בפנינו תביעה לתשלום קצבת נסיעה, תשלום אגרת רישוי שנתית, דמי ביטוח רכב, תשלום כוננויות, החזר בגין צמצום שעות עבודה נוספות. העובדות: 1. התובע הינו עובד הנתבעת מחודש 4/94 ועד היום. 2. התובע משמש כמנהל מחלקת תברואה בנתבעת מחודש 4/94. 3. התובע היננו תברואן מוסמך משנת 1996. 4. התובע משתמש ברכבו הפרטי במסגרת עבודתו. 5. עד 2004 שולם מידי חודש לתובע תשלום גלובלי עבור קצובת נסיעה בסך 1,000 ק"מ לחודש, החזר עלות אגרת רישוי רכב וביטוח הרכב. 6. לתובע שולמו 50 שעות כוננויות. 7. הנתבעת קיצצה לתובע במספר הקילומטרים שהוקצבו לו ובאחזקת רכבו. 6. בשנת 2006 הופסקה עבודתו של הווטרינר ד"ר אג'בריה ג'מאל (להלן: "הווטרינר"). ד"ר אג'בריה ג'מאל הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת. 7. התובע התבקש לחתום על תצהיר מטעם הנתבע בתביעה הנ"ל. התובע סירב. 9. ביום 1.2.07 מונה עובד חדש ע"י הנתבעת וסמכויות התובע הועברו לאותו עובד. 10. בחודש 6/07 תקף העובד החדש את התובע. 11. ביום 3.6.07 הגיש התובע תלונה במשטרת ראש העין כנגד אותו עובד. 12. ביום 19.9.07 הגיע התובע ללשכת ראש העיר ובין השניים התנהל דין ודברים ועימות פיזי. באותו היום הגיש התובע תלונה במשטרה. 13. ביום 13.9.04 ניתן פסק דינה של כב' השופטת לקסר (עב (8803/01 בהסכמת הצדדים ולפיו נקבע, בין השאר, כי התובע היה זכאי לתשלום גלובלי של 60 שעות נוספות גלובליות. 14. בדיון ההוכחות בפנינו נמחק ראש המועצה, הוא הנתבע 1, מכתב התביעה. 15. הנתבעת נכנסה לתוכנית הבראה והתוכנית אושרה כהסכם קיבוצי בהסכמת ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי. 16. על פי מכתבו של יעקב אגמון, סמנכ"ל השלטון המקומי, עובד הזכאי ל- 500 ק"מ ומעלה בחודש, זכאי גם להחזר הוצאות ביטוח ורישוי. 17. בתיאור התפקיד ע"י משרד הפנים מופיע כי ממנהל מחלקת תברואה נדרשת עבודה בשעות עבודה בלתי שגרתיות, שעות נוספות וכוננויות. טענות הצדדים: לטענת התובע, מיום שסירב התובע לחתום על תצהיר מטעם הנתבעת כנגד הווטרינר החלה הנתבעת באמצעות ראש המועצה להתנכל לתובע. בהמשך מונה עובד בעל עבר פלילי, אשר נטל את סמכויות התובע ולאחר שהתובע התעמת עם ראש המועצה, גברו ההתנכלויות כלפי התובע, שכללו הוצאת מכתבי תלונות כזב כנגד התובע והוראה שניתנה למזכירות המועצה שלא ליתן לתובע שירותי הדפסה ומשרד. הנתבעת אף פגעה בשכרו של התובע וקיצצה את מכסת הקילומטרים של התובע מ- 1,000 ק"מ ל- 200 ק"מ לחודש, ביטלה את תשלום האגרה השנתית לרכבו של התובע ואת תשלום הביטוח. בנוסף, הנתבעת עצרה את קידומו של התובע, לא שילמה לו עבור שעות כוננויות והפחיתה את התקבול עבור שעות נוספות. ביום 21.4.08 הודיעה הנתבעת לתובע, באמצעות ראש המועצה, שלא יגיע לעבודה למחרת. מטרתה של הנתבעת הייתה להביא להפסקת עבודתו של התובע ע"י העלבתו והכפשתו. לטענת הנתבעת, האירועים המתוארים ע"י התובע הינם פרי דמיונו של התובע. חלק מהפעולות שנעשו ע"י הנתבעת הינם במסגרת פררוגטיבה ניהולית של הנתבעת וזכותה של הנתבעת לקצץ בהקצאת הקילומטרז' ואחזקת הרכב. הנתבעת מכחישה את האירועים. אין יסוד לטענת התובע שהנתבעת הפלתה לרעה את התובע. עדויות: שמענו את עדות התובע וכן את עדותו של מר ג'אבר ג'אבר, ראש המועצה הנוכחי. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר סעיד תתר, גזבר המועצה ומר פאיק עודה, ראש המועצה לשעבר של הנתבעת, אולם העדים לא התייצבו לדיון ההוכחות. נציין כי בבחירות האחרונות בחודש 11/08 הפסיד מר פאיק עודה את הבחירות לראשות המועצה ובמקומו נבחר מר ג'אבר ג'אבר העד מטעם התובע. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. האם זכאי התובע לשעות נוספות / שעות כוננויות? התובע אשר משמש כמנהל מחלקת התברואה נדרש לעבודה בשעות בלתי שגרתיות ולרשיון נהיגה. משרד הפנים הכיר בכך שעובד בתפקידו של התובע נדרש להתנייד באמצעות רכב לצורך תפקידו. אין עסקינן בתפקיד אחר בעיריה שלעיתים קרובות לא נדרשת התניידות כלל ועיקר העבודה מתבצעת במשרדי המועצה/העירייה. משרד הפנים סובר אף הוא כי תפקידו של התובע דורש עבודה בשעות לא שגרתיות, שוב, בשונה מתפקידים רבים אחרים בעיריות/מועצות. התובע נדרש ע"י עודה פאיק, ראש המועצה דאז, "לסייר ולפקח על תחנת המעבר לפסולת גושית מספר פעמים במהלך היום והלילה (במסגרת שעות הכוננות) ולדאוג..." (מכתבו של עודה פאיק לתובע מיום 6.1.08, שם בסע' 7ב'). אשר על כן ברור כי התובע זכאי לשעות כוננויות או שעות נוספות על מנת לבצע את עבודתו. בנוסף, בפסק דין שניתן בעניינו של התובע (בעקבות הסכם פשרה), נקבע שהתובע זכאי ל- 60 שעות נוספות. לפיכך דין רכיב תביעה זה להתקבל. האם זכאי התובע לקצובת נסיעה בגובה של 1,000 ק"מ ? אין מחלוקת בין הצדדים כי בעבר שולמה לתובע קצובת נסיעה עבור 1,000 ק"מ אולם לטענת הנתבעת, בשל תוכנית ההבראה צומצמה לתובע קצובת הנסיעה, תחילה ל- 500 ק"מ ואח"כ ל- 250 ק"מ. הנתבעת לא הביאה ולו ראיה אחת מדוע החליטה לקצץ רכיב זה משכרו של התובע ולא הפנתה לסעיפים בהסכם ההבראה לכך שהתחייבה לקצץ רכיב זה. בנוסף הנתבעת לא הצביעה על צמצום בהיקף עבודתו של התובע ועל כן התובע אינו נדרש עוד לעשות שימוש ברכב, או שנדרש הוא להפחית את השימוש ברכב מכוח הפחתה בהיקף משרתו או היקף עבודתו. זאת ועוד, שטחה המוניציפאלי של הנתבעת גדל ולפיכך ברי שמרחק הנסיעה של התובע גדל וכמות המטלות שעליו לבצע גדלה - אבל באופן תמוה כמות הק"מ שאושרה לתובע הצטמצמה, עד כדי רבע ופחות מהכמות הראשונית שאושרה לו ולאחר מכן הופסקה לחלוטין. זאת ועוד, הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע באשר להפחתה זו. לפי ההלכה הפסוקה, אם ברצון המעביד להפחית את שכרו של העובד עליו לערוך שימוע לעובד: "חובת השימוע נגזרת מהדין הכללי. חובת השימוע והחובה ליתן זכות טיעון לעובד העלול להיפגע מהחלטת המעביד בעניינו אינם נגזרים רק מהסכם העבודה או מהסכם קיבוצי (עסק 52/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף - עיריית קריית גת - טרם פורסם). בעניין אסחאק (עע 1349/01 ופא אסחאק - מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (טרם פורסם)) ציינתי: ".... זכות הטיעון עומדת למי שצפוי להיות נפגע בכל דרך שהוא. זכות זו עומדת לו גם כאשר הדבר לא עולה ממסמך כלשהו. זוהי זכות יסוד הנובעת מכללי הצדק הטבעי." בעניין ריבה גינגולד (בג"צ מס' 654/78 ריבה גינגולד נ. בית הדין הארצי לעבודה ויריית תל-אביב-יפו, פ"ד לה(2), 649) טענה העירייה כי אין למערערת זכות להישמע באשר הדבר לא עולה מהתקשי"ר. טענה זו נטענה גם בענייננו. השופט אהרן ברק עמד על כך ש - "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו..." (עע (ארצי) 348/03 יהודה סולימני נ' מרכז קהילתי על שם אדית פולק - ניתן ביום 25/4/11, שם עמ' 13-14). שימוע כזה לא נעשה. זאת ועוד, ממכתבו של מר סעיד תתר, גזבר המועצה ושל מר ג'אבר ג'אבר ראש המועצה דאז והנוכחי עולה, כי בשנת 2003 העריכה המועצה כי התובע נוסע ברכבו כ- 80-90 ק"מ ביום. הנחתנו היא שהערכה זו נכונה גם היום מאחר שהיא לא נסתרה ע"י הנתבעת ולא הובאה כאמור כל ראיה ולפיה התובע איננו נוסע 80-90 ק"מ ביום. בנוסף, על פי חוזר מנכ"ל מרכז השלטון המקומי מס' 396 מחודש אפריל 2002: "לאור פניות חוזרות ונשנות בנושא, הרינו להבהיר כי עובד הזכאי לאחזקת רכב של 500 ק"מ ומעלה בחודש, זכאי גם להחזר הוצאות ביטוח ורישוי. במידה והעובד מועסק בחלקיות משרה, עליו להצהיר שאינו מקבל החזר הוצאות ביטוח ורישוי ממקור אחר." לכן, על פי נוהלי משרד הפנים וכעולה ממכתבו דלעיל של מר אגמון, סמנכ"ל השלטון המקומי, תשלום קצובת נסיעה בעבור מעל 500 ק"מ, מקנה לעובד תשלום בגין החזר אגרת רישוי והחזר הוצאות ביטוח. נוצר בפנינו הרושם כי הנתבעת הפחיתה את אחזקת רכבו של התובע ל- 200 ק"מ על מנת להימנע מלשלם לתובע החזרים אלו. סוף דבר: הנתבעת לא חלקה על דרך החישוב של התובע באשר לסכומי הרכיבים שנתבעו. לאור האמור, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: סך של 11,950 ₪ בגין הפחתת קצובת נסיעה. סך של 25,246 ₪, בגין אי תשלום אגרת רישוי ודמי-ביטוח רכב למשך 5 שנים. סך של 10,016 ₪, בגין אי תשלום כוננויות. סך של 323 ₪, בגין החזר בגין צמצום שעות נוספות בניגוד לפסק הדין שניתן ביום 13.9.04 ע"י כב' השופטת לקסר. לא מצאנו מקום לחייב את המועצה בפיצויי הלנת שכר (ראה לעניין זה ע"ע 680/09 חא"ש מערכות בע"מ נ' קובי אביטן; ניתן ביום 9.6.11 - פורסם במאגרים האלקטרוניים). כל הסכומים דלעיל ישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך 1,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי על פסק-דין זה בתוך 30 יום מיום המצאתו. ניתן היום, ‏כ"א סיון תשע"א, ‏23 יוני 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נ.צ. מר דוד טבח (ע') ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת - אב"ד נ.צ. מר יצחק גלנטי (מ') משפט תעבורהרכבביטוח רכבאגרת רישויאגרהדיני עבודה