קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאישור פסילת רישיון נהיגה: 1. זו החלטה בבקשת המבקשת לאישור פסילה מהחזיק ברשיון נהיגה על פי סעיף 57(ג) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961. המבקשת הגישה בקשתה ביום 31.5.11 ולאחר שהוגשה בקשת המשיב לביטול הפסילה, התקיים ביום 22.6.11 דיון בבקשה. להלן טענות הצדדים כפי שהובאו הן בבקשות שהגישו והן בטיעוניהם בפני בית המשפט. טענות המבקשת 2. ביום 23.5.11 נפסל המשיב על ידי רשות הרישוי למשך 5 שנים בהתאם לסמכותה מכח סעיף 56 לפקודת התעבורה ותקנה 212 ב' לתקנות התעבורה, לאחר שהשתכנעה כי בדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי הדרך. המשיב נפסל בנוכחותו בתום שימוע שנערך לו בו יוצג על ידי עו"ד אלמוג אזולאי. 3. למשיב רשיון נהיגה משנת 1994 ולחובתו 102 הרשעות קודמות בגין עבירות תעבורה. ב-5 השנים האחרונות צבר לחובתו 48 הרשעות תעבורה, שאינן בגין חניה. בנוסף, למשיב הרשעה פלילית מיום 28.5.06 בגין עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזוייף ונהיגה ללא רשיון. 4. יומיים בלבד לאחר שנפסל כאמור נמצא נוהג בכביש 25. המשיב נעצר והוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט - כב' סגן הנשיא לנדסמן, הוחלט על שהייתו של המשיב במעצר בית מלא עד תום ההליכים. 5. ב"כ המבקשת מפנה להוראות תקנה 212 ב לתקנות התעבורה, שהותקנה כאמור לפני כשנה וקבעה קריטריונים לסמכות משרד הרישוי לפסול נהגים אשר יש בדרך נהיגתם סכנה לעוברי הדרך. ב"כ המבקשת הציגה בפני בית המשפט את פרוטוקול השימוע מיום 16.5.11 בו זומן המשיב והתייצב בפני רשות הרישוי והוסבר לו מצבו המשפטי. המשיב ביקש דחיית השימוע על מנת להתייצב עם עו"ד ואכן השימוע נדחה ליום 23.5.11 והמשיב הופיע לאותו שימוע עם ב"כ עו"ד אלמוג אזולאי. 6. עוד הפנתה ב"כ המבקשת להחלטה שניתנה ברע"פ 3676/08, העומדת בבסיס תיקון תקנה 212 ב'. לטענת ב"כ המבקשת התקנה ברורה ומפורטת וקובעת את הקריטריונים למסוכנותם של שנהגים בשני מסלולים - מסלול כמותי של 30 עבירות ומעלה ומסלול מהותי שמסתפק ב-5 עבירות מסוגים מסויימים שנקבעו בתקנה. עוד נטען כי הכמות היא שמעידה על המסוכנות, על זלזול בחוק ועל אדישות כלפי כללי התנועה. ב"כ המבקשת מנתה את מגוון העבירות בעברו של המשיב. 7. ב"כ המשיב הפנה להחלטה שניתנה בעניינו של נהג אחר אשר רשות הרישוי לא פסלה את רשיונו על אף ריבוי עבירות בעברו, ובעניין זה טענה ב"כ המבקשת כי טרם ניתנה החלטה סופית בעניינו של אותו נהג ומשיחה שערכה עם מר עוזי יצחקי - נציג רשות הרישוי שהחליט על הפסילה בעניינו של המשיב, התברר כי ההחלטה שלא לפסול היתה החלטה זמנית עד לשימוע קצין הבטיחות של החברה בה עובד הנהג ובכל מקרה טרם ניתנה החלטה סופית בעניין. עוד נטען כי אין זה מתפקידו של בית המשפט במסגרת הדיון הנוכחי לבחון את שיקול דעתו של הגורם המנהלי בתיקים אחרים. על בית המשפט לבדוק את סבירות ההחלטה של רשות הרישוי. טענות המשיב 8. לטענת המשיב בבקשתו, ההליך בעניינו היה לא תקין בעליל וגורלו של המשיב נחרץ מבעוד מועד. לא בוצע למשיב הליך שימוע תקין במובן זה שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה להערך לשימוע. בבסיס ההחלטה לפסול אותו היו נתונים שהוקראו לו בעל פה ולא מצאו ביטוי בפרוטוקול. ההליך נערך בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ברע"פ 3676/08 בו קבע בית המשפט כי יש לקבוע אמות מידה ברורות וענייניות לפסילת הרישיון - כללים אובייקטיביים, ואלה לא נקבעו. הכללים שנקבעו אינם מותירים מקום לשיקול דעת. 9. לטענת ב"כ המשיב עברו הפלילי של המשיב אינו רלוונטי, ובאשר לעבירה האחרונה לכאורה בגינה שוחרר למעצר בית טען כי בית המשפט קיבל את טענתו של המשיב כי הבין שהוא רשאי לנהוג עוד 30 יום נוספים, עד שפסילתו תכנס לתוקפה ובכל מקרה חלה עליו חזקת החפות. עוד נטען כי לא נמצאו דברי הסבר לתקנה 212 ב' ועל רשות הרישוי לקבוע אמות מידה ברורות, ענייניות ושוות על מנת לאכוף את הוראות סעיף 56, קרי כללים אובייקטיביים. 