קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גרימת מוות ברשלנות תוך כדי ניסיון לעזור: אקדים שחרית לראשית ואומר כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום מחמת הספק. 1) נגד הנאשם הוגש כתב אישום (מתוקן) המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וסעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 2) עפ"י הנטען בכתב האישום הנאשם, המשרת במשטרת ישראל, נהג ברכב מזדה משטרתי, מספר רישוי 25-376-15, ביום 4.9.07, שעה 14:05 או בסמוך לכך, בכביש 40 מצפון לדרום. עם הנאשם נסעו ברכב שני שוטרים נוספים. יצוין כי רכב המשטרה נסע עם לוחית צהובה והיה ללא מערכת כריזה או פנס כחול. באותה עת נהג משה פריד ז"ל (להלן: "המנוח") מתנדב משא"ז, על אופנוע 750 סמ"ק שמספרו 6825901 (להלן: "האופנוע,) בכביש 40 לכוון דרום. המתנדב ניהל מרדף אחר טרקטורון שנהג בפראות בכביש ללא לוחית זיהוי. סמוך לצומת גבעת ברנר הורה המתנדב לנהג הטרקטורון לעצור בצד הדרך, נהג הטרקטורון הטעה את המתנדב לחשוב כי הוא מבצע פניה ימינה לכוון גבעת ברנר, מה שהביא את המתנדב להשלים את הפניה, לכאורה, בעקבות הטרקטורון. בשלב זה חמק נהג הטרקטורון מהמתנדב, חזר לכביש 40 והמשיך בנסיעה פרועה דרומה. סמוך לצומת גבעת ברנר, הבחין הנאשם במרדף, בעקבות הטעיית הטרקטורון את המתנדב החליטו הנאשם והשוטרים שנסעו עמו במזדה לסייע למתנדב במרדף וזאת למרות שלא היו ברשותם אמצעי זיהוי משטרתיים ואף על פי שלא היו בתפקיד. הנאשם והשוטרים חבשו כובעי זיהוי משטרתיים על ראשם. הנאשם נהג בנתיב שמאלי בעוד הטרקטורון נוסע במהירות בנתיב הימני לכוון דרום. בשלב מסוים השיג הנאשם את נהג הטרקטורון והשניים נסעו במקביל. השוטר שישב במושב הימני קדמי בניידת הזדהה כשוטר וסימן לנהג הטרקטורון לעצור. בסמוך לפני צומת תל נוף פנה נהג הטרקטורון בפתאומיות ימינה וברח לשדות. בתגובה סטה הנאשם מהנתיב השמאלי לימני ברשלנות וללא נקיטת אמצעי זהירות, ומבלי שווידא קודם לכן כי הנתיב הימני פנוי, תוך שהוא האט מהירות נסיעתו באופן משמעותי וכשהוא חוסם תוך כדי כך את הנתיב הימני. באותה עת התקרב המתנדב בקטנוע מאחור כשהוא נוסע בנתיב הימני וחסם על ידי המזדה ועקב כך פגע בצדה הימני קדמי של המזדה עם צדו הקדמי שמאלי של האופנוע. כתוצאה מהפגיעה הועפו הקטנוע והמתנדב ופגעו במעקה הבטיחות בשול הימני (להלן: "התאונה") כתוצאה מהתאונה נהרג המתנדב במקום. 3) הרשלנות המיוחסת לנאשם הינה כלהלן: א. ביצע ברשלנות סטייה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, שלא בבטחה, מבלי שנקט באמצעי הזהירות הדרושים. ב. לא שת לבו למתרחש בדרך בה נסע, ובפרט, עובר לביצוע הסטייה ובמהלכה, לא הבחין כלל במתנדב, אשר נסע באותה עת בנתיב הימני. ג. הנאשם ביצע את הסטייה, תוך שהוא בולם בפתאומיות, ומסכן את המשתמשים בדרך. 4) הנאשם הודה בנהיגה, בזמן ובמקום, כפר ברשלנות המיוחסת לו ובקשר הסיבתי שבין התאונה למותו של המנוח. 5) מטעם התביעה העידו העדים כלהלן: - הגב' אתי פריד, אשת המנוח (ע"ת 1) - הבוחן רום אלעזר (ע"ת 2) - הבוחן בוריס צ'חנובסקי (ע"ת 3) - ברק שרעבי (ע"ת 4) מטעם ההגנה העידו: הנאשם (ע"ה 1) אדוארד קרפילוב (ע"ה 2) מומחה לבחינת תאונות דרכים - אינג' דורון פת (ע"ה 3) 6) בדיון ביום 4.11.2008 הודיע ב"כ הנאשם כי הנאשם מודה בקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מותו של המנוח. 7) ע"ת 3, מר בוריס צ'חנובסקי, הינו בוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל והוא ערך את המסמכים הבאים: סקיצה (ת/7), סקיצה של הכביש (ת/8), דוח נזקים (ת/9), תרשים (ת/10), תמונות (ת/11), דוח בוחן (ת/12), דוח התאמת נזקים (ת/13), תרשים התאמת נזקים (ת/14). 8) אין מחלוקת, כי התאונה ארעה תוך כדי ניסיון לעצור את נסיעת הטרקטורון שנסע לפניהם בפראות וללא לוחית רישוי. המנוח, שהבחין בטרקטורון, דלק אחריו על מנת לעוצרו. באותה עת, נהג הנאשם ברכב עם לוחית רישוי אזרחית, ובמושב האחורי נסע עה/2. הנאשם שהינו איש משטרה, אשר בזמן התאונה לא היה בתפקיד, הבחין בטרקטורון החשוד, ובניסיונו של המנוח לעוצרו והחליט לסייע למנוח בעצירת הטרקטורון. הנאשם הבחין, כי הטרקטורון ביצע פעולת הטעיה למנוח ע"י פניה בצומת גבעת ברנר אך שינה כיוון באופן פתאומי והמשיך לנסוע לכיוון דרום. כתוצאה מכך, רוכב האופנוע פנה ימינה ואבד זמן והמרחק בינו לבין הטרקטורון גדל. התחמקותו של הטרקטורון ע"י ההטעיה דרבן את הנאשם לסייע בעצירת הטרקטורון. הטרקטורון המשיך בנסיעה לכיוון דרום ובמרחק מה מצומת גבעת ברנר נמצא שביל עפר שמסתעף מימין הכביש, הטרקטורון ירד לשביל זה ונסע בו. 9). עפ"י עדות הבוחן עת/ 3 מקום האימפקט ארע בנתיב הימני מול הקצה המרוחק של שביל העפר. בשלב זה של האימפקט היה רכבו של הנאשם בנתיב הימני לפי גרסת הנאשם לאחר שהוא נסע בנתיב השמאלי ועבר לנתיב הימני, ולפי גרסת עה/2 שהוא נסע בנתיב הימני כבר מקודם (ת/15 ש' 13 וש' 26) בין כך ובין כך ברור שהנאשם היה בנתיב הימני בעת קרות התאונה. לעומת זאת ביחס למנוח הודה הבוחן בחקירתו (עמ' 11 ש' 10): "אין לי ממצא אובייקטיבי, ממצא מהשטח מאיפה נסע רכב האופנוע לפני כן, אני יכול לומר בוודאות שבזמן התאונה הוא היה בנתיב ימין". 10). אין מחלוקת, כי התאונה נגרמה כתוצאה מכך שהאופנוע בו רכב המנוח התנגש בכנף הימנית של המאזדה בה נהג הנאשם. לפי עדות בוחן התנועה עת/ 3 זווית הפגיעה של האופנוע ברכב המאזדה היתה 10 מעלות, ולמסקנה זו הגיע על סמך תוצאות התאמת נזקים שערך (ת/13 ותמונות 29, 30 בת/11). קביעה זו מפריכה את גרסת התביעה בכתב האישום שהתאונה אירעה בעקבות סטייה פתאומית של רכבו של הנאשם לנתיב הימני. אילו היתה סטייתו של הנאשם פתאומית, היתה זווית הפגיעה גדולה בהרבה, (עת/3 (הבוחן)- פרוטוקול מיום 4/11/08 עמ' 16 ש' 27 עד עמ' 17 ש' 10), עה/3 (המומחה) פרוטוקול מיום 15/1/11 עמ' 25 ש' 25-26). 11). כאמור, מקום האימפקט היה בנקודה שבה חלפו הן רכבו של הנאשם והן האופנוע על פני שביל העפר ולא נכנסו אליו. אני מקבלת את עדות הנאשם, כי הוא החליט לא להיכנס לשביל העפר מאחר והרכב בו נהג אינו מתאים לנסיעה בשביל עפר ברדיפה אחרי טרקטורון. (פרוטוקול מיום 12/10/10 עמ' 7 ש' 6-5). איני יכולה להתעלם מהאפשרות, כי שיקול דומה עמד בפני המנוח שסבר, כי האופנוע שעליו רוכב אינו מתאים לנסיעה מהירה בשביל העפר לכן החליט להמשיך בנסיעה בכביש. אולם לשם כך, היה עליו לעשות תפנית שמאלה, וכך פגע במאזדה. נראה כי האופנוע ניסה לרדת לשביל העפר והתחרט לאור העובדה שבמקום האימפקט נמצאו רגבי עפר שנשרו מצמיגי האופנוע (ר' ת/10 אות ג'). בהקשר זה יש לציין, כי מהירות נסיעתו של המנוח היתה גבוהה. אמנם, עת/3 העיד, כי לדעתו מהירות המנוח היתה 69.3 קמ"ש, אולם בחקירתו הוא הסתייג מכך באומרו, שלא לקח בחשבון גורמים, שיש בהם כדי להשפיע על חישוב המהירות (ר' עמ' 8 ש' 12-16, ובחקירתו הנגדית עמ' 16 ש' 13 וכן ראה חקירתו הנגדית של מומחה ההגנה (עה/3) מיום 18/1/10 ש' 12-13). אכן, קביעה זו של מהירות 69.3 קמ"ש אינה מתיישבת עם עדותו של נהג האמבולנס עת/4, שהעיד שנסע במהירות של כ- 100 קמ"ש, ולפני התאונה האופנוע לא היה לפניו אך התאונה עצמה אירעה לנגד עיניו, דהיינו רוכב האופנוע נסע במהירות גבוהה מזו של נהג האמבולנס ועקף אותו מימין. 12). אם אמנם אירעה התאונה בדרך שתיארתי לעיל, הרי שהתאונה אירעה כתוצאה מפנייתו הפתאומית של המנוח שמאלה ופגיעתו ברכב הנאשם וכתוצאה מכך הועף למרחק, ונגרם מותו. אם אומנם זהו גורם התאונה, הרי שאין לתלות את הקולר בגרימתה בנאשם. 13). נסיבות התאונה לא הוכחו בפני באופן חד משמעי ומעבר לספק סביר. כאשר ישנן אפשרויות שונות, לגורם התאונה ואחת מהן עולה בקנה אחד עם חפותו של הנאשם, הרי שאין לומר, כי אשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר. 14). בנסיבות המקרה, אני קובעת, כי אין לי אלא לזכות הנאשם מחמת הספק ואני פוסקת כך. מקרי מוותגרימת מוות ברשלנות