פריצת דיסק בגלל עצירה פתאומית של רכב   1. התובע, יליד 1959, צלם במקצועו, בעל עסק עצמאי לשרותי צילום, הכולל חנות ומעבדת צילום, בכפר ערערה.   בתביעה שלפני מבקש התובע להכיר בארוע של חבלה בגב, שארע לו לטענתו ביום 12.9.00, תוך כדי נהיגה, בדרכו לחנות צילום בסכנין, במהלך עיסוקו במשלח ידו, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרם לו נזק בעמוד השדרה (בלטי דיסק בגובה החוליות 4L - 5L , 5L - 1S), והוא מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו דמי פגיעה לתקופת אי כושר ממושכת, בגינה המציא תעודות רפואיות לנפגע בעבודה.   2. הנתבע דחה את התביעה בטענה שלא ארע לתובע "ארוע תאונתי", משמע שלא מדובר ב"תאונה", מה גם שהתובע סבל מנזק בגב לפני מועד "התאונה" הנטענת, כפי שציינה פקידת התביעות במכתב הדחייה: "נהיגה אינה בגדר אירוע תאונתי, ופריצת הדיסק הופיעה על רקע תחלואתי של גבך, ולא על רקע אירוע מסויים בעבודתך".       3. גירסת התובע, לגבי נסיבות "התאונה": בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, פירט התובע את גירסתו, לגבי נסיבות "התאונה": "תוך כדי נסיעה, אשר הותאמה לתנאי הדרך והכביש הקשים, ובהיות הרכב במגמת עלייה, הרגשתי באופן פתאומי, שמנוע הרכב מתחיל להשתנק, ותוך כדי כך הרכב מיטלטל חדות קדימה ואחורה, יחד עם כל גופי, אשר ספג חבטות חזקות בעקבות כך, שהתמקדו בעיקר בחלק הגב התחתון ועמוד השדרה. ואז, תוך כדי נסיון לעצור את הרכב לחלוטין, הרגשתי כאב חד ביותר בברכי הימנית, שגרמה לי להגבלה ניכרת בתנועה".   בחקירתו הנגדית, הוסיף התובע ותאר את תנאי הדרך הקשים, שגרמו "לקפיצות" ולטילטולים החדים של הרכב, כדבריו (בעמ' 4): "באותו יום היו בורות בכביש, חצץ על הכביש, פועלים עובדים… … הדרך היתה בעליה, הייתי צריך להאיץ כדי לעלות ולכן קיבלתי את המכה…"   משנתבקש להסביר מה גרם , לטענתו, לחבלה בעמוד השדרה, השיב התובע לשאלות ב"כ הנתבע, ותאר גם את "החבלות בגב" (בעמ' 5): "ש. איך בדיוק קרתה התאונה? למה אתה מתכוון, שניסית לעצור את הרכב לחלוטין? ת. בעלייה, האוטו פתאום התחיל להטלטל. הוא נכנס לבור ויצא ממנו, וכל פעם היה "נתקע". אלה בורות קטנים, אחד אחרי השני. אני הייתי בתאוצה, קיבלתי חבטה בגלל שהאוטו השתנק ובגלל העצירה הפתאומית. הרגשתי כמו מכה חזקה בגב, ופתאום הרגל השתתקה ולא הייתי מסוגל ללחוץ על הברקס באופן מוחלט, ולכן לקח עוד כמה מטרים עד שהרכב נעצר. המכה היתה בגב, מהכסא, הכאב היה מתחת לברך…". התובע טוען, אפוא, כי תנאי הדרך הקשים, בורות ומהמורות, גרמו ל"טלטולים חדים" של הרכב, קדימה ואחורה, "לקפיצות" של הרכב בכל בור, האחד אחרי השני, ועקב כך נגרמו לו "מכות" ו"חבטות חזקות" בגב, ומשעצר את הרכב בפתאומיות, לאחר שהמנוע השתנק - לדבריו "הרגשתי מכה חזקה בגב, ופתאום הרגל השתתקה… המכה היתה בגב, מהכסא, הכאב היה מתחת לברך".   