1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 1413/01; השופטת ורד שפר ונציגות הציבור גב' אורה סיידא וגב' דינה בולוס), בו נתקבלה תביעת המשיבה לתשלום דמי אבטלה ונדחתה טענת המוסד לאי צבירת תקופת אכשרה כנדרש בסעיפים 161 ו-162 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 2. המסכת העובדתית והוראות החוק א. את תביעתה הראשונה לדמי אבטלה הגישה המשיבה למוסד ביום 12.3.00. התאריך הקובע לגבי אותה תביעה היה ה- 1.2.00 (להלן - התביעה הראשונה). ב. את תביעתה השניה לדמי אבטלה, התביעה שהיא מושא הערעור, הגישה המשיבה למוסד ביום 8.3.01, כשהתאריך הקובע לגביה הינו 1.2.01. כלומר, בדיוק שנה לאחר התאריך הקובע בגין התביעה הראשונה לדמי אבטלה (להלן - התביעה השניה). ג. בתקופה מ-24.5.00 ועד חודש 1.01, במשך 224 יום, היתה המשיבה בהכשרה מקצועית. ד. למשיבה שולמו דמי אבטלה במסגרת התביעה הראשונה, החל מחודש 2/00 ועד ליציאתה להכשרה מקצועית ב-24.5.00, דהיינו למשך 4 חודשים כמעט. לאחר מכן, היא היתה זכאית לדמי אבטלה לכל תקופת ההכשרה המקצועית, כלומר למשך 7.5 חודשים כמעט, בסכום השווה להפרש שבין התשלומים הניתנים בהכשרה המקצועית לבין מלוא דמי האבטלה שהיו משולמים לה אילו היתה מובטלת, (סעיף 173(א) לחוק). לאור האמור, למשיבה קמה זכאות לדמי אבטלה כמעט למשך שנה שלמה, למרות שעל פי סעיף 171 לחוק התקופה המירבית במקרה הרגיל לתשלום דמי אבטלה נעה בין 70 ימים ל-175 ימים לפי המקרה. ה. על פי סעיף 160(א) לחוק: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל אשר השלים תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 161 לחוק". על פי סעיף 161(א) לחוק, תקופת האכשרה היא אחת מאלה: "180 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה תוך 360 הימים בתכוף לתאריך הקובע"; או "270 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה תוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע". ו. כיוון שבמקרה שלפנינו חלפה שנה בין התאריך הקובע של התביעה הראשונה לבין התאריך הקובע של התביעה השניה; אזי על פי סעיף 161(א)(2), חלופת תשלום דמי ביטוח במשך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע אינה רלבנטית; באשר על פי הוראת אותו הסעיף: "הוראות פסקה זו יחולו בתנאי שהתאריך הקובע חל בתום 24 חודשים לפחות מהתאריך הקובע שקדם לו". ז. על פי סעיף 162 לחוק שכותרתו - "תקופות נוספות"; אם לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפיסקאות (1) עד (4) (להלן - הימים החסרים), "ימנו את 360 הימים, כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: (1) הכשרה השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה....; (2) מחלה או תאונה - 180 ימים; (3) היעדרות מעבודה לפי סעיפים 6 ו-7 לחוק עבודת נשים...; (4) היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו...;" ח. מכיוון שהמשיבה היתה בהכשרה מקצועית בת 224 ימים, מ-24.5.00 ועד 1/01, בתקופת 360 הימים שקדמו ל-1.2.01 (התאריך הקובע לתביעה השניה), הורחבה תקופת 360 הימים, לפי סעיף 161 לחוק, בתקופה נוספת בת 224 ימים (להלן - התקופה הנוספת). באותה תקופה נוספת עבדה המשיבה סך הכל 119 ימים במהלך חודשים