קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אמינות מכשיר הממל''ז: אני מזכה את הנאשם מעבירת נהיגה במהירות של 127 קמ"ש שיוחסה לו בכתב האישום, אולם מרשיעה אותו בעבירה של נהיגה מעל למהירות המותרת שהיא במקרה זה 70 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, הכל כמפורט להלן: האישום הנאשם הואשם בכך כי ביום 17/3/11 שעה 10:06 נהג במהירות של 127 קמ"ש במקום 70 קמ"ש, כאשר המהירות נמדדה לכאורה באמצעות הממל"ז ולאחר שבוצעה הפחתה לטובת הנאשם של 5 קמ"ש וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). תשובת הנאשם הנאשם באמצעות בא כוחו כפר בתקינות המכשיר, אמינותו ואמינות הפעלתו ע"י המפעיל. התנהלות הצדדים בבית המשפט במועד הישיבה מיום 22/12/11 המציא ב"כ המאשימה לסנגור את תע"צ התקינות וכרטיס המכשיר. הסנגור, לאחר שעיין במסמכים שניתנו לו, הודיע כי אין בכוונתו לחקור את עורך התע"צ ואולם הוא סבור כי על המאשימה להוכיח תקינות באמצעות הגשת התע"צ לבית המשפט. (בתחילה התבקשה דחייה של מועד הוכחות ולכן נוהל פרוטוקול בכתב יד ובו נקבע המועד 21/3/12, אולם בשלב מאוחר יותר הודיעו הצדדים כי הם מבקשים לקיים ההוכחות, באשר השוטר הגיע ומשלב זה ואילך נוהל פרוטוקול מודפס). ראיות המאשימה מטעם המאשימה העיד רס"ר אוסמה סלמה (להלן: "השוטר"), אשר מדד את מהירות הנסיעה של רכב הנאשם ומילא דו"ח הזמנה לדין ונסיבות (ת/1). כמו כן הוגשו המסמכים הבאים: תע"צ תקינות, טופס ביקורת תקופתית וכרטיס מכשיר (לא סומנו כראיה). בנסיבות המקרה, כפי שמופיע בת/1 נרשמו מפי הנאשם הדברים הבאים: "תוותר לי, ראית לא ניסיתי לברוח לך ועצרתי" תגובה שניה: "אני לא יכול כל הזמן להסתכל על הספידו מטר אז אני לא יודע שנסעתי מהר". טענה מקדמית - אין להשיב לאשמה לאחר שמיעת ראיות המאשימה והכרזתה "אלו עדי", ביקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט יכריז ש"אין להשיב לאשמה", באשר לא הוכחה העבירה, אולם משהעיר בית המשפט כי לכאורה ניתן לפרש את דברי הנאשם כהודאה באחריות בנסיעה מעל למהירות המותרת, אם לא במהירות הנטענת, וכי לכאורה ניתן לשקול הרשעת הנאשם בנהיגה מעל למהירות המותרת, השיב כי הוא חוזר בו מהטענה כטענה מקדמית, הודיע לבית המשפט כי הנאשם בוחר שלא להעיד וביקש לסכם ולטעון שיש לזכות את הנאשם, באשר לא הוכחה אשמתו ע"י המאשימה. (ראה פרוטוקול עמ' 4 ש' 10). טענות הצדדים ב"כ הנאשם טען כי לא הוכחה מיומנותו של המפעיל, כאמור בהלכת לוי עטיה (ע"פ 4682/01 ורע"פ 2216/01 גבריאל לוי ומשה עטיה נ' מדינת ישראל) . עוד טען כי לא הוכחה תקינות המכשיר כיוון שהתע"צ וטופס הביקורת התקופתית מיום 23.5.11, הינם מאוחרים בחודשיים לארוע נשוא כתב האישום ועל כן לא רלוונטיים, ואילו מכרטיס המכשיר לבדו לא ניתן להסיק אודות תקינות המכשיר, וזאת כאמור בהלכת בראונשטיין (ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד מו(5)40). ב"כ המאשימה טען מנגד כי שתיקתו של ב"כ הנאשם באשר לטעות בהצגת תע"צ שאינו רלוונטי הינה פעולה לא הגונה מצד ב"כ הנאשם, ועל כן אינו יכול להיבנות ממנה. עוד טען ב"כ המאשימה כי הנאשם הודה בביצוע העבירה עת אמר לשוטר "תוותר לי" וכי הימנעותו של הנאשם להעיד מהווה חיזוק להודאתו בתגובתו הספונטאנית הראשונה. כמו כן טען ב"כ המאשימה כי מלכתחילה המאשימה אינה מחויבת להציג לבית המשפט את הראיות בדבר תקינות המכשיר, אם מודיע ב"כ הנאשם כי הוא אינו מבקש לחקור את עורך התע"צ. ניתוח הראיות האם בידי המאשימה ראיות מספיקות להוכחת כתב האישום? כאמור לעיל, ב"כ הנאשם כפר בתקינות הממל"ז בישיבת ההקראה מיום 14.7.11. בישיבה האחרונה ביום 22.11.11 קיבל ב"כ הנאשם לידיו לראשונה את התע"צ, בדיקת התקינות וכרטיס המכשיר וויתר על חקירת עורך התע"צ שערך את התע"צ מיום 23/5/11. מעת שתקינות המכשיר נמצאת במחלוקת על המאשימה רובץ הנטל להוכיח תקינות המכשיר, זאת בין השאר באמצעות הוכחת ביצוע בדיקה תקופתית חצי שנתית שתוצאותיה תקינות ותקפות ליום ביצוע העבירה הנטענת, כאמור בהלכת בראונשטיין לעיל. לא הוצגו בפני מסמכים המעידים על תקינות המכשיר ביום ביצוע העבירה לכאורה, ולא די בכרטיס המכשיר כדי להוכיח ביצוע בדיקה תקופתית (ראה תת"ע (ק"ג) 3077-02-11 מדינת ישראל נ' אבנת, לא פורסם (מיום 25.11.11). אשר על כן אין מנוס אלא לקבוע כי לא הוכחה עבירת הנסיעה במהירות של 127 קמ"ש. הטענה כאילו ב"כ הנאשם היה צריך להסב לתשומת לבו של ב"כ המאשימה כי נפלה טעות בידו, עת הציג תע"צ שאינו רלוונטי, היתה יכולה להישמע לו הטוען זאת היה מחיל עקרונות אלו גם על עצמו ודי לחכימא ברמיזה. אין ספק שמדובר בטעות מיותרת ועל כן מתסכלת, מאידך זו לא היתה הטעות היחידה, משום שגם הכשרתו של העד בהפעלת הממל"ז לא הוכחה, ואין די בתשובתו כי הינו סייר תנועה במשך 5 שנים. לענין בדיקות הממל"ז טרם הפעלתו, הסעיפים הנוגעים להפעלת הממל"ז, כמפורט בעמ' 2 לת/1 לא מולאו כיאות (לא סומן V בשתי הבדיקות של התיאום והכיול, מאידך נרשם תחת "נסיבות המקרה" בשורה אחרונה כי "הממל"ז נבדק טרם הפעלה 4 בדיקות תקין נרשם ביומן הפעלה". לו לפחות היה מצורף יומן ההפעלה ניתן היה אולי להסתפק באמור כראיה לתקינות המכשיר בטרם הפעלתו באותה המשמרת מיום 17/3/11. עינינו הרואות כי ראיות המאשימה הוצגו כלאחר יד וללא בדיקה מספקת ועל כן, אל לה למאשימה להלין על אחרים, אלא על עצמה. האם תגובת הנאשם ואי העדתו מהוות ראיות לאשמתו ואם כן לאיזו אשמה? אין לי כל ספק כי הנאשם נסע מעל למהירות של 70 קמ"ש, אחרת היתה נשמעת ממנו תגובה אחרת לגמרי ולא "תוותר לי". התגובה השניה של הנאשם לפיה הוא לא יכול להסתכל כל הזמן על הספידומטר ולכן אינו יודע שנסע מהר, הינה תירוץ עלוב שמטרתו לא להודות במהירות הגבוהה בה נטען שנסע. מכאן ועד הרשעתו על סמך בדיקת הממל"ז הדרך ארוכה ומלאת מהמורות, כפי שפורטו לעיל, ולכן אין בהודאת הנאשם כדי להכשיר פגמים אלו, אלא לכל היותר להוות הודאה בנסיעה מעל למהירות המותרת. ב"כ הנאשם היה מודע לאפשרות שבית המשפט ירשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה מעל למהירות של 70 קמ"ש ואעפ"י כן בחר שלא להעיד את הנאשם על מנת לסתור האשמה זו. אשר על כן אני רואה בנאשם כמי שהודה שנסע יותר מהמהירות המותרת שהיא 70 קמ"ש ועל כן ניתן להרשיעו בעבירה בה הואשם - על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה. ההרשעה בעבירה זו אינה מוגבלת למהירות הנטענת בעובדות כתב האישום, שכן כל נסיעה מעל המהירות המצוינת בתמרור ב-20, מהווה עבירה על תקנה 54 א' ובית המשפט יכול לתקן כתב אישום בכל עת ולהרשיע את הנאשם כאילו היה כתוב בכתב האישום כי נסע במהירות העולה על זו שנקובה בתמרור ב-20 ובמקרה זה 70 קמ"ש. באיזו מהירות בדיוק נסע הנאשם? משלא הובאו ראיות מספקות בענין זה, יש להניח לטובת הנאשם כי נסע במהירות של עד 20 קמ"ש מעל למותר. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות