גניבה ע"י יועץ השקעות

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבה ע''י יועץ השקעות: פרטי האישום: 1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום המתוקן, הנפרש על פני 53 עמודים ועניינו 7 אישומים שונים. באישומים 1 - 6, הואשם הנאשם, והורשע, כאמור, על פי הודאתו, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות רבות של גניבה בידי מורשה, עבירות רבות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך (להלן: "חוק ני"ע"), ועבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד. באישום השביעי הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של חובת רישוי לפי חוק הייעוץ (מאות עבירות), עבירה של עיסוק בתאגיד בנקאי, גם היא לפי חוק הייעוץ (מאות עבירות), עבירה של פעילות אסורה על בעל רישיון לפי אותו חוק (מאות עבירות), ועסקאות בניירות ערך בידי עובד חבר בורסה, לפי סעיף 52ט ביחד עם סעיף 53(ב)(8)+(9) לחוק ני"ע (מאות עבירות). על פי הסדר הטיעון שהוצג בפני בית המשפט ביום 20.9.11, הודה הנאשם והורשע, כאמור, בכל העבירות נשוא כתב האישום, כאשר כתב האישום נותר כפי שהוגש במקור, למעט, השמטת אשתו של הנאשם, היא הנאשמת 2 בכתב האישום המקורי מכתב האישום. על פי ההסדר שהוצג בפני בית המשפט, המליצו הצדדים בפני בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מוסכם, לתקופה של 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי בגובה של 35,000 ₪. 2. הנאשם היה בעל רישיון לייעוץ השקעות שעבד במשך שנים רבות בבנק הבינלאומי הראשון, כיועץ השקעות בחדר מסחר תאגידים, בסניף הראשי בתל-אביב, אך אין לנאשם רישיון לניהול תיקים לפי חוק הייעוץ, הוא אינו מורשה לפעול על פי שיקול דעתו בתיקי הלקוחות והרשאתו מוגבלת למתן ייעוץ בלבד, כאשר גם בשמשו כעובד הבנק, הוא מנוע מליתן שירותי ניהול תיקים. במסגרת תפקידו שימש הנאשם כיועץ השקעות בחדר מסחר, כאמור, ונתן שירותי ייעוץ ללקוחות וביניהם תאגידים גדולים במשק הישראלי, כאשר תפקידו כלל מתן ייעוץ השקעות ללקוחות חדר המסחר להם הוא שימש רפרנט מטעם הבנק. בין לקוחותיו של הנאשם נמנו: מפעל הפיס; קרנית; ערוץ הקניות וחברות אחרות שניהלו בבנק בו עבד הנאשם תיקי ניירות ערך בהיקפים גדולים מאוד. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ויתר העבירות האחרות, כאשר לפי המפורט בכתב האישום, החל מיום 1.10.07 ועד למועד פתיחת החקירה בחודש יולי 2009 - בעת שהועסק הנאשם כיועץ השקעות, הוא פעל על פי שיקול דעתו בחשבונות הלקוחות שביקשו לקבל שירותי ייעוץ מחדר המסחר ובכך הוא ניהל בפועל את תיקי לקוחותיו על אף שאין לו הסמכה לעשות כן ועל אף שהדבר אסור על פי חוק. הנאשם לא הסתפק בניהול תיקי לקוחותיו בניגוד לדין, אלא הוא שלח ידו בגניבת כספי לקוחות הבנק, תוך שהוא מבצע כמות גדולה מאוד של עסקאות עצמאיות ותואמות - 1,373 עסקאות כאלה - בין חשבונותיו הפרטיים לחשבונות לקוחות חדר המסחר התאגידי בבנק, כאשר מצד אחד, נמצאים חשבונותיו האישיים (של אשתו ושל בני משפחה אחרים) ומצד שני, חשבונות הלקוחות, כאשר צד אחד קונה ומוכר נייר ערך והצד השני קונה ומוכר בהתאמה את אותו נייר ערך, תוך שהנאשם מנצל מידע מוקדם שהיה לו על עסקאות שהיה מבקש הלקוח לבצע, או לחילופין, תוך ניצול הוראות כלליות שניתנו לנאשם על ידי הלקוחות, והנאשם הזרים הוראה מדויקת באופן שמיטיבה עם חשבונותיו הפרטיים. לצורך זה הוא פתח חשבון בנק מיוחד על שם אשתו, כדי להסוות את הקשר שלו לפעולות שמתבצעות בחשבון זה. אותן עסקאות מתואמות נחזו להיות אמיתיות ואקראיות בין קונה מרצון למוכר ברצון, כאשר, הלכה למעשה, הנאשם הוא שעמד מאחרי עיסקאות אלה, תוך שהוא מתאם משני צדי העסקה את הכמויות, השערים, תזמון העסקה ומזרים את ההוראות המתואמות בחשבון הלקוח - הכול כדי להפיק את אותו רווח אישי, על חשבון הפסדים מובטחים שיגרמו ללקוח. על מנת לסבר את האוזן, מדובר בשיטה מתוחכמת שבוצעה על ידי הנאשם, שהינו אדם בעל ידע ומומחיות בתחום העסקאות בחדר המסחר, שניצל באופן גס וציני את האמון שניתן בו על ידי לקוחות הבנק, וביצע שורה ארוכה של עבירות תרמית וגניבה מכספי לקוחותיו מבלי שאלה או מעבידו יגלו את מעשיו. הנאשם ביצע עסקאות מתואמות באמצעות הזרמת הוראות מתואמות של קניה ומכירה בחשבונותיו, מול חשבונות הלקוחות, כאשר כל עסקה סיבובית בעצם כללה בדרך כלל שתי עסקאות נפרדות - בראשונה הנאשם קנה ניירות ערך מלקוחותיו, במחיר שהיה בדרך כלל נמוך (בשער שהיה נמוך מהשער שבאותה עת נסחרו ני"ע בשוק) ולאחר מכן בסמיכות זמנים של דקות, ולעיתים אף שניות, הוא מכר את אותן ניירות ערך בחזרה לאותו לקוח או לקוח אחר שלו, בשער גבוה יותר מהשער שהיה באותה עת בשוק, וכך הרוויח תוך מספר דקות, ולעיתים תוך מספר שניות, סכומי כסף נכבדים מ"הפער" בין מחיר הרכישה למחיר המכירה, כאשר בסוף העסקה הסיבובית יתרת אחזקותיו באותו נייר ערך התאפסה תוך גריפת הרווח על חשבון הלקוח. וזאת יש לזכור, שאת העסקאות המתואמות ביצע הנאשם מול לקוחות חדר המסחר בבנק, להם הוא שימש כיועץ, לקוחות שבחלקם ניהלו חשבונות למטרות חברתיות כמו מפעל הפיס או קרנית, וללקוחות אלה נגרמו הפסדים לאורך זמן. הבנק נדרש לפצות את הלקוחות על ההפסדים שנגרמו להם. במעשיו הפיק הנאשם רווח כספי אסור ולא חוקי בסכום של כ- 1,545,000 ₪, על חשבון לקוחותיו, תוך שהוא גורם ללקוחותיו הפסדים כספיים, כאמור, חשף את הציבור לנתוני מסחר כוזבים, יצר מצג שווא של פעילות ערה ותקינה של ניירות ערך, שעה שבאופן מלאכותי, השפיע על שער נייר הערך, והכול תוך ניצול שיטת המסחר לרעה ותוך מעילה באמון שניתן בו על ידי לקוחות הבנק, ובמקביל, תוך מעילה באמון שהבנק נתן בו. טיעונים הצדדים להסדר 3. ב"כ המאשימה, עו"ד רובינפלד, פתחה את טיעוניה והדגישה את העובדה שמדובר בהסדר הכולל, עתירה להטלת עונש מאסר לתקופה ארוכה יחסית ביחס לענישה שהייתה נהוגה עד היום, כאשר בעבר נהגו בתי המשפט להטיל עונשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות או לתקופות מאסר קצרות יותר מהעונש המומלץ בתיק הנוכחי: (ראה ע"פ (מחוזי ת"א) 70931/07 מדינת ישראל נ' דן להולה, תק-מח 2008(2), 14604 , 14611 (2008); ת"פ (שלום ת"א) 10332/04 מדינת ישראל נ' אופריכטר אברהם ציון, תק-של 2005(2), 12235 , 12237 (2005); ת"פ (שלום ת"א) 1413/05 מדינת ישראל נ' שמידט איתן, תק-של 2005(3), 13807 , 13813 (2005); ת"פ (שלום ת"א) 5177/06 מדינת ישראל נ' מונק דורון, תק-של 2007(4), 25696 , 25697 (2007)). עו"ד רובינפלד ביקשה להדגיש את העובדה, שהחמרת רף הענישה בתיק זה מחויבת נוכח מספרן הרב של העבירות שביצע הנאשם, התחכום שנלווה למעשי הנאשם, מעילת האמון מצד לקוחות הבנק ומצד המעביד - אלה גם אלה נתנו בנאשם אמון על רקע היכרות רבת שנים עמו, והפקידו בידו סמכויות רבות על רקע של אמון ששרר בין הצדדים, הפנתה היא לתקופה הארוכה מאוד שבמהלכה בוצעו העבירות על ידי הנאשם, סכום הרווח הכספי הגבוה שהפיק הנאשם, הנזק הכספי שנגרם ללקוחות וכיוצא בזה נסיבות מחמירות שמתקיימות במקרה זה. יחד עם זאת, הוסיפה וציינה התובעת קיומן של נסיבות מקלות רבות שאינן אופייניות לנאשמים בעבירות כאלה, ומדובר אכן בהתנהלות יוצאת דופן וחריגה מצד הנאשם שנזקפת לזכותו, כאשר מיד עם פתיחת החקירה על ידי רשות ני"ע, הודה הנאשם בכל המיוחס לו, לקח אחריות למעשיו, שיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו וכבר באותו שלב, הפקיד מחצית סכום הגזילה בידי הבנק לצורך השבת כספי הגזילה, ובהמשך החזיר את כל כספי הגזילה לבנק, כך שהלכה למעשה, הוא החזיר כל אגורה שהפיק מהעבירות שביצע. החזרת הכספים לבנק נעשתה במסגרת הסכם להפסקת עבודתו של הנאשם בבנק, לאחר עשרות שנים של עבודה בבנק, תוך שברור לצדדים שעל רקע של ביצוע עבירות על ידי הנאשם, הוא אינו יכול להמשיך לעבוד בשירותו של בנק, ויש להניח, לא בשירותם של מעסיקים אחרים באותו תחום. הנאשם גייס את חלקו האחר של ההחזר למעסיק מתוך כספי פיצויי הפיטורין וכספים להם הוא זכאי מקופות הגמל, הנאשם פוטר מעבודתו, כאמור, הודה גם בבית המשפט בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה, לא ניהל הגנת סרק ולא משך את ההליכים המשפטיים לאורך תקופות ארוכות כפי שעשו נאשמים אחרים בפרשות דומות, הוא אינו עובד היום ובהתחשב בתקופת המאסר הארוכה שצפויה לו, כמו גם איבוד מטה לחמו, סברה התביעה שהענישה המומלצת מאזנת היטב בין האינטרס הציבורי לאינטרס השיקומי של הנאשם. 4. גם ב"כ הנאשם עו"ד פורת עתר, מצדו, לכיבוד הסדר הטיעון תוך שהוא מדגיש את העובדה שהנאשם, החליט להודות כבר בשלב הראשון של החקירה, בכל מעשיו, שיתף פעולה באופן מלא עם חוקרי הרשות וגם עם מבקרי הפנים של הבנק, שבפניהם הוא התבקש לפרט את שורת מעשיו על מנת לתקן ולשפר את מהלך הבקרה והפיקוח מטעם הבנק על חדר העסקאות, וכך אכן עשה, ובכך תרם תרומה לא מבוטלת. באשר למעמדו של הנאשם בבנק, טען הסנגור, שמדובר כמי שעבד שנים רבות בבנק, יחד עם זאת, מעמדו היה זוטר, הוא פעל כשלושה עשורים ללא דופי, קיבל תעודות הצטיינות והערכה מהבנק, וכפועל יוצא מכך, זכה לאמון רב מצד מעסיקיו מבלי שאלה יפקחו עליו, הוא טעה ושגה שעה שניצל אמון זה לצורך הפקת רווחים אישיים, פיתוי אשר בעטיו הוא נותן היום את הדין ומשלם מחיר כבד מנשוא לגבי אדם בגילו, במעמדו החברתי והמשפחתי, ובקרב חבריו לעבודה. הסנגור הפנה לשורת פסקי דין ארוכה שהוגשה על ידי התובעת וביקש להדגיש את העובדה, שהעונש המומלץ בתיק זה הינו חמור ביחס לכל אותם תיקים אחרים, כאשר אין שום מקרה שבו הנאשם הודה ונטל אחריות מלאה למעשיו, שריצה בסופו של דבר תקופת מאסר כה ארוכה, כפי שהוסכם בהסדר הנוכחי. הסנגור ביקש להדגיש את העובדה שהנאשם החזיר את כל כספי הגזילה. הנאשם הינו כבן 58, שפוטר מעבודתו לאחר חשיפת הפרשה, אינו עובד מאז ועד היום, איבד את כספי הפיצויים וקופות הגמל, הוא צפוי לרצות עונש מאסר לתקופה לא קצרה, לראשונה בחייו, כאשר לפני כן לא הסתבך מעולם עם רשויות אכיפת החוק. שמעתי גם את דברי הנאשם על הצער העמוק, על האחריות המלאה ועל החרטה מעומק הלב, דבריו שברצונו לנסות ולפצות, ולו במעט, את בני משפחתו על העוול והנזק שגרם להם, על הסבל שהיה מנת חלקם נוכח מעורבותו בעבירות חמורות, ועל כך שמדובר במעידה שאינה אופיינית לו. 5. רמת הענישה הראויה ע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן, פ"ד נח(3), 245 , 249-250 (2004): "עבריינות צווארון לבן מסוג זה שלפנינו נושאת עמה יסודות חומרה קשים עד מאד. היא מסבה פגיעה קשה בציבור הרחב. פגיעה זו אינה מסתכמת אך בנזק הכלכלי הכבד הנובע באורח טבעי ממעילה כספית בכספי לקוחות בשיעור של מליוני שקלים. שורשי הפגיעה עמוקים יותר, והשלכותיה חודרות ומזעזעות את תשתית האימון שהציבור רוחש למערכת הציבורית האחראית לענייניו ולרווחתו. במיוחד אמורים הדברים באשר לפגיעה באמון הבסיסי העומד ביסוד יחסי בנק ולקוח, בהינתן חובתה של המערכת הבנקאית להגן ולשמור נאמנה על כספי לקוחות ולקדם את טובתם. העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע, וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי, ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כח המשרה. ... על הצורך להחמיר בענישה בעבירות כלכליות הפוגעות בציבור הרחב עמד בית המשפט לא אחת בהקשרים שונים: "ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט...". (דברי השופט ברק בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, 217-218). חומרתה של עבריינות הצווארון הלבן, הגובלת לרוב במעשי שחיתות ובצע כסף, מתעצמת דוקא נוכח התופעה כי על פי רוב מבצעיה אינם באים מרקע של דוחק ומצוקה כלכלית-קיומית ומתנאים סוציו-אקונומיים ירודים מתמשכים, העשויים להסביר, לעיתים, את פישרה ומניעיה של עבריינות הרחוב בתחום הרכוש, השכיחה והיומיומית בתחום הפלילי. היא באה דוקא ממקור של כח ושררה, תיחכום והשכלה, ונכונות לנצל את חולשתו וחוסר האונים של הזולת כדי להאדיר כח ועוצמה כלכלית. מציאות זו מחריפה את הדופי המוסרי הנילווה לעבריינות הכלכלית ואת השלילה שבה כתופעה חברתית. תוצאותיה ההרסניות של העבריינות הכלכלית והקלון הדבק במבצעיה מחייבים את בתי המשפט בהבעת מסר עונשי הולם אשר יבטא תכלית חברתית ברורה המבקשת למגר תופעות של ניצול כספי ציבור, שהופקדו בנאמנות בידי גורמים ציבוריים למטרות העשרת הפרט אגב מעשי עבירה." 6. ראיתי לנכון להתייחס תחילה לתכליתו של סעיף 54 לחוק ני"ע (נשוא האישומים 1-6 ונוגע לכל האישומים). כבר נשפך דיו רב על ידי בתי המשפט השונים, ובעניין זה ראיתי להפנות לדברים שנאמרו על ידי הנשיא ברק (כתוארו אז) בע"פ 1027/94 אהרון זילברמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4), 502 , 517-518 (1999): "הוראה זו באה להגן על הציבור הרחב בכלל ועל ציבור המשקיעים בפרט מפני תרמית בניירות ערך. היא נועדה להבטיח הגינות במסחר בניירות ערך. היא באה למנוע יתרון בלתי הוגן. היא באה לאפשר קיומו של שוק ניירות ערך משוכלל ובורסה תקינה... היא באה לאפשר למשקיע הסביר שקיפות מידע לשם גיבוש החלטותיו ופעולותיו בשוק ההון... למנוע את אותם מעשים, שיש בהם משום פעולה בדרכי תרמית המביאה לפגיעה באמון הציבור בשוק ניירות הערך ובייעילותו של שוק זה...". "שוק ניירות ערך הוא שוק מורכב, רגיש, ונתון לתנודות בכל כל ארוע של מה בכך. הצורך לשמור על טוהר המסחר בו, הוא צורך אקוטי וחיוני. מעשים מסוג זה... פוגעים קשה באמון הציבור ובאופן כללי בהתנהלות התקינה של שוק זה". (ראה ע"פ (מחוזי ת"א) 71849/03 מדינת ישראל נ' איילה בן טובים, תק-מח 2005(1), 116 , 119 (2005)). בית המשפט העליון הבהיר, בשורה של פסקי דין את תכליתה החקיקתית של הוראת סעיף 54(א) לחוק ני"ע, כל זאת בע"פ 5052/95 שמואל ואקנין נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2), 642 , 653-654 (1996), שם נקבע על ידי כב' הנשיא ברק: "הוראה זו באה להגן על הציבור הרחב בכלל, ועל ציבור המשקיעים בפרט, מפני תרמית בניירות ערך. היא נועדה להבטיח הגינות ומסחר בניירות ערך. היא באה למנוע יתרון בלתי הוגן. היא באה לאפשר קיומו של שוק ניירות ערך משוכלל ובורסה תקינה. היא מכוונת להבטיח מידע אמין אשר יאפשר הערכת הסיכון והסיכוי בכל השקעה. היא מבוססת על הצורך לקיים את אמון הציבור בשוק ניירות הערך". וברע"פ 2184/96 חיים חרובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 114 , 122-123 (1998) הוסיף וציין כב' הנשיא ברק: "מטרתה של הוראה זו להגן על הציבור. ההוראה נועדה להבטיח הגינות במסחר בשוק ניירות הערך. היא מבקשת להבטיח את אמון הציבור בשוק ניירות הערך... מטרתה היא להסיר סיכונים לא טבעיים שמקורם בעיוותים ובפער מידע הקיימים בשוק... מכאן האיסור שההוראה מטילה על מניפולציה. מטרתה של הוראה זו היא הגנה על המשקיע הסביר ועל רציונליות ושקיפות המידע שהוא מקבל לשם גיבוש החלטותיו ופעולותיו בשוק ניירות הערך... היא באה לקדם את יעילותו של שוק ניירות הערך... להרתיע גורמים מיצירת עיוות בהליך קבלת ההחלטה של המשקיע הסביר". 7. מטרת סעיפי החוק חוק ניירות ערך בא להבטיח קיומו של שוק ניירות ערך משוכלל, פעילות מסחרית תקינה והגונה בשוק זה המבוססת על גילוי נאות ומידע אמין, וכמובן על טוהר מידות של מי שבידו לא רק הידע, המיומנות, המקצועיות, אלא גם מי שניתן בו אמון על ידי הגורמים המשפיעים בשוק ההון. השפעה בדרכי תרמית על המסחר בבורסה, מהווה פגיעה חמורה בשוק ניירות הערך ומעשיו של הנאשם הם בגדר פעולה מלאכותית שכל מטרתה להשפיע על השער של נייר הערך, מתוך עניין אישי שלו עצמו, זאת על מנת להפיק רווח אישי על חשבון לקוחותיו ותוך פגיעה באמון שניתן בו על ידי מעבידו. ניצול לרעה של שיטת הרצף המקובלת בשוק ההון, וניצול לרעה של אמון שניתן בנאשמים בעלי מעמד וידע בשוק ההון, הינם תופעה מסוכנת וחמורה שפגיעתה עלולה להיות קשה באמון שניתן על ידי הציבור במנגנון זה שנועד לצורך גיוס כספים, ולעודד את הציבור להטיל את השקעותיו מתוך אמונה שהמסחר בשוק זה מתנהל באורח הוגן וללא כל עניין אישי של העוסקים במלאכה. מחובת בית המשפט בעבירות כאלה להכביד את ידו על מבצעי העבירות של תרמית בניירות ערך, כביטוי לסלידת החברה ולגינוי התנהגות בלתי ראויה זו, כאשר ברי לכל שהמעשים נעשו למען בצע כסף תוך פגיעה בכספם של לקוחות שבחלקם הם כספי ציבור. כאשר עבירות שכאלה מבוצעות על ידי מי שהינו בעל ידע ומיומנות, הרי הקושי לגלות עבירות אלה הוא רב, ומנגד, הקלות הבלתי נסבלת לביצוע מעשים שכאלה מחייב את בית המשפט לקבוע נקודת איזון של הכבדת יד על אותו עבריין כאשר זה ייתפס, זאת כדי לגרוע מהפיתוי להשפיע בדרכי מרמה על המסחר, ומתוך כוונה להרתיע אחרים מלשקול הליכה באותה הדרך. אמון הציבור בשוק ניירות הערך תלוי, במידה לא מבוטלת, בידיעה ובוודאות שכל מי שפוגע בדרכי מרמה מתוך כוונה של בצע כסף, הרי מעשים כאלה יטופלו בתגובה עונשית הולמת ומרתיעה לאו דווקא את אותם עבריינים אלא גם עבריינים פוטנציאליים (ראה: ע"פ (ת"א) 70484/03 יחזקאל מועלם נ' מדינת ישראל [פורסם ב"נבו"], 01/03/04). 