קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית הסדר טיעון לעניין העונש: השאלה העומדת להכרעה היא האם יש לכבד הסדר טיעון לעניין העונש שבין הצדדים, בשלב זה אם לאו. היה ובית המשפט יקבע כי יש לדחות את הסדר הטיעון, יש לדון בשאלת העונש הראוי בנסיבות העניין. מונח בפניי הסדר טיעון שנערך בין הצדדים באשר לעונש הראוי שייגזר על הנאשם בתיק דנן. הצדדים מבקשים כי בית המשפט יאמץ את הסדר הטיעון לפיו הנאשם לא יורשע בדין ויושתו עליו התחייבות ופיצוי למתלוננת בסך של 3,000 ₪. המדובר בהסדר טיעון שני בתיק דנן, ולאחר השתלשלות ארוכה, שנפרשה על פני מספר שנים, ובמסגרתה הנאשם נדון, ובית המשפט הורה בהמשך על ביטול צו של"צ בעניינו. לאחר מכן ביקש הנאשם לחזור בו מהודייתו, ובית המשפט לא נעתר לבקשתו. לאחר שהוקראה החלטתו של בית המשפט אשר אינה מתירה לנאשם לחזור בו מהודייתו, ובשלב הטיעון לעונש המחודש, הציגו הצדדים את הסדר הטיעון הנ"ל, אשר עומד לדיון כעת. לאחר שקילה של הדברים מצאתי כי יש לדחות את הסדר הטיעון מכל הנימוקים שלהלן. העובדות וטענות הצדדים 1. ביום 24.8.2005 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירת אלימות חמורה כנגד אחותו. מכתב האישום שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי ביום 1.4.2005 תקף הנאשם את אחותו [להלן: "המתלוננת"] שלא כדין בכך שבעט בה בראשה, משך את שערותיה, הכה אותה באגרופיו בפניה והטיח את ראשה ברצפה. כתוצאה ממעשי הנאשם נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. 2. ביום 3.5.2007 הודיעו הצדדים לכב' השופטת יעל רז לוי, בפניה נדון התיק, כי גבשו ביניהם הסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, וכי יישלח לשירות המבחן למבוגרים לשם עריכת תסקיר בעניינו. המאשימה הודיעה כי תעמוד על הרשעתו של הנאשם בדין, אך לא תתנגד כי התסקיר יבחן גם את שאלת הרשעתו בדין של הנאשם. הסנגור הצהיר כי הסביר לנאשם את הסדר הטיעון ואת העובדה כי בית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון, וכן כי הקריא לו את כתב האישום המתוקן. הנאשם אישר דברי סנגורו והודה בכתב האישום המתוקן. מכתב האישום המתוקן נמחקו עובדות שונות שהיוו חלק מעבירת התקיפה בה הועמד הנאשם לדין מלכתחילה, ובסופו של יום על פי כתב האישום המתוקן נמצא הנאשם אשם בעבירה של תקיפה ולפיה, ביום 1.4.2005 תקף את המתלוננת בכך שבעט בה בראשה, הטיח את ראשה ברצפה וכתוצאה נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. 3. שירות המבחן המליץ בסופו של יום שלא להרשיע את הנאשם בדין ולהשית עליו צו של"צ. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, כי הנאשם בעל אישיות בוגרת ואחראית וכי האלימות איננה דרך חייו. כאן המקום לציין כי הדיון בעניינו של הנאשם נדחה מספר פעמים לשם הגשת תסקירים משלימים, וזאת לאור העובדה כי הנאשם לא התייצב בפני מתאמת השל"צ בשירות המבחן, עניין אשר העמיד בסימן שאלה את מסוגלותו לעמוד בביצועו של צו של"צ, ובהמלצת שירות המבחן נתנו לנאשם מספר הזדמנויות להתייצב בפני מתאמת השל"צ. בסופו של יום, כאמור, המליץ שירות המבחן על צו של"צ ללא הרשעה. 3. ביום 16.7.2008 טענו הצדדים לעונש בעניינו של הנאשם. בסופו של יום, ביום 2.9.2008, יצא מלפני בית המשפט [כב' השופטת רז לוי] פסק דין ללא הרשעה, וצו של"צ בהיקף של 300 שעות, זאת לאור אופי העבירות המיוחסות לנאשם וחומרתן. במסגרת פסק הדין ציין בית המשפט: "בענייננו לאחר ששקלתי את כל האמור בתסקיר שירות המבחן, את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות, כבן עשרים, את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי ואת העולה מתסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם לוקח אחריות על מעשיו, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה יש מקום שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהמנע מהרשעתו." בסיפא של פסק הדין הוסברו לנאשם מפורשות משמעות אי ביצוע צו השל"צ, וכן חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן. 4. ביום 7.7.2009 הוגשה בקשה על ידי שירות המבחן לדיון מחודש בעניינו של הנאשם. על פי הבקשה במהלך חודש מרץ 2009 מסר הנאשם לשירות המבחן כי הוא מתקשה לבצע את צו השל"צ, אך מתכוון לבצעו. ביום 6.7.2009 - מבדיקה מול מסגרת השל"צ עלה כי הנאשם אינו מתייצב כלל לביצוע העבודות. לאור מינויה של כב' השופטת רז לוי לבית המשפט המחוזי, הובאה בקשה זו בפניי. הדיון בבקשה התקיים בסופו של יום, לאחר שהנאשם לא התייצב לדיון קודם שנקבע, ביום 12.5.2010. ב"כ הנאשם ביקש ליתן לו הזדמנות נוספת, בעוד המאשימה הצטרפה לבקשת שירות המבחן ובקשה לגזור את דינו של הנאשם מחדש. ביום 27.6.2010 יצאה מלפניי החלטה מנומקת אשר מבטלת את פסק הדין שיצא מלפני כב' השופטת רז לוי. בא כח הנאשם לא התייצב לדיון זה מפאת נסיבותיו, ועל כן נדחה הטיעון לעונש בעניינו של הנאשם. 5. ביום 8.11.2010 התייצבו הצדדים לפני לשם הטיעון המחודש לעונש בעניינו של הנאשם. ב"כ הנאשם ביקש להעיד את אביו בטרם ישמעו הטיעונים לגופם. בעדותו טען אביו של הנאשם כי " . . . לא הייתה ממש אלימות". או אז העיר הנאשם בדיון: "אני דחפתי אותה, זה הדבר היחידי שעשיתי". לאור דברים אלה, ולשאלת בית המשפט, הסביר הסנגור כי הנאשם מודה כי דחף את המתלוננת אך איננו מודה כי הטיח את ראשה ברצפה ואינו מודה כי בעט בראשה. הנאשם אישר את הדברים, והסנגור ביקש, בסופו של יום, לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו. 5. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הודה במסגרת דיון שנערך ביום מענה מרוכז, היה לחוץ ולא הבין את משמעות ההודייה, כי לא ביקש לחזור בו מהודייתו קודם לכן, משום שמערכת היחסים עם המתלוננת עלתה על מסלול חיובי והוא ביקש שלא לזמנה לעדות, וכן כי הוא סבר כי ההליך יסתיים בסופו של יום בצו ללא הרשעה. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם היה מיוצג לאורך כל ההליך, כי נכח בדיונים בעניינו ולא ביקש לחזור בו מהודייה קודם לכן, וכי לא התקיימו החריגים המצדיקים חזרה מהודייה. ביום 13.1.2011 יצאה מלפניי החלטה מנומקת הדוחה את בקשת הנאשם, תוך הקביעה כי בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו, נשענת על החשש מתוצאות גזר הדין לאחר הטיעון לעונש, בשלב השני, ועל כן מבקש הוא לצמצם באחריותו ולהפחית מחומרת מעשיו כפי שהם באים לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן. בנסיבות אלה, ולאור הקביעה כי הנאשם הבין את משמעות הודייתו, דחה בית המשפט בקשתו של הנאשם לעניין זה. 6. באותו היום, ולאחר שהוקראה ההחלטה באולם בית המשפט במעמד הצדדים, הודיעה ב"כ המאשימה כי הצדדים גבשו הסדר טיעון לפיו בנסיבות העניין, לא יורשע הנאשם בדין, יחתום על התחייבות ויפצה את המתלוננת בסך של 3,000 ש"ח. ב"כ הנאשם אישר את ההסדר והנאשם הודיע כי הוא מבין שבית המשפט אינו כבול להסדר. ב"כ המאשימה הצדיקה את ההסדר במצבו הרפואי של הנאשם, אשר לטענתה מחמיר והוא זקוק לניתוח היום, וכן כי מדובר בעבירה משנת 2005, ובנאשם צעיר ללא עבר פלילי אשר זו לו הסתבכותו היחידה, כי מערכת היחסים בין הנאשם והמתלוננת היא מערכת יחסים טובה, ולדברי הנאשם הרשעה תמנע ממנו קבלה לעבודה. ב"כ הנאשם הציג מסמכים רפואיים, וחזר על הסבריו של הנאשם ביחס לאי ביצוע צו השל"צ, וטען כי מצבו הרפואי של הנאשם, אשר סובל מפריצת דיסק בגב מנע ממנו לבצע את עבודות השל"צ, וזהו שורש הרע בעניינו של הנאשם, כך לטענת בא כוחו. הסנגור הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם ואת עברו הנקי, וטען כי עניינו של הנאשם עומד במבחני הפסיקה ביחס לצו עונשי ללא הרשעה, וציין גם כי הרשעה בדין תקשה על הנאשם להשתלב במעגל העבודה בעתיד. יובהר כי הנאשם אינו עובד נכון להיום על רקע מצבו הרפואי כנטען, והסנגור אף הגדיל לטעון כי הנאשם חי על חסדי אחרים בנסיבות העניין. באיזון בין האינטרסים השונים, בנקודת הזמן הזו, לאור נסיבותיו של הנאשם, ולאור הפיצוי שמוצע במסגרת ההסדר למתלוננת, טען הסנגור כי ההסדר ראוי. היקף הביקורת השיפוטית על הסדרי טיעון 7. התפתחות הפסיקה הישראלית הביאה להכרה במוסד הסדר הטיעון כמוסד חיוני לאכיפת החוק [ר' ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נז(1), 577, 605 (להלן: "הלכת פלוני")]. על רקע ההכרה הפסיקתית במוסד זה, באה הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) הסדר טיעון), התש"ע - 2010 [הצעות חוק הממשלה - 536, ס"ח התשמ"ב, עמ' 43, עמ' 308, ח' באב התש"ע, 19.7.2010], אשר מבקשת לעגן בחוק את הכללים שנקבעו בהלכת פלוני ביחס למוסד הסדרי הטיעון וביחס להיקף הביקורת השיפוטית על הסדרי טיעון. 8. הלכת פלוני קבעה את המבחן הראוי לביקורת השיפוטית על הסדר טיעון ואת אמות המידה הראויות לעניין זה, תוך שנקבע הכלל לפיו חייב בית המשפט עצמו תמיד לשקול את השיקולים הראויים לעונש, וכדבריה של כב' השופטת בייניש בהלכת פלוני: ". . . ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. " [ר' הלכת פלוני, שם, בעמ' 608, ר' גם ת"פ (י-ם) 2188/02 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"מ תשס"ד (3), 49, 53 (להלן: "עניין מזרחי")]. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט חשין בעניין לוי: "הסמכות להשית עונשים על מי שהורשעו בדינם ניתנה לבתי המשפט, להם ולא לאחר זולתם. ועם הסמכות באה האחריות . . . בתי המשפט לא יורשו להסב פניהם לצדדים לנסות ולמצוא גוף אחר זולתם שישא באחריות לעונשים שהם מטילים; האחריות לעונשים בתי המשפט לא יוכלו לחלוק אותה עם אחרים, לרבות לא עם התביעה הכללית שתבקש להטיל עונשים אלה או אחרים, בין בכלל, בין במקרה פלוני או אלמוני" [ר' ע"פ 1289/93 לוי נ' מדינת ישראל, פד"י מח (5), 158, 172] 9. המבחן שנקבע בהלכת פלוני הוא מבחן האיזון הראוי לפיו: ". . . יידחה הסדר טיעון אם אינו מבטא את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, ובהם העונש הראוי, פגם משמעותי או טעות בשיקולי התביעה, מחד גיסא, וציפיות הנאשם, שינוי מצבו לרעה והאינטרס הציבורי בקיום הסדר הטיעון שלו יש לתת משקל כבד, מאידך גיסא." [ ר' ע"פ 7132/02 פרץ נ' מדינת ישראל, פד"י נח (3), 481, 484 (להלן: "עניין פרץ"); ר' גם הלכת פלוני, שם, בעמ' 608-609]. על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים והאינטרסים השונים שלעניין הענישה בתיק הספציפי העומד לדין, ולשאול עצמו האם הסדר הטיעון מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. ברור, כי יש לבחון את טובת ההנאה שניתנה לנאשם במסגרת הסדר הטיעון אל מול ויתורו על קיום הליך מלא, ויש לבחון בעניין זה, בכלים שנתונים בידי בית המשפט, גם את האינטרס שבאי קיומו של הליך פלילי מלא, תוך התחשבות בקורבן העבירה, בעמדתו לעניין העונש, ולעניין העדתו בבית המשפט, וכן תוך ההתחשבות בחסכון בזמן שיפוטי, אשר מתפנה לעיסוק בתיקים אחרים ולאכיפה נוספת [ר' הלכת פלוני, שם בעמ' 608-609]. 10. יש לציין בשלב זה, כי אינטרס ההסתמכות של הנאשם במובן של ויתור על ניהול הליך פלילי מלא, על מנת לחסות בצילו של הסדר הטיעון, איננו עומד לבחינה בתיק דנן. הצדדים טענו לעונש בפניי, לאחר שבוטל צו של"צ בעניינו של הנאשם, ולאחר שבקשתו לחזור מהודייה נדחתה. ההסדר הוצג בפניי, לאחר ששאלת אשמתו של הנאשם הוכרעה בהחלטתי. גם כשהודה הנאשם בפני כב' השופטת רז לוי ובטרם נגזר דינו בפעם הראשונה, לא קמה אצלו הסתמכות לעניין הענישה, שכן המאשימה הצהירה כי תעמוד על הרשעה, בעוד שסנגורו ביקש שלא להרשיעו בדין. בית המשפט הוא שהכריע בעניין, והצדדים לא הסכימו ביניהם על אף רכיב מרכיבי הענישה במסגרת הסדר הטיעון הראשון, אשר הוצג בזמנו עם הודייתו של הנאשם. בחינתו של הסדר הטיעון דנן 11. ההסדר שמונח בפניי אין לו הסבר מניח את הדעת, אשר מתיישב עם האינטרס הציבורי נכון לעת הזו, ביחס לעניינו של הנאשם דנן. אבהיר, כי בנסיבותיו האישיות של הנאשם, לאור הודייתו והחיסכון, בסופו של יום, בעדותה של המתלוננת [זאת על אף בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודייתו כאמור], סבורני כי הסדר הטיעון בין הצדדים חורג מן הסביר לקולא אך ברכיב ההרשעה שבו. אמנם, צו עונשי של התחייבות ופיצוי בלבד, מקל עם הנאשם מאוד גם לאור נסיבותיו - אך לא הייתי מתערבת בו לו היתה בצידו הרשעה בדין. ההסכמה שלא להרשיע את הנאשם, לאור השתלשלות העניינים בתיק זה, לאור התנהלותו עד כה, ולאור חומרת העבירה המיוחסת לו, היא שאיננה סבירה. 12. נימוקי הצדדים להסדר הם מצבו הרפואי של הנאשם, עברו הנקי וגילו הצעיר, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, העובדה כי מערכת היחסים עם המתלוננת היא חיובית וכן העובדה כי הרשעה בדין, עשויה לפגוע בסיכויי הנאשם להתקבל לעבודה בעתיד. נימוקי הצדדים מתעלמים לחלוטין מהשתלשלות האירועים בתיק, ומהתנהלותו של הנאשם, אשר חרף כל ההזדמנויות שנתנו לו - לא עמד בצו השל"צ. עוד יודגש, כי עמדה עונשית שכזו מצידה של המאשימה, ראוי היה שתבוא בפני בית המשפט לכל הפחות בשלב הבקשה לביטולו של צו השל"צ, ותחת נימוקים ראויים, אם לא כבר בשלב הטיעון לעונש שנערך בפני כב' השופטת רז לוי בגלגול הראשון של ענישתו של הנאשם. יחד עם זאת, בהתנהלות זו , אין כדי לפסול את ההסדר. הטעם צריך להימצא בגוף השיקולים שנערכו עצמם. בחינה של נימוקי ההסדר מעלה כי כל הנימוקים שהועלו, אינם חדשים, ואין בהם שינוי נסיבות ביחס לנאשם על פני הזמן שחלף. כל הנימוקים הללו עמדו בפני כב' השופטת רז לוי בעת שגזרה את דינו של הנאשם בפעם הראשונה, והיו יפים לשעתו, ואף הצדיקו, כך על פי פסק הדין שיצא מלפני בית המשפט, את אי הרשעתו של הנאשם בדין. היום מונחת בפני בית המשפט השאלה, האם לאור התנהלותו של הנאשם, וההחלטות שיצאו מלפני בית המשפט בעניינו, האחת המבטלת את צו השל"צ והאחרת אשר דוחה בקשתו לחזור מהודייה, יש מקום, ליתן לנימוקים הנ"ל בגזירת הדין, את אותו משקל שהיה להם, בעת שנגזר על הנאשם דינו בפעם הראשונה לצו ללא הרשעה. 13. בהחלטתי מיום 27.6.2010 בבקשת שירות המבחן לבטל את צו השל"צ בעניינו של הנאשם קבעתי כדלקמן: "ביחס לצוים עונשיים אחרים, צו של"צ אינו מכביד יתר על המידה, שכן המסר החברתי העולה ממנו הוא, כי החברה מוכנה להסתפק בביצוע שעות התנדבות תחת ענישה של ממש [דוגמת צו מאסר למשל], בדרך כלל בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד לדין. בעיקר נכון הדבר שעה שצו השל"צ נלווה לפסק דין ללא הרשעה, אז יוצא המסר הציבורי כי החברה מוכנה שלא להשית סטיגמה פלילית על הנאשם הנידון, בין היתר, תמורת עבודות בקהילה בדמות צו השל"צ. לא יעלה על הדעת כי נאשמים ינצלו את ההזדמנות שניתנת להם, ייהנו מן העובדה כי לא הושתה עליהם הסטיגמה הפלילית מחד, ולא יבצעו את הצו העונשי מאידך. . . . המסר הציבורי היוצא מפסקי דין ללא הרשעה, ו/או מגזרי דין המעדיפים את אינטרס השיקום על פני אינטרסים אחרים שבענישה, צריך להיות של הזדמנות חד פעמית, שעל נאשם להשכיל ולנצל, ולא מסר הפוך, כאילו פסק הדין הפלילי הוא פלסתר שאין אחרי מילותיו דבר. . . . העבירה אותה ביצע הנאשם מכוערת וקשה. מכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם בעט בראשה של אחותו והטיח את ראשה ברצפה עד כי נזקקה לטיפול רפואי. נראה כי הנאשם אינו מפנים את המסר החברתי, כי די במעשה מכוער אחד כזה כדי להשית עליו את הסטיגמה הפלילית, וכי זהו הכלל החברתי הרווח. פסק הדין שיצא מלפני בית המשפט בעניינו הוא החריג לכלל והוא מתחשב במכלול הנסיבות ." די באמור לעיל, על מנת להסביר מדוע ההסדר בין הצדדים חוטא לאינטרס הציבורי. 14. נאשם אשר לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו על ידי שירות המבחן ועל ידי בית המשפט, בצו עונשי ללא הרשעה, לא יוכל עוד לבקש מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות ולא להרשיעו בדין, לאחר ביטולו של צו זה. בוודאי נכונים הדברים שבעתיים, שעה שלאחר שבוטל צו השל"צ בעניינו של הנאשם, מבקש זה לחזור בו מהודייתו, באופן שמבטא אי נטילת אחריות על העבירות אותן ביצע ובהן הורשע על פי הודייתו. פסק דין ללא הרשעה מניח קיומו של אינטרס שיקום משמעותי ובעל משקל גבוה. אינטרס שיקומי שכזה מחייב לקיחת אחריות מצידו של נאשם על העבירה אותה ביצע, אחרת לא יוכל לטעון ברצינות כי לא ישוב על ביצוע מעשים פליליים. גם מן הטעם הזה יש מקום להרשיע את הנאשם בדין בעת הזו. כמובן שהאמור לעיל, אינו נכון שעה שקיימות נסיבות אמיתיות ואובייקטיביות המצדיקות אי קיומו של צו עונשי ללא הרשעה כזה או אחר, נסיבות שקבעתי כי אינן מתקיימות בעניינו של הנאשם בהחלטתי מיום 27.6.2010; או כשמתקיימות נסיבות חדשות המצדיקות בחינה מחודשת של הדברים, נסיבות שלא מצאתי כי מתקיימות לאור נימוקי הצדדים את הסדר הטיעון שהוצג. 15. הדברים מקבלים משנה תוקף משלא הצליח הנאשם להצביע על פגיעה משמעותית באינטרס השיקום שלו, נכון לעת הזו, אלא על פגיעה פוטנציאלית בעלמא, שכן אינו עובד כיום, או מתעתד לעסוק במקצוע ספציפי באופן שהרשעה תפגע בו. בהלכת כתב, קבעה כב' השופטת דורנר כדלקמן: "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" [ר' ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פד"י נב(3), 337, 342] לא רק שהנאשם לא הצליח להצביע על פגיעה חמורה בשיקומו, בנסיבות העניין, לאור חומרת העבירות, ולאור התנהלותו של הנאשם כמתואר לעיל והחלטותיי הקודמות בעניינו, אני קובעת כי לא ניתן לוותר על הרשעתו בדין מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים - הגמול וההרתעה האישית והכללית. 16. שיקולי המאשימה אם כן, אינם נהירים לבית המשפט, ועל אף כי ברור ששיקול הדעת שהופעל אינו פסול במהותו, ונשען על תום לב וכפיים נקיות: "על בית המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה, גם כאשר התביעה פעלה בתום לב . . . המסקנה היא כי שיקול המפר במידה משמעותית את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטים באופן שנוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין אינטרס הציבור, יהיה בו כדי לפסול את הסדר הטיעון בשל טעותה של התביעה וזאת גם אם מניעיה כשרים הם". [ר' הלכת פלוני, שם בעמ' 610-611]. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל ולהלן, אני קובעת כי הענישה הראויה בנסיבות העניין, לעת הזו, ובהתייחס לנאשם, הינה צו עונשי בעל הרשעה, ולאור זאת, הסדר הטיעון בין הצדדים אינו ראוי. איזון האינטרסים בענישתו של הנאשם 17. לאחר דחיית הסדר הטיעון על בית המשפט לפנות לשקילת הענישה הראויה בנסיבות העניין. על בית המשפט הפונה לגזור את הדין לאחר דחיית הסדר טיעון לעשות כן בשים לב לנסיבות העניין, ותוך מתן משקל משמעותי להסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת האיזון החדש, וזאת גם בשים לב לאינטרס ההסתמכות של הנאשם, אשר הודה במסגרת הסדר הטיעון [ר' הלכת פלוני, שם, בעמ' 612-613; ובעמ' 620-621; עניין פרץ הנ"ל, שם, בעמ' 484; כמו כן ר' ע"פ 4886/02 גלישקו נ' מדינת ישראל, פד"י נז(1), 875, 880] כאמור, בענייננו, הנאשם הודה ונמצא אשם בטרם הגיעו הצדדים להסכמה העונשית העומדת לדיון. הסדר הטיעון הוא אף מאוחר לבקשתו של הנאשם לשוב מן ההודייה, בקשה אותה דחה בית המשפט כאמור. יחד עם זאת, שעה שמוצג הסדר טיעון לבית המשפט, ועל אף האזהרה לפיה בית המשפט איננו מחוייב בהסדר הטיעון, נוצרת ציפייה סבירה אצל נאשם, כי בית המשפט ישקול בכובד ראש כיבוד ההסדר. סבורני כי גם אינטרס זה הוא בעל משקל משמעותי בגזירת הדין, שעה שבית המשפט דוחה הסדר טיעון. 18. המדובר בעבירת תקיפה של אח כנגד אחותו. האחים קרובים בגילם, ולמעשה מהנתונים שעולים מתסקיר שירות המבחן הם, כי המתלוננת מבוגרת בשנה מהנאשם והיא הבכורה בבית. לחובתו של הנאשם יש לשקול את העובדה כי העבירה היא חמורה ומכוערת. הנאשם תקף את המתלוננת - אחותו באופן שבעט בראשה, הטיח ראשה ברצפה וכתוצאה נזקקה היא לטיפול רפואי. ברור, כי חומרת העבירה, בעיקר לאור הקרבה המשפחתית שבין הנאשם והמתלוננת, מחייבת ענישה מוחשית, מרתיעה וממשית. לחובתו של הנאשם כאמור, יש לשקול גם את העובדה כי לא השכיל לנצל את ההזדמנות שנתנה לו על ידי בית המשפט, שעה שנגזר עליו צו של"צ ללא הרשעה, ולא ביצע את צו השל"צ, על אף הזדמנויות שנתנו לו לעשות כן. כאמור ולאור האמור לעיל, ברור כי שיקול הגמול מחייב ענישה משמעותית ובוודאי הרשעה בדין. שיקולי הענישה של הרתעה אישית וכללית מחייבים הרשעה בדין אף הם. לאור התנהלותו של הנאשם לא שוכנעתי כי ההליך עצמו השיג את המטרה של הרתעה אישית. הרתעה כללית לא תושג אף היא אם יכבד בית המשפט הסדר טיעון לפיו ייגזר על הנאשם צו ללא הרשעה, לאחר התנהלותו, המתוארת לעיל. לקולא יש לשקול בעניינו של הנאשם את עברו הנקי ואת גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו. את עמדתה של המתלוננת, כפי שהיא מוצאת ביטוי במכתב שהגישה בספטמבר 2008 [נ/1] לפיו היא מבקשת את בית המשפט שלא להרשיעו, ואת העובדה כי מערכת היחסים עם המתלוננת עלתה על פסים חיוביים. עוד יש לשקול לקולא את העובדה כי בסופו של יום לא נאלצה המתלוננת להעיד כנגד אחיה בבית המשפט ולעמוד לחקירה נגדית, את עברו של הנאשם כלוחם מצטיין בחטיבת גבעתי, ואת תסקירי שירות המבחן המצביעים על צעיר נורמטיבי. בעיקר יש לשקול לקולא בעניינו של הנאשם את מצבו הרפואי, אשר נכון להיום מונע ממנו יציאה לעבודה, ואת הסדר הטיעון שהוצג בפניי ועל פיו אין להרשיעו בדין. אשר על כן, לאור כלל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, ולאור הסדר הטיעון שהוצג, אני קובעת כדלקמן: א. אני מרשיעה את הנאשם בדין. ב. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מכל עבירת אלימות על סך של 5,000 ש"ח וזאת למשך שנתיים מהיום.לא תיחתם ההתחייבות ייאסר הנאשם לשבוע ימים. ג. הנאשם יפצה את המתלוננת בסכום של 3,000 ש"ח, אשר ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.3.2011. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים מהיום. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)