1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, ימי חופשה, הפקדות לקופת גמל, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיטורים. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה, אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מן העדויות, שהעידו הצדדים בבית הדין: א. התובע עבד בתפקיד ניהולי בנתבעת החל משנת 1991 ועד ליום 31 דצמבר 2000 עת פוטר על ידי הנתבעת (מכתב הפיטורין מסומן ת/1). ב. התובע השתכר משכורת חודשית בנתבעת בסך של 11,924 ₪ ברוטו (משכורת חודש דצמבר מסומנת ת/2). ג. התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים במועד סיום עבודתו, סל של 117,252 ₪. ד. בתאריך 31 לדצמבר 1992 נפתחה עבור התובע קופת תגמולים "גדיש". הנתבעת הפרישה לקופה הן את חלק המעביד בשיעור 5% והן את חלק העובד בשיעור 5%. לא נוכו כספים ממשכורתו של התובע כהפרשות לקופה. בחודש נובמבר 1999 הפסיקה הנתבעת את ביצוע ההפרשות לקופת הגמל. ה. בחודש דצמבר 1994 נפתחה עבור התובע פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הביטוח מנורה ואשר בה הופקדו כספים בגין רכיבי גמל ופיצויי פיטורים כמקובל. ו. במכתב מטעם הנתבעת מיום 11/2/01 בנושא התחשבנות סופית מציינת הנתבעת במפורש כי קופת הגמל גדיש וביטוח המנהלים מנורה נפתחו עבור התובע (ת/6 לכתב התביעה). ז. בעת סיום עבודתו של התובע העבירה הנתבעת את הבעלות בקופת הגמל גדיש ובביטוח המנהלים לידי התובע. התובע משך את כל הכספים שנצברו לטובתו הן בביטוח המנהלים והן בקופת הגמל. ח. מעבר לשחרור הכספים סרבה הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים ועל כן סך כל פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע הוא את שנצבר לו בביטוח המנהלים בסך של 62,727 ₪. ט. הנתבעת טענה כלפי התובע כי הכספים שהופרשו לקרן "גדיש" הינם במקום פיצויי פיטורים וכי התובע קיבל כספים בעודף מהנתבעת. י. מאז חודש 8/99 ועד חודש 5/00 התובע לא עבד עקב מחלה ומחודש 5/00 ועד לפיטוריו עבד התובע באופן חלקי בלבד. יא. במשך כל תקופת מחלתו של התובע החל מ8/99 הנתבעת שילמה לתובע את מלוא שכרו. יב. הנתבעת לא שילמה לתובע במשך כל תקופת עבודתו תשלומי דמי הבראה. יג. התובע פנה לנתבעת במכתב ביום 14.3.01 בבקשה לסיים עימו גמר חשבון לרבות פיצויי פיטורים, קופות הגמל גדיש והבראה ונענה בשלילה אף פניות ב"כ לנתבעת הושבו ע"י ב"כ הנתבעת בשלילה וטענה כי לתובע שולמו כספים ביתר. יד. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני ביה"ד נחקרו התובע ומנהל הנתבעת מר בונה על תצהיריהם ההכרעה 3. עיקרה של המחלוקת נשוא תביעה זו היא זכאות התובע להפרש פיצויי פיטורים והאם יש לראות בכספים אשר הופרשו לקופת "גדיש" קופת גמל לחסכון אליה התחייבה הנתבעת להפריש עבור התובע בנוסף לשכרו וללא כל קשר לזכותו לפיצויי פיטורים, או כטענת הנתבעת כספים אלה שהפרישה הנתבעת במהלך השנים לקופת הגמל וביטוח המנהלים הם כספיה ומששוחררו לתובע הם משמשים חלף פיצויי פיטורים, אשר היה על הנתבעת לשלם לתובע. ההלכה 4. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה מקום בו משתלמים תשלומים לקופת גמל הם יוכרו כתשלומים על חשבון פיצויי פיטורים רק בשעה שבתקנון הקרן שבה מופקדים הכספים נקבעה הזיקה בין הפיטורים והזכות לקבלת הכספים (דב"ע מב3-133/ מוסדות חינוך-פלדמן) במקרה שלפנינו הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי בתקנון הקרן נקבעה הזיקה בין הפיטורים והזכות לקבלת הכספים (דב"ע נו/3-35 חברת אס.סי.פי תעשיות תוכנה - דני רווה). ולפיכך כבר בראשית הדיון ניתן לקבוע כי הכספים שנצברו בקופת הגמל אינם כספים שנועדו לתשלום פיצויי פיטורים. 5. יתרה מכך, בפס"ד פלדמן טענה המעבידה כי יש לזקוף כספים שהופקדו על ידה לחסכון עבור העובד, על חשבון פיצויי פיטורים, וכי אי ביצוע הזקפה יגרום לתשלום כפל של פיצויי פיטורים. כב' הש' קבע בפסק הדין כי: "אכן, הצורך במניעת תשלומי כפל אינו שנוי במחלוקת, אבל במה דברים אמורים? במקרה שהכספים אשר העובד קיבל מקופת גמל או מוסד אחר לביטוח סוציאלי, או ממוסד בנקאי, אכן הופקדו שם לצורך פיצויי פיטורים, ובתקנות הקרן שבה מופקדים הכספים נקבעה זיקה בין הפיטורים והזכות לקבלת הכספים...והרי לא כל הפרשת סכומים על ידי מעביד לקופת תגמולים או לקרן ביטוח נעשית למטרת פיצויי פיטורים וניתנת לקיזוז ..." במקרה שלפנינו הנתבעת לא הוכיחה כאמור את זיקת הגומלין בין התשלומים האמורים לבין פיצויי פיטורים. לא זו אף זו, הנתבעת אף פתחה עבור התובע ביטוח מנהלים שבו קיימת הפקדה ישירה לעניין פיצויי פיצויים. ולפיכך נשאלת השאלה מדוע הנתבעת טרחה לפתוח ביטוח מנהלים שנועד לתשלום פיצויי פיטורים בו בזמן שכבר "קיימת" קופה כזו (קופת גדיש לגרסת הנתבעת) לטובת התובע. כפי שנראה בהמשך הנתבעת לא המציאה הסבר המניח את הדעת לאופן התנהלות הדברים בכל הנוגע לנושא קופת הגמל אל מול ביטוח המנהלים. 6. אף בבג"צ 739/79 פלתורס - ביה"ד הארצי לעבודה בו הוגש ערעור על פס"ד של ביה"ד הארצי לפיו אין להכיר בתשלום מקופה כתשלום על חשבון פיצויי פיטורים, נסמך בג"צ על אחד מנימוקיו של ביה"ד כי הכספים ששולמו לקופה אשר נבעו הן מהפרשות המעביד והן מהפרשות העובד, אינם מהווים חיסכון של המעביד. כך הוא הדבר במקרה שלפנינו, הנתבעת הפרישה את הכספים בשיעור 10% לקופת הגמל, היינו הנתבעת שילמה לקופה הן את חלקה ואת חלקו של התובע. לו רצתה הנתבעת אכן לחסוך עבור עצמה בקופת הגמל הייתה יכולה ואף צריכה להפריש לקופת הגמל אך ורק את שיעור המעביד בסך 5% או לחלופין לפתוח קופת פיצויים מרכזית המצוייה בכל בנק. אך מרגע שבחרה החברה להפריש גם את חלקו של התובע בקופת גמל, אין ולא ניתן לראות בכספים שנצטברו לטובת התובע כחיסכון של הנתבעת אלא להפך. הדבר מחזק את טענת התובע כי התשלום לקופת הגמל נעשה מכוח הסכם בין הצדדים ואכן שיעור ההפרשות שנקבעו תאמו את השיעורים המקובלים. לא זו אף זו שהנתבעת הצהירה בהתכתבויות קודמות וראשוניות עם התובע כי קופת הגמל וביטוח המנהלים נפתחו עבור התובע. לפיכך תמוהה ההסתייגות המאוחרת של הנתבעת מאמירה זו שמופיעה במכתב סיכום שנערך עוד לפני התערבותו של נציג משפטי מטעמה בסכסוך. משכך, עולה ספק באשר לתום ליבה של הנתבעת בכל הנוגע להצהרות המאוחרות שלה בנושא קופת הגמל וביטוח המנהלים וחלה תפנית חדה בגרסתה בהשוואה להודעות החברה הקודמות, על כן לא בכדי גרסאות אלו מאמתות את גרסת התובע באשר לזכויותיו בקופת הגמל ובביטוח המנהלים. 7. התובע נחקר בחקירה נגדית בעניין זה ועמד על גרסתו כדלקמן: "ש. אני אומר לך שבקופת "גמל" יש הפרשה של 10% - 5% מעביד -5% עובד. ת. סוכם שהמעביד ישלם את זה בתור בונוס ש. כלומר, אם הבנתי נכון, שסוכם בינך לבין המעביד. שהמעביד ישלם מכיסו גם את חלקך. ת.כן". לעומת זאת, נציג הנתבעת, מר בונה, נחקר אף הוא בחקירה נגדית. מר בונה לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע על ביה"ד לראות בקופת הגמל "גדיש" קופה שנפתחה שלא עבור חסכון לתובע כפי שעולה מהראיות. מר בונה לא ענה באופן ענייני על שאלות ב"כ התובע. מר בונה סיפק הסברים שונים ומשונים לגבי שיעור ההפרשות לקופת הגמל שהיו גבוהות משיעור ההפרשות לצורכי פיצויים ומעדותו לא ניתן לבסס את גרסתה של הנתבעת: "ש. האם ידוע לך למה דווקא פתחתם קופת גמל ולא קופת פיצויים. ת. באותה תקופה - זו הייתה העדפה של החברה... ש. אתה לא יודע לענות על שאלה זו. ת. מכיוון שזה נראה לי וכך אני חושב שזו הייתה המלצה הרלבנטית לאותה תקופה שקיבלנו... ש. ההפרשות לקופת גמל זה בשיעור של 5% עובד- 5%מעביד. ת.כן ש. לעומת זאת פיצויי פיטורין - 8.33% מהשכר, אם הכספים האלה נועדו לפיצויי פיטורין למה הפרשתם יותר ב1.6% ת.קופה על מרכיביה, היא חיסכון של החברה על כל מרכיביה ואין רלוונטיות לחלוקה פנימית" 8. גם לגבי ביטוח המנהלים הנתבעת מעלה טענה כי התובע לא הפריש את חלקו לביטוח המנהלים ולמעשה לא שילם בפועל את התשלום ממשכורתו והנתבעת היא זו שנשאה בנטל התשלום בפועל. בתלוש המשכורת שצורף לכתב התביעה מחודש דצמבר 2000 רואים בבירור כי נוכה ממשכורתו של התובע חלקו בביטוח המנהלים. הנתבעת טוענת כי בתלושי המשכורת אכן מצוין ניכוי עבור ביטוח מנהלים אולם בפועל שכרו של התובע היה "נטו" וההפרשות לביטוח מנהלים באו על חשבונה. התובע למעשה קיבל זיכוי על כך בתלוש המשכורת בתיבה המתייחסת להפרשים מחודש ספטמבר. הנתבעת לא הביאה ולו ראיה אחת בכדי לתמוך בגרסתה זו על אף שיכולה הייתה לצרף תלושי משכורת נוספים של התובע בכדי להתחיל ולבסס את הטענתה. הנתבעת פנתה וביקשה בתחילת דיון ההוכחות, להציג את תלושי השכר וביה"ד קבע בהחלטתו כי מתיר הוא לה לצרף התלושים, אך התלושים לא צורפו לא במהלך החקירה או הדיון ואף לא בשלב הסיכומים ומשכך נראה כי בחרה הנתבעת שלא לצרפם וסיבותיה עימה. על כן, הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה על מנת להוכיח כי הצדדים סיכמו על שכר נטו, וכי התובע לא הפריש כספים לביטוח המנהלים. 9. על כן, לאור הראיות והעדויות, הנתבעת ביצעה את ההפרשות לביטוח המנהלים כמקובל ולפיכך ביטוח המנהלים נועד עבור התובע ולמטרה ברורה של גמל ופיצויים. ההלכה הגורפת על פי פסיקת בתי הדין היא כי התובע זכאי לקבל את הכספים שנצברו עבורו בביטוח המנהלים, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת בין הצדדים. כל עוד לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להראות הסכמה שכזאת, יש לראות את הכספים שנוכו ע"י הצדדים ישולמו בכל מקרה לעובד (דב"ע לד/13-3 גל - מודול בטון, דב"ע נה/18-2 יצחקי-חברה ישראלית למובילים בע"מ) 10. מעבר למסמכים שהוצגו בפנינו ובבוחננו את העדויות שנשמעו בפני ביה"ד, עדותו וגרסתו של התובע היתה אמינה וביה"ד מקבל את גרסתו הן באשר להסכם שנערך בין הצדדים לענין ההפרשות לקופת הגמל גדיש והן לענין הביטוח מנהלים. לא זו אף זו, הנתבעת לא הצליחה לבסס את הזיקה הנדרשת בין הפיטורים והזכות לקבלת הכספים. הנתבעת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת להימצאותם של קופת גמל וביטוח מנהלים בד בבד לאותה מטרה. התכתבויות הראשוניות של הנתבעת שבהם היא מצהירה כי קופת הגמל וביטוח המנהלים נפתחו עבור התובע, שיעור ההפרשות שהפרישה התובעת לקופת הגמל וחלוקתם ולבסוף עדות נציג הנתבעת בפני ביה"ד, כל אלה מטים את הכף לטובת התובע שדבק בגרסתו המקורית לכל אורך הדרך ואף סיפק הסברים אמינים המניחים את הדעת וצלח לבסס את דבריו בעדותו שפנינו על אף שנטל הראיה מוטל היה על כתפי הנתבעת. לפיכך לאור ההלכות שנקבעו בפסיקה אנו קובעים כי אין לראות שחרור הכספים מקופת הגמל גדיש במקום תשלום פיצויי פיטורים המגיע לתובע ומאחר ולתובע שולמו פיצויי פיטורים רק על דרך שחרור ביטוח המנהלים. על הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך של 54,525 ₪ כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. 11. פיצויי הלנה פיצויי פיטורים התובע טען כי במידה וביה"ד יפסוק לו את הפרשי פיצויי הפיטורים זכאי הוא לפיצויי הלנה בגינם. ברם אולם, משהצדדים היו חלוקים מחלוקת של ממש בנסיבות הענין, זה המקום להפחית את פיצויי ההלנה להפרשי הצמדה וריבית בלבד כפי שקבענו בסעיף 10 לעיל. תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 12. הנתבעת טוענת כי התובע החל לעבוד רק בספט' 1991 ומבססת את טענתה על כך כי יש בידה מסמכים רלוונטיים המוכיחים את גרסתה (עמ' 12 לפרוטוקול עדותו של מר בונה). אולם הנתבעת התעלמה מעדות מר בונה ולא העבירה לביה"ד ולו ראיה אחת לתמיכה בטענתה כי התובע החל לעבוד אך בספטמבר 1991. כאמור, לנתבעת אף ניתנה אפשרות על ידי ביה"ד לתמוך את טענתה זו במסמכים הרלוונטיים, אולם זו לא מצאה לנכון לצרף כל מסמך שממנו נוכל ללמוד על מועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת. מנגד התובע אף שגם הוא לא צרף מסמכים שיוכלו להועיל לתמיכה בעדותו הסביר בעדותו ובתצהירו בפני ביה"ד בגרסה רציפה וברורה המניחה את הדעת. התובע נחקר על כך בפני ביה"ד: "ש. ... על מה אתה מבסס את אמירתך שהתחלת לעבוד במרץ 1991 ת. אני התחלתי לעבוד במרץ והיא הייתה במפעל במשך 3 חודשים ולאחר מכן נוכחנו לדעת שהנסיעה ארוכה והשהות המפעל והעבודה זה קשה מאוד. הוחלט שהמשך העבודה שלי תתבצע בבית דימול. ש. ... איזה הוכחה יש לך שהתחלת לעבוד במרץ 1991 ת. ההוכחה היא שאם נלך אחורה אני יודע מתי התחלתי לעבודה במפעל וגם את הפרק זמן שהתחלתי לעבוד בבית דימול כי אז נתיב איילון עלו על גדותיהם והכל היה מוצף והיינו עובדים תחת מים". עדותו זו של התובע מניחה את דעתנו ואנו מקבלים את גרסתו שכן סביר להניח כי התובע אכן זוכר את הפרטים הספציפיים הללו בנוגע למועד תחילת עבודתו ולא סביר כי התובע בדה גרסה זו מלבו. לפיכך, מתקבלת טענת התובע כי עבד בנתבעת החל מחודש מרץ 1991 והבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים של התובע צריך להיות לפי נתון זה ובסה"כ לפי 108 חודשים. פדיון ימי חופשה 13. התובע טוען כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה עבור 22 ימי חופשה ובסה"כ 6,204 ₪ נכון למועד פיטוריו. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו ומעבר לכך. הנתבעת מעלה טענה כי במשך הזמן בו חלה התובע ולא עבד ובתקופה שלאחריה בה עבד באופן חלקי ובסה"כ מחודש אוגוסט 1999 ועד חודש מאי 2000 שילמה עבורו הנתבעת שכר חודשי באופן מלא בו בזמן שהנתבעת קיבלה זיכוי חלקי בלבד מחברת מנורה במסגרת ביטוח אובדן כושר עבודה של התובע. הנתבעת התחייבה לשלם לתובע על סמך התחייבותו כי ימים אלה ינוכו מימי החופשה שלזכות התובע (סעיף 6 לתצהירו של מר בונה) ואף אם לאו הלכה פסוקה היא שתשלומים המשתלמים לעובד שלא מכוח ימי מחלה בעת מחלה יבואו על חשבון ימי חופשה. 14. ואכן ביה"ד השתכנע מהמסמכים שהוצגו לפניו כי התובע אכן קיבל שכר מלא בחודשים הללו (נ/ 4 לתצהיר הנתבעת). גם התובע אישר את זאת בעדותו בפני ביה"ד כדלקמן: "ש. לעניין התביעה בגין ימי חופשה... אתה מוכן לפרט בנושא זה ת. במשך התקופה שחליתי ... כושר עבודתי נפגע ונאלצתי להיעדר הרבה מהעבודה. לאחר דו שיח עם המזכירה של המפעל היא ביקשה ממני להביא פתקי מחלה מהרופא. גם בזמן שהופעתי בעבודה לקחתי מהרופא אישורים למרות שעבדתי אם כי לא בהיקף מלא. ש. באיזה היקף בערך ת. הייתי בא למספר שעות והולך הביתה, לא עבדתי מול השעות המקובלות. ... ש. בתקופה שהיית חולה ועבדת באופן חלקי בפועל הנתבעת המשיכה לשלם לך שכר מלא? ת. נכון". 15. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת שילמה לתובע מעל ומעבר לנדרש ע"פ דין. לפי תקנון חברת מנורה עולה כי התשלום הראשון עבור אובדן כושר עבודה מתחיל רק לאחר תקופת המתנה של שלושה חודשים מתחילת אובדן הכושר וסך כל הפיצוי החודשי לא יעלה על 75% משכרו הממוצע של המבוטח (נ/1 לתצהירי הנתבעת). מכיוון שהנתבעת שילמה לתובע את מלוא שכרו בכל התקופה ומכיוון שהתובע לא הביא לביה"ד נתונים מדויקים על מספר ימי המחלה שנוצלו ע"י התובע בעת שחלה ואת סך הפיצוי החודשי ששולם עבורו על ידי חברת מנורה, ביה"ד מוצא לנכון לקבוע כי הנתבעת שילמה עבור התובע תשלומים ביתר בכל תשעת החודשים בהם נפגע כושרו של התובע. מאחר והנתבעת קיבלה זיכוי חלקי בלבד וזאת רק עבור 6 מתוך 9 חודשים ובנוסף מימנה תשלום חודשי של 25% ממשכורתו. יש לחייב את התובע בימי חופשה בחישוב יחסי של רבע משכרו החודשי היינו 5.5 ימי חופשה לכל חודש. הינו הנתבעת השלימה לתובע מדי חודש רבע משכרו שהם 5.5 ימי חופשה לחודש X 6 חודשים שהם 30 ימי עבודה, שיש להחשיבם על חשבון ימי החופשה שהגיעו לתובע. לפיכך, התובע קיבל מהנתבעת ימי חופשה ביתר ונדחית תביעת התובע לפדיון ימי חופשה. 16. דמי הבראה אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי לתשלום עבור דמי הבראה אלא שהנתבעת טוענת כי יש לקזז סכום זה מכספי קופת הגמל גדיש ששוחררו לטובת התובע לשם כיסוי תשלומים. היות וקבענו כי אין ממש בטענה זו על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך 3,948 ₪ נכון למועד פיטוריו עבור דמי הבראה שנצברו במשך שנתיים ימים לבד. הפסקת הפרשת הכספים לקופת הגמל גדיש 17. טוען התובע כי הנתבעת הפסיקה באופן חד צדדי וללא הודעה את הפרשת הכספים לקופת הגמל גדיש החל מאוק' 99' ובכך הפרתה חובתה כלפיו. אולם התובע לא שכנע את ביה"ד בדבר חובתה של הנתבעת להמשיך ולהפריש תשלומים לקופת הגמל. הנתבעת פתחה את קופת הגמל כחסכון עבור התובע והיא זו שהפרישה את הכספים עבורו עד שמצאה לנכון להפסיק את החסכון בין אם בהסכמתו ובין אם לאו. התובע לא שילם בפועל מכספו עבור חלקו בקופה וביה"ד לא מוצא כל סיבה שבגינה אין הנתבעת יכולה להחליט על הפסקת החסכון וכל עוד לא הגיש התובע התנגדותו המנומקת בכתב לכך לנתבעת, ואף לא הציג בפנינו כל הסכם מחייב להפרשה לקופת הגמל, אין לו על מה להבנות ברכיב תביעה זה. על כן, דין תביעתו זו של התובע להפרשי הכספים שלא שולמו לקופת גדיש להידחות. סוף דבר א. מתקבלת תביעת התובע להפרש פיצויי פיטורים ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 54,525 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. היה והנתבעת לא תשלם את הסך הנ"ל בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה ישא סכום פיצויי הפיטורים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כקבוע בחוק. ב. מתקבלת תביעת התובע לדמי הבראה ועל הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,948 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. ג. נדחית תביעת התובע לפדיון חופשה והפרשים. ד. בנסיבות תוצאות פסק דין זה, תישא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובע בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו ע"י הנתבעת לתובע בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לנתבעת שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית. ניתן היום ד' בחשון, תשס"ה (19 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים. אורנית אגסי, שופטת קופות גמל