רקע ועובדות המערערת, ילידת 1982, התגייסה לצה"ל בתאריך 6.5.01 בפרופיל 97, ללא סעיפי ליקוי, למרות שסבלה מכאבי גב טרם הגיוס ואובחנה כמי שסובלת מפריצת דיסק L4-5. בטרם גיוסה למדה ועבדה כשנתיים בבית חולים רמב"ם כאחות מעשית. לאחר גיוסה שירתה כאחות מעשית במרפאה צבאית (שנלר) כ-7 חודשים (עד אשפוזה ביום 21.2.02 במרכז רפואי בני ציון). בתאריך 8.12.01 היתה מעורבת בתאונת דרכים. לאחר מספר ימים פנתה לרופא היחידה עקב כאבי גב שטופלו במשככי כאבים, מהשכאבים לא חלפו, פנתה מספר פעמים לרופא אורתופד, שאף הוא המליץ על טיפול במשככי כאבים. מאחר ומצבה של המערערת לא השתפר והכאבים אף החמירו, היא פנתה לבית חולים בני ציון, שם בוצעו בדיקות C.T ו-M.R.I. בתאריך 6.3.02 עברה ניתוח בעמוד שדרה מותני L4-5, L3-4, L2-3 .Discectomy לאחר הניתוח, עברה לבית הבראה צבאי למשך 3 חודשים. בתאריך 12.6.02 שוחררה מצה"ל עם פרופיל 24. מאז, לדבריה, איננה מסוגלת לתפקד עקב כאבי גב עם הקרנה לרגליים. בתאריך 3.6.02, פנתה המערערת בבקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב). בפרק "תיאור המחלה", כותבת המערערת: "בתאריך 8.12.01 יצאנו לנסיעה בכביש גהה לכוון ולר"פ 542 צריפין, אני הייתי מקדימה, היו עוד 3 בנות מאחור, נסענו בירידות של ירושלים, בזמן שמיכל אבשרה דיברה בצעקות, אז הנהג אמר לה לשתוק ובמקום להאט בסיבוב, נתן בלימת פתע ואני נפלתי לכוון קידמת האוטו ולאחר מכן לצד שמאל. לאחר מכן קראנו לאמבולנס שבא. יש לציין שכולנו היינו חגורים בחגורת בטחון". בתאריך 4.12.02 החליט קצין התגמולים לדחות את התביעה מן הסיבות הבאות: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 11.11.02 המצ"ב, לפיה הגעתי למסקנה כי לא אירעה לך נכות עקב תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. עפ"י החומר שברשותינו עולה כי סבלת מכאבי גב תחתון טרם גיוסך לשירות ולא חלה החמרה במצבך הקשורה בתנאי שירותך האמור". קצין התגמולים בהחלטתו מסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 11.11.02; ומכאן הערעור שבפנינו. בהודעת הערעור טוען ב"כ המערערת כי היו שני גורמים לפגימה הנטענת ע"י המערערת והם: תנאי השירות של המערערת ותאונת הדרכים בה היתה מעורבת. המערערת הגישה לקצין התגמולים תצהיר מיום 2.6.02, בתצהירה היא מתייחסת הן לתנאי השירות והן לתאונת הדרכים כדלקמן: "במסגרת תפקידי זה נדרשתי לבצע עבודות מאומצות, שכללו הרמת חולים במשקל של למעלה מ-100 ק"ג וכן לבצע הרמת חפצים כגון מגשיות אוכל, הרמת קופסאות, ציוד רפואי וכו'. ביום 18.12.01, בעת שנסעתי ברכב פורד טרנזיט צבאי בעל מספר רישוי 1944153, נהוג ע"י שאול ג'שול, מכוון הבסיס לכוון בסיס צריפין, לשם העברת בדיקות דם למעבדת צריפין, אירעה תאונת דרכים בעת שהרכב הנ"ל בו הייתי ישובה ליד הנהג, פגע בעוצמה במכונית מונית מרצדס בעל לוחית רישוי מס' 5275925 באזור הקסטל ירושלים. כתוצאה מהתאונה, הרכב נפגע קשות בחלקו הקדמי. מיד בסמוך לקרות התאונה, חשתי כאבים חדים בעמוד שדרה ומסרתי על כך לחובשת לורן דלאל, ששהתה עמי ברכב באותה עת". הודעת הערעור נתמכת ע"י תצהירה של המערערת מיום 2.6.02 (התצהיר שהוגש אף לקצין התגמולים) וכן בחוות דעת רפואית של ד"ר דניאל לוין מיום 30.6.03 וכן מסמכים רפואיים בדבר בדיקות ה-M.R.I וה-C.T שבוצעו למערערת וסיכום מחלה של המרכז הרפואי בני ציון מיום 13.3.02. ב"כ המשיב הגיש כתב תשובה והוא טוען כי החלטתו של קצין התגמולים ניתנה כדין והיא מבוססת על חוות הדעת של פרופ' ביאליק מיום 11.11.02. ב"כ המשיב מצרף חוות דעת משלימה של פרופ' ביאליק מתאריך 25.9.03, שבה חוזר המומחה על המסקנה בחוות דעתו הראשונה וכן תגובה לאמור בחוות דעתו של ד"ר לוין. ב"כ המשיב, בכתב התשובה, מכחיש את הנטען בכתב הערעור והתצהיר, לרבות תנאי השירות הנטענים ו/או כל קשר בינם ובין תלונותיה של המערערת. ב"כ המשיב ויתר על חקירה נגדית של המערערת, מבלי להודות באמור בתצהיר. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת בעיקרה לקשר הסיבתי שבין תנאי השירות של המערערת ותאונת הדרכים בה היתה מעורבת לבין הפגימות בגבה, ולמעשה המחלוקת היא בין המומחים הרפואיים - ד"ר לוין מטעם המערערת ופרופ' ביאליק מטעם המשיב. אין למעשה מחלוקת לגבי העובדות נשוא תיק זה, דהיינו המערערת שירתה בצה"ל כ-9 חודשים, מהם כחצי שנה מילאה תפקיד אחות מעשית במרפאת שנלר. גירסתה של המערערת, כפי שבאה לידי ביטוי בהתצהירה בדבר תנאי השירות שלה במרפאה, לרבות המאמצים הפיזיים שהיה עליה לעשות וכן עובדת מעורבותה בתאונת הדרכים לא נסתרו ע"י המשיב, ועל כן יש לקבל עובדות אלה כעובדות מוכחות. המחלוקת בין המומחים ד"ר לוין ד"ר לוין בחוות דעתו מתאר, הן את תנאי השירות של המערערת כפי שתוארו על ידה בתצהירה והן את תאונת הדרכים בה היתה מעורבת. בפני ד"ר לוין היו כל המסמכים הרפואיים בדבר הבדיקות שנערכו למערערת וכן הניתוח שבוצע לה בבית חולים בני ציון וכן חוות הדעת הרפואית של פרופ' ביאליק. כפי שעולה מחוות הדעת, המערערת התלוננה בפני המומחה על כאבי גב תחתון, הקרנה של כאבים לשתי הרגליים, חולשה ברגליים, עצירות במתן שתן - זקוקה לתרופות, לא מסוגלת להרים חפצים, קושי רב בעמידה, הליכה או ישיבה ממושכת. ד"ר לוין מפרט בחוות דעתו את הבדיקות שבוצעו למערערת ואת תוצאותיהם, כדלקמן: "...2. CT של עמוד שדרה מותני בגבהים L1-S1 מכון מאר תאריך 21.6.00: בקע דיסק מרכזי L4-L5. MRI של ע"ש מתני, חוליות D12-S2, בי"ח רמב"ם, תאריך 28.2.02: *בקע דיסק שמאלי גדול בגובה L2-3 התופס את כל הרצס השמאלי ודוחק את השק הדורלי לימין. *L3-L4 בלט דיפוזי של הדיסק. * L4-L5 בלטי דיסק דיפוזי עם פיסורה קטנה בחלקו האחורי ובקע שטוח כלפי מטה. היצרות תחתית תעלות השורש דו-צדדית. * L5-S בלט מרכזי אחורי של הדיסק ללא עדות ללחץ על תעלות השורש. * בקע דיסק שמאלי גדול בגובה L2-3 התופס את כל הרצס השמאלי ודוחק את השק הדורלי לימין. * בלטי דיסק בגבהים L4-5, עם בקע שטוח מרכזי, L3-4 ו-L5-S1 לפי סדר חומרה יורד כמתואר. 