שיקול "טובת הילד" בענייני אימוץ הוא שיקול בעל "רקמה פתוחה", אליו נדרשים בתי המשפט ליצוק תוכן, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (עיינו גם: נילי מימון דיני אימוץ ילדים 96 (1994) (להלן – מימון)). כפי שציינה חברתי השופטת ארבל, עיקרון טובת הילד בדיני אימוץ "נשקל בקפידה על ידי מעגלים שונים של שיקולים שבמרכזם הקטין. שיקולים חומריים-פיזיים-טבעיים, שיקולים רוחניים חברתיים, אתיים-מוסריים, שיקולי בריאות ושיקולים נפשיים, שיקולים בטווח המיידי ושיקולים לעתיד לבוא" (בע"ם 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (22.3.2007) (להלן – בע"ם 6593/06)). ההכרעה מהי החלופה שתיטיב עם הקטין או מהי החלופה שתגרום לו נזק מחייבת איזון בין שיקולים ואינטרסים שונים (ע"א 577/83, עמודים 477-471), וכן, לרוב, היעזרות בחוות דעתם של מומחים מקצועיים (בע"ם 6593/06, פסקה 2 לפסק דינו של חברי השופט ס' ג'ובראן, והאסמכתאות שם). שיקול מרכזי מבין שיקולי טובת הילד שהוזכר בפסיקה הוא "קול הדם" או "קול הטבע". שיקול זה מבטא את ההנחה שהשתרשה במשפטנו, לה אני שותפה, לפיה ככלל טובת הילד היא שיהא אצל הוריו הביולוגיים (ראו: בע"ם 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פסקה 33 לפסק דינה של חברתי השופטת ע' ארבל (29.11.2009); ע"א 577/83, עמוד 474). "טובת הילד עצמו דורשת, כי לא יאטמו אוזן לקול הדם" (ש.ז. חשין ילדי אימוצים 27 (תשט"ו) (להלן – ילדי אימוצים)). העדיפות הטבעית לקשר הביולוגי בין ילד להוריו באה לידי ביטוי בחוק אימוץ ילדים, אשר מניח כי להורים, גם אם אינם כליל השלמות, יש זכות לגדל את ילדיהם, לפקח עליהם ולדאוג לשלומם ולטובתם. "מעולם לא גרסנו שהורים 'גרועים' אינם ראויים לגדל את ילדיהם או שהמדינה רשאית לשלול מהם את הזכות הזאת ולמסור את בניהם, 'לטובתם', להורים אחרים, טובים מהם... כולנו יודעים, לאן הלך מחשבה כזה עלול להובילנו. מכאן שעלינו לגשת לפתרון הבעיות הללו מתוך נטיה לשמור על שלמות המשפחה" (ע"א 680/77 פלונית נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד לב(3) 393, 399 (1978)). בדעת הרוב בפסק הדין בדיון נוסף, עמד חברי השופט עמית על כך שיש ליתן משקל ל"קול הדם" לא רק כאשר מדובר בהוריו של הקטין, אלא גם כאשר עסקינן במשפחה המורחבת (פסקה 2 לפסק דינו של השופט עמית). דברים ברוח דומה ציינה חברתי השופטת ארבל בפרשה אחרת, הגם שעמדתה הייתה מסויגת יותר: "כאשר אין מדובר בהורים הביולוגים מועם מעט שיקול זה [שיקול "קשר הדם" – מ"נ], אך עדיין אני סבורה שהוא קיים ככל האמור במשפחה המורחבת" (בע"ם 6593/06, פסקה 7; כן ראו: החלטתו של חברי השופט א' רובינשטיין ב-בע"ם 5024/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה יז (22.8.2010) (להלן – בע"ם 5024/10), בה הורה על בדיקת האפשרות להעביר ילדים למשמורת דודיהם, חלף העברתם למשפחת אומנה מכוח סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, כאשר אחד הנימוקים להחלטה היה שמירה על קשר הדם). אכן, עצמתו של "קשר הדם" כאשר מדובר במשפחה המורחבת, אינה כעצמתו כאשר עסקינן בהורים הביולוגיים. כפי שציין חברי השופט הנדל בפסק הדין בדיון נוסף, למשפחה המורחבת, בשונה מההורים הביולוגיים, אין מעמד פורמאלי בהליך האימוץ. האימוץ אינו מותנה בהסכמתם של הקרובים (אך ראו סעיף 11 לחוק אימוץ ילדים, המקנה מעמד מסוים בהליך האימוץ, הגם שלא זכות וטו, לסבים של ילדים מועמדים לאימוץ שהוריהם נפטרו), ואינו מותנה בכך שקרובי המאומץ הפרו את חובותיהם כלפי הילד בן משפחתם. יחד עם זאת, בפתח הדברים עמדתי על כך שלדידי, כאשר קיים משבר אצל ההורים הביולוגיים המחייב את שקילת הוצאת הקטין מחזקתם, מן הראוי לבחון את אפשרות קליטתו של הקטין על-ידי קרוביו. אפשרות זו עשויה להיטיב עם הקטין, שכן היא מאפשרת לשמור על הקשר בין הקטין לבין משפחתו המולידה, על זהותה הייחודית (ראו גם: פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל כרך ב 77-75 (1989) (להלן – שיפמן); ראו גם: ע"א 339/71 קוממי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כה(2) 795, 796 (1971)). כך זוכה הקטין ביתרון של המשכיות והשתייכות רב-דורית. במקרים מסוימים, עשוי להתווסף לכך גם שיקול של השתייכות לעדה מסוימת, לתרבותה ולערכיה. בנסיבות בהן ההורים הולכים לעולמם, רצונם הטבעי של בני המשפחה המורחבת במקרים כאלה, הוא להיחלץ לעזרתם של הילדים מתוך סולידאריות משפחתית, לקלוט אותם בביתם ובהמשך לכך, לעיתים, לאמצם (לתופעה זו עיינו במחקרו של יצחק אנגלרד "אימוץ ילדים בישראל – הלכה למעשה", משפטים כרך א 308, 330-329 (תשכ"ח-תשכ"ט)). ביטוי מסוים לתפיסה זו מצוי בחוק אימוץ ילדים. סעיף 3 לחוק אימוץ ילדים קובע כי אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו. אחד החריגים לכך הוא כאשר הורי המאומץ נפטרו. בנסיבות כאלה, קרוב של המאומץ זכאי לאמץ את הילד, אף אם איננו נשוי (סעיף 3(2) לחוק אימוץ ילדים). כמו כן, סעיף 11 הנזכר לעיל קובע כי "בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ" (כן ראו: סעיף 20 לחוק אימוץ ילדים, הקובע כי אם בוטל צו אימוץ, יחזרו החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו). גם כאשר אין מדובר בנסיבות בהן הורי המאומץ נפטרו, קיימים בעיני יתרונות כאמור בהשארתו של המאומץ בחיק משפחתו הביולוגית. כפי שמצינו לעיל, אף גורמי הרווחה ציינו בפנינו כי הם פועלים על סמך הנחה זו; כי הם נוהגים לבחון את האופציה של קליטת הילד על-ידי מי מקרוביו; וכי אף עשו כן במקרה דנן (עמוד 17 לפרוטוקול הדיון בפנינו, מול שורות 29-22). ברם, על אף שיש לתת משקל ל"קשר הדם" או "קשר המשפחה" בין הקטין למשפחתו המורחבת, אפשרות גידולו של הקטין אצל קרוביו כפופה תמיד לטובתו של הקטין. ככל שאפשרות גידולו של הקטין בחיק המשפחה אינה עולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין, ואף עלולה לגרום לו לנזק מוחשי, יש לבכר חלופות אחרות (ראו למשל: רע"א 7535/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.1.2012); ע"א 4533/91 פלונים נ' היועמ"ש (25.3.1992) (להלן – ע"א 4533/91); ע"א 594/84 פלונית נ' לשכת העבודה והרווחה, פ"ד לט(2) 570 (1985); כן ראו: שיפמן, עמוד 76). כפי שנראה, שיקול מרכזי בהקשר זה הוא מימד הזמן. ציינו לא אחת כי חלוף הזמן עבור קטין אינו כחלוף הזמן עבור מבוגר. לעיתים, תקופה קצרה בעיניו של מבוגר, תדמה לקטין כנצח. יש להתחשב בכך שבמהלך תקופה קצרה מנקודת המבט של מבוגר, עשויים להתחולל שינויים בנפשו של קטין, אשר לא יאפשרו עוד לנתקו מהסביבה בה היה מצוי ולהעבירו למשפחתו הביולוגית. קושי נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא כי אימוץ בתוך המשפחה, הקרוי גם אימוץ בין-משפחתי, שומר מטבעו על ערוץ פתוח בין המאומץ לבין הוריו הביולוגיים. במשפטנו, אימוץ פתוח מהווה חריג לכלל לפיו האימוץ מנתק לחלוטין את הקשר בין המאומץ להוריו. אימוץ פתוח לא תמיד משרת את טובתו של הקטין, ונוכח המורכבות שבו הוא מחייב בחינה של כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות טובתו של הקטין; עמדתם של ההורים הביולוגיים ביחס לאימוץ והשלמתם עם העובדה כי ילדם יילקח מהם; ועמדתם של ההורים המאמצים (להרחבה בנושא האימוץ הפתוח ראו: ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 266-262 (1999); בע"ם 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.4.2008); בע"ם 2103/13 פלונית נ' משרד הרווחה – היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 23-20 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (18.6.2013)). באימוץ בין משפחתי טמונים קשיים נוספים, העלולים להשליך על טובתו של הקטין, וביניהם הקונפליקט הנוצר לעיתים בין נאמנות המאמץ לבני משפחתו ההורים הביולוגיים לבין נאמנות המאמץ למאומץ. מנגד, לאימוץ בין משפחתי יתרונות, משום שהוא מאפשר במידה מסוימת לקטין לשמר את זהותו ואת תחושת השתייכותו למשפחה הגרעינית. סיכומם של דברים, ל"קשר הדם" או ל"קשר המשפחה" בין קטין לקרוביו יש בהחלט משקל. אולם, אין מדובר בשיקול המכריע בהכרח את הכף. יש לקחתו בחשבון במלאכת האיזון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין.קטיניםטובת הילדאימוץ