10. משטענה ב"כ המבקשת כי הכמות מלמדת על מסוכנות, הרי שלטענת ב"כ המשיב, גם נהג משאית שלו 40 עבירות של העדר מטף יחשב כנהג מסוכן, ובמידה שנהג מסוג זה לא יפסל, הרי שישנו שיקול דעת ויש הנחיה מסויימת בעניין זה. הנחיות כאלה התבקשו על ידי ב"כ המשיב ממר עוזי יצחקי ולא התקבלו. לעניין זה יצויין כבר כעת כי עיקרן של ההנחיות מופיע בסעיף 18 לפסק הדין בעניין זנו, עליו יורחב הדיבור בהמשך. ב"כ המשיב הגיש לבית המשפט את השימוע שנערך לנהג אחר, חאמד אבו האני, שם נטען כי דרושה בחינה איכותית של העבירות ולאו דווקא מספרית. 11. בעניינו של המשיב טען ב"כ, כי מר יצחקי החזיק בידו טופס והקריא ממנו בעת השימוע כי למשיב 11 שלילות רשיון בעבר, טופס זה הגיע לידיו של ב"כ המשיב ולטענתו האמור בטופס זה איננו נכון מבחינה עובדתית. בעניין זה טענה ב"כ המבקשת כי שלילות רשיון מטעם משרד הרישוי איננה מופיעה בגליון ההרשעות הרגיל, הגם שלא מדובר בנתונים בבסיס ההחלטה ועל כן אינם רלוונטיים. 12. עוד נטען כי למשיב לא היתה שהות מספקת להתכונן לשימוע על אף הדחיה שניתנה לו. עוד טען כי בגליון ההרשעות של המשיב העבירות המיוחסות לו, בחלקן אין בהן כדי ללמד שדרך נהיגתו יש בה משום סכנה לעוברי הדרך. דיון והכרעה 13. ראשית, אדון בטענתו הראשונה של המשיב לעניין אי תקינותו של הליך השימוע. המשיב טען כי לא נערך לו הליך שימוע תקין במובן זה שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה להערך לשימוע. דין טענה זו להדחות. כפי שצוין על ידי המבקשת, למשיב נקבע מועד לשימוע ובמועד זה ביקש לדחות את מועד השימוע על מנת להתייצב בליווי עו"ד, ואכן מועד השימוע נדחה בשבוע ימים. טענתו של ב"כ המשיב גם בבקשה זו וגם בעת השימוע כי לא היתה לו שהות מספקת להערך לשימוע, דינה להדחות, שכן היה בידי המשיב שבוע ימים להערך לשימוע ובכלל זה לשכור שירותיו של עו"ד שייצגו בעת השימוע (כפי שאכן עשה). יתרה מכך, ולגופו של עניין כלל טענותיו של ב"כ המשיב שנטענו בבקשתו שלא לאשר את הפסילה וכן בעת הדיון בבקשה, נטענו על ידו גם בעת השימוע. יוצא מכך כי למעשה בעת השימוע העלה ב"כ המשיב את כלל טענותיו, אלה נשקלו ובהתאם לכך ניתנה החלטת רשות הרישוי. 14. טענה נוספת בפי ב"כ המשיב הינה כי עברו הפלילי של המשיב אינו רלוונטי ולפיכך טענות ב"כ המבקשת בעניין הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, והחלטת בית המשפט אינן רלוונטיות. אכן, מעיון בתקנה 212 ב עברו הפלילי של נהג איננו מהווה שיקול במכלול השיקולים, ולפיכך דין טענה זו להתקבל, ואין בדעתי להתייחס לעברו הפלילי של המשיב במסגרת החלטה זו. 15. טענתו העיקרית של המשיב מתייחסת כאמור לכך שתקנה 212 ב לתקנות התעבורה איננה מיישמת באופן נאות את ההלכה שנקבעה ברע"פ 3676/08,יניב זנו ואח' נ. מדינת ישראל, כך שאין בה כללים אובייקטיביים ואמות מידה ברורות וענייניות לפסילת הרשיון . עוד טען ב"כ המשיב כי לא ברור אם לרשות הרישוי שיקול דעת בישום תקנה 212 ב. טענה נוספת בפי ב"כ המשיב בעניין זה היא כי ההנחיות שהוצעו על ידי מר עוזי יצחקי התבקשו על ידו ואולם לא נמסרו לו, וזאת לצורך בדיקת השאלה האם אכן ישנן הנחיות לגבי אופן ישום תקנה 212 ב. 16. פסק הדין המנחה בענייננו אשר הווה את הבסיס להתקנת תקנה 212 ב לתקנות התעבורה, הינו כאמור רע"פ 3676/08 יניב זנו נ. מדינת ישראל תק - על 2009(3), 1415. בפסק דין זה סקר בית המשפט העליון (כב' השופט ס. ג'ובראן) בהרחבה את המצב המשפטי עובר להתקנת התקנה כאמור, וקבע למעשה את הצורך בהסדרת נושא פסילת רשיונותיהם של נהגים למספר שנים, בתקנות. 17. טוען כאמור ב"כ המשיב כי תקנה 212 ב איננה ממלאת אחר אמות המידה שנקבעו בפסק הדין כאמור. לצורך הכרעה בטענה זו אסקור את קביעותיו של בית המשפט העליון בפסק הדין האמור וזאת על מנת להשיב על השאלה האם הכללים שנקבעו בתקנה 212 ב אכן ממלאים אחר ההנחיות שנקבעו בפסק הדין בעניין זנו. פסק הדין כאמור ניתן בתקופה בה למעשה נפסלו רשיונות הנהיגה של נהגים לתקופות ממושכות ואף למספר שנים, אך בהתאם לסעיפים 56 ו-57 לפקודת התעבורה. מקור סמכותה של רשות הרישוי להורות על פסילתם של נהגים מהחזקת רשיון נהיגה הינו סעיף 56 לפקודת התעבורה, הקובע כדלקמן: "היתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רשיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רשיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברשיון נהיגה." 18. בית המשפט קיבל את טענת העותרים הרלוונטית לענייננו ולטענת ב"כ המשיב כאן, כי אופן הפעלת סמכות רשות הרישוי לפי סעיף 56 לפקודת התעבורה, איננו ראוי וחסר אמות מידה אובייקטיביות, ענייניות וברורות. כך קבע בית המשפט לעניין זה: "ללא אמות מידה וכללים ברורים, אשר לאורם על רשות הרישוי להחליט האם לפסול את רשיונו של נהג, על פי סמכותה בסעיף 56 לפקודת התעבורה, הרי שהחלטותיה חוטאות בחוסר שוויון ולעיתים בשרירותיות בעצם טיבן, ונוגדות את כללי המנהל התקין.... רק לאחר שיקבעו כללים אובייקטיביים, ענייניים וברורים, תוכל זו לממש את זכותה הכתובה עלי חוק, ולבוא בגדרי מתחם שיקול הדעת אשר התווה לה המחוקק." (סעיף 37 לפסק הדין) לבסוף קבע בית המשפט כי: ...ראוי שנושא מהותי כמו פסילת רשיוניותיהם של נהגים, לעיתים למספר שנים, יוסדר, לכל הפחות בתקנות, על כל המשתמע מכך." (סעיף 39 לפסק הדין). 19. בית המשפט קבע לאחר שבחן את פרשנותו של סעיף 56 לפקודת התעבורה, כי הפעלת סמכותה של רשות הרישוי לפסילת רשיוניותיהם של נהגים מסוכנות משרתת את תכלית סעיף החוק. תכליתו האובייקטיבית של סעיף 56 לפקודת התעבורה, הינה השגת איזון ראוי בין הבטחת בטיחותו של הציבור וזכויותיו, לבין זכויות הנהגים אשר אמורה רשות הרישוי לפסול את רשיונותיהם: "סעיף 56 לפקודת התעבורה משתלב היטב במארג החקיקה, ומקדם את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית." (סעיף 23 לפסק הדין). כלומר, מקביעות בית המשפט עולה כי אין ספק כי סמכות רשות הרישוי כאמור בסעיף 56 לפקודת התעבורה להורות על פסילת נהגים מהחזקת רשיון נהיגה, אף לתקופה ממושכת הינה לתכלית ראויה ומתיישבת עם עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. כמו כן יש בה איזון ראוי בין שני האינטרסים המתנגשים - הבטחת בטחון הציבור וזכויותיו וזכויות הנהגים להחזקת רשיון נהיגה. כעת נשאלת השאלה האם תקנה 212 ב אכן משקפת באופן ראוי את חובת רשות הרישוי בעת ישום סמכותה כאמור בסעיף 56 לפקודת התעבורה, לנהוג בנהגים בשוויון, באופן אובייקטיבי ענייני וברור. 20. בית המשפט בפסק דינו סקר את המצב המשפטי הנוהג במספר מדינות בארצות הברית. (סעיף 32 לפסק הדין). (למען הסר ספק, הדברים שיובאו כעת הינם מתוך פסק דינו של בית המשפט וחלק מהוראות החוק המובאות שם תורגמו על ידי). 21. בית המשפט מציין כי ב-22 מדינות בארה"ב יצר המחוקק המדינתי סטטוס של "עבריין תנועה חוזר" habitual traffic offender, סטטוס אשר מוביל לפסילת רשיונו של אותו נהג. 22 מטרת החוק במדינת וושינגטון למשל, מצויינת בתחילת הפרק וקובעת כי מדיניות המדינה הינה לספק בטחון מקסימלי לכל ציבור הנוסעים ולכל המשתמש בדרכים הציבוריות במדינה. העבריין כאמור מתואר כאדם אשר בהתנהגותו ובעברו הוכיח אדישות לבטחון ולטובתם של אחרים, וחוסר כבוד לחוקי המדינה, לצוויה ולפסקי הדין של המדינה. שלילת הרשיון נועדה למנוע עידוד של חזרה על מעשים פליליים כנגד שלום הציבור וכבודו, מפני עבריינים חוזרים אשר הורשעו באופן חוזר בהפרת חוקי התנועה. 23. במדינת קולורדו קובע החוק מי הוא עבריין חוזר. עבריין חוזר יחשב מי שבעברו 3 או יותר הרשעות בגין אחת מן העבירות הבאות: נהיגה תחת השפעת סמים, נהיגה בזמן פסילה או פקיעת רשיון, מתן תצהיר כוזב בקשר עם חוקי התנועה או דרישות מנהליות, אשמה בגין גרימת תאונת דרכים קטלנית או הריגה ברשלנות פושעת והכל בתוך תקופה של 7 שנים. בנוסף, מוגדר עבריין תנועה חוזר מי שיש בעברו 10 או יותר הרשעות אשר הביאו לכמות מצטברת של 4 או יותר נקודות בגין כל עבירה במשך 5 שנים, או מי שצבר לחובתו 18 או יותר הרשעות בגין עבירות שונות אשר הביאו לכמות מצטברת של 3 או פחות נקודות בגין כל עבירה בתקופה של 5 שנים. כלומר, נהג יחשב כעבריין חוזר אם ביצע 18 עבירות תנועה קלות יחסית בתקופה של 5 שנים, או 10 עבירות חמורות יותר בתוך תקופה של 5 שנים. גם כאן, לרשות סמכות לפסול את רשיונו של אותו עבריין וזאת לאחר שייערך לו שימוע. 24. כפי שמציין בית המשפט בסעיף 34 לפסק דינו, ההכרזה על אדם כעבריין תנועה חוזר - ופסילת הרשיון הנובעת ממנה - היא מחובתה של הרשות המנהלית מרגע שהורשע בעבירות האמורות ואינה עניין שבשיקול דעת הרשות המנהלית. רק במקרים בודדים נערך לנהג שימוע בטרם ישלל רשיונו ורק במיעוט המדינות ניתנה לרשות המנהלית שיקול דעת מסויים באשר לאורכה של תקופת הפסילה. 25. לדעת בית המשפט העליון כאמור, על רשות הרישוי המוסמכת להורות על פסילת רשיונם של נהגים, לנהוג בהתאם לכללים מנחים : "...כיצד להפעיל את שיקול דעתו, קרי באלו נתונים מתוך עברו התעבורתי של הנהג עליו להתחשב יותר או פחות, מה משקלן של נסיבותיו האישיות לצורך העניין, או סרגל כלשהו על פיו יחליט לכמה זמן יפסל הרשיון, אם וכאשר." (סעיף 36 סיפא לפסק הדין). עד כאן הסקירה שנעשתה בפסק דינו של בית המשפט העליון. 26. בטרם תבחן לגופה הוראת תקנה 212 ב - יצויין בקשר עם טענתו של ב"כ המשיב, כי ההנחיות שהוצאו על ידי מר עוזי יצחקי מוזכרות כאמור בפסק הדין ובין היתר קובעות הן כי רשות הרישוי תיתן דעתה לסוג וכמות ההרשעות הקודמות של הנהג, למגמה הניכרת מהתנהגותו של הנהג לאחרונה, בדגש על 4 שנים אחרונות, ונסיבותיו האישיות של הנהג. פקיד הרשות לא ייחס משקל לעבירות מנהליות ואילו עבירות אחרות תחשבנה כעבירות שיש בהן מסוכנות גבוהה כגון נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה במהירות של 40 קמ"ש מעל המהירות המותר, נהיגה בקלות ראש וכו'. 27. מאז שהותקנה תקנה 212 ב הרי שלהנחיות אלה כהנחיות המנחות את רשות הרישוי, אין כל תוקף. בנוסף לכך קבע בית המשפט העליון בפסק דינו כי הנחיות אלה כלליות, ואין בידי פקיד הרשות אמות מידה ברורות כדי לקבוע מתי יפסל רשיונו של נהג לתקופה של 18 חודשים ומתי יפסל לתקופה של 5 שנים עוד קבע בית המשפט כי מדובר בצעד בכיוון הנכון מבחינת הרשות אך בכך לא סגי, שכן עדיין יתכן כי החלטות הרשות תהיינה שרירותיות. 