ליקוי בשיווי משקל - 20% נכות בעקבות תאונת דרכים: 1. התובעת, ילידת 6.9.43, נפגעה ביום 28.12.94 בתאונת דרכים, שהוכרה גם התאונת עבודה. תביעתה היא לתשלום הפיצויים המגיעים לה עקב התאונה. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לשלם לתובעת את נזקיה עקב התאונה, אך קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלת גובה הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בעיקר בראשה. נקבעו לה נכויות לצמיתות במספר תחומים: א. ד"ר גורביץ' - מומחה אף אוזן וגרון - בגין ליקוי שמיעה - 5% נכות. בגין ליקוי שווי משקל - 20% נכות. בגין ליקוי קוסמטי (צלקת) 5% נכות. בחוות דעתו ציין ד"ר גורביץ', לענין ליקוי השמיעה, כי ליקוי זה הינו פונקצונלי במידה ועיסוקו של הנפגע מצריך שמיעה תקינה בשתי האוזניים. לדבריו יש לדון בכל מקצוע בנפרד. עוד ציין כי ניתן לנסות לתקן את הליקוי על ידי ניתוח, שסיכויי הצלחתו 50%. בניתוח כזה קיים סיכון בשיעור 10% לסיבוך או לצורך בניתוח נוסף. לענין הסחרחורת ציין כי מדובר בנכות פונקציונלית במידה ועיסוקו של הנפגע כרוך בקיומו של שווי משקל תקין, למשל עמידה על סולם. צויין כי עלול להיות לעיתים צורך בתרופות נוגדות סחרחורת. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובין היתר בסיכוי להצלחת ניתוח ובסיכון בניתוח כזה, כמו גם בחלוקת אחוזי נכות בין הפגיעות השונות מהן סובלת התובעת בתחום א.א.ג., אין מקום לחייב את התובעת לעבור ניתוח. לפיכך גם אינני רואה מקום לקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום א.א.ג. נמוכה מזו שנקבעה לה. ב. ד"ר קורן לובצקי - מומחית בתחום הנוירולוגי - נקבע כי לא נשארה לתובעת נכות לצמיתות בתחום הנוירולוגי. נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנה מיום התאונה. בחוות הדעת צויין כי התובעת מתלוננת על כאבי ראש, סרחורת, עצבנות יתר ונדודי שינה. עם זאת צויין כי בבדיקה נוירולוגית אין ממצאים חורגים. ג. ד"ר לאוניד אומנסקי - מומחה לפסיכיאטריה - נקבעה לתובעת נכות פסיכיאטרית בשיעור 10%. בחוות הדעת צויין כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת נזק נפשי שמתבטא בהפרעת דחק פורט-טראומטית עם קווים דכאוניים וחרדתיים. ההפרעה גרמה לירידה בתפקוד כללי ובכושר העבודה. צויין כי אילו קיבלה התובעת טיפול פסיכיאטרי מקיף וקבוע, אין לשלול אפשרות שמצבה היה משתפר. צויין כי זמן כה רב לאחר התאונה (הבדיקה נערכה כארבע וחצי שנים לאחר התאונה) לא ניתן לקבוע משך הטיפול ועלותו. טיפול כזה צריך היה להתחיל מיד לאחר התאונה. דחייתו או הפסקות בטיפול מורידות את סיכויי הצלחה ומעלות את עלות הטיפול. בתשובות לשאלות הבהרה ציין המומחה כי בתקופה שלאחר התאונה היתה הנכות גבוהה יותר, עד 30%. לענין הטיפול ציין כי הוא צריך להמשך לא פחות מחצי שנה. הבהרה זו ניתנה ביולי 1999. בעדותו בבית המשפט הוסיף העד כי סביר להניח שלאחר טיפול נפשי מסודר ועם חזרה לעבודה לא תשאר לתובעת נכות נפשית. דהיינו, בטיפול מתאים ניתן להניח, לצורך קביעת הפיצוי הכספי, כי דרגת הנכות היתה פוחתת לפחות לחצי. לאור עדותו של המומחה, ומאחר שעל התובעת מוטלת חובה להקטין את הנזק, מה שיעשה בעזרת הקפדה על טיפול, יש מקום להפחית במידת מה מדרגת הנכות שקבע המומחה. בנסיבות אלה, לצורך עריכת חלק מהתחשיבים בפסק דין זה, תקבע נכותה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי בשיעור 5%, תוך הבחנה בין תקופות שונות מאז התאונה ועד היום. יצויין כי קודם להגשת חוות דעת זו נתמנה מומחה רפואי אחר בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר מייזל, אשר קבע לתובעת נכות זמנית למשך שנה בשיעור 50% ולאחר מכן נכות לצמיתות בשיעור 30%, וכן נקבעה עלות טיפול בסך 16,000 ₪. לאחר חקירתו של המומחה הוחלט, ביום 12.7.98, על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה. לאור התרשמותי מהמומחים, חוות דעתו של המומחה הנוסף, ד"ר אומנסקי, היא הקובעת בתיק, ועל פיה יקבע הנזק שנגרם לתובעת בתחום הפסיכיאטרי בגין התאונה, בכפוף לאמור לעיל. אינני רואה מקום לקבוע את נכותה של התובעת, כבקשת בא כוחה, על בסיס תקנות הנכים תגמולים ושיקום במקום על פי תקנות הביטוח הלאומי. אין כל הצדקה לחרוג בתיק זה מהמקובל בתיקי פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הגם שתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976 קובעות כי "אחוזי נכות" הינם בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956. 3. התובעת תובעת פיצוי בפרטי הנזק הבאים: נזק לא ממוני, הפסד השתכרות בעבר, הפסד השתכרות בעתיד ועזרה וסיעוד לעבר ולעתיד. להלן אדון בכל אחד מפרטי נזק אלה. 4. נזק לא ממוני: הנזק הלא ממוני יחושב לפי אחוזי נכות צמיתה שנותרה לתובעת - 5% בגין פגיעה בשמיעה, 20% בגין בעיות שווי משקל, 5% בגין ליקוי קוסמטי ו- 5% נכות פסיכיאטרית, תוך הפחתה המתחייבת בגין גילה של התובעת, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1978. לסכום הפיצוי יש להוסיף ריבית מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. 5. הפסד השתכרות בעבר: בזמן התאונה עבדה התובעת באוניברסיטה העברית, בהדפסת מחקרים ובעריכת חומר כתוב ברוסית. לאחר התאונה, לאחר חופשת מחלה של חודש, המשיכה התובעת לעבוד, עד שפוטרה מעבודתה באוגוסט 1995, כשמונה חודשים לאחר התאונה. שכרה החודשי של התובעת עובר לתאונה, בהתאם לתלושי שכר ולמסמך המל"ל בדבר שכר רבע שנתי שצורפו לתצהירה, עמד על 1,432 ₪. לענין חישוב הנזק לעבר יש להפריד בין תקופות שונות מאז התאונה ועד היום: א. התובעת נעדרה מעבודתה באופן מלא, בשל התאונה, למשך חודש ימים. בגין חודש זה מגיע לה פיצוי בסך 1,432 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד לתשלום בפועל. ב. לאחר העדרות של חודש ימים, חזרה התובעת לעבודתה, ועבדה עד ספטמבר 1995, אז פוטרה בשל קיצוצים בתקציב וללא קשר לתאונה. לפיכך, לגבי תקופה זו לא הוכח כל נזק ולא מגיע לתובעת פיצוי. ג. מאז הפיטורין לא חזרה התובעת לעבודתה. על פי עדותה, בתקופה שלאחר הפיטורין לא חיפשה עבודה, כי לא היה לה כח, היא סבלה מסחרחורות וסבלה מדיכאון. בתקופה זו קיבלה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. בחלק מתקופה זו, דהיינו עד שנה לאחר התאונה, על פי חוות הדעת ועדויות המומחים, היתה לתובעת נכות נוירולוגית בשיעור 10%, נכות בגין סחרחורות ונכות נפשית זמנית גבוהה מזו שנקבעה לה לצמיתות. לענין אבדן כושר עבודתה, הן בתקופה זו והן בתקופות האחרות, אין לקחת בחשבון את נכותה בגין הצלקת ובגין הליקוי בשמיעה, מאחר שאין לליקויים אלה כל השלכה על עבודתה. עדותה של התובעת תואמת, לגבי התקופה האמורה, את הנכויות שנקבעו לה, אם כי יש לקחת בחשבון שבתקופה זו, גם אילו חיפשה התובעת מקום עבודה, ניתן להניח שבשל גילה היתה מתקשה למצוא מקום באופן מיידי. לפיכך, לגבי התקופה שמאז הפיטורין ועד שנה לאחר התאונה, דהיינו ארבעה חודשים מספטמבר 1995 ועד דצמבר 1995, ניתן לקבל את טענת ב"כ התובעת כי היא זכאית לפיצוי בשיעור 60% משכרה, אך יש לחשב הפסד זה על פי שכר חודשי של 1,432 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. לכאורה עולה שאלה אם בתקופה זו, בה קיבלה התובעת דמי אבטלה, אין מקום לניכוי דמי האבטלה מהשכר המשולם לה. אולם טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעים ולפיכך ממילא מתייתרת השאלה. ד. החל מהשנה השניה שלאחר התאונה, בה קטנים יותר אחוזי הנכות של התובעת - אין לה עוד נכות נוירולוגית, נכותה הנפשית קטנה בהרבה ולמעשה התובעת יכלה לחזור לפחות לעבודה חלקית, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי חודשי נמוך יותר. לענין זה אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי אין לליקוי בשיווי המשקל השפעה ממשית על כושר השתכרותה של התובעת. על אף הראיות שהובאו על ידי הנתבעים, לא שוכנעתי גם כי התובעת עבדה עבודה של ממש בתקופה זו וכי יכלה לעבוד ללא מגבלה. לגבי תקופה זו, מינואר 1996 ועד היום, יחושב הפסד השכר על פי השכר הבסיסי, 1,432 ₪ לחודש נכון למועד התאונה, ובהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לגבי ליקוי בשיווי המשקל, בשיעור 20%, ולגבי הנכות הנפשית, בשלב זה ללא הפחתה, בשיעור 10%. 6. הפסד השתכרות בעתיד: הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד יחושב בהתחשב בנתונים הבאים: א. התובעת הינה כיום בת 58 שנה. הפסד ההשתכרות יחושב עד גיל 65, דהיינו לתקופה של 7 שנים. ב. שכרה של התובעת בעת התאונה, 1,432 ₪. ג. לתובעת נכות תפקודית, המשפיעה על כושר עבודתה, בשיעור 20% בשל ליקוי בשיווי המשקל ו- 5% נכות נפשית. יצויין כי לגבי הנכות הנפשית, יש להתחשב באמור בסעיף 2 לעיל וכאמור להפחית מ- 10% הנכות שקבע המומחה. כפי שפורט לעיל, התובעת עזבה את מקום עבודתה בגין פיטורין ולא בגין התאונה. אין כל ראיה כי כיום התובעת לא מסוגלת לעבוד כלל. לענין זה אינני מקבלת את עדותה של התובעת, אשר נראתה מוגזמת ואף איננה תואמת את הנכויות שנקבעו לה. עם זאת, אין ספק שהתובעת תתקשה למצוא מקום עבודה גם בגין גילה וללא קשר לנכותה. בנסיבות אלה, יחושב ההפסד בכושר השתכרותה של התובעת, למשך 7 שנים, על פי אחוזי הנכות ובסיס השכר כמפורט ברישא לסעיף זה. 7. עזרה במשק בית בעבר ובעתיד: לענין זה משמעות ממשית לנכותה הנפשית של התובעת בתקופות השונות ולנכות שנקבעה לה בגין ליקוי בשיווי משקל. כמו כן תלקחנה בחשבון העדויות השונות שנשמעו מטעם התובעת לענין זה, עדויות אשר בחלקן אף תואמות את הפגיעות מהן היא סובלת. לפיכך, בגין ראש נזק זה, יקבע לתובעת פיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. 8. על סמך כל האמור לעיל, הפיצויים המגיעים לתובעת הם כמפורט להלן: * נזק לא ממוני - על פי האמור בסעיף 4 לעיל. * הפסד השתכרות בעבר - על פי האמור בסעיף 5 לעיל. * הפסד כושר השתכרות בעתיד - על פי האמור בסעיף 6 לעיל. * עזרה בעבר ובעתיד - כאמור בסעיף 7 לעיל. מסכום הפיצוי כמפורט לעיל יש לנכות את הגמלאות והתקבולים שקיבלה התובעת מן המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה וכספים שקיבלה כתשלום תכוף, כשלסכומים שקיבלה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 9. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנזכרים בפיסקה הקודמת. בנוסף ישלמו לה שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצוי שיתקבל לאחר חישוב הניכויים השונים. אשר להוצאות שהוציאו הצדדים - בהתחשב בתוצאה כמפורט לעיל, ישא כל צד בהוצאותיו בכל הנוגע למומחים ולעדים, למעט אגרה אשר בה ישאו הנתבעים. נכות