יוני, יולי, אוגוסט ודצמבר 1999 ובחודש ינואר 2000, ואילו בחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר בשנת 1999 היא היתה בחופשת לידה. 3. הפלוגתא על פי המסכת העובדתית שפורטה, צברה המשיבה לאור הוראות סעיפים 161 ו-162 לחוק, סך הכל 119 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה עבורה בגין עבודתה בתקופה הנוספת. אין מחלוקת כי תקופת אכשרה שכזאת אינה מספקת לזכותה בדמי אבטלה. מאידך, אין גם מחלוקת, כי אם שלושת חודשי חופשת הלידה, ספטמבר - נובמבר 1999 בתקופה הנוספת, מאפשרים הארכתה לתקופה נוספת, על פי סעיף 162 לחוק, דהיינו עד מרץ 1999 - אזי, כן צברה המשיבה תקופת אכשרה כנדרש בחוק על מנת לזכותה בדמי אבטלה. משכך הם הדברים, המחלוקת בערעור זה נסבה על השאלה - האם התקופה הנוספת על פי סעיף 162 לחוק המצטברת ל- 360 הימים שבתכוף לתאריך הקובע על פי סעיף 161(א)(1) לחוק - היא עצמה מקימה זכות לתקופה נוספת, על פי אחת העילות שבסעיף 162 לחוק. ולענייננו - האם הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה עבור המשיבה צריכים להימנות מ-6/99 עד לתאריך הקובע או מ-2/99 ועד לתאריך הקובע, לאור היותה של המשיבה בחופשת לידה בחודשים ספטמבר - נובמבר בתקופה הנוספת. 4. פסק האזורי והטיעון בערעור א. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת: 1. "לשונו של הרישא (של סעיף 162, י.פ.) אינה מתנה את ההתחשבות ב'תקופות נוספות' בכך שאלה תיפולנה בתקופת האכשרה, ואין לקרוא לסעיף סייג שלא עולה ממנו בבירור". 2. "אלמלא שהתה התובעת בחופשת לידה, בתקופה בה שהתה, והייתה עובדת באותו היקף בו עבדה קודם לכן - היתה צוברת היא את תקופת האכשרה הנדרשת". לאור האמור התקבלה התביעה. ב. עיקר טיעונו של המוסד בערעורו היה: 1. "קביעתו של בית הדין קמא אינה עולה בקנה אחד עם לשונו של סעיף 162 לחוק". 2. "לפי הוראות סעיף 162 שבחוק ניתן להאריך את תקופת ההתייחסות המקורית בלבד". 3. "קביעת בית הדין קמא אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של פרק אבטלה שבחוק ויש בה כדי להאריך את תקופת ההתייחסות של המבוטח - ללא הגבלה". ג. עיקר תשובת המשיבה לנטען הייתה: 1. "פרשנותו של בית הדין קמא את סעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי היא הפרשנות המחייבת והצודקת". 2. "לא יעלה על הדעת, כי תקופח זכאותה של מבוטחת לדמי אבטלה משום שלא עבדה בתקופת חופשת הלידה". 3. לשון החוק ותכליתו מצדיקים, "להתחשב בתקופה בה שהתה המשיבה בחופשת לידה, כתקופת הארכה לחישוב תקופת האכשרה אשר צברה המשיבה לשם זכאותה לקבלת דמי אבטלה," ביחוד "משבתחום הבטחון הסוציאלי יש להעדיף פרשנות המטיבה עם המבוטח". 5. אשר לדעתנו פרשנות סעיף 162 לחוק הרואה גם בתקופה הנוספת, תקופה בה חלות העילות לקביעת תקופה נוספת, נוגדת את לשון החוק ותכליתו. א. אשר ללשון החוק - על פי סעיף 162 רישא לחוק, אם "לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפיסקאות (1) עד (4) (להלן - הימים החסרים) ימנו את 360 או 540 הימים כאמור בסעיף 161 בלי למנות בהם את הימים החסרים...". על פי פשוטו של מקרא, תקופת ההתייחסות להוספת התקופה הנוספת הינה - 360 הימים כאמור בסעיף 161 לחוק ולא התקופה הנוספת. ב. אשר לתכלית החוק - לשון החוק תואמת תכליתו אולם קודם להבהרת האמור יוערו ההערות הבאות: ראשית - אין מניעה כי יותר מתקופה נוספת אחת תיווסף לתקופת ההתייחסות בת 360 הימים על פי סעיף 161 לחוק, בגין מספר עילות המקנות זכאות לתקופה נוספת על פי סעיף 162 לחוק. במילים אחרות, ניתן למשל להאריך את אותה תקופת התייחסות גם בגין אכשרה מקצועית, גם בגין חופשת לידה וגם בגין מחלה או העדרות אחרת שאינה תלויה ברצון העובד, כל עוד אותה עילת העדרות מן העבודה ארעה כאמור במהלך 360 הימים שקדמו לתאריך הקובע. יתרה מזו, אין מניעה למשל כי במהלך אותה תקופת התייחסות תתקיים אותה עילה המאריכה את תקופת ההתייחסות כתקופה נוספת, יותר מפעם אחת; כמו במקרה של העדרות מספר פעמים מחמת מחלה. במקרה שכזה כל העדרות כשלעצמה מזכה בתקופה נוספת בכפוף למכסה הכוללת של 180 ימי העדרות. שנית - תקופת חופשת הלידה אינה תקופת עבודה על פי סעיף 162 לחוק. לפיכך אין לקבל את הטענה, כי "אלמלא שהתה התובעת בחופשת לידה בתקופה בה שהתה היא היתה עובדת בה". תקופת חופשת הלידה היא תקופת העדרות מן העבודה, המצדיקה הוספת תקופה נוספת לתקופת ההתייחסות בת 360 הימים שבסמוך לתאריך הקובע, על מנת לבחון את ימי העבודה בתקופה הנוספת בגינם שולמו דמי ביטוח אבטלה. משציינו את ההערות לעיל, נחזור לדיוננו בתכלית החוק - לא אחת נפסק, כי תכלית תשלום דמי האבטלה הינה לאפשר לעובד, שנפלט בעל כורחו ממקום עבודתו, קיום בכבוד לתקופת הביניים עד שייקלט במקום עבודה חדש. על פי אותה תכלית - העבודה לפני תקופת האבטלה, היא המקנה את הזכות לדמי אבטלה. לכן, למשל, מי שלא עבד כלל - אינו זכאי לדמי אבטלה. באמור מגולם הרעיון הערכי של חינוך לעבודה, הקובע, שאין זכאות לדמי אבטלה אלא אם עבד המובטל קודם לתקופת האבטלה את תקופת העבודה המינימלית הנדרשת. מן האמור נובעת הכרחיות הקשר וסמיכות הזמנים המתחייבת, בין תקופת האבטלה לתקופת העבודה שקדמה לה. לאור האמור ברור, מדוע נקבעה תקופת ההתייחסות המזכה לדמי אבטלה בת 360 ימים או 540 בתכוף לפני התאריך הקובע, ומדוע חלופת 540 הימים מוגבלת ואינה מקנה זכאות על פי סעיף 161 (א) (2) לחוק אלא "בתנאי שהתאריך הקובע חל בתום 24 חודשים לפחות מהתאריך הקובע שקדם לו". משפרשנותו התכליתית של החוק הינה כאמור לעיל משמעותה הינה כפולה: ראשית - תקופות העבודה המזכות בדמי אבטלה ראויות להתפרש באופן שאינו מרחיקן יתר על המידה מתחילת תקופת האבטלה. שנית - יש להמעיט בפרשנות החוק באופן, שאותה תקופת עבודה, תצמיח מספר פעמים את הזכות לדמי אבטלה, ובכל פעם לתקופת אבטלה אחרת על פי תאריך קובע חדש. על פי הגישה הפרשנית האמורה, הנדרשת מתכלית החוק - אין לפסוק כי "התקופה הנוספת" על פי סעיף 162 לחוק היא עצמה מקנה זכות ל"תקופה נוספת" נוספת. 6. סוף דבר - הואיל ובתקופת 360 הימים שלפני התאריך הקובע בתוספת ה"תקופה הנוספת" בת 224 ימים לפי סעיף 162 לחוק, בוטחה המשיבה אך ורק 119 ימים, לא מתקיים בה התנאי של צבירת תקופת אכשרה, כנדרש לפי סעיף 161 (א) לחוק. לפיכך ערעור המוסד מתקבל בזאת ללא צו להוצאות. ניתן היום, ז' כסלו התשס"ד (2 דצמבר 2003), בהעדר הצדדים. השופט יגאל פליטמן השופטת נילי ארד השופט שמואל צור נציגת עובדים גב' רבקה גן נציגת מעבידים גב' שושנה פלומין ערעורביטוח לאומידמי אבטלה