4. CT של ע"ש מתני/סקרלי, מכון מאר, בי"ח בני ציון, תאריך 6.6.02: * L2-L3 בקע דיסק (Protruded) * L3-L4 בלט דיסק (Bulging) * L4-L5 בקע דיסק (Protruded) * L5-S1 בלט דיסק (Bulging)..." בסיכום חוות דעתו קובע ד"ר לוין, על סמך המימצאים הקליניים וההדמיתיים ובדיקה אורודינמית כי: "יש לקבוע נכות צמיתה על חשבון השירות כדלקמן: בשל הפרעות בתפקוד שלפוחית השתן, עקב פגיעה לומבו-סקרלים ל.ס 32(7)ב - 10%. בשל הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ל.ס 37(2)ג-3 - 10%. הנכות המשוכללת היא - 19%. פרופ' ביאליק פרופ' ביאליק בחוות דעתו מתאר אף הוא (אמנם בקצרה) את תנאי השירות של המערערת, את תאונת הדרכים שבה היתה מעורבת ואת מצבה עובר לפני השירות. פרופ' ביאליק שבדק את המערערת מתאר את מצבה: "סובלת מכאבי גב הקורנים לגפה תחתונה שמאלית, הכאבים רוב הזמן וגם בגפה תחתונית ימנית. בהליכה, בישיבה ובעמידה, הכאבים מחמירים. כל מאמץ, אף קטן, גורם להחמרת הכאבים. סובלת מבעיה במערכת השתן". בפרק "דיון" כותב פרופ' ביאליק: "סבלה מכאבי גב תחתון על רקע פריצת דיסק בין חוליתי מותני, טרם השירות בצה"ל. בזמן השירות המשיכה לסבול מכאבי גב וכתוצאת התפתחות טבעית של המחלה, המשיך להחמיר מצב הפגיעה בדיסקים הבין-חולייתיים מותניים, ללא כל קשר לעבודתה או לעיסוקיה. לפיכך, בסיכום, אין לדעתי קשר החמרה בין החבלה ביום 18.12.01 או השירות בצה"ל ובין בעית הגב התחתון". בחוות דעתו המשלימה חוזר פרופ' ביאליק על האמור בחוות דעתו הראשונה וקובע: "...אין קשר החמרה בין החבלה ביום 18.12.01, או/והשרות בצה"ל ובין כאבי גב תחתון, מהנימוקים המפורטים בדיון לחוות דעתי זו. דר' לוין מסכים, שגב' בן-יוסף רויטל סבלה מכאבי גב תחתון טרם השרות בצה"ל. לדעתו עבדה עבודה פיזית כאחות. גם אם נכונה הטענה שעבדה עבודה פיזית קשה, כיצד ניתן להסביר, שרובן המכריע של האחיות העובדות שנים רבות במקצוען, אינן סובלות מכאבי גב תחתון? לפיכך, אין לדעתי כל הוכחה שתנאי השרות גרמו, או החמירו את מצב הגב התחתון, אלא, מדובר בהדרדרות טבעית של מצב עמוד השדרה, כפי שרואים אצל חלק מהאנשים, ללא קשר לעבודתם ולעיסוקם. לדעתי, אין כל ראיה בחוות דעתו של דר' לוין, העשויה לשנות את דעתי כפי שהובאה בחוות דעתי הקודמת". דיון ומסקנות כל אחד מן הצדדים מסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו. ב"כ המערערת בסיכומיו טוען: "לפרופסור ו. ביאליק הפתרונים הכיצד 3 פריצות דיסק כה חמורות שחייבו ניתוח ולאחר מאמצים כה חמורים וכן תאונת דרכים שתוארה ע"י המערערת, לא הם שהביאוה כדי מצבה הקליני הקשה והצורך בניתוח, אלא אליבא דעתו, דווקא אותה פריצת דיסק לא חמורה, בגינה נקבע למערערת פרופיל 97, היא שגרמה ל-3 פריצות הדיסק החמורות". ב"כ המערערת בסיכומיו מסתמך על כמה פסקי דין שניתנו ע"י ועדות ערר בהרכבים שונים ומבקש לקבוע כי "יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר לוין, המבוססת על גירסת המערערת, הנתמכת באישור מפקדה, שלא נסתרה, על פני חוות דעתו הספקולטיבית של ד"ר ו. ביאליק, הרצופה השערות בלתי מבוססות ואשר מתעלמת אף מההחמרה ההדמיתית והקלינית בה לקתה המערערת, ההחמרה שחייבה ניתוח דיסקוטמיה, ניתוח שאליבא דסיכום המחלה לאחריו בוצע בין היתר על סמך מימצאי בדיקת ה-M.R.I החמורים, שלא היו מנת חלקה של המערערת בטרם גיוסה". ב"כ המשיב בסיכומיו מבקש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק וחוזר וטוען כי ניתוח שהמערערת נאלצה לעבור סמוך לאחר גיוסה היה מחויב מציאות כתוצאה מהמחלה ממנה סבלה כאמור לעיל. ב"כ המשיב מציין עוד כי המערערת לא תמכה את טענתה, ולו בראיה אובייקטיבית אחת, וכי דו"ח פציעה מולא ע"י המערערת כחודשיים לאחר התאונה הנטענת וכ-4 ימים לפני האשפוז. לטענתו, המומחה מטעם המערערת לא מבסס קשר סיבתי רפואי בין בלימת פתע לבין פריצת דיסק. לאחר ששקלנו את עמדות ב"כ הצדדים ואת האמור בחוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעם הצדדים ושל כל המסמכים הרפואיים והראיות שהובאו בתיק זה, אנו מחליטים להעדיף את עמדת ב"כ המערערת. לא נוכל לקבל את האמור בחוות דעתו של פרופ' ביאליק, המייחס את כל המימצאים בעמוד השדרה של המערערת, כפי שנמצאו בבדיקות ה-M.R.I וה-C.T, להידרדרות טבעית של מצב עמוד השדרה. אנו מקבלים את עמדת ב"כ המערערת, הן בדבר קיום תאונת הדרכים שבה היתה מעורבת והן בדבר הקשר שבין תאונת הדרכים לבין כאבי הגב הקשים והפגימות שנתגלו בעמוד השדרה של המערערת, בבדיקות שנערכו לה לאחר התאונה. אין לנו ספק כי הפגימות בעמוד השדרה של המערערת, שלא נמצאו בעת גיוסה, כפי שתועדו בבדיקות ההדמיה שנערכו לה לאחר תאונת הדרכים, הינם תוצאה של תאונת הדרכים בה היתה מעורבת. אנו דוחים את טענת ב"כ המשיב כי המערערת לא תמכה את טענתה בראיה אובייקטיבית. דו"ח הפציעה אמנם הוגש על ידה באיחור (בתאריך 17.2.03), יש בו אישור המפקד על היותה מעורבת בתאונת הדרכים, בהתאם לטענתה. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור מהטעמים שפורטו לעיל. כוון שקיבלנו את הערעור, אנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות חוות הדעת הרפואית של ד"רלוין, בהתאם לקבלה מקורית וכן בתשלום הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של -.2500 ₪. סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום מקבלת הקבלה המקורית של ד"רלוין. ניתן היום י"ז בחשון, תשס"ה (1 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים, שלא בנוכחות הצדדים, ע"י "מותב קטוע", כמשמעותו בסעיף 17(א) לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992. המזכירות תחזיר תיקה הרפואי של המערערת לב"כ המשיב. המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים. ר. טובי פרידמן ד"ר זילברמן שופטת (בדימוס), חבר ועדה יו"ר הועדהאחוזי נכותשאלות משפטיותנכותבקע