קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות חברת שרותי מוקד: 1. ערעור על פסק דינה של כב' השופטת כ. ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה, בת.א. 21751/05, 21753/05 (, ניתן ביום 15/10/08) ולפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 21,658 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/12/05 ובקיזוז סך של 6,624 ₪. 2. לבית משפט השלום הוגשו על ידי המשיבה (להלן "מוקד") שתי תביעות כנגד המערערת (להלן "כפיר") לתשלום יתרות חוב המגיעות לה על פי הנטען בגין מתן שירותי מוקד וסיור עבור חברת כפיר. כפיר מצידה הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד שבה טענה כי בעקבות התרשלות של מוקד בביצוע עבודות הסיור והשמירה, נגרמו לכפיר נזקים. הטענה העיקרית התמקדה באירוע פריצה שאירע ביום 22/10/04 במרכול "מגה" של חברת הריבוע הכחול בטבריה (הלן "המרכול"). לטענת כפיר בגין התרשלותה של מוקד נאלצה לשלם לרשת הריבוע הכחול פיצוי בסך של 31,416 ₪. כמו כן טענה כי מחדלים אלה של מוקד בביצוע שירותי השמירה והסיור גרמו לה לנזקים כספיים נוספים ובסך הכל העמידה את תביעתה על סך של 116,623 ₪. 3. בפסק דינה קבע בית משפט קמא כי כפיר חייבת למוקד את הסכומים הנתבעים ובסך הכל חייבת למוקד סך של 21,658 ₪ נכון ליום 26/12/05. כמו כן קבע בית משפט כי מוקד התרשלה במתן שירותי הסיור בכל הנוגע לאירוע הפריצה במרכול. בית משפט ציין כי שוכנע שהסייר שנשלח על ידי מוקד למרכול התרשל בתפקידו, לא זיהה את הפריצה ולא ערך בדיקה יסודית. עוד קבע בית משפט כי אם היה הסייר מבצע את תפקידו כראוי, יש סבירות להניח כי היה נתקל בפורצים ונוכחותו "יכולה היתה לגרום למזעור נזק" או לאיתור הפורצים תוך זמן קצר. בית משפט הדגיש כי קיים קשר סיבתי בין התרשלותה של מוקד לבין הנזק הנטען ועל כן קבע כי על מוקד מוטלת החובה לפצות את כפיר בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ההתרשלות. בית משפט בחן גם את היקף הנזק וקיבל את טענת כפיר כי נאלצה לשלם לרשת הריבוע הכחול פיצוי בסך של 31,416 ₪. עוד קבע כי לא הוכחו נזקים נוספים שנגרמו לכפיר ולכן דחה את טענותיה לפיצוי בגין נזקים נוספים. 4. לאחר שקבע את הנזק, בחן בית משפט את השאלה האם יש להחיל על המקרה את עיקרון "הגבלת האחריות" כפי שנקבע בפסיקה בנוגע להטלת אחריות על חברות המספקות שירותי מוקד. בית משפט הגיע למסקנה כי אף שבין הצדדים לא נחתם כל הסכם בכתב, יש מקום להכיר בתנית הגבלת האחריות, ועל כן קבע כי על מוקד לפצות את כפיר אך ורק בפיצוי השווה ל-60 תשלומי דמי מנוי חודשיים. סכום זה הועמד על ידו בסך של 6,624 ₪ בהתאם לסך דמי בשירות החודשיים שעמדו ליום פסק הדין על סך של 110.40 ₪. בהתאם לקביעה זו, הורה בית המשפט כי יש לקזז מכל סכום שבו חויבה כפיר לשלם למוקד את הסך של 6,624 ₪ כערכם ביום פסק הדין. 5. הערעור שבפני מופנה אך ורק לקביעה האחרונה של בית המשפט, דהיינו לעניין הגבלת אחריותה של מוקד לפצות את כפיר בסכום של 6,624 ₪. לטענת המערערת לא היה מקום שבית