קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת אקדחים שלא כדין: כתב האישום ודברי מבוא: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין - עבירה על סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 9.9.08, בתוך פח צבע במכולה שבמסגרייה ברחוב שכטרמן 6 באזור התעשייה בנתניה (להלן: "המסגרייה"), החזיק הנאשם, שלא כדין, את כלי הנשק הבאים: אקדח חצי אוטומטי Smith & Wesson קליבר 9 ס"מ שמספרו TE2358 MOD5904 יחד עם מחסנית תואמת ובה 14 כדורים, אקדח חצי אוטומטי מסוג Karen קליבר 9 מ"מ שמספרו L94533 יחד עם מחסנית תואמת ריקה ואקדח חצי אוטומאטי מסוג Sig Sauer קליבר 45 auto יחד עם מחסנית תואמת ובה 5 כדורים. עוד נטען, כי במהלך חודש דצמבר 2009, החזיק הנאשם במסגרייה אקדח - עט, וירה באמצעותו כדור אחד באוויר. הנאשם לא חלק על עצם תפיסת האקדחים במסגרייה, אך טען כי אין לו כל קשר אליהם. לדבריו, המסגרייה נוהלה על ידי אחיו, אהרון עזרא ז"ל (להלן: "אחיו" או "האח"), אשר מצא את מותו בתאונת דרכים באמצע חודש יולי 2008, כחודשיים לפני החיפוש. לאחר מותו של האח, לרבות במועד החיפוש, עמדה המסגרייה שוממת, וכלי הנשק שנתפסו בה לא היו שייכים לנאשם או נתונים לשליטתו. כמו כן הכחיש את הטענה הנוגעת להחזקת אקדח העט. בטרם אתייחס לחומר הראיות שהוצג בפני, אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים שהובילה להגשת כתב האישום בפרשה זו. כמפורט בדוח הפעולה ת/7, נערך ביום 9.9.08 חיפוש על פי צו בית המשפט בבית הנאשם ואביו ובמסגרייה המשפחתית. במהלך החיפוש במסגרייה נתפסו שלושת האקדחים המוזכרים בכתב האישום בתוך פח צבע סגור, שהיה מונח בחלקו הפנימי של קונטיינר גדול הממוקם בתוך המסגרייה. בעקבות התפיסה נחקר הנאשם בחשד להחזקת האקדחים וטען כי אין לו שום קשר למסגרייה וכי האקדחים שייכים לאחיו המנוח (ראו ת/8 ש' 14-18). על רקע זה לא הוגש באותו שלב כתב אישום כלשהו בנוגע להחזקת הנשק. בחלוף למעלה משנה, במהלך ינואר 2010, נעצר אדם בשם לירז שמחי (להלן: "שמחי"), בחשד שהיה מעורב בעבירת הצתה של בית עסק בנתניה. במהלך תקופת מעצרו גובש עמו הסכם "עד מדינה", במסגרתו התחייב למסור את כל הידוע לו על מעשי עבירה שונים שאירעו באזור נתניה, להפליל המעורבים ולהעיד על כך בבית המשפט. במסגרת אותו הסכם מסר שמחי עדות המפלילה את הנאשם בהחזקת האקדחים. כמו כן סיפר על האירוע הנוסף בו החזיק הנאשם אקדח-עט ואף ירה באמצעותו כדור אחד. רק בעקבות עדויות חדשות אלה שמסר שמחי, גובש כתב האישום נגד הנאשם והוגש במהלך חודש פברואר 2010. מטבע הדברים התמקד עיקר הדיון שהתנהל בפני במידת האמון שניתן לייחס לדבריו של שמחי, במעמדו המשפטי של עד זה ובמשמעות הראייתית שיש לתת לעדותו בנוגע לשיחות השונות שניהל עם הנאשם. אלא שהתמקדות זו עשויה הייתה לעורר תחושה לפיה נשען כתב האישום כולו על דברי שמחי, והרי לא כך הם פני הדברים. לפיכך, בטרם אדון בהרחבה בנושאים הקשורים לעדותו של שמחי, אקדיש מספר מילים למרכיב ראייתי משמעותי נוסף נגד הנאשם, הנובע מעצם תפיסת האקדחים במסגרייה. משמעות מיקום תפיסת האקדחים: כאמור, נתפסו האקדחים בפח צבע בתוך הקונטיינר שבתוך המסגרייה שבאזור התעשייה בנתניה. אין חולק על כך שבמועד החיפוש לא הייתה המסגרייה פעילה מזה כחודשיים, וזאת בעקבות מותו הפתאומי של האח, אשר החזיק במסגרייה וניהל אותה עד אמצע חודש יולי 2008. יחד עם זאת, מחומר הראיות עולה בבירור כי לא מדובר במבנה נטוש אשר הגישה אליו הייתה פתוחה לציבור, אלא במקום שיכולת השליטה בו הייתה נתונה בידיהם של מספר מצומצם ביותר של אנשים, וביניהם הנאשם. אין חולק על כך שהמסגרייה עצמה הייתה סגורה ונעולה במנעול, וכך גם הקונטיינר שבתוכו נתפסו האקדחים, שהיה נעול אף הוא במנעול נפרד ונוסף. סט המפתחות היחיד, שבו נמצאו מפתחות המסגרייה והקונטיינר, הוחזק דרך קבע במגירת חדר השינה של אביו של הנאשם, בבית המשפחה בו התגורר גם הנאשם. יתרה מכך, שטח המסגרייה היה מוגן מפני פולשים זרים באמצעות כלב שמירה מסוכן, שהיה משוחרר כל העת בתוך שטח המסגרייה. אביו של הנאשם נהג להגיע באופן קבוע למסגרייה על מנת להאכילו, ולאחר מכן היה מחזיר את המפתחות למקומם הקבוע במגירת חדרו (ראו עדות האב בעמ' 85 ש' 30, עמ' 86 ש' 17-18, עמ' 87 ש' 17-18). מתמליל חקירתו המוקלטת של הנאשם ת/6א' עמ' 6 ש' 23-33, עולה כי אף הוא עצמו האכיל את הכלב בעקבות פטירת אחיו וכי מדובר בכלב מסוג רוטווילר, שלא ניתן להחזיקו בסביבה ביתית. הנה כי כן, יכולת הגישה למקום בו מאוכסנים הנשקים, וכתוצאה מכך אף יכולת השליטה הפיזית באקדחים, הייתה מוגבלת למספר מצומצם ביותר של אנשים, שהמפתחות היו בהישג ידם ואשר היו מוכרים לכלב השמירה ובעלי מרות עליו. בראש קבוצה מצומצמת זו עמדו הנאשם ואביו, אם כי בהעדר מידע וודאי לגבי מועד אכסנת האקדחים במקום, יש להוסיף לרשימה גם את אחיו המנוח של הנאשם. בהתחשב בכך שהאח הוא שהחזיק במסגרייה וניהל אותה עד למותו, ונוכח טענת הנאשם כי האקדחים שייכים היו לאחיו, מובן מדוע לא מצאה התביעה בסיס איתן להגשת כתב אישום נגד הנאשם, מייד לאחר תפיסת האקדחים ועל יסוד התפיסה בלבד. אלא שבעובדה זו אין כדי לאיין את המשמעות הראייתית המפלילה של תפיסת האקדחים כלפי הנאשם. ראוי להזכיר בהקשר זה את הוראת סעיף 144 (ד) לחוק העונשין המורה כי: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר." הסעיף קובע "חזקה שבחוק", לפיה המחזיק ב"מקום" שנמצא בו נשק - רואים אותו כמחזיק בנשק, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, ונטל הוכחת היפוכו של דבר - על הנאשם. היות שמדובר ב"חזקה שבחוק", אין הנאשם יוצא ידי חובת סתירת החזקה על ידי הקמת ספק סביר, אלא חייב הוא בהוכחת היפוכה במידה של עמידה במאזן ההסתברויות [ראו לעניין זה י' קדמי, על הדין בפלילים (תשנ"ה), כרך רביעי, עמ' 1966 ואילך; ע"פ 4941/90 מ"י נ' אלוש, פ"ד מו (4) 181, 184, ע"פ 4495/03 עזרא וואהב נ' מדינת ישראל (12.1.04)] עוד נקבע בפסיקה כי עובדת קיומם של מחזיקים נוספים אינה גורעת מחובת הנאשם, כאחד המחזיקים, לשכנע כי לא החזיק בנשק, על מנת לעמוד בנטל שלילת החזקה, וכן כי בית-המשפט רשאי להסיק מתוך כלל הנסיבות כי כלי הנשק הוסתרו במקום על- ידי אחד מאלה שהייתה להם גישה למקום. הדרך להתגבר על הקושי העלול להיווצר אגב החלת החזקה על מקום הנתון לחזקתם המשותפת של מספר אנשים אינה בהסתלקות מן החזקה, אלא בקביעת מידת ההוכחה הנדרשת לסתירתה (ראו עניין אלוש הנ"ל וכן ע"פ 30/79 יגאל קצור נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3), 223 ; ע"פ 15/78 משה ביבס נ' מ"י, פ"ד לב (3) 64). לכאורה, ניתן היה להחיל על הנאשם שבפני את החזקה הקבועה בסעיף 144 (ד) הנ"ל ובכך להעביר אליו את נטל השכנוע, במאזן ההסתברויות, כי לא החזיק באקדחים. אלא שסוגיה זו לא נדונה בהרחבה בפני ואף ב"כ התביעה לא ביקשו לעשות שימוש בחזקה הנ"ל בסיכומיהם. לפיכך אמנע אף אני מקביעה נחרצת ומיישום ישיר של החזקה בהליך הנוכחי. יחד עם זאת, לא יכול להיות ספק כי עצם תפיסת האקדחים במסגרייה בנסיבות שתוארו לעיל, מקימה ראייה כבדת משקל לחובת הנאשם, וזאת גם אם לא היה בה די, כשלעצמה, על מנת לבסס אחריותו מעל לכל ספק סביר. על רקע זה אבחן כעת את השפעת עדותו של שמחי על המצב הראייתי הכולל. עדות לירז שמחי: א. דברי רקע, המעצר והסכם עד המדינה: בתחילת עדותו בפני מסר שמחי תיאור כללי של תולדות חייו ושל האירועים שהביאו אותו למתן העדות בתיק שלפני. המדובר בבחור צעיר כבן 26, אשר גדל בחדרה ובגיל 20 לערך עבר להתגורר בנתניה. הוא התפרנס מעבודות שיפוצים מזדמנות ובמהלך השנים התרועע עם גורמים שונים בעולם התחתון המקומי. במהלך חודש ינואר 2010 נעצר בחשד לביצוע הצתה של בית עסק. בעת שהוחזק במעצר הציע לו אחד מנציגי המשטרה להפוך "עד מדינה", ולאחר שנתן דעתו לכך הסכים להצעה, לאחר שגיבש החלטה לפיה מאס באורח חייו הקודם. מהסכם עד המדינה ת/1 עולה כי ביום 2.2.10 חתם שמחי על ההסכם, בו התחייב לסייע למשטרה בחקירת פרשות רצח, ניסיונות רצח, הצתה ואמל"ח, המפורטות בנספח א' להסכם, למסור הודעות אמת מלאות ומפורטות על כל הידוע לו ולהעיד על כך בבית המשפט. מגיליון הרשעותיו הקודמות ת/2 עולה כי בעבר הורשע שמחי רק בבית הדין הצבאי, בגין שתי עבירות של היעדר מן השירות, אך עיון בהסכם ת/1 מגלה כי בפועל היה מעורב במעשים חמורים בהרבה. כך למשל, סוכם במסגרת ת/1, כי ככל שיעמוד שמחי בכל התחייבויותיו, יבוטל כתב האישום ת/3, שהוגש נגדו בגין חלק מהמעשים אותם חשף בהודעותיו בעקבות ההסכם, ואשר ייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר להצתה והצתה של בית עסק. כמו כן, הובטח לו כי תיקים פתוחים התלויים ועומדים נגדו בעבירות רכוש, אלימות וסמים, כמפורט בנספח ב' להסכם, ייגנזו מבלי שיוגש נגדו כתב אישום. עוד קובע ההסכם כי במהלך החודשים בהם יוחזק במעצר, עד להשלמת התחייבויותיו יזכה למענק כספי בסך 1,500 ₪ לחודש, ובתום פעילותו יקבל סכום נוסף של 100 אלף ₪. ב. מעמדה המשפטי של העדות ונתונים כלליים בנוגע למהימנותה: ב"כ הצדדים התייחסו בסיכומיהם באופן כללי בלבד לשאלת סיווגה של עדותו של שמחי. שאלה זו מתעוררת לנוכח העובדה כי מחד