דוגמא לערעור על ועדה רפואית של המל"ל

1. בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים במסגרת תביעת נכות מעבודה מיום 18/1/04 (להלן - "הועדה לעררים") אשר החליטה לדחות את ערעורו של המערער. 2. הרקע העובדתי: 2.1 המערער יליד 1957 עבד עד לחודש יוני 2002 כפועל בשרות קבוצת לב אופיר בע"מ. 2.2 ביום 13/11/01 נפגע המערער בעת עבודתו, עת פתח קונטיינר התמוטטו עליו גלילים של צינורות חשמל. 2.3 המערער נפגע בעמוד שדרה מותני וצווארי ובארבעת גפיו והובהל אל בית החולים לניאדו בנתניה. 2.4 המערער שהה בתקופת אי כושר שארכה 24 ימים ונסתיימה בתאריך 7/12/01. 2.5 עם תום תקופת אי הכושר שב המערער לעבודתו, אך פוטר בחודש יוני 2002 עקב נכותו התפקודית והפגיעה בהיקף ובטיב עבודתו. 2.6 ביום 1/6/02 עמד המערער בפני ועדה רפואית ראשונה אשר קבעה כי למערער נכויות זמניות כדלקמן: 30% מתאריך 8/12/01 ועד 31/12/01. 10% מתאריך 1/1/02 ועד 31/1/02. כמו כן, קבעה הועדה הרפואית כי החל מיום 1/2/02 נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור של 0%. 2.7 בחלוף הזמן חלה החמרה במצבו של המערער וביום 21/10/03 עמד המערער בפני ועדה רפואית לאור בקשתו להחמרת המצב. הועדה מדרג ראשון שדנה ביום 21/10/03 קבעה כי לא חל כל שינוי במצבו של המערער ועל החלטה זו ערער בפני הועדה לעררים. 2.8 ביום 18/1/04 עמד המערער בפני ועדה רפואית לעררים אשר קבעה כי לא חל כל שינוי במצבו, ונכותו הצמיתה בגין התאונה נותרה 0%. על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. 3. עיקרי טענות המערער 3.1 המערער טוען כי שגתה הועדה בכך שקבעה שמחלת טרשת העורקים שפרצה אצל המערער אינה קשורה לתאונה. לטענתו, החלטת הועדה בטלה מעיקרה מאחר ולא נמנה על חברי הועדה מומחה בתחום כלי הדם. 3.2 המערער טוען כי שגתה הועדה מאחר ולא הרימה את הנטל המוטל עליה, עת טענה לניתוק קשר סיבתי בין מחלת הטרשת ממנה סובל המערער לבין התאונה. ב"כ המערער מציין כי מחלת הטרשת יכולה להתפרץ לאחר תאונה כפי שארעה למערער. 3.3 המערער טוען כי שגתה הועדה כאשר בצעה למערער בדיקה לקונית בתחום כלי הדם. 3.4 המערער מטיל דופי בהחלטת הועדה מאחר ולטענתו לא נמקה אותה כראוי. 3.5 ב"כ המערער טוען כי נפל פגם בהחלטת הועדה מאחר ולא דנה בהפעלת תקנה 15. 3.6 ב"כ המערער מבקש מבית הדין למנות מומחה מטעמו, אשר ידון בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הטרשת ובשיעורי הנכות של המערער או לחלופין להחזיר את הענין לועדה אחרת אשר תכלול מומחה בתחום כלי הדם שידון באפשרות התפרצות מחלת הטרשת כתוצאה מהתאונה. 3.7 בנוסף מציין כי נפלה טעות בפרוטוקול הועדה מאחר והמערער לא שב לעבודתו עובר לתאונה כפי שצויין בסעיף 14 לפרוטוקול הועדה. 4. להלן בתמצית טענות המשיב: 4.1 קיימת החלטה חלוטה של הועדה אשר קבעה למערער 0% נכות. ב"כ המשיב טוען כי על הועדה היה אך ורק לבדוק האם מצבו של המערער השתנה לרעה לעומת ההחלטה מיוני 2002. ב"כ המשיב מציין כי הדרג הראשון של הועדה מינה יועץ חיצוני בתחום כלי הדם (להלן: חוות דעתו של ד"ר אסף) אשר קבע כי אין החמרה ומצבו של המערער אינו קשור לתאונה. 4.2 ב"כ המשיב מציין כי בדרג השני ישב הרכב ראוי של הועדה אשר כלל, כירורג, אורטופד ונוירולוג ועפ"י הפסיקה אין לדרוש מועדה לכלול מומחים בתת התמחות מסויימת, אלא אם הוגשה חוות דעת מומחה מטעם המערער אשר סותרת את מסקנות הועדה ואז יש צורך במומחה באותו תחום ספציפי כדי שיתמודד עם חוות הדעת. ב"כ המשיב מציין כי במקרה שבפנינו לא הוגשה חוות דעת נגדית ולכן די בכך שנכח בועדה כירורג ואין צורך בכירורג מתחום כלי הדם. ב"כ המשיב מציין כי בפני הועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר אסף - כירורג כלי דם אשר שלל כל קשר סיבתי לתאונה. 4.3 ב"כ המשיב מציין כי בפני הועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר לנה שהינו כירורג אורטופד ואכן בועדה ישב אורטופד שהתייחס במפורט למצבו של המערער והסביר מדוע אין הועדה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר לנה, וזאת משום שד"ר לנה הסתמך על ממצאים אשר לא הופיעו בממצאי הבדיקה הקלינית. 4.4 לענין חובת ההנמקה טוען ב"כ המשיב כי בסעיף 23 לפרוטוקול הועדה קיימת הנמקה מפורטת ולענין נטל ההוכחה מציין כי על המערער להוכיח קשר סיבתי ואין מוטל על הועדה הנטל להוכיח את העדרו. ב"כ המשיב מציין כי בית הדין אינו מתערב בממצא רפואי ובאופן הבדיקות שהינו נושא רפואי מובהק. 4.5 ב"כ המשיב טוען שאין לדון בהפעלת תקנה 15 משלא נקבעו אחוזי נכות רפואיים. 4.6 ב"כ המשיב מבקש לדחות את הערעור משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה. 5. המסגרת המשפטית: 5.1 סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}, התשנ"ה - 1995 (להלן-החוק) שכותרתו "קביעת דרגת נכות מעבודה" קובע לאמור: "א. רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות - 1. אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. 2. את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות. (א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104 (א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות" 5.2 סעיף 123 לחוק שכותרתו "ערעור" קובע, כי החלטת הועדה הרפואית ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. סמכות הועדה היא סמכות מקצועית - רפואית המחייבת לימוד העובדות, ניתוחו ותרגומן של הפגימות והליקויים לשפת אחוזי הנכות (דב"ע לח/01-65 יהושע זינגר - המל"ל, פד"ע ז' 213). 5.3 במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213). אך כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה, לפי שיקול דעתה הרפואי, את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרם על ידי הפגימות ואם לא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע לג/40-0 יוסף דולזר - המל"ל, פד"ע ד 407). 5.4 על פי ההלכה הפסוקה, קביעתה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית הדין (עב"ל 9/60 המל"ל - שאול כליף, פב"ל ו 39) ואין בית הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הועדה הרפואית או לעקפה, כן לא ישים בית הדין עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות (דב"ע לו/6-0 רובחי אלחטיב - הועדה הרפואית לערעורים והמל"ל, פד"ע א 157; פב"ל יא 337) ולא יעמיד דעתו תחת דעתה של הועדה לענין ממצא עובדתי מבחינה רפואית (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב - המל"ל פד"ע ב' 133). 6. מן הכלל אל הפרט: 6.1 לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקול הועדה ובפרוטוקול קדם הערעור בפני כב' הרשמת ויסמן, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. לא מצאתי בנימוקי הערעור שום נימוק משפטי להתערבות בקביעת דרגת הנכות של המערער אשר נקבעה ע"י הועדה הרפואית לעררים, מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא התייחסה למסמכים הרפואיים שבפניה, לרבות חוות דעתו של ד"ר לנה (לגבי דרך התייחסותה לחוות דעתו זו נתייחס בהמשך). העובדה כי ועדת העררים לא מקבלת את טענות המערער באשר להחמרה במצבו, אין משמעה כי החלטתה שרירותית. 7. הפעלת תקנה 15 7.1 תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, שכותרתה סטיות קובעת כדלקמן: "(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה ... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ - 20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה מוגבלת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) בוטל. (ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר איתה נקבעה דרגת הנכות ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה". 7.2 את תקנה 15(א) יש ליישם לפי דרגת הנכות "נטו" של המבוטח היינו אחוזי הנכות בגין התאונה, לאחר ניכוי מצב קודם, תוך זיקה לאמור בתקנה 15(ד). הגדלת אחוזי הנכות מכח תקנה 15 יכולה להעשות רק במסגרת אותו הליך שבו נקבעה דרגת הנכות הצמיתה (דב"ע נג/30-01 המוסד לביטוח לאומי - מועדה, פד"ע כו 169). אם בהליך לפי תקנה 36 לא קבעה הועדה הרפואית שחלה החמרה בפגימה, או שנתגלתה פגימה חדשה כתוצאה מן התאונה, היא אינה יכולה להפעיל את סמכותה לפי תקנה 15, (דב"ע לו/308-01 המוסד לביטוח לאומי - מרזוק, לקט ועדות רפואיות 120. מאוזכר ברמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, ד"ר שאול קובובי עמ' 225). רק כאשר נקבע שחלה החמרה, יש מקום לדון בהפעלת תקנה 15. 7.3 בהליך זה נקבעה למערער דרגת נכות של 0%. צא ולמד, משלא נקבעו אחוזי נכות אין הועדה מוסמכת לדון בהפעלת תקנה 15 ולבחון את זכאותו של הנפגע לסטיה. 8. התייחסות לחוות דעתו של ד"ר לנה 8.1 הלכה פסוקה היא כי הועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לה, התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/15-0 אשר בטרמן - המוסד, פד"ע ב' 147). חובת ההתייחסות חלה אף על חוות דעת רפואית שהובאה בפני ועדה רפואית. הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע לד 258-0 יגאל הגיג - המוסד, פד"ע ו' 225). 8.2 אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה ויתכן להתייחס אליה גם במילים קצרות (דב"ע לב 120-0 צבי מנחם - המוסד, פד"ע ד' 73; דב"ע נא/122-99 חיים ריזלר - המוסד, פד"ע כ"ג 169). 8.3 לועדה הרפואית הוגשה חוות דעתו של ד"ר ג. לאנה אשר נערכה ביום 9/5/03. 8.4 ד"ר לאנה בחוות דעתו קבע כי למערער נותרה נכות בגין פגיעותיו בשיעור של : - 10% נכות לפי סעיף 11(2) ב', בגין פגיעה בכלי הדם, רגל ימין. - 10% נכות לפי סעיף 11(2)ב', בגין פגיעה בכלי הדם, רגל שמאל. - 10% נכות לפי סעיף 37 5 א', בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי. - 10% נכות לפי סעיף 37 7 א', בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני. 8.5 בפרק סיכום ומסקנות מציינת הועדה כך: "הועדה.... בחוו"ד של ד"ר לאנה מ-9/5/03 ואינה מקבלת את מסקנותיו. עפ"י ממצאי הבדיקה הקלינית אין כל הגבלה בעמ"ש צווארי או מותני ואין החמרה לעומת הבדיקה בועדה מדרג I. מבחינה וסקולרית מדובר במחלת עורקים טרשתית עם הפרעה משמעותית בזרימה בעיקר ברגל ימין ובינונית ברגל שמאל. התהליך הטרשתי המדובר אינו קשור ואינו יכול להיות קשור לחבלה. גם אם לטרשת הניכרת בעורקיו לא היה ביטוי קליני קודם לתאונה. הטרשת הינה תהליך איטי ומתפתח עד שההפרעה בזרימה מקבלת משמעות תפקודית. הקשר לחבלה הוא מקרי בהחלט. מבחינה נוירולוגית אין נכות קלינית לאור הבדיקה. בסיכום אין החמרה". הועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר לאנה התיחסות ענינית ומנומקת, הועדה אף הצביעה על מה שנחשב בעייניה כטעות ונמקה את שלילת המסקנה שבחוות הדעת. הוועדה הסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנתו באשר להגבלה בעמ"ש ואף נמקה את החלטתה ובנוסף הסבירה את מסקנתה בנוגע למחלת העורקים הטרשתית וציינה כי הקשר לחבלה הוא מקרי בהחלט, בנוסף ציינה כי מבחינה נוירולוגית אין נכות קלינית. 9. באשר לטענת ב"כ המערער בנוגע להרכב הועדה, לא נמצאה טעות משפטית בהרכב הועדה שכלל כירוג ואורטופד. אכן על פי ההלכה הפסוקה אין הכרח כי בהרכב הועדה ישתתף מי שיש לו תת התמחות בנושא העומד לדיון (ראה דב"ע תש"ן 19-0 המוסד לביטוח לאומי - בריטבלד, פד"ע כא 485). 10. לענין הטעות שנפלה בפרוטוקול בקשר לחזרתו של המערער לעבודה אין בטעות זו כדי לשנות מהתוצאה. ראשית, עובדה זו אינה רלוונטית לקביעת המצב הרפואי שכאמור לא הוביל לקביעת אחוזי נכות. שנית, עובדה זו רלוונטית בעיקרה לצורך הפעלת תקנה 15 וכאמור במקרה זה אין מקום להפעלה. 11. קביעתה של הועדה הרפואית מחייבת את בית הדין ובבואי לבחון את חוות דעתה, נחה דעתי, כי לא נפלה טעות בשאלה שבחוק, הועדה לא חרגה מסמכותה, לא התבססה על שיקולים זרים ואף התייחסה לחוות הדעת אשר הובאה בפניה, התייחסות עניינית ומנומקת. 12. משכך הם פני הדברים, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, הערעור נדחה. ניתנה היום י"ז בחשון, תשס"ה (1 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים. אילן איטח, שופט רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית