רעיון האימוץ הפתוח מחייב איזון עדין עד מאוד שבין הצורך ביציבות לקטין לבין "קשר הדם" (ראו בין השאר בע"מ 6593/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2007)); ואטעים, כי הרקע להכרעתנו כאן, כפי שתיארה חברתי המשנָה לנשיא בפסקאות 39-38, הוא ההתפתחות שהביאתנו עד הלום, קרי, שכיום כבר מצוי הקטין דנא במקום שבו ניתוקו מן ההורים המיועדים לאימוץ עלול להיות בעל תוצאות קשות עד מאוד בעבורו, וטובתו היא היא שבראש מעיינינו. ואולם, אילו ניתן היה להשיב לאחור את גלגל הזמן ולחזור במנהרתו לראשית הדברים, יתכן מאוד כי התוצאה היתה אחרת, וכל המוסיף גורע. בנסיבות שנוצרו, ראוי לדעתי "לחרוג מן הקופסה", ככל הניתן בגדרי האפשרויות שיוחלט עליהן בבית המשפט לענייני משפחה בסיוע המומחים, אשר עליהם לדעתי "לצאת מן הקופסה" יחד עמנו במקרה דנא. המאבק המהותי, מבלי לפגוע באם הביולוגית ובאהבתה לילד, הוא במטוטלת שבין ההורים המיועדים לאימוץ לבין הדודה. אך גם משהכרענו לכיוון ההורים המיועדים לאימוץ, הנה בגדרי השקפתי לעניין האימוץ הפתוח במקרה דנא, מאמין אני כי שמירה על קשר הדם היא במהותה רחבה יותר מאשר קשר עם הורים ביולוגיים בלבד, ולא רק באם הביולוגית עסקינן. קשר הדם כולל איפוא גם קרובי משפחה נוספים במשפחה המורחבת, מעבר להורים הביולוגיים שלמרבה צער מסוגלותם ההורית אינה כתקנה; בכך מסכים אני להערות חברתי המשנָה לנשיא בפסקה 27, ואכן "קול הדם" ראוי להישמע, בנידוננו, לטעמי, לעניין האימוץ הפתוח. במה דברים אמורים, כאשר הדבר הוא לטובת הקטין (חברתי איזכרה את דברי המלומד שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל ב' (תשמ"ט), 80-75, וראו הדיון שם בסוגיה הסבוכה של אימוץ פתוח). ואכן, גם אם טובת הקטין עצמו בענייננו אינה להינתק מההורים המיועדים לאימוץ, וכך אנו סבורים בדעת הרוב, דומני שמתקיים – כדברי חברתי המשנָה לנשיא – אותו "הקשר בין הקטין לבין משפחתו המולידה, על זהותה הייחודית ... כך זוכה הקטין ביתרון של המשכיות והשתייכות רב דורות. במקרים מסויימים, עשוי להתווסף לכך גם שיקול של השתייכות לעדה מסויימת, לתרבותה ולערכיה" (שם). דבריה אלה אמנם מסוייגים בסייגים שונים, אך גם אם אינם – בשל הנסיבות שנוצרו ומימד הזמן – מכריעים את הכף לטובת המשפחה הביולוגית, יש להם בעיני משקל רב לעניין האימוץ הפתוח. בבע"מ 2738/13 הנזכרת הובאו (פסקה כ"ח) דברי השופטת פרוקצ'יה בבע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2008), בדבר שלושה שיקולים מנחים לעניין צמצום תוצאות האימוץ. אשוב ואביאם כאן: "המסגרת האחת, עניינה בשיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, ובמסגרתה נדחית, בין היתר, מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר; המסגרת השנייה, עניינה בשיקולים הנוגעים להורים המאמצים, ובגדרה נבחנת בעיקר שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית, וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכליות האימוץ; המסגרת השלישית עניינה בשיקולים הנוגעים לקטין עצמו, ובגדרה נבחנת התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים. בין השיקולים השונים במסגרות השונות ישנם קשר הדוק והקרנה הדדית".אימוץ