28. כעת יש לבדוק האם הוראת תקנה 212 ב לתקנות התעבורה, כפי שהותקנה כאמור ביום 13.5.10, אכן עומדת בדרישות ובכללים שהציב בית המשפט העליון. 29. עיון בתקנה 212 ב מעלה כי נקבעו בה הנתונים הבאים: א. תקופת הפסילה - 5 שנים במקרה הרגיל ו-3 שנים במקרה שבו נמצאו טעמים אישיים מיוחדים של הנהג או של בני משפחתו כגון נכות או מצב רפואי קשה. ב. אורך התקופה - במהלכה נבדקת מסוכנותו של הנהג - 5 שנים רצופות שקדמו להחלטת רשות הרישוי. ג. כמות העבירות וסוגן, אשר עם ביצוען תפעיל רשות הרישוי את סמכותה כאמור. בעניין זה ישנה חלוקה לשתי קבוצות של עבירות: 1. 30 עבירות תנועה, למעט עבירות חניה. 2. 5 עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40 א (א)(1) או בתוספת העשירית לה - בין עבירות אלה ניתן למצוא עבירות של נהיגה בזמן שכרות, נהיגה שהביאה לעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, קרי גרימת מוות ברשלנות, גרימת תאונת דרכים והפקרה, גרימת תאונת דרכים ואי הגשת עזרה רפואית לאדם שנפגע בתאונה, עצירת רכב לפני מסילת ברזל, נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לתמרור אדום, עקיפה למעט עבירת קנס, עבירות מהירות למעט עבירת קנס ואי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה. 30. נראה כי תקנה זו דומה באופן מיוחד להוראות החוק הנהוגות במספר מדינות בארצות הברית, כפי שפורט בפסק הדין, כאשר הקו המנחה הינו קביעתן של מספר עבירות תנועה קלות יחסית בפרק זמן מסויים, או מספר עבירות קטן יותר אך מסוכנות יותר, והכל באותו פרק זמן. 31. גם לנסיבותיו האישיות של הנהג ישנה התייחסות בתקנה 212 ב, כאשר נסיבות אישיות הינן נכות או מצב רפואי קשים של הנהג או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב - במקרים אלה רשאית רשות הרישוי להורות על תקופת פסילה קצרה יותר של 3 שנים במקום 5 שנים. 32. משנקבעה בתקנה תקופת פסילה אחת (למעט התקופה המקוצרת בגין נסיבות אישיות) ותקופת התייחסות אחת (פרק הזמן שבמהלכו נבדקות העבירות שביצע הנהג), הרי שבכך הושג עקרון האחידות והשוויוניות. 33. בפסק דינו מציין בית המשפט העליון כי ההנחיות שהוזכרו לעיל, מאת מר עוזי יצחקי, מותירות את פקיד הרשות עם אותו שיקול דעת רחב אשר היה לו לפני פרסומן. מכאן ניתן ללמוד כי למעשה מטרת התקנת התקנה הינה "לצמצם" את שיקול דעת הרשות וזאת על מנת לקבוע אחידות, שוויון, וכללים אובייקטיביים וברורים להפעלת סמכות רשות הרישוי, ולהמנע ממתן החלטות שרירותיות בכל הנוגע בין היתר לתקופת הפסילה, כפי שארע בטרם הותקנה התקנה. מעיון בתקנה עולה כי צורך זה בא על סיפוקו כפי שפורט לעיל. 34. ס"ק (א) לתקנה 212 ב, קובע כאמור שתי קבוצות של עבירות השונות הן במהותן והן בכמותן. קיומן של שתי קבוצות אלה מעיד על טיבן ומסוכנותן של העבירות. באשר לקבוצה השניה של 5 עבירות המנויות עם סעיף 40 א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה, הרי שבנוסף להיותן עבירות חמורות נשקפת מהן מסוכנות ברורה מאליה. לעומת זאת, הקבוצה הראשונה הינה 30 עבירות תנועה, למעט עבירות חניה. בעניין זה טען ב"כ המשיב בטיעוניו כי יכול ויווצר מצב בו רשיונו של נהג יפסל ל-5 שנים במידה שלמשל שבעברו 30 עבירות של העדר מטף. טענה בעניין זה ב"כ המבקשת, כי לעיתים כמות העבירות וריבויין מעידה על זלזול בהוראות החוק ואדישות לו. 35. סבורתני כי ריבוי עבירות ובמיוחד בדוגמה שהביא ב"כ המשיב, קרי עבירות רבות מאותו סוג מעיד באופן ברור על אדישות להפרתו של חוק באופן חוזר ונשנה, על אדישות לאפשרות התוצאה של ביצוע העבירה באופן חוזר ונשנה, כאשר כפי שציין גם בית המשפט בסעיף 26 לפסק דינו, לא חומרת העבירות אותן ביצעו הנהגים אקוטית היא, אלא המסוכנות העולה מהן. אף מעבירה אשר נראית בעיני ב"כ המשיב כעבירה פעוטה, לא חמורה ולא מסוכנת, הרי שביצועה פעם אחר פעם במשך 30 פעמים ולאחר שהנהג נתפס בגין אותה עבירה 30 פעמים, ונענש בגינה, נשקפת סכנה הן מעצם מהותה - העדר מטף והן מהעובדה שהנהג חוזר ומבצע אותה על אף שרשויות החוק והאכיפה התרו בו והענישו אותו לא פחות מ-30 פעמים. אדישות זו להוראות החוק ורשויות האכיפה וזלזול בהן, אף בעבירת תנועה "רגילה" אשר חוזרת על עצמה פעמים כה רבות, יש בה כדי פוטנציאל לביצוע עבירות נוספות חמורות ומסוכנות יותר, הגם ובמיוחד שהתנהגות זו מעידה על אופיו של הנהג כעבריין תנועה חוזר, אשר יש בנהיגתו סכנה למשתמשי הדרך. יתרה מכך, החלטת רשות הרישוי גם בעניין זה נתונה לביקורתו של בית המשפט ולבחינה נוספת על ידו. 36. באשר לטענת ב"כ המשיב כי לא ברור אם בידי רשות הרישוי שיקול דעת להפעלת סמכותה, הרי שניתן ללמוד על קיומו של שיקול דעת על אף שאין הדבר מצויין באופן מפורש בתקנה 212 ב. הדבר נלמד נוכח עובדת קיומו של שימוע לכל נהג בטרם מופעלת הסמכות כאמור. שיקול הדעת נלמד גם מלשון ס"ק ג' לתקנה אשר קובע כי רשאית רשות הרישוי במקרה מסויים לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים, וכלשון הסעיף "ובכלל זה נכות או מצב רפואי...". כלומר, נכות או מצב רפואי הינם שניים בלבד מן הנימוקים האפשריים לקיצור תקופת הפסילה. מלשון הסעיף ניתן ללמוד כי אין מדובר ברשימה סגורה של נימוקים, ובלבד שטעמים אישיים מיוחדים אלה ירשמו בהחלטה. בעניין זה יודגש, כי השיב לא העלה כל טענה בדבר נסיבות אישיות מיוחדות או בכלל של המשיב, המצדיקות קיצור התקופה. 37. טענה נוספת שהעלה ב"כ המשיב, הינה שבעניינו של נהג אחר אשר לכאורה בהתאם לתקנה 212 ב היה על רשות הרישוי להורות על פסילת רשיונו ל-5 שנים, אך לא עשתה כן. בנסיבות אלה טען ב"כ המשיב כי הכללים אינם מיושמים באופן שוויוני. בעניין זה טענה ב"כ המבקשת והדבר אף עולה מטופס השימוע שנערך לאותו נהג, כי החלטה סופית בעיניינו טרם ניתנה שכן דובר ברכב של חברה, ועל כן זומן לשימוע גם קצין הבטיחות של החברה ולא בכדי. 38. בטופס השימוע מציין מר עוזי יצחקי כי העבירות הן עבירות משקל, ולפיכך על החברה בעלת המשאית, להדרש למתן הסברים בנושא עומס היתר של המשאית. דובר בעניין זה כפי שצויין בטופס השימוע , באחריות שילוחית של החברה ובכל אופן טרם ניתנה החלטה סופית בעניינו של נהג זה, הגם שבטופס השימוע נמחקו שתי שורות מן ההחלטה ואולם החלטה סופית כאמור טרם ניתנה, כפי שציינה ב"כ המבקשת וכפי שניתן ללמוד מטופס השימוע גופו. אגב יצויין, כי דווקא עניינו זה של נהג אחר הוא הוא המראה כי אכן לרשות הרישוי שיקול דעת בהפעלתה את סמכותה כאמור. 39. וכעת לבחינת עניינו של המשיב. עיון בגליון הרשעותיו של המשיב מעלה כי בעניינו מתקיים התנאי האמור בתקנה 212 ב(א)(1). בחינת כלל הרשעותיו של הנאשם ב-5 השנים האחרונות מעלה כי הורשע עד כה ב-6 עבירות מהירות, 3 עבירות של אי ציות לתמרורים, 8 עבירות של אי חגירת חגורת בטיחות לנהג ולנוסעים במושב האחורי, 5 עבירות של נהיגה ברכב לא תקין שלא נאסר בשימוש, 2 עבירות של פקיעת רשיון רכב פחות מ-6 חודשים, עבירה של נהיגה באור אדום, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, כניסה לצומת שלא מהנתיב הימני, אי מתן זכות קדימה לרכב מימין, נהיגה בלא זהירות, עקיפה/סטיה לעקיפה בצומת וגרימת תאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש במסגרתה נגזרו עליו 2 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. כמו כן נצברו לחובתו של המשיב 10 עבירות משקל, הובלת מטען ללא כיסוי מתאים ולוחית זיהוי שאינה תקינה. 