1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה, בה ביקש לשלם לו דמי לידה לתקופה שמיום 1/3/02 ועד לתום תקופת הזכאות לדמי לידה. 2. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 9/6/02, בטענה שהתובע אינו זכאי לדמי לידה מאחר שהוא לא נעדר מעבודתו, אלא עבד מביתו כרגיל. 3. כנגד כך - הגיש התובע את התובענה שבפנינו. בכתב התביעה (שהוגש לפני שהתובע היה מיוצג על ידי עו"ד), טען התובע כי בתקופת חופשת הלידה הנטענת הוא ישב בביתו וטיפל בתינוק שנולד לו, ואשתו היא זו שעבדה וניהלה באותה עת את החברה שבבעלות בני הזוג. 4. הנתבע טען בכתב הגנתו כי התובע אינו זכאי לדמי לידה באשר הוא המשיך לעבוד ולנהל את החברה שלו מביתו, וכי הוא לא עדר מעבודתו כנדרש בסעיף 56 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). אלה עובדות המקרה 4. התובע נשוי לאריאלה לוי (שתיקרא להלן: "אריאלה"). לבני הזוג יש 4 ילדים. האחרון בהם, יהונתן, נולד ביום 13/1/02. 5. התובע ואריאלה הם בעלי המניות בחברת "אריגל הסעות ותחבורה בע"מ" (שתיקרא להלן: "החברה"). החברה עוסקת במתן שירותי הסעה באמצעות כלי רכב שלה ובאמצעות קבלנים. 6. התובע הוא מנכ"ל החברה ואריאלה היא מנהלת החשבונות שלה. בחברה מועסק גם סדרן הסעות שאחראי על מערך ההיסעים. התובע אחראי על כך שהחברה תתפקד כראוי. בנוסף לכך, הוא מטפל באופן ישיר בגביית חובות מלקוחות החברה וביחסי הציבור של החברה, הוא זה שמחליט בענייני הצעות מחיר של החברה. אריאלה מטפלת בעיקר בהנהלת החשבונות. היא מקלידה למחשב החברה את הנתונים על ההוצאות וההכנסות, היא מנפיקה חשבוניות ללקוחות החברה, היא דואגת לביצוע התשלומים שעל החברה לשלם. 7. הן התובע והן אריאלה הם מורשי החתימה של החברה. לשם משיכת שיקים של החברה די בחתימת אחד מהם. בדרך כלל - רק אריאלה חותמת על שיקים של החברה, וזאת לאור העובדה שהיא זו שמטפלת בענייני כספים. 8. גם התובע וגם אריאלה רשומים כעובדי החברה. החברה מוציאה להם תלושי משכורת ומשלמת להם תשלומי שכר. על פי עצת רואה החשבון של החברה, שכרו החודשי של התובע הוא בסך 6,000 ₪ נטו ושכרה החודשי של אריאלה הוא בסך 2,500 ₪ נטו. 9. כאמור לעיל, ביום 13/1/02 נולד יהונתן, בנם של אריאלה ושל התובע. אריאלה יצאה לחופשת לידה ביום הלידה או כיומיים לפני כן (היא מסרה גרסאות סותרות בענין זה). בזמן שאריאלה היתה בחופשת לידה, היתה עובדת של החברה שהחליפה אותה, אך התובע לא היה מרוצה מתפקודה. התברר כי היא הוציאה חשבוניות שגויות, הלקוחות פנו בענין זה אל התובע והתובע הורה להוציא חשבוניות זיכוי. התובע חש כי בהוצאת החשבוניות השגויות היתה פגיעה באמינותו (או באמינותה של החברה). 10. גם במהלך חופשת הלידה שלה - חתמה אריאלה על שיקים של החברה. כפי הנראה (הנתבע לא טען אחרת) הדבר לא מנע מהנתבע לשלם לאריאלה את דמי הלידה. 11. ביום 1/3/02, הפסיקה אריאלה את חופשת הלידה שלה וחזרה אריאלה לעבוד במשרדי החברה. הנתבע שילם לאריאלה דמי לידה לתקופה שמיום 13/1/02 ועד יום 28/2/02 (כלומר, 6 שבועות ו-5 ימים). 12. ביום 1/3/02, במקביל לשובהּ של אריאלה לעבודה - יצא התובע לחופשת לידה. הוא שהה בבית עם יהונתן התינוק. 13. לטענת הנתבע, כאמור לעיל, גם בתקופה שבה שהה התובע בחופשת לידה, הוא המשיך לעבוד ולנהל את החברה מביתו. (התקופה הרלוונטית לתובענה היא זו שנמשכת עד להשלמת 12 שבועות הזכאות לדמי לידה. מאחר שאריאלה קיבלה דמי לידה בעבור 6 שבועות ו-5 ימים, הזכות של התובע לדמי לידה היא לכל היותר למשך 5 שבועות ויומיים, כלומר - מיום 1/3/02 עד יום 6/4/02). 14. אין אנו מקבלים את טענת הנתבע. הטעמים לכך - יפורטו להלן. 15. חקירתם הנגדית של התובע ושל אריאלה, בעת שנחקרו על ידי ב"כ הנתבע עסקה רבות בשאלת המניעים של התובע לצאת לחופשת לידה. אכן, ניתנו שתי גרסאות בשאלה מדוע יצא התובע לחופשת ליד ה (הקשיים בעבודה בחברה בהעדרה של אריאלה ורצונו של התובע לשהות זמן רב עם בנו התינוק), אך אנו סבורים שאין כל נפקות לשאלה מדוע יצא התובע לחופשת לידה. זכאותו של התובע לדמי לידה אינה תלויה בשאלה מה גרם לו לצאת לחופשת לידה. שאלת המניע ליציאתו של התובע לחופשת לידה, היתה יכולה להיות רלוונטית, בעקיפין, במקרה שהיתה מחלוקת עובדתית על השאלה אם התובע יצא לחופשת לידה. במקרה של ספק בשאלה אם התובע יצא לחופשת לידה, אזי שאלת המניע היתה יכולה לסייע בהכרעה העובדתית במחלוקת זו. אולם, בעניינו של התובע, אין מחלוקת על כך שהוא יצא לחופשת לידה. נוכח טענותיו של הנתבע, המחלוקת היא בשאלה אם בזמן חופשה הלידה - התובע עבד והמשיך לנהל את החברה מביתו או שמא לא עשה כך. לפיכך, אין אנו רואים כל משמעות לשאלה מדוע התובע יצא לחופשת לידה ועלינו להתמקד בשאלה אם התובע עבד בעת חופשת הלידה. 16. אין חולק שהתובע לא היה מנותק לחלוטין מהחברה בזמן חופשת הלידה. גם לגרסת התובע, קרה לפעמים שהגיעו שיחות טלפוניות בענייני עסקי החברה והוא ענה להן. התובע גם לא שלל לחלוטין את האפשרות שבאו אליו לביתו אנשים שאריאלה הפנתה אותם אליו והוא שוחח עמם בביתו. 17. על סמך הראיות שהובאו לנו, אין באפשרותנו לקבוע באופן מדוייק את האינטנסיוויות של דיבוריו של התובע בענייני החברה (בשיחות טלפוניות שהגיעו אל התובע, בשיחות טלפון יזומות על ידיו או בביקורים של אנשים בביתו). אולם, אין לנו כל ראיה על כך שמידת המעורבות של התובע בענייני החברה בתקופה שמיום 1/3/02 ועד יום 6/4/02, היתה רבה או אף משמעותית. ברור לנו שהיא היתה פחותה בהרבה מאשר במהלך העבודה הרגיל. 18. העדים היחידים ששמענו היו התובע ואריאלה. בעדויותיהם הם ייחסו לתובע מידה מועטה יותר של דיבורים בענייני החברה מאשר נאמר מפיהם לחוקרת הנתבע (נ/1 ו-נ/4). אולם, גם אם נניח שהגרסאות הנכונות הן דווקא אלה שנרשמו בהודעות שגבתה החוקרת, לא יהיה בכך כדי להביא לקביעה שהתובע עסק בענייני החברה בצורה בלתי סבירה השוללת את היותו בחופשת לידה. לכל היותר ניתן לקבוע שמדי פעם טלפנה אריאלה אל התובע להתייעץ עמו בענייני החברה, מדי פעם אף התובע עצמו טלפן ללקוח שלא שילם את חובו, וייתכן שהיו מקרים שבהם אנשים שהגיעו למשרדי החברה, הופנו על ידי אריאלה לדבר עם אבי בביתו. בחינת זכאות התובע לדמי לידה 19. בס"ק (ב), (ג) ו-(ד) לסעיף 49 לחוק, נאמר: "(ב) המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: (1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1) בשינויים המחויבים; (2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לענין סעיף זה, 'היום הקובע' - היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר; (3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(ו). (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה: (1) תקופה של ששה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה; (2) תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה; (3) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים. (ד) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53, 55, 54 ו-56, בשינויים המחויבים". 20. בפסקאות (1) ו-(2) לסעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, שהוזכר בסעיף 49(ב) לחוק, נאמר כך: "(1) עובד שאשתו ילדה, יתן לו מעבידו חופשת לידה חלקית, בתקופת חופשת הלידה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, אם התקיימו כל אלה: (א) אשתו זכאית לחופשת לידה והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה; (ב) אשתו עבדה בתקופה האמורה בפסקה משנה (א). (2) שר העבודה והרווחה יקבע כללים לביצוע הוראות פסקה (1), ובין השאר כללים בדבר חובת מסירת הודעה למעביד על ידי שני בני הזוג. ". 21. מהעובדות שקבענו לעיל, עולה שכנדרש בסעיפי החוקים שצוטטו, התובע יצא לחופשת לידה לאחר שאשתו היתה בחופשת לידה לפחות ששה שבועות, אשתו של התובע עבדה בזמן חופשת הלידה של התובע, ועקרונית - הוא זכאי לדמי לידה, כפוף לאמור בסעיף 56 לחוק, שאליו נתייחס להלן. 22. בסעיף 56 לחוק (הוא הסעיף שעליו מסתמך הנתבע, כאמור בסעיף 3 לכתב ההגנה), נאמר: "המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה: (1) בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה ...". סעיף זה חל גם על בן-זוגה של מי שילדה, על סמך האמור בסעיף 49(ד) לחוק, כמפורט לעיל. הן מלשון הסעיף עצמו והן מהאמור בהלכה הפסוקה, עולה שגם מבוטח שעובד בזמן חופשת הלידה שלו, מחוץ למשק ביתו, אינו צפוי לשלילה אוטומטית ומלאה של דמי הלידה עקב כך. הסמכות לשלול דמי לידה נתונה לנתבע, ועליו להפעיל שיקול דעת בענין זה ולשקול אם העבודה מחוץ למשק הבית מצדיקה שלילה כלשהי של דמי הלידה, ואם כן - באיזו מידה. ברור שטרם הפעלת שיקול הדעת בענין זה, כמו בכל מקרה שבו מופעל שיקול דעת על ידי רשות מוסמכת - על הנתבע לאפשר למבוטח זכות טיעון באותו ענין, כמתחייב מעיקרי הצדק הטבעי. 23. בענייננו, הנתבע לא גילה מה עמד ביסוד שיקול הדעת שהופעל עת הוחלט לשלול מהתובע את מלוא דמי הלידה. למעשה, הנתבע לא טען כלל כי הוא הפעיל שיקול דעת כלשהו. הנתבע גם לא הראה כי התובע קיבל הזדמנות לטעון בפני הנתבע טרם ההחלטה אם לשלול ממנו את דמי הלידה. כל התנהגותו של הנתבע בעניינו של התובע מעלה כאילו הנתבע יצא מתוך ההנחה שאם התובע עבד במהלך חופשת הלידה - הרי שזכותו לדמי לידה נשללת, שלילה מלאה ובלתי מותנית. 24. בדב"ע נב/13-0 מירון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 82, דן בית הדין הארצי לעבודה בהוראת סעיף 56(1) לחוק (שהיה סעיף 103(1) לנוסח החוק מתשכ"ח), ואמר: "עלינו לדון איפוא בשאלה המשפטית האם בדין הפעיל המוסד לביטוח לאומי את שיקול דעתו לפי סעיף 103(1) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה אינו קובע כי עובדת שעבדה בזמן חופשת הלידה מאבדת את זכותה לדמי לידה, בדומה לעובד העובד עבודה סדירה בשכר בימי חופשתו. ומאבד את זכותו לדמי חופשה (סעיף 12 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951). על-פי סעיף 103(1) הנ"ל, רשאי המוסד לשלול את הזכות לדמי לידה של עובדת אשר עבדה בתקופת חופשת הלידה. לא נאמר בחוק אם צריך שהעבודה תהיה סדירה או בלתי סדירה או שתהיה כרוכה בתשלום שכר אם לאו, 'אך יש להניח שרק לאיסור עבודה בשכר התכוון המחוקק' (ע' בר-ניב, חוק הביטוח הלאומי, בע' 52). לגבי סמכות אשר חוק הביטוח הלאומי העניק למוסד לביטוח לאומי, והכרוכה בהפעלת שיקול דעת, ההלכה היא כי 'בית-דין זה איננו שם עצמו במקום פקיד התביעות, אלא שוקל את שאלת סבירותה של אי-הפעלת הסמכות' ... כמו כן, נפסק בנושא זה כי 'בדרך כלל, אמנם לא יעמיד בית-הדין שיקוליו הוא במקום שיקולי הרשות, אך יחזיר העניין לרשות, תוך מתן הנחיות לעניין השיקולים הרלבנטיים' ..." (שם, 88). 25. מכאן, שככלל, אם מתברר שנפל פגם בשיקול דעתו של הנתבע בעת הפעלת (או בהעדר הפעלת) שיקול דעת שניתן לו - יש להשיב את הענין אל פקיד התביעות, עם הנחיות להפעלת שיקול הדעת. אולם, לא תמיד חל הכלל האמור. לעתים נכון לסטות ממנו. כך למשל קבע בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נג/213-0 אלקיים - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), שגם הוא עסק בשאלת הזכאות לדמי לידה. בדב"ע נג/213-0 הנ"ל נדון עניינה של מבוטחת שהגישה את תביעתה לדמי לידה לאחר שחלפה תקופת שיהוי לפי סעיף 296 לחוק (סעיף 128 לחוק בנוסחו הישן, לפני תיקונו האחרון). בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בנסיבותיו של אותו מקרה לא היה נכון לדחות את התביעה מחמת שיהוי. על פי ההלכה הפסוקה שהיתה קיימת באותה עת (טרם תיקונו של סעיף 296 לחוק), נקבע שיש לדחות טענות שיהוי לגבי תביעות הנסמכות על תעודות רשמיות, שאין צורך בהוכחת עובדות לשם ההחלטה בהן, וזאת - ככל שהתביעה הוגשה תוך 7 שנים מיום שנוצרה העילה. על סמך אותה הלכה, דחה בית הדין הארצי לעבודה את טענת השיהוי שהעלה הנתבע. עם זאת, בית הדין הארצי היה מודע לכך שהזכאות לדמי לידה אינה תלויה רק בתעודות הרשמיות בדבר הלידה עצמה, אלא תלויה גם בשאלה אם המבוטחת עבדה בזמן חופשת הלידה. בענין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה כך: "האם יש בעובדה שלא ניתן להוכיח כיום אם עבדה המערערת בתקופת חופשת הלידה אם לאו, כדי להצדיק את החלטת פקיד התביעות של המוסד שלא לשלם לה את דמי הלידה? מחד גיסא, המערערת טענה, כי לא עבדה באותה תקופה וכי נשכר עובד לבצע את העבודה במקומה. כך גם הצהיר בעלה בפנינו. מאידך גיסא, ברור מרישומי המוסד, כי לא דווח על העסקת עובד באותה תקופה. בהקשר זה יצויין, כי מתגובת בא-כוח המוסד לא ניתן ללמוד אם נבדקו גם מסמכי בעלה בכל הנוגע והמתייחס לתשלום דמי ביטוח. אין לנו צורך בהליך זה להכריע בשאלה על מי נטל ההוכחה שעובדת לא עבדה שלא במשק ביתה בתקופת חופשת הלידה. בעניינינו מדובר במשק משפחתי, שבו שני בני הזוג עובדים. מדיווח פקיד התביעות עולה, כי המשק העסיק לעתים עובדים, ומשק חקלאי מעצם טיבו אינו מצדיק העסקת אותו מספר עובדים משך כל השנה. לאור כל האמור, נראה לנו, כי מן הראוי שהמערערת תיהנה מן הספק, כך שאנו מקבלים את הערעור ומחייבים את המוסד לשלם למערערת דמי לידה. ". עינינו הרואות, גם כאשר הראיות שהיו בפני בית הדין הארצי הצביעו על ספק ממשי בגרסת המבוטחת על כך שהיא לא עבדה ונשכר עובד אחר למלא את מקומה (ספק הנובע מכך שלא היו דיווחים על עובד אחר), לא מצא בית הדין הארצי לנכון להשיב את עניינה של אותה מבוטחת אל פקיד התביעות על מנת שישקול כיצד להפעיל את סמכותו, אלא בית הדין הארצי הפעיל את שיקול דעתו בעצמו, וקבע כי נכון שהמבוטחת שם תיהנה מהספק. גם בתי הדין האזוריים לעבודה לא נמנעו מלהפעיל את שיקול דעתם במקום הנתבע, במקרים המתאימים. כך למשל, פסק בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בתיק ב"ל (י-ם) 1236/02 לוי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם): "מתן שיקול דעת לרשות אינו פוטר אותה מהפעלת מבחנים של סבירות ומדתיות ואינו נותן לרשות המנהלית מחסה מפני בדיקת תוכנו של שיקול הדעת - סבירותו, מדתיותו וכיוצ"ב. כאמור מטרת המחוקק היתה שעובדת תשאר בחופשת לידה עם הצאצא שזה עתה נולד לה ותשאר בתקופת חופשת הלידה מחוץ למעגל העבודה, כדי שתוכל לטפל בעולל הרך ותתאושש מהלידה. מי שלא תעשה כן עלולה להפסיד את דמי הלידה כולם או מקצתם. התגובה המנהלית, ביחס למי שבכל זאת עובדת בחופשת הלידה, צריכה להיות מדתית וסבירה ונגזרת בין היתר מהיקף וטיב העבודה שעבדה. במקרה זה לא ראינו מה טעם יש בהפחתת דמי הלידה במחצית בהתיחס לעבודה בתמ"י - הרי שם כלל לא עבדה בחופשת הלידה. יש גם לזכור שהעבודה שעבדה כאמור בכובעל'ה בחופשת הלידה היתה מוגבלת ומצומצמת בהיקפה. לא מצאנו שהיתה התאמה כלשהי בין היקף העבודה שעבדה להיקף שלילת דמי הלידה. נהפוך הוא הנתבע למעשה שלל דמי הלידה בסכום השווה לכל הזכות, לדמי לידה, שהיתה לתובעת בגין עבודתה בכובעל'ה. החלטה כזו כנראה על פניה, חורגת מהותית ממתחם הסבירות ולוקה בחוסר מידתיות המצדיק התערבות בה. בית הדין רשאי כאמור לבחון את שיקול הדעת ובמקרה זה מסקנתנו הינה שהנתבע רשאי היה להפחית את דמי הלידה אך שיעור ההפחתה חורג ממתחם הסבירות. במקרה דנן מהראיות עולה כי התובעת עבדה, בכובעל'ה במהלך חופשת הלידה בהיקף שלא עולה על 10% ולפיכך אין מקום להפחית את דמי הלידה בגין העבודה בתמ"י. ". מהמצוטט עולה שבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מצא לנכון לקבוע במקום הנתבע מה אמור להיות שיעור ההפחתה של דמי הלידה. באופן דומה נהג גם בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, במספר מקרים. לדוגמא, בתב"ע נו/857-0 רוס - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), שם קבע, בין השאר, כך: "... כיוון שלא הוכח שהתובעת עבדה בעת חופשת הלידה, עבודה בשכר - יש לקבוע שלא הוכחה כל סיבה לשלילת זכותה לדמי לידה. אגב אורחה יצויין- שבמכתב המל"ל על דחיית תביעתה של התובעת (צורף לתביעתה) נכתב רק שאינה זכאית לדמי לידה בגלל שלא צברה תקופת אכשרה. לכן כלל לא ברור מתי ובאיזה שלב בכלל שקל פקיד התביעות את שלילת דמי הלידה בגין טענה שהתובעת עבדה שלא במשק ביתה. לפיכך, משקבעתי שהתובעת התחילה לעבוד ... ולא הוכחה סבירות שיקול הדעת שהפעיל פקיד התביעה בשלילת דמי הלידה ועל מה נסמך הוא - זכאית היא לדמי לידה כחוק. " 25. אנו סבורים שבענייננו, יש לנהוג באופן דומה לחריגים שעליהם דובר לעיל. גם בתובענה שבפנינו לא הוכחה סבירות שיקול הדעת שהפעיל פקיד התביעות בעת שהחליט לשלול מהתובע את מלוא דמי הלידה בטענה שהוא עבד בעת חופשת הלידה. לא זו בלבד, אלא שלא הוכח שהופעל שיקול דעת כלשהו. גם בענייננו הוכח שהתובע לא עבד - תמורת שכר - בעת חופשת הלידה שלו. עוד הוכח כי ככל שבעת חופשת הלידה עסק התובע בענייני החברה, הרי שהעיסוק לא היה אינטנסיווי, אלא היה סביר (שיחות טלפוניות ואולי גם ביקורים ושיחות בעל פה). עיסוק מעין זה, כשהוא נעשה במידה שאינה דומה כלל למידת האינטנסיוויות של עבודתו הרגילה של התובע בחברה, וכאשר הוא סביר - אינו אמור לשלול את הזכאות לדמי לידה. אין הגיון בכך שכאשר מבוטח נמצא בחופשת לידה, הוא יפסיד את דמי הלידה רק בשל כך שמתייעצים עמו טלפונית בנושאים שהוא רגיל לעסוק בהם. 26. לנתבע היתה הזדמנות להפעיל כדין את שיקול דעתו, כלומר - לבחון במדוייק את היקף התעסקותו של התובע בענייני החברה בעת חופשת הלידה שלו, לתת לתובע זכות טיעון ולאחר מכן להחליט - במנומק - על אופן הפעלת שיקול הדעת לפי סעיף 56(1) לחוק. תחת זאת, נהג הנתבע כאוטומט השולל זכאות לדמי לידה בשל הטענה על כך שהתובע עבד במהלך חופשת הלידה. בנסיבות אלה, ומאחר שכאמור לעיל הוכח לנו שהיקף התעסקות התובע בענייני החברה בזמן חופשת הלידה היה סביר - אין אנו סבורים שיש טעם להשיב את הענין לנתבע, ואנו מחליטים לקבל את התביעה, וקובעים כי התובע זכאי לדמי לידה בגין התקופה שמיום 1/3/02 ועד יום 6/4/02. לסיכום 27. אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי על הנתבע לשלם לתובע דמי לידה בגין התקופה שמיום 1/3/02 ועד יום 6/4/02. 28. דמי הלידה יהיו על פי שכרו הרגיל של התובע, כמפורט בטופס התביעה לדמי לידה - נ/3. (אמנם, בעת שמיעת עדותו של התובע על אופן קביעת שכרם של בני הזוג בחברה, סברנו כי ייתכן שאין לקבל את עמדת התובע בקשר לשיעור שכרו, אלא שמקובלת עלינו טענת ב"כ התובע, בסיכומיו, על כך שענין שיעור השכר כלל לא היה בין הפלוגתאות בתובענה זו. הנתבע לא התייחס לכך בכתב ההגנה שלו ולא באופן אחר. הוא הדין בענין קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין החברה. הנתבע לא טען מאומה בענין זה, ומשהענין אינו כלול בפלוגתאות - אין אנו רואים את עצמנו נדרשים להיכנס לשאלה זו). 29. בהתחשב בעובדה שהתובע היה מיוצג רק בחלק מהליכי הדיון בתובענה, בהתחשב בכך שהתובע גרם הוצאות לנתבע בכך שלא התייצב לאחת הישיבות שבה ניתן פסק דין כנגדו, ובהתחשב בכך שגרסת התובע לא היתה עקבית - אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/11/04, אם לא ישולמו קודם לכן. 30. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ז' בתשרי תשס"ה, 22 בספטמבר 2004, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) לידהדמי לידהשאלות משפטיות