בתמיכה לתביעתו, צרף התובע לתצהירו חוות דעת רפואית, של מומחה לכירורגיה אורטופדית, ד"ר ישראל קליר. בפתח חוות הדעת, תחת הכותרת "פרטי המקרה", תיאר ד"ר קליר את הגירסה, המהווה תשתית עובדתית לחוות הדעת, כפי שנמסרה לו מפי התובע: "לדברי הנבדק, ועל פי תעודה רפואית לנפגע בעבודה, בתאריך 12.9.00, הרכב בו נהג, נחבט בבור בכביש משובש, קיבל מכה "אנכית" בגב תחתון, חש כאב חריף והתכווצות לאורך רגל ימין".   יצויין כבר כאן, כפי שאפרט להלן, כי בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, הנזכרת בחוות הדעת, לא נאמר שהתובע נהג בכביש משובש, לא נאמר שהרכב נחבט בבור, כל שכן שלא נאמר כי הוא קיבל מכה אנכית בגב התחתון. 4. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות, לרבות עדות הרופא אשר טיפל בתובע ביום הארוע הנטען, ד"ר עסאם יונס, נתתי דעתי לכל המסמכים שהציגו הצדדים כראיה, ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם - הגעתי למסקנה שלא ניתן לקבל את גירסת התובע, משנתגלעו סתירות למכביר בגירסאות שמסר התובע בהזדמנויות שונות, וגירסתו הופרכה גם ברישומים אשר בכרטיסיו הרפואיים, כפי שאפרט בעובדות ובנימוקים שלהלן:   (1) התובע ציין בתצהירו, וחזר על כך גם בחקירה הנגדית, כי ביום "הארוע", בשעות הערב, הוא פנה למרפאה פרטית של האורטופד, ד"ר עסאם יונס, בכפר עארה. התובע, תושב ערערה, חבר בקופת חולים כללית, ואילו ד"ר עסאם יונס עובד כעצמאי, גם במסגרת קופת חולים "מכבי". לפיכך, אין לתובע כרטיס רפואי במרפאתו של ד"ר עסאם יונס בכפר עארה. משביקר אצלו במרפאה הפרטית, בשעות הערב, נתן לו ד"ר יונס אישור רפואי, המפרט את האנמנזה, תלונות החולה, הטיפול הרפואי שקיבל והמלצה להמשך טיפול. לדברי התובע, הוא מסר לאורטופד תאור מפורט של נסיבות "התאונה", כדבריו (בעמ' 6): "אני סיפרתי לד"ר עסאם יונס בדיוק מה קרה… אני מסרתי לו את הגירסה המלאה". באישור הרפואי, נרשמה גירסת התובע, כפי שמסר לאורטופד באותו ערב (ראה האישור מיום 12.9.00 - מוצג ת/1): "הנ"ל, לדבריו, בזמן נהיגה, התלונן על כאבים ברגל ימין וברך ימין. בבדיקה - תנועות ברך תקינות, Drawer שלילי, תחושה שמורה, ללא סימני נפיחות או אודם. ברך יציבה".   עולה, אפוא, הן לפי תאור האנמנזה והן לפי תאור הטיפול הרפואי, כי התובע התלונן על כאבים ברגל ימין, בעיקר בברך, ולא התלונן כלל על כאבי גב, כפי שהעיד גם ד"ר עסאם יונס: "לפי המכתב הזה אפשר לראות שהוא בא עם כאבים בברך ימין וברגל ימין. אני התרשמתי יותר מהברך. לכן בדקתי את הברך".   משהצהיר התובע בעדותו כי באותו ערב, הוא סיפר לד"ר עסאם יונס "בדיוק מה שקרה", ומסר לו "את הגירסה המלאה" , ולדברי הרופא "מה שנרשם במכתב - זה מה שהוא אמר לי" - אין זאת אלא, שהתובע התלונן על כאבים ברגל ובברך ימין, שהופיעו "בזמן נהיגה" - ותו לא. באנמנזה, כפי שנמסרה לרופא שעות ספורות לאחר "הארוע" - אין זכר לנהיגה בכביש משובש, לטילטולים ו"קפיצות" של הרכב, ל"בורות" בכביש, כל שכן שאין זכר ל"מכות" ו"חבטות חזקות בגב" שקיבל התובע ממושב הכסא.   (2) בכרטיסו הרפואי הכללי של התובע (בדפים שצורפו לתצהירו), קיימים מספר רישומים, המתייחסים לביקוריו אצל רופא המשפחה, במרפאת כפר ערערה, ובבית חולים "הלל יפה" בחדרה, בספטמבר 2000, לאחר מועד הארוע הנטען. ברישום מיום 21.9.00 - רשומה תלונה של התובע על כאבים בסובך ימין - מזה שבועיים, וברישום מיום 22.9.00 - נרשם מתוך סיכום אישפוז בבית החולים, באותו יום: "נבדק שלוש פעמים בתקופה של שבועיים עקב כאבים בברך ימין. נשללה טרומבוזה ברגל. אולטרסאונד ברך תקין, וצילומים תקינים… פתרון טיפולי: מנוחה שבוע, וביצוע T.C עמוד שדרה מותני".   גם בביקוריו אצל רופא המשפחה, לא התלונן, אפוא, התובע על כאבי גב, אלא על כאבים בברך ימין, ולא סיפר, גם כאן, כי הכאבים החלו בעקבות "תאונה", כל שכן שלא מסר לרופא את הגירסה שהעלה בתצהירו - וגם לא גירסה דומה לכך. (3) משלא חל שיפור במצבו, חזר התובע אל האורטופד, ביום 10.10.00 ואז התלונן גם על כאבי גב. לדברי הרופא (בעמ' 10), לאחר שהבדיקות שללו ממצאים ספציפיים בברך, כגון זיהום, או פגיעה בברך עצמה - הועלתה האפשרות שמדובר בבעיה שמקורה בחוליות עמוד השדרה, או אז הפנה ד"ר יונס את התובע לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם הוא המשיך לטפל בו, במסגרת בית החולים (ד"ר עסאם יונס עובד גם במחלקה האורטופדית של בית החולים). במכתב ההפנייה לבית החולים, ובאנמנזה שנרשמה מפי התובע בתיק בית החולים, מספר פעמים (ראה גליון חדר המיון, אנמנזה סיעודית, דו"ח סיעודי יומי וגם סיכום המחלה) - אין זכר לארוע התאונה מיום 12.9.00. התובע אמנם סבל מכאבי גב תחתון, עם הקרנה לרגל ימין, ובבדיקת T.C אובחנו אצלו בלטי דיסק בגובה החוליות 4L - 5L ו- 5L - 1S, אך בשום מקום, במהלך כל האישפוז, הוא לא ייחס את הופעת הכאבים וגרימת הנזק לארוע מיום 12.9.00, כל שכן שלא סיפר על "מכות" ו"חבטות חזקות" בגב, עקב טלטולי המכונית, קפיצה על מהמורות ובורות בכביש, או בלימה פתאומית חזקה של הרכב.   על פי הפסיקה, נוטה בית הדין לייחס משקל מיוחד לאנמנזה שרושם הרופא, לפי דברי החולה, בבואו לקבל את הטיפול הרפואי, כפי שנאמר בעב"ל נו/ 233-0 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל(1) 51 (ופסקי דין שאוזכרו שם):   "ההלכה היא כי "יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון", ויש חשיבות לכך שהמבוטח "לא סיפר לרופאים בבית החולים על אירוע בעבודה" (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352, 353). כמו כן, נפסק (שם, לעניין אנמנזה במקרה של אוטם שריר הלב - נ.ו) ש"העובדה כי הוא לא סיפר לצוות הרפואי בבית החולים על כל אירוע חריג או התרגזות יום לפני האישפוז, מצביעה על כך כי לא היה אירוע כזה או שהוא לא ייחס את האירוע בעבודה להופעת האוטם" (דב"ע תשן/105-0 בן זאב - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). עוד נקבע בנושא זה בהחלטה ב-דב"ע נא/189-0 גדעון גואטה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) כי "בית דין זה מייחס חשיבות רבה לאמור באנמנזה המבוססת על דברי מבוטח שעה שהוא מאושפז בבית חולים. כשם שאנמנזה מעין זו משמשת לא פעם לסתירת גרסת מבוטח, כך יש להתחשב בה אף לזכותו". הוא הדין, לגבי הרישומים בכרטיס קופת חולים. בענייננו יש לייחס חשיבות מיוחדת לאישור של האורטופד, מיום 12.9.00, שניתן, לדברי הרופא, על פי האנמנזה שמסר לו התובע ביום "התאונה" הנטענת. משפנה התובע אל אורטופד, כשהוא סובל מכאבים ברגל, וביקש לקבל את הטיפול הרפואי המתאים, הוא לא סיפר על טלטולים חדים וקפיצות של הרכב בתוך בורות, ולא הזכיר ארוע של בלימה פתאומית, לא כל שכן קפיצה "וחבטות חזקות" בגב.   יתר על כן, במשך כחודשיים הוא ביקר מספר פעמים אצל רופאים, בקופת חולים ובבית חולים - וגם שם לא מסר את הגירסה עליה הוא מבסס עתה את תביעתו. ברי, אפוא, כי האנמנזה שמסר לאורטופד ביום 12.9.00 אמינה ומדוייקת יותר, ויש להעדיפה על פני הגירסה המתוקנת והמשופצת, "שנולדה" במועד מאוחר יותר, לצורך התביעה.   (4) בתמיכה לתביעה שהגיש למוסד, צרף התובע תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, שניתנה לו על ידי ד"ר מוחמד יונס, רופא המשפחה שלו, ממרפאת קופת חולים כללית בערערה.   הגם שבתעודה הרפואית, שניתנה לו ביום 15.11.00 (חודשיים לאחר "התאונה") ציין הרופא את "תאריך הבדיקה" 12.9.00 - אין מחלוקת כי התובע לא ביקר אצל רופא המשפחה ולא נבדק על ידו ביום 12.9.00 (יום הארוע), משמע שאת התעודה הראשונה לנפגע בעבודה נתן לו רופא המשפחה בנובמבר 2000, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד, על סמך האישור הרפואי הנ"ל של ד"ר עסאם יונס, כפי שאישר גם התובע בעדותו (בעמ' 6).   בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה, נרשמה גירסה משוכללת יותר לגבי נסיבות התאונה והפגיעה, משהוסיף התובע וציין בפני רופא המשפחה, כי הכאבים החלו "תוך כדי בלימה" וייחס "לתאונה" גם את כאבי הגב, כפי שנרשמה גירסתו, במקום המיועד לתיאור התאונה: "בדרך לחנות צילום בכפר סכנין, במהלך הנהיגה, תוך כדי בלימה, התחיל כאבי גב ורגל ימין".   בבואו לקבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, העלה התובע, לראשונה, את הגירסה כי הכאבים החלו "תוך כדי בלימה".   (5) בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" (טופס התביעה שהגיש לנתבע - מוצג נ/1), מסר התובע גירסה מפורטת יותר, כפי שרשם במשבצת המיועדת ל"תאור הפגיעה": "בדרכי לחנות צילום, "פוטו ארנוס" לקבלת חומר לפיתוח של צילום, במהלך הנהיגה, תוך כדי בלימת הרכב בכביש המשובש, הרגל התכווצה ושידרה לעמוד השדרה כאבים. בבדיקה הרפואית נתברר כי האיבר שנפגע הינו פריצת דיסק בגב התחתון 5-4L".   בתביעתו לנתבע ייחס, אפוא, התובע את התקף כאבי הגב לארוע ספציפי מוגדר, בלימה של הרכב תוך כדי נסיעה בכביש משובש, משציין כי בלימת הרכב גרמה "להתכווצות" של הרגל, ולכאבים שהקרינו לעמוד השדרה.   (6) ביום 7.2.2001, מסר התובע הודעה לחוקר מטעם הנתבע (מוצג נ/2), שם ניתנה לו הזדמנות לפרט בצורה מדוייקת את גירסתו לגבי נסיבות התאונה. בתשובה לשאלת החוקר, "ספר לי מה קרה"? - השיב התובע: "… הגעתי בסביבות 10.00 בבוקר לסכנין. היה כביש משובש. זה דרך לא סלולה. היה בפיתוח של הכביש. אז, כאשר הרכב רעד, בגלל החצץ והאבנים, תוך כדי בלימה, נתפס לי השריר ברגל ימין, השריר התחתון, והרגל השתתקה…". בהמשך החקירה, חזר החוקר לפירוט נסיבות התאונה (עמ' 2-3 לדו"ח החקירה): "ש. מדוע אתה משייך את הארוע והבעיות בגב וברגל לאותה נסיעה? ת. כי בהתחלה, באותה נסיעה, היו לי בעיות ברגל, וברגל היו בעיות בגלל הגב. ולכן אני מייחס את זה. ש. האם מדובר בנסיעה שגרתית, או בנסיעה חריגה? ת. הנסיעה היא שגרתית. המקרה הוא חריג, שזה בלימה. חצץ זה לא כל הזמן. זה לא טבעי, זה כמו תאונה".     גם בהודעה לחוקר, שם פירט התובע את גירסתו המלאה, המשוכללת, לגבי נסיבות "התאונה" - אין זכר לגירסה "שנולדה" בכתב התביעה ובתצהיר. בתשובה לשאלות ספציפיות של החוקר, צייין התובע, מספר פעמים, כי הוא מייחס את פריצת הדיסק וכאבי הגב, לנסיעה בכביש משובש, שהיה עליו חצץ, ובעקבות בלימה פתאומית "נתפס לו שריר ברגל… והרגל השתתקה".   לא מדובר במנוע שהשתנק, לא בטלטולים חדים של הרכב, קדימה ואחורה - לא כל שכן חבטות חזקות בגב התחתון (כדברי התובע בתצהיר), או "קפיצות" לבורות, ו"מכה חזקה בגב" בעקבות בלימה פתאומית (כדבריו בחקירה הנגדית), ואף לא "מכה אנכית בגב התחתון", (כפי שמסר לד"ר קליר, המומחה מטעמו). 5. הנה כי כן, התשתית העובדתית, עליה מבסס התובע את התביעה לבית הדין, מבוססת על גירסה "משופצת", שנולדה לראשונה בכתב התביעה ובתצהיר - ואין לה זכר בגירסאות שמסר התובע בהזדמנויות קודמות, כפי ש"השתכללה" גירסתו מעת לעת. להזכירך, שבאנמנזה אשר מסר התובע ביום "הארוע" - הוא סיפר לרופא על כאבים ברגל ימין ובברך ימין, שהופיעו "בזמן נהיגה", בבית החולים - הוא לא אמר, לאורך כל האישפוז, כי ארע לו ארוע תאונתי כלשהו ביום 12.9.00, וגם לא ביום אחר. גם לרופא המשפחה - הוא לא סיפר על ארוע של "תאונה", אלא רק כעבור חודשיים, בבואו לבקש תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, שאז סיפר כי במהלך נהיגה, תוך כדי בלימה, החל לסבול מכאבים בגב וברגל, וגם בטופס התביעה שהגיש למוסד, ובהודעה מפורטת לחוקר - אין זכר לגירסה המשופצת, המייחסת את פריצת הדיסק לטלטולים וקפיצות של הרכב, על פני בורות ומהמורות, שגרמו למכות וחבלות חזקות בגב.   6. משלא קיבלתי את גירסת התובע בדבר ארוע התאונה, מהנימוקים שפורטו לעיל, אין נפקא מינה אם הנזק ממנו סובל התובע בעמוד השדרה יכול להגרם גם כתוצאה מתאונה, וגם אם נגרם כתוצאה מחבלה - אפשר שנחבל שלא במסגרת העבודה. יתר על כן, רבים בקרב האוכלוסיה סובלים מכאבי גב, לרבות פריצות דיסק, הנגרמות מסיבות שונות ומגוונות, (multiple-causation disease) ולא רק מתאונות, וזאת במסגרת החיים הרגילים, ולאו דווקא במסגרת העבודה, כפי שנאמר בעב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, פד"ע לו 213):   "פריצת הדיסק היא למעשה יציאה של החלק הג'לטיני שבין הדיסקים של חוט השדרה ממקומו. לרוב פוגע החלק, לאחר היציאה ממקומו, בעצם. תופעה זו גורמת, בדרך כלל, לכאבי גב תחתון ו/או כאבים "זורמים" בעצם הפגוע לרגל או לרגליים. פריצת דיסק היא סיבה נפוצה לנכות רפואית בקרב האוכלוסייה העובדת. בעבר נהוג היה לחשוב שפריצת דיסק נגרמת רק על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא כל חבלה או לעיתים כשהחבלה היא רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או להחמרת המחלה..." במקרה של התובע, כפי שעולה מכרטיסו הרפואי - הוא סבל מבעיות וכאבים בעמוד השדרה, זמן רב לפני מועד התאונה הנטענת.   טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כי "אין כל בסיס לטענת הנתבע כי ישנו רקע תחלואתי לגבי התובע" - אינה מדוייקת. בכרטיס הרפואי, נרשמו ביקורים רבים אצל רופא המשפחה, בתלונות על כאבי גב, משנרשם, כבר בספטמבר 1996 כי הוא מתלונן על "כאבים עזים בגב תחתון", ובשנת 1999 נרשמו מספר פעמים תלונות על כאבי גב תחתון "עם הקרנה לרגל". התובע גם ציין, בהודעתו לחוקר, כי רופא המשפחה הפנה אותו לד"ר גפשטיין, שהוא מומחה למחלות גב ועמוד השדרה, כדבריו: "אני טופלתי בכפר סבא, על-ידי ד"ר גפשטיין. אני סבלתי מבעיות גב לפני כמה שנים וטופלתי על ידי ד"ר יונס מוחמד בקופת חולים כללית, והוא שלח אותי לגפשטיין".   הגם שלדברי התובע, "ד"ר גפשטיין קבע שאין לי שום דבר" - אין ספק, כפי שעולה מהחומר הרפואי שהוצג בפני, כי התובע סבל מבעיות בגב ובעמוד השדרה, זמן רב לפני 12.9.00.   7. משבפגיעת גב עסקינן, הפסיקה החמירה במיוחד, כפי שנאמר בדב"ע נד/ 111-0 איתן בן-משה נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך א(2) 569: "... ידיעת דיינים היא כי אחוז גדול של האוכלוסיה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש, איפוא, שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לארוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת ביצוע פעולה בעבודה". השאלה האם התובע דיווח מיד לרופא כי כאבי הגב הופיעו בעקבות ארוע בעבודה - היא, אפוא, שאלה רלבנטית ומשמעותית. בענייננו, התובע פנה לרופא ביום 12.9.00, אך הוא לא התלונן על כאבי גב, אלא כאבים בברך ימין שהופיעו בזמן עבודה. בביקור הזה, כמו בביקוריו הנוספים, אצל האורטופד, אצל רופא המשפחה, ובבית החולים - התובע לא ייחס את הכאבים למכה או חבטה בגב, עקב טלטולים חדים ו"קפיצת" הרכב על בורות, במהלך הנסיעה. 8. משהגעתי למסקנה כי אין לקבל את גירסת התובע בתביעתו ובתצהירו, כפי שאף הוסיף עליה בעדותו בבית הדין, כי אז נשמט הבסיס לתביעה, ולטיעונים שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו, המבוססים על אותה גירסה.   9. התוצאה היא שהתביעה נדחית, מהנימוקים שהובאו לעיל.   10. אין צו להוצאות. רכבעמוד השדרהפריצת דיסק