קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על גניבה של עורך דין מלקוח: העובדות וטיעוני הצדדים: הנאשם, עו"ד במקצועו, הורשע לאחר ניהול הוכחות, במסגרת שני אישומים נפרדים, בביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף ושימוש במסמך מזויף לפי סעיפים 393, 418 ו-420 לחוק העונשין. הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו באישום השלישי בכתב האישום. עניינו של האישום הראשון במעשים שביצע הנאשם בשנת 1999, עת ייצג את מרגלית נגר בתביעה כספית שהגישה נגד עיריית חולון. הנאשם קיבל מנגר סכום כולל של כ- 30,000 ₪ שהיה דרוש לצורכי אגרות וערובות לבית משפט, אך שלשל סכום זה לכיסו במקום לעשות בו את השימוש שלשמו הוא ניתן לו. אשר לאישום השני: בשנת 2001, הנאשם קיבל סכום של כ-5,000 מג'קלין חולי, חייבת בהליכי הוצל"פ, על מנת להעביר סכום זה לטובת הזוכה שהיה לקוחו. במקום לעשות כאמור, שלשל הנאשם את הכסף לכיסו ואף זייף ייפוי כוח של הזוכה על מנת שיוכל להמשיך ולבצע פעולות בתיק ההוצל"פ . ב"כ המאשימה עתרה בטיעוניה לעונש להתייחס בחומרה אל מעשי הנאשם המהווים לא רק שליחת יד בכספי הזולת, אלא גם הפרת האמון שניתן בו כעורך דין, תוך פגיעה בתדמית ציבור עורכי הדין. התובעת הדגישה את הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמה למתלוננים השונים, אנשים המצויים בצד החלש של החברה, אם זו מרגלית נגר, אישה קשת יום שאספה פרוטה לפרוטה בכדי לגייס את סכומי הכסף הדרושים לצורכי אגרה ואיבדה את כספה ואם זו ג'קלין חולי שעד היום נתבעת בהליכי הוצל"פ לתשלום אותו חוב ששילמה לנאשם. לדברי ב"כ המאשימה, אין מקום לזקוף לקולת עונשו של הנאשם את חלוף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות, שכן החקירה החלה רק בשנת 2005, עת נחשפה מרגלית נגר למעשי הנאשם. עוד ציינה את העובדה שהנאשם לא הביע חרטה ולא החזיר את כספי הגניבה לקורבנותיו לאורך כל השנים. יוזמתו לפיצוי נולדה רק לאחר הכרעת הדין. עוד ציינה התובעת, שהנאשם צבר לחובתו הרשעות בהליכים משמעתיים שהתנהלו נגדו בלשכת עורכי הדין שבגללן הוטל עליו בין השאר עונש של השעיה מלשכת עורכי הדין לתקופה לא מבוטלת (ראה ת/36 ו- ת/37). ב"כ המאשימה עתרה להשתת עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לטובת המתלוננים והציגה פסיקה לגבי מקרים שבהם הושתו על עורכי דין בנסיבות דומות עונשי מאסר לריצוי ממשי (ע"פ (חי') 1376/06 בעניין X וכן ע"פ (ת"א) 70870/06 בעניין ריטה דורון ). ב"כ הנאשם עתר מנגד שלא למצות את הדין עם הנאשם. לדבריו, יש לזקוף לקולת עונשו של הנאשם את עברו הפלילי הנקי, חלוף הזמן שעבר מאז המקרה, העובדה שהנאשם מושעה מזה שנים ומצבו הכלכלי קשה וכן את המאמץ הכלכלי הניכר שעשה לצורך השבת כספי הגזילה מאז הוכרע דינו. עוד ביקש הסנגור לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם זוכה מהעבירה שיוחסה לו באישום השלישי . ב"כ הנאשם עתר להטלת עונש מותנה בלבד ופיצוי כספי (שכבר הופקד בקופת בית המשפט), או לחלופין, להשתת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הסנגור צרף אסופה של פסקי דין שבהם לא הוטלו עונשי מאסר בפועל במקרים דומים ואף חמורים יותר. גזירת הדין: נדמה שלא יכול להיות ויכוח לגבי חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם. חומרה עקרונית נודעת לעבירה של גניבה בידי מורשה, שהרי מעבר לשליחת יד בכספי הזולת, גלומה בעבירה גם הפרת אמון כלפי הקורבן אשר סמך על הנאשם והפקיד אצלו את רכושו. חומרה מיוחדת מתקיימת, כאשר העבירה מבוצעת על ידי עורך דין, מי שיחסי אמון הם בבסיס מקצועו, כנאמר "טול ממקצוע עריכת הדין את יסוד האמון ואין לו על מה שיעמוד" (על"א 1/88 (הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נגד פלוני פ"ד מב(4) 477). מעבר לנזק הספציפי לקורבנות העבירה, יש במעשים דוגמת אלה שביצע הנאשם כדי לגרום לנזק תדמיתי לציבור עורכי הדין ולהביא לירידת אמון הציבור בהם. מכאן החובה המוטלת על בית המשפט להביע מסר עונשי ראוי ורציני שיבטא את הסלידה ממעשים אלה ויהווה הרתעה ראויה הן כלפי הנאשם והן כלפי עבריינים בפוטנציה. במקרה שלנו, לצד החומרה, יש לציין גם את העובדות הבאות: ראשית, אין עסקינן בהרשעה באירוע בודד, שאז אולי ניתן היה להתייחס אליו כאל מעידה חד פעמית. לא זו בלבד שהנאשם הורשע בשני מקרים נפרדים, אלא שגם במקרה השלישי שממנו זוכה מחמת הספק, התנהלותו כלפי לקוחותיו, כמשתקף בהכרעת הדין, הייתה בעייתית וראויה לכל ביקורת. הדברים מצטרפים גם להרשעותיו הקודמות של הנאשם בביצוע עבירות משמעת לא קלות. שנית, צודקת ב"כ המאשימה בדבריה שקורבנותיו של הנאשם היו מחלשי החברה. הנאשם לא היסס לפגוע במרגלית נגר, אישה קשת יום שעבורה סכום של 30,000 ₪ היה סכום עתק, סכום שהיא גייסה בדי עמל מתרומות ומהלוואות. שלישית, הנאשם לא הביע חרטה לאורך כל הדרך. גם במעמד הטיעונים לעונש הוא עדיין החזיק בדעה שהתנהלותו הייתה תקינה וניסה להטיל את האשמה על אחרים. הוא גם לא עשה כל ניסיון להשיב את כספי הגזילה לאורך כל השנים שמאז 1999. גיוס הכספים כיום כדי לפצות את המתלוננים הם מעשה ראוי, אך הוא מעט מדי ומאוחר מדי בנסיבות העניין. פסיקת בתי המשפט השונים רצופה דוגמאות שבהם הוטלו עונשים מכבידים בצורת מאסרים בפועל על עורכי דין שביצעו עבירות של גניבה בידי מורשה ומעלו באמון שניתן בהם, תוך אמירות חד משמעיות בדבר החובה להביע מסר עונשי מחמיר נגדם. ראוי להפנות בעניין זה לדברי בית המשפט המחוזי בע"פ 70609/05 מדינת ישראל נגד יאיר שור : "דעתנו היא כי העבירה מחייבת עונש מאסר של ממש שתרוצה מאחורי סורג ובריח. ענישה שאינה כוללת רכיב זה איננה יכולה להביא לכלל ביטוי את החומרה כפי שיפורט לעיל והיא תהווה מס שפתיים בלבד ומאומה לא מעבר לכך". כמו כן יש להפנות לע"פ (ת"א) 70870/06 בעניין ריטה כהן, שם הורשעה המערערת בעבירה של גניבה בידי מורשה בהתייחס למקרה שבו גנבה כספי לקוחתה בסך כולל של 16,500 ₪. לזכות המערערת באותו מקרה עמדו נסיבות אישיות מיוחדות, לרבות העובדה שנקלעה למשבר כלכלי. גם שם מדובר היה בחלוף זמן ניכר מאז ביצוע העבירה. בית המשפט השלום גזר עליה עונש של 9 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 10,000 ₪ וערעורה נדחה. עתירת ההגנה אפוא להסתפק בענישה מותנית או אפילו במאסר בדרך של עבודות שירות תהווה לטעמי התחשבות מופרזת עם הנאשם על חשבון האינטרס הציבורי והחובה להתחשב גם בקורבנות העבירה. הפסיקה שהוצגה על ידי ב"כ נאשם משקפת נסיבות שחומרתן פחותה מהמקרה שבפנינו, מקרים שבהם הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון ו/או מקרים שבהם התקיימו נסיבות שהצדיקו התחשבות מיוחדת עם הנאשם-ולא אפרט. לצורך גזירת הדין במקרה שלנו, אקח בחשבון במידה מסוימת את חלוף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות. אומנם נכון שמעשי הנאשם נחשפו רק בשנת 2005 (ולא במועד ביצוע העבירות) אך לא ניתן להתעלם מכך שכתב האישום הוגש בשנת 2009. כמו כן אתחשב בעובדה שהנאשם גייס בכל זאת את הסכום הנדרש לפיצוי, וכן לא אתעלם ממצבו הכלכלי הדחוק, על רקע תקופת ההשעיה הממושכת בה הוא נתון. סיכומו של דבר, במכלול השיקולים והאיזונים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים. מאסר על תנאי למשך 10 חודשים שלא יעבור את העבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מהיום. הנאשם יפצה את גב' מרגלית נגר בסך של 28,000 ₪ ואת גב' ג'קלין חילו בסך של 5,600 ₪. המזכירות תעביר את הסכומים הנ"ל לידי המתלוננות מתוך כספים שהופקדו על ידי הנאשם למטרה זו בקופת בית המשפט וזאת בהתאם לפרטים שימסרו על ידי הפרקליטות למזכירות בית המשפט תוך 7 ימים. קנס בסך 8,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו . הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים שהראשון שבהם ביום 1.8.11. אי עמידה באחד התשלומים תביא לפירעון מיידי של הקנס כולו. לקוחותעורך דיןגניבה