1. מדובר בתביעה לתשלום הפרשי שכר, מענק פרישה ודרגת פרישה בגין עבודתו של התובע כמשגיח כשרות בנתבעת. העובדות: 2. התובע עבד בנתבעת כמשגיח כשרות החל מחודש 4/87 עד לחודש 8/98. 3. על פי המלצת הרופא התעסוקתי, נאסר על התובע להמשיך לעבוד. 4. התובע קיבל דמי מחלה בחודשים שלפני פרישתו לפנסיה. 5. התובע פרש לפנסיה מוקדמת החל מ-12/99 ומקבל מהנתבעת פנסיה בשיעור 30% (נספח נ/2 לתצהיר הנתבעת). 6. התובע תבע הפרשי שכר לחודש 5/99 בשיעור 544 ₪ בגין אי תשלום מלוא שכרו וכן תבע הפרשי שכר לחודש 12/99 בשיעור 105.96 ₪ בגין אי תשלום תוספת פיצול באותו חודש. 7. כן תובע קבלת "תוספת אחוזית - שקלית" בשיעור 6.85% רטרואקטיבית מ-6/96 על פי הסכם הקיבוצי הפלורלי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' לבין מרכז השלטון המקומי ואח' מ-3.3.99 (להלן: "הסכם חריגות השכר" או "הסכם 3.3.99"). התובע מפנה למכתבו של יו"ר ארגון עובדי המועצות הדתיות מיום 12.12.99 שצורף לכתב תביעתו. בעילה זו תובע סך 8,268.03 ₪ על פי פירוט מיום 28.3.01. 8. התובע תובע דרגת פרישה וכן מענק פרישה בשיעור 32,250 ₪ ומפנה למכתבו של שלום בן אבי, מזכיר ארצי של מרכז הסתדרות הפקידים מיום 21.2.00 כעילה לזכאותו לקבלת הסעד הנ"ל. 9. התובע הגיש מעת לעת כתבי תביעה מתוקנים והוסיף עילות תביעה כגון תביעה לקבלת טופס 106 לשנת 2000; שי לחגים עבור פסח וראש השנה לשנת 2000. בריכוז תביעותיו תבע גם הלנת שכר בגין החודשים 11/00 עד 1/00 בטענה, כי מחצית משכורותיו לחודש הנ"ל שולמה לו באיחור. 10. התובע צרף תיק מוצגים מטעמו ובין היתר הסכמים קיבוציים שונים אשר לטענתו חלים על יחסי עבודה שבין הצדדים ומכוחם חלה גם חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות על תנאי עבודתו ומכוחה "חוק הגימלאות" והטבות נוספות שקיבל במהלך עבודתו. התובע מדגיש, כי הנתבעת הינה חלק בלתי נפרד מהמגזר הציבורי וממומנת מתקציב של משרד הדתות ומשרד הפנים המועבר לה דרך עירית ערד. טענות הנתבעת: 11. על יחסי עבודה שבין הצדדים לא חל הסכם קיבוצי כלשהו לרבות ההסכמים הקיבוציים בין ארגון עובדי המועצות הדתיות לבין חבר המועצות הדתיות (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), שכן הנתבעת איננה חברה בארגון מעבידים כלשהו לרבות בחבר המועצות הדתיות (בסיכום טענותיה טענה הנתבעת טענות משפטיות רבות נוספות, אשר זכרן לא בא בכתבי ההגנה מטעמה). 12. הנתבעת מודה בזכאות התובע לקבלת הפרשי שכר לחודש 5/99 - כך עולה מסיכום טענותיה. הפרשי השכר שולמו לטענתה לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק. 13. התובע אינו זכאי להפרשי שכר לחודשים 12/99 לרבות הפרשים בגין תוספת "שקלית - אחוזית" בסך 6.85% וכפי שהגדיר התובע בכתב תביעתו תוספת מכוח "סעיף 29 להסכם". 