קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גזר דין בעבירת אינוס: כב' השופטת יהודית שיצר: איסור פרסום ניתן בזאת צו איסור פרסום על שם המתלוננת וכל פרט שעשוי להביא לזיהוייה. מבוא במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע במספר עבירות, כשבמרכזן עבירות מין, במתלוננת ש.ג.ו. (להלן -"המתלוננת") כדלקמן: אינוס (תוך שימוש בסכין) לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"). מעשה סדום (תוך שימוש בסכין) עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק ובנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(2) לחוק. מעשה מגונה (תוך שימוש בסכין) עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק ובנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(2) לחוק. סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק. כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק. איומים (ריבוי עבירות) לפי סעיף 192 לחוק. יש לציין, כי על אף הסדר הטיעון התמשך ניהול התיק זמן לא קצר, כיוון שב"כ הנאשם ביקש לקבל חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי. כמו כן ביקש לבדוק האם הנאשם אינו מפגר כמשמעותו בחוק, וזאת לאור מידע שהצטבר בידיו. כדי לא להאריך בפרטים, אומר כי בסופו של דבר, רק ב- 13.4.2011 כשנחה דעת הסניגור כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, נשמעו הטיעונים לעונש. בשלב זה גם הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית בעניין הטיעונים לעונש, לפיה התביעה תגביל עצמה לעונש שלא יעלה על 9 שנות מאסר ואילו ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי. עיקרי העובדות ביום 30.4.09 בסביבות השעה 14:30, התקשר הנאשם אל המתלוננת, אזרחית זרה בארץ, השוהה מכח אשרת עבודה זמנית, שאת מס' הטלפון שלה קיבל מחברתה, וביקש שתגיע לדירתו ביפו על מנת לנקותה בתשלום. המתלוננת הגיעה לדירתו ומשסיימה את עבודות הניקיון בסביבות השעה 19:45, הורה לה הנאשם להתקלח, אך היא סרבה ואמרה שברצונה לשוב הביתה ונכנסה לאמבטיה על מנת לשטוף ידיה. הנאשם נכנס בעקבותיה, הורה לה להתפשט ומשסירבה ניסה להוריד חולצתה. המתלוננת התחננה בפני הנאשם כי יאפשר לה ללכת. בתגובה אחז הנאשם בצווארה של המתלוננת, אח"כ הרפה, הלך לקחת סכין מטבח ואיים עליה כי יפגע בה אם לא תתפשט. בשל חששה מהנאשם התפשטה המתלוננת. הנאשם נטל מכיסה של המתלוננת את דרכונה והטלפון הנייד שלה ונעל אותם בארון בדירה. הוא הוביל את המתלוננת כשהיא עירומה ובוכייה לחדר השינה, שם איים עליה והורה לה לשכב על המיטה, והיא עשתה כן כתוצאה מחששה מפני איומיו. בשלב זה שתה הנאשם וודקה, והורה למתלוננת תוך איומי סכין כי תשתה גם היא, אך המתלוננת סירבה. הנאשם פשט בגדיו, הניח את הסכין על השידה, שכב על המתלוננת והחל לנשקה בפיה, בצווארה, בחזה, באיבר מינה והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה. בהמשך ניסה הנאשם להחדיר גם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, אך בשל התנגדותה לא הצליח לעשות כן. לאחר מכן הנאשם דרש מהמתלוננת כסף, כשהשיבה שאין ברשותה, הורה לה תוך כדי הצמדת הסכין לצווארה כי תאמר בטלפון הנייד לבן זוגה (להלן - "המתלונן") שהכל בסדר ושעליו להביא כסף. בשל חששה מהנאשם מילאה המתלוננת אחר הוראתו. בהמשך לקח הנאשם את הטלפון לידיו ואיים באוזני המתלונן כי יפגע בחיי המתלוננת אם הוא לא יביא לו 5,000$ למחרת בבוקר בכנסייה ביפו, ומייד ניתק הנאשם את השיחה. בהמשך שוב התקשר הנאשם למתלונן, חזר על האיום הנ"ל וניתק. הנאשם הורה למתלוננת כי תשכב על בטנה על המיטה בחדר השינה, תוך איום בסכין כי יפגע בגופה אם תתנגד. בשל חששה שעתה המתלוננת לבקשתו, והנאשם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת ולמרות תחנוניה לא חדל עד שבא על סיפוקו. במהלך כל האירוע כלא הנאשם את המתלוננת בדירתו, הדלת הייתה נעולה והנאשם לא איפשר למתלוננת ללכת. בתום האירוע איים שוב הנאשם על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תספר למישהו על האירוע. טיעוני ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה הדגישה בטעוניה בפנינו את חומרת העבירות, וציינה שהעונש הקבוע בצד עבירת האינוס שביצע הנאשם הוא 20 שנות מאסר. עוד ציינה בין השיקולים לחומרה את העובדה שהנאשם ניצל את חולשתה של המתלוננת המשתייכת למגזר של עובדים זרים, ואת העובדה שהנאשם הכניס עצמו למצב של שכרות בעת ביצוע המעשים ואף ניסה להכניס את המתלוננת למצב זה. ב"כ המאשימה גם הפנתה לנזק הנפשי העתידי הצפוי למתלוננת כמתאפיין אצל קורבנות עבירות מין. כמו כן ביקשה להסיק מהדו"ח הפסיכו דיאגנוסטי שהגיש הסנגור כי נשקפת מהנאשם רמת מסוכנות גבוהה לאור קווי אישיותו ואופיו הבעייתיים, דבר המחייב לטענתה הטלת ענישה בהתאם לרף הגבוה המוסכם. ב"כ המאשימה לא התעלמה מהשיקולים לקולא ביניהם הודיית הנאשם במסגרת הסדר הטיעון. בכך חסך את העדת המתלוננת ובן זוגה ואת זמנו של ביהמ"ש ושל הצדדים. כמו כן התייחסה למצבו הנפשי של הנאשם. חוות דעת ועדת האיבחון קבעה אומנם שהנאשם לא סובל מפיגור של ממש, ולפיכך כשיר לעמוד לדין, אך יחד עם זאת הסכימה כי לנאשם יש הפרעות אישיות ואובחן כבעל אישיות בלתי בשלה. לאור שקלול כל הנסיבות עתרה ב"כ המאשימה להטלת עונש של 9 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. היא הפנתה לפסיקה שבה רף הענישה נע בין 7 ל- 16 שנות מאסר בפועל. טיעוני ב"כ הנאשם הסנגור טען בפנינו כי יש להקל בעונשו של הנאשם לאור העובדה שהודה במיוחס לו, ובכך חסך העדת המתלוננת וזמנו היקר של ביהמ"ש והצדדים, ולאור עברו הנקי. כן ביקש להתחשב במצבו המשפחתי של הנאשם, כגרוש בפעם השנייה ואב ל-3 ילדים, לא עובד באופן מסודר ועל כן יתקשה בתשלום פיצוי למתלוננת. הוא גם הפנה למצבו הפסיכיאטרי והשכלי הקשה והעובדה שמוכר לגורמים המטפלים לאורך השנים מאז עלה ארצה. הוא הדגיש כי הנאשם אנאלפבית, שהיה בעברו אלכוהוליסט וגם בשל כך התדרדר מצבו, ואף אם אינו במצב פסיכוטי ממש ואינו מוגדר כמפגר, הרי שהוא קרוב לכך, נתון שיש להתחשב בו, לשיטתו, לצורך ההקלה בעונש. הסנגור אף הצביע על חוות דעת שונות מהעבר שקבעו כי הנאשם ברמת פיגור קלה - בינונית, אם כי אין זו חוו"ד של ועדת האבחון למפגרים, אך גם לפי ממצאי ועדת האבחון הנאשם הוא בעל אישיות גבולית אנטי סוציאלית. עוד הוסיף כי היות הסדר הטיעון תחום בעניין העונש מקלה על ביהמ"ש ומהווה שיקול לקולא. הנאשם עצמו, על פי זכותו, קם לומר את דברו והסתפק באמירה הלאקונית: "אני לא יודע מה לומר. אני מבקש להקל בעונשי אם הדבר אפשרי". (עמ' 16 לפרוט', ש' 31). דיון 6. על חומרת עבירת האונס כבר נכתב רבות, כך דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל לא פורסם) : "הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה". דגש מיוחד יש ליתן לעובדה שהקרבן משתייכת לקבוצה חלשה - עובדים זרים שמצבם המיוחד בארץ חושף אותם לפגיעות ומביא לניצולם (ראה ע"פ 275/01 מדינת ישראל נ' אבו עליה , ע"פ 9409/09 משה בן יהודה נ' מדינת ישראל . אולם עדיין יש לציין, כי המתלוננת אינה קטינה, והפסיקה מחמירה יותר בהתייחס לקרבנות שהם קטינים. אשר לפסיקה שהביא הסנגור, זו מתייחסת לאינוס שאינו אלים וללא איום בנשק, לפי ס' 345(א) לחוק, שעונשו המקסימלי הוא 16 שנות מאסר, ולא לאונס תוך איום בנשק כבעניינינו שעונשו המקסימלי 20 שנות מאסר. שניים מתוך חמשת פסקי הדין שהגיש הסנגור עוסקים בגזר דין שהוטל במסגרת הסדר טיעון, כאשר במקרה אחד המדינה עתרה ל- 7 שנות מאסר בפועל וביהמ"ש גזר 5 שנות מאסר בפועל, ובמקרה השני הורשע הנאשם רק בניסיון לאינוס והמדינה עתרה ל-4 שנות מאסר בפועל, וביהמ"ש גזר את מלוא 4 שנות המאסר בפועל. מאידך בפסיקה המחמירה שהביאה המאשימה יש נסיבות לחומרה. כך תפ"ח 10745-08-09 מ"י נ' אלמנר, , שם גזר ביהמ"ש המחוזי במחוז המרכז עונש של 16 שנות מאסר בפועל, בגין עבירות אינוס, שוד והדחה בחקירה, עסק במקרה של נאשם שכבר הורשע בעבירות דומות ובנסיבות דומות לאותו אירוע, ואף ריצה מאסר בכלא במשך שש שנים בגין העבירה הקודמת, מבלי שעונשו הקודם ירתיעו. בנוסף הוגש באותו מקרה תסקיר קורבן שתיאר נזק נפשי קשה שנגרם למתלוננת. נאשם זה היה גם בעל עבר פלילי בעבירות אלימות ורכוש בנוסף לעבירת המין הקודמת שביצע. עם כל אלה, יש להפנות לסע' 355 לחוק העונשין הקובע כי אין להטיל עונש הפחות מרבע העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. על כל פנים, אין נוסחה קבועה וקצובה לצורך מלאכת גזירת עונשו של הנאשם וכל מקרה נקבע לפי מכלול הנסיבות הייחודיות לו, שכן הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. בענייננו, הנאשם הוא כבן 55, גרוש פעמיים ואב לשלושה. בטיעוניו לעונש, בא כוחו חזר בו אמנם מהטענה כי הנאשם מפגר כמשמעותו בחוק, אך ביקש להתחשב במצבו. אכן אין להתעלם ממיהותו של הנאשם. יש בפנינו מגוון מסמכים אשר נותנים תמונה מיהו הנאשם שבפנינו: חוו"ד פסיכיאטרית מיום 30.8.10, סיכום של ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים תשכ"ט-1969) וכן דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי של מרכז אביב שהוא מרכז יעוץ ואבחון בתחומי הנפש וההתנהגות, (שהוגש מטעם