הלכת אלסוחה במקרה של 15% נכות: 1. התובע יליד 12.10.97 הגיש תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפלת"ד וזאת עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 5.10.96 עת נהג ברכב הנזכר בכתב התביעה והתנגש בתמרור ובעץ וכתוצאה מכך נגרמו לו לטענתו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת אינה חולקת בדבר חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שארעו לו בתאונה אולם קיימת מחלוקת לגבי הקשר הסיבתי בין הנכות הנפשית הקשורה לתאונה לרבות מחלוקת בשאלה אם התובע זכאי לפיצויים בגין הנזק הנפשי ע"פ הקריטריונים שנקבעו ברע"א 444/87 אבו סירחאן אלסוחה ואח' נ' עזבון המנוח דוד דהן ז"ל ואח' פ"ד מד(3) עמ' 397 (להלן: "הילכת אלסוחה") וכן חלוקים הצדדים בנוגע להיקף הנזק שנגרם לתובע בעטיה של התאונה. הנכות הרפואית : 3. בעקבות התאונה פונה התובע לבי"ח בני ציון, שם אושפז למשך עשרה ימים שבמהלכם גם נותח ברגלו הימנית. ביום 14.10.96 שוחרר התובע מבי"ח בני ציון והועבר לבית הבראה צבאי שם היה עד ליום 2.7.97. התאונה היתה תאונה קטלנית שכן מלבד התובע שנהג ברכב ונפצע נהרגו בה שניים מחבריו הטובים. בגין תאונה זו נשפט התובע והוטל עליו עונש של מאסר בפועל. התובע שוחרר מהכלא ביום 29.4.99. התובע נבדק ע"י מספר מומחים בהסכמה ומטעם ביהמ"ש: ד"ר קרת בתחום האורתופדי (במש8/), בדק את התובע וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין הפגיעה בבוהן ראשונה ימנית בשיעור של מתואמת בשיעור 5%. כאשר לגבי יתר הפגיעות בתאונה בגין השבר בקרסול אשר נותח בהצלחה, השבר בצלע השלישית שהתאחה ובגין הפגיעה בצוואר והצלקות באור השוקית והגבה הימנית - לא נותרה נכות צמיתה. מומחה נוסף שמונה בתחום א.א.ג. ד"ר רוזן (במש7/) בדק את התובע וקבע כי הנכות בתחום הפלסטי בשל הפגיעה באפו הינה של 5% לצמיתות. המומחה המליץ על ניתוח פלסטי ואומנם התובע עבר את הניתוח האמור(ת3/) ועל כן לטענת הנתבעת לא נותרה לו כל נכות בתחום זה. ב"כ התובע בסיכומיו (סעיף 17) מאשר כי התובע עבר ניתוח באפו בביה"ח האיטלקי בהמלצת ד"ר רוזן, ושילם סך של 10,000 ש"ח בחודש אוקטובר 2000. על חשבון ניתוח זה קבל התובע תשלום תכוף בסך 8,000 ש"ח. התובע טוען כי אמנם ד"ר רוזן קבע בחוות דעתו כי ניתן לשפר את ההפרעה הקוסמטית אך לטענתו לא קבע כי הנכות בשיעור של 5% תעלם אף היא. מכל מקום, התובע לא טוען לנכות פונקציונלית וכל ההתיחסות מבחינת הנכות היא לגבי הפיצוי בגין כאב וסבל בלבד. מומחה נוסף שמונה הוא בתחום רפואת העיניים אשר מונה פרופ' ניימן בדק את התובע וקבע כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. 4. המחלוקת העיקרית בשאלה הרפואית בין הצדדים מתמקדת סביב חוו"ד של מומחה ביהמ"ש בתחום הנוירופסיכיאטרי, פרופ' בנטל (במש2/). מומחה זה בדק את התובע וקבע בחוות דעתו כי בתחום הנוירולוגי לא נותרה לתובע נכות. את נכותו הנפשית הכוללת העריך המומחה בשיעור של 20% כאשר רק 15% מהנכות הכוללת יש לייחס לתאונה וכל זאת כפי שמסר המומחה בתשובה לשאלות הבהרה עקב השפעה על התובע של מות חבריו בתאונה. הנתבעת, טוענת כי על פי ההלכה שנפסקה נכותו זו של התובע אינה ברת פיצוי. התובע טוען כי מאחר והוא נפגע ישירות בתאונה הלכת אלסוחה אינה חלה. 5. שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי הדין במחלוקת זו הוא עם הנתבעת. ההלכה בשאלת פיצוי בגין נזק נפשי משני שנגרם לאדם הן בהיותו נוכח ובין אם הוא נעדר מארוע התאונה היא אחת. כל זאת בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת אלסוחה שם דובר על קרוב נעדר. הלכה זו והתנאים שהיא הציבה ובהם הדרישה כי הנזק הנפשי המשני יהיה בעל דרגה של נוירוזה או פסיכוזה יושמה גם במקרים שבהם דובר על קרוב נוכח. למעשה, מציבה הילכת אלסוחה 4 תנאים אשר על התובע לבוא במסגרתם כדי לזכות בפיצוי בגין נזק נפשי ומשני שנגרם לו כתוצאה מפטירת קרוב בתאונה. מדובר בתנאים מצטברים ואלה הם: א. על התובע להיות קרוב מדרגה ראשונה. ב. קיימת השפעה ישירה של הארוע על התובע. ג. קיימת סמיכות זמנים בין ארוע התאונה לבין הנזק הנפשי. ד. הנזק הנפשי הוא נזק נפשי קשה המגיע לכדי נוירוזה או פסיכוזה של ממש. במקרה שלפני מתמלאים התנאים ב' ו-ג' לעיל אולם לא מתמלא תנאי א' ובעיקר לא מתמלא תנאי ד'. להלן אבהיר מסקנתי זו. 6. באשר לתנאי הראשון אין חולק כי אין מדובר בקרובי משפחה אלא חבריו של התובע שנהרגו. באשר לתנאי הרביעי, כאמור לעיל, קבע פרופ' בנטל כי הנכות הנפשית הכוללת של התובע הינה בשיעור של 20% אולם, רק 15% מהנכות הכוללת יש לייחס לתאונה הנדונה. בתשובות לשאלות הבהרה השיב פרופ' בנטל במכתבו מיום 24.7.00 (מוצג ת2/ז) כי נכותו הנפשית של התובע הקשורה לתאונה, נובעת מתגובת האבל על מות חבריו בתאונה ורגשי אשם קשים. וכן כי מצבו הנפשי מושפע גם מיחס משפחות החברים שמכנים אותו "רוצח". בתשובותיו של פרופ' בנטל מיום 2.8.00 בהן השיב על שאלות ב"כ התובע עו"ד תירוש, מיום 18.7.00 (מוצגים ת2/ח- ת2/ט) קבע כי לתובע אין נכות נוירולוגית וכי לא מגיעה לו נכות בגין כאבי ראש. לעמדת פרופ' בנטל המייחס את התגובה הנפשית של התובע לתוצאות התאונה, קרי מות חבריו ורגשי האשם, ניתן למצוא תמיכה בגירסת התובע אשר מסר בתצהירו (ת1/) כי נפגע קשה מאד גם מבחינה נפשית כיוון ששניים מחבריו שהיו עמו במכונית נהרגו בתאונה זו וביניהם חברו הקרוב ביותר. הנכות הרפואית בתחום הנפשי, כפי שהמליץ עליה פרופ' בנטל, לאחר ניכוי נכות שאינה קשורה לתאונה בתחום זה, הינה בשיעור של 15%. נכות זו אינה מהווה, עפ"י הפסיקה, פגיעה נפשית משמעותית (נוירוזה או פסיכוזה) כפי שביהמ"ש מדבר עליה בהלכת אלסוחה. אומנם אין מדובר במתימטיקה וניתן לחשוב על כל מקרה ונסיבותיו ויהיו מקרים בהם פגיעה של 15% עשויה להיות בעלת משקל ומשמעותית. אולם כמקרה רגיל וזה המקרה שבפני נכות בת 15% איננה עומדת ברף המינימלי שהציב ביהמ"ש העליון. ראה למשל ע"א 2935/98 דריז נ' אררט תקדין עליון 99(3) 1253, בו נקבע ע"י כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן: "במקרים הקונקרטיים שנבחנו ע"י בית משפט זה בשנים האחרונות נדחו תביעות בהן היתה נכותו הנפשית של הנפגע המישני 5%-10% ואף 15% תוך קביעה שאין מדובר בפגיעה נפשית חמורה כנדרש במבחנים הנקוטים על ידינו". כמו כן השווה לע"א (ירושלים) ציון נ' צח פורסם בצלטנר בעמ' 3089, שם נקבע כי נכות צמיתה של 15% בשל נוירוזה אינה מזכה בפיצוי. פסק דין זה אושר בביהמ"ש העליון בע"א 5803/95 ציון נ' צח פ"ד נ"א (2) עמ' 267. ולע"א (חיפה 4542/98 סאלח סלפיתי נ' קרנית פורסם צלטנר עמ' 6978 בו נקבע כי נכות צמיתה של 15% אינה מזכה בפיצוי. 8. סיווג הנכות הנפשית באם מדובר בפגיעה ראשונית בתחום הנפשי או בפגיעה משנית עקב חבלה או בפגיעה משנית שמקורה בתגובת התובע מהתוצאות הקשות של התאונה שגרמו למות חבריו, נקבעה במקרה שלפני בחוות הדעת של המומחה כפי שבאה לידי ביטוי בתשובות לשאלות ההבהרה ולפיכך אינני מקבל את טענת התובע כי במקרה דנא לא תחול הלכת אלסוחה מאחר והתובע טוען כי הוא עצמו נפגע בתאונה. בע"א 3789/95 הסנה נ' חטיב פ"ד מט (5) עמ' 651, נדון מקרה של תאונת דרכים ובה תבעו בעל ובנות אשר נכחו בתאונה, בגין נזק נפשי שנגרם להם כתוצאה מפטירת האשה והאם ושם עלתה שאלה דומה וביהמ"ש מפי כב' השופט ת. אור מציב את השאלה שבמחלוקת כדלהלן: "המחלוקת היא בשאלה אחת האם אדם שנפגע פיזית בתאונה, ובנוסף נגרם לו נזק נפשי עקב זאת שחזה במותו של קרוב משפחתו באותה תאונה, זכאי לפיצוי על נזקו הנפשי כאמור רק אם מתקיימים התנאים הנזכרים בהלכת אלסוחה כגירסת המערערת. או שמא, כטענת המשיבים, די בכך שהוא נפגע בתאונה כדי שיהיה זכאי לפיצוי בגין הנזק הנפשי כאמור, אפילו אין הוא עומד בתנאי הלכת אלסוחה". (עמ' 653 מול האות ו') ביהמ"ש משיב לשאלה ואומר: "דעתי היא שיש להחיל את הלכת אלסוחה בענייננו. הלכה זו קבעה את התנאים המצטברים אשר בהתקיימם תוכר תביעתו של קרוב משפחה של נפגע בתאונה על נזק נפשי שנגרם לו". (עמ' 654 מול האות ב') למטה מזה מציין כב' השופט ת. אור: "התוצאה אינה צריכה להיות שונה גם אם המשיבים עצמם נפגעו בתאונה". (עמ' 654 מול האות ז') בנוסף נאמר שם: "אין בעובדה שהם עצמם נפגעו בתאונה - ובגין נזקים אלה הם זכאים לפיצוי לשנות מהתוצאה ככל שהיא נוגעת לנזקים הנפשיים עקב היותם עדי ראיה לפגיעה הקשה שנפגעה המנוחה בתאונה. משהוברר שנזקם הנפשי עקב כך אינו עומד בתנאי הלכת אלסוחה תביעתם בגין נזק זה דינה להדחות". (בעמ' 655 מול האות א') סיכומו של דבר התובע איננו זכאי לקבלת פיצוי בגין הנזק הנפשי המשני שנקבע לו בחוות דעתו של פרופ' בנטל וזאת עפ"י הלכת אלסוחה הנ"ל. נכותו הרפואית של התובע בתחום האורתופדי ובתחום א.א.ג נותנת נכות משוקללת בשיעור של 9.75%. הנכות התפקודית: 9. הכלל הוא כי נכות רפואית אינה בהכרח נכות תפקודית. עם זאת יש ובהעדר אינדיקציה אחרת נכות רפואית יכולה לשקף גם נכות תפקודית. במקרה שלפני מדובר בתובע שעבד עובר לתאונה כמסגר והנכות האורטופדית, והיא בלבד, מהווה עבורו נכות תפקודית, דהיינו נכות בשיעור של 5%. בתחום אף אוזן גרון הנכות איננה תפקודית וזאת גם לגירסת התובע בסיכומיו, שטען כי בהעדר אינדיקציה אחרת מצד המומחה לאחר הניתוח יש מקום לכלול נכות זו בחישוב הנזק הלא ממוני (כאב וסבל) וחלק על דברי חברו, ב"כ הנתבעת, לפיה משתוקנה הפגיעה באף לא נותרה נכות צמיתה בתחום זה. ב"כ הצדדים הרחיבו כל אחד מטעמו בשאלת אמינותו של התובע, כאשר ב"כ הנתבעת הצביע על הודאתו של התובע במסירת דברי שקר בפני וועדה צבאית בפניה הופיע וכן הצביע על כך כי התובע סבל בעברו מליקויים נפשיים וכי נבדק כחודש לפני התאונה על ידי פסיכיאטר (ראה ס' 2 לסיכומי הנתבעת וכן מוצג נ3/). לעומת זאת ביקש ב"כ התובע לשכנעני כי התובע דיבר אמת והתובע בעצמו העיד בפני (עמ' 36 ש' 17 ואילך) כי מסר את דברי השקר הנ"ל בהיותו צעיר ומתוך מטרה להיות בשירות הצבאי קרוב לבית, בחינת המטרה מקדשת את האמצעים. סבורני שאין מקום להרחיב בנושא המחלוקת הנ"ל וכל זאת לנוכח קביעתי כי הנכות הנפשית המשנית אינה ברת פיצוי על פי הלכת אלסוחה הנ"ל. עם זאת התרשמתי כי יש ממש בטענות ב"כ הנתבעת כי יש לבחון בזהירות את גירסתו של התובע לענין היקף הנזק שנגרם לו בעטיה של התאונה וכל זאת מאחר ואדם המודה בפה מלא כי שיקר בפני וועדה רפואית, וזאת במצח נחושה, ועל מנת להשיג מטרה מסויימת, עשוי לחזור על מעשיו כאשר המטרה הינה הגדלת סכום הפצוי העשוי להגיע לו עקב התאונה. ומכאן לחישוב הנזק הפסד השתכרות בגין העבר ולעתיד 10. התובע טוען כי עקב הפגיעה בקרסול ימין ובוהן ימין הוא הפסיק לעבוד כמסגר ולמעשה עובד כיום במסעדה בעבודה קלה בעיקר בישיבה במטבח. לטענתו, יש לחשב את הפסד השתכרותו בגין העבר בממוצע של 4,000 ש"ח לחודש ובניכוי דמי אבטלה שקבל באשר לעתיד טוען התובע להפסד השתכרות ע"פ השכר הממוצע במשק וע"פ נכות משקוללת של 19.25% הכוללת את הנכות האורטופדית והפסיכיאטרית. הנתבעת חולקת על היקף הנזק בראשי הנזק הנ"ל וטוענת כי אין לנכותו הרפואית של התובע בשיעור 5% בבוהנו כל השפעה על תפקודו לטענתה, התובע עדיין לא החל דרכו מבחינת השתלבותו בשוק העבודה והוא יוכל להתאים את נכותו הקלה לעבודה שימצא. לחילופין, טוענת הנתבעת כי מדובר בנכות קלה שאינה משפיעה כלל על התפקוד ועל כן היא מציעה לפצות ע"פ נכות בשיעור של 2.5%, דהיינו 50% מנכותו הרפואית. באשר לנזק בעבר טוענת הנתבעת כי בעקבות התאונה נשפט התובע ונדון לעונש מאסר בפועל. התובע שוחרר מהכלא בתאריך 24.4.99 וכי עצם העובדה שהתובע לא מצא עבודה מאז שחרורו אין לה כל קשר לתאונה. 11. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי יש לפסוק במקרה זה פיצוי באומדן גלובלי הן באשר לנזק בגין העבר, הן האשר לנזק לעתיד, כל זאת כאשר מדובר באדם צעיר אשר טרם השתלב ממש במעגל העבודה, במועד התאונה, וכי בחירת עבודתו והתקדמותו בעבודה תלויה בכישוריו. סבורני כי התובע הגזים בתיאורו את מידת הפגיעה הקלה יחסית שמקנה לו 5% נכות בתחום האורטופדי, אם כי כאמור, מדובר בפגיעה תפקודית קלה. באשר לשכרו של התובע נראה כי שני הצדדים מסכימים כי מידת השתכרותו עובר לתאונה, היתה בסדר גודל של כ 4,000.- ש"ח נטו (ס' 13 לסיכומי התובע וס' 49 לסיכומי הנתבעת). באשר לעתיד, סבורני כי בהתחשב בשכרו בעבר יכול ומסוגל התובע במשך הזמן להגיע לשכר הממוצע במשק. בחישוב הפסד ההשתכרות בעבר לקחתי בחשבון את התקופה שבה היה התובע נתון במאסר, השכר שהשתכר בעבודתו במסגרות משוערך להיום, ואחוזי הנכות הנכות האורטופדית כפי שנקבעו ע"י ד"ר קרת והסכום שנראה לי הוא סך של 10,000 ש"ח להיום בגין הפסד ההשתכרות שמיום התאונה ועד היום. באשר לעתיד, בשים לב לתוחלת העבודה הארוכה יחסית ובהתחשב בנתונים שפורטו, אני פוסק לתובע סך של 45,000.- ש"ח בגין הפסד השתכרות לעתיד. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 12. נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 9.75%. התובע אושפז בבית חולים בני ציון בתאריכים 5.10.96 עד 14.10.96 ובסה"כ 10 ימים. בשאר ימי החלמתו היה התובע בבית הבראה 3. התובע טוען כי שוחרר ממתקן האישפוז הצבאי ביום 2.7.97 ועל כן יש לפסוק לו כאב וסבל לפי נכות משוקללת של 23% בצירוף 119 ימי אישפוז (ראה סעיף 14 לתצהירו). לטענתו, במתקן הרפואי בו שהה הוא לא יכול היה להפסיק את שהייתו בו אלא שיחרורו ממתקן האישפוז התאפשר רק לפי הוראות הרופאים ובתום הטיפול הרפואי הסכום הנדרש בראש נזק זה הוא 73,310 ש"ח. הנתבעת טוענת כי שהייה במתקן בית הבראה צבאי איננו אישפוז בבי"ח. ועל כן אין מקום לחשב את תקופת ההחלמה בבית ההבראה במסגרת ימי האישפוז לצורך הפיצוי בראש נזק זה. במחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם השהייה בבית ההבראה הצבאי היא בגדר אישפוז, נראה לי כי הדין עם הנתבעת ובית הבראה צבאי איננו מוסד לטיפול בחולים (ראה בספרו של פרופ' אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה שניה עמ' 176 וכן השווה לת.א. (י-ם) 1181/88 גרושינסקי נ' אגד, תקדין מחוזי כרך 90(2) 544, ות.א. (י-ם) 47/92 ניסים שחר נ' צחי אשכנזי ודולב (צלטנר) בעמ' 1659. ות.א. (י-ם) 752/87 צ'ינצ'ולקר נ' הסנה, תקדין מחוזי כרך 90(1) 229. 13. הסכום המירבי בגין כאב וסבל להיום הוא 134,656 ש"ח. ע"פ הנכות הרפואית בשיעור של 9.75% ובצירוף 10 ימי אישפוז מגיע לתובע סך של 15,822 ש"ח כאשר לסכום זה תתווסף ריבית בשעיור של 4% ממועד התאונה ועד היום. עזרת צד ג' בגין העבר ולעתיד 14. התובע טוען כי נעזר בידי אמו אשר עבדה מדי פעם והפסידה ימי עבודה. הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי התובע שהה בבית הבראה צבאי ושם קבל את מלוא הטיפול וכן כי אמו של התובע היתה עקרת בית וכי טיפלה באביו אשר לקה בהתקף לב בזמן שהתובע היה מאושפז בבי"ח בני ציון ולכן האם סעדה את האב ולא את התובע. כמו כן לטענתה, התובע העיד שעזרת צד ג' התבטאה בהסעות ולכן, אין לפצות את התובע בעבור עזרת הוריו. שקלתי את טענות הצדדים מצד אחד, הכלל הוא כי כאשר מדובר בנזק מיוחד, בגין העבר, יש להוכיחו בעין. אולם מאידך, הפסיקה הכירה בעזרה של בני משפחה אשר ניתנה בפועל כברת פיצוי וזאת ע"פ אומדנא. בהתחשב בסוג הפגיעה, מס' ימי האישפוז, ותקופת ההחלמה, אני פוסק לתובע סך של 2,500 ש"ח. באשר לעתיד, אינני סבור שהפגיעה הקלה יחסית, טעונה עזרת צד ג' לעתיד. הוצאות נסיעה עבר ועתיד 15. התובע טוען להוצאות נסיעה לצרכי טיפולים רפואיים ופסיכולוגיים (סעיף 44 לתצהירו) לטענתו, הוא לא יכול היה לנסוע בתחבורה ציבורית עקב פחדיו ממשפחות ההרוגים, ועל כן אביו נאלץ לקחתו ולהחזירו ממקום העבודה, כך גם העיד האב. לעומת זאת, הנתבעת טוענת שאין לפצות את התובע בגין הוצאות נסיעה שכן נסיעותיו של התובע לקבלת טיפול רפואי בעת שרותו הצבאי כוסו על ידי צה"ל; הוצאות הנסיעה לצורך הטיפולים הנפשיים אינם ברי פיצוי; התובע יכול היה להשתמש בתחבורה ציבורית אך כפי שהעיד אביו הוא הסיע את התובע מכיוון שהתובע פחד מבני משפחות ההרוגים ולא בגלל חוסר יכולתו. שקלתי את טענות הצדדים. בהתחשב בתקופת ההחלמה ובצורך לקבלת הטיפולים אליהם הגיע התובע קרוב לודאי ברכב פרטי, אני פוסק לתובע פיצוי באומדן גלובלי לעבר בסך של 1,200 ש"ח. באשר לעתיד, אינני סבור שיש מקום לפסוק סכום כלשהו בגין העתיד. טיפולים רפואיים ותרופות 16. התובע טוען כי הוא מוציא מכיסוי 50 ש"ח לחודש עבור רכישת תרופות בגין הנזק הפסיכיאטרי (סעיף 52 לתצהיר), ומדובר ב 600 ש"ח לשנה למשך 53 שנים לעתיד ויש לפסוק פיצוי בהתאם. כמו כן, לטענתו, יש לפסוק לו עלות טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים. הנתבעת טוענת שאין להכיר בהוצאות הטיפולים הנפשיים מכיוון שהנכות הנפשית איננה ברת פיצוי. הכלל הוא כי הוצאות רפואיות יכוסו על ידי קופ"ח ותובע הטוען כי טיפול מסויים או הוצאה מסויימת אינם כלולים בסל הבריאות עליו ההוכחה (ראה ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724 ע"א 1433/98 סואעד נ' גנאים תקדין עליון 99 (3) 1754, סעיף 10 לפסה"ד). במקרה שבפני, ההוצאות הרפואיות שהוציא התובע הן בגין הניתוח באפו בסך של 10,000 ש"ח וסכום זה תשלם הנתבעת לתובע כהחזר בגין ניתוח זה (ראה קבלות ת2/טז). הוצאות רפואיות אחרות לא הוכחו וכן התובע לא הוכיח כי טיפול רפואי או רכישת תרופות להם יזקק אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות, ולכן אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו נוסף בגין ראש נזק זה. ניכויים 17. מסכום הפיצויים ינוכה תשלום תכוף ששילמה הנתבעת לתובע בסך של 8,200ש"ח (נ1/) כאשר סכום זה ישוערך להיום. באשר לטענת הנתבעת כי יש מקום לנכות גם את התשלומים ששילמה הנתבעת לד"ר עמיקם טל לצורך הטיפול בנזק הנפשי, שאינו בר פיצוי ואשר מגיע לסך של 14,300 ש"ח, התלבטתי בשאלה אם יש מקום להורות על ניכוי הסכומים הללו ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי דין ההוצאות הללו כדין הוצאה לאיבחון, בדיקה וטיפול הנעשים במהלך המשפט ע"פ חוק הפלת"ד וכשם שהוצאות בגין חוות דעת מומחים נתונים לשיקול דעת ביהמ"ש, כך גם הוצאות לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי שנעשו עד למועד מתן פסה"ד או עד למועד מתן חוות דעת סופית, בעניינו של התובע, נתונים אף הם לשיקול דעת ביהמ"ש. בנסיבות המקרה שבפני סבורני כי גם חוות דעתו של פרופ' בנטל וגם הטיפולים אצל ד"ר עמיקם היו מוצדקים לצרכי הקביעות שנקבעו בפסק דין זה ועל כן אינני נעתר לבקשת הנתבעת להחזר ההוצאות הרפואיות ששילמה לד"ר עמיקם טל. 18. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיפים 11, 13, 14, 15 ו16- ובניכוי הסכום הנקוב בסעיף 17 ובצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.נכותהלכת אלסוחה (קרוב נעדר)הלכות משפטיות