פגיעה בגב ניכוי מצב קודם 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20/7/00 (להלן - הועדה). 2. במקרה שלפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון בפני בית הדין בשנית וזאת לאחר שניתן פסק דין ע"י השופט לובוצקי בתיק ב"ל 091609/99 (להלן - פסק הדין). 3. מאחר ובחינתו של בית הדין את החלטת ועדת העררים מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, השאלה המשפטית המתעוררת במקרה שלפנינו הינה באם פעלה הועדה מתחייב מפסק הדין לפיו הוחזר התיק לועדת העררים. 4. א. לפי פסק הדין הוחזר התיק בהסכמה לועדת העררים על מנת שתתייחס במפורש ותסביר מדוע לדעתה היה מקום להפחית דווקא 20% נכות לפי סעיף ליקוי 37 (7) (ב) בגין מצב קודם ולא פחות מזה. ב. שאר עתירות המערער נדחו בפסק הדין. 5. נימוקי ב"כ המערער כעולה מכתב הערעור המפורט ומטיעוניו בבית הדין הינן כלהלן: א. ערעור זה מובא בפני בית הדין בגילגולו השלישי לאחר 2 ערעורים קודמים בבית הדין; ב. לאחר פסה"ד בחר המשיב, במכתבו למערער מיום 13/7/00, לזמנו להופיע בפני הועדה ולהביא עמו צילומי רנטגן ו/או מסמכים רפואיים שברשותו, וכן תעודות רפואיות נוספות על אי כושר לעבודה ולהמציאן לועדה לעררים. בנוסף נתבקש המערער להציג בפני הועדה חוות דעת רפואית ופירוט תלונותיו בכתב; ג. לבקשת הועדה המערער מסר אישית לידיה מכתב נושא תאריך 20/7/00 ובו פירוט תלונותיו ואף חוות דעתו המשלימה של פרופ' נירובאי מיום 6/6/99 שנערכה כתוספת לחוות דעתו מיום 10/8/98 שנמסרה בשעתו לועדה, והדבר אף נרשם בפרוטוקול הועדה מושא ערעור זה; ד. כרשום בפרוטוקול המערער הסכים, בחתימתו, להבדק ע"י הועדה אך בפועל לא נבדק על ידה; ה. טעתה הועדה בכך שהתעלמה מהוראות תקנה 6 לתקנות הנכות לפיה רשאית הועדה, בהסכמת הנפגע והמוסד, לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע על סמך מסמכים רפואיים בלבד, מבלי לבדוק את הנפגע. הצדדים לא נתנו לועדה הסכמתם לקבוע את דרגת נכותו של המערער על סמך מסמכים רפואיים בלבד, כפי שעשתה בפועל. לפיכך נפגעו זכויות המערער ונשללה מהמערער האפשרות להוכיח ההחמרה שחלה במצבו וזכאותו לקביעת דרגת נכות, מירבית או מופחתת, כמשתמע מפסה"ד; ו. טעתה הועדה בכך שהתעלמה כליל מחוות דעתו של פרופ' נירובאי מיום 10/8/98 והשלמת חווה"ד מיום 6/6/99. התעלמות מחווה"ד מהווה פגיעה בזכויותיו של המע' המעוגנות בחוקי היסוד, בכללי הצדק הטבעי ובפסיקה; ז. הלכה פסוקה היא שהועדה חייבת להתייחס לחוות דעת רפואית שהוגשה לפניה התייחסות "ענינית ומנומקת"; ח. טעתה הועדה כאשר התעלמה ממכלול התיעוד, הממצאים הרפואיים וחוות הדעת בתיקו של המערער, לאחר התאונה, והתייחסה בעיקר לרישומים בעבר בתיקו הרפואי והסתמכה בנימוקיה על דו"ח C.T. מיום 2/5/94 קודם לתאונה, ולא התייחסה כלל לדו"ח C.T. מיום 17/4/95 לאחר התאונה; ט. עיון פשוט בדו"ח C.T. מיום 17/4/95 בקטע הדן בסריקת חוליות L4-L5 בסופו נקבע ממצא שלא היה קיים בדו"ח C.T. מ-2/5/94 והוא פרגמנט דיסק ברצס הלטרלי השמאלי. פרופ' נרובאי, בחוות דעת מיום 10/9/98, עומד על משמעותו של ממצא זה; י. טעתה הועדה בהתעלמה, ללא כל הנמקה, מממצאי הועדה מדרג ראשון ובין היתר בדבר דלדול שרירים בשוק שמאלית ב-4 ס"מ בהשוואה לשוק ימנית, חוסר תחושה בצד החיצוני של שוק וכף רגל השמאלית ופגיעה של עצב פרינאוס מצד שמאל עפ"י בדיקת E.M.G. מיום 8/1/97; יא. טעתה הועדה שלא נימקה והסבירה מדוע התעלמה מקביעות ועדות רפואיות קודמות לפיהן לא ייחסה כלל למערער נכות בשל "מצב קודם". לפי קביעות ועדות המשיב, נכותו הקודמת של המערער קודם לתאונה ב-30/12/94 ועוד קודם לתביעתו לפי תקנה 36 היתה 0%; יב. טעתה הועדה בכך שלא נימקה והבהירה מדוע שללה את ממצאי הועדה מדרג ראשון אשר קבעה למשיב, לראשונה, נכות צמיתה בשל החמרה שחלה במצבו, כעבור למעלה משנתיים מאז התאונה; יג. טעתה הועדה בכך שערכה חשבון עו"ש בלא שהסתמכה על נתונים מוכחים פוזיטיביים שאובחנו במערער בטרם קרות התאונה; יד. מגבלות המע', אם היו כאלה קודם לתאונה, דבר המוכחש, לא הפריעו לו לתפקד בעבודתו כפי שהיה עד לקרות התאונה, שכתוצאה ממנה נבצר ממנו לשוב לעבודתו הרגילה; טו. מחובת הועדה עפ"י פסה"ד היה להבהיר ולנמק מדוע מצאה מקום להפחית 20% לפי 37 (7) (ב) בשל "מצב קודם" דווקא, ולא פחות מזה אולם הועדה לא עשתה כן; הועדה בנימוקיה מתייחסת לעברו הרפואי של המערער על פי רישומים בכרטיסו הרפואי שנרשמו במרוצת השנים ובדיקות שנעשו לו 4 חודשים קודם לתאונה ומסקנתה "כאבי גב תחתון" בה בשעה שאין כל תימוכין ברישומים ובבדיקות על מגבלות תפקודיות כל שהן בעמ"ש מותני; טז. לקביעת הועדה בדבר הערכת מגבלותיו של המע' "כהגבלה בינונית בתנועות עמ"ש מותני" והגורמים למגבלות בשיעור של 20% אין כל בסיס עובדתי בתיקו, ומכל מקום לא היו בפני הועדה נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, לבד מרישומים על כאבים וטיפולים; יז. טעתה הועדה בהתעלמה מהעובדה שהמע', לאחר התאונה ועקב החמרה במצבו, איבד את כושר עבודתו, הפסיק את עבודתו ואינו מסוגל עוד לעבוד בעיסוקו כנהג מחלק תוצרת ובשל כך נאלץ לפרוש מעבודתו קודם לגיל הפרישה כחוק והינו סובל מירידה ניכרת בהכנסותיו. 6. מנגד טענה ב"כ המשיב כי: א. הלכה פסוקה היא שמשהוחזר הליך לועדה רפואית ע"י ביה"ד, אין להתייחס אלא למה שנאמר בפסה"ד; ב. הועדה נתבקשה להתייחס ולהסביר מדוע לדעתה היה מקום להפחית דווקא 20% נכות לפי סעיף 37 (7) (ב) בגין מצב קודם ולא פחות מכך וזאת בלבד; ג. הועדה לא נתבקשה לדון כלל בטענה להחמרה במצבו של המערער; ד. באשר לחוות דעתו של פרופ' נרובאיי - בפסה"ד נאמר במפורש שאף הועדה שקדמה לפסה"ד לא היתה מחוייבת להתייחס לחוות דעת זו. קל וחומר הועדה מושא ערעור זה, משלא נאמר בפסה"ד אחרת; ה. ועדה רפואית אינה יכולה לפסוק אחוזי נכות הנמוכים מ-0%. בקביעה של 0 אחוזי נכות ביקשה הועדה הקודמת להביע דעתה כי ממצאיה לא העלו אלא הגבלות תיפקודיות כאלה שניתן לייחסן חד משמעית לממצאים שכבר היו אצל המערער טרם הפגיעה בעבודה הנדונה; ו. ייחוס החמרה כמצב תחלואתי לתאונה שהוכרה, או לחשבון התפתחות טבעית של מחלה המחמירה עם הזמן, הוא קביעה רפואית בייסודה שאינה נושא לדיון; ז. הועדה מילאה בדקדקנות אחר האמור בפסה"ד וקיימה סקירה מלאה יסודית ומקיפה אחר ההסטוריה הרפואית של המערער וקבעה לאור ממצאיה כי מצבו הקודם מוארך על ידה וכן מגבלותיו מוגדרות על ידה כהגבלה בינונית לתנועות עמה"ש המותני בשיעור 20% ואותם יש להפחית; ח. אין כל טעות משפטית בהחלטת הועדה. 7. הועדה עיינה בפסק הדין, שמעה תלונות המערער, עיינה בחומר הרפואי שבפניה וקובעת, בהתייחסה לשאלה למה דווקא ניכוי מצב קודם בגובה 20% - "בבדיקת הועדה מ-9/2/98 הוערכה נכותו של התובע בהגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני עם לחץ שורשי בכף רגל שמ' בגובה של 20% 37 (7) ב'. בעיון בכרטיס הרפואי של התובע מקופ"ח קיימים רישומים החל משנת 1989 המדברים על כאבי גב תחתון שב-1/94 מעידים על כאבי גב תחתון עם קרינה לרגליים בעיקר לרגל שמ' עם פגיעה תחושתית והצרות ספינלית מרכזית דיסקית L5S1 מנוונת ופריצה מסויידת משמ'. ב-8/94 כלומר 4 חודשים לפני התאונה מדובר שוב בכאבי גב תחתון, וב-E.M.G. מ-4/94 מעיד על הפרעה שורשית L5S1. מכאן שמדובר בפגיעה ממושכת בגב תחתון עם קרינה לרגל שמ' וביקורים חוזרים בגין כאבי גב תחתון במשך כ-5 שנים 1989-1994 ולכן הוועדה מעריכה את מגבלותיו כהגבלה בינונית בתנועות ע"ש המותני וגירוי שורשי L5S1 והגורמים למגבלות בשיעור של 20% (הגבלה בינונית) ולכן הפחיתה הועדה 20% ע"ח מצב קודם לפי סעיף 37 (7) ב'." 8. משהתייחסה הועדה לתיעוד הרפואי שהיה בפניה והבהירה, בדרך המובנת גם לבית דין זה, מדוע יש, לדעתה, לנכות מצב קודם בגובה 20%, הרי שפעלה היא בהתאם לפסק הדין. 9. א. ב"כ המערער אינו מעלה טענה משפטית כלשהי כנגד החלטת הועדה שמחוייבת היתה לפעול לפי הוראות פסה"ד. ב. לטענת ב"כ המערער בדבר פעולת הועדה בהתעלם מהוראות תקנה 6 לתקנות הנכות - משהועדה לא נצטוותה בפסה"ד לדון כלל בטענה להחמרה במצבו של המערער ומשלא נדרשה היא לבדוק את המערער - דין טענה זו להדחות. ג. לטענת ב"כ המערער בדבר התעלמות הועדה מחוות דעתו של פרופ' נרובאיי - גם טענה זו אין לקבל מן הטעם שהועדה לא נדרשה, בפסה"ד, להתייחס לחוות דעת זו. אוסיף שעיון בפסק הדין מעלה שהשופט לובוצקי התייחס לטענה זו, שנטענה אף בפניו, וקבע שלאור ההלכה שמשהוחזר הליך לועדה רפואית ע"י בית הדין אין מתייחסים אלא למה שנאמר בפסה"ד ומשלא נאמר בו להתייחס לחוות הדעת הרי שלא היתה חובה על הועדה להתייחס אליו. כך גם במקרה מושא ערעור זה. ד. לטענת ב"כ המערער שהיה על הועדה להסביר מדוע התעלמה מקביעות הועדות הרפואיות הקודמות אשר על פיהן לא יוחסה כלל למערער נכות בשל "מצב קודם" שכן נקבעו לו 0% נכות - מאמצת אני טיעוני ב"כ המע' בדבר משמעות הקביעה של 0% נכות ודוחה גם טענה זו; ה. לפרשנות שיש ליתן, לדעת ב"כ המערער, לרישומים בכרטיסו הרפואי של המערער אין לבית הדין סמכות לדון משמדובר בטענה רפואית. 10. על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995, החלטה של ועדה רפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית דין אזורי לעבודה. 11. מאחר שבחינתו של ביה"ד את החלטת הועדה מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, ומאחר שבמקרה דנן עיון בדו"ח הועדה מעלה שהיא פעלה כמתחייב מפסק הדין לרבות מתן החלטה מנומקת, הרי שאין טעות משפטית ודין הערעור להדחות. 12. אין צו להוצאות. 13. הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או לסגנו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסה"ד לצדדים. עמוד השדרהמצב קודםכאבי גב / בעיות גב