1. ביום 7.2.93, ביצע הנתבע מס. 3 (להלן: הנתבע), שהוא רופא במקצועו, בתובעת, שהיתה אז רווקה בת 29, טיפול פילינג (קילוף עור) בפנים באמצעות חומר כימי (להלן: הטיפול), במרכז הרפואי של הנתבעת מס. 1 (להלן: פרופורציה או המכון) שהנתבע מס. 2 הוא מנהלה. התובעת טוענת כי הנתבע התרשל בטיפול שנתן לה וכתוצאה מכך נגרמה לה נכות בפנים. עוד טוענת התובעת שגם המכון ומנהלה אחראים כלפיה, בין היתר, משום שהמכון הטעה אותה לחשוב שרפואיה הם רופאים מומחים, כאשר בדיעבד התברר לה כי הנתבע איננו רופא מומחה. הנתבעים הכחישו את טענות הרשלנות וההטעיה שהתובעת העלתה כלפיהם. הם הכחישו כי נגרם לה כל נזק וטענו כי בכל מקרה לא הוכחש קשר סיבתי בין נזקיה (אם בכלל) לבין הטיפול. המכון ומנהלה שלחו הודעה לצד שלישי לנתבע על מנת שישפה אותם למקרה שיחויבו לפצות את התובעת.   2. לפי תצהיר התובעת, פנתה התובעת לנתבעים כדי לשפר את מראה פניה. אין מחלוקת כי התובעת סבלה מאקנה פנים במשך שנים. התובעת ערכה התיעצות ראשונית עם הנתבע ביום 30.10.91. לטענתה, הנתבע הציג עצמו כ"מומחה לפילינג לכהות עור" (אין מחלוקת כי התובעת עונה על ההגדרה של "כהת עור") והבטיח תוצאות טובות. כעבור שנה וחצי, הזמינה התובעת את הטיפול, שניתן ביום 7.2.93. התובעת טוענת שבמהלך הטיפול, מרח הנתבע על פניה חומר כימי בצורה רשלנית ונמהרת. התובעת חשה צרבה איומה, אך הנתבע הסביר לה כי מדובר בחומר נוזלי הנספג בעור, כך שלא ניתן להורידו או למוהלו במים. עוד טוענת התובעת כי לאחר כחצי שעה, נוכח מצבה של התובעת, ביטל הנתבע את המשך הטיפול שנועד לשלושת הימים הבאים והזמין אותה לביקורת לאחר ארבעה ימים. הצרבה המשיכה והתובעת פנתה לקופת חולים לקבלת טיפול מקומי. כעבור ארבעה ימים, חזרה התובעת לביקורת אצל הנתבע והתפתח ביניהם ויכוח קולני. הנתבע, לדבריה, פטר אותה במריחת משחה אנטיביוטית על פניה. התובעת חזרה ופנתה לרופא קופת חולים ד"ר כץ ביום 14.2.93, שגם המליץ על שימוש במשחה (ת/ 5). ביום 21.3.93 וביום 16.6.93, נערכו צילומים של פניה, ובהם נראים כתמים כההים באיזור הלחיים, בקצה האף ומסביב לפה (ת/ 1 - תמונות מספר 1-13). התובעת טוענת כי גם לאחר שהפסיקה הצריבה, נשארו צלקות וכתמים על פניה, בעיקר בשתי הלחיים ובקצה האף. ביום 10.10.93, פנתה התובעת לד"ר יהב בקופת חולים אשר טען בפניה כי אין סיכוי לשפר את המצב. אז, פנתה התובעת לפרופ' חגי צור, מנתח פלסטי במרכז הרפואי בהרצליה, שביום 13.2.94, ביצע בפניה פרוצדורה המכונה "שיוף מכני" להסרת הצלקות והכתמיים. אף על פי כן, לטענתה, לא תוקן מצב פניה ונגרמו לה נזקים לרבות "סבל בל יתואר מהשחתת פני על ידי הנתבעות".   3. הנתבע מסר בתצהירו כי הוא לא הציג עצמו בפני התבעת בתור מומחה כלשהו.לטענתו, התובעת התלוננה על כתמים וצלקות בפניה, והוא הסביר לה שבשל היותה כהת עור, לא ניתן לבצע בפניה טיפול עמוק, העלול לגרום להגברת הכתמים, אלא טיפול שטחי בלבד אשר, לאחר כשבוע של קילוף, עשוי להביא לשיפור מבחינת הכתמים ומראה העור. הנתבע טוען שביצע את הטיפול בצורה מקצועית תוך מריחה מדויקת של החומר באיזורי הפנים המיועדים לטיפול. לאחר מכן, נשטף החומר מפניה. הנתבע מכחיש כי היו מתוכננים ארבעה ימי טיפולים רצופים וטען כי הטיפול נעשה על ידי מריחה חד פעמית. לטענתו, כעבור יומיים הגיעה התובעת לביקורת, וטענה כי לטיפול לא היתה כל השפעה ודרשה טיפול נוסף. לאחר שהנתבע הסביר כי הדבר אינו אפשרי יומיים לאחר הטיפול הראשון, הגיבה התובעת בהתקפת זעם קשה. התובעת הופיעה גם בביקורות הבאות, והנתבע לא הבחין בכל דבר חריג מבחינת מצב הפנים. כעבור שלושה חודשים, שוב נבדקה התובעת. גם הפעם טענה התובעת כי לטיפול לא היו תוצאות. המומחה סירב לדרישתה לבצע בה טיפול של פילינג עמוק להורדת הצלקות בנימוק שהדבר עלול להחריף את מצב הכתמים בפניה, נוכח צבע עורה.   4. לאחר החקירות של התובעת והנתבע בבית המשפט, לא הותיר מי משני בעלי דין אלה רושם מהימן. התובעת נמנעה להציג לצדדים האחרים או למומחים שנתנו חוות דעת בתיק הנדון, עד לשלב מאוחר במשפט, תמונות המתעדות את מצב פניה לפני הטיפול. התמונה היחידה שהגישה במהלך עדותה - תמונת פספורט שחור-לבן ללא תאריך מלפני שנים רבות (תמונה מס. 14 בת/ 1) - מראה נערה עם פנים חלקות, מצב שאינו עולה בקנה אחד עם רישומיה הרפואיים, המצביעים על אישה הסובלת במשך שנים מאקנה. רק ביום האחרון של ההוכחות, אחרי המועד שבו העידו התובעת והנתבע, בקשה ב"כ התובעת להגיש תמונות שחור לבן של פניה של התובעת, שצולמו לפני ניתוח קסמטי באף שעברה בשנת 1991 (ת/ 6). אותן תמונות, מראות פנים מצולקות בנקבים מאקנה. מעבר לכך, באותן תמונות ניתן להבחין בכתמים כההים באיזור הלחיים, באותם מקומות שהם טוענת התובעת שהטיפול גרם לה לכתמים. אמנם נטען על ידי ב"כ התובעת כי אין אלו כתמים אלא איזורים כהים בתמונה שנובעים מזוית הצילום, אולם לא הובאה כל עדות כדי לתמוך בטענה זו. כזכור, התובעת כלל לא העידה על אותן תמונות. הן גם לא הוצגו בפני הנתבע במהלך עדותו כדי שיוכל להתיחס אליהן במהלך חקירתו על מצבה של התובעת לפני הטיפול. אין לנו לשפוט אלא מהתמונות עצמן. לכל הפחות, יש במה שנראה בתמונות ת/ 6 כדי להטיל ספק בגירסתה של התובעת שפניה היו בעלי גוון אחיד לפני הטיפול. יתרה מכך, התברר כי התובעת הסתירה מבעלי הדין האחרים ומהמומחה מטעמה, שבשנת 1986 עברה טיפול פילינג קודם. המסמכים הרפואים שבהם התגלה טיפול הפילינג הקודם לא הוגשו לבית המשפט (ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי מדובר בטיפול ע"י קוסמטיקאית, טענה שלא הוכחה). אפילו המומחה מטעם התובעת, ד"ר גולן, הודה בחקירתו כי מדובר במידע חשוב שלא נמסר לו בעת עריכת חוות דעתו (עמ' 53). התובעת העלתה טענה נוספת במסגרת כתב התביעה לפיה הנתבע לא הסביר לה לפני הטיפול שבקרב כהי עור העוברים טיפול של שיוף כימי, קיים סיבוך נפוץ של היפרפיגמנטציה בעור, אולם בחקירתה הנגדית, הודתה כי היתה מודעת לרמת הסיכון לכהי העור(עמ' 22 לעדותה ש' 2, 11-12). 5. הנתבע מסר בעדותו כי ביצע בפניה של התובעת טיפול פילינג שטחי באמצעות חומר הקרוי חומצה גליקולית בריכוז של 40%, חומר שלטענתו אינו גורם לכתמים בעור מהסוג שבפניה של התובעת. אף על פי כן, לא הגיש הנתבע כל רישום רפואי לגבי הטיפול. הנתבע טען שערך רישומים רפואיים וכי הגליון היה אמור להימצא בידי המכון. מנהל המכון העיד, לעומת זאת, שהרופאים שעבדו עם המכון בדרך כלל טיפלו במסמכים שלהם. לבסוף, הודה מנהל המכון שמסמכי הטיפול בתובעת, אם נערכו, נשארו כנראה במכון (עמ' 65 לעדותו ש' 22-26).   6. על פי הפסיקה, אי ניהול רישומים רפואיים או אי שמירתם גורמים נזק ראיתי לתובע אשר יש בכוחו להעביר את נטל ההוכחה לגבי העובדות השנויות במחלוקת שיכלו להתבהר מתוך עיון ברישומים אל כתפי הרופא המטפל או המוסד שבו ניתנים השרותים הרפואיים (ע"א 6330/96 אורנה בנגר נ' בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל תק-על 98(1), 249 ,עמ' 254, והפסיקה המוזכרת באותו פסק-דין). מבחינתו של המכון, אין נפקא מינה אם מדובר במוסד רפואי לכל דבר או במכון שנותן שירותי תיווך בלבד בין הרופא המטפל לבין החולה (כפי שנטען ע"י פרופורציה), כאשר אותו מכון מתיימר להיות "מרכז רפואי" (כפי שהציגה עצמה פרופורציה. ראה ת.א. (מחוזי י-ם) 1010/94 גנון נ. ד"ר גאודס דינים מחוזי כרך כ"ו (6) 54). במקרה הנדון, פרופורציה לא רק שתיווכה בין הנתבע לבין התובעת, אלא שהטיפול הרפואי ניתן בפועל בתוך הקליניקה שלה.   7. במקרה הנדון, העדר הרישומים הרפואיים מעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעים להוכיח מה היה מצבה של התובעת עת התקבלה לטיפול, מהם החומרים והטכניקות שהנתבע השתמש בהם במהלך הטיפול וכיצד התפתח מצבה של התובעת בסמוך לאחר הטיפול ובביקורות שנערכו אצל הנתבע. 8. לקראת סיום שלב ההוכחות, ביקשה פרופורציה להגיש העתק מסמך המהווה, לטענתה, הכרטיס הרפואי של התובעת אצל הנתבעת. ב"כ התובעת התנגדה לבקשה. השארתי את ההכרעה בבקשה לפסק-הדין. המסמך הינו צילום פתק בכתב יד שבו מצוין התאריך 30.10.91 (בסמוך למועד שבו ביקרה התובעת לראשונה אצל הנתבע להתיעצות מוקדמת), השם, מספר תעודת הזהות, מספר הטלפון והגיל של התובעת, והמילים "פיגמנטציה וצלקות. לטפל בינוני". אינני מקבל את המסמך כראיה. מדובר בהעתק של מסמך בלבד, בניגוד ל"כלל הראיה הטובה", ולא ניתן הסבר מניח את הדעת בתצהירו של מנהל המכון או בעדותו של בית המשפט להמצאות הצילום בלבד והצגתו לראשונה שנים לאחר שהמשפט נפתח. הנתבע לא העיד על המסמך הזה בתור רישום שעשה בעקבות בדיקה של התובעת. התנאים להגשת המסמך בתור "רשומה מוסדית" לפי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 אינם מתקיימים. במקרה זה, לא מתקיים התנאי שבסעיף 36 (א) (2) לפקודה לפיו דרך עריכת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה. המסמך, על פניו, אינו מהימן: הרישום, כאמור, נעשה על גבי פתק בכתב יד, ונכתב, בקיצור נמרץ, בשני כתבי יד שונים. גם אם הייתי מקבל את המסמך כראיה, לא היה בו כדי לשנות את התוצאה. אין באותו כרטיס טיפול, כביכול, רישום לגבי הטיפול שנעשה בפועל לתובעת כעבור שנה וחצי. באשר למצבה של התובעת כפי שעולה מתוך המסמך, לא רשום בו היכן נראו הפיגמנטציה והצלקות בפניה של התובעת. העדר הרישום לגבי מיקום הפיגמנטציה הינו מחדל מהותי ברישום, הנוגע לשאלה השנויה במחלוקת אם לתובעת היתה פיגמנטציה קודמת באותם מקומות בפניה שבהם ניכרת פיגמנטציה (אם בכלל) אחרי הטיפול.   9. במהלך המשפט, נמסרו חוות דעת על ידי שלושה מומחים רפואיים - ד"ר י. גולן מטעם התובעת, ד"ר א. אורנשטיין מטעם הנתבעים וד"ר א. נוימן, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט.   (א) ד"ר גולן כתב בחוות דעתו כי תופעות של ריפוי איטי, הצטלקויות והבדלים בפיגמנטציה הן תופעות שעלולות להיגרם כתוצאה מקילוף עור כימי, כפי שנעשה לתובעת על ידי הנתבע, והן נפוצות בעיקר לאחר קילוף עמוק באנשים בעלי עור כהה. הוא קבע כי נגרמה לתובעת כתוצאה מהטיפול של הנתבע נכות צמיתה בפנים בשיעור של 10%. בחקירתו הנגדית, נשאל ד"ר גולן לגבי החומר שהנתבע טוען השתמש בו, חומצה גליקולית בריכוז של 40%. המומחה הסכים כי אותו חומר יכול לשמש לביצוע פילינג שטחי (שבו אין סיבוך לכהי עור), אולם הוא מתקשה להניח, כי טיפול תמים שכזה כפי שהוצג על ידי הנתבע, גרם לתופעה של אודם דלקתי בפניה של התובעת שנמשך תקופה של 3-4 שבועות, המתועדת בתמונות של התובעת מיום 21.3.93 (תמונות 6,7 ו-11 שבת/ 1). לגבי הסימנים הכהים בלחיי התובעת הנראים בתמונות, זהה אותם ד"ר גולן כסימנים אופייניים של היפר והיפרו פיגמנטציה. בהמשך חקירתו, עומת ד"ר גולן עם העובדה שהתובעת עברה טיפול פילינג קודם בשנת 1986. הוא הודה כי מדובר בעובדה חשובה שלא הובאה לידיעתו עת ערך את חוות דעתו. לגבי האפשרות שסימני הצלקות והפיגמנטציה שמצא בפניה של התובעת נגרמו עוד בטיפול הפילינג הקודם, או מטיפול בגלי רדיו שהתובעת עברה להסרת שיער מפניה בשנת 1989, השיב ד"ר גולן כי הוא אינו יכול לשלול זאת ב"בטחון מתמטי", אולם כאשר הוא שוקל את מכלול הנתונים שעמדו בפניו בעת עריכת חוות דעתו ניתן להניח כי אותן תופעות שמצא אצל התובעת אכן נגרמו מהטיפול של הנתבע. ד"ר גולן גם הודה כי יכול להיות שמצבה של התובעת השתפר אחרי שהוא נתן את חוות דעתו.   (ב) ד"ר אורנשטיין כתב בחוות דעתו כי לאור ריבוי הטיפולים הקודמים שעברה התובעת בפניה, שאת חלקם הסתירה מהרופאים שבדקו אותה, לא ניתן לשייך את הפגמים הנראים בעור פניה לטיפול שביצע בפניה הנתבע. בחקירתו הנגדית, הודה ד"ר אורנשטיין כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהפגמים נגרמו מהטיפול של הנתבע. הוא גם הודה כי הסיבוך של היפר פיגמנטציה קיים במיוחד אצל כהי עור וכי התופעה יכולה להיגרם גם משימוש בחומצה גליקולית.   (ג) ד"ר נוימן כתב בחוות דעתו כי נראה לו שהנתבע השתמש בחומר הקרוי פנול כדי לבצע את הטיפול. כחודש לאחר הטיפול, נצפו תופעות של היפר פיגמנטציה בפניה. לאחר השיוף המכני שבוצע על ידי פרופ' צור, חל שיפור במצבה אף לדבריה. המומחה מצא צלקת בקצה האף ואזור קטן של היפרפיגמנטציה באף, צלקת בלחי ימין ומספר איזורים קטנים של היפרפיגמנטציה באיזור העצמות המלריות. המומחה קבע כי נגרמה לה נכות צמיתה בשיעור של 3%. בחוות דעת משלימה מיום 28.10.98, קבע המומחה שישנו קשר סיבתי בין הממצאים שמצא בעור פניה של התובעת לבין הטיפול שנתן לה הנתבע. בחקירתו הנגדית, נשאל ד"ר נוימן לגבי האפשרות שהטיפול נעשה באמצעות חומצה גליקולית, והוא השיב כי נדיר שחומר זה גורם לפיגמנטציה בעור. הוא לא שלל את האפשרות שהנכות נגרמה כתוצאה מטיפול הפילינג הקודם שעברה התובעת, אולם לאור הנראה בתמונות ת/ 1 שצולמו לאחר הטיפול, הוא דבק במסקנתו כי הפגמים בעור נגרמו עקב הטיפול של הנתבע. יצוין עם זאת, שהמומחה לא הסביר מה גרם לו להישאר בעמדתו המקורית. ד"ר נוימן הבהיר במהלך החקירה כי הוא קבע נכות בשיעור של 3% ביחס לכלל הפגמים הנראים בעור פניה של התובעת, ולאו דווקא להיפרפיגמנטציה.   10. התובעת בקשה להסתמך גם על חוות דעת של ד"ר א. להב, שלפיה בדק את התובעת וטיפל בה כשלושה שבועות אחרי הטיפול שבוצע בפניה על ידי הנתבע. ב"כ הנתבעים התנגדו להגשת המסמך. השארתי את ההכרעה לגבי מסמך זה לפסק-הדין. הנסיון להגשת מסמך זה, באמצעות "הודעה על הגשת מסמכים רפואיים", נעשה לקראת סיום ההוכחות, זמן רב לאחר המועד שקבע בית המשפט שעל התובעת להגיש את תצהיריה ואת המסמכים שעליהם היא מסתמכת. המסמך כלל אינו ערוך כחוות דעת שניתן להגישה כראיה לבית המשפט. המסמך אינו כולל את ההצהרה הדרושה לפי טופס חוות הדעת שבתוספת הראשונה לפקודת הראיות. ד"ר להב לא הוזמן להעיד כעד מטעם התובעת. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה להגשת המסמך.   11. לאור כל האמור, נראה כי גם שלושת המומחים התקשו לקבוע או לשלול קשר סיבתי בין הפגמים הנראים בעור פניה של התובעת לבין הטיפול שבוצע על ידי הנתבע. לאור הנזק הראיתי שנגרם על ידי הנתבעים שאליו התיחסתי לעיל, אני קובע כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה שהועבר אליהם כדי להוכיח העדר קשר סיבתי. לעומת זאת, לאור נסיון התובעת להסתיר את טיפול הפילינג הקודם שעברה והימצאות הסימנים הכהים הנראים בתמונות מלפני הטיפול (ת/ 6) באותם איזורים שבהם נמצאית עדות להיפרפיגמנטציה, אני קובע כי היתה לתובעת פיגמנטציה קודמת באותם איזורים. מסקנתי, אם כן, הינה שהטיפול שביצע הנתבע גרם לנכות נוספת לנכות שהיתה קיימת באותם מקומות בעור פניה של התובעת. לכן, אני קובע כי טיפול הנתבע גרם לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 1.5%.   12. מלבד חבותה בגין הנזק הראיתי שנגרם, חבה פרופורציה כלפי התובעת גם בשל הטעיה בפרסום. במהלך חקירתו הנגדית, הודה מנהל המכון שהמכון כתב בפרסום בעיתון ש"המומחים הרפואיים מסתייעים בצוות רפואי", למרות שהנתבע איננו רופא מומחה. (עמ' 64 לעדותו ש' 30 עד עמ' 65 ש' 4). אין נפקא מינה מכך שלנתבע היה ניסיון רב לביצוע טיפולים מסוג זה. המכון לא היה רשאי להציג את הנתבע כ"מומחה" בהעדר הסמכה שלו כרופא מומחה.   13. היות וקיימים מחדלים של הנתבע ושל המכון כלפי התובעת, אני קובע כי על הנתבע ועל המכון לפצות את התובעת בגין נזקיה בחבות הדדית. באשר לנתבע מס' 2, מנהל המכון, לא הוכחה חבותו (שלא היתה ברורה מלכתחילה מכתב התביעה). לפיכך, התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.   14. באשר להודעה לצד שלישי, אין כל התייחסות להודעה בסיכומיה של ב"כ הנתבע 3 (הצד השלישי). כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבעים 1 ו- 2, הודה הנתבע מס' 3 במסגרת כתב ההגנה שהגיש כנגד ההודעה לצד שלישי, שהוא אחראי לנזקי התובעת שנגרמו כתוצאה ישירה מהטיפול שניתן על ידו. לכן, יש לקבל את ההודעה.   15. באשר לנזק, לאחר שהתובעת עברה את השיוף המכני שבוצע על ידי פרופ' צור, מצבה השתפר מאוד, והיום לא תבחין עין בלתי מקצועית בכל פגם בעור פניה של התובעת כתוצאה מהטיפול של הנתבע. כפי שהתובעת בעצמה הודתה, "לשאלת בית המשפט: ש. אבקש להתקרב אלי כדי שאראה את מצב הפנים. "ת. (מתקרבת) שנה לאחר מכן עברתי ניתוח. שיוף מכני שהוא משייף את הצלקות מסביב לצלקות ואז הוא יוצר מראה הומוגני. הצלקות קיימות אבל לא רואים אותן (ההדגשה שלי - ש.פ.)" (עמ' 26 לעדותה שורות 28-31). להשלמת התמונה, יצויין כי התובעת בינתיים נישאה, וזו אינדיקציה נוספת לכך שלנכות לא הייתה השפעה רבה על אורח חייה.   16. הוצאות רפואיות: לאור המסקנה כי ניתוח השיוף המכני נועד לתקן הן את פגמי העור שנגרמו בעקבות הטיפול של הנתבע והן פגמים קיימים עובר לטיפול הנתבע, על הנתבעים 1 ו- 3 לשאת במחצית הליך הטיפול של השיוף המכני. לפי קבלות שצורפו לתצהיר התובעת, שילמה התובעת לפרופ' צור סך של 350 ₪ בגין התייעצות ביום 16.8.93 וסך של 8,700 ₪ ביום 24.2.94 עבור הניתוח. למרכז הרפואי בהרצליה, שילמה התובעת ביום 14.2.94 סך של 1,231 ₪ עבור הניתוח. עבור הטיפול של ד"ר להב, שילמה התובעת סך של 468 ₪ ביום 25.7.93. אני גם מכיר בהוצאה בסך 90 ₪ ביום 11.2.94 עבור חומרים שנקנו בבית מרקחת. על הנתבעים 1 ו- 3 לשלם לתובעת מחצית מההוצאות הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהמועד של כ"א מהתשלומים. כל יתר הקבלות שצורפו אינן קשורות לטיפול רפואי שניתן לתובעת או שאינן קריאות. בנוסף לאמור, ישיבו הנתבעים 1 ו- 3 לתובעת את מלוא סכום טיפול הפילינג (הכושל) ששילמה להם - סך של 1,000 ש"ח מיום 17.1.93 וסך של 2,950 ₪ מיום 7.2.93, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועדי התשלום.   17. הפסד השתכרות: התובעת טענה בכתב התביעה שהפסידה שכר לאור מצבה בעקבות הטיפול של הנתבע. אולם, בחקירתה הנגדית, הודתה התובעת כי נעדרה 11 יום מהעבודה וכי קיבלה את מלוא השכר שמגיע לה. עוד הודתה התובעת כי אין לה אישור על כך שלא עבדה שעות נוספות בגלל מצבה. הפסד ההשתכרות בעבר, אם כן, לא הוכח. לאור העובדה שהנכות המזערית שנותרה לתובעת לא נראית לעין בלתי מקצועית, אין לפסוק לה הפסד השתכרות בעתיד.   18. עזרת צד ג' והוצאות נסיעה: בתצהירה, טענה התובעת שהיו לה הוצאות בגין נסיעות ועזרה בבית בסך של 5,000 ₪ ללא כל פירוט . לא מצאתי גם בתצהיר או בעדות אחיה של התובעת כל התייחסות לעזרה צד ג' ולהוצאות נסיעה. לפיכך, הדרישה נדחית.   19. כאב וסבל: בהתחשב בצורך לעבור ניתוח נוסף (השיוף המכני), ועוגמת הנפש הכרוכה בכך, שמחציתה באשמת הנתבעים 1 ו- 3, כאשר אני גם מתחשב (במידה הראויה) בנכות צמיתה המזערית שנגרמה לתובעת, אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 3 לשלם לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 7,500₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 14.2.94 (מועד הניתוח של השיוף המכני, שהוא המרכיב העיקרי בראש הנזק הזה).   20. הוצאות משפט: לאור התוצאה, על הנתבעים 1 ו- 3 לשלם לתובעת את הוצאותיה המשפטיות, לרבות שכרו של ד"ר גולן עבור עריכת חוות הדעת ומתן עדות בבית המשפט, וחלקה בהוצאותיו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נוימן, הכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועדי תשלום ההוצאות. בנוסף, ישלמו הנתבעים 1 ו- 3 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכומים שנפסקו לפי הסעיפים הקודמים, בתוספת מע"מ. הנסיבות אינן מצדיקות פסיקת הוצאות לנתבע מס' 2 בגין דחיית התביעה נגדו, היות והגנתו נוהלה יחד עם הגנתה של הנתבעת 1.   21. על הנתבע מס' 3 להשיב לנתבעת 1 כל סכום שהיא תשלם לתובעת על פי פסק הדין, ולשלם לנתבעת 1 את האגרה ששילמה בגין הודעה לצד שלישי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום.   המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.   ניתן היום כ"ח באלול, תשס"א (16 בספטמבר 2001) בהעדר הצדדים. שמעון פיינברג, שופט  רשלנות רפואית (ניתוח פלסטי / אסתטיקה)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות