תחילתה של פרשה זו הייתה בבקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, אשר הוגשה עוד טרם הגשת התובענה העיקרית, וזאת, על רקע ביטול הסכם להשכרת משרד עורכי-דין, שנכרת בין הצדדים. עו"ד אלון צ'יצ'יאן (להלן- התובע) חתם ביום 29.7.10 יחד עם עו"ד משה רבי, נתבע 2 (להלן- רבי), על הסכם שכירות ביחס לנכס המצוי בבעלות מר רמי אלמוג, נתבע 1 (להלן- אלמוג). הנכס יועד לשמש כמשרד עורכי דין (להלן- המשרד או הנכס או המושכר). תחילת תקופת השכירות נקבעה ליום 1.9.10, אך התובע החל להשתמש בנכס כמשרד עורכי-דין כבר ביום 1.8.10. בין התובע לבין רבי נתגלע סכסוך בנוגע לחלוקת החדרים במשרד ולאור היעדר הסכמה, רבי לא נכנס למשרד. ביום 16.8.10 הודיע ב"כ של אלמוג, במכתב, כי הוא עומד על קיום הסכם השכירות המשותף לצדדים, וקבלת הבטחונות שנקבעו עד ליום 23.8.10. ביום 1.9.10 שלח רבי מכתב לאלמוג והודיע על ביטול ההסכם מצידו. עוד באותו יום חסם אלמוג את המשרד ומנע מהתובע להיכנס אליו. לאור זאת, עוד באותו יום, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ביום 2.9.10 ניתן צו ארעי לפיו, אלמוג יאפשר לתובע שימוש במשרד, אם יעמוד בתנאי ההסכם. בדיון אשר התקיים ביום 3.10.10 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הצו הארעי יהפוך לזמני, וישאר בתוקף עד החלטה אחרת. משמע, התובע יקיים את מלוא ההתחייבויות על-פי הסכם השכירות כלפי אלמוג. התובע הגיש ביום 13.7.11 בקשה דחופה לביטול הצו הזמני, לאפשר את יציאתו מהמושכר והשבתו לאלמוג. טענות התובע בתמצית התובע עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם השכירות תקף ואכיף וכי אין תוקף לביטול ההסכם אשר נעשה על ידי מי מהנתבעים. התובע טוען, כי בעודו מבצע את סידורים הנדרשים להוצאת ערבות בנקאית חדשה, שתענה על תנאי ההסכם, חסמו אלמוג ובנו את המשרד במנעול ובגופם ומנעו ממנו להיכנס. בשל כך נגרמו לתובע נזקים רבים, ביניהם חוסר היכולת לתקשר עם לקוחותיו, נעילת חפציו ותיקי לקוחותיו במשרד ופגיעה בשמו הטוב. התובע הגיש בקשה לפיצול סעדים לאור זכויות ההשבה והפיצויים המגיעים לו: דמי השכירות בגין הנכס המוטלים עליו במלואם, תשלומי המיסים החודשיים עבור השימוש בנכס, החלפת רכיב במרכזייה, חיבור הטלפונים לאחר שאלו ניזוקו במהלך חסימת הנכס על ידי אלמוג ונזקים נוספים אשר ניתן יהיה לכמתם רק בתום בירור תובענה זו. טענות נתבע 1 (אלמוג) בתמצית אלמוג טוען, כי רבי ביטל את הסכם השכירות עוד טרם הגיע מועד קיומו. הביטול על ידי אחד השוכרים מהווה הפרה יסודית של ההסכם באופן השולל כל יכולת לקיימו. התובע לא מילא אחר תנאי ההסכם המקנים זכות חזקה במועד שנקבע ובכלל, ובשל כך גם הוא (אלמוג) ביטל את ההסכם. התובענה עוסקת בסכסוך בין התובע לרבי, המהווים על פי הסכם השכירות שוכרים "יחד ולחוד". לאלמוג אין כל קשר לסכסוך בין עורכי הדין לבין עצמם ולביטול ההסכם. התביעה הוגשה על ידי התובע בחוסר תום לב קיצוני תוך שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיון להטיל על אלמוג את מעשי ומחדלי התובע ורבי. טענות נתבע 2 (רבי) בתמצית רבי טוען, כי היתה בינו לבין התובע הסכמה בעל פה על חלוקת החדרים במשרד, כך שחדר 6 יהיה לשימושו. לאחר שחזר בו התובע מהסכמה זו, לא היה מעוניין להיות שותף של התובע באותו משרד וביטל את הסכם השכירות. עוד טוען רבי, כי עדות התובע ועדיו רצופות בסתירות ואינן מהימנות. דיון התובע טוען, כי ליבו של הסכסוך הוא חוסר תום לב והתנהגות שאינה מקובלת בקיום חוזה ובביטולו וכי יש לקיים את ההסכם שנכרת כדין. אלמוג טוען, כי זו תובענה לאכיפת הסכם שכירות שאינו קיים כלל מאחר שבוטל על ידי רבי. התובע ורבי מהווים את "השוכר", יחד ולחוד בערבות הדדית, על פי ההסכם שנחתם עימם. יתר על כן, אלמוג לא הפר את הסכם השכירות. במועד בו ביטל אלמוג את ההסכם וסרב למסור את החזקה, ההסכם כבר בוטל על ידי רבי. הפגיעה, הנטענת, בתובע היא פרי מעשיו או מחדליו של התובע עצמו או לכל היותר נובעת מהתנהלותו של רבי אשר ביטל את ההסכם עוד בטרם הגיע מועד קיומו. כך גם טען בחקירתו הנגדית: "זאת אומרת שאם אלון היה בא לבד ורוצה לשכור ממך...? לא הייתי נותן לו" (עמ' 130 לפרוטוקל, שורות 5-8), "לקחתי שני עורכי דין אבל דבר אחד היה ברור לשניהם וזה היה כתוב בהסכם, שהפרה על ידי אחד מהם מתבטל ההסכם, נגמר" (עמ' 132 לפרוטוקול, שורות 11-12). אלמוג טוען בנוסף, כי הבהיר לתובע ולרבי במהלך חודש אוגוסט בכתב ובעל פה, כי הוא עומד על קיום ההסכם ככתבו וכלשונו- התובע ורבי יחד ובערבות הדדית. כך גם עולה מתמליל שיחה מס' 11 מיום 12.8.10: "רמי: עכשיו, כתוב, תשמע, בחוזה, כל אחד אחראי על השני... כתוב לך בהתחלת החוזה כל אחד לחוד ושניכם ביחד". התובע מפנה בסיכומיו לעניין זה לע"א (ת"א) 816/84 בקר נ' ערד, פ"מ תשמ"ז (1) 265 (להלן- עניין בקר), שם נקבע, כי לא תתקבל טענה לפיה ביטול חוזה על ידי אחד השוכרים יביא לביטול החוזה כולו. כך: "נראה לי שהדברים הם מקל וחומר: אם נושה משותף אחד אינו יכול לפטור את החייב מן החיוב שהוא חייב לשותפו, כל אחד לחוד ודאי שאינו יכול לפטור את החייב מן החיוב שהוא חייב לנושה האחר "לחוד". חיוב שנעשה כלפי כל אחד מהנושים לחוד, יש לקיימו כלפי כל אחד לחוד, ואף שבמקרה כמו שלנו קיומו כלפי האחד מהווה גם קיום כלפי השני, הרי משויתר האחד על הקיום, נותרה בעינה החובה לקיימו כלפי השני. לאור כל האמור עד כה לא אוכל לקבל הטענה כי זכות הביטול שנקבעה בסעיף 4(ה) ו-4(ח) לחוזה עומדת לכל אחד מן השוכרים יחד ולחוד, כך שללא הסכמת רעהו יכול הוא לפטור את המשכירה מחיובה על פי החוזה". אלמוג טוען, כי הנסיבות בעניין בקר שונות מהנסיבות בענייננו שכן לפי ההסכם עם אלמוג התחייבו השוכרים בערבות אישית והדדית לקיום התחייבויותיהם וזו נקבעה כהוראה יסודית להסכם, כך לא עולה מעניין בקר. יתר על כן, התובע סירב לקבל על עצמו את כל ההתחייבויות והצהיר, כי אינו מסוגל ליטול על עצמו את חלקו של רבי בהסכם, בניגוד לעניין בקר שם השוכר שביקש לקיים את ההסכם ונשא בכל ההתחייבויות והתשלומים. אין לגזור גזירה שווה מפסק הדין בעניין בקר, שכן הבסיס המשפטי והעובדתי שונה בתכלית. אלמוג טוען, כי התחייבות התובע ורבי הן יחד ולחוד ובערבות הדדית ומהווים תנאי יסודי להסכם. באשר להפרה יסודית, סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"ה- 1970 קובע, בין היתר, כי זו "הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית". תימוכין לכך ניתן למצוא גם בספרם של ג. שלו וי. אדר "דיני החוזים- התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" בעמ' 578, 557: "...'הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית', תוכר ככזו גם על ידי הדין. קביעה כזו, כל עוד לא נעשתה במסגרתה של תניה גורפת, מחייבת את הצדדים ועל בית המשפט לכבדה ולאכפה". הודעת הביטול של רבי, מהווה הודעת ביטול מטעם השוכר ומחייבת גם את התובע. מעבר לכך, היא מהווה הפרה יסודית של ההסכם כך שאלמוג רשאי לבטל את ההסכם גם מצידו. אני דוחה את טענות אלמוג בעניין זה. בתמלילי השיחות שהוגשו על ידי התובע, בשיחה שהתקיימה ביום 11.08.10 בין התובע לבין אלמוג, בשעה שהמחלוקת בין התובע לבין רבי כבר הייתה ידועה לאלמוג, הוא שואל את התובע: רמי: אתה לא חושב שזה קצת גדול עלייך. אלון: אני אגיד לך בדיוק לאיזה כיוון אני הולך. אני חתום בחוזה וחוזה צריך לקיים. רבי חתום, וחוזה צריך לקיים. מי שלא יכול לקיים את ההסכם פשוט, רוצה לצאת אין שום בעיה, שיביא מישהו במקומו. ככה אתה היית אומר לי אם אני הייתי רוצה לצאת ורבי היה רוצה להישאר. רמי: אני גם לא מקבל כל מי שאתה תביא לי. ... רמי: כל העניין הזה הוא נראה, אם אתה... שאתה רוצה להישאר אתה צריך לקחת על עצמך את הכל. (הדגשה הוספה). בשיחה שהתנהלה ביום 12.8.10, יום לאחר מכן, אלמוג מעביר את כל הטיפול בהסכם לעורך דינו אך אומר לתובע: "רמי: ... עכשיו, דבר אחד אני רוצה להגיד לך, אם אתה לא תיקח על עצמך את החוזה, אה ננהג לפי מה שכתוב". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בבית המשפט אומר אלמוג דברים שונים משיחות הטלפון, כך מפרוטוקול הדיון מיום 13.12.10: "לקחתי שני עורכי דין, אבל דבר אחד היה ברור לשניהם וזה היה כתוב בהסכם, שהפרה על ידי אחד מהם, מתבטל ההסכם, נגמר" (עמ' 28 לפרוטוקול , שורות 11-12). חוזים יש לקיים בתום לב. ככל שהדבר נוגע ליחסים שבין התובע לבין אלמוג, אם התובע עומד בתנאי ההסכם במלואם ומפקיד את כל הערבויות הנדרשות ומשלם את כל התשלומים החלים על השוכרים, חובה על אלמוג, המשכיר, לכבד את ההסכם. בנסיבות אלה, הודעת הביטול של רבי אינה מהווה הפרה של ההסכם כלל ובוודאי שאינה מהווה הפרה יסודית. ניסיון להיתלות באיחור בהמצאת הביטחונות מהווה התנהגות בחוסר תום לב אף הוא. היה מקום לאפשר לתובע להמציא את הביטחונות תוך זמן סביר לאחר הודעת הביטול של רבי. מעל הכל, אלמוג הסכים בשיחות הטלפוניות, שהתובע יהיה שוכר יחיד או שיציע שוכר נוסף, המקובל על אלמוג. הסכמה זו מחייבת ואין משמעות לכך שמדובר בהסכמה בעל פה. לאור כל האמור סבורני, שהתובע היה זכאי לאכיפת ההסכם כלפי אלמוג. המחלוקת בדבר מועד מסירת החזקה במושכר לידי התובע אלמוג טוען, כי לא ניתנה לתובע רשות לתפוס חזקה במושכר החל מיום 1.8.10. לכל היותר הוסכם על אחסנת מטלטליו של התובע במושכר ואין בהסכמה זו כדי הקדמת מועד מסירת החזקה, שנקבע ליום 1.9.10, בכלל ובטרם הפקדת הבטוחות בפרט. בעדותו בבית המשפט טען אלמוג שוב ושוב, כי לא הרשה לתובע להפעיל את המשרד בחודש אוגוסט, וכי לא ידע שהתובע השתמש בנכס כמשרד פעיל לפני 1.9.10 (עמ' 110 לפרוטוקול, שורה 23, עמ' 111 לפרוטוקול שורה 2, עמ' 115 שורה 16 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.10). התובע טוען, כי כניסתו למשרד בטרם מועד תחילת השכירות בהסכם ניתנה לו כ"גרייס" על ידי אלמוג. עדיו של התובע תומכים בטענה זו. כך עולה גם מעדותו של מר יצחק עוזרי, המתווך בעסקה, אשר זכר שהוסכם על חודש "גרייס" וזאת משום, ש"אלמוג נותן חודש בגלל שהמקום היה צריך שיפוצים, צבע וחסר בלטות, היה חסר כל מיני דברים" (עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 29.11.09, שורה 28). גם המזכירה, גב' לירון קמינסקי, בעדותה אישרה את הגעתו של אלמוג למשרד מספר פעמים במהלך חודש אוגוסט, והיא אף שוחחה עימו. גם מתמלילי השיחות שהגיש התובע עולה באופן ברור, כי אלמוג ידע על נוכחותו של התובע בנכס ועל הפעלתו כמשרד עורכי-דין כבר במהלך חודש אוגוסט. על כן, אני מקבל את טענת התובע בדבר מסירת החזקה במושכר בפועל החל מיום 1.8.10 בהסכמת אלמוג ובידיעתו, וזאת ללא תשלום מצד התובע עבור חודש זה. המחלוקת בדבר מערכת המרכזיה, המצלמות והאינטרקום התובע טוען, כי הנכס הושכר לו על כל הכלול בו, AS IS, ובו מרכזיה, מצלמות ואינטרקום (להלן- המתקנים) ולכן עקירת המתקנים היתה בניגוד למוסכם והסבה לו נזקים. עו"ד משה הרמן העיד, כי בסיור במשרד בטרם חתימת הסכם השכירות המתקנים אשר היו בו היוו שיקול מרכזי בבחירת המשרד. מר יצחק עוזרי, המתווך, העיד בחקירתו הראשית, כי אלמוג הציג את המשרד כ"זו הכלה" (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 29.11.10, שורה 6) מספר פעמים. כלומר, הנכס הוצג בצורה בה ניתן היה להסתמך על המתקנים בו, וכך גם נבע מאופיו המסחרי של החוזה, שכן מדובר במשרד עורכי דין עושה שימוש במתקנים מסוג זה. יתר על כן, מתמליל שיחה מיום 8.8.10 בה שוחח אלמוג עם התובע והדגיש, כי המרכזייה תישאר בבעלותו בכל מקרה: "שאני אבוא מחר תדע לך אני הולך לשלם לו 15,000 שקל רק בשביל ה, שאני אוהב לקיים מילה שלא התחייבתי לה על כל המערכת ה, אה, טלפונים ועם האזעקה ואני אספר לך ואני לא אפר אתו אף מילה אבל זה יישאר אם תעזבו או לא תעזבו זה יישאר שלי, שאתה יודע" (עמ' 13 שורה 20 ואילך). גם עדותו של רבי בעניין המרכזייה תומכת בכך, שהנכס הושכר על מתקניו, שכן הוא בחר לשמור על עמימות בנוגע לרכיבים אילו, בעת החתימה, והעדיף לראות במתקנים כנכללים בהסכם השכירות. אלמוג טוען מצידו, כי התובע ורבי, ניצלו את אמירתו של אלמוג ובחרו באופן מודע ומכוון וחסר תום לב, שלא להעלות את עניין המתקנים בתקווה שכך אלה ישארו בנכס. אני מקבל את טענות התובע בעניין המתקנים. ראשית, מעדויות התביעה עולה, כי אלמוג הציג את הנכס בצורה ממנה השתמע, כי הוא מושכר כפי שהוא, AS IS, על המתקנים שבו. מעבר לכך, השימוש בביטוי "זו הכלה" מעיד, כי הנכס מושכר כפי שהוא, ללא שינויים ותוספות על הנמצא בו. לא ניתן להתעלם מתמלילי השיחות שהציג התובע מהם עולה בבירור, כי אלמוג רכש את המתקנים מבעליו הקודמים של הנכס, גיא ודורון לוי. לו רצה אלמוג להפריך טענות אלו, היה עליו להזמין את גיא ודורון לוי כעדי הזמה ולאפשר לתובע לחקור אותם בעניין. אין חולק, כי משרד עורכי דין, מעצם טיבו וטבעו נזקק למתקנים מסוג זה לשימוש יומיומי ושוטף, ולא מן הנמנע להניח, כי אלו ימצאו כדבר שבשגרה בנכסים המיועדים להשכרה למשרדי עורכי דין. המחלוקת בעניין ביטול ההסכם על ידי רבי התובע ורבי הכירו זה את זה זמן קצר בטרם חתימת ההסכם. עניין חלוקת החדרים, שבעטיו טוען רבי כי ביטל את ההסכם, עלה מספר דקות בטרם החתימה ולא עוגן בכתב. התובע טוען, כי לא היתה מעולם הסכמה לגבי חלוקת החדרים במשרד. יתר על כן, העובדה כי רבי לא ראה לנכון לעגן בהסכם עניין כה מהותי מבחינתו מעידה על כך, שלא הייתה הסכמה מלכתחילה ולפיכך לא הייתה לרבי עילה לביטול ההסכם. רבי טוען, כי עוד טרם החתימה על ההסכם ניסה התובע לשכנעו לוותר על החדר הספיציפי לטובתו. רק לאחר שנוכח לדעת, שללא הסכמת התובע כי החדר יהיה בחזקתו של רבי, לא יחתם ההסכם, הסכים התובע לחלוקת החדרים וההסכם אכן נחתם. עם זאת, הסכמתו של התובע הייתה רק למראית עין, שכן השתמש בפועל בחדר לגביו הייתה המחלוקת וניסה להנציח מצב זה. יתר על כן, מיד לאחר שהודיע רבי על ביטול ההסכם, פירסם התובע מספר מודעות בלוח לשכת עורכי הדין להשכרת חדרי המשרד הנותרים, משמע, כל כוונתו של התובע הייתה להשתלט על המושכר ולסלק ממנו את רבי. התובע טוען, כי ביום 1.9.10 ביטל רבי את ההסכם מול אלמוג, וזאת באופן חד-צדדי, ללא התראה מוקדמת וללא עילה בדין. התובע סבור, כי יש לדחות את טענתו של רבי, כי עניין חלוקת החדרים מצדיק את ביטול ההסכם כולו. גם מעדותו של רבי עולה, כי ביטול ההסכם לא היה בתום לב וללא התראה מספקת: "זה היה צריך אולי להתגלגל, אם אלמוג לא היה מבטל את ההסכם, זה היה ביני לבין צ'יצ'יאן. אבל לשמחתי, הוא ביטל את ההסכם" (עמ' 162 לפרוטוקול דיון מיום 13.12.10, שורה 27). בהמשך משנה רבי את דבריו: "אני לא גורם שמבטל ומאשר הסכמים, אני יכול להביע את כוונתי לבטל, אבל אפשר עוד היה לתקן את ההפרה, זאת אומרת, מבחינתי" (שם, עמ' 171 שורה 2) וכן: "אני מודיע שאני מבטל את ההסכם, אני יכול לחזור בי, אם אנחנו נצליח להגיע, אני יכול לחזור בי מהביטול" (שם, שורה 7). התובע טוען, כי התנהלות זו של רבי חסרת תום לב ופסולה מעיקרה, מצד אחד הוא מבקש לבטל את החוזה, ומנגד בדרך של מחדל אינו מבטל את ההסכם הלכה למעשה. התובע מוסיף וטוען, כי ביטול ההסכם על ידי רבי נעשה ממניעים זרים, ללא קשר למחלוקת בעניין חלוקת החדרים עם התובע, אלא מתוך רצון להשתלט על כל המשרד לבדו: "מפני שאני רציתי את המשרד הזה ואמרתי יכול להיות שאני אצליח לשכנע את אלמוג לתת לי את המשרד" (עמ' 188 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.10, שורה 12). התובע סבור, כי בנסיבות אלו בהן רבי מאיים בביטול ההסכם ואלמוג מאלץ את התובע לעמוד בהתחייבויותיו במושכר, הרי זה טבעי כי יפרסם מודעה לחיפוש שותף חלופי לשם הקטנת נזקים. מחומר הראיות עולה, כי לאורך חודש אוגוסט 2010 כולו, התובע ורבי התנגחו ביניהם בנוגע לחלוקת החדרים במשרד, תוך שהתובע משדר לרבי שהוא מוכן להתפשר על החדרים ומנגד לא נותן לו את המבוקש, ורבי מאיים שוב ושוב בביטול ההסכם אך לא מבצע פעולות אופרטיביות בפועל. בסופו של עניין, בוטל ההסכם ביום 1.9.10 על ידי אלמוג. אין חולק, כי היחסים בין שותפים ל"דירה" מבוססים על אמון והבנה הדדית. במקום בו מדובר על שותפות עסקית בין עורכי דין, המבלים במשרד שעות ארוכות מדי יום ומשתמשים במתקנים משותפים, ברור מאליו, כי מדובר במערכת יחסים המבוססת על יחסי אמון. מלכתחילה התגלעו בין התובע לבין רבי מחלוקות הנוגעות לחלוקת החדרים במשרד, אך בעוד רבי חוזר ואומר כי הוא מתעקש על חדר ספציפי, התובע היה סבור כי ניתן יהיה להתפשר בעניין זה, אך לא כך התגלגלו העניינים ולכן נראה, שבמצב שנוצר בו הצדדים מתנכרים וחסרי אמון, ניתן להבין מדוע רבי מבקש לחזור בו מההסכם ואינו מעוניין להיות לחלוק משרד עורכי דין עם התובע. עם זאת סבורני, כי ביטול ההסכם מצידו של רבי לא נעשה כראוי. מעדויות התובע ורבי וחלופת המכתבים עולה, כי רבי היה מעוניין בביטול ההסכם עוד בטרם מועד תחילתו. הסכם השכירות עליו חתומים הצדדים שותק בעניין ביטולו על ידי מי מהצדדים. עם זאת מן הראוי, כי צד המבטל את חלקו בהסכם יודיע על כך לצדדים האחרים זמן סביר מראש או סמוך ככל הניתן למועד הפרת ההסכם, אם התרחשה זו לדעתו, כך נובע מעיקרון תום הלב והגינות בסיסית בין צדדים להסכם. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בעורך דין, המבטל את חלקו בהסכם, היודע ומבין את ההשלכות והנזקים העלולים להיגרם מהביטול. על כן אני סבור, כי היה על רבי לשלוח לתובע הודעת ביטול "מוקדמת" ולאפשר לו להיערך לנסיבות המשתנות, על כל הכרוך בכך. עניין זה מן הראוי שיתברר במסגרת התובענה הכספית עליה הודיע התובע. סוף דבר לאור כל האמור לעיל סבורני, כי ההסכם עם התובע בוטל על ידי אלמוג שלא כדין והוא ניתן לאכיפה, ככל שהתובע חפץ בכך, ובכפוף לקיום התחייבויות "השוכר", על פי ההסכם. יתר על כן, מהתנהלותו של אלמוג מול התובע ומול רבי ולאחר מכן בעדותו בבית המשפט, ניתן ללמוד, כי לא עמד בהבטחותיו בעניין ההסכם והציג בעדותו מצגים שלא תאמו את התנהגותו ודבריו על פי תמלילי השיחות שהוקלטו. לאחר - סוף דבר לאור בקשתו של התובע מיום 13.7.11, אני מורה על ביטול הצו הזמני מיום 2.9.10 ומיום 3.10.10. התובע רשאי להשיב את המושכר לאלמוג ולסיים את הסכם השכירות. אין בכך כדי לפטור את התובע מהתחייבויותיו כלפי אלמוג וכלפי צדדים שלישיים, בהתאם לאמור בהחלטות דלעיל, עד להשבת המושכר לאלמוג. ככל שיש לתובע תביעות כספיות נגד אלמוג או נגד רבי, ניתן בזאת, להלן, היתר לפיצול סעדים והתובע רשאי להגיש תובענה בעניין זה. לאחר הגשת התובענה הגיש התובע בקשה לפיצול סעדים, שכן להכרעה בדבר אפשרות ביטול או אכיפת הסכם השכירות עשויות להיות השלכות לגבי הסעדים המשלימים את הסעד ההצהרתי שהתבקש בעניין זה. לאור תוצאת פסק הדין ומטבע הדברים, התובע רשאי להגיש תובענה כספית להשבה ו/או לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לאחר הגשת התובענה או שלא היו ידועים לו במועד הגשת התובענה או הנובעים מפסק דין זה ומשלימים אותו. לאור התוצאה אליה הגעתי ולאור התנהלות הצדדים בתיק זה, ישלם נתבע 1, אלמוג, לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ ונתבע 2, רבי, ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. ניתן היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים. חוזה שכירותחוזהביטול חוזהשכירות