הרשות להגשת תובענה בחזקת נציג של כלל יורשי העיזבון (תקנה 11 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) על-ידי חלק מהיורשים, מוסדרת בסעיף 122(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע כי: " פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה". ב ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143 , 153-154, אליו הפנו התובעים, נקבע מפורשות, כי: "נוסח זה אינו מותיר מקום לספק, כי אין יורש אחד יכול עוד לעמוד בדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו, הוא זקוק להסכמת כל יתר היורשים או לאישור בית המשפט מראש או למפרע...". "התכלית המונחת ביסוד הדרישה הנ"ל מאזנת בין שני אינטרסים: האחד, מניעת הכרעה בדין כאשר טענותיהם של כלל היורשים אינן בפני בית-המשפט והם קשורים על ידיו במעשה בית-דין (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 117-118 (1995). השני, מתן אפשרות לחלק מהיורשים לנקוט בהליכים בעניין העזבון ולהגן על האינטרס הלגיטימי שלהם ושל שאר היורשים בו." (ראה: ע"א 5685/94 עמותת א.ל.ע.ד אל עיר נ' עיזבון המנוח אחמד חסין, פ"ד נג(4) 730 , 739-740). 42. בפסיקה נקבע, כי במקרה בו איש מן היורשים על פי דין לא טען כי על היורש שהגיש התביעה בשם העיזבון, היה לקבל את הסכמת כל היורשים על פי דין, או לקבל את אישור בית המשפט להגשת התביעה, בהתאם להוראת סעיף 122 לעיל, הרי "בעצם ניהול המשפט ניתן אישור מכללא של בית-המשפט להגשת התביעה." (תמ"ש (משפחה ת"א) 67490/01 ר' (א') ר. נ' ש-ט' י., תק-מש 2004 (1) 224 , 230).ירושהעיזבון