פסיקה בקע לחץ על השורש 1. השאלה שבמחלוקת בין מר טיירי מאיר ("התובע") לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא, האם פגיעה בגבו של התובע (ככל שקיימת כזו) בה נפגע ביום 29.09.89 ("יום האירוע") נובעת מתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. העובדות דלהלן הוסכמו בין הצדדים: "א. התובע יליד 1958. ב. התובע עובד בשחר קירור בע"מ ("החברה") כצנר ומסגר משנת 1987 ועד היום. ג. ביום 28.09.98, תוך כדי הרמת מדחס כבד במיוחד, השוקל למעלה מ-100 ק"ג, ביחד עם עוד שני עובדים, חש התובע כאב חד בגבו התחתון. יצויין שבדרך כלל להרמת מדחס שכזה משתמשים באמצעי הרמה מכניים. ד. התובע טופל לראשונה, כתוצאה מהארוע הנטען, ב-02.11.98, דהיינו כעבור חודש ימים בערך. ה. התובע סובל מגבו התחתון". 3. על יסוד העובדות המוסכמות וחומר רפואי שהומצא לבית הדין על ידי הצדדים מונה ד"ר י. פעילן כמומחה יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה") אשר נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מה היא המחלה שאובחנה בגבו של התובע סמוך לאחר יום האירוע. ב. האם יש קשר סיבתי כלשהוא בין האירועים שביום האירוע לבין הופעתה של המחלה או המחלות דלעיל, במועד שהופיע (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב אירועי יום האירוע - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור). ג. אם התשובה לשאלה ב' היא חיובית - האם לאירוע בעבודה היתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע (גורמי סיכון שקיננו בו, לפני או אחרי במנותק מאירועים בעבודה) - על הופעת או החמרת המחלה במועד שהופיעה". 4. המומחה בחוות דעתו מיום 22.08.01 ("חוות הדעת א'"), דן באשר לפניו והשיב לשאלות בית הדין כך: "דיון לדברי מר טיירי, חש בכאב חד בגב התחתון לאחר הרמת משא כבד בתאריך 28.09.98. לפי התיק, פנה לטיפול רפואי רק לאחר כחודשים, בתאריך 25.11.98. כ-10 חודשים לאחר האירוע, אובחן בקע דיסק הלוחץ על השורש השמאלי. בתסמונת בקע דיסק "טראומתי", התמונה הקלינית "סוערת". צפוי היה כי יפסיק את עבודתו מידית ויפנה לטיפול רפואי דחוף הכולל לפחות מנוחה מוחלטת עם טיפול תרופתי, הזרקות, פיזיוטרפיה וכד'. בחלק מהמקרים של תסמונת בקע דיסק "טראומתי", מדובר באשפוז וניתוח דחוף. במקרה הנדון המשיך מר טיירי מאיר לעבוד כרגיל ופנה לבדיקה רק לאחר כחודשיים. יתכן כי אכן הופיע כאב חד בגב התחתון אשר חלף ללא צורך בטיפול רפואי. עקב זאת, איני יכול לקבל את הטענה כי בקע הדיסק שאובחן בחודש יולי 1999 נגרם כתוצאה מהאירוע בתאריך 28.09.98. לשאלות בית הדין: א. כאבי גב תחתון על רקע של בקע דיסק. ב. לא". 5. ב"כ התובע ביקש להציג שאלות הבהרה למומחה. בהחלטת בית הדין מיום 04.12.01נעתרה בקשתו, ושאלות ההבהרה הבאות נשלחו למומחה (ראו בשא 3028/01):- "א. האם נכון כי אין ספק שמר טיירי סובל מפריצת דיסק מותני בגובה 1S-5L הגורם ללחץ על השורש משמאל כפי שגם נראה בצילומי הטומוגרפיה הממוחשבת מיולי 1999? ב. האם נכון כי לעיתים במקרים של פריצת דיסק תתכן התגברות הדרגתית בעוצמת הכאבים הנלווים ובהקרנה של הכאבים לרגל? ג. האם נכון כי התגברות הדרגתית זו מוכרת לך מעבודתך הרוטינית כרופא אורטופד ומוכרת גם מהספרות הרפואית האורטופדית? ד. האם נכון כי אכן לעיתים פריצת דיסק הינה תמונה סוערת ולעתים מתחילה ככאב גב קל ובלתי משמעותי ועם התגברות הבצקת סביב שורשי העצבים מתגברת גם עוצמת הכאבים? ה. האם נכון כי על פי תאור התפתחות המחלה יתכן גם במקרה שלפנינו שהיתה התפתחות הדרגתית של הכאבים? ו. האם יתכן להתעלם מכאבי גב, כאלה שסבל התובע, תוך תקוה שהם יחלפו ללא צורך בפניה לרופא ולפיכך לפנות לטיפול רפואי רק לאחר זמן, כאשר הכאב אינו חולף או אף מתגבר. ז. האם נכון כי אין ספק כי במקרה זה אכן ארע לתובע אירוע חבלתי בגבו התחתון ביום 28.09.98? ח. האם נכון כי מיום 28.09.98 ועד פנייתו לרופא ב-25.11.98 לא נרשם בתיקו הרפואי של התובע כל אירוע חבלתי אחד (מלבד זה שאירע לו ביום 28.09.98) בגבו התחתון?" המומחה בחוות הדעת, מיום 11.12.01, לאחר שפירט מסמכים רפואיים נוספים שהומצאו לו - השיב לשאלות ההבהרה כך:- "מענה לשאלות הבהרה מיום 4.12.01 א. אצל מר טיירי אובחנו בצילומי ה-C.T. מחודש יולי 1999: בקע דיסק אחורי-לטרלי 1S-5L עם לחץ קל על השורש משמאל. בלט דיסק אחור י 5-4L עם לחץ על קדמת השק התקאלי. ב-ד. כן. במקרים כגון אלו מדובר על תהליך נווני-הדרגתי של הדיסק, המופיעים במקביל להתפתחות השינויים הנווניים הגרמיים. התהליך הדרגתי משלב 1, לשלב 2 ולשלב 3 (שלב הבקע) ובהמשך לשלב 4. ההתפתחות הקלינית במקרים אלו גם היא הדרגתית, כפי שקיים אצל מר טיירי. בפריצת דיסק "טראומתית", כפי שטוען מר טיירי, התמונה הקלינית סוערת, כפי שכתבתי בחוות דעתי. ה. נכון. ו. לא במקרים אשר בהם נטען כי כתוצאה מהרמת משא כבד נגרמו גם בקע דיסק וגם בלט דיסק "טראומתים". במקרים אלו התמונה קלינית "סוערת" ואין אפשרות להמשיך בעבודה רגילה (הכרוכה במאמץ פיזי והרמת משאות כבדים) כחודשיים נוספים. התפתחות הדרגתית מופיעה במקרים בהם התהליך הוא נווני, כפי שכתבתי לעיל. ז. נכון, לפי תיאור העובדות בהחלטת ביהמ"ש מיום 15.9.01. ח. נכון". 6. ב"כ התובע מבקש בסיכומיו לקבל את התביעה למרות חוות דעת המומחה וזאת כיון שהמומחה קבע בחוות דעתו ממצא שונה מהעובדות שקבען בית הדין (שהתובע פנה לטיפול רופאי אחר חודשיים מיום האירוע ולא חודש לאחריו כפי שקבע בית הדין), כיון שהתשתית הראייתית שבפני בית הדין אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם קביעותיו הרפואיות של המומחה וכיון שהמומחה קבע שללא ספק נגרם לתובע אירוע חבלתי ביום האירוע. 7. ב"כ הנתבע מבקשת לדחות התביעה שכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין אירועי יום האירוע לבין הפגיעה בגבו של התובע. 8. לדעתנו אין לקבל טיעוני ב"כ התובע בסיכומיו מהטעמים שאילו עיקרם: א. המומחה בחוות דעתו, מיום 22.08.01, בתשובה לשאלות בית הדין, שולל קיומו של קשר סיבתי בין האירועים בעבודתו של התובע לבין הפגיעה בגבו של התובע. הלכה היא, כי כאשר המדובר בגורם שאינו נראה לעין חזקת הסיבתיות אינה חלה והקשר הסיבתי טעון הוכחה, היא עדות רופא. הנה איפוא, בפני בית הדין אין ראיה לקשר סיבתי בין האירוע שאירע לתובע בעבודתו לבין הפגיעה בגבו, עת לא ניתן להתעלם מקביעה מפורשת זו של המומחה. ב. עוד לא ניתן להתעלם מהעובדה, שהמומחה בחוות דעת מיום 11.02.01, קובע, בתשובה לשאלות ההבהרה שנשאל, שמהתפתחות קלינית בפריצת דיסק "טראומתית" כפי שטוען לה התובע מתקבלת "תמונה סוערת" ולא תמונה של התפתחות הדרגתית. לכן לשאלה אם כעולה מתיקו הרפואי של התובע שהוא פנה לטיפול רפואי חודשיים אחרי האירוע, או כפי שנקבע במוסכמות שבין הצדדים, שהוא פנה חודש אחרי האירוע, אין חשיבות מרובה - כך או כך אין מדובר "בתמונה קלינית סוערת". ג. לפיכך, ומשהשיב המומחה בפירוט לשאלות בית הדין אין לקבל טיעון ב"כ התובע שחוות דעת המומחה אינה הולמת עובדות המקרה: ההפך הוא הנכון, לדעתו של המומחה פריצת דיסק כמתואר על ידי התובע מאופיינת בכך שאין אפשרות להמשיך בעבודה - זוהי התמונה הרפואית שיש ליישם אל מול עובדות המקרה. כלומר משאלה הן העובדות שמתאר התובע - תמונה של המשך עבודה במשך חודש לפחות מהווה ראיה לכך שלא סבל הוא מאותה "תמונה סוערת" שהוסכמה בעובדות. 9. לכן, משקבע המומחה כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הפגיעה בגבו של התובע, וחוות דעתו ברורה ונשענת על מומחיותו של המומחה בתחום הרפואה אותה הטיב לתאר בחוות דעת שנתן, נדחית בזה התביעה. 10. אין צו להוצאות. בקע