מתנה דינה ביטול לאור צוואה אחרונה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רניאל) מיום 9.7.2003 . השופט י. עמית: כללי 1. המנוח קלמן אהרון (להלן: "קלמן") הוא אביהם של המנוחה יהודית ליבוביץ' ז"ל (להלן: "יהודית") ושל מנחם אהרון (להלן: "מנחם"). זו המשפחה הגרעינית שהעסיקה את בתי המשפט לערכאותיהם השונות משך שנים. יהודית הלכה לבית עולמה לפני שנים מספר והמשיבים דכאן, הם מיכאל בנה והידוע בציבור שלה, שהם יורשיה על פי דין. מנחם אחיה, עו"ד במקצועו, הוא המערער. 2. קשים ורעים היו שני חייה של יהודית. יהודית, ילידת 1953, הייתה חולת אפליפסיה וככל הנראה סבלה מליקוי שכלי בדרגה כזו או אחרת וסיימה בי"ס יסודי לחינוך מיוחד. בשנת 1972 התחתנה יהודית עם אחד בשם זליג שהיה מבוגר ממנה בכ-25 שנה, וממנו נולד לה בשנת 1977 בנה מיכאל, אף הוא חולה אפליפסיה וגם הוא למד בבי"ס לחינוך מיוחד. זליג נפטר בשנת 1981 ובשנת 1985 נישאה יהודית בשנית לאחד בשם מרקוביץ' שנפטר בשנת 1987. משנת 1988 ועד לפטירתה התגוררה יהודית עם המשיב מס' 2 והשניים ניהלו אורח חיים של ידועים בציבור. קלמן, אביה של יהודית, ביקש להבטיח את עתידה הכלכלי של בתו שהייתה חסרת יכולת השתכרות לאור מצבה הבריאותי והשכלי. מנגד, ביקש קלמן להבטיח כי יהודית לא תזרה לרוח את שתקבל ממנו. וכך, רכש קלמן משרד על שמה של יהודית, משרד ששימש את מנחם לצורך עיסוקו. כמו כן העביר את הזכויות בדירתו אל יהודית. עסקאות אלו, נעשו בצורה מפותלת ומורכבת, ולימים, כאשר גבא טורא בין מנחם ויהודית, הגיעו הסכסוכים לפתחם של בתי המשפט. 3. יהודית טענה משך כל השנים כי מנחם ניצל את מצוקתה ואת חוסר הבנתה כדי לעשוק אותה, בבחינת עושק אלמנה ויתום, עושק של כבשת הרש. כן טענה כי מנחם וקלמן אביה, אף הכו אותה והתעמרו בה. ואילו מנחם טען כי פעל תמיד לעשות רצון אביו קלמן, כדי לסייע ליהודית ולדאוג לענייניה, נוכח מצבה המיוחד. אלא שיהודית רדפה אותו באובססיביות וגררה אותו משך שנים בבתי משפט, תוך שהוא מכלה אונו והונו בעטיה. קלמן, אביהם של השניים, צידד לאורך כל הדרך במנחם בנו, שעליו סמך ואותו ראה כיד ימינו, ובצוואתו האחרונה נתן לכך ביטוי בהדירו את יהודית מצוואתו. מי הדמות הרעה ומי הדמות הטובה? מי הרודף ומי הנרדף בסגה המשפחתית שלפנינו? מטבע הדברים, נמשך הלב להגן על הצד החלש, על יהודית, עלובת נפש זו, שנאבקה כל השנים במגבלותיה, בעוד מנחם הוא עורך דין במקצועו, וככזה, מצטייר כצד החזק. אלא ששופטים מקצועיים אנו, ונרחיק עצמנו מלהדביק 'תוויות' של רע וטוב על דמויות שחלקם אינם בפנינו, ואת הידוע עליהם אנו שואבים מהמסמכים שלפנינו. התמונה המצטיירת היא מורכבת ונתקשה להצביע על הדמות "הרעה" או "הטובה" בסיפור שלפנינו. 4. עניינו של הערעור שבפנינו, מתמקד בדירה שנמכרה על ידי קלמן לבתו יהודית ועל גלגוליה של אותה דירה שנמכרה לבסוף לאחרים. נעשה כמיטב יכולתנו שלא להיגרר אחר הצדדים אל נתיבים צדדיים, ואל פרשיות אחרות שבין האח והאחות, ואשר כבר נדונו בחלקן בתיקים אחרים. נקדים ונספר כי כב' השופט רניאל בבית המשפט קמא לא שמע את הראיות, אלא פסק על סמך החומר שבפניו, לאחר שהתיק הועבר אליו מהשופט שאנן ששמע את הראיות ופרש טרם כתיבת פסק דין. לכן, אין לערכאה הדיונית יתרון על פנינו. הדירה - העובדות והמחלוקת בין הצדדים 5. ואלו, בתמצית שבתמצית, העובדות הצריכות בשלב זה לענייננו. בהמשך הדברים, נוסיף ונעמוד על עובדות נוספות. א. ביום 2.1.84 נחתם בין יהודית לקלמן אביה הסכם לרכישת הדירה בה התגוררו השניים עם הנכד מיכאל, בנה של יהודית (אמה של יהודית, אשתו של קלמן, נפטרה קודם לכן בשנת 1983). בהסכם רכישת הדירה, התחייבה יהודית לשלם לקלמן סכום של 40,000$ של ארה"ב. סכום של 25,000$ התקבל כהלוואה מבנק משכן והועבר על ידי הבנק ישירות לקלמן שהעבירו למנחם, והוסכם כי היתרה, בסך של 15,000$, תשולם על ידי יהודית לקלמן תוך 18 חודש. ב. יהודית פרעה מספר תשלומי משכנתא מקיצבת השארים של המ.ל.ל. שהועברה לחשבונה ולא יספה, ובשנת 1985 עזבה את הדירה ואת העיר חדרה. מנחם, שנטל את ההלוואה מהבנק במשותף עם יהודית, הוא שהמשיך לפרוע את המשכנתא במקומה. יהודית חדלה לקבל לחשבונה בבנק בחדרה את קצבת המ.ל.ל. החל מחודש 9/85, ומכאן המסקנה שמנחם התחיל לפרוע את המשכנתא על חשבונו החל מחודש 10/85. ג. ביום 27.6.1988 נמכרה דירתה של יהודית על ידי קלמן, מכוח יפוי כח כללי נוטריוני שקיבל מיהודית, תמורת הסך של 45,000$ לה"ה דיין אברהם ומזל. החוזה למכירת הדירה נערך על ידי מנחם במשרדו (סעיף 23 להסכם המכר). מכספי התמורה, סילק מנחם את יתרת ההלוואה לבנק. עסקת המכירה נודעה ליהודית, לטענתה, רק בשנת 1991 תוך כדי הליך משפטי אחר שניהלה כנגד מנחם (ת.א. 2220/90 בבית משפט השלום בחיפה, בעניין דמי השכירות של המשרד). 6. בנקודה זו אנו מגיעים לשורש המחלוקת בין הצדדים. מנחם טען כי לאחר סילוק המשכנתא, ולאחר שהחזיר לעצמו את הסכומים ששילם לפרעון המשכנתא במקום יהודית, לא נותרה יתרה כלשהי לזכותה, ומכל מקום, כל יתרה שנותרה העביר אל קלמן אביו. ואילו יהודית טענה כי מאחר ובשעתו, הועברו כספי המשכנתא מקלמן אל מנחם, היא זכאית לקבל את מלוא התמורה עבור הדירה, בניכוי כ-4,000$ ששולמו במהלך השנים על ידי מנחם לפרעון המשכנתא. 7. כב' השופט רניאל, לאחר שנכנס לפני ולפנים של העובדות והמספרים, הגיע למסקנה הבאה: יהודית הייתה חסרת כושר השתכרות. כאשר מכר קלמן האב את הדירה ליהודית, הוא לא נתכוון כי היא תשלים את יתרת התמורה בסך של 15,000$ ולכן יש לראות ביתרת התמורה מתנה שנתן קלמן ליהודית, מתנה בדרך של מחילה על יתרת התמורה. משנמכרה הדירה, זכאית יהודית למלוא היתרה בניכוי חוב המשכנתא ובניכוי הסכומים ששולמו על ידי מנחם לבנק למשכנתאות. על פי חישוב שערך בית המשפט קמא, היתרה לתשלום עומדת על הסך של 12,102$ ומנחם חייב ליהודית סכום זה כפי ערכו בשקלים ביום 13.2.89 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. על תוצאה זו נסב הערעור שבפנינו. נציין כי "תרגום" התוצאה לשקלים, אליבא דברי מנחם ביום הדיון בפנינו, עומד כיום על סך של כ-200,000 ₪, ובהיותו חסר אמצעים, פתחו המשיבים כנגדו תיק הוצאה לפועל, והוא חוייב על ידי ראש ההוצאה לפועל לשלם כמאתיים ₪ לחודש. וכעת, משעמדנו על שורש הסכסוך בנוגע לדירה, ניכנס לגופא של מחלוקת. האם נעשתה עסקת מתנה בין קלמן האב לבתו יהודית? 8. הסכם הרכישה מיום 2.1.84, הסכם שנוסח על ידי מנחם, כלל מספר סעיפים שאינם מקובלים בעסקאות מקרקעין רגילות. בסעיף 10 להסכם נקבע כי יהודית ובנה יתגוררו בדירה עם העברת התשלום הראשון בסך של 25,000$, סכום שהתקבל כולו כהלוואה מהבנק. בפועל, אין חולק כי יהודית ובנה התגוררו עוד לפני כן בדירה יחד עם קלמן, והמשיכו להתגורר עמו גם לאחר חתימת ההסכם. בסעיף 12 להסכם הרכישה, הוצהר כי ידוע ליהודית שהדירה היתה אמורה להנתן בצוואה למנחם אחיה, אלא שמנחם ויתר על כל זכויות בדירה "מתוך מגמה ורצון להבטיח את עתידה של אחותו (הקונה) ואת בנה הקטין....כדי שתהיה להם קורת גג ומדור לכל ימי חייהם. כמו"כ מוצהר ומוסכם ... כי התמורה עבור הדירה הינה תמורה מוזלת ושווי המכירה נמוך משווי הדירה בשוק החופשי עקב יחסי אב ובת". בהמשך, נקבע כי על הדירה תרשם הערת אזהרה לפיה מתחייבת יהודית שלא למכור או לעשות כל עסקה בדירה ללא הסכמה מפורשת ובכתב של אחיה מנחם. נראה כי סעיף זה בא לעולם כדי להבטיח שיהודית לא תבצע פעולה לא אחראית, כמו מכירת הדירה ובזבוז הכסף. על פניו, נראה שהמטרה העיקרית שבבסיס ההסכם הייתה לקבל את כספי המשכנתא. יהודית הייתה חסרת כושר השתכרות, ואת תשלומי המשכנתא הייתה אמורה לפרוע מקיבצת השארים של הביטוח הלאומי שהועברה מדי חודש לחשבונה. הסכום של 25,000$ שקיבל קלמן מהבנק למשכנתאות, הועבר על ידו לבנו מנחם, לדבריו, על מנת שמנחם יבנה דירה ובה חדר או אגף ליהודית (עמ' 12 לחקירתו בת.א. 2220/90). גם מנחם עצמו אישר כי הכוונה המקורית הייתה שיבנה דירה רחבת ידיים, ובה יקצה חדר או אגף ליהודית. 9. מנחם טען כי הדירה הייתה מיועדת לו, כפי שעולה מסעיף 12 להסכם רכישת הדירה. גם אם קלמן נתן את הדירה במתנה ליהודית, הרי שהמתנה הייתה טעונה מסמך בכתב. למיצער, ויתור על חוב עתידי של 15,000$ אינו בגדר מתנה לאלתר אלא בגדר התחייבות ליתן מתנה, התחייבות ממנה חזר קלמן לאור התנהגותה המחפירה של יהודית כלפיו, כפי שפורש בצוואתו מיום 19.1.89. במסגרת הערעור, העלה מנחם שלל של סוגיות ושאלות, שבחלקן נדונו בפסק דינו של בית המשפט קמא, כגון: מעמדו של מנחם, אם כנאמן או כשלוח אם לאו. האם יהודית ידעה שמנחם עומד למכור את הדירה? האם יהודית הבינה את מטרת יפוי הכח עליו חתמה לצורך מכירת הדירה? האם יפוי הכוח נמסר על ידי יהודית כדי שמנחם ירכוש עבורה דירה במקום הדירה שנמכרה? אין בדעתי להידרש לסוגיות אלו, שאם אעשה כן, נערפל את השאלה האמיתית העומדת בפנינו והיא, זכותה של יהודית לקבל את תמורת הדירה או חלקה. 10. לאחר ששקלתי וטריתי ביני לביני, ולאחר שבחנתי את האפשרויות השונות באשר לטיבה של עסקת רכישת הדירה ומכירתה, הגעתי בסופה של דרך אל אותה חצר אליה הגיע השופט רניאל בפסק דינו, דהיינו, כי קלמן נתכוון ליתן לבתו במתנה את הדירה, בניכוי כספי המשכנתא. אנמק להלן את מסקנתי. 11. למיטב הבנתי את הנפשות הפועלות, קלמן נהג כרחם אב על בנים, וביקש את טובתם של יהודית ושל מנחם. הוא ביקש להבטיח את מדורה של יהודית לשנים הבאות, ולשם כך העביר אליה את הזכויות בדירה. בהכירנו את מגבלותיה של יהודית והעדר כושר ההשתכרות שלה, יש להסיק שקלמן לא נתכוון לגבות ממנה את יתרת הסכום של 15,000$, וההסכם נערך על מנת לקבל את המשכנתא בסך של 25,000$. לכן, יש לראות בהסכם רכישת הדירה, כהסכם מתנה לאלתר של 15,000$. מנגד, קלמן לא רצה לקפח את מנחם, בנו בכורו אשר אהב ועליו סמך את ידיו. לכן, נתן לו במתנה את הסך של 25,000$ שנתקבל מכספי המשכנתא, תוך שהוא מתבטא כי "הכסף עבר למנחם, כדי לגמור את הדירה, כדי שנעבור לשמה ויהיה ליהודית עוד הכנסה" (עמ' 12 ש' 8-9 לפרוטוקול הישיבה מיום 21.2.91 בת.א. 2220/90). כך נוצר מצב של זה נהנה וזה לא חסר. מנחם, שהיה אמור לקבל בעתיד בירושה את הדירה, קיבל 25,000$ ויהודית קיבלה את הזכויות בדירה בה הייתה אמורה להתגורר עם בנה כל ימי חייה. מכאן ואילך, עלינו לראות את יהודית כבעלת דירה שעליה רובץ שעבוד לטובת הבנק. נניח כי הבנק היה מממש את השעבוד על הדירה, נוכח אי פרעון המשכנתא. במצב דברים זה, פשיטא כי יהודית הייתה זכאית ל"עודף" מיתרת המכירה. כך גם בענייננו. מנחם מכר את הדירה כדי להחזיר את ההלוואה לבנק, ובכך פעל באופן לגיטימי, שאם לא כן, הבנק היה תובע ממנו, כמי שנטל את ההלוואה עם יהודית, את פרעון ההלוואה. מה עוד, שיהודית נטשה את העיר חדרה וזנחה כל קשר לדירה. לכן, תמורת הדירה בניכוי החוב לבנק ובניכוי הסכומים ששילם מנחם לבנק עבור יהודית במהלך השנים, שייכת ליהודית. 12. מנחם טען כי העביר את יתרת התמורה ממכירת הדירה אל קלמן אביו, אלא שקלמן אמר בחקירתו מיום 8.4.91 (נרשם בטעות 8.4.90 - י.ע.) בת.א. 2220/90 "הכסף שהתקבל ממכירת הדירה הלך חזרה למשכנתא, אני לא יודע איזה חלק, לא נשארה שום יתרה שהלכה למנחם" (עמ' 3 שורה 4). אך גם אם אקבל את טענת מנחם, שהעביר את היתרה אל אביו קלמן, הרי שהתיימר להעביר לקלמן את היתרה ששייכת ליהודית. 13. בצוואתו של קלמן מיום 19.1.89 נכתב כי יהודית התנהגה כלפיו באופן מחפיר ובאלימות פיזית ומילולית, השביעה אותו ואת אשתו שמתה לפניו מרורים, ולכן הוא מדיר אותה מצוואתו (סעיף 4 לצוואה שאושרה בפסק דינו של השופט פיזם בתיק ע.ז. 2199/93 שם נדונה התנגדות יהודית לקיום הצוואה). לטענת מנחם, הצוואה מהווה ביטול המתנה ליהודית. דין הטענה להידחות לאור המסקנה אליה הגענו ולפיה העניק קלמן ליהודית מתנה לאלתר, ולמיצער, עיסקת המתנה הושלמה, וקלמן לא יכול היה לבטלה. זאת ועוד. צוואה אינה דרך להודיע על ביטול הסכם מתנה. בהקשר זה נציין כי קלמן טען בחקירתו ובסעיף 27 לתצהירו בת.א. 2220/90, שיהודית הסכימה שהעסקה לרכישת הדירה תבוטל והדירה תימכר כדי להחזיר את המשכנתא, ולמיטב זכרונו אף חתמה בקשר לכך על מסמך בפני עורך דין מנתניה, ככל הנראה עו"ד ראובן הורביץ. ברם, לטענה זו לא הובאה ראיה בכתב. ובכלל, אם העסקה אכן בוטלה, מדוע מנחם, שערך בעצמו את ההסכם למכירת הדירה, רשם את יהודית כ"מוכרת" ולא רשם את אביו קלמן? מכאן, שהעברת הדירה ליהודית לא בוטלה. 14. מנחם טען בערעורו שיהודית עצמה לא העלתה טענה למתנה של 15,000$, אלא גרסה כי היא זכאית למלוא תמורת הדירה שנמכרה, מבלי לנכות את סכום ההלוואה, באשר ההלוואה הועברה מקלמן אל מנחם. לכן, לשיטתו, אין לפסוק ליהודית מה שלא ביקשה, ויש לראות את טענת המתנה של 15,000$ כשינוי חזית. דין הטענה להידחות, שהרי "יש בכלל מאתים מנה". משטענה יהודית כי היא זכאית למלוא תמורת הדירה, ממילא רשאית לטעון כי היא זכאית לחלק מכספי התמורה. למעלה מן הצורך, אציין כי בתצהיר תשובות לשאלון, השיבה יהודית כי "אבי רצה לתת לי את הדירה במתנה למגורי ולקבל את כספי המשכנתא שלי בלבד" (עמוד 10 סעיף 15(ב) לסיכומי המערער בבית המשפט קמא). דהיינו, אין מדובר בשינוי חזית פתאומי, כפי שנטען. מה היתרה לה זכאית יהודית? 15. בנקודה אחת נפרדת דרכי מדרכו של בית המשפט קמא. בחישוב יתרת התמורה שעל מנחם להחזיר ליהודית, יצא השופט רניאל מנקודת הנחה כי הקונים של הדירה, שילמו את מלוא התמורה בסך של 45,000$ כפי שנקבע בהסכם מכירת הדירה. ברם, מנחם הציג ראיות שהקונים נותרו חייבים הסך של 6,618$, כפי שעולה ממכתב ההתראה מחודש יוני 1989 ששלח עו"ד אקסלורד אל עו"ד אריאלי, ב"כ הקונים (נספח י"ד לתצהיר מנחם). מנחם אף נחקר על כך ועדותו לא נסתרה. לעובדה זו תימוכין גם בנספח ג' לראיות הנוספות שביקש מנחם להגיש לעיוננו, ולכך אתייחס בהמשך. לכן, בחישוב התמורה המגיעה ליהודית, יש לנכות הסך של 6,618$ שלא נתקבל מהקונים, וראה בהקשר זה, את הערתנו בהמשך לעניין מס הרכישה. ככל שיש ספק בנקודה זו, אני סבור כי יש ליתן למנחם להנות מן הספק, בשל הנזק הראייתי שנגרם לו עקב השיהוי הניכר בהגשת התביעה על ידי יהודית. התביעה הוגשה בשנת 1995 בעוד הדירה נמכרה בשנת 1988, כאשר אפילו לגרסתה של יהודית נודע לה על מכירת הדירה כבר בשנת 1991 (סעיף 20 לתצהירה מיום 30.6.99). ביני לביני נפטר קלמן האב, שיכול היה לתמוך בגרסתו של מנחם, והתנהלו הליכים באשר לצוואתו. הערות לפני סיום 16. המשיבים, יורשיה של יהודית, טענו כי מנחם נהנה מכל העולמות. גם שלשל לכיסו את סכום המשכנתא בסך של 25,000$ - עובדה שעליה אין חולק - וגם השתמש בכספי קצבת המ.ל.ל כדי לשלם את המשכנתא. ברם, מתעודת עובד ציבור (נספח 4 לתיק המוצגים) עולה כי יהודית קיבלה את תשלומי המ.ל.ל לחשבונה בבנק בחדרה, חשבון שנוהל למעשה על ידי מנחם, עד חודש 9/85 בלבד, ומחודש 10/95 החלה לקבל את קצבת המ.ל.ל לחשבונה בבנק בנתניה, חשבון שלמנחם לא הייתה נגיעה אליו. יש בכך לתמוך בטענת מנחם, כי החל מחודש זה ואילך, הוא שפרע את תשלומי המשכנתא מכיסו. 17. הוטרדתי בשאלה אם לא ניתן לראות את העברת הסכום של 25,000$ מקלמן אל מנחם - סכום שנתקבל כהלוואת משכנתא בעסקת מכירת הדירה ליהודית - כמתנה על תנאי מפסיק, והתנאי הוא שמנחם יבנה אגף או חדר בדירתו עבור יהודית, והשווה לע"א 495/80 ברקוביץ' נ. קלימר, פ"ד לו (4) 57. מאחר והטענה לא הועלתה, ולא ברור כיצד נתגלגלו הדברים, והאם השלים מנחם את בניית דירתו אם לאו, איני רואה לעסוק בשאלה זו. מכל מקום, גם אם היה מדובר במתנה על תנאי מפסיק, וגם אם התנאי לא נתקיים, הרי שמדובר במתנה של קלמן למנחם, ולכן הכסף צריך היה לחזור אל עזבונו של קלמן. מאחר ומנחם הוא ממילא היורש הבלעדי של קלמן, מכוח צוואתו האחרונה שקויימה, הרי שבסופה של דרך, אין נפקות לסוגיה זו. 18. מהחומר שבפני נמצאתי למד כי כנגד יהודית נפתחו הליכי גבייה בשל אי תשלום מס הרכישה על עסקת רכישת הדירה מקלמן אביה (ראה, לדוגמה, המכתב מיום 10.1.2000). הצדדים לא העלו נושא זה, ותמהתי מה עלה בגורל החוב. אלא שממכתבו של עו"ד פאר מיום 9.8.2001 וממכתבו של מנחם אל עו"ד בז'רנו, נמצאתי למד כי רוכשי הדירה נטלו על עצמם לשלם את מס הרכישה בסך של 9,748 ₪, כנגד ויתור על יתרת התמורה. מכתבים אלו, צורפו כנספח ג' לבקשה להבאת ראיות נוספות, ויש בהן כדי לתמוך בטענת מנחם, כי יתרת התמורה לא שולמה על ידי הקונים. עם זאת, מאחר ועסקת הרכישה בין קלמן לבין יהודית, הייתה במהותה עסקת מתנה, אני סבור כי קלמן - ומנחם כיורשו - הוא שצריך היה לשאת במס הרכישה, מה עוד שמנחם, כמי שניהל בפועל את עסקאות הנדל"ן במשפחה, היה צריך לדאוג לתשלום המס. לכן, את הסכום של 9,748 ש"ח הנ"ל, ששולם על ידי הקונים, יש לזקוף לזכותה של יהודית, כסכום ששולם עבורה ומגיע לה כחלק מתמורת הדירה שנמכרה. סוף דבר 19. מהסכום של 12,102$ שנפסק בפסק הדין בבית המשפט קמא, יש להפחית הסך של 6,618$ שלא נתקבלו בפועל מרוכשי הדירה. לכן, הסכום לחיוב על פי פסק הדין יעמוד על הסך של 5,484 $ בערכם בשקלים מיום 13.2.89 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך זה ועד התשלום בפועל. לסכום זה יש להוסיף הסך של 9,748 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.3.2001 (תאריך מכתבו של מנחם לעו"ד בז'רנו). כן ישא המערער במחצית אגרות המשפט ששולמו על ידי יהודית בבית המשפט קמא, ובשכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא. לאור התוצאה אליה הגעתי, ישאו המשיבים בהוצאות המערער בסך של 10,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. שיקוזזו מסכום החיוב דלעיל. הפקדון יועבר על ידי המזכירות ישירות לב"כ המשיבים על חשבון החוב. י. עמית, שופט כב' השופט [אב"ד] ש. ברלינר: אני מסכים. ש. ברלינר שופט כב' השופט י. אלרון : אני מסכים. י. אלרון שופט אשר על כן, הוחלט כאמור בסעיף 19 לחוות דעתו של השופט עמית. צוואהירושהביטול מתנה במקרקעיןמתנה