קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניה לאחר פקיעת היתר בניה: הנאשם הועמד לדין בעבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר בניה ללא היתר בנייה, עבירה על סעיפים 145(א)(2) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (חוק התכנון והבניה או החוק). הנאשם הינו בעלים של משרד המצוי בקומת הקרקע בבניין ברחוב ביאליק 65 רמת גן (הבניין). מדובר בבניין גדול בן שלוש כניסות מדורגות שביניהן מחברים מסדרונות (פסאז'ים) בהם קיימים משרדים ומקלטים. הנאשם הוא האדריכל שתכנן את הבניין שנבנה ב-1986. כאמור בכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2008 ביצע הנאשם עבודות שונות ובכלל זה חפר ובנה מרתף בשטח של כ-30 מ"ר, וכן קבע דלת וחלונות במרתף, בנה חלון נוסף, התקין ונטה, סורגים ומזגנים ובנה אדנית ליד מדרגות הבניין. מהראיות עולה כי המרתף האמור נמצא באחד הפסאז'ים, מתחת משרדו של הנאשם שבקומת הקרקע. לטענת הנאשם מדובר בחלל אטום שנבנה מראש עם הקמת הבניין ובשנת 2003 אף התקבל היתר לבנייתו [מ/19]. המאשימה מסכימה שהנאשם קיבל ב-2003 היתר לבניית מרתף אך טוענת שההיתר פקע לפני שהנאשם החל בביצוע העבודות וממילא הבניה אינה מתאימה להיתר. הנאשם מצידו טוען כי החל את העבודות לפני פקיעת ההיתר וכי ביקש הארכת ההיתר ומשלא נענה הרי שבהתאם לדין ההיתר מוארך אוטומטית. חילוקי הדעות העיקריים נוגעים אפוא לשאלה האם היתר הבניה משנת 2003 היה תקף בשנת 2008 ולמועד תחילת העבודות. מבחינה עובדתית אין מחלוקת של ממש בנוגע לביצוע חלק מן העבירות המשניות (בניית דלת, חלונות, סורגים, מזגנים ואדנית) ועיקר טענת הנאשם בעניין היא טענת אכיפה בררנית, שכן המאשימה אינה נוהגת להגיש כתבי אישום בגין עבירות מסוג זה. אפתח ואומר כי מצאתי להרשיע את הנאשם. ראשית, אינני נותן אמון בגרסתו העובדתית בנוגע לעמוד תחילת הבניה ומכאן שההיתר מ-2003 פקע; שנית, גם אם ההיתר היה בתוקף עדיין הבנייה חרגה משמעותית מן ההיתר שניתן; ושלישית, לא מצאתי כי התקיימו התנאים למתן הגנה מן הצדק ולקביעה כי נעשתה אכיפה בררנית. פרשת התביעה 5. מטעם המאשימה העידו המפקח מר אלי חכים והשכנים מר אבשלום ארצי, גב' יפית חיו ומר סבחה נעים. 6. מר אלי חכים, מפקח הבניה, העיד כי ביקר בבניין מספר פעמים בין חודשים יולי ונובמבר 2008 בעקבות תלונות השכנים. מר חכים צילם ואישר בעדותו את העבירות המשניות, היינו - כי הנאשם אכן קבע דלת, חלונות והתקין מזגנים, סורגים, ונטה ואדנית, וכל זאת ללא היתר [מ/1-מ-18]. כאמור, אין חולק של ממש על העובדות הנוגעות לפרטי אישום אלה. מר חכים העיד כי מדובר במרתף שנבנה מתחת משרדו של הנאשם, הנמצא בקומת הכניסה. מר חכים ביקר במרתף בנובמבר 2008 וצילם אותו מבפנים [מ/10-מ/11] בתמונות אלו ניתן לראות את החלל כשהוא גמור יחסית והקירות מטויחים וכן נראה פתח מרובע בתקרה שהעד לא ידע לומר את ייעודו אך סביר שזהו הפתח המחבר בין המרתף לבין משרדו של הנאשם שמעליו. מר חכים היה ער לקיומו של היתר בניה מ-2003 [מ/19], אך סבר כי ההיתר פקע שכן נרשם עליו שתוקפו למשך שלוש שנים, היינו - עד 2006. מר חכים הבהיר כי לא ראה ביצוע עבודות בתוך המרתף וכי כשהצליח להיכנס לתוכו העבודות הושלמו [עמ' 6, 17-14, עמ' 8, 5]. 7. מר אבשלום ארצי, שכן המתגורר בקומה א' מעל משרדו של הנאשם, העיד כי ראה שהעבודות במשרדו של הנאשם החלו ב-14/4/08. הנאשם הסביר לו שבכוונתו "להכפיל" את שטח המשרד ואף הזמין אותו פנימה והסביר לו שההגדלה לא בוצעה עם הקמת הבניין בשל מחסור באחוזי בנייה [עמ' 9, משורה 23]. מר ארצי ראה את הפתח המקשר בין המשרד למרתף שמתחתיו והעיד כי ביקר במקום מספר פעמים במהלך העבודות ו"ראיתי את שלבי החפירה, פינוי העפר מרצפת הבונקר [המרתף]" [עמ' 9, 31]. מר ארצי העיד שהנאשם חפר סביב עמוד היסוד של הבניין ובהמשך עשה חיזוקים, כי הנאשם חפר באזור פיר המעלית, וכי הנאשם סיפח חלק מן השטח הציבורי ובנה חלונות, ונטה, אדנית ומזגנים שהפריעו לשכנים [עמ' 10, 16-1]. תלונותיו של מר ארצי הועלו במכתב ששלח ועד הבית לעירייה ב-26/6/08, כחודשיים אחרי תחילת העבודות [מ/21]. עיון במכתב מעלה שנכתב בו שהנאשם מבצע עבודות הרחבה אך התלונות מתייחסות דווקא לעבירות המשניות (חלונות, מזגנים ודלתות) ואין בו תלונה על עצם בניית המרתף. מר ארצי הודה כי בשנת 2003 נתן הסכמתו להיתר הבנייה שקיבל הנאשם להקמת המרתף, אך לדבריו בשנת 2008 שינה דעתו בנושא. 8. גב' יפית חיו, שכנה המתגוררת בבניין (בכניסה אחרת), העידה כי הייתה מיודדת עם הנאשם ואף סייעה לו להשיג את היתר הבנייה ב-2003. על-פי עדותה מ-2003 ועד אפריל 2008 לא בוצעה כל פעולה בנכס, וכדבריה: "שכחנו ועברו הרבה מאד שנים, ופתאום בשנת 2008 ראינו שמתחילים לעשות בניות וחציבות והתחילו רעשים והוצאת פסולת מחוץ למשרד ואז הבנו שמישהו מתחיל לבנות. אף אחד לא אמר לנו שמתחילים לעבוד. רק בזכות הרעש וההמולה הפועלים שהגיעו הבנו שמתחילים בעבודות" בהמשך העידה כי "ראיתי שהעבודות בוצעו בחודש אפריל, עבודות של חפירה, סילוק כמויות אדירות של חול, חציבות קונגו לפי הרעש שכל הבניין הזדעזע מכך, נכנסתי וראיתי במו עיני שיש חדר מצד ימין ומצד שמאל כשנכנסים לקומת המרתף יש חדר משני הצדדים. היו מדרגות שמחוברות מהמשרד של הנאשם לקומת המרתף, משהו שמחבר את המפלסים. ראיתי בפינת המשרד היה מעין עמוד בטון ענקי שמתחתיו היה חלל, כלומר חתוך. זה מה שראיתי בעיניים שלי. שאלתי מה זה ואמרו לי שזו המעלית. הראו לי גם את השירותים. כלומר עשו לי היכרות מאד מיוחדת במקום. זה מה שראיתי בתחילת העבודות. לא נכנסתי לשם מספר רב של פעמים. מבחינתי אבשלום ארצי הוא היה העיניים שלי, ואני סומכת על מה שראה ואמר מבחינה מקצועית. אשר לחלק החיצוני ראיתי שהוא עשה מדרגה גבוהה באופן יחסי משאר המדרגות האחרות. הייתה שם דלת, הוא עשה חלון, הוא עשה אדנית, הוא עשה חלל של ונטה מעין חור כזה של ונטה איפה שהמקלט שלנו, פשוט הוא חצב בקיר. כמובן ללא ידיעתנו ובאישורנו. באנו וזה כבר היה קיים. כל פעם גילינו משהו אחר. זה היה תהליך. כל פעם נוספו עוד דברים עוד אלמנטים שלא היו קיימים". מעדותה של גב' חיו התברר כי נועצה עם מהנדס שעבד עימה ומסר לה כי קיים חשש שהנאשם פוגע ביסודות הבניין ולכן התחילה לפעול בנושא. מובהר אפוא שבהליך בפניי לא הוצגה כל ראיה לכך שיסודות הבניין אכן נפגעו והדבר לא נטען בכתב האישום או על ידי המאשימה. 9. מר סבחה נעים, אינו מתגורר בבניין אך רעייתו היא בעלת דירה בו. ב-15/4/08 נקרא לבניין על ידי אחד השכנים בשל עבודות הבניה. הוא חזר על עדויות שני העדים האחרים והעיד שראה עבודות מתבצעות במקום לרבות הוצאת עפר וביצוע עבודות חיצוניות. מר נעים התלונן, בעיקר, על שינוי בגובה המדרגה הראשונה בגרם המדרגות, דבר שפגע ברעיתו שהיא כבדת ראיה, ועל כך שרעייתו אינה מסכימה לשוב לדירתה מחשש שיסודות הבניין התערערו בעבודות. אציין שמצאתי כי עדותו של עד זה לא הייתה מדויקת והוא נטה להגזמות מסוימות. 10. בנוסף הוגשה בהסכמה תלונתו של שכן נוסף, אמיר איבט, מ-30/6/08, בה מועלות טענות דומות לתלונות השכנים האחרים, כשעיקר התלונה נוגעת לפגיעה בחנייה. פרשת ההגנה 11. הנאשם העיד כי ב-2/6/03 קיבל היתר בנייה המאפשר לו להגדיל את משרדו בשטח של 4.38 מ"ר ולהוסיף מרתף בשטח 16.88 מ"ר ולקבוע פתח אחד ובלבד שיחל בעבודות בתוך שנה [מ/19]. לטענת הנאשם החל בעבודות ב-2003 או 2004, כאשר החלל עצמו נבנה מראש עם הקמת הבניין כחלל סגור, וב-2004 הוא רק פָתַח פֵתַח ברצפת משרדו והשתמש בו לביצוע התאמות במרתף שמתחת. ב-2006 נפטרה אימו ובעקבות זאת זנח את העבודות עד 2008. ב-16/3/08, פנה לעיריית ר"ג וביקש את חידוש ההיתר [נ/1] אלא שהעירייה לא דנה בבקשתו והוא פירש שתיקתה כהסכמה להארכת ההיתר והמשיך בעבודות כמתוכנן. כשנחקר על העבודות והחול שראו השכנים השיב כי "ברגע שפתחתי את הדלת ידעתי מה המפלס בחוץ ומה בפנים. כשעבדתי בצד הפנימי, לא ידעתי את זה ואז יישרתי את החפירה, כדי להגיע למפלס ...חפרתי בפנים, כי האדמה שבפנים, שאנחנו יישרנו, הייתה יותר גבוהה מאשר בחוץ" [עמ' 29]. עדות זו מתאימה לעדותו של העד ארצי שראה פינוי עפר מרצפת המרתף. הנאשם העיד כי ב-2008 אכן פתח דלת וחלונות וקבע מזגנים וסורגים, אלא שלטענתו גם שכנים אחרים בבניין עשו זאת וידוע לו מניסיונו שהעירייה אינה נוהגת להעמיד לדין בשל עבירות מסוג זה. לעניין זה הוגשה אסופת תמונות שצילם הנאשם [נ/5]. ב-2010, לאחר הגשת כתב האישום, הגיש הנאשם בקשה חדשה להיתר בהתאם לעבודות שבוצעו בפועל אולם עד סיום ההליכים לא הסתיימו הליכי הרישוי. כמו כן התקיים הליך משפטי עם השכנים בפני המפקחת על המקרקעין (תיק 306/09, נ/6]. 12. הנאשם זימן לעדות את גב' איילת שחר, מנהלת מחלקת רישוי הנדסה בעיריית ר"ג שהעידה כי קיבלה את פנייתו מ-2008. גב' שחר אישרה שפניה זו לא נענתה עד 2010. לטענתה ניהלה שיחה בעל-פה עם הנאשם, וכן שוחחה שנושא עם מהנדס העיר, מר חיים כהן, אולם נוכח תלונות השכנים לא ניתנה הסכמת העירייה להארכת ההיתר. גב' שחר העידה כי הסמכות להאריך את ההיתר נתונה לוועדה המקומית לתכנון ובניה, אולם בהנחיית מהנדס העיר לא הועברה הבקשה להכרעת הוועדה. 13. בנוסף העידו מטעם הנאשם שלושה עדים, גב' אילנה בהגן, מר אורי שירן ומר יעקב מורד, שלושתם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות והתכנון והבניה. עדים אלו לא יכלו להעיד על המקרה באופן ישיר ועדותם נגעה למדיניות הרשויות בנוגע להארכת היתרים שניתנו. ניתן לתמצת עדותם בכך שעל פי היכרותם קיימת נטייה של עיריות וועדות מקומיות להאריך היתרים שפקעו שכן בעת מתן ההיתר כבר נשקלו ממילא כל השיקולים הציבוריים הרלוונטיים לנתינתו. דיון והתייחסות לטענות השונות תוקף היתר הבניה 14. תקנה 20(ב) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (התקנות) קובעת כי "תוקפו של היתר הוא לשלוש שנים מיום הוצאתו...". היתר הבניה המקורי ניתן לנאשם ב-2/6/03 ובהתאם לתקנה פקע ב-2/6/06 ומכאן שהבנייה שבוצעה ב-2008 נעשתה לאחר פקיעתו. 15. אלא שב"כ הנאשם טוען כי תוקף ההיתר הוארך למעשה עד 2/6/08, וכזה הוא הילוך טענתו: ההיתר אכן פקע ב-2/6/06, אולם תקנה 20א לתקנות קובעת כי מוסד תכנון יחדש את ההיתר לתקופה של שנתיים נוספות אם נמצא כי הוחל בעבודה אך היא לא הושלמה בתוך תקופת היתר. הואיל והעבודות החלו ב-2004 התמלא תנאי החידוש שבתקנה 20א ולכן היה על הרשות להאריך את ההיתר בשנתיים נוספות, היינו עד 2/6/08. אכן, לא ניתנה החלטה על חידוש ההיתר אולם הואיל והנאשם ביקש חידושו ב-16/3/08 (כחודשיים לפני פקיעת ההיתר) ולא נענה חלה הוראת סעיף 158כג לחוק התכנון והבניה הקובעת כי אם הרשות לא החליטה בבקשה בתוך 30 ימים מיום הגשת הבקשה יראו את הבקשה להיתר כמאושרת. בהתאם להוראה זו יש לראות את בקשת הנאשם לחידוש ההיתר כמאושרת ואת ההיתר כתקף רטרואקטיבית משנת 2006 ועד ל-2/6/08. 16. טענה מורכבת זו של ב"כ הנאשם טענה מעניינת וכבדת משקל היא, ואף שאני נכון לקבלה מבחינה משפטית, אינני מקבלה מבחינה עובדתית שכן שוכנעתי שטענת הנאשם כי החל את העבודות ב-2004 טענה שקרית היא, טענה שנשמעה מפי הנאשם בלא שהובאה כל ראיה שתתמוך בה כשמנגד מקבץ הראיות שבתיק מביא למסקנה חד משמעית כי העבודות החלו רק ב-2008. כאמור לעיל, כל העדים שהעידו מטעם המאשימה העידו באופן ברור ועקבי כי עבודות הבניה החלו באפריל 2008 ואיש מהם לא ראה ולא שמע על עבודות שבוצעו לפני מועד זה. טענה זו נתמכת גם במכתבי התלונה שנשלחו לעירייה ביוני 2008. העדים העידו כי במועדים אלו שמעו וחשו כי מבוצעות עבודות לרבות חציבות ודפיקות וראו הוצאת עפר מן המתחם, ולוּ היה הנאשם מבצע עבודות דומות ב-2004 היו השכנים או חלק מהם חשים זאת ולמצער מבחינים בפועלים שעובדים במקום. עדויותיהם של מר ארצי ושל גב' חיו אמינות, ואזכיר כי גב' חיו אף סייעה לנאשם להשיג את ההיתר ב-2003 וסביר כי הייתה יודעת אם החלו עבודות בפועל בסמוך לאותו מועד. הנאשם מצידו לא הציג כל ראיה לביצוע עבודות בשנת 2004, לא הובאו תמונות ממועד זה ולא הובאו בן משפחה, בעל מקצוע או אדם כלשהו שיכולים לתמוך בגרסת הנאשם. יתרה מכך, אני מאמין לנאשם כי החלל הוקם מראש כחלל נסתר עם הקמת הבניין ולכן כלל לא ברור איזה עבודות ביצע במשך כשנתיים מ-2004 עד 2006. הנאשם טען אמנם שעיקר העבודות בוצע ב-2004, אולם כשהתבקש לפרטן תיאר רק פתיחת הפתח בתקרה ועבודות חשמל ואינסטלציה [עמ' 25, 4-1]. אלא שלא סביר שביצוע עבודות אינסטלציה וחשמל נמשך שנתיים שלמות, ונזכור כי בפועל הסתיימו כל העבודות שביצע הנאשם ב-2008 בתוך כשלושה חודשים לכל היותר, ומכאן שניתן היה לסיימן בנקל בתקופת הבנייה הראשונה. גרסת הנאשם כי הפסיק את העבודות בשל שנת האבל על מות אימו נסתרה בחקירה הנגדית כשנמצא כי שנת האבל הסתיימה בספטמבר 2007, כשבעה חודשים לפני שהחל בביצוע העבודות. הנאשם הסביר שדחה את העבודות בשל חשש מהצפות חורף אך ההסבר ניתן רק בחקירה נגדית. נוכח כל אלה אינני מאמין לגרסת הנאשם כי החל בביצוע העבודות בשנת 2004, ומכאן שהיתר הבניה שלו בוטל ב-2/6/04 וזאת הן בשל התנאי שנקבע בו והן בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הקובעת כי אם "לא הוחל בעבודה או בשימוש בתוך שנה מיום הוצאת ההיתר, בטל ההיתר". 17. יתרה מכך, פועל יוצא ממסקנתי שהנאשם החל את העבודות רק באפריל 2008 הוא שרשות הרישוי לא הייתה רשאית לחדש את ההיתר לאחר פקיעתו, שכן בהתאם לתקנה 20א לתקנות (עליה מסתמך הנאשם) תנאי לחידוש הוא שהעבודות החלו "בתוך תקופת תוקפו של ההיתר" היינו בתוך שלוש שנים מיום שניתן, לכל המאוחר, ובענייננו - ביום 2/6/06. 18. אעיר כי הנאשם הפסיק את העבודות בספטמבר 2006 למשך כשנה וחצי לפחות (עד אפריל 2008), דבר המביא גם הוא לבטלות ההיתר בהתאם לתקנה 20(ד) לתקנות הקובעת כי "הופסקה העבודה לתקופה העולה על שנה, בטל ההיתר". מסקנתי מכל אלה היא שהיתר הבניה מ-2003 פקע והנאשם לא החזיק בידיו היתר בניה כדין בעת ביצוע העבודות ב-2008 ומכאן שביצע עבודות של בניה ללא היתר. 19. לשלמות התמונה אבהיר שאני מקבל את עמדתו המשפטית של ב"כ הנאשם לפיה תקנה 20א מתירה לרשות התכנון לחדש היתר גם רטרואקטיבית אחרי פקיעתו, ובלבד שאין חריגה מתקופת המקסימום שבתקנות (חמש שנים). הכרה בסמכות זו מתיישבת הן עם אינטרס התושבים והן עם אינטרס הרשות, שכן חידוש היתר קל ופשוט מהענקתו מבראשית, וממילא נשמר שיקול דעתה של הרשות אם לחדשו והיא רשאית לשקול את מועד הבקשה במסגרת שיקוליה. כן אני מקבל את עמדתו כי שיחות בעל-פה בין נציגת העירייה לבין הנאשם אינן מהוות מענה ראוי לבקשת החידוש וכי אי-מענה בכתב לבקשה בתוך 30 ימים מהווה אישור בהתאם לסעיף 158כג לחוק. עם זאת, אציין כי בקשת הנאשם לחידוש ההיתר נשלחה ב-16/3/08 ואילו הוא החל בעבודות ב-14/3/08 לפני שחלפו מלוא 30 הימים שבהם היה אמור לקבל תשובה. 20. אוסיף כי מעדותה של הגב' שחר נלמדת התנהלות חסרת שקיפות של גורמי התכנון בעיריית רמת-גן, כאשר החלטות מתקבלות בשיחות בעל-פה בין מהנדס העיר למנהלת המחלקה, ללא כל תיעוד, ללא שקילת כל השיקולים הרלוונטיים (למיצער - אלו אינם ידועים למנהלת המחלקה בפועל), מבלי שברורה סמכותה של מנהלת המחלקה למנוע העברת הבקשה לוועדה המקומית ותוך הותרת עניינו של האזרח תלוי ועומד מבלי ליידעו תשובה פורמאלית לפנייתו. התנהלות זו אינה עומדת בכללי המשפט המנהלי ובהוראות החוק החלות על הרשות המקומית. עם זאת יודגש כי ליקויים אלה של הרשות אין בהם כדי לרפא את התנהלותו של הנאשם, שכן בהתאם לתקנות במועד הגשת הבקשה הייתה הרשות נעדרת סמכות לחדש את ההיתר. אי-התאמת העבודות שבוצעו להיתר מ-2003 21. גם אם הייתי מקבל את טענתו של הנאשם בנוגע לתוקפו של היתר הבניה, הרי שנמצא כי היקף העבודות שביצע הנאשם חורג מן העבודות שהותרו בהיתר. היתר הבניה מ-2003 איפשר לנאשם להגדיל את משרדו שבקומת הקרקע ב-4.38 מ"ר, להוסיף מרתף בגודל 16.88 מ"ר וכן לפתוח פתח אחד בקיר [מ/19 ונ/3 (תכנית ההיתר)]. בפועל נמצא כי שטח המרתף שנבנה גדול בהרבה וכי הנאשם קבע פתחים - חלונות ודלת בהיקף גדול בהרבה מן ההיקף שהותר בהיתר. כן הוצבו מזגנים וסורגים ונבנתה אדנית על מדרגות הבניין סמוך לדלת המרתף. 22. מבחינה עובדתית העבירות של בניית חלונות, דלת, אדנית, ונטה ומזגנים ללא היתר הוכח ובוסס בתמונות וביתר הראיות. אשר לשטח המרתף - מר חכים, מפקח הבנייה, ביקר במרתף ומדד אותו והעיד כי "מצאתי שנבנה מרתף במידות של 4 מ' * 7.6 מ', בשטח של 36 מ"ר ובגובה 2.5 מ'" [עמ' 5 6]. עדות זו לא נסתרה, והיא מקבלת חיזוק משמעותי ביותר בבקשה להיתר שהגיש הנאשם ב-2010 להכשרת הבנייה שבוצעה [מ/23] שם הוא מבקש מקלט בהיקף 46.45 מ"ר. ואכן, השוואת התכניות שצורפו לשתי הבקשות - זו מ-2003 [נ/3] וזו מ-2010 [מ/23] מגלה שוני ניכר בין התכניות, כשבתכנית מ-2010 השטח גדול משמעותית מזה שהתבקש ב-2003. כן נוספו חלונות שלא היו קיימים בבקשה המקורית להיתר. הנאשם הודה כי המבוקש בהיתר מ-2010 כבר בנוי [עמ' 30 משורה 12 ואילך, כולל עמ' 31], אך לטענתו חלקו של השטח יועד לשטח שירות (גרם מדרגות שמחבר בין הקומות) ואילו השטח העיקרי הוא בגודל 16.88 מ"ר. לטענה זו יש אחיזה מסוימת בתרשים שצורף להיתר מ-2003 אולם היא אינה מסבירה את בניית הפריטים הנוספים (דלת, חלונות וכו') ובפועל השוואת התרשימים מעלה ששטח הבנוי בפועל גדול יותר מהשטח שנרשם ב-2003 שכן אחד הקירות בנוי במקום שונה. יתרה מכך, הנאשם הודה כי עשה דין לעצמו והפך את שטח השירות לשטח עיקרי ללא היתר, וכדבריו "השטח הוא אותו שטח. אני רק רוצה להפוך משטח שירות לשטח עיקרי" (ראו בהרחבה חקירת נאשם בעמ' 31 לפרוטוקול). כאמור לעיל - אין חולק שאין בידי הנאשם היתר להפיכת שטח השירות לשטח עיקרי ושבפועל משמש כל שטח המרתף כשטח עיקרי. 23. המסקנה הברורה היא כי גם אם היתר הבניה משנת 2003 היה תקף הרי שהנאשם חרג מן ההיתר וביצע חלק מהעבודות ללא היתר. הגנה מן הצדק - טענת אכיפה בררנית 24. מוסיף הנאשם וטוען כי יש לזכותו בטענת הגנה מן הצדק וזו בשל אכיפה בררנית. טענה זו שני ראשים לה. האחד, העירייה אינה מגישה כתבי אישום כנגד מי שבנו מכוח היתר שפקע. השני, העירייה אינה מגישה כתבי אישום בעבירות פעוטות כגון התקנת מזגנים וסורגים או בניית אדניות. הנאשם הציג סדרת תמונות התומכת בטענותיו לגבי הטיעון השני [נ/5-נ/20] והוא אף פנה לעירייה בהתאם לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 ומתשובותיה למד כי לא הוגשו כתבי אישום בגין ונטות, מזגנים, אדניות וסורגים או בשל בניה מכוח היתר שלא חודש [מ/26 ו-מ/27]. 25. מצאתי לדחות טענה זו של הנאשם על שני ראשיה. אשר לסוגיית העבירות הפעוטות - העירייה מודה כי על-פי רוב אין מוגשים כתבי אישום בשל עבירות מסוג זה. עם זאת, ביסוד טענת אכיפה בררנית עומדת האפליה בין שווים, ואילו עניינו של הנאשם שונה מהותית מעניינם של אחרים שכן יש לראות את פעולות הבנייה שביצע כמכלול ולא ניתן להפריד בין רכיבי הבנייה השונים. קביעת החלונות והצבת ונטה סורגים ומזגנים נועדו להכשיר את המרתף שבנה ללא היתר לפעילות ולא ניתן להשוות מצב זה לתושבים אחרים שהציבו רק מזגן או סורגים. גם היקף פעולותיו של הנאשם יוצר הבחנה בינו לבין אחרים, שכן הנאשם ביצע מספר רב של פעולות, כולל בניית אדנית על חלק מגרם המדרגות, בתוך השטח הציבורי תוך התעלמות מוחלטת מיתר דיירי הבניין, שאכן חשו פגועים ממעשיו והתלוננו עליהם. עוד יובהר כי טענת הנאשם צומצמה לחלקים קטנים מכתב האישום וגם בפנייתו לעירייה התבקש מידע הנוגע להגשת כתבי אישום בשל "בניית ונטה, הכנה להתקנת מזגנים, בניית אדנית ובניית סורגים. כמו כן מתייחסת הטענה להגשת כתב אישום בנסיבות של אי חידוש היתר שפג תוקפו"[מ/26, סעיף 4]. רכיבי בנייה אחרים, לרבות דלתות וחלונות, אינם נמצאים אפוא בפניית הנאשם, ולא בכדי. 26. אשר לסוגיית הגשת כתב אישום בגין היתר שפקע - עניינו של הנאשם עניין ייחודי הוא שלא ניתן להשוותו לאחרים, בין השאר משום שהבנייה החלה זמן רב לאחר פקיעת ההיתר המקורי ונוכח הממצאים העובדתיים המראים כי לא ניתן היה לחדש את ההיתר. אכן, הנאשם לא קיבל מידע מן העירייה, אולם לא מצאתי שמדובר במקרה כה שכיח עד שאי-הגשת כתבי אישום כנגד אחרים מובילה למסקנה שהנאשם הופלה לרעה. מכל מקום, הטענה אינה מתיישבת עם עובדות המקרה כפי שהוכחו ופורטו למעלה שכן נמצא שההיתר שהיה בידי הנאשם פקע זה מכבר. 27. 28. 29. אני דוחה אפוא את טענת הנאשם בדבר אכיפה בררנית והגנה מן הצדק, ואוסיף כי בנסיבות המקרה, נוכח היקף הבנייה והפגיעה בשכנים לא מצאתי כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כנדרש בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. נהפוך הוא. חובתה של העירייה לפעול ולהגן על דיירים מפני מעשים חד צדדיים ופוגעניים של אחד השכנים שנעשים ללא היתר כדין. סוף דבר 30. מצאתי כי העובדות שבסעיפים 2 א'-ז' לכתב האישום ובסעיפים 3א'-ב' הוכחו. שוכנעתי כי הנאשם החל את הבניה ב-2008 לאחר שהיתר הבניה שניתן לו ב-2003 פקע, ומכאן שביצע עבודות בניה ללא היתר כאמור בכתב האישום. יתרה מכך, העבודות שבוצעו - ושהכשרתן התבקשה בדיעבד - חרגו מן ההיתר שניתן באופן משמעותי. עוד מצאתי כי לא עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק. +אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בניההיתר בניה