1. העובדות הצריכות לענין: 1.1 התובע יליד 1977 היה בשנת 94' תלמיד בכתה י"א בביה"ס התיכון המקיף "גילה" בירושלים (להלן: "ביה"ס"). 1.2 ביום 24.4.94 יצאו תלמידי שיכבת י"א לטיול שנתי בן שלושה ימים לאזור רמת הגולן (להלן: "הטיול"). 1.3 ערב הטיול קיבלו התלמידים חוזר מפורט על תוכנית הטיול ומסלול הטיול (מוצג נ/7), הורי התלמידים נדרשו לחתום על אישור השתתפות בטיול כתנאי להשתתפות התלמיד. 1.4 הורי התובע אישרו את השתתפותו של התובע, והתובע יחד עם תלמידי השיכבה וכחלק ממסלול הטיול שהופיע בנ/7 הגיעו בלילה של יום ה25.4- לפעילות במרכז קנדה בע"מ (להלן: "מרכז קנדה"). במרכז קנדה בריכת שחיה ומשטח החלקה על קרח. 1.5 במהלך ההחלקה על משטח הקרח נפל התובע ונגרם לו שבר ביד שמאל (להלן: "התאונה"), השבר הותיר לתובע נכות אשר המומחה מטעמו העריכה בשיעור 20% והמומחה מטעם הנתבעת העריכה בשיעור של 10%. 1.6 התביעה דנן הוגשה בגין הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מן התאונה, ובהתאם להסכמת הצדדים פוצל הדיון באופן שתחילה נדונה שאלת החבות. 2. השאלה שיש להכריע בה בפסק-דין זה היא - האם מי מהנתבעים והצדדים השלישיים נהג ברשלנות כלשהי שבשלה נגרמה התאונה. התביעה הוגשה כנגד מספר נתבעים: כנגד נתבעת 1 בהיותה המחזיקה והמפעילה של מרכז קנדה. כנגד נתבעת 2 בהיותה מבטחת את הנתבעת 1. כנגד נתבעים 3 ו4- בהיותם אחראים על פעילות ביה"ס לרבות הטיול. הצד השלישי היא חברה שנשכרה ע"י ביה"ס לצורך אירגון הטיול. כמו כן נגד נתבעים 3 ו4- נשלחו הודעות צד שלישי ע"י נתבעים 1 ו2-. 3. התאונה למעשה אין התובע יודע כיצד ארעה התאונה, הוא יודע שנפל בעת שהיה על משטח ההחלקה. בכתב התביעה נטען אמנם: "תוך כדי החלקה לכיוון היציאה מן השטח, החליק התובע על שלולית מים שנצטברה על הקרח, איבד שווי משקלו ונהדף בחזקה ארצה" (סעיף 4 (ב) לכתב התביעה). אולם בביהמ"ש, ויכול לאחר שניתן תצהיר עדות מר קפלן שאין כל אפשרות שיווצרו במקום שלוליות, אמר שאינו יודע איך קרתה התאונה והוא אינו יודע אם החליק על שלולית, ובלשונו: "ש. בכתב התביעה עמדת על כך שהיתה שם שלולית מים, היתה או לא היתה. ת. אמרנו שיכול להיות שהיתה, אנו לא יודעים מה סיבת הנפילה ואני לא     זוכר היום שהיתה שם שלולית". (עמ' 7 לפרוטוקול). 4. עוולת הרשלנות דומה שאין חולק שכל הנתבעות חבות כלפי התובע בחובת זהירות מושגית, הנתבעת 1 כמחזיקת המקום, נתבעות 3 ו4- בהיותם מעסיקות של מורי בית הספר האחראים על ארגון הטיול והצד השלישי בהיותו מארגן הטיול. השאלה אם יש להטיל על מי מהנתבעות חובת זהירות קונקרטית. "השאלה השניה (דהיינו מתי תוטל חובת זהירות קונקרטית - ב.כ.) נורמטיבית באופיה וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי... הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר, רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית ומהו סיכון בלתי סביר, הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ע.א. 80/145 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פד"י לז(1) 113 בעמ' 123-127). ומהו אותו סיכון בלתי סביר? ממשיך כבוד הנשיא ברק ואומר (שם בע.א. 80/145): "חיי היומיום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין, הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעולות האנוש המקובלת ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת... על כן מי שמשתמש במתקן ספורט אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית, עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות... מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה והן ברורות ונחוצות... ההולך לבית המרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה, והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להשרט והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". ישומם של הדברים שנאמרו לעיל מחייב אבחנה בין נפילה על הקרח שהיא תוצאת סיכון רגיל הכרוך בספורט ההחלקה, לבין נפילה שהיא כתוצאה מנסיבות היוצרות סיכון בלתי סביר, דהיינו אם היה נקבע שהתובע נפל בשל בעיות במבנה המשטח, בשל צפיפות ודחיפות, בשל כך שלא קיבל נעליים מתאימות וכדומה, ניתן היה לאמר שהנפילה נגרמה עקב סיכון בלתי סביר, ואולם בעניננו התובע החליק על המשטח בעת שעזב את המעקה וההחלקה נגרמה בשל היות המשטח חלק כטבעו של קרח, החלקה היא בגדר סיכון סביר שכל העולה על משטח ההחלקה ומשתתף בספורט זה צריך לקחת בחשבון הואיל וזה סיכון הנובע מעצם אופיה של פעילות ספורטיבית זו ומשכך אין להטיל חובת זהירות קונקרטית. למעשה בקביעה זו ניתן היה לסיים את הדיון בשאלת הרשלנות אלא שהתובע טוען שתי טענות נוספות שלטענתו בגינן יש לייחס רשלנות לנתבעות, האחת שלא הדריכו אותו כיצד לנהוג, והשניה שהתרשלו בעצם הבאתו למקום שהוא בגדר מקום מסוכן. להלן יבחנו שתי טענות אלו כלפי כל אחת מהנתבעות. 5. רשלנות - בשל העדר הדרכה התובע העיד שלא קיבל כל הדרכה שהיא והוא העיד בין היתר: "וגם לפני שנכנסנו למרכז לא אמרו לנו כלום" (עמ' 2 לפרוטוקול), "אני לא ראיתי שלט כזה" (הכוונה לשלט אזהרה כדוגמאת השלט שהוצג בתמונה נ/1. ב.כ.), "לא ראיתי שום מדריך" (עמ' 4 לפרוטוקול), "לא קיבלתי כללי זהירות לפני שיצאנו מהאוטובוס, לא אמרו לנו דברים כלליים כמו לא לרוץ, לא לדחוף, להיזהר, להשמע להוראות אנשי המקום..." (עמ' 6 לפרוטוקול), התובע גם העיד שחיפש מדריך אך לא היה אף אחד (עמ' 8 לפרוטוקול) ועוד. התובע הביא לתמיכה בגירסתו, את חברתו הגב' גילי מייזל שחזרה על עיקרי דבריו, גם היא העידה שלא ראתה שילוט, שלא ראתה מדריכים, שלא היתה התכנסות של התלמידים שבה הסבירו ונתנו הנחיות (עמודים 10-12 לפרוטוקול). ביחס לעדותו של התובע, אכן חוששת אני שהוא לקה בליקוי מאורות , מתקשה אני מאוד לקבל את עדותו כמו גם את עדות הגב' מייזל שהיא חברתו ולא הכחישה שבאה כדי לסייע לו, אם כי אמרה שלא במחיר האמת (עמ' 14 לפרוטוקול). נאמר כבר לעיל שגירסתו של התובע באשר לאירוע התאונה היתה שונה בתצהירו ובעדותו, ואולם לו היה זה הדבר היחיד המעורר תהיה ניתן היה לאמר שהתובע שהוגדר ע"י כל כתלמיד מצטיין, אינטיליגנטי, ישר והגון, נכשל בלשונו עת שכתב בכתב התביעה שהחליק על שלולית מים, כעובדה, בעוד שהיתה זו בגדר השערה בלבד, אך איני יכולה לאמר דברים דומים על האמור בסע' 2 לתצהירו, בסעיף זה הוא מצהיר כדלקמן: "דף מידע בדבר הטיול מטעם בית הספר וקבלה על תשלום מצ"ב מסומנים... יצויין כי בדף המידע לא נאמר כלל ואף לא ברמז, מהו מרכז קנדה ואיזה פעילות צפוייה לתלמידים". מסתבר שאמירה זו אינה אמת, פשוטו כמשמעו והתובע הודה בכך, התובע הודה שקיבל דף נוסף, שהיה המשך וחלק בלתי נפרד מהדף שהוא צירף לתצהירו (עמ' 5 לפרוטוקול) ומסתבר שבדף זה (העמוד השני בנ/7) נכתב: "הריני מאשר יציאת בני/בתי לטיול ברמת הגולן בימים 24-27.4.92. ידוע לי כי בני/בתי ישתתפו בפעילויות כיף, כמפורט בחוזר הטיול ויהנו מרחצה בבריכות ומהחלקה על הקרח. לבני/בתי אין/יש הגבלות רפואיות. חתימת ההורים" (ההדגשה שלי ב.כ.). התובע גם אישר בחקירה נגדית שהוריו חתמו על הטופס וממילא אישרו השתתפותו בטיול, כמו שאישרו גם את הפעילות של ההחלקה על הקרח. התובע לא העיד כאילו הוריו העירו לו דבר כלשהו, אמרו לו או הזהירו אותו בכל הנוגע להחלקה על הקרח, אי צירוף העמוד השני לנ/7, כמו גם הצהרה בניגוד גמור לכתוב בו מעוררים תמיהה גדולה, על רקע זה עדותו על העדר מוחלט של שילוט, הדרכה, הכוונה, אזהרות וכו' שהיתה בניגוד לעדויות אחרות לא היתה מקובלת עלי. מעדויות עדי ההגנה עלה שהנתבעת נוקטת בפעילות הדרכה ואזהרה סבירות הכוללות: שילוט אזהרה הכולל הוראות בטיחות כפי שניתן לראות בתמונות נ/1 נ/2, מספר שלטים כאלה תלויים במרכז, ישנה במקום מערכת כריזה, אחת לחצי שעה מופסקת המוסיקה ובמערכת הכריזה משודרות הוראות זהירות ואחת לשעה נותנים המדריכים על המשטח הדרכה בסיסית בת כחמש דקות (עמודים 16-18 לפרוטוקול), על משטח ההחלקה נמצאים מספר מדריכים לבושים במדי המרכז ובטרם עליה על המשטח וקבלת נעלים ניתנים הנחיות כלליות לעולים על המשטח. מר קפלן אמר אמנם שאינו יכול להעיד ספציפית מה היה באותו יום, אך הוא יכול להעיד שכך נעשה תמיד, איני מקבלת את טענת ב"כ התובע שבשל אמירה זו אין ערך לעדותו, להיפך, עדותו עוררה את אמוני, ומקבלת אני דבריו שעדותו היא ביחס לדברים הנעשים במקום תמיד כבדבר שבשיגרה לרבות ביום אירוע התאונה. עדותו נתמכה בעיקרה בעדותה של הגב' ברקוביץ, תלמידה שהשתתפה בטיול ובעדותה של המורה ריקי עיני רכזת שכבת י"א ועדותן ללא ספק התייחסה לאותו יום ספציפי של אירוע התאונה. ביחס להדרכה שניתנה טוען ב"כ התובע: "מעדות מר קפלן אף עולה כי אין נוהל של הדרכה מיוחדת וליווי צמוד כלשהו (ההדגשה שלי ב.כ.) למחליקים חדשים שזו הפעם הראשונה במשטח ההחלקה, היינו כל המחליקים ואפילו מחליקים חדשים, אמורים להבין כיצד לנהוג במשטח ההחלקה באופן בטיחותי, מהדרכה קצרה, הניתנת בכניסה למשטח לקבוצה גדולה יחדיו אפילו 85 איש" (עמוד 6 לסיכומים). תמהה אני על טענה זו וכי יש לצפות שמרכז קנדה יעמיד מדריך צמוד לכל מחליק חדש וילמד אותו החלקה על קרח? האם ניתן לצפות כדוגמא שמפעילי אתר סקי המכניסים בשעריהם גולשים יתחייבו ללמד כל גולש כיצד לגלוש? האם ניתן לצפות שמפעילי בריכת שחייה ילמדו כל נכנס לבריכה כיצד לשחות? דרישה זו אינה סבירה כלל וכלל, אדם העולה על משטח ההחלקה ואינו מרגיש בטוח דיו למרות ההדרכה הקצרה שקיבל אינו חייב להישאר על המשטח, בעניננו מדובר בתובע "בגיר" (לא משפטית) בן 17 שנים, מעדותו עלה שהוא ידע שההחלקה כרוכה בסיכון, הוא ידע שהוא לא יודע להחליק ועל פי גירסתו הוא הרי לא קיבל הדרכה כלשהי אפילו לא מינימלית ומטעם זה הוא גם עמד כשעה צמוד למעקה ולמרות זאת ומרצונו העדיף להישאר על המשטח (עמ' 3 לפרוטוקול), הוא גם לא פנה לבקש עזרה או הדרכה למרות שמהעדויות שוכנעתי שהיתה אפשרות כזו. כאן מן הראוי לחזור ולהדגיש שבניגוד למה שנטען, לתובע היתה אפשרות בחירה אם לילך לפעילות של החלקה או לא, שכן במרכז עצמו היו מספר פעילויות לרבות בריכת שחיה והתלמידים נתבקשו להביא עימם בגדי-ים ועלה שחלק נכבד, כמחצית מהתלמידים העדיפו שחיה בבריכה על פי החלקה על משטח ההחלקה, התובע מבחירה חופשית בחר לעלות על המשטח למרות שהיה ער לסיכונים, למרות שלא ידע להחליק ולמרות שלא קיבל הדרכה (לטענתו). באשר להדרכה שניתנה על ידי בית הספר, רכזת השיכבה הגב' עיני העידה בין היתר: "אני מקדימה ואומרת שבביה"ס עוד לפני שאנו יוצאים אנו אוספים כל כיתה או כמה ביחד מסבירים להם את אופי המסלול, אופי הפעילות. אם מדובר במרכז קנדה, עוד לפני שיורדים מהאוטובוסים מסבירים לתלמידים. בכל תחנה יש מורים תורנים שמסבירים אומרים להם שבכל בעיה יפנו אלינו... אני לא זוכרת אם הזהרנו לפני שירדנו מהאוטובוס או אחרי, תמיד אנו מזהירים. ש. במרכז עצמו, קיבלתם דף הסבר כדי להעביר לתלמידים הסבר או משהו בדומה. ת. הסבירו להם מה יש במרכז קנדה..." (עמ' 45 לפרוטוקול). הגב' עיני גם העידה שהיה מורה תורן על המשטח והמורים התחלפו כל 20 דקות, והעידה שתפקיד המורים היה פיקוח על הבטיחות שלא יהיו דחיפות וכו', הגב' עיני גם העידה שמסלול הטיול אושר ע"י וועד ההורים (עמ' 51 לפרוטוקול) והעידה שבשנתיים שקדמו לתאונה הם עשו אותה פעילות ולא היו כל תקלות. עדות הגב' עיני נתמכה בעדותה של מיכל ברקוביץ בסע' 10 לתצהירה, שהעידה שהמורים הזהירו, ביקשו לקרוא את האזהרות והיא גם העידה שאחד המורים נשאר על משטח ההחלקה (עמודים 35 ו41- לפרוטוקול). 6. רשלנות - בעצם הבאה למרכז קנדה באשר לטענת הרשלנות כלפי נתבעים 3 ו4- ביחס שהביאו את התובע למקום שהוא מסוכן, אמנם עלה מעדותו של מר שניידר שנרשמות במקום מספר פציעות גדול מאוד, בקלסרים מופיעים כ300- רישומים של פציעות בשנה אך הוא העיד שגם בקשת פלסתר או כדור אקמול נרשם כפציעה, כל פניה לחובש במקום מוגדרת כ"פציעה", לדבריו מספר ה"פציעות" יחסית למספר המבקרים הוא קטן, מכל מקום לא הוכח שמספר הפגיעות הממשיות הוא גדול עד כדי שנאמר שהמקום מסוכן, אין בפני כל ראיה מהו מספר הפציעות החמורות שהיו במקום, אם בכלל, וכוונתי לפציעות דורשות החלמה ממושכת או מותירות נכות כלשהי. אינני סבורה מהראיות שהובאו בפני שנכון להגדיר החלקה על משטח קרח כמקום מסוכן, חוששת אני שהגדרה של משטח ההחלקה על קרח כמקום מסוכן יוביל בהכרח לקביעה דומה לגבי ענפי ספורט רבים מאוד, החל בענפי ספורט של רכיבה על סוסים עובר לטיולי ג'יפים המשך לג'ודו קראטה ועוד. איני סבורה שנכון יהיה להגדיר פעילות ספורטיבית מבוקרת הנעשית תוך מתן דגש לענין הבטיחות ותוך הדרכה נאותה, כדבר מסוכן ואיני סבורה שנכון לקבוע שבשל הסכנה הקיימת בענף ספורט זה, אולי יותר מבענפי ספורט אחרים המקובלים בבתי-הספר כמו משחקי כדור, השתתפות בשחייה, יש מקום לאמר שהנתבעים 3 ו4- התרשלו בעצם הבאת התובע לפעילות במקום זה, איני סבורה שרמת הסיכון בפעילות ספורטיבית שכזו היא ברמה כזו, שיש לאסור על בתי ספר כמדיניות השתתפות בה. סיכומם של כל הדברים שנאמרו לעיל, שאינני סבורה שהנתבעים 3 ו4-, בין אם מדובר בעיריה ובין אם מדובר במשרד החינוך ובענין זה אעיר שסבורה אני שהוכח שלשניהם יש נגיעה לנדון מבחינת היותם מעסיקים של המורים המארגנים (ראה עדות מר חקק ומר גבע) הפרו חובת זהירות כלשהי, קרי עשו מעשה שאדם סביר או בי"ס סביר לא היו עושים ולא נמנעו מפעולה כלשהי שהיה מקום לצפות שינקטו בה, מכל המקובץ לעיל דעתי שלא הוכחה רשלנות כלשהי כלפי מי מהנתבעים. 7. כלל הדבר מדבר בעדו ו"הדבר מסוכן" סע' 41 לפקודה זה לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק וכי הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו ונראה לבית-המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט אמצעות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה" דומה שמרכיבי הסעיף מתקיימים במקרה דנן לגבי מרכז קנדה אם כי לא בלי קושי, שכן מסופקת אני אם לתובע "לא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה...". ואולם, יתר התנאים שבסעיף מתקיימים הואיל והתובע לא יודע כיצד ארעה התאונה, המקום כמובן בשליטת מרכז קנדה ויש מקום לאמר שארוע התאונה בשל אופי הפעילות מתיישב עם רשלנות מצד "מרכז קנדה" יותר מאשר עם רשלנות מצד התובע ומשכך יש לבחון האם מרכז קנדה הרימה את הנטל להוכיח שלא התרשלה. ברי לכל שהמקום איננו בשליטת מי מהנתבעים האחרים ולפיכך לא ניתן להחיל את כלל הדבר מדבר בעדו ביחס לנתבעים אלו. ביחס לטענה שיש לראות במשטח ההחלקה - דבר מסוכן סע' 38 לפקודה זה לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם ע"י דבר מסוכן... על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". כבר נאמר לעיל שאינני סבורה שנכון להגדיר שטח החלקה על קרח כדבר מסוכן, אך גם אם טעיתי בקביעתי הרי שלהלן ובהקשר של כלל הדבר מדבר בעדו תיבחן ממילא השאלה האם הרימה מרכז קנדה את הנטל להוכיח שלא התרשלה?. כבר צוין לעיל שמעדות מר קפלן עלה שמרכז קנדה נוקט בפעילויות שונות שמטרתן שמירה על כללי בטיחות, בין הפעולות - הדרכה הן בשלב של עליה על המשטח, הן הדרכה כל מחצית השעה במערכת כריזה והימצאות מדריכים על המשטח שתפקידם לעזור ולהנחות, עדותו נתמכה בעדויותיהם של מיכל ברקוביץ והגב' עיני, במקום תלויים גם שלטי אזהרה גדולים וברורים כפי שניתן לראות בתמונות נ/1 ונ/2 ובאשר לעדות התובע שלא ראה שלטי אזהרה, שלא שמע את מערכת הכריזה, שלא ראה מדריכים על המשטח, כבר אמרתי דעתי שהיא תמוהה בעיני ואם אכן כך הדבר, אין זאת אלא שהתובע "עצם עיניו מראות ואזניו משמוע", שהלא אחרים שאין לי כל סיבה לפקפק במהימנותם, הגב' עיני ומיכל ברקוביץ, שמעו את הקולות וראו את המראות, מה שמלמד שהשלטים והקולות במערכת הכריזה ברורים דיים לתפוס עינו, אזנו ותשומת ליבו של כל משתתף. נטען ע"י התובע שמרכז קנדה התרשל בכך שלא סיפק מגיני ברכיים. אינני מקבלת טענה זו. מר קפלן העיד שישנם מרכזים דומים בהם משתמשים במגיני ברכיים והעיד שיש מקומות שניתן לשכור כאלו תמורת תוספת תשלום, אלא שמרכז קנדה אינו מחזיק כאלו מטעמים של מדיניות שכן לדעתם עדיף בלא מגינים, הואיל והנזק שיכול להיגרם מהמגינים גדול יותר: "אין לנו, מצד אחד זה מחזיק את הרגל, ומצד שני זה יכול לגרום לשבר פי שניים" (עמ' 19 לפרוטוקול). מר קפלן גם העיד שהוא מומחה לדבר, הוא בעל תואר M.A בספורט מאוניברסיטת אוקראינה והתמחה בהחלקה על הקרח (עמ' 19 לפרוטוקול). העדויות ששמעתי על כללי זהירות הננקטים על ידי הנתבעת כפי שפורטו בחלקם לעיל (לא מצאתי לנכון בנסיבות האירוע לפרט את הכללים הקשורים לנקיון המשטח, תחזוקתו וכדומה) נראים בעיני סבירים, ומכל מקום התובע לא הניח תשתית ראייתית על-פיה אקבע שמרכז קנדה לא נקטה בכללי זהירות סבירים וכוונתי כדוגמא לראיות שבמרכזים דומים אחרים נוקטים שיטות בטיחות אחרות טובות יותר או שבמרכזים אחרים מעסיקים עובדים מיומנים יותר וכדומה. סיכומם של דברים, סבורני שמרכז קנדה הרימה את הנטל להוכיח שלא היתה התרשלות מצידה שגרמה לאירוע התאונה ולפיכך יש לדחות התביעה כנגדה. 8. התוצאה איפוא, מכל מה שנאמר לעיל, שהתביעה כנגד כל הנתבעים נדחית. התובע ישלם הוצאות משפט לנתבעים וכן ישא בשכ"ט הנתבעים 2, 3 ו4-, כל-אחת בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. הנתבעת 4 תשא בשכ"ט הצד השלישי, שגם ההודעה כנגדו נדחית, בסכום של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. תאונות בטיוליםדיני חינוךבית ספר