1. זוהי תביעה להכיר באירוע תאונתי שאירע לתובע, לטענתו, בעבודתו ביום 22.3.07 , במהלכו נפגע, לדבריו, בכתף ימין, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. 2. תביעתו למל"ל נדחתה מן הנימוק, כי התובע לא הוכיח כי נפגע תוך כדי ועקב עבודתו בנסיבות כמתואר על ידו וכי לא אירעה לו , אפוא, תאונת עבודה כמשמעותה בחוק. בנוסף טען המל"ל, כי אין כל קשר בין מצב כתף ימין לאירוע הנטען (והמוכחש). 3. רקע עובדתי: א. התובע עובד איגוד ערים לכבאות. במועד הרלבנטי שימש מפקד תחנת כיבוי קריית ביאליק. ב. בטופס התביעה למל"ל (נ/1, מתאריך 14.2.08), במקום המיועד ל"תיאור הפגיעה" רשם התובע, כי בשעה 7:00 בבוקר, ""בזמן עלייה במדרגות התחנה החלקתי עקב מדרגות רטובות ובניסיון למנוע את נפילתי במורד המדרגות, נתפסתי במעקה עם ידי הימנית וחשתי כאב חד בכתף". ג. התובע ציין בטופס, כי לא היו עדים לאירוע וכי דיווח עליו ליומנאי המבצעים (שמו לא ננקב). בהעתק גיליון "שאילתת יומן" ליום 22.3.07 (הודפס ביום 24.1.08) נרשם, כי במועד הנ"ל, בשעה 7:00 "אהרון הרצל מדווח כי מעד במדרגות ומתח את כתפו". במענה לפניית המל"ל לאיגוד הערים אישר רמ"ד המנהלה וכספים באיגוד, במכתבו מיום 16.3.10 (ת/2) , כי "בשעה 7:28 עזב את העבודה מפאת הפגיעה" (ההדגשה - לא במקור, ע.ק) וכי למעט היעדרות זאת, התובע לא נעדר מן העבודה עד יום 27.12.07, שאז עבר ארטרוסקופיה ונעדר למשך חודש ימים, עד 27.1.08. בהמשך, לאחר שנחקר התובע ע"י חוקר המל"ל ומסר, כי לאמתו של דבר,יצא את העבודה ביום 22.3.07 "לעניין פרטי בירושלים", שאינו קשור כלל באירוע הנטען (על כך - ר' להלן) חזר המל"ל ופנה לאיגוד, פניה שלאחריה(!) הוצא מכתב "מתקן", מתאריך 16(נ/10), שנוסחו זהה לת/2, למעט המשפט הנ"ל, משנרשם: "בשעה 7:28 עזב את העבודה" - תוך שהושמטו המילים "עזב...מפאת הפגיעה". ד. בהודעתו בפני חוקר המל"ל מסר התובע (ככל הצריך לענייננו): "משרדי ממוקם בקומה האמצעית מתוך 3 קומות הבניין ולערך בשעה 7:00 כאשר הייתי במעלה המדרגות בתוך הבניין לקומת הכבאים מגורי הכבאים בקומה השלישית בבניין, החלקתי במדרגות ועל מנת לבלום את הנפילה לאחר החזקתי במעקה ביד ימין וישר באותו רגע הרגשתי מתיחה חזקה בכתף ימין..... מה שגרם להחלקתי זה כנראה מדרגות רטובות .... הכבאים מתחילים לעבוד ב 7:00 כך שלא היו עדים לאירוע או שהכבאים ישנו. לאחר האירוע הרגשתי כאב חד בכתף ימין...". ה. בחקירתו הנגדית בביה"ד מסר התובע, כי ביום האירוע הנטען "הגעתי לעבודה ב 5:45 בבוקר כהרגלי בקודש, בסביבות 6:45 טיפסתי לקומה השנייה, החלקתי כנראה שהמדרגות היו רטובות... סביר מאד להניח שהמדרגות היו רטובות....." . בהמשך הוסיף והבהיר, במענה לשאלה מדוע לא הצהיר בעדותו הראשית כי המדרגות היו רטובות: "מאחר ואנחנו כבאים אנחנו מקבלים כל כך הרבה מכות באירועים , אני לא יכול לעצור ולהגיד על כל מכה שאני מקבל ממה קבלתי אותה... ש. לא בדקת אחרי הנפילה האם המדרגות היו רטובות? ת. לא התייחסתי למכה, כי חשבתי שזה דבר חולף". ו. בהתייחס למה שאירע לאחר הפגיעה הנטענת מסר התובע בהודעתו לחוקר: "לאחר האירוע הרגשתי כאב חד בכתף ימין המשכתי לעבוד באותו היום הייתי אמור לנסוע לירושלים לערך בשעה 10:00 לעניין פרטי וכך גם עשיתי." התובע חזר על כך גם בעדותו הראשית, בשתי ההזדמנויות הללו - מבלי ליתן פירוט והבהרה באשר ל"עניין הפרטי" בו מדובר. ז. רק בחקירתו הנגדית בביה"ד ובמענה לשאלה מפורשת הבהיר התובע, כי יצא לירושלים לבילוי שתוכנן זה מכבר, בילוי - שמהותו הובהרה אף היא רק בלחץ החקירה הנגדית. להלן הדברים הרלבנטיים: " ש. באותו יום של האירוע הנטען היית אמור לנסוע בלי קשר לירושלים. ת. נכון.... ...... ש. באותו יום של האירוע הנטען יצאת לירושלים כמתוכנן כרגיל? ת. נכון. נסעתי לבילוי לצרכים פרטיים ש. אתה חבר בלהקת מחול? ת. בהחלט כן. ש. רקדת באותו יום? ת. כן בהחלט. ח. התובע העיד, כי בשעה 16:00 פנה לטיפול רפואי בירושלים. בשלב זה הבהיר, כי יציאתו את התחנה בבוקר והגעתו לירושלים עוד בשעה 10:00 נועדה להתארגות לקראת ההופעה בשעות הלילה, בה השתתף כאמור, עפ"י המתוכנן זה מכבר. ט. טופס בל/250 הונפק לתובע בחלוף כשנה (לאחר הניתוח שבוצע ביום 27.12.07) , בתאריך 4.2.08. הטופס מולא , מסתמא, ע"י התובע עצמו, משנוסח בגוף ראשון, בנוסח בו נקט התובע בטופס תביעתו למל"ל, שהוגש כ - 10 ימים לאחר מכן. י. סקירת הרישומים הרפואיים: * כאמור, הפנייה הראשונה לטיפול היתה בירושלים, ביום הפגיעה הנטענת (22.3.07) בשעה 16:00. התובע פנה ל"טרם" (טיפול רפואי מיידי). בגיליון הקבלה (נ/3) נרשם מפי התובע (ככל הדרוש לענייננו): "Awake last night with severe r. shoulder pain … ". * עיון בכרטיסו הרפואי מקופ"ח מעלה, כי מאז ביקר התובע אצל רופא משפחה רק בתאריך 10.7.07. בביקור, שסווג כ"ביקור רגיל", נרשמה מפיו התלונה: "כאבי כתף ימין מזה הרבה זמן...". * רישום זהה מופיע גם בביקורו מיום ,31.7.07 שסווג אף הוא כ"ביקור רגיל". * בביקורו הנוסף מתאריך 5.9.07, אף הוא "ביקור רגיל", נרשמה מפיו תלונה זהה לנ"ל, בתוספת: "..מרגיש טוב לאחר טיפול פיזיוטרפיה, אבל שוב כאבי כתף לאחר מאמץ בחדר כושר". רישום זהה מתועד בתאריך 1.10.07. * עיון בגיליון האורטופדי מקופ"ח מעלה, כי התובע ביקר אצל האורטופד, לראשונה מאז האירוע הנטען, בתאריך 20.12.07. בביקור זה, שסווג כ"ביקור רגיל", נרשם בסעיף התלונות: "כאבים בכתף ימין מזה כשנה, מתגברים במאמצים פיזיים...". * התובע הופנה לארטרוסקופיה ניתוחית בכתף אשר בוצעה ביום 27.12.07. בביקורו אצל הרופא במועד הנ"ל ( 27.12.07 ), שסווג אף הוא כ"ביקור רגיל", נרשמו שוב תלונותיו הנ"ל של התובע וצויין, כי ממצאי הארטרוסקופיה (מאותו יום) העלו, כי לתובע "שינויים ארטרוטיים בכתף עם אוסטאופיט באקרומיון ועם קרע ניווני נרחב של השרוול". * התובע הוסיף וביקר אצל האורטופד בימים 2.1.08, 23.1.08 - שסווגו אף הם כביקורים רגילים וגם בהם תועדו התלונות הנ"ל. בשני הביקורים הללו הונפקו לתובע תעודות מחלה לתקופה החל ממועד ביצוע הארטרוסקופיה - 27.12.07 ועד 26.1.08. * רק בביקורו הנוסף של התובע אצל האורטופד, מתאריך 6.2.08, הונפקה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, לאחר שהמציא מסתמא במועד זה טופס בל 250, כמצוין במפורש ע"י הרופא: "הציג היום בל 250 ממקום עבודתו בו נכתב שנפגע בכתף ימין ביום 22.3.07. הפקתי תעודה ראשונית לנפגע בעבודה". יצוין כי במקום המיועד לרישום "התעסקות בשעת הפגיעה" - לא נרשם דבר. יא. בהודעתו לחוקר המל"ל, כמו גם בעדותו בביה"ד אישר התובע, כי הוא מתאמן בקביעות בחדר כושר. בחקירתו הנגדית, עת נשאל התובע, הכיצד במשך 9 חודשים תמימים מאז האירוע הנטען לא מסר למי מרופאיו אודותיו , כל שהשיב: "כל מי שמתאמן בחדר כושר שיגיד לך שאין לו כאבים בשרירים הוא משקר, אני מתאמן הרבה שנים בחדר כושר, זה לחם החיים שלי ובלי זה אני לא זז...אני מתאמן ב (צריך להיות : בין, ע.ק) 45 דקות לשעה ורבע - 5 ימים בשבוע". עת הוצגה לו השאלה בשנית, תוך הפנייה לרישומים הרפואיים, השיב התובע: "...היום קשה לי לזכור ... כרגע הסברתי שמי שמתאמן יש לו כאבים בכל סביבת שריר , אלה שיטות האימון. המקרה שעברתי הוא אקוטי , כמו שבר". יב. באשר לעובדה, כי הגיש תביעתו בחלוף כשנה מאז האירוע הנטען הסביר התובע, כי לאחר הניתוח "הומלץ לי להגיש תביעה נגד המל"ל". דיון והכרעה 4. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי בבחינת מכלול נסיבות העניין ולאחר שחזרנו ועיינו בעדויות הצדדים, בראיותיהם, בכתבי הטיעונים ובסיכומיהם הגענו למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נפגע בעבודתו ביום 22.3.07 , כפי שיובהר להלן. 5. לאירוע הנטען לא היו עדים. במצב דברים זה , קיימת חשיבות מירבית לרישומים הרפואיים מזמן אמת לאור החזקה, כי בבוא הנפגע לקבל טיפול ימסור לרופא המטפל את העובדות כהווייתן, במגמה לזכות בטיפול ההולם ביותר למכאוביו, אינטרס הקיים גם לצוות המטפל, הלוקח לשם כך את האנמנזה מפי הנפגע, במגמה ליתן לו את הטיפול ההולם לפגיעה על נסיבותיה. כאמור, ברישומים הללו, אין מילה וחצי מילה בהתייחס לפגיעה בעבודה בכלל ולפגיעה הנטענת מתאריך 22.3.07 - בפרט, הגם שתובע פנה לטיפול רפואי (בירושלים) בתאריך בו אירע, לטענתו, האירוע התאונתי ומאז הוסיף וביקר פעמים רבות בקופ"ח, הן אצל רופא המשפחה והן אצל האורטופד. הנה כי כן, התובע ביקר אצל שלושה גורמים רפואיים שונים, אצל שניים מהם (רופאי קופ"ח) ביקורים רבים על פני פרק זמן ממושך של כשנה ולא זו בלבד שלא הזכיר את האירוע אצל מי משלושת הגורמים הללו במהלך כשנה תמימה, אלא שמצא לנכון לטעון בפני רופאיו, כי חש בכאבים בכתפו עוד בלילה שקדם לעבודתו ביום 22.3.07 ובהמשך - כי חש בכאבים "לאחר מאמצים", בין היתר בחדר הכושר. לכך מתווספת עדותו בביה"ד בדבר אימוניו האינטנסיוויים בחדר כושר ("לחם החיים שלי") וכאבי שרירים שהם, לדבריו, מנת חלקו של כל מי שעוסק באימונים כאמור . 6. אין ספק, כי הדברים תמוהים ומדברים בעד עצמם, מה גם נוכח עדותו הנוספת של התובע בפנינו, לפיה - "המקרה שעברתי - הוא אקוטי". מעבר להלכה הפסוקה בדבר החשיבות המיוחסת לרישומים הרפואיים - ככלל ובאין עדים לאירוע הנטען - בפרט, הרי - אם אכן המקרה מושא הליך זה היה כה חריג ושונה - הן על רקע שיגרת עבודתו של התובע בתחנת הכיבוי והפגיעות הכרוכות בה והן על רקע מהות הפגיעה הספציפית , מצופה היה, בבחינת קל וחומר, כי יינתן לדבר ביטוי בפניותיו הרבות לגורמים הרפואיים ולו בחלקן. לא זו אף זו. הגם שאליבא דתובע הכאבים הם מנת חלקו , באופן תדיר, על רקע אימוניו במכון הכושר, הרי שבחלק מן הרישומים הרפואיים מתועדת תלונתו כי הכאבים תקפוהו "שוב לאחר מאמץ בחדר כושר", דברים שאינם מתיישבים לכשעצמם עם עדותו דלעיל בדבר חריגותם של האירוע והפגיעה שנגרמה לו , לטענתו. 7. לכך מתווסף הרישום מיום האירוע הנטען עצמו (רישום "טרם" בירושלים), בדבר כאבים מהם סבל התובע לדבריו, עוד בלילה שקדם ליום הפגיעה. לא נעלמה מאתנו לעניין זה טענת התובע בחקירתו הנגדית, לפיה - "הרופאים שם נהדרים אבל הם אנגלו סכסים ואינם מבינים עברית טוב ואני לא יודע מה נרשם שם", אולם - משלא התנגד התובע להגשת הרישום ע"י המל"ל מבלי לדרוש חקירת עורכו, אף לא טרח להזמין את הרופא/ים מיוזמתו למתן הבהרה ובהינתן, כי לא פנה בכל מועד שהוא מאז נערך הרישום - אל הרופא/ים - לתיקון, ככל שמדובר בטעות (כך לשיטתו), הרי הרישום מדבר בעד עצמו ואין בידנו לקבל הסבריו "הדחוקים" של התובע לעניין זה, שניתנו בדיעבד ורק במהלך ניהולו של הליך זה, מה גם בשים לב לכל האמור לעיל בהתייחס לרישומים הרפואיים ככלל. נוסיף, כי עיון בגיליון הרישום מ"טרם" (נ/3) מעלה, כי הרישום נעשה רק בחלקו באנגלית ובחלקו - נעשה בשפה העברית, עובדה המקעקעת לכשעצמה את הטענה. 8. העובדה, כי התובע - גם לשיטתו - לא ייחס חשיבות לפגיעה הנטענת, אף יצא מיד לאחריו להופעה המתוכננת בירושלים והשתתף בה - מדברת אף היא בעד עצמה, משאין היא מתיישבת לכשעצמה עם פגיעה טראומטית על רקע אירוע חריג בעבודה בבוקר היום בו מדובר. להזכיר, אף החתום על המכתב הראשון למל"ל , מטעם האיגוד, אישר (?) כי התובע יצא את התחנה ונעדר באותו היום - "מפאת הפגיעה" (ר' ת/2). 9. באשר לרישום ביומן התחנה ולהנפקת טופס בל 250 מטעם האיגוד בהמשך (עובדות על יסודן ביקש ב"כ התובע , בסיכומיו, לקבל את התביעה) - כל אלה לא נעלמו מאתנו, אולם בנסיבות כמתואר לעיל ובשים לב לכך, כי הן הרישום ביומן והן הטופס הונפקו בהתבסס על דברי התובע עצמו בפני חבריו לעבודה ודבריו בלבד, באין עדים לאירוע, ברי כי לא די בכך לביסוס התביעה, בשים לב לכל האמור לעיל, מה גם נוכח "אי הדיוק" אשר התגלה במכתבים אשר הופנו בהמשך למל"ל, בחתימת רמ"ד מנהלה וכספים (ת/2 אל מול נ/10) משהתחוור, כי זה האחרון אישר נתון שאין דבר וחצי דבר בינו למציאות. להזכיר, הלה אישר תחילה, בין היתר, כי ביום 22.3.07 "עזב (התובע - ע.