תביעה לתשלום קצבת ילדים זוהי תביעה לתשלומים רטרואקטיביים של קצבת הילדים. להלן עובדות המקרה: 1. התובעת נולדה בשנת 1954 בעין אל סהלה שבישראל כאזרחית ישראלית. בשנת 1970 נישאה לתושב ברטעה המזרחית שבשטחי יהודה ושומרון, והיא העתיקה את מקום מגוריה לכפרו של בעלה. בנישואיה אלו נולדו לתובעת במהלך השנים 1978 - 1994 10 ילדים אשר רק לגבי חלקם ידוע לנו מועד לידתם: X יליד 1978 X יליד 1980 X יליד 1982 X יליד 1984 X ילידת 1987 2. בשנת 1994 שבה התובעת להתגורר בתחומי ישראל, והגישה לנתבע בתאריך 1.9.94 תביעה לתשלום קצבת ילדים. התביעה אושרה ומחודש ספטמבר 1994 החלה התובעת לקבל קצבאות ילדים בגין כל אחד מעשרת ילדיה - אך לא שולמו לה תשלומים רטרואקטיביים של קצבת ילדים. 3. בתאריך 10.3.98 פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, לנתבע בדרישה לשלם לה קצבת ילדים רטרואקטיבית בגין כל אחד מילדיה. הנתבע דחה בכתב את התביעה ביום 18.6.98. 4. ביום 26.8.99 הוגשה על ידי התובעת התביעה בתיק זה. גדר המחלוקת 5. הנתבע טען טענות מקדמיות שעניינן שיהוי והתיישנות. לשאלת השיהוי - טוען הנתבע כי היות והתביעה הוגשה לתשלום רטרואקטיבי כארבע שנים לאחר שהוא החל לשלם לתובעת קצבת ילדים - הרי שדין התביעה להדחות משום שהוגשה בשיהוי העולה על 12 החודשים שנקבעו לצורך כך בס' 296(א) לחוק הביטוח הלאומי. על הגשת התביעה לבית הדין לעבודה, כאמור ביום 26.8.99, חלה לדברי הנתבע התיישנות שכן התובעת ידעה שאין היא מקבלת גמלה רטרואקטיבית אלא גמלה שוטפת בלבד. יתר על כן טוען הנתבע כי התובעת לא ציינה כלל בטופס תביעתה לנתבע כי היא מבקשת לקבל קצבה רטרואקטיבית. 6. בית הדין בהחלטתו מיום 27.1.00 קבע כי משלא יכול היה הנתבע להמציא מסמך המוכיח כי הוא הודיע לתובעת שהילדים אינם זכאים לקצבה רטרואקטיבית - הרי שדין טענות השיהוי וההתיישנות כאחד להדחות. הנתבע מבקש לדון שנית בשאלות אלו, במסגרת הדיון בתיק כולו. 7. אין מחלוקת בשאלה, האם היה מסמך בו נמסר לתובעת כי תביעתה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת הילדים. בית דין זה קבע בהחלטתו מים 27.1.00 כי חובת מתן תשובה בכתב היא מחובתו של כל גוף ציבורי. אין ספר שהנתבעת, כמי שמופקדת על רווחתם של כל תושבי המדינה בכל שלב ושלב בחייהם אינה פטורה מחובה זו. התובעת, אשה חסרת כל השכלה, וחתימתה היא בטביעת אצבע, מה שמעיד כאלף עדים שאינה יודעת אף קרוא וכתוב, אינה אמורה לדעת לפני ולפנים את רזי החוק והמשפט ולנהוג על פיהם; הנתבע לעומתה אינו זכאי להתחשבות אשר כזו...... 8. יתר על כן, טוען ב"כ הנתבע כי היה על התובעת לציין בטופס התביעה לקצבת ילדים את העובדה כי היא מבקשת קצבת ילדים רטרואקטיבית - ומשלא עשתה כן הרי שויתרה במשתמע על תביעתה זו. מכאן, לגרסת ב"כ הנתבע, שבעוד שהוא, מוסד ציבורי עתיר משאבים, פטור מכללא מחובת מתן תשובה בכתב לתובעים - הרי שהללו מחוייבים להקפיד על קלה כחמורה; ומשלא ציינה התובעת, שכאמור הינה אשה אנלפבתית, בתביעה לקצבה הילדים, כי היא מבקשת גם קצבה רטרואקטיבית- הרי שבכך ויתרה על תביעה זו. בית הדין, שאינו חשוד באי ידיעת קרוא וכתוב, שב ובחן את טופס התביעה אותו הגישה התובעת לנתבע - וגם הוא לא מצא היכן, בטופס התביעה לקצבת ילדים צריך תובע לציין, כי הוא מבקש לקבל קצבה רטרואקטיבית, הרי אין בטופס כל אפשרות לציין זאת, והדבר לא מופיע כלל בטופס. 