40. ב"כ המשיב הגיש לבית המשפט ביום 28.6.11 השלמת טיעוניו, תוך מתן דוגמאות תאורטיות כי אין לקבל את טיעון המבקשת ולומר כי נקבעו קריטריונים כפי שציווה בית המשפט העליון בפרשת זנו, על מנת שתהיה תקומה לסעיף 56 לפקודת התעבורה. ב"כ המשיב אינו מקבל את הטיעון בדבר כמות המלמדת על מסוכנות ומראה באופן תאורטי כי יתכן שלנהג תרשמנה 40 הרשעות "רגילות" שבינן לבין סכנה לעוברי דרך אין ולא כלום, ונהג מסוג זה יחשב מסוכן ואילו נהג אחר שביצע עבירות חמורות יותר שאינן נכנסות לקטגוריה השניה שנקבעה בתקנה 212 ב, לא יחשב מסוכן. עוד הפנה ב"כ המשיב לערר (מחוזי נצרת) 313/08 בו ציין בית המשפט כי אין ללמוד על מסוכנות אך ורק מספירת העבירות בהן הורשע בעבר. 41. בחלקו השני של טיעוניו בחן ב"כ המשיב את הרשעותיו של המשיב ושאל ביחס לכל אחת מהן באלו נסיבות נעברה, באיזה רכב, מה מהות ההגבלה, מה מהות התיקון, איזה צומת, אלו נתוני כביש, איזה מטען הובל, באלו נסיבות לא נחגר נוסע במושב הקדמי וכו'. בעניין זה ראוי להדגיש, כי אינני סבורה שיש מקום להתייחס לטענה זו שכן מדובר בפסקי דין חלוטים. אין מקום בשלב זה ולצורך דיון זה, לערער או להרהר אחר נסיבות ביצוע העבירות שהורשע בהן המשיב כדין. מקומן של טענות אלה - בטרם הרשעת המשיב בין למטרת זיכויו ובין להקלה בעונשו. 42. משהותקנה תקנה 212 ב אך לפני כשנה, בחנתי (בהמשך לסקירה הרחבה שנעשתה בעניין זנו של החקיקה האמריקאית) את הוראות החוק האנגלי ופסיקת בתי המשפט בארצות הברית. סקירת החוק הרלוונטי באנגליה - (Road Traffic Offenders Act 1988), מעלה את הנתונים הבאים. הכללים באשר לפסילת רשיונות נהיגה בגין ביצוע חוזר של עבירות, מופיעים בסעיף 35 לחוק. בביצוע עבירות חוזרות המחייבות פסילה או כאשר הפסילה הינה בשיקול דעתו של בית המשפט, תקופת הפסילה המינימלית הינה 6 חודשים במקרה בו לא נפסל הנהג בעבר, ופסילה בת שנה כאשר בעברו של הנאשם שלילה אחת, ופסילה בת שנתיים כאשר בעברו של הנאשם יותר מפסילה אחת. 43. הפסילות בעבר בעניין זה תחשבנה, כאשר הפסילה היתה בת 56 יום או יותר וזאת ב-3 השנים האחרונות. בעניין הפסילה לעבריין חוזר, קובע סעיף 35 לחוק כי במידה שנהג מורשע בעבירות המחייבות כאמור פסילה, על בית המשפט להורות על פסילתו של הנהג למשך תקופה שלא תפחת מתקופת המינימום, למעט אם שוכנע בית המשפט לאחר ששקל את כלל הנסיבות, כי יש בסיס להפחתת התקופה וסבור הוא כי ראוי לפסול אותו לתקופה קצרה יותר או שלא לפסול אותו כלל. 44. העבירות האמורות לעיל בסעיף 42, המחייבות כאמור פסילה בגין ביצוע חוזר של עבירות הינן עבירות שהעונש בגינן הוא פסילה על פי שיקול דעת בית המשפט וכן עבירות שבגינן קיימת חובת פסילה. כלומר עבירות ממגוון עבירות התנועה. נראה אם כן כי בהתאם להוראות החוק האמור, לא קיים פרוט ספציפי של שיקולים שעל בית המשפט לשקול, אלא שהחוק קובע שעל בית המשפט לשקול את כל הנסיבות מבלי לפרט מהן אותן נסיבות. 45. לעומת זאת, הוראת תקנה 212 ב, מנחה את רשות הרישוי בדבר הנסיבות לקולא לצורך קיצור תקופת הפסילה, כאשר כאמור גם השיקולים המופיעים בתקנה (מצב רפואי) הינם רק מקצת השיקולים מתוך רשימת שיקולים אשר על פי ניסוח התקנה, איננה רשימה סגורה. 