ק) את התחנה מפאת הפגיעה ולמעט היעדרות זו של יום הפגיעה , לא נעדר מעבודתו...". כאמור, בעקבות חקירת המל"ל התחוור כי התובע כלל לא יצא את התחנה ביום 22.3.07 מפאת הפגיעה , אלא לעניין ה"פרטי" והיה צורך בפנייה של המל"ל אל החתום על המכתב מטעם האיגוד, על מנת להעמידו על טעותו (!?). 10. נוסיף, כי גם עת הונפקה לבסוף התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה , בחלוף כשנה, טרח הרופא להדגיש, כי זו הונפקה על ידו משהמציא התובע במועד זה טופס בל 250 ועל יסודו. להזכיר, קודם לכן הונפקו לתובע תעודות מחלה רגילות. 11. הנה כי כן, בנסיבות כמתואר, אין ברישום ביומן התחנה ו/או בהנפקת טופס בל 250 לכשעצמם כדי להוות משום תימוכין לתביעת התובע. העדפנו לעניין זה את הרישום בגיליון הרפואי של "טרם" , מזמן אמת, לפיו סבל התובע כאבים בכתפו עוד בלילה שקדם לתאריך 22.3.07 ושתיקתם הרועמת בנסיבות של הרישומים הרבים בהמשך, על הנפקות המיוחסת לה. 12. הגם שדי בכל האמור לעיל, נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי עפ"י הרישום ביומן התחנה, התובע מתח כתפו תוך כדי מעידה במדרגות, ללא ציון מכשול או סיבה אחרת כלשהי. מעידה לכשעצמה תוך כדי הליכה/טיפוס רגיל במדרגות, ללא מכשול או סיבה חיצונית כלשהי - אין בה כדי להוות פגיעה בעבודה. הגרסה בדבר "החלקה במדרגות רטובות" צצה לראשונה עם הגשת התביעה למל"ל בחלוף כשנה תמימה מאז מועד האירוע הנטען, כאשר בהודעה לחוקר כמו גם בביה"ד אישר התובע, כי לאמתו של דבר, אין הוא זוכר כלל בוודאות פרט זה, אלא ש"סביר להניח" ו/או "כנראה" - שהמדרגות היו רטובות. ככל וכך, מצופה היה, כי גם ל"עובדה" זאת יימצא זכר ברישום ביומן התחנה מזמן אמת ולא כך בענייננו. לכך מתווסף הבדל בגרסאות התובע, משמסר בהודעה לחוקר כי האירוע אירע עת עלה "לקומת הכבאים בקומה השלישית בבניין..." בעוד שבחקירתו הנגדית בביה"ד טען, כי היה זה עת "טיפסתי לקומה השנייה" , למשרדו. 13. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, לא שוכנענו כי התובע נפגע בעבודתו ביום 22.3.07 בתאונת עבודה כמשמעה בחוק. משלא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו כאמור, לא נותר אלא לדחות את התביעה. 14. אשר על כן , התביעה נדחית . כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 15. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. ניתן היום, 27/4/11, בהעדר הצדדים. המזכירות תשגר עותק פס"ד זה לב"כ הצדדים. צבי וינשטוקנציג מעבידים עדנה קוטן - שופטת מדרגותתאונות נפילההכרה בתאונת עבודהנפילה במדרגותתאונת עבודה