9. ב"כ הנתבע טוען עוד, כי מלשון החוק ניתן ללמוד, כי מחוקק המשנה התכוון להחיל על הנתבע כללים שונים מאלו החלים על השירות הציבורי כולו - ומטיל על הנתבע חובת הודעה ולא חובת הודעה בכתב. גם אילו פרשנות זו היתה מקובלת על בית הדין, ואין אנו נכנסים בשלב זה לדיון לגופו של ענין, הרי שגם בחובה מצומצמת זו לא עמד הנתבע: גם מאמץ פרשני רב לא יניב פרשנות אשר כזו, לפיה תשלום גמלה כפי שנתבעה על ידי התובעת, יש בו דחייה מכללא של כל ענין אחר הנוגע ולו בעקיפין לאותה תביעה. בטופס התביעה אין כאמור כל אזכור לאפשרות של תביעה של הגמלה רטרואקטיבית ולכן לא ניתן לומר, כי לתובעת היה מידע אודות זכויותיה והיא ויתרה עליהן ביודעין. 10. הנתבע לא העלה טענת שיהוי ביחס לעובדה שחלפו למעלה מ-12 החודשים מן היום בו נודעה - ללא כל ספק לתובעת - מהודעת הנתבע לתובעת, כי תביעתה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת הילדים נדחית,ועד למועד הגשת תביעה זו. אילו הועלתה על ידי הנתבע טענה אשר כזו - היה בית הדין בוחן אותה ומחליט האם יש בכך משום שיהוי אם לאו. משלא הועלתה הטענה - אין צורך לדון בה. 11. הלכה הפסוקה קבעה בענין זה, בדב"ע נ"ד / 0-87 חביבה אליעזר נ' המל"ל פד"ע כ"ז 233 את הדברים הבאים: " לדעתי, מקום בו מבוטח אינו תובע את המגיע לו מחוסר ידיעה, או מסיבה טובה אחרת דוגמת זאת שנדונה בענין ממן (דב"ע נג/0-26 הנ"ל), אין כל הצדקה שלא להעניק לו את הקיצבה בתוקף למפרע, מיום הזכאות. הוראות סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי צריך שתהיינה ישימות, רק מקום בו יש צורך להוכיח אירוע (כגון פגיעה בעבודה) שלא באמצעות מסמך רשמי". התובעת לא ידעה, או למצער לא הוכח, כי ידעה, שהיא זכאית לקצבת ילדים רטרואקטיבית. לכן נופלת היא בגדרי ההלכה הפסוקה ואין חלים עליה כללי השיהוי וההתיישנות. 12. העולה מן המקובץ, כי החלטתו הקודמת של בית הדין בדבר דחיית הטענות המקדמיות של שיהוי והתיישנות בשל אי מתן הודעה בכתב שרירה וקיימת, והדיון יתקיים בשאלת זכאות התובעת לתשלום רטרואקטיבי של קצבת הילדים. סבירות ההחלטה 13. הביקורת השיפוטית של החלטות מנהליות הינה על סבירותן של ההחלטות ושל שיקול הדעת שהוביל אליהן. 14. הנתבע טוען, כי היענות לתביעה תטיל נטל כלכלי כבד מנשוא על אוצר המדינה, ויש בו כדי לשבש את החישובים האקטואריים שכן מדובר בסכומי כסף גדולים ביותר שישולמו, אם יוחלט לקבל תביעה זו ורבות אחרות שהוגשו בענין זה לבית הדין לעבודה, מבלי שניתן היה להביאם בחשבון לצורך תכנון התקציב. 15. בית הדין איננו מצוי בחלל וגם הוא כמו הנתבע ער למשמעות התקציבית ולעובדה, כי אנו מצויים בעיצומו של תהליך צמצום זכויות מבוטחים ופגיעה בגמלאות של מבוטחים. 16. יחד עם זאת, אסור לשכוח כי כל פגיעה בזכויות, כואבת וקשה ככל שתהיה, נעשית תמיד על פי חוק. לא תתכן פגיעה בזכויות המבוטחים אלא באמצעות חוק מפורש. 17. משכך הם פני הדברים, אין זה סביר שלגבי קבוצה מסויימת של מבוטחים תתאפשר פגיעה בזכויות על ידי החלטה מינהלית של הנתבע מבלי שיש לה עיגון חוקי. האפשרות שמבוטחים יתבעו מהנתבע תשלומים רטרואקטיבייים הובאה בחשבון על ידי המחוקק שנתן לה ביטוי מפורש בס' 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. 18. לא ניתן לומר שהמחוקק התעלם מן האפשרות שהנתבע ייאלץ לשלם גמלאות רטרואקטיביות, לעיתים בסכומים ניכרים; וכיוון שאין אנו חושדים במחוקק שאינו מודע למשמעויות התקציביות של אפשרות כזו - הרי שאיננו יכולים לפטור עצמנו מקבלת החלטה בענין בטענה של "אילוץ תקציבי". 19. איזון האינטרסים שבין המבוטח היחיד התובע גמלה רטרואקטיבית לבין האינטרסים של הנתבע המייצג את כלל הציבור מצוי בהסדר הצמדת הגמלאות. עד ליום 1.6.98 קצבה ששולמה באיחור חושבה על פי הוראות חוק הקצבאות; החוק תוקן וקבע כי קצבה המשולמת בעד תקופה שקדמה ליום התביעה משולמת בשיעור המעודכן אם התקופה שנים עשר חודשים או פחות, ואם התקופה עולה על שנים עשר חודשים, היא משולמת בשיעור המעודכן בעד שנים עשר חודשים, ובשיעור מקורי בעד יתרת התקופה. 20. תקון נוסף בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 [תיקון אחרון 29/12/02] קבע כלהלן: "(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. " [הערה: ס"ק (ב) בנוסחו זה יחול על תביעות שהוגשו ביום א' בתמוז התשס"ג (1 ביולי 2003) ולאחריו. ר' תיקון תשס"ג(4), ס' 25] . 21. בסעיפים אלו ניתן לראות כאמור את הדרך בה בחר המחוקק לאזן בין האינטרסים, ואל לו לנתבע לקבוע, באמצעות דחיית תביעות - מדיניות כלכלית חדשה. התקון האחרון מצמצם עד למאד את התשלומים בגין תקופות עבר, גם באותם מקרים בהם קיימת זכאות ממושכת - ובעתיד ינהגו על פיהם. 22. מעבר לנימוק זה של האינטרס הציבורי לא הציג הנתבע כל הסבר להחלטתו; בפני בית הדין לא הוצגו כלל מסמכים או הנחיות של הנתבע עצמו- מהם ניתן היה ללמוד מה היו הקווים המנחים בתקופה בה הוגשה התביעה. 23. החלטות של גוף מינהלי כפופות לביקורת שיפוטית רק בשאלת סבירותן, שהרי אין בתי המשפט באים להחליף את שיקול הדעת של הגוף המינהלי בשיקוליו שלו. על החלטות הגופים המינהליים לעמוד במבחן הסבירות והשויוניות. 24. בתיק אחר שנדון בפני בית דין זה, בל 002923/00 עלושי לולו מוסא איברהים נ' המל"ל נתבעה בשנת 1997 קצבת ילדים, והנתבע אישר את התביעה, כולל תשלום רטרואקטיבי לתקופה של שלוש שנים. למבוטחת אחרת, כאשר נסיבות המקרה זהות למקרה הנוכחי. 25. מאידך, מעדותו של שמואל עין-הבר הממונה על הגמלאות בסניף הנתבע בחדרה עולה כי בשנת 1994 היה הנתבע מאשר, באותם מקרים בהם המציא התובע את המסמכים שהניחו את דעת הנתבע, תשלום רטרואקטיבי של 24 חודשים. 26. הגורם המינהלי אמור לקבל החלטותיו בשויון ועל פי קריטריונים אחידים; ברור שלא כך פעל הוא בענייננו, כמו גם במקרים אחרים שהובאו בפני בית הדין. 28. על כן אנו קובעים, כי התובעת זכאית לקבל מהנתבע קצבה רטרואקטיבית לתקופה של שלוש שנים ועל הנתבע לשלם לה קצבת ילדים רטרואקטיבית 3 שנים וזאת מיום 1.9.94. התביעה בענייננו הוגשה בחודש 3/98 - אשר על כן חל עליה החוק הקודם. 29. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, היות שמדובר בקצבת ילדים ל-10 ילדים שכבר בעת הגשת התביעה היו בחלקם בוגרים - מעל גיל 18 - על כן אנו קובעים שהזכאות לקצבת ילדים תהיה רק לגבי אותם ילדים שבעת הגשת התביעה, קרי ב- 3/98 טרם מלאו להם 18 שנה. לגבי שאר הזכאים - תשולם קצבת הילדים בגין כל ילד לתקופה שמתחילה ב - 9/91 ומסתיימת ביום 9/94 או במלאת לילד 18 - לפי המוקדם מבין השנים. 30. יש לשלם את הקצבאות תוך 30 יום מהיום. 31. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. א. קצירס.שופט ראשי   יוסף טייגנציג ציבור   משה גולדשטייןנציג ציבור קטיניםקצבת ילדים