הסניגוריה). מכל המסמכים הנ"ל עולה כי הנאשם לוקה בהפרעת אישיות, אך הוא מודע לטיב מעשיו, עם זאת מכחיש שהמעשה נעשה שלא בהסכמה ומייחס את המעשה לשתיית אלכוהול. הנאשם מסוגל להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור ומסוגל לעמוד לדין, אך הוא מתפקד ברמה נמוכה, אם כי ברמה שאיננה פיגור שכלי, וקיים אצלו מצב רגשי שעשוי להשפיע על רמת התפקוד שלו. במהלך השנים היו לו קשיים תפקודיים, והערכה היא כי יתכן שהנמכתו הקוגניטיבית מושפעת גם מדלות סביבתית ושימוש ארוך טווח באלכוהול וסמים. ועדת האיבחון גם ציינה כי קיימת הגבהה לטובת מיומנויות בהשוואה לתחום הקוגנטיבי, כך למשל יודע לטפל בבית בעבודות פשוטות, קורא שעון, מפעיל טלויזיה, משתמש בתחבורה ציבורית, בעבר אף נסע לחו"ל, יודע לזהות כסף ומחשב עודף. ניתן לייחס את הממצאים בתחום הקוגנטיבי גם לשיתוף פעולה חלקי שלעיתים נראה מגמתי, ולכן לא ניתן לקבוע את רמת תפקודו המדויקת. על כל פנים, ברור שהנאשם הוא אדם עם מוגבלויות שלא ניתן להתעלם מהן. לזכות הנאשם עומדת גם הודאתו שבאה כבר בראשית ההליך. מעבר לזמן השיפוטי שחסכה ההודאה היא ייתרה את הצורך להעיד את המתלוננת, כך שלא נאלצה להחשף שוב לחויה הקשה שעברה ולאי הנעימות שבחקירה. כמו כן מדובר בנאשם שאינו צעיר, ללא עבר פלילי וממילא זה המפגש הראשון שלו עם הכלא ועם סביבה עבריינית, ובמצבו התמודדות זו קשה במיוחד. ואכן הובא לידיעתנו כי בעת שהייתו בכלא, אושפז הנאשם בשל אירוע לבבי. מנגד ניצבות חומרתה המפליגה של העבירה בה הורשע הנאשם, ונסיבותיה המצביעות על אכזריות וקשיות לב. הנאשם התעלל בנפשה ובגופה של המתלוננת תוך התעלמות מבכייה ומתחנוניה ואף הוסיף חטא על פשע ודרש באיומים מבן זוגה 5,000 דולר. לנוכח האמור לעיל, בשקלול הנתונים הרלבנטיים, נוטה הכף לחובת הנאשם. לפיכך, לא ניתן להתעלם ממשקלם המכריע של השיקולים העונשיים, ההרתעתיים והשיקולים של הגנה על שלום הציבור על פני האינטרס האישי של הנאשם, וזאת בעבירה מהסוג הנדון. על כן אין מנוס מגזירת מאסר בפועל משמעותי. סיכום 7. בהתחשב בכל האמור לעיל במצטבר, אציע לחבריי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 8 שנות מאסר בפועל. מתקופת המאסר תנוכה תקופת המעצר. ב. שנה מאסר על תנאי כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג העבירות בגינן הורשע וכן עבירת מין או אלימות מסוג פשע, תוך 3שנים מיום שחרורו ממאסר. ג. תשלום פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪. יהודית שיצר, שופטת כב' השופטת שרה דותן - אב"ד: אני מסכימה. שרה דותן, שופטתאב"ד כב' השופט שאול שוחט: אני מסכים. שאול שוחט, שופט סוף דבר: אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: א. 8 שנות מאסר בפועל. מתקופת המאסר תנוכה תקופת המעצר. ב. שנה מאסר על תנאי כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג העבירות בגינן הורשע וכן עבירת מין או אלימות מסוג פשע, תוך 3שנים מיום שחרורו ממאסר. ג. תשלום פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪. משפט פליליעבירות מין