קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסילה מנהלית ע''י קצין משטרה: 1. בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שנקבעה על ידי קצין המשטרה המוסמך בגין תאונת דרכים קטלנית בה היה מעורב המבקש. 2. המבקש נפסל מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 יום, מכוח סעיף 47 (ה) (1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]תשכ"א-1961 המורה כדלקמן : (ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן לפי העניין : (1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם - יפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 90 ימים. סעיף זה הוסף לפקודת התעבורה נוכח העלייה המתמדת בתאונות הדרכים הקטלניות והחשיבות שבהטלת סנקציות תכופות ובהן,הצורך למנוע מיד את האדם המעורב בתאונת הדרכים הקטלנית מלהמשיך ולנהוג. 3. על פי דו"ח ממצאי הבניים שערך נציג המשיבה ביום 17.6.11 בשעה 8:30 לערך נהג המבקש באוטובוס אגד מ.ר 8636401 (להלן "הרכב"), מכיוון צפון לדרום על כביש 4, בסמוך לקיבוץ לוחמי הגטאות . באותה עת רכב על אופניים בשולי הדרך, מר ולדימיר פיינשטיין (ז"ל), בן 74 (להלן "המנוח"). מן הדו"ח עולה כי המבקש פגע עם הרכב במנוח ובאופניים,(להלן "התאונה"), כתוצאה מהתאונה איבד המנוח שליטה,נפל על הכביש , תוך שנפגע באופן קשה , ונפטר כעבור מספר שעות מפצעיו. 4. לאחר התאונה המשיך המבקש בנסיעה ושב לזירת התאונה לאחר שנהגים חולפים שראו את התאונה הסבו את תשומת ליבו לכך. 5. עוד עולה מן הדוח כי עד ראיה שהיה במקום טיפל במנוח בשלב הראשון ומסר גירסה בעניין התאונה. 6. נערכה נתיחה לגופת המנוח וכן התאמת נזקים בין האופניים עליהם רכב המנוח לבין הנזקים שהיו על הרכב ונמצאה התאמה. 7. המבקש עתר באמצעות ב"כ לביטול הפסילה, לדבריי ב"כ המבקש , המבקש כופר בכל מעורבות בתאונת הדרכים . לטענתו המבקש שב על עקבותיו לאחר שרכב צד ג' גילה לאוזנו כי יש רוכב אופניים מוטל בצידי הדרך ומתוקף היות המבקש חובש, ביקש לסייע לטפל במנוח. לדברי ב"כ המבקש אין כל ראיה הקושרת את המבקש לתאונה וכי המבקש לא היה מעורב מעולם בתאונה מכל סוג שהוא. ולכן יש מקום להורות על ביטול הפסילה המנהלית. 8. ב"כ המשיבה ציין כי בתיק בוצעה חקירה ממצה וכי היה על המבקש להבחין במנוח כשם שהבחין בו עד הראיה שנסע ברכב אחרי המבקש. לדבריו המגע בין הרכב לבין המנוח הוא שגרם למנוח לאבד את שווי משקלו ונפילתו לכביש והוסיף כי המבקש המשיך בנסיעה וחזר לאחר מכן לזירת התאונה על ידי נהגים אחרים. ב"כ המשיבה ציין כי נשללה האפשרות כי המנוח היה תחת השפעת אלכהול ולא ניתן לייחס לו רשלנות תורמת. לדבריו ישנם התאמת נזקים בין נזקי האופניים לרכב אולם נושא זה מצוי עדיין תחת חקירה ובדיקה , וכי היה על המבקש לצפות את התאונה ולהגיב בהתאם, לטענתו המשך נסיעת המבקש מלמדת כי לא הבחין בפגיעה ולא נקט בכל האמצעים הדרושים. 8. בבוא ביהמ"ש לבחון בקשת ביטול הפסילה המנהלית עליו לשאול האם היה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כת"א כנגד המבקש . עיון בתיק החקירה אשר טרם הסתיימה, (כך גם לטענת ב"כ המשיבה), ניתן ללמוד בשלב זה כי המבקש נהג ברכב בכביש 4 מכיוון צפון לדרום בנתיב ימין , באותה עת רכב המנוח על אופניים באותו כיוון נסיעה של המבקש. מעדותו של עד הראייה לארוע מירב אלעד, עולה כי נסע עם רכבו אחרי רכב המבקש באותו נתיב וכיוון נסיעה, הבחין במבקש חולף עם הרכב על פניי מפרץ המשמש להעלאת והורדת נוסעים ובו תחנת אוטובוס בתוכו רכב המנוח על אופניו לדבריו "כשאני הבחנתי ברוכב האופניים בפעם הראשונה הוא כבר היה בנסיעה כלומר ברכיבה מתוך מפרץ האוטובוסים לתוך נתיב ימין ואז כשהגיע לקצה של מפרץ האוטובוסים והתחיל להיכנס לנתיב הימני הוא פנה ימינה על מנת להיכנס בין דופן ימין של האוטובוס שלפניי לבין המדרכה ואז ראיתי שרוכב האופניים מאבד שליטה , ראיתי אותו מתנדנד עם אופניו ואז האופניים נטו שמאלה ורוכב האופניים פגע עם ראשו בדופן הימנית האחורית של האוטובוס ואז נהדף ימינה , האוטובוס בינתיים כבר המשיך וחלקו האחורי עבר את רוכב האופניים ואז רוכב האופניים נפל לאחור על הכביש כשהוא פוגע עם גבו וראשו על הכביש ". העד הוסיף כי העניק למנוח טיפול ראשוני וכי המבקש שב לזירת התאונה וסייע לו לטפל במנוח. לדבריו ,הבחין במנוח לראשונה "באמצע האלכסון הרחוק של מפרץ האוטובוסים והוא רכב על אופניו לכיוון השתלבות לנתיב הימני שבו נסע האוטובוס באותו זמן". לדבריו, המרחק בין דופן האוטובוס למדרכה היה כחצי מטר. עוד הוסיף העד כי, מהירות נסיעתו ונסיעת המבקש היתה איטית שכן שניהם יצאו מרמזור והחלו בנסיעה, וכי נהג האוטובוס ששב לארוע ציין כי שב על עקבותיו לאחר שנהג אחר אמר לו כי פגע באחר וכי לא הבחין בכך בזמן אמת. העד הוסיף כי המנוח חבש לראשו כובע מצחיה ועיקר פגיעתו היתה בחלק האחורי של ראשו. העד ביקש להוסיף כי לדעתו "נהג האוטובוס לא אשם בכלום, לא היתה לו שום אפשרות לדעתי להבחין ברוכב אופניים שניסה להיכנס בינו לבין המדרכה, כי זה היה אחרי שחלקו הקידמי של האוטובוס עבר את הקצה הרחוק של מפרץ האוטובוסים ורוכב האופניים נכנס לנתיב כאשר חלקו האחורי של האוטובוס לידו". ב"כ המשיבה הדגיש כי הראיות בתיק נסמכות על נתיחת גופת המנוח, לפיה ממצאי הנתיחה מתיישבים עם נסיבות מעורבות המנוח בתאות דרכים. בנוסף מורכבות ראיות המשיבה מעדותו של עד הראיה כפי שצוין,וכן התאמת נזקים שנמצאה תואמת, אולם נושא זה מצוי עדיין תחת חקירה. ניתוח הממצאים עד כה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, נוכח העובדה כי החקירה טרם הושלמה , מלמד כי לא ניתן לשלול את גירסת המשיב המקבלת לדדי חיזוק משמעותי בגירסת העד מירב אלעד, באשר לנסיבות התאונה. קשה אף לשלול בשלב זה של החקירה את טענת המבקש כי לא הרגיש בפגיעה במנוח שפגע עם ראשו בחלקו האחורי של הרכב, ולכן המשיך המבקש בנסיעה ולא ברח, כשם שטוענת המאשימה. אם כי,טענת המבקש לפיה שב על עקבותיו בשל היותו חובש ולאור כך שמצא לנכון לטפל במנוח,אינה סבירה בעיניי, סביר יותר בעיניי כי רכב חולף הסב את תשומת ליבו של המבקש לכך שהמנוח נפגע מן הרכב בו נהג המשיב ולכן חזר המשיב לזירת התאונה. אכן, תוצאות הארוע מצערות עד מאוד , בבש"פ 2177/98 רוברט ארנביב נ' מדינת ישראל תק-על 98(2) , 197 ע"מ 198 מציינת כבוד השופטת דורנר , כי סמכות הפסילה המנהלית מיועדת ,בעיקרה להגן על בטחון הציבור ,ואין החוק מכיר בעילת פסילה הנסמכת על היסוד ההרתעתי. אין לשלול את רישיון הנהיגה של מי שאין חשש כי יהיה בהמשך נהיגתו סיכון ממשי. ואולם רואים בתאונה קטלנית כשלעצמה ראיה למסוכנותו של הנהג, ובהתקיים הרכיבים הקבועים בסעיף 47(ה)(1), חייב קצין המשטרה לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 90 ימים, עוד קובעת כבוד השופטת כי הפסילה משקפת תפיסה מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך יסוד. ומכאן גם התכלית המשנית שביסוד הפסילה, היא תקופת הצינון, על פיה נמנע מנהג, שבנהיגתו קיפח חיי אדם, להמשיך לנהוג מייד לאחר מכן. לעניין הראיות קבעה כבוד השופטת כי בשלב החקירה הקודם לגיבוש עמדת התביעה אם להגיש כתב אישום, נובע כי הראיות הנדרשות אינן בעוצמה זהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגיש כתב אישום. לצורך הפסילה המנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. גם במקרה שלפנינו מדובר בתאונה קטלנית שהובילה למותו של אדם,ראיות המשיבה לא גובשו עד תום וניתן לומר כי די בכך כדי ללמד על חוסר זהירות מצד המבקש ולקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל. עם זאת, גם מקום שלא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל נתונים לבית המשפט שיקול הדעת והסמכות בהתאם לסעיף 48 לפקודת התעבורה לקצר את תקופת הפסילה. שיקול הדעת מותנה בכך שבית המשפט שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור, (ראה לעניין זה בש"פ 404/97 אבי שריקי נ' מדינת ישראל, תק-על 97(1), 138, עמ' 140). בקשר לבחינת המסוכנות,יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר אם נסיבות העבירה לכאורה ועברו התעבורתי של הנהג, מלמדות על מידה של מסוכנות בנהיגתו, (ראה לעניין זה בש"פ 8545/02 רשיד אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 57 ). במקרה שלפנינו נסיבות התאונה על אף תוצאותיה הטראגיות והמצערות אינן מצביעות על מידה של מסוכנות בנהיגתו של המבקש. המבקש נוהג משנת 2001 לחובתו 2 הרשעות קודמות, בהתחשב בכך שמדובר בנהג אוטובוס הנוהג קילומטרים רבים מידי יום, אין מדובר בעבר מכביד. במציאות בה תאונות הדרכים הקטלניות הפכו נגע קשה, עמדו בתי המשפט על הגישה המחמירה של המחוקק, אך יחד עם זאת קבעו כי יש נסיבות בהן יש לקצר את משך הפסילה. בשים לב לנסיבות התאונה, עברו הלא מכביד של המבקש, העובדה כי רישיונו נחוץ לו לצורך פרנסתו כנהג אוטובוס והעובדה כי אין הפסילה מהווה מקדמה על חשבון העונש, במידה והמבקש יורשע בבוא היום, מצאתי כי יש מקום לקצר את משך תקופת הפסילה ולהעמידה עד ליום ב' , 22.8.11 , שעה 12:00. רשיונו של המבקש יוחזר לו במועד הנ"ל. משטרהמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהקצינים