסדיר את דרכי הגישה לחלק זה, זאת בפרט למועד בו מסתלקים יתר בני המשפחה מזכויותיהם בחלקה ומעבירים זכויותיהם לאדם זר. 32. ככלל אין סבירות כי שותפים יסכימו על חלק זה או אחר שיוחד למי מהשותפים מבלי לתעד חלק זה על גבי תרשיט, כשהסכמה בעל פה, ככלל, לא נותנת מענה לשאלות בסיסיות, לרבות הגבולות המדוייקים, דרכי הגישה, היקף השטח במדוייק, זאת במיוחד מהמועד בו מעורב בזכויות צד ג' שאינו בן משפחה. אין גם סבירות להניח שצד ג' ירכוש זכיות שותפים מבלי להבטיח שגם השותף שאינו מוכר, חותם על מפה מוסכמת היכן השטח שיוחד לו (בהתאם לפרשנות התשריט נ/11 (1) לגירסת הנתבעים. 33. על אחת כמה וכמה שלא השתכנעתי כי התובע כקונה סביר, הסתפק בהסברים בעל פה לעניין זהות חלקו של ג'מאל - המוכר, בחלקה; 34. התובע לגירסתו נמנע מלברר הנושא עם השותפים העדכניים של החלקה, לכל הפחות כפי שתועדו בנסחי הרישום. מאידך ולגירסתו הקפיד לקבל דווקא את התשריט מוצג ת/1, בחתימת הבעלים הקודמים, שהיו נעדרי כל זכויות למועד החתימה על התשריט, זאת במקום החתמת הבעלים הרלוונטיים לאותו מועד. גירסה שכזו לא ניתן לקבל. 35. ההתנהלות כבנדון אינה מתיישבת גם לאור הצורך המתעורר להסדיר את פתרון הגישה לחלקה הדרום מערבית שלא הוסדרה ואף לא נמכרה, לגירסת ג'מאל והתובע. כיצד סבר התובע להסדיר את דרכי הגישה לחלקתו כאשר אף אחד מבני משפחת טאטור אף לא טען כי ניתן מענה לנושא זה, גם לגירסתם. בעניין זה לא הוברר על יסוד מה הניחו ג'מאל ובהתאמה אחריו התובע כי הם זכאים לפתרון דרך שתשרת את חלקתם, זאת אף מבלי להקטין את שטח חלקם במקרקעין, הן לאור ההפרשות לצורכי דרך הגישה בפרט ו/או להליכי ההפקעות בחלקה בכלל. עדותם של ג'מאל והתובע בעניין הייתה בלתי אמינה ולא משכנעת לרבות בשאלה האם זיהו ברורות את החלקים הנמכרים ומה היה מצב החלקה באותם מקומות (מעובדת או אדמת בור), כשבנדון עדות התובע סתרה את עדותו של אברהים. אוסיף כי העובדה כי שמוצג ת/1 שורטטה דרך גישה מלמדת כשלעצמה שעורכי התשריט ראו חשיבות להסדיר את הדרך, זאת בניגוד לטענות התובע ובני משפחת טאטור בעניין. 36. על פי עדויות בני משפחת טאטור, ניתנה לג'מאל זכות בחירה לגבי חלקו טרם שמכרו לנעמה; ג'מאל גם לגירסתו לא ניבא ולא שיער למועד הסכם החלוקה בעל פה הנטען, כי תתבצע הפקעה עתידית לצורך הרחבת הדרך מצפון והפיכתה לימים לכביש 79. ג'מאל לא הציג נימוק משכנע או בכלל, על שום מה החליט, אם כן, לבחור בשנות ה- 80 את חלקו דווקא בחלקה הדרום מערבית מה היחוד של חלק זה, על פני שטח זמין ונוח, בחלקה הצפון מערבית? לאור האמור מסתבר לא פחות כי ג'מאל בחר דווקא בחלקה הצפון מערבית, אשר הגישה אליה מוסדרת על ידי הדרך מצפון, ללא צורך בפתרון דרך מתוך החלקה , הדורשת תיאום, הפרשות וכן גיבוש הסכמות עם צדדים זרים. לא מן הנמנע בהעדר הסבר כאמור, כי ג'מאל בחר בשלב החלוקה את החלקה הצפון מערבית, לרבות כעולה מהתשריט מוצג נ/11 (1) אליו אתייחס בהמשך, ורק משהופקעה החלקה לצורך כביש 79 ביקש לשנות עמדתו בשיתוף עם בני משפחתו ועם התובע. 37. לעניין נסיבות החתימה על התשריט ת/1, התגלו סתירות ואי התאמות; אברהים ועיסאם העלו גירסאות לא תואמות, אפילו לשאלת עצם החתימה על מוצג ת/1, כשספק אם אכן חתמו על מוצג ת/1 או שמא לא. התובע טען כי מוצג ת/1 נחתם על ידי בני משפחת טאטור בביקור אחד ובפני עו"ד חמאיסי; מאידך טען אברהים כי אינו מכיר את התובע או את עו"ד חמאיסי וכי ככלל לא חתם על תשריטים לעניין החלקה לאחר שנת 1984 גם עיסאם לא מסר עדות ברורה בעניין. גם בהנחה ועדותו של אברהים הייתה נסערת ומבולבלת בתום לב, לא רואה לייחס לעדות הנ"ל משקל ולו מטעמים אלו. חוסר המשקל והספקות לעניין נסיבות החתימה ושאלת האימות חייבו את התובע לפעול לזימונו של עו"ד חמאיסי, כשההמנעות בנדון פועלת לחובתו. 38. ככלל היה מקום להניח כי הצדדים יציגו את הסכם הרכישה שבין אברהים, עיסאם, טייב וסאלח לבין נעמה, על מנת שניתן יהיה ללמוד איזה חלק נמכר וכן לזמן לעדות את נעמה, אולם לא כך נעשה; האמור פועל בהתאמה לחובת כל אחד מהצדדים, ומכל מקום אין במחדל זה גם אם יופנה בייתר נגד הנתבעים, כדי להטות את הכף לטובת גירסת מי מהצדדים. 39. מסתבר יותר לאור מכלול המפורט לעיל, כי במעמד החתימה על מוצג נ/11 (1), תשריט החלוקה, הסדירו הצדדים גם את מיקום חלקתו של ג'מאל כפי שמתועד בתשריט הנ"ל, זאת בניגוד לגירסת התובע וג'מאל. בהתאם לתשריט זה יוחד חלקו של ג'מאל לצד הצפון מערבי של החלקה, כטענת הנתבעים. 40. גירסה זו מתיישבת עם השכל הישר ולפיו במעמד המכירה לנעמה תיעדו את מכלול החלוקה בעין של יתרת החלקה המערבית, לרבות חלקו של ג'מאל כך שהחלוקה מוסדרת ומתועדת באופן שלם עם גבולות מוסכמים ברורים, לרבות הסדרת דרך הגישה לחלקה הדרום מערבית. בעניין זה אוסיף כי נכון להניח שהחלוקה הפנימית ביחס לחלקו של נעמה נעשתה מאוחר יותר, עם השלמת או תוך כדי המכירות לנתבעים הנוספים, כאשר חלק ממכירות אלו היו אף מאוחרות לרכישת הזכויןת על ידי התובע. 41. שטחי החלוקה על פי מוצג נ/11 (1) תואם באופן מדוייק את זכויות משפחת טאטור למועד המכירה (לאחר שמכרו קודם את זכויותיהם לנתבעים מס' 1 עד 6 כאמור לעיל), ובפרט את זכויותיו של ג'מאל, ללא הפרשות לדרך. 42. ב- ת.א. 2975/95 הוכרע כי בני משפחת טאטור הסכימו שחלקו של ג'מאל הוגדר בחלקה הצפון מערבית, זאת על פי מוצג נ/11 (1) והעדויות. בנדון מפנה לקטע המצוטט בסיכומי הנתבעים מס' 1, 2 ו- 7, מתוך עמ' 8 לפסק הדין, הנ"ל: "מהראיות שהוצגו לפני עולה כי קיימת תוכנית חלוקה מוסכמת על החלקה, שעליה חתומים הבעלים המשותפים המקוריים של החלקה סאלח, אברהים, עיסאם, טייב וג'מאל טאטור, הנושאת תאריך 27.03.1984, אשר הוגשה וסומנה נ/13 וכן נ/14 א'. על פי חלוקה מוסכמת זו, ג'מאל, שהוא אשר מכר לפי הנטען את חלקו למר חמאיסי, קיבל תת חלקה בחלק הצפוני מערבי של החלקה ואילו חלקת הנתבעים 1, 2 שנמכרה בסופו של דבר לתובעים, היא תת חלקה 13/12 נמצאת אכן בחלק הדרומי של החלקה. ראה פרו' 10.03.1997 עמ' 5 ואילך, פרו' 27.02.2001 ואילך. בפרו' 27.02.2001 עמ' 55 נרשם כאילו "החלק הדרומי העליון" שייך לג'מאל, אולם מדובר בטעות בפרוטוקול שכן לפי הסימון ב- X כחול ע"ג נ/13 ניתן להיווכח שהכוונה לחלק הצפוני - מערבי. ראה לעניין זה גם עדותו של המודד מר ענאן עבדאלראזק, פרו' 14.03.2001 עמ' 60. העד הגיש את נ/18 ותחילה העיד כי תת חלקה 13/1 (המיועד על פי נ/13 לג'מאל) נמצאת בצד דרום - מערב של החלקה, אולם אחר כך אישר שהיא מצויה בחלק הצפוני מערבי של החלקה". יובהר כי התוכנית נ/13 המאוזכרת לעיל היא התוכנית שסומנה בתיק דנן כ- נ/11 (1). 43. הודעת אברהים ועיסאם בתיק הנ"ל כמפורט לעיל, מחייבת אותם, ומשתיקה אותם לטעון את היפוכם של דברים בתיק שבפניי ובוודאי מאיינת כל משקל לעדותם הסותרת. 44. אינני מקבל טעות הנתבעים כי נגד התובע קיים השתק פלוגתא, לאור פסק הדין ב- ת.א. 2975/99, זאת הואיל והתובע או ג'מאל כחליפו לא היו צד להליך הנ"ל (כשעל כך, כשלעצמו, יש להצטער לאור אובדן הזמן השיפוטי היקר הכרוך בקיומם של הליכים חופפים). אברהים ועיסאם, אינם בגדר חליפיו של ג'מאל ואין גם לראותם כבעלי זיקה וקשר, לצורך הקמת השתק. לצורך ההליכים המשפטיים הנדונים, בני משפחת טאטור, עומדים כל אחד לעצמו בבחינת בעלים נפרדים ושונים במקרקעין כשעל צד העקרון מציגים אינטרסים נפרדיים ועצמאיים. לעובדת היותם בני משפחה או בעלי אינטרס דומה או זהה אין להעלות או להוריד. 45. יחד עם זאת, ברור שלהכרעה בפסק דין 2975/95 יש השלכה עקיפה וממשית על התובע וג'מאל, אם ככל שהיא משליכה על עדויות בני משפחת טאטור ושותפים אחרים בבקשם לסתור את קביעות פסק הדין בו הם צד, לרבות בשאלה מה הסכימו הנ"ל עם ג'מאל, או בשאלה מה סיכמו הנ"ל עם נעמה כשמכרו לו את יתרת חלקיהם בחלקה או לשאלה מה מעמדו של התשריט נ/11 (1), האם מדובר בהסכם שלם או לאו, והאם בני משפחת טאטור חתומים עליו. הכרעות פסק הדין ב- ת.א. 2975/95 מהוות, אם כן, לכל הפחות משקל תומך מהותי לגירסת הנתבעים וכנגד גירסת התובע וחלק גדול מגירסאות העדים שתמכו בגירסתו. 46. גירסאות יתר הנתבעים כמו גם תשריטי החלקה המאוחרים שהוכנו על דעתם (נספח ג' לתצהרי אבו אל נעאג') תומכים גם הם בתוקפה של התוכנית נ/11 (1) זאת על פניי התוכנית ת/1. 47. גם בספקות אם נותרו באשר לשאלה האם ג'מאל חתם בפועל על התשריט נ/11 (1), אין כדי לשנות לעניין תוקפו של התשריט; ראשית - על פי ההסכמה הדיונית דין אחד מהתשריטים להתאשר כהסכם חלוקה מחייב לאחר שהצדדים אישרו כי הסכם מחייב שכזה המחלק את כל החלקה בחלוקה בעין, אכן נחתם. משהכרעתי על פי המפורט בפסק הדין, כי התשריט ת/1 אינו יכול להיות התרשיט המשקף את ההסכמות הנ"ל, מן הדין לאשר את התשריט נ/11 (1), זאת גם אם נותרו ספקות על פי הדין לגבי תוקפו, לרבות בהעדר חתימת כל השותפים. שנית - מהראיות שבפניי ומההסכמה הדיונית הוכח כי ג'מאל הסכים לחלוקת המקרקעין וכי חלקו בחלקה יוחד לשטח מסויים. בהתאמה השאלה האם בפועל חתם או לא הופכת למשנית. הכחשות של יתר בניי משפחת טאטור, כי לא חתמו על נ/11 (1) נסתרת הן על פי ההסכמה הדיונית והן על פי ההכרעה ב- ת.א. 2975/95. 48. לאור מכלול המפורט בפסק הדין, דין התביעה להידחות; התובע לא הוכיח את תוקפו של מוצג ת/1 כתוכנית חלוקה מוסכמת בכלל, ובפרט לשאלת מיקום חלקת ג'מאל, לרבות לאור הספקות הממשיות שעלו כנגד גירסה זו. על כן, תביעתו להצהיר כלפי בעלי הדין האחרים בתביעה זו, כי חלקו יוחד לחלק הדרום מערבי של החלקה נדחית בהתאמה. לאור האמור ובהתאמה להסכמה הדיונית מתקבלת ההכרעה כי התוכנית המחייבת את ג'מאל וחליפו - התובע, הינה תוכנית נ/11 (1), על פיה זכויותיו של התובע יוחדו בחלקה הצפון מערבי של החלקה ובשטח של 1349 מ"ר. 49. לאור התוצאה אליה הגעתי מחייב התובע בהוצאות הנתבעים המיוצגים בסך 3,000 ₪ לכל אחת מקבוצות הנתבעים (הקבוצה המיוצגת על ידי עו"ד סארג'י, הקבוצה המיוצגת על ידי עו"ד מוסא והקבוצה המיוצגת על ידי עו"ד סלמאן. תוכנית בניהבניהתשריט