8. מן הכלל אל הפרט: "... בעקרון, העונש ההולם בעבירות כלכליות הוא מאסר בפועל. מבצעיהם של עבירות אלה - אנשים שומרי חוק בדרך כלל, המוכרים בקהילותיהם כאנשים נשואי פנים - אינם פועלים מתוך מצוקה כלכלית או סוציאלית, וכל מטרתם היא הפקת רווחים קלים על חשבון הציבור. לעונש של מאסר בפועל אפקט מרתיע במיוחד כלפי מגזר עברייני זה" (ראה: ע"פ 2919/02 יצחק אלוני (בן חיים) נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 1865 , 1866 (2002)) אינני מחדש דבר בהדגישי את המובן מאליו, שבבוא בית המשפט לגזור דינו של נאשם, עליו לשים לנגד עיניו קשת שיקולים רלוונטיים, בכל מקרה ומקרה, על פי נסיבותיו, כדי לקבוע מהו העונש הראוי להטילו על אותו נאשם, ותוך מתן משקל ראוי לכל שיקול שכזה, גם בהתחשב באינטרס הציבורי המוגן ובצורך להרתיע אחרים מלחזור על אותה התנהגות. עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות של גניבה בידי מורשה, עבירות של השפעת דרכי תרמית ועבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, כאשר מבוצעות על ידי נאשם המחזיק במשרה ניהולית בכירה (ואני דוחה על הסף את טיעונו של עו"ד פורת שמדובר במי שמשמש פקיד זוטר כהגדרתו) - הינן עבירות חמורות ביותר שפגיעתן היא הרבה מעבר לנזק הכספי שנגרם ללקוחות הבנק או לבנק עצמו, ולמעשיו של הנאשם עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על מידת האמון של ציבור המשקיעים בטוהר מידותיהם של מנהלי חדרי עסקאות או הסוחרים בבורסה, שבידם לא רק הידע והמיומנות לעסוק בתחום זה, אלא גם היכולת לפעול בדרך תרמיתית שקשה מאוד לגילוי וחשיפה. ריבוין של תופעות אלה בשנים האחרונות, בין על ידי מי שעוסק במסחר בחדרי מסחר ובחדרי עסקאות, בין על ידי פקידים בכירים במערכת הפיסקאלית-מוניטארית בכלל, מחייבים את בית המשפט להכביד את ידו על אותם נאשמים שגורמים נזק לא מבוטל לא רק לקורבן העבירה, אלא לכלל ציבור המשקיעים בבורסה. ראיתי לנכון לדחות את טיעונו של עו"ד פורת שהאמון הרב שניתן בנאשם על ידי מנהליו שהפקידו בידו תפקיד בכיר של ייעוץ לחברות גדולות במשק, מבלי שיפקחו עליו באופן שוטף ורציף, היא בגדר נסיבה מקלה במובן של פיתוי שהנאשם לא יכול לעמוד בפניו, כאשר דווקא מתן אמון מלא בנאשם על רקע עבודתו ארוכת השנים בשירות הבנק, כשבמהלך שירות זה הוא זכה לאותות הוכרה ומכתבי הצטיינות, היו צריכים להוביל את הנאשם להמשיך ולפעול באותו טוהר מידות ובאותו ניקיון כפיים, כפי שמצופה מכל עובד בנק ומקל וחומר, מעובד בכיר שזוכה לאמון רב ממעסיקיו. העובדה שמחלקת בקרת הפנים של הבנק יישמה את הלקחים המתחייבים לאחר פרשה זו, הינה תולדה של מעילה באמון מצד הנאשם שלא הצדיק את האמון שניתן בו ומעל באמון זה באופן מביש למכביר. מעשיו של הנאשם הם בעלי השלכה שסיכוניה רחבים יותר מאשר קבלת העברת הכסף מחשבון הלקוח לחשבונו, אלא יש בהם כדי לסכן את אמון הציבור בשיטת המסחר הרציף בבורסה, אמון שמהווה את היסוד והבסיס להשקעת כספים על ידי ציבור המשקיעים בבורסה לניירות ערך. כאמור, ברובם המכריע של התיקים מדובר בנאשמים שבדרך כלל הם נורמטיביים, נעדרי הרשעות קודמות, שפעלו ביושר והגינות משך שנים, נאשמים שהם לא פעם אנשים לא צעירים בימים, בעלי משפחות, אבות לילדים, בעלי מעמד חברתי רם, מוכרים היטב בקרב אנשי המילייה המקצועית שתרמו לא מעט לחברה במשך שנות חייהם, שסבלו נזק רב כתוצאה מחשיפת מעשיהם וקלונם בציבור בכלל, ובקרב חוג מכריהם בפרט, אנשים שאיבדו את עולמם עקב מעורבותם בעבירות פליליות לראשונה בחייהם - כך בדרך כלל וכך גם במקרה של הנאשם שבפני. מדובר בנאשם יליד 1953, שהועסק במשך כשלושה עשורים כעובד הבנק והגיע למשרת אמון בכירה עם יכולת השפעה מרובה על כספי לקוחות שנתנו בנאשם את אמונם המוחלט, שיפעל בחשבונותיהם ללא שיקולים זרים, ללא משוא פנים ומתוך כוונה לתת להם את השירות המקצועי הנאמן ביותר. מדובר בנאשם שהוא בעל לאישה שעובדת גם היא בתחום הבנקאות, אב למספר ילדים, כולם אקדמאיים, כך לדבריו, ויש להניח שאין מדובר במי שסבל ממצוקה כלכלית (ובכל אופן לא נטען על ידו שאלה היו מניעיו), נאשם שזכה במשך שנים באותות הוקרה והצטיינות, כך שקשה לחדור לנבכי נשמתו ולהבין כיצד זה הוא מעד מעידה כה חמורה עד אשר פעל ביודעין ומתכוון לגנוב את כספי לקוחותיו שנתנו בו את אמונם המלא, ועשה זאת במשך כשנתיים ימים, באופן שמלמד על תכנון מוקדם, על נכונות לקחת סיכונים ולמעול באמון שניתן בו על ידי כל הגורמים בסביבתו, לגרוף סכומי כסף נכבדים לכיסו, ולסכן את המוניטין שלו, את שמו הטוב, את משפחתו - הכול תוך ניצול ליקויים כאלה ואחרים במנגנון הבקרה והפיקוח עליו. כמובן שהחזרת הכספים במלואם על ידי הנאשם, פיטוריו מהבנק, הודאתו ונטילת האחריות על ידו כמו גם שיתוף הפעולה עם חוקריו, כבר בשלב הראשון, וכן שיתוף הפעולה עם ועדת הבדיקה שהוקמה על ידי הבנק למטרה של הפקת לקחים ושינוי נוהלי הבקרה והפיקוח - כל אלה עומדים לזכותו של הנאשם ומהווים נסיבה מקלה. גם העובדה שמדובר באדם לא צעיר בימים שירצה עונש מאסר לתקופה לא קצרה מאחורי סורג ובריח, הכול במסגרת הסדר הטיעון, מהווה שיקול שבית המשפט שוקל אותו בכובד ראש שעה שאני נדרש לסוגיה של כיבוד הסדר הטיעון, האם ראוי במקרה זה אם לאו. ראה לצורך זה את מאמרו של פרופ' עמרי ידלין "תרמית על השוק - גבולות האחריות המשפטית בגין מצגי שווא בשוק המשני" משפטים כז 249, 288 (תשנ"ו-תשנ"ז): "אחת המטרות של חוק ניירות ערך, ואולי החשובה בהם, היא שכלולו של שוק ההון על ידי הגדלת כמות ומהימנות המידע המצוי בו, וחסכון מהמשקיעים של הצורך להשקיע משאבים באימות המידע..." מהמאמר עוד עולה, כי תרמית ומניפולציה גורמות לעיוותי מחיר ומקשות על המשקיעים המתוחכמים לייעל את השוק. מניפולציה המתבצעת תוך התערבות פסולה במנגנון התמחיר של השוק, גורמת לעיוות של המידע הגלום במסחר עצמו. משקיעים מתוחכמים לא יוכלו לסמוך על אמינותו של מידע זה, והם יאלצו להתבסס על מידע חלופי או להשקיע משאבים לבחינת אמינותו של המידע הגלום במסחר. שוב יגרור הדבר ייקור עלויות למשקיעים המתוחכמים ויכולתם לייעל את השוק. ביצוע תרמית אינו מחייב השקעת משאבים וסיכונים גדולים כאשר מאידך ההסתברות להצלחה היא גדולה. התרמית אינה פוגעת רק במשקיעים בנייר ערך עצמו אלא בכלל ציבור המשקיעים הסומך על אמינות המנגנון הקובע את מחיר השוק. ראה גם לצורך זה את מאמרו של ז' גושן "תרמית ומניפולציה בניירות ערך: תאומים לא זהים" משפטים ל 591, 593 (תשנ"ט-תש"ס): "האיסור על תרמית נועד למנוע הפרעות לפעולתם של כוחות ההיצע והביקוש הקיימת בשוק... הפרעות עלולות להתרחש, בין השאר... מהתערבות "מלאכותית" במנגנון התמחור שתסיט את שערו של נייר הערך מהמחיר שהיה נקבע על פי שיקולים כלכליים אלמלא אותה התערבות. האיסור נועד לשמור על מחירי השוק של ניירות הערך כתוצר של היצע וביקוש אמיתיים, המושפעים ממידע מלא ואמין...". 9. בחינת הסדר הטיעון אציין כבר בפתח פרק זה של הדיון, שהסדר הטיעון על אף שהוצג כמחמיר ביחס לענישה קודמת שהוטלה על נאשמים שעברו עבירות דומות ואף זהות, אינו מחמיר, בעיניי, כלל ועיקר עם הנאשם, והוא נוטה דווקא לצד הקולא. אילולא הסדר הטיעון, ואם הייתי מתבקש להטיל עונש ראוי והולם על הנאשם, תוך בחינת כל שיקולי הענישה הראויים, העונש שהייתי מטיל על הנאשם היה חמור יותר מזה שהצדדים המליצו עליו. ריבוין של הנסיבות המקלות במקרה זה, אינו יכול לבטל את הנסיבות המחמירות מאד שמתקיימות בעניינו של הנאשם, ואותם מניתי בפרק הקודם אך די שאציין שמדובר בלמעלה מ- 1,300 פעולות שבוצעו על ידי הנאשם והפיקו לו רווח של למעלה ממיליון וחצי ש"ח, בפרק זמן די ארוך של כמעט שנתיים ימים. ריבוין של העבירות, הסוואת מעשי הנאשם על ידי פתיחת חשבון על שם אשתו כדי להקשות על חשיפת מעשיו, מעמדו הבכיר של הנאשם והאמון המוחלט שהוא זכה לו מצד מעסיקיו בבנק שהפקידו בידיו הנאמנות את הייעוץ ללקוחות מהגדולים במשק, האמון שזכה בו הנאשם מצד לקוחות אלא לפעול בחשבונותיהם לטובתם שלהם ולא לטובתו שלו, מידת הפגיעה החמורה באמון הציבור בטוהר המידות ובניקיון הכפיים של העוסקים בתחום של ייעוץ וניהול תיקי השקעות, הפגיעה בשוק ניירות הערך ובאמון הציבור ביושרה של העוסקים בתחום זה - כל אלה מצדיקים מיצוי הדין עם הנאשם והטלת עונש מאסר לתקופה משמעותית. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה שהעונש שהומלץ עליו בתיק זה, הינו עונש מחמיר ביחס לפרשיות אחרות שנדונו בעבר בבתי המשפט, ושיקול זה עמד בפני פרקליטת המחוז עת החליטה זאת על הסדר הטיעון שהוצג בפני בית המשפט, שהרי מן המפורסמות היא, שגם רצון להחמיר ברמת הענישה, בתיק מסויים - לא יכולה להעשות אלא באופן הדרגתי ולאורך זמן ולא באופן חד-פעמי ופתאומי. יחד עם זאת, עמדתי הינה, שרמת הענישה המומלצת בתיק זה, על אף שאינני חולק על העובדה שהיא מחמירה ביחס לתיקים אחרים, היא עדיין אינה משקפת את רמת הענישה הראויה והמתבקשת נוכח ריבויין של העבירות ונוכח התחכום הרבה שנלווה לביצוען, לאורך זמן לא קצר על ידי מי ששימש בתפקיד הנושא בחובו מידת אמון רבה הן מצד מעסיקו והן מצד לקוחותיו. במקרים כאלה, ראוי היה, לטעמי, לקבוע מידת ענישה מחמירה יותר מזו שהומלץ עליה בפני, שהרי, זה העונש ההולם מי שביצע מאות עבירות רכוש, וגרף לכיסו למעלה ממיליון וחצי שקלים, תוך פגיעה חמורה במעבידו, בלקוחותיו ובשוק ניירות הערך בכלל. רמת הענישה המקובלת בתיקים דומים, כפי שזו הוצגה בפני על ידי ב"כ הצדדים, מקלה מדי, לטעמי, ואינה משקפת באופן ראוי את נקודת האיזון בין השיקול האישי/שיקומי, לבין השיקול הציבורי ההרתעתי, ובעידן של התרחבות המסחר בשוק ניירות הערך (הראשוני והמשני) ובעידן בו ההתפתחות הטכנולוגית מגבירה במידה רבה את הסיכון למעשים דומים, כאשר הסיכון לחשיפה הוא נמוך בעוד שהפיתוי הוא רב - בעידן כזה יש להציב בקדמת הבמה את האינטרס ההרתעתי ולהעדיפו על פני האינטרס השיקומי, כך שידע כל עבריין פוטנציאלי, שאם הוא יעז לבצע עבירות שנועדו להעשיר את כיסו, על חשבון הציבור, שצפוי לו עונש חמור בדמות מאסר לתקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח - ואולי יהיה בכך כדי להשיג אפקט הרתעתי ראוי ומתחייב. (אין לי אלא לקוות שפרקליטת המחוז, ויתר הגורמים האמונים על המלאכה, יתנו דעתם לכך). אם כך קבעתי בנושא עונש המאסר בפועל, מקל וחומר כשאני נדרש לסוגיה של כיבוד הסדר הטיעון בנוגע לקנס הכספי. 10. על כיבוד הסדרי הטיעון עמד בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין, ובהרחבה מיוחדת, על ידי כב' השופטת בייניש (כתוארה אז), בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002) שם סקר בית המשפט את הליך התפתחותו של מוסד הסדר הטיעון בישראל תוך ניתוח הגישות השונות ביחס להפעלת הביקורת השיפוטית על הסדרי הטיעון המוצגים, תוך השפעת ההסדר בישראל אל מול הנהוג בשיטות משפט אחרות, ובסופו של ניתוח הגיע בית המשפט לקביעה שבתי המשפט מכירים בתרומתם ובערכם של הסדרי הטיעון לטובת ההליך המשפטי, ולא רואים בהם הסדר בל יגונה. עוד הדגיש בית המשפט העליון את האינטרס הציבורי הקיים במוסד זה, ואת ההצדקה הרעיונית בשיטה עצמה כאשר יתרונותיו של הסדר הטיעון עולים לאין שיעור על חסרונותיו של זה ומכאן הצורך לכבד את הסדרי הטיעון כאשר בית המשפט בבואו לבחון סוגיה זו בוחן את שיקול הסדר הטיעון כשיקול מרכזי בגזירת הדין הן מטעמים של אינטרס הציבור והן כדי למלא אחר ציפיות הנאשם המוותר בהודייתו על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו (ראה ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(4), 1039 , 1051 (2010), כב' השופט דנציגר בפסקה 40). "הכול מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פרישה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר הטיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל פי שיקולים ראויים, מקצר עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין , והוא מבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעיתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה והן על הנאשם, והוא מפנה את בית המשפט העמוס לעייפה לעיסוקים אחרים..." (מתוך דברי כב' הנשיאה בייניש בפסקי דין פלוני). ובהמשך: "בית המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה... בית המשפט יתן את דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך יבחן את בית המשפט את העונש ההולם בנסיבות הענין וישקיף עליו גם באספקלריה... נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה... בית המשפט יתן את דעתו גם על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל שיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה. בית המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתן לנאשם בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון". וכן: "41. ... האינטרס הציבורי מחייב כיבוד הסדרי הטיעון שאם לא כן עלול לחול כרסום במעמדו של מוסד הסדרי הטיעון כמכשיר המגביר את היקף האכיפה, וכתוצאה מכך תיפגע גם יכולת ההרתעה... 47. ... מניעת הצורך בהעדתו של נפגע העבירה מהווה שיקול לגיטימי בהחלטת המאשימה להתקשר עם נאשם בהסדר טיעון בשל הצורך למנוע ממנו טראומה נוספת ומיותרת כמו גם הצורך לתרום לשיקומו המהיר. וודאי ששיקול זה חשוב ואף ביתר שאת שעה שעסקינן בנפגעת עבירה קטינה, נערה שבגילה יש חשיבות יתרה למנוע טראומות מיותרות במטרה לסייע לה בלא דיחוי בתהליך שיקומה. נדמה כי בית המשפט המחוזי הפחית מחשיבותו של שיקול זה וראוי היה ליתן לו משקל ממשי עובר לדחיית רף הענישה המוסכם במסגרת הסדרי הטיעון". בהמשך באותו פסק דין ניתח בית המשפט את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון את הסדר טיעון שהוצג בפניו, אינטרס הצפייה מחד שקיים לנאשם שבית המשפט יכבד הסדר טיעון שטומן בחובו ויתור הנאשם על זכותו לנהל הליך משפטי ראוי, הסכמתו של הנאשם להודות בעובדות ובעבירות שלא הוכחו מעבר לכל ספק סביר בהסתמך על אמונתו שבית המשפט יכבד את הסדר הטיעון שהושג בינו לבין התביעה, האמונה על שמירת האינטרס הציבורי, ומהווה את הגורם המקצועי הבכיר והרלוונטי לכך ומאידך, מעבר לשיקולי היעילות, הגברת אכיפה וההרתעה, על בית המשפט לשקול גם את הקשיים שעמדו בפני התביעה במישור הראייתי של הוכחת האישום המקורי שהוגש על ידה, החיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבים של התביעה והעדים וכיו"ב שיקולים שבית המשפט שם לנגד עיניו שעה שהוא בוחן את הסדר הטיעון. נטיית בתי המשפט, כאמור, לכבד את הסדרי הטיעון, למעט אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם מוצא בית המשפט לנכון לקבוע שהעונש שהומלץ על ידי הצדדים חורג במידה בלתי סבירה מהאינטרס הציבורי המוגן, ואינו מאזן כראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים. אינני מבין מדוע מצאה הפרקליטות לנכון להגיע להסדר טיעון עם הנאשם לגבי גובה הקנס. ברי לכל, שהנאשם ביצע שורת מעשים חמורה ומזיקה על רקע של רצון לגרוף כספים לא שלו, ותוך התעלמות מוחלטת להשלכות מעשיו לא רק על ידי לקוחותיו, אלא על הבנק ועל שוק ניירות הערך בכלל. במקרים כאלה הרקע לביצוע עבירות הוא כספי גרידא, והרצון לגרוף רווחים על חשבון אחרים, תוך התעלמות ממידת הנזק שגורמים מעשים אלה, מצדיקים ואף מחייבים פגיעה חמורה בכיסו של העבריין, לא כדי לגמול לו על מעשיו, אלא על מנת להעביר מסר הרתעתי כלפי אחרים, שבצע כסף אינו משתלם לעבריין. הדרך הטובה ביותר להעביר מסר שכזה הוא באמצעות הטלת קנסות כספיים משמעותיים ובמקרה זה, אילולא הסדר הטיעון בין הצדדים, הייתי מטיל על הנאשם קנס כספי שלא יפחת מגובה סכום הגניבה. לאחר התלבטות לא קלה, החלטתי בסופו של דבר לכבד את הסדר הטיעון, אף שלטעמי הוא נוטה לצד הקולא, אך לא במידה כזו שמצדיקה התערבות של בית המשפט. יחד עם זאת, מוצא אני לציין שלטעמי לא ראוי היה שהפרקליטות תגביל את שיקול דעתו של בית המשפט גם בנושא גובה הקנס הכספי, נושא שראוי להותירו, גם במקרים של הסדרי טיעון עם נאשמים, לשיקול דעתו של בית המשפט, בייחוד כאשר מדובר בעבירות שתכליתן הוא בצע כסף ונועדו להעשיר את העבריין על חשבון כיסו של הקורבן שלא פעם זה הציבור בכלל. 11. סופו של דבר, מצאתי כאמור לכבד את הסדר הטיעון ואני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל לתקופה של 22 חודשים. ב. קנס כספי בסך 35,000 ₪ או 9 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם עד יום 1.1.2012. ג. 15 חודשי מאסר אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על אחת העבירות בהן הורשע. זכות ערעור תוך 45 יום. גניבההשקעות