משפט ידון בטענת הגבלת האחריות, שכן טענה זו לא נטענה כלל בכתבי הטענות של מוקד והועלתה לראשונה בסיכומי הטענות. עוד נטען כי הפסיקה שדנה בהגבלת האחריות של חברות למתן שירותי מוקד אינה חלה ביחסים בין כפיר למוקד. כמו כן נטען כי בכל מקרה ההלכה קבעה כי יש להכיר בתוקפן של תניות הגבלת האחריות בהסכמים שבין חברות למתן שירותי מוקד לבין לקוחות, אולם לא נקבע בפסיקה כי יש להחיל הגבלת אחריות כלשהי מקום שבהסכם אין תניה מפורשת המגבילה את האחריות. 6. בטיעונים בפני אישר בא כוח המשיב כי הטענה בדבר הגבלת האחריות לא הועלתה בכתבי הטענות ואולם לטענתו מדובר בטענה משפטית, שלא היה צורך לפרטה. לדבריו, בין מוקד לכפיר לא נערך כל הסכם בכתב, וההסכם להענקת השירותים נעשה כולו בעל פה. אין טענה כי בין הצדדים דובר על הגבלת אחריות, אלא שבא כוחה של מוקד טוען כי מדובר בתניה מכללא החלה בכל הסכם להענקת שירותי מוקד, לרבות בהסכמים שבין חברות כדוגמת בעלות הדין. 7. אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל. מוקד וכפיר הינן שתי חברות המעניקות שירותי מוקד ושמירה ללקוחות שונים. שתי החברות הגיעו להסכם לשיתוף פעולה הדדי לפיו תיתן כל אחת לשנייה שירותים של סיור ומוקד באופן שכל אחת סיפקה לרעותה ניידות סיור ושירותי היענות לקריאה באזורים אחרים. בין החברות לא נערך כל הסכם בכתב ולא הובאו כל ראיות על המשא ומתן שנערך ביניהן או על ההסכמות שהושגו במהלכו. 8. עוד יש לזכור כי במסגרת ההכרעה בערעור יש לאמץ את קביעותיו העובדתיות של בית משפט אשר אינן עומדות לערעור. לפיכך יש להניח לצורך הדיון בערעור כי הוכח שמוקד התרשלה, הוכח כי עקב ההתרשלות נאלצה כפיר לשלם לרשת הריבוע הכחול פיצוי בסך של 31,416 ₪ וכי הוכח הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לכפיר. על קביעות אלו של בית משפט קמא לא הוגש ערעור על ידי מי מהצדדים ועל כן אין להתיר למוקד להעלות טענות הסותרות את הקביעות האמרות. 9. בא כוח של מוקד טען בפני כי תניה של הגבלת אחריות במתן שירותי מוקד בין חברות, הינה תניה מקובלת ועל כן יש לראותה כחלה מכללא בהסכם שבין הצדדים. סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים) דן בהשלמת חוזה וקובע: פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים. הסעיף מבחין בין נוהג פרטי הקיים בין הצדדים עליו ניתן ללמוד מחוזים קודמים ביניהם, או מהתנהגות קודמת שלהם (ראה ג' שלו, דיני חוזים, (תשנ"ה) עמ' 320), לבין נוהג כללי שהוא נוהג מקובל בחוזים מהסוג הנדון. נוהג כללי יכול להיות מקובל בסוג מסוים של חוזים אך עשוי להשתנות בשים לב להיקף העסקאות, לזהות הצדדים, סוג הנכסים נשוא ההסכם וכו' (שם עמ' 320- 321 וכן ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים (תשנ"א) כרך א' עמ' 278). השופט א' ברק בספרו פרשנות במשפט- פרשנות החוזה (תשס"א) מציין בעמ' 156 כי "ניתן לומר כי נוהג הוא כלל שנוהגים על פיו תדיר, תוך הבנה כי הוא יקוים בגדרה של פעולה משפטית (כגון חוזה) שבין הצדדים". 10. נוהג אינו דין קוגנטי והצדדים רשאים להתנות עליו בין במפורש ובין בקיומו של נוהג פרטי שונה. הנטל להוכחת נוהג, פרטי או כללי, מוטל על הטוען לתחולתו (ראה ע"א 79/ 325 משה דנינו נ' פקסטרפיל חברה בע"מ, פ"ד לה (1) 51, 54). עם זאת ניתן למצוא מקרים בהם בתי המשפט הכירו בקיומו של נוהג גם ללא הבאת ראיות, כאשר נוהג כזה כה השתרש, עד כי ניתן למצוא לו אישור בפסיקת בית המשפט (ראה למשל לעניין הנוהג בתשלום דמי תיווך ע"א 91/ 2144 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל , פ"ד מח (3) 116, 118). 11. במקרה הנוכחי לא הובאה כל ראיה על נוהג פרטי או על נוהג כללי המקובל בין חברות למתן שירותי מוקד בדבר הגבלת האחריות. ודוק, עסקינן ביחסים בין חברות מוקד המעניקות שירותים זו לזו ולא בהסכם להענקת שירותים ללקוח הסופי. אוסיף כי גם ביחסים בין חברות מוקד לצרכנים לא הוכח קיומו של נוהג להגבלת אחריות או נכון יותר להגבלת הפיצוי. בתי המשפט הכירו בתוקפן של תניות פטור להגבלת אחריות, אך מכאן אין ללמוד כי זהו נוהג מקובל (ראה סקירת פסקי הדין שדנו בתקפן של תניות פטור שכאלו בת.א.(שלום-חיפה) 10981/04 חיים בלום נ' אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ (ניתן ביום 29.1.07)); ע"א (חי') 1193/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סגל פרזול בע"מ (ניתן ביום 15.2.06)). לא מצאתי בטיעוני הצדדים הפנייה לפסקי דין בהם הוכרה הגבלת אחריות גם בהעדר הסכם כלשהו . 12. דומני כי לכל היותר יכלה מוקד לטעון כי הנזק שאותו ניתן היה לצפות במקרה של הפרת החובה לביצוע שירותי המוקד והסיור הינו תשלום פיצוי מוגבל לרשת הריבוע הכחול. משמע, מוקד יכלה אולי לטעון כי כפיר שילמה לריבוע הכחול כמתנדבת, סכום העולה על הפיצוי המתחייב מכוח ההסכם למתן שירותי מוקד וסיור. לצורך טענה שכזו היה על מוקד להצביע על ההסכם שבין כפיר לריבוע הכחול, להצביע על הוראה בדבר הגבלת אחריות ולהצביע על התשלום החודשי ששילמה רשת הריבוע הכחול שממנו נגזרת האחריות המוגבלת. לא נטען ולא הוכח כי בהסכם שבין כפיר לריבוע הכחול ישנה הוראה בדבר הגבלת אחריות ולא נטען כי כפיר שילמה לריבע הכחול כמתנדבת. מכאן שגם טענה זו אם היתה נטענת בערעור סופה היה להידחות. 1. בשים לב לכל האמור הנני סבור כי יש מקום לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא המגבילה את אחריותה של מוקד לפיצוי בסך של 6,624 ₪ בלבד. בהתאם יש להורות כי על מוקד לשלם לכפיר את מלוא הסכום ששולם על ידי כפיר לרשת הריבוע הכחול, דהינו סך של 31,416 ₪. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.4.05 (מועד הוצאת החשבונית) ועד ליום התשלום המלא בפועל. הואיל ונטען כי פסק הדין של בית משפט קמא בוצע, מובהר כי אם אכן שולם על ידי כפיר סכום פסק הדין, על מוקד לשלם את הסך הנ"ל בקיזוז הסך של 6,624 ₪ שקוזז על פי הפסק בבית משפט קמא. כמו כן הנני מחייב את מוקד לשלם לכפיר הוצאות הערעור בסך של 6,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הפיקדון שהופקד על ידי המערערת יוחזר לידיה באמצעות באי כוחה. שרותי מוקד