1. התובע יליד 1953 נפגע בתאונת דרכים ביום 4.5.93 וכן ביום 28.12.97. 2. באשר לתאונה מיום 4.5.93 - ניתן פסק דין ביום 5.6.2000, ואשר על כן מתייחס פסק הדין הנוכחי לנזקי התובע כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 28/12/97 (להלן: "התאונה"). 3. התובע תובע פיצוי בגין כאב וסבל, הפסד שכר בעבר בתקופת אי כושר, הפסד שכר חלקי, בעבר, הפסד השתכרות בעתיד, סיכון היפלטות לשוק העבודה, נסיעות וטיפולים ועזרת צד ג'. 4. הנכות: 4.1 מלכתחילה התבקש בית המשפט למנות מומחה רפואי בתחום הכירורגי והפלסטי, בקשה תמוהה משהו, שכן, מבדיקת מסמכיו הרפואיים של התובע עולה, כי התובע עבר ניתוח כריתת טחול בגין התאונה ואשר על כן, ראוי היה לבקש מינוי של מומחה רפואי בתחום הפנימי, ואכן, משהציע זאת בית המשפט, הסכימו לכך הצדדים, ולכן מונה מומחה רפואי בתחום הפנימי - פרופ' רביד - אשר התבקש להתייחס הן לענין הנכות כתוצאה מכריתת הטחול, והן לענין הנכות כתוצאה מהצלקת הניתוחית. פרופ' רביד מצא כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין כריתת הטחול, וכמו כן קבע כי נותרו לו 10% נכות נוספים בגין הצלקת, סה"כ 19% נכות. למומחה נשלחו שאלות הבהרה, ובתשובותיו אישש את קביעותיו בחוות דעתו, ואשר על כן הנני קובעת כי לתובע נותרו 19% נכות רפואית בגין פציעותיו. 4.2 נשאלת השאלה, מהי נכותו התפקודית של התובע? באשר לנכות בגין כריתת הטחול - מדברי המומחה בחוות דעתו עולה כי העדר טחול חושף את החולה לסכנת זיהומים בסוגים מסוימים של חיידקים, כלומר, מדובר בהפרעה תפקודית אשר אין כל וודאות כי תתרחש בפועל. התובע טען בתצהירו כי: "מאז התאונה מידי שנה אני סובל ממחלות חום וחולשה, בעטיה אני נעדר כשבוע לפחות מהעבודה" (סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית). אולם, נמנע מהמצאת אישור רפואי לאימות דבריו. לא זו אף זו, לדברי התובע הוא נעדר מעבודתו כשבוע בשנה בגין מחלת חום, אולם אין כל ודאות שמחלת החום נובעת מהעדר הטחול דווקא, שהרי מן המפורסמות הוא שבעונות מסוימות של השנה (כגון עונת החורף) סובלים בני אדם ממחלות חום כגון שפעת, והעדרות בת שבוע במשך שנה, אין בה כדי להעיד על הפרעה תפקודית בגין כריתת הטחול. באשר לנכות בגין הצלקת, המומחה קובע בחוות דעתו כי: "מבחינה תפקודית - הפרעה שולית" וכן הוא מוסיף כי: "בעבודה כמחסנאי - לא צפויה כל הפרעה בגין איזו מן הלקויות שבעקבות התאונה ואין כל פגיעה בכושר עבודתו או בכושר השתכרותו". 4.3 מהאמור עולה כי, ללא ספק, אין הקבלה בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית, ואשר על כן, הנני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 10%. 5. כאב וסבל: בהתחשב בנכותו של התובע, גילו ומספר ימי האישפוז, הינו זכאי לפיצוי בסך -.26,276 ₪. 6. הפסד שכר בתקופת אי כושר: התובע טוען בתצהירו (סעיף 5) כי : "בתקופת אי הכושר שולם לי שכר על חשבון 34 ימי מחלה צבורים: חברת פלסאון פנתה ל'מבטחים' אשר שילמה לי משכורת, אולם מבטחים פנו להחזרת הכסף בטענה כי אין תשלום במקרה של תאונת דרכים, ואז החזרתי למעביד את הסכום". במאמר מוסגר אציין, כי בסיכומיה, טענה ב"כ התובע בהדגשה כי "סכום זה יהיה עליו להשיב למעבידו" בניגוד לטענת התובע בתצהירו כי סכום זה הושב למעביד. כך או כך, אין ספק כי התובע זכאי להחזר סכום זה. הנתבעת טוענת כי מכתבי המעביד אינם ראיה קבילה, אולם גם אם אין מכתב הדרישה של המעביד מהווה ראיה לאמיתות תוכנו, עדיין מסור שיקול הדעת בידי בית המשפט האם להתייחס לאמור במכתב כאמת אם לאו, והיות וברור כי "מבטחים" איננה משלמת בעבור ימי מחלה כאשר מדובר בתאונת דרכים, הרי שאין לי ספק כי התובע החזיר או יחזיר את הסכום שקיבל מהמעביד על חשבון משכורתו, ואם כן, מדובר בנזק שעל הנתבעת לשאת בפיצויו. מהמסמכים שהוצגו בפני, עולה כי מהסך -.7,348 ₪ ברוטו יש לנכות מס בשיעור 25% = -.5,511 ₪, ולשערכו לתאריך היום, ואשר על כן זכאי התובע לפיצוי בסך -.6,717 ₪. 7. הפסד שכר חלקי בשכר: התובע טוען כי נאלץ להפסיק את עבודות הנקיון: "כתוצאה מהתאונה וזאת, ביוזמת המעביד" (סעיף 5 לתצהיר). ובעדותו הבהיר כי: "המעביד אמר לי, אתה לא עובד בנקיון יותר ומסר את עבודת הנקיון למישהו אחר, כי אתה חולה". (עמ' 14 שורות 14-15). זה המקום להעיר על כי המעביד לא הובא לעדות, דבר המביאני למסקנה כי לו הובא לעדות היה בעדותו כדי לסייע לצד השני דווקא (ראה ספרו של כב' השופט קדמי, "על הראיות" חלק שלישי, עמ' 1391), ולכן אינני מקבלת את דברי ב"כ התובע אשר טענה כי התובע חשש להביא את המעביד לעדות, פן יפוטר או פן יבולע לו. אציין כי התובע תובע פיצוי כספי ומסתמך על עובדות שנקל היה להוכיחן באמצעות המעביד או באמצעות עדים אחרים אשר בוודאי היו ערים למתרחש, ו/או שותפים להחלטות, ולמרות זאת נמנע התובע מהבאת עד כלשהו לאימות טענותיו, ולכן, העובדה היחידה שהוכחה ואין לגביה מחלוקת היא שעבודת הנקיון של התובע הופסקה, אולם לא הוכחה בפני הסיבה להפסקת העבודה. בענין זה ראוי להתייחס לתשובותיו של המומחה אשר התבקש להתייחס לענין וקבע: "מתוך הנחה שעבודת הנקיון איננה עבודה גופנית מאומצת ואיננה קשורה בהרמת משאות כבדים, הרי שלא צפויה הפרעה בעבודתו עקב הצלקת, הוא יכול לדעתי לשאת בנקל דלי מים". וכן קבע: "נקבעה נכות בשיעור 10% בגין הצלקת. שיעור נכות זה עונה לכל מגבלה שעשויה להיגרם על ידי הצלקת". מהאמור עולה כי לא הוכחה סיבת הפסקת עבודת הנקיון, עם זאת, העובדה שעבודת הנקיון הופסקה מיד עם שובו של התובע לעבודה, יש בה כדי להקנות לתובע פיצוי כלשהו, ואשר על כן, הנני מעריכה הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך -.5,000 ₪ שכן, גם אם נמנע מהתובע לבצע עבודת נקיון בחודשים הסמוכים לתאונה, הרי שאין ספק שלאחר פרק זמן קצר יכול היה לחזור ולבצע עבודות נקיון, ומשנמנע מלעשות כך, לא ניתן לחייב את הנתבעת בגין נזק שניתן היה למונעו. 8. הפסד השתכרות בעתיד: אין ספק כי מאז שובו של התובע לעבודה ועד היום, לא נגרם לו הפסד השתכרות כלשהו. ב"כ התובע טוענת כי שכרו לא הוגדל ועל כן סובל התובע מירידה ריאלית בשכרו, ולטענתה, אי הגדלת השכר נובע מניצולו של המעביד את מצבו של התובע. טענה זו התקבלה על ידי במורת רוח, שכן יש גבול לטענות המושמעות בבית המשפט, תוך המנעות מכוונת מהוכחתן, מקום שניתן שניתן לעשות כן, וטענה זו, מוטב היה לו לא היתה מועלית. היות ומאז התאונה חלפו כשלוש שנים, והיות וכאמור, התובע לא סבל מהפסדי השתכרות בגין התאונה בתקופה זו, ספק אם יסבול מהפסדי שכר כלשהם בעתיד, אולם, בשל הספק, נכון יהיה לדעתי לפסוק סכום גלובלי בסך -.30,000 ₪ בגין הפסדו הפוטנציאלי העתידי. במאמר מוסגר אציין כי בחוות דעתו הבהיר המומחה כי הפרעתו התפקודית של התובע הינה שולית, ובהתחשב בעובדה כי במשך שלוש שנים מאז התאונה לא גרמה לכל ירידה ו/או פגיעה בהכנסתו, אין כל מקום לבצע חישוב אקטוארי ויש להסתפק בחישוב גלובלי על פי שיקול דעתו של בית המשפט. 9. היפלטות משוק העבודה: התובעת ציטטה מספרו של המלומד קציר את האמור בהתייחס לראש נזק זה, אלא שהציטוט אינו מתייחס לתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") אלא תביעות בגין נזקי גוף בכלל, ודומני כי מן הראוי היה לציין זאת ! לגופו של ענין, בית המשפט שוקל סיכון זה בדונו בפרק הפסדי ההשתכרות לעתיד. מעבר לצורך אציין, כי הוכח בפני כי סיכוייו של התובע להיפלט ממקום עבודתו אינם גבוהים או שונים מסיכוייו הפוטנציאליים של כל עובד להיפלט ממקום עבודתו, בהתחשב במצב המשק, מצב המעביד וכו', ועל כן, ממילא, באם יפלט התובע ממקום עבודתו, לא יהיה לכך כל קשר לנכותו. באשר לסיכוייו למצוא מקום עבודה אחר באם ייפלט - דומני כי לאור גילו ונסיונו, סיכוייו אינם נופלים מסיכוייו של כל מחסנאי מנוסה וותיק אחר להתקבל למקום עבודה אחר. 10. נסיעות וטיפולים: המומחה קבע כי התובע לא יזדקק לטיפולים עתידיים. באשר לעבר, ולאור חומרת פציעתו, אין ספק כי התובע נזקק לנסיעות וטיפולים ואשר על כן, הוא זכאי לפיצוי בסך -.1,500 ₪. 11. עזרת צד ג': התובע לא המציא הוכחות למבוקש, אולם לאור חומרת הפציעה, נזקק מן הסתם לסיוע מוגבר מצד בני משפחתו, ואשר על כן הוא זכאי לפיצוי בסך של -.2,000 ₪. 12. סוף דבר: ניתן בזאת פסק דין על סך -.71,493 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשעור 13% בתוספת מע"מ כחוק. טחולפיצויים