1. זוהי תביעה בה מבקשת התובעת מבית הדין: כי יורה לנתבעת לשלם לה הפרשי שכר בין שכרה לבין שכרו של מר בראשי, אשר לטענתה מילאה את תפקידו בצירוף פיצויי הלנה; להורות לנתבעת לעדכן את שכרה השוטף בהתאם לדרגה 10, תוספת אחוזית של 40% ותוספת אחזקת רכב בהתאם לדרגת ניידות ד'; ולהוציא צו מניעה שיאסור על הנתבעת לנכות משכרה של התובעת כל סכום בגין הפרשי שכר שקיבלה. 2. הרקע לתביעה א. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש 12/93 בתפקיד רכזת כספים במחלקה הטכנית. ב. ביום 20/3/95 החליטה מליאת הנתבעת להעביר את מר בראשי, אשר כיהן לטענת התובעת כחשב שכר והיה יו"ר ועד העובדים, מתפקידו וזאת בשל ניגודי אינטרסים ובשל שימוש בלתי תקין במידע שהיה בידו בתוקף תפקידו כחשב שכר (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). ג. לאחר ההחלטה על העברת מר בראשי מתפקידו כחשב שכר, פירסמה הנתבעת בתחילת חודש 4/95 מכרז לתפקיד חשב שכר (נספח ב' לכתב התביעה). ד. התובעת הגישה מועמדותה למכרז, ואולם ועדת הקבלה בחרה במר אבנר כהן אשר עבד קודם לכן במדור הנהלת חשבונות (נספח ג' לכתב התביעה). ה. סמוך לאחר בחירתו לתפקיד, ויתר מר כהן על התפקיד והנתבעת הציעה את התפקיד לתובעת. ו. בהתאם למכתבה של הגב' משעלי, מנהלת כח אדם ומשאבי אנוש בנתבעת, מיום 13/6/95 נקבע, כי התובעת תשמש בתפקיד חשב שכר בהיקף משרה של 50% לתקופת ניסיון של שלושה חודשים (נספח ד/1 לכתב התביעה). בהתאם למכתב הגב' משעלי מיום 18/1/96 אושרה הגדלת היקף משרת התובעת רטרואקטיבית ליום 1/8/95 להיקף משרה מלאה. לטענת התובעת, עם כניסתה לתפקיד חשבת שכר סוכם עימה כי תקבל את מלוא הזכויות ותנאי השכר המגיעים לה בתפקיד חשבת שכר ואינם נופלים מתנאי השכר של העובד אותו החליפה בתפקיד - מר בראשי. ז. ביום 19/1/97 התקיים מכרז נוסף לתפקיד מנהל מדור שכר בנתבעת והתובעת זכתה בו. לטענת התובעת, מכרז זה התקיים בעקבות מסע השמצות אשר ניהל מר בראשי כנגדה בניסיון לפגוע בתפקידה ובשכרה, מסע אשר גרם לנתבעת לקיים מכרז נוסף לתפקיד חשב המועצה, מכרז אשר הוגדר בשם - מנהל מדור שכר. ח. ביום 3/12/96, פנתה התובעת לראש המועצה, מר מויאל בטענה כי על אף העובדה שהיא ממלאת את מקומו של מר בראשי מחודש 6/95 לא עודכן שכרה בהתאם לאוגדן תנאי שרות פרק 4-2.4.3 המצטט את סעיף 26 לחוקת העבודה (נספח ו' לכתב התביעה). ט. בתגובה לפניתה זו הורה ראש המועצה לגזבר המועצה בחודש 4/97 לשלם לתובעת מחצית הפרשי השכר בתחולה מיום 20/6/95 וזאת מאחר שהיתה זכאית לדעתו בגין התקופה הנ"ל רק למחצית ההפרש בין שכרה לבין שכר חשב השכר אותו החליפה (נספח ז' לכתב התביעה). י. גזבר המועצה ערך את חישובי הפרשי השכר וקבע בחודש 5/97 כי לתובעת מגיעים הפרשים בסך 40,571.57 ₪, וזאת בגין עבודתה עד לחודש 4/97 (נספח ט' לכתב התביעה). במשכורת 4/97 שולמו לתובעת הפרשי שכר אלה, ושכרה לא עודכן. יא. ביום 16/12/97 הלין מר בראשי, יו"ר ועד העובדים, על תשלום ההפרשים לתובעת, תוך שהוא דורש לקבל הסברים על התשלום (נספח י' לכתב התביעה). יב. לטענת התובעת הנחה ראש המועצה לתדהמתה, את הגב' משעלי, להורות לה להשיב את הפרשי השכר שקיבלה בסכום מעל לסך 12,566 ₪. לטענת התובעת, בהוראה זו הסתמך ראש המועצה על חישוב אחר השונה מהחישוב עליו הורה במכתבו, נספח ז' ובכך הפר את הסיכום בינו לבין התובעת. יג. לטענת התובעת, על פי הסיכום בינה לבין הנתבעת, על הנתבעת לשלם לה שכר שווה לשכר ששילמה למר בראשי עובר להעברתו מתפקידו, וזאת גם אם סיכום זה עומד בניגוד לעמדת נציגות העובדים. יד. לטענת התובעת, לחלופין ובמצטבר על פי הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק שכר שווה לעובדת ולעובד), הגיע לה שכר שווה לשכרו של מר בראשי בשל העובדה, כי ביצעה אותה עבודה שביצע מר בראשי. טו. לחלופין טענה התובעת כי מגיעים לה הפרשי שכר על פי סעיף 26 לחוקת העבודה לפיו עליה לקבל את מלוא ההפרש שבין שכרה לבין שכר העובד אותו החליפה בשל העובדה כי עבדה בתפקיד למעלה משנה או לכל הפחות את מחצית ההפרש עבור שנת העבודה הראשונה ואת מלוא ההפרש לגבי כל התקופה שלאחר מכן. 3. א. ביום 29/9/97 הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני ולצו עשה זמני אשר יאסור על הנתבעת לנכות משכרה עד לבירור התביעה העיקרית מחד ויורה לנתבעת לעדכן את שכרה השוטף בהתאם לסיכום הדברים שבין הצדדים והוראות החוק, מאידך. ב. בהחלטתו מיום 30/9/97 הורה בית הדין לנתבעת, כי עד למתן החלטה אחרת לא ינוכה משכרה של התובעת כל סכום מהסכומים ששולמו לה כשכר והטבות נילוות. 4. א. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את טענות התובעת לרבות את הסעדים הנתבעים. ב. לטענת הנתבעת, התובעת מונתה לתפקיד של חשבת שכר והובטח לה כי תקבל שכר על פי המגיע לעובד במועצה בתפקיד חשב שכר ללא קשר למר בראשי אשר כיהן גם כסגן גזבר, תפקיד אותו לא מילאה התובעת. ג. הנתבעת טענה כי עידכנה את שכרה של התובעת כדין על פי חוקת העבודה, וכי לא עידכנה את שכרה לרמת שכרו של מר בראשי באשר לא מילאה את התפקיד אותו מילא ולכן אין לראות בהתנהגותה הפליה בניגוד לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד. ד. עוד נטען על ידי הנתבעת לעניין החזרי התשלום, כי בעקבות בדיקה מחודשת נדרשה התובעת להחזיר כספים ששולמו לה ביתר. בדיקה זו נערכה, לטענת הנתבעת, על ידי אנשי מקצוע תוך חישוב מעודכן ההולך לקראת התובעת ומקנה לה תוספת הפרשי שכר שאף הם הוקנו לה לפנים משורת הדין. התשלומים ששולמו לה ביתר נערכו, לטענת הנתבעת, בהתבסס על תחשיב אשר התובעת ערכה לעצמה וזכה לאישורו של ראש המועצה תוך ניצול מעמדה ובהתעלמות ממנהלת כח האדם, ותוך ניצול קיומו של גזבר חדש במועצה. 5. כעולה מסיכומי התובעת ותצהירה, זכאותה להפרשי השכר נסמכת על שלושה: הבטחה מהנתבעת, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוקת העבודה. לפיכך, יבחן בית הדין האם זכאית התובעת להפרשי שכר מכח הבטחה ו/או הסדר קיבוצי ו/או מכח הדין. 6. א. בתצהירה, העידה התובעת: "עם כניסיתי לתפקיד חשבת השכר של המועצה, סוכם עמי כי אקבל את מלוא הזכויות ותנאי השכר המגיעים לי בתפקיד חשבת שכר ואשר אינם נופלים מתנאי השכר של העובד, שאותו החלפתי בתפקיד, מר אהוד בראשי, אך התבקשתי להבליג זמן מה עד יעבור זעמו של יו"ר הוועד" (סעיף 8 לתצהיר). "כאמור, על פי הסיכום שהוסכם ביני לבין המועצה, עם כניסתי לתפקיד חשבת השכר של המועצה, הייתי אמורה לקבל את מלוא הזכויות ותנאי השכר כפי שקיבל קודמי בתפקיד, מר אהוד בראשי. אלא שחרף סיכום הדברים, לא עודכן שכרי בהתאם" (סעיף 12 לתצהיר). משנשאלה התובעת בבית הדין לעניין ההבטחה העידה, כי הסיכום היה בינה לבין גב' משעלי (עמ' 1), כשהגב' משעלי הבטיחה לה להשוות את תנאיה לתנאיו של מר בראשי: "כל מה שקיבל, את תקבלי גם" (ע' 11 ש' 23). ב. כתימוכין לגרסתה העידה התובעת את מר שרהבני אשר היה פעיל בוועד העובדים, והעיד כי ראש המועצה הבטיח לתובעת באופן מפורש כי "שכרה של ירדני יהיה כמו שכר של אהוד, כל שקל שהוא קיבל או יקבל היא תקבל" (עמ' 18 ש' 30-29). ג. ואולם, לאחר שבית הדין עיין בחקירת התובעת, בתצהירי הנתבעת, חקירות הצדדים, ובראיות הנתבעת, מעדיף בית הדין את גרסת הנתבעת לפיה לא סוכם עם התובעת בשום שלב כי תנאיה יושוו לתנאיו של מר בראשי. ד. התובעת לא הצליחה להמציא בפני בית הדין כל אסמכתא בכתב לפיה הנהלת הנתבעת הבטיחה להשוות את תנאיה לתנאיו של מר בראשי. כל שהיה בידיה להציג היה מכתבו של מר שרהבני משנת 96 אשר הבטיח לה כי תנאיה יושוו לתנאיו של חשב השכר הקודם (ת/1), "לשכרו של חשב השכר הקודם" נכתב לה ולא לשכרו של מר בראשי. ה. משעומתו מר מויאל, יו"ר המועצה וגב' משעלי, מנהלת כח האדם במועצה עם טענת התובעת להבטחה כאמור, העידו כי לא הבטיחו השוואה כאמור. גב' משעלי העידה בתצהירה: ”יתר על כן, המבקשת נפגשה עמי מספר פעמים, על מנת לדון בנושא שכרה, במסגרת פגישות אלה הבהרתי למבקשת מפורשות, כי היא אינה זכאית לתוספות השכר, אותן מקבל סגן גזבר המועצה, אשר במסגרת תפקידו שימש גם כחשב השכר של המועצה” (סעיף 8 לתצהיר התשובה לבקשה לצו מניעה זמני). ובתצהירה המשלים העידה: "לתובעת לא הובטחו כל תוספות שכר חריגות או מיוחדות, וזו לא ראתה עצמה זכאית לתוספות חריגות" (סעיף 14 לתצהיר). ובחקירתה הנגדית בבית דין לעבודה: ”ש. מפנה לסעיף 14 לתצהירך את מדברת על הבטחות. מקריא... ע"י מי לא הובטח, ההבטחות לא כללו חריגות ותוספות. ת. כתבתי שלתובעת לא הובטחו תוספות שכר חריגות ומיוחדות (עמ' 47, ש' 31-48 ש' 1). ש. היו הבטחות כלשהן. ת. כתבתי שלא.” (עמ' 48 ש' 5-4). מר מויאל העיד בחקירתו בבית הדין: ”ש. האם היתה הבטחה בע"פ שהיא תקבל אותה המשכורת ברגע שתהיה בתפקיד. ת. כל מה שהיה מגיע לה בתור חשבת שכר בתפקיד, יש בעיה אחת שהיתה שאדון בראשי היה סגן גזבר, ובמסגרת תפקידו הוסיפו לו תוספות ועל זה היה ויכוח האם אותה תוספת תקבל ירדנה או לא" (ע' 24 ש' 22-19). "ש. היתה לך שיחה איתה והובטח לה שהיא תקבל משכורת מסויימת כשתכנס לתפקיד. ת. כמו שמקבל חשב שכר" (ע' 25 ש' 13-12) ו. זאת ועוד התובעת התקבלה לתפקידה כחשבת שכר לאחר פרסום הנתבעת מכרז לתפקיד אותו מילאה (נספח ה1 לתצהיר גב' משעלי). במכרז זה נקבע כי המשרה הינה: מנהל מדור שכר במתח דרגות 8-6. מכאן, משניגשה התובעת למכרז ידעה מהו מתח הדרגות לו תזכה באם תזכה במכרז. ז. הנה כי כן מחקירות הצדדים ומראיות הנתבעת עולה כי לתובעת לא ניתנה הבטחה לא בעל פה ולא בכתב להשוואת תנאיה לתנאיו של מר בראשי ואף משניגשה למכרז ידעה מהם תנאי התפקיד. 7. א. על פי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד. סעיף 2: "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבדוה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך; הוראה זו תחול גם לעניין כל גמול אחר, שנותן מעביד לעובד או עבורו בקשר לעבודתו" סעיף 3: "עבודות שוות ערך: יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות" לטענת התובעת, משביצעה במסגרת תפקידה את כל העבודה שביצע מר בראשי, זכאית היא למלוא השכר ששולם למר בראשי. ב. אמנם, בתצהירה העידה התובעת כי מר בראשי מילא את תפקיד חשב השכר בנתבעת, ומשוויתר מר אבנר כהן על תפקיד זה, אליו נבחר במכרז, הוצע לה התפקיד על ידי המועצה בהסכמת ועד העובדים (סעיפים 7-4 לתצהיר). ואולם, כבר בראשית חקירתה הודתה כי הגדרתו של מר בראשי היתה סגן גזבר ולא חשב שכר, כאשר היא לא היתה מועמדת לתפקיד סגן גזבר (עמ' 5 ש' 23-18). ג. מעדותם של מר שרהבני ושל גב' משעלי עלה, כי מר בראשי לא רק הוגדר בהגדרת תפקיד שונה אלא גם היה בעל סמכויות נוספות. בחקירתו העיד מר שרהבני: ”ש. האם נכון לומר שאהוד קיבל תוספות שכר שהיו מעבר לתפקידו כפי שהוא ביצע אותן. ת. אתה מתכוון לסגן גזבר? ש. כן. ת. חיובית” בתצהירה העידה הגב' משעלי, כי כחשב שכר קבוע של המועצה כיהן מר א. בראשי אשר בשלב מסויים הפך להיות גם סגן גזבר של המועצה (סעיף 4 לתצהיר). ובחקירתה הציגה את תחומי האחריות והנושאים עליהם הופקד סגן הגזבר (ב/2) תוך שהיא מציינת, כי סגן גזבר אחראי בפני הגזבר על מחלקת הנהלת חשבונות (עמ' 40 ש' 19). ד. משעלה מחקירת העדים כי התובעת לא החליפה את מר בראשי בתפקידו, אלא מר בראשי כיהן בנוסף לתפקידו גם בתפקיד סגן גזבר, תפקיד בעל סמכויות רבות יותר, אין לומר כי הנתבעת נהגה בהפליה בתשלום שכרה של התובעת. 8. על פי סעיף 26 לחוקת העבודה החל על התובעת: "א. אם יוטל על עובד לשמש באופן זמני "ממלא מקום" של בעל משרה גבוהה יותר (בהעדרו של בעל המשרה מחמת מחלה, חופשה ממושכת, חופשת השתלמות ממושכת, או שלא נמא עובד מתאים למשרה הגבוהה יותר וכיו"ב) יקבל "ממלא המקום", לאחר שלושה חודשי עבודתו הראשונים ולמשך שנה אחת, "תוספת תפקיד". שיעור תוספת התפקיד הוא מחצית ההפרש בין משכורתו לבין המשכורת המשתלמת לנושא המשרה הגבוהה יותר, אם ימשיך העובד לשמש במשרה הגבוהה יותר, למעלה משנה אחת, יקבל את מלוא ההפרש שבין משכורתו לבין המשכורת המשתלמת לבעל המשרה הגבוהה יותר, אם תימשך העבודה של ממלא המקום למעלה משנתיים, תדון הרשות יחד עם ועד העובדים והמרכז, בעניין מעמדו ודרגתו של העובד. ב. במקרה והעובד יועבר באופן קבוע מתפקידו לתפקיד גבוה יותר, תינתן לו הדרגה הצמודה לתפקיד הגבוה יותר". מכאן, מששימשה התובעת כממלאת מקום עד להיבחרה במכרז היה על הנתבעת לחשב את "תוספת התפקיד" על פי מחצית ההפרש שבין משכורתו של חשב השכר לעומת משכורתה הקודמת כרכזת כספים, במחלקה הטכנית וזאת למשך שנה אחת ולאחר מכן לשלם לה את מלוא ההפרש. 9. מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת לא זכאית היתה לתנאי שכרו של מר בראשי, אלא לתנאי השכר של חשב שכר כפי שנתקבלה תחילה בהצעת הנתבעת, ולאחר מכן נבחרה במכרז. לפיכך, קובע בית הדין כי דין התביעה להידחות, וכי כדין ניכתה הנתבעת את הפרשי השכר אשר שולמו שלא כדין. 10. הצו הזמני מיום 30.9.97 בטל והכספים המעוכבים בידי התובעת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד לחזרתם לנתבעת. 11. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מר אלבז, נציג ציבור א. תיבון, אב"ד משרה