14. באשר לתביעה למענק פרישה נטען, כי חוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגימלאות") אינו חל על התובע, שכן אין כל הסכם קיבוצי המחיל הוראות "חוק הגימלאות" על הצדדים. לפנים משורת הדין משלמת הנתבעת לתובע פנסיה חודשית. לחילופין נטען, כי בשים לב לותקו של התובע בעבודה ומועד יציאתו לפנסיה מוקדמת לרבות שיעור הפנסיה שמקבל, זכאי התובע למענק בגובה הסכום היוצא מהיוון 1/3 מתוך הקיצבה הכוללת של התובע למשך 36 חודשים שנותרו לו עד להגיעו לגיל 60 שהם 0.12 כפול משכורתו החודשית ולא כפי שתבע התובע בתביעתו (סעיף 26 ו- 27 לכתב התביעה התוקן). בסיכום טענותיה טוענת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי כלל למענק פרישה. 15. הנתבעת שוללת זכאות התובע לדרגת פרישה נוספת בין היתר נטען, כי התובע הועלה בדרגה בחודש 10/98. התובע לא פרט כל עילה המקנה לו זכות לדרגת פרישה. 16. הנתבעת מכחישה זכאות התובע להלנת שכר בגין חודשים 1/01 עד 11/01 כפי שציין בתביעתו המתוקנת מיום 3.6.01 מחמת חוסר פרוט. 17. הנתבעת אינה חולקת על זכאותו של התובע לקבלת תלושי שכר לרבות תלושי פנסיה וטופסי 106. 18. עוד ציינה הנתבעת, כי התובע הפסיק עבודתו בפועל ב-8/98 ועד לתקופה בה יצא לפנסיה מוקדמת (12/99) שהה בתקופת מחלה וזוכה בדמי מחלה לטענתה. התובע שהה בחופשת מחלה כ-4 חודשים מעבר לימי המחלה שעמדו לזכותו והצהירה, כי שומרת לעצמה הזכות לתבוע בעתיד את הסכומים ששולמו לתובע ביתר ומבקשת לקזז את הסכומים ששולמו לתובע ביתר כנגד כל סכום שיפסק לזכותו (הנתבעת לא כימתה את תביעתה בעילה זו במועד הגשת כתב ההגנה). 19. למען שלמות התמונה יצויין, כי תיק זה התעכב קימעה במהלך הדיונים שכן הצדדים המתינו לפסק דין בתיק ס"ק 1112/00 שהתנהל בבית דין זה בדבר החלטה במחלוקת האם הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי של עובדי המועצות הדתיות והוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות חלה על יחסי העבודה שבין הצדדים. בסוגיה זו לא ניתן בסופו של דבר פסק דין שכן הצדדים הגיעו להסכם, טרם מתן החלטה סופית בסוגיה והתייתר הצורך ליתן החלטה בתיק. 20. התובע העיד בעל פה והגיש תיק מוצגים מטעמו. התובע ויתר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של חיים טובים, יו"ר המועצה הדתית ערד שצרף לתצהירו מוצגים רבים אשר חלקם עוסקים בסוגיה של חלות "ההסכם הקיבוצי" על יחסי העבודה שבין הצדדים ולטענתו תומך בגירסת הנתבעת, כי אין "ההסכם הקיבוצי" חל על הצדדים, בין היתר מהטעם, כי הנתבעת אינה חברה בחבר המועצות הדתיות ואינה משלמת דמי חבר למועצות הדתיות. הצדדים הגישו סיכום טענות בכתב. 21. הצדדים הגישו רשימת פלוגתאות: א. האם תביעתו של התובע להפרשי השכר לחודשים 5/99 - 12/99 לוקה בחוסר תום לב? ומה הנפקות לכך? ב. בכפוף לפלוגתא מס' 1, האם זכאי התובע להפרשי השכר לחודשים 5/99 ו-12/99? אם כן - באיזה שיעור? ג. האם זכאי התובע להפרשי השכר לפי סעיף 29 ל"הסכם" כתביעתו? אם כן - באיזה שיעור? ד. האם חוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משלוב}, התש"ל - 1970, חל על התובע והנתבעת ביחסיהם? ה. האם חל על הצדדים ביחסיהם הסכם קיבוצי כלשהו, איזהו? ו. בכפוף לפלוגתא ד' ו-ה', האם זכאי התובע למענק פרישה? אם כן - באיזה שיעור? התביעה להפרשי שכר לחודש 5/99: 22. הנתבעת מודה בזכאות התובע להפרשי השכר שתבע בגין חודש 5/99 ושילמה לתובע סך של 602 ₪ מבלי לציין המועד, אך טוענת, כי שילמה הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 15 לסיכום טענותיה). די בהודאת הנתבעת בחוב כדי לדחות גירסתה, כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב. מוטב וטענה זו לא היתה נטענת כלפי התובע, אשר הגיש מסמכים התומכים בטענתו זו כבר בעת הגשת תביעתו המקורית ולפיכך כל טענות הנתבעת, כי רק לאחר שמיעת חקירתו בבית הדין הובהר לה, כי צודק בתביעתו ורק לאחר שנאלץ להציג דפי חשבון מהבנק השתכנעה בתביעתו - אין לה על מה לסמוך. התובע הוכיח ולו בראשית ראיה עם הגשת תביעתו המקורית ולאחר מכן בעדותו בפני כב' הרשמת (כתוארה אז - י.ה.) את עילת תביעתו וציין מפורשות מהותה. כאשר נטען, כי הנתבעת - כמעבידה לא שילמה מלוא השכר הנטל מוטל על הנתבעת להוכיח, כי אכן שילמה לתובע את שכרו (במקרה הנדון) דמי מחלה במועד. לפיכך דין תביעת התובע בעילה זו להתקבל אם כי אין לחייב את הנתבעת בתשלום שכן החוב נפרע והתובע לא חלק על גירסת הנתבעת בסיכום טענותיה בדבר שיעור החוב שנפרע. התביעה להפרשי שכר לחודש 12/99: 23. התובע ציין לראשונה בחקירתו, כי תובע הפרשי שכר בגין חודש 12/99 בסך 105.66 ₪ ובגין תוספת פיצול שלא שולמה לו לטענתו בחודש הנ"ל. מדובר בחודש בו החל התובע לקבל את תשלומי הפנסיה (עמ' 3 לפרוטוקול וסעיף 9 לתצהירו של חיים טובים). נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח עילת תביעתו. מתוך עיון בתלושי השכר הקודמים לחודש 12/99 ועיון בתלושי השכר שצרף התובע ממועד בו יצא לפנסיה מוקדמת (ת/4) עולה, כי התובע זוכה בתוספת פיצול בסכומים שונים. אין להסיק, כי אכן התובע זכאי להפרש שכר זה בגין חודש 12/99. התובע העיד, כי חושב שמגיע לו תוספת פיצול בשיעור שתבע, אולם אין די בטיעון זה כדי לזכותו בסכום הנ"ל. למותר לציין, כי בתלוש שכר 12/99 קיבל התובע תוספת פיצול בסכום שתבע בתביעתו ולא ניתן להסיק, כי היה זכאי לסכום כפול בגין אותו חודש, כפי שתבע בתביעתו ובסיכום טענותיו. לפיכך די באמור לעיל כדי לדחות התביעה בעילה זו. התביעה להפרשי שכר (תוספת שקלית - אחוזית 6.85%): 24. התובע תובע הפרשי שכר בגין התוספת הנ"ל רטרואקטיבית מיוני 96 וכימת תביעתו. (כתב תשובה לכתב ההגנה מיום 28.3.01 ומוצג מ-7 בתיק המוצגים מטעם התובע). התובע ציין בעדותו (עמ' 5 לפרוטוקול) ובסיכום טענותיו, כי תוספת ההשגחה שולמה לו במקום תוספת כפיים שקיבל בגין עבודתו הפיזית ולפיכך לאור הוראות "הסכם 3.3.99" (נ/3 לתצהיר הנתבעת ומ-6 בתיק המוצגים של התובע) יש לראותו כמי שזכאי לתוספת הנ"ל. בחקירתו ציין התובע, כי בשנת 82 קיבל תוספת כפיים בשיעור 5% ומאז שהחל לעבוד ב-87 קיבל תוספת השגחה. אולם מדובר למעשה בתוספת כפיים ורק שינו את השם. כן העיד התובע, כי העובדה שמקבל 10% בגין תוספת השגחה מזכה אותו בקבלת התוספת השקלית הנ"ל ורק מי שזוכה בתוספת מעבר ל-10% אינו זכאי לקבלת התוספת (עמ' 11 ו-12 לפרוטוקול). התובע הפנה בעדותו למכתבו של רוני זיגלר יו"ר ארגון עובדי המועצות הדתיות (ת/5) בתמיכה לטענתו. 25. התובע לא השכיל להוכיח, כי אכן זכאי לקבלת התוספת הנ"ל רטרואקטיבית מ-6/96 על פי "הסכם 3.3.99" או כל הסכם עבודה אחר החל על הצדדים ולא הפנה להסכם שכזה. סעיף 10 ל"הסכם 3.3.99" דן בתוספת "אחוזית שקלית" (פורסם ב"הסכמים קיבוציים"/ מאת משה פסטרנק בפרק 12.1.13). בסעיף 10.2 ל"הסכם 3.3.99" אליו מפנה התובע בסיכום טענותיו נקבע, כי: "עובדים בדירוגים המנהלי, עיתונאים, הנדסאים וטכנאים, מהנדסים ומח"ר אשר מקבלים או זכאים לקבלת תוספת איזון, ואשר אינם מקבלים תוספת ייחודית כלשהי, יהיו זכאים לתוספת בגובה 6.5% מהשכר המשולב (להלן: "התוספת השקלית - "אחוזית"). בסעיף 10.1 להסכם נקבע, מהי "תוספת ייחודית": "תוספת ייחודית: כל תוספת שכר שבמהותה הינה חודשית, למעט כל אחד מאלה: תוספת שכר מכח הסכמי השכר הארציים של הדירוגים המפורטים בסעיף 10.2 להלן, אשר אינה ניתנת לסקטור מסויים בלבד בתוך אותו דירוג, כגון: גמול השתלמות ותוספת וותק; החזרי הוצאות; כל רכיב שכר המותנה בביצוע עבודה נוספת או בדיווח או בביצוע מטלה מיוחדת או עבודה בשעות השונות מהמקובל, כגון: בפיצול או במשמרות".ו מוסכם בין הצדדים כי תוספת מזכירות בתחנה לשירות הפסיכולוגי ותוספת כפים שאינה עולה על 10% לא ייחשבו לצרכי הסכם זה כתוספת ייחודית. עלתה תוספת הכפיים על 10%, ייחשב רק חלק התוספת העולה על 10% כתוספת ייחודית לצורך סעיף זה. למען הסר ספק, שעות נוספות גלובליות ייחשבו כתוספת ייחודית לצורך סעיף זה". ובין היתר נקבע בסעיף 10.5 כי: "עובדים אשר מקבלים או זכאים לקבל תוספת איזון, ובנוסף לכך מקבלים או זכאים לקבל תוספות יחודיות כלשהן אשר סכומם הכולל עולה על 6.85% מהשכר המשולב אינם זכאים לתוספת השקלית - אחוזית". גירסת התובע, כי תוספת ההשגחה הינה למעשה תוספת כפיים לא הוכחה. אין ספק, כי תוספת השגחה הינה תוספת המוענקת למשגיחי כשרות כתוספת ייחודית לעובד המועסק כמשגיח כשרות. בנוסף התובע זוכה בקבלת תוספת איזון. לפיכך לא זכאי לתוספת השקלית - אחוזית על פי הוראות "הסכם 3.3.99" המשולמת לעובדים שאינם מקבלים תוספות ייחודיות כלשהן. כך גם עולה מפורשות ממוצג נ/8 מיום 18.12.01 החתום על ידי יו"ר ארגון עובדי המועצות הדתיות. 26. לפיכך די באמור לעיל כדי לדחות התביעה בעילה זו. התביעה למענק פרישה: 27. עילת תביעת התובע לקבלת מענק פרישה נסמכת על מכתבו של שלום בן אבי מזכיר ארצי של מרכז הסתדרות הפקידים מיום 21.2.00 (ת/2). 28. אין ספק, כי עמדה של מזכיר האיגוד המקצועי הרלוונטי בדבר זכויות להן זכאי עובד כביכול אינה יכולה להוות מקור משפטי לזכות ועל התובע להצביע על הסכם, חוזה או חוק המעניק לו זכות זו. 29. טענת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי למענק פרישה שכן "חוק הגימלאות" אינו חל בעניניו של התובע, אף טענה זו יש לדחות ולו מהטעם, כי ככל שעולה מהראיות שבתיק לרבות מכתבה של רינה הללי בדבר שיעור הפנסיה ששולמה לתובע (ת/1), כי התובע מקבל פנסיה תקציבית לפי "חוק הגימלאות" ולפיכך יאמר, כי ניתן לראות חוק זה כחלק מהסכם העבודה שעל פיו נהגו הצדדים בפועל בתקופת עבודתו של התובע לרבות מקור לזכויותיו השונות שקיבל במהלך עבודתו, מבלי צורך לדון בסוגיה המשפטית שהעלתה הנתבעת בכתבי טענותיה. 30. ובאשר לעצם הזכות. הנתבעת הודתה בכתבי הגנתה, כי התובע זכאי למענק פרישה בשיעור שליש אחוז מתוך הקיצבה הכוללת של התובע בגין התקופה בין מועד הפסקת עבודתו בפועל לבין המועד בו היה אמור לצאת לפנסיה בגיל 60 (סעיף 27 לכתב ההגנה לרבות כתב ההגנה המתוקן). 31. בתצהירו של חיים טובים ובסיכום טענותיה חזרה בה וטענה, כי התובע אינו זכאי למענק פרישה על פי סעיף 22 (א) (2) ל"חוק הגימלאות" שכן התובע קיבל החל מ-12/99 פנסיה בשיעור 30% ואילו היה התובע עובד בשירות הנתבעת עד הגיעו לגיל 60 היה מקבל פנסיה בשיעור אחוזי נמוך מהפנסיה הנ"ל (27.66% במקום 30%) ולכן הסכום היוצא מהיוון הפרשי הקיצבה על פי סעיף 22 (א) (2) הוא אפס ולפיכך אינו זכאי למענק לאור הוראות סעיף 22 לחוק. 32. יצויין, כי הבסיס לחישוב שנעשה הן בתצהיר והן בסעיף 9 לסיכום הטענות באשר לותקו של התובע אינו מדוייק. בסעיף 9 ג לתצהיר מטעם הנתבעת וכן בסעיף 53 לסיכום הטענות צויין, כי התובע עבד בפועל בשירות הנתבעת 11.33 שנים. עובדה זו אינה נכונה שכן התובע החל עבודתו ב-4/87 ואומנם עבד בפועל עד 8/98 אולם, יש לקבוע תקופת הותק עד למועד בו יצא לפנסיה מוקדמת, היינו 12/99. במועד זה צבר 12 שנים ו-9 חודשי שנות ותק (כך עולה מתלושי השכר שצורפו לתצהיר מטעם הנתבעת ומחישוב ארטמתי של התקופה. לפיכך היה זכאי ל-26% פנסיה בגין שנות הותק (ראה מכתבה של רינה הללי מיום 4.1.01 - נ/2) וליתר דיוק לשיעור גימלה בסך 1/4% 25. במועד בו יצא התובע לפנסיה מוקדמת היה בן 57.5 שנים (סעיף 53 א ו-ב לסיכום טענות הנתבעת) לפיכך אילו היה התובע עובד בשירות הנתבעת עד הגיעו לגיל 60 היה זכאי ל-5% נוספים, היינו ל-1/4% 30 גימלה. אולם התובע, במועד יציאתו לפנסיה מוקדמת קיבל גימלה בשיעור 30%, לפיכך זכאי למענק פרישה על פי ההפרש שבין הקיצבה שהיה זכאי לה בזמן פרישתו (טרם הגיעו לגיל 60) ובין הקיצבה שהיה זכאי לה עם הגיעו לגיל 60, היינו מדובר בהפרש של 1/4% ולא - אפס כפי שצויין בסיכום טענות הנתבעת. 33. מי מהצדדים לא הגיש חישוב מטעמו. 34. בנסיבות אלה החישוב יעשה על ידי הממונה על תשלום הגימלאות בנציבות שירות המדינה חישוב אשר יחייב את הצדדים. 35. הנתבעת תשא בתשלום ההפרש של מענק הפרישה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ-1.12.99 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לדרגת פרישה: 36. התובע תובע דרגת פרישה תוך הפניה למכתבו של שלום בן אבי (ת/2). האמור במכתב הנ"ל אינו יכול להוות עילת תביעה מהנימוקים שפורטו לעיל. 37. התביעה הנ"ל לא פורטה במסגרת הפלוגתאות שבין הצדדים. 38. התובע בעדותו אינו מפרט את מהות התביעה ועילתה אלא טוען, כי קיבל דרגת +9 (עמ' 5 לפרוטוקול). עיון בכתבי טענותיו האחרות אין בהם כדי ללמוד מהי הדרגה אשר התובע טוען, כי אכן זכאי לה ומהו מקור הזכות. 39. מעיון בתלושי השכר שצרפה הנתבעת עולה, כי במועד יציאתו של התובע לפנסיה דרגתו היתה דרגה 9 (11/99) והחל מ-12/99 זוכה בדרגת פרישה +9 (ראה גם ת/1). 40. לפיכך, התובע לא השכיל להוכיח תביעתו לדרגת פרישה ודינה להידחות. התביעות הנוספות: 41. התובע לא חזר בסיכום טענותיו על תביעותיו להלנת שכר בגין החודשים 11/00 עד 1/00. התובע גם לא העיד על כך וסוגיה זו לא פורטה בפלוגתאות שסוכמו על דעת הצדדים. לפיכך יש לראותו כמי שזנח תביעתו בעילה זו. אין ספק, כי התובע זכאי לקבלת טופסי 106 או לתלושי שכר ואם אכן לא קיבל אותם עד כה רשאי לפנות לנתבעת ישירות והנתבעת הצהירה, כי תמציא כל מסמך לתובע, לפיכך אין כל צורך ליתן החלטה אופרטיבית בנדון. 42. בסיכום טענותיו פרט התובע תביעה נוספת, שזיכרה לא פורט בכתבי תביעותיו או בפלוגתאות, היינו לחייב את הנתבעת להשיב לו את תוספת פיצול 10.4% ותוספת השגחה בשיעור 10% ולא ציין לאיזו תקופה. כפי שעולה מתלושי השכר שהציג התובע (ת/4), עולה, כי תוספות אלה שולמו עד לחודש 6/02 אולם, כפי שצויין לעיל, עילת תביעתו זו לא פורטה בין עילות התביעה לרבות בפלוגתאות שסוכמו בין הצדדים, אלא בסיכום הטענות, לא נשמעו ראיות בתמיכה לתביעה זו ולפיכך אין מקום לחייב הנתבעת בתשלום כלשהו. יצויין, כי הנתבעת בסיכום טענותיה טענה, כי התובע אינו זכאי לתוספת פיצול ותוספת השגחה במסגרת משכורתו הקובעת לפנסיה ובכל מקרה טענה, כי אינו זכאי לתוספות הנ"ל במסגרת דמי המחלה שקיבל. 43. הנתבעת בסיכום טענותיה חוזרת על טענת הקיזוז שטענה בכתבי ההגנה מטעמה ואולם לראשונה מפרטת, כי התובע זוכה בימי מחלה ביתר במשך כל תקופת עבודתו ולפיכך נטען על ידה לראשונה, כי השכר ששולם לתובע בחודשים 8/98 עד 11/99 שולם בטעות (הכוונה לדמי המחלה ששולמו לתובע) ומבקשת לקזז יתרת חוב התובע בסך 60,361 ₪ מכל סכום שיפסק לתובע, אם ייפסק. אין מקום להעתר לתביעת הקיזוז של הנתבעת. למותר לציין, כי לא פורטה בפלוגתאות שצוטטו לעיל. כמו כן, הטענה הועלתה באופן כוללני ולקוני ביותר בכתבי ההגנה ורק בתצהירו של חיים טובים צורף נספח באשר לימי המחלה שניצל התובע במהלך כל תקופת עבודתו (נ/5). הנתבעת לא כימתה את תביעת הקיזוז שציינה בכתבי הגנתה ואין ספק, כי כאשר נטענת טענת קיזוז כספית, יש לכמת הסכום בכתבי הטענות ולא בסיכום הטענות ללא כל בסיס עובדתי וראייתי לסכום הנטען. לפיכך, גם אם התובע לא הכחיש בחקירתו את ימי המחלה שניצל, אין בכך כדי להעתר לתביעת הקיזוז מכל הנימוקים שפורטו לעיל ובמצטבר. למעלה מן הדרוש יצויין, כי התובע שהה בחופשת מחלה על פי הסדר בינו לבין הנתבעת, ללא כל עוררין, ועל כך העיד בפניי (עמ' 4 לפרוטוקול). לפיכך, העלאת הטענה בדבר תשלומים ששולמו לתובע ביתר רק בתגובה לתביעת התובע לקבלת זכויותיו - הינה טענה שהועלתה בחוסר תום לב. לסיום: 44. הנתבעת חזרה בסיכום טענותיה ופרטה טיעונים משפטיים שונים בתמיכה לטענתה, כי "ההסכם הקיבוצי" אינו חל על יחסי העבודה שבין הצדדים. אמנם התובע לא חקר את המצהיר מטעם הנתבעת, אך אין די בעובדה זו כדי לדון ולפסוק בסוגיות אלה, על סמך טיעוני הנתבעת. למותר לציין, כי חיים טובים לא יכול היה להעיד על אמיתות תוכנם של המסמכים שצורפו לתצהירו ועל כך גם הנתבעת אינה חולקת. כמו כן, הנתבעת הפנתה את תשומת ליבי לעובדה, כי ניתנה החלטה, כי אין להגיש ראיות שלא באמצעות עורך המסמך. אמנם, החלטה זו ניתנה באשר לראיות התובע - אולם חלה גם על הצגת ראיות וטיעונים מטעם הנתבעת. ולבסוף יצויין, כי לצורך הכרעה בסכסוך הנוכחי, גם הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי אין צורך ליתן החלטה בסוגיה. הוכח כי שכרו של התובע לרבות דירוגו המינהלי, תוספות שונות שקיבל במהלך עבודתו וזכאותו לקבלת פנסיה תקציבית נובעים מהסכמים והסדרים קיבוציים החלים במגזר הציבורי וברשויות המקומיות. כן הוכח, כי במשך השנים נהגו הצדדים כאילו חל עליהם "ההסכם הקיבוצי" מכוחו זוכה התובע בתנאי עבודתו הנ"ל. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה, כי זכויות אלה נובעות מהסכם אישי כלשהו. לסיכום: 45. א. תביעת התובע לקבלת הפרשי שכר לחודש מאי 99 - מתקבלת (ההפרשים שולמו). ב. תביעת התובע לקבלת מענק פרישה - מתקבלת בחלקה (סעיף 34 - 35 לפסק הדין). ג. תביעת התובע להפרשי שכר לחודש 12/99, דרגת פרישה ותוספת אחוזית-שקלית - נדחית. 46. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בשיעור 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. 47. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. כשרותתוספות שכר