קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבה ע''י עובדת זרה פיליפינית: רקע. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום אשר תוקן בשלב מאוחר יותר להגשתו, לאחר שהצדדים הודיעו, בישיבת בית המשפט מיום 23.6.10 כי הוסכם ביניהם על תיקון כתב האישום וכי הנאשמת תודה ותורשע על פי עובדות כתב האישום בעבירות המיוחסות לה בו. הצדדים הודיעו כי מעבר להסכמה זו, אין ביניהם הסכמה באשר לעונש. התביעה הודיעה כי עמדתה לעונש היא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, משמע אין התביעה מסכימה לשקול ריצוי העונש בעבודות שירות. כמו כן, תעתור התביעה לעונש של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. הנאשמת אכן הודתה בכתב האישום המתוקן והורשעה, כמפורט בהכרעת הדין, בביצוע חמש עבירות שבשני אישומים. באישום הראשון: שתי עבירות של גניבה בידי עובד, באישום השני: נסיון לגניבה בידי עובד,שבע עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר, שבע עבירות של שימוש במסמך מזויף ושלוש עבירות של קבלת דבר במרמה. משום חשיבות העובדות שבכתב האישום המתוקן אשר בהן הודתה הנאשמת ראוי לציינן. על פי העובדות המפורטות באישום הראשון עולה שהנאשמת, עובדת זרה מהפיליפינים, עבדה במשך שנתיים כמטפלת אצל פליקס בן זקן, יליד 1910 והתגוררה בביתו לשם הטיפול בו. אף על פי שהובהר לנאשמת שאסור לה לעשות שימוש בטלפון לשיחות לחו''ל אלא לשיחות מקומיות בלבד, ביצעה הנאשמת שיחות טלפון מרובות לחו''ל בעלות של 52,600 ש''ח. המתלונן נאלץ לשלם סכום זה. בעקבות כך, הוסכם עם הנאשמת כי תחזיר סכום הגניבה בתשלומים וכי מותר לה לבצע שיחות טלפון לטלפונים נייחים בלבד. אף על פי כן, טילפנה הנאשמת פעמים רבות לטלפונים ניידים בעלות של כ- 5,000 ש''ח. מתוך סכום הגניבה של 57,600 ש''ח, החזירה הנאשמת סך של 29,692 ש''ח. ההפרש בין הסכומים הללו הוא סכום הכסף שלא החזירה הנאשמת מתוך הסכום הכולל שגנבה מהמתלונן. על פי האישום השני, עולה כי הנאשמת גנבה מהמתלונן אחד עשר שיקים המשוכים על בנק בו התנהל חשבונו. הנאשמת זייפה שיקים מתוך השיקים הגנובים שבאמצעותם ביצעה פעולות כספיות שונות כדקלמן: שיק אחד בסך 1,500 ש''ח מסרה לאחד שי לוגסי כתשלום עבור רכישת מחשב בסכום של 6,000 ש''ח, ותמורת השיק המזויף כאמור קיבלה ממנו המחשב. שיק זה לא הופקד בבנק אלא הנאשמת קיבלה השיק מידי שי לוגסי הנ''ל ומסרה לו סכום במזומן של 1,500 ש''ח. שיק שני בסך 2,500 ש''ח מסרה לאחד יואל פרטנר כתשלום אחד מבין מספר תשלומים, בעבור מחשב נישא שהיה ברצונה לקנות ממנו. שיק זה לא כובד על ידי הבנק לפי שהיה מזויף כאמור. שיק שלישי בסך 1,500 ש''ח מסרה לאחד אולג ברטוב כערבון בעבור הלוואה בסך 400 ש''ח שנטלה ממנו. כתב האישום אינו מפרט מה עלה בגורלו של שיק זה. שיק רביעי בסך 2,850 ש''ח מסרה לאחד בשם אברהם נווה כנגד הלוואה בסך 3,000 ש''ח שקיבלה ממנו. שיק זה לא כובד על ידי הבנק לפי שהיה מזויף. שיק חמישי בסך 2,000 ש''ח מסרה לאדם שזהותו אינה ידועה אלא ידוע הוא כי בסופו של דבר הופקד על ידי בית עסק בשם "כל בו זול" בחשבון הבנק של חברת ליימן - שייסל בע''מ. שיק זה לא כובד על ידי הבנק לפי שהיה מזויף. שיק שישי בסך 1,500 ש''ח הוציאה לאחר שרשמה שמה כפי שנרשם בכתב האישום "כמוטב" מן הסתם הכוונה היא כ"נפרעת". הנאשמת מסרה השיק לאדם אחר שזהותו אינה ידועה. שיק זה לא כובד על ידי הבנק לפי שהיה מזויף. טיעוני הצדדים לעונש. התביעה עתרה להשית על הנאשמת עונש מאסר ממושך ובהדגישה כי עמדת התביעה לעונש המאסר היא כזו, שלא יישקל ריצויו בעבודות שירות. הבסיס לעמדת התביעה להחמרה בעונש הוא המעילה באימון שניתן בנאשמת, אשר הגיעה לארץ מארץ זרה על מנת לטפל באדם קשיש כבן תשעים שמטבע הדברים והנסיבות נתן בנאשמת מלוא האימון. כמו כן, לא זו בלבד שגזלה את כספו הרי גנבה שיקים מחשבון הבנק שלו וזייפה אותם. באת כוח הנאשמת עתרה להקל בעונשה של הנאשמת. על פי טענת באת כוח הנאשמת, למעשה הנזק שנגרם בפועל הוא קטן הרבה יותר מזה אשר נחזה להיות. באשר לשיקים הרי לא נגרם נזק למתלונן הקשיש לפי שהשיקים לא כובדו על ידי הבנק בסופו של יום ולמעשה בגין השיקים המזויפים לא נגרם נזק. באשר לשיחות הטלפון, לפי הטענה חלק ניכר מהסכום הוחזר למתלונן: הנאשמת החזירה סך של 29,698 ש''ח, כמו כן, ביקשה כי ההפקדה הכספית שניתנה כערובה לשחרורה, בסך 10,000 ש''ח תועבר למר בן זקן. באשר ליתרה בסך של 18,000 ש''ח, הרי הסכום הוחזר בדרך קיזוז מתשלומים שהייתה הנאשמת זכאית להם בגין עבודתה אצל הקשיש. עוד טענה באת הנאשמת כי הנאשמת הפקידה בקופת בית המשפט סך של 5,600 ש''ח, שיהיה בו כדי לפצות הנפגעים השונים שבכתב האישום. גזר הדין אין ספק כי מעשיה של הנאשמת חמורים הם ביותר. חומרת מעשיה של הנאשמת הם בשני מרכיבים עיקריים: האחד סכום הכסף אותו למעשה גנבה הנאשמת מהקשיש אשר בו טיפלה, סכום גבוה ביותר באופן יחסי, המרכיב השני, והוא לטעמי עיקר החומרה, נעוץ בהפרת האימון. העבירה של גניבה על ידי עובד חמורה היא, באופן יחסי לעבירת הגניבה כמו גם לעבירות רכוש אחרות. הרציונל לחומרה הוא באימון אשר נותן המעביד בעובדו, אימון הנובע מעצם מערכת היחסים וממהותם. במקרה שלפנינו חומרה יתירה, של הפרת אימון יש בנסיבות המקרה. מדובר באדם קשיש כבן תשעים התלוי במידה רבה במטפלת בו - היא הנאשמת. אלמלא אימון שניתן בה בנסיבות אלה, הרי אז אין ממש ואין תוחלת למהות העבודה אצל הקשיש. אדם בגילו של המתלונן התלוי במטפל שלו נותן בו אימון מושלם. בטיפול האישי שיש בקשיש, תוך שהנאשמת מתגוררת יחד עמו ושוהה עמו כל שעות היממה, למעט בימי הפגרה שלה קיים מימד בולט של אימון, שהרי מטבע הדברים תלות זו, ויחסים קרובים אלה מגבירים מידת האימון הניתן בנאשמת. וכמידת האימון כך חומרת ההפרה והמעילה באימון. כל אחד מאיתנו שניזקק למטפל או מטפלת בהוריו הקשישים, אשר בערוב ימיהם זקוקים לטיפול צמוד ואיכותי, נוכחים ויודעים היטב במה מדובר. אלמלא האימון שניתן במטפל נשללת מהות הענין דהיינו הכרת התודה בהורה הקשיש הנזקק בערוב ימיו לעזרת ילדיו בדרך של טיפול איכותי, אוהב ומסור. הנאשמת הגדילה לעשות, כשמלבד גניבת כספו של המתלונן באמצעות שיחות הטלפון שביצעה, נטלה שיקים מהמתלונן זייפה אותם והפיצה אותם תוך שהיא מקבלת תמורה במרמה. גם אם בפועל לא נגרם למתלונן נזק בגין גניבת השיקים וזיופם, עדיין המעילה באימון זועקת לשמיים. אני סבור שהמטרה העיקרית של הענישה במקרה זה היא ההרתעה. הרתעת הנאשמת מלבצע מעשים נלוזים אלה בעתיד, והרתעת האחרים בכוח וכוונתי למאות או אלפי המטפלים בקשישים, עליהם סומכים הקשישים ובני משפחותיהם ונותנים בהם אימון. וידעו הכול כי הפרת האימון תוך פגיעה בקשישים היא מעשה חמור המחייב החמרה בענישה ותגובה הולמת של מערכת המשפט. כנסיבות להקלה בעונש, לקחתי בחשבון הודיית הנאשמת תוך חסכון זמן שיפוטי והבעת חרטה על המעשה שעשתה, כמו כן, יש להתחשב בכך שהנאשמת, עשתה כל שביכולתה להחזיר סכומי הכסף שנטלה. למתלונן מר בן זקן החזירה הנאשמת למעשה כל הסכום לפי שההפקדה הכספית שניתנה כערובה לשחרורה תעבור לידי מר בן זקן על חשבון סכום הנזק שטרם שולם לו. כמו כן, כפי הצהרת באת כוחה, והאסמכתא שהוצגה לכך, עולה כי הנאשמת הפקידה סך של 5,600 ש''ח בקופת בית המשפט, סכום שיספיק כדי לפצות הנפגעים שבכתב האישום. עולה מן המקובץ שלמעשה הנאשמת החזירה כספי הגזל. אני רואה בכך חשיבות רבה להקלה בדין. שקלתי השאלה האם לגזור על הנאשמת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות דהיינו למשך ששה חודשים. אני סבור שעונש זה קל הוא במידה בלתי סבירה ולא יהיה מידתי לחומרת המעשה, עונש זה בהיותו קל ביותר באופן יחסי, יש בו כדי לחטוא למטרת ותכלית הענישה. יש בו כדי להעביר מסר בלתי ראוי באשר ליחס בין חומרת המעשה לעונש, ומסר שלילי מבחינת ההרתעה. אשר על כן, לאחר שבחנתי דרך ענישה זו שללתי אותה. אלה העונשים שאני גוזר על הנאשמת: 18 חודשי מאסר בפועל. עונש המאסר ירוצה בקיזוז ימי מעצרה כדלקמן: מיום 11.11.09 ועד יום 23.11.09. 9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי שבמשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשמת ממאסר לא תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה. קנס בסך 1,000 ש''ח או חודש מאסר תמורתו. אני מורה להעביר למתלונן פליקס בן זקן הסך של 10,000 ש''ח שהפקידה הנאשמת כערובה לשחרורה, על חשבון הפיצוי למתלונן. מצאתי לקבל טענת הנאשמת כי יתרת החוב החזירה בעבודה ובויתור על זכויותיה בגין עבודתה אצל המתלונן. באשר לניזוקים האחרים, הרי שאני מחייב הנאשמת לשלם לאולג ברטוב סך של 400 ש''ח. אני מחייב הנאשמת לפצות את אברהם נווה בסכום של 700 ש''ח. אני מחייב את הנאשמת לשלם לשי לוגסי סך של 4,500 ש''ח. הסכום הכולל לשלושת הנפגעים הללו הוא 5,600 ש''ח. הואיל והנאשמת הפקידה סך של 5,600 ש''ח בקופת בית המשפט הרי שהסכום יעבור על חשבון הפיצויים כאמור לעיל. הפרקליטות תעביר פרטי הנפגעים כאמור למזכירות בית המשפט על מנת שתשלומי הפיצויים יבוצעו. התביעה תעביר למזכירות בית המשפט פרטי הניזוקים הללו, על מנת שהפיצויים ישולמו. באשר לשי לוגסי וליואל פרטנר הרי שמתוך כתב האישום לא ברור אם נגרם להם נזק. לפיכך איני מחייב הנאשמת לפצותם. הנאשמת תשלם סכום הקנס וסכום הפיצויים המפורטים לעיל, עד ליום שחרורה ממאסר. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. עובדים זריםגניבה