46. בהתייחס לטענות המשיב, להלן ניתוח פסיקה רלוונטית ליישום החקיקה במספר מדינות בארצות הברית ביחס לעבריין חוזר. במדינת דלוור פורשו הוראות החוק ובהן הצהרת המדיניות כפי שצויינה לעיל בסעיף 22 להחלטתי, לספק הגנה מקסימלית לציבור המשתמשים בדרך מפני עבריינים חוזרים, כהוראות אשר נועדו לטפח את בטחון הציבור בכבישי המדינה, ולא להעניש נהגים המפרים את הוראות התעבורה והנהלים הרלוונטיים. State v. kamalski, 429 A.2d 1315(Del.super. Ct. 1981)) כמו כן נקבע באותו עניין שלעיל, כי הליך תקין לפסילת רשיונותיהם של נהגים שהם בבחינת עבריינים חוזרים, איננו אמור לספק לנהג הזדמנות לטעון טיעון אגבי, בדבר תקפותן של הרשעות קודמות המהוות בסיס להחלטה כי מדובר בעבריין חוזר. 47. עוד נקבע באותו עניין כי שיהוי המדינה בקיום ההליך לשלילת רשיונותיהם של עבריינים חוזרים, כאשר לא עולה בידי הנהג להראות שהשיהוי נבע ממניעים לא ראויים, מוטים לרעה או נעשו תוך מניפולציה של המדינה לקבלת יתרון כלשהו, אותו שיהוי איננו מעיד על כך שמהנהג נמנע הליך תקין, ואין לפסול את אותם הליכים לפסילת הרישיון על בסיס זה. 48. בתי המשפט חוזרים ומדגישים כי שלילת רשיונות הנהיגה איננו אקט פלילי או ענישה פלילית ( (Villa v. State, 456 A.2d 1229 (Del. 1983), וכי לא נדרשת התראה מוקדמת או אזהרה מפני התוצאות האפשריות של ביצוע עבירות חוזרות בהתאם לאותו חוק. State v. Wilhere, 653 A2d 282 (Del. Super. Ct. 1994) ) 49. במדינת קולורדו הדגישו בתי המשפט כי לסיווגם של נהגים כעברייני תנועה חוזרים ישנו בסיס רציונאלי וסיווג זה איננו מפר את הדרישה בדבר הגנה שוויונית מפני החוק. Scott, 200 Colo. 365, 615 P2d 680 (1980)). כן נקבע כי המטרה הלגיטימית של סילוקם מהכביש של אותם נהגים שהדגימו בהתנהגותם באופן חוזר את חוסר היכולת או חוסר הנכונות לציית לחוקי התנועה, היא המספקת את הבסיס הרציונאלי להכללתם של סוגים שונים של עבירות תנועה מתחומים שונים ומדרגות שונות של חומרה - כעבירות אשר יש בהן כדי לסווג נהג כעבריין תנועה חוזר. Crocker v.Colo. Dept. of Rev., 652 p.2d 1067 (Colo. 1982)). קביעה זו דומה לאמור בתקנה 212 ב, בה נקבעו עבירות תנועה מתחומים שונים מול עבירות תנועה בדרגת חומרה ומסוכנות שונות. 50. כמו כן נקבע כי הענישה בהתאם להוראות החוק האמור ביחס לעברייני תנועה חוזרים איננו אכזרי יוצא דופן (cruel and unusual) ביחס לחומרת העבירות. People v. Scott, 200 Colo. 365, 615 p2d 680 (1980)) 51. במדינת וושינגטון נקבע בפסיקה כי הוראות החוק אינן מעורפלות, רחבות או בלתי מוגדרות ביחס לסטנדרטים החוקתיים constitutional standards)) של המדינה. (State v. malone, 9 Wn. App/ 122,511 p2d 252 (1976) ושוב בהקשר לטענתו של ב"כ המשיב בעניין בחינתן מחדש של הרשעותיו הקודמות של המשיב, המהוות בסיס להחלטת רשות הרישוי, נקבע לא אחת בפסיקה האמריקאית, כי אל לו למשיב בהליך של סיווגו כעבריין תנועה סדרתי לטעון נגד תקפותן של הרשעות קודמות כטיעון אגבי. State v. Petersen, 16 Wn. App. 77,553 p2d 1011 (1976)). 52. לאור כל האמור לעיל סבורתני כי דין טענת ב"כ המשיב כי לא נקבעו במסגרת תקנה 212 ב כללים אובייקטיביים, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין זנו, להדחות. מכל האמור בהחלטה זו הגעתי לכלל מסקנה כי החלטת רשות הרישוי בעניינו של המשיב בדין יסודה ולפיכך דין בקשת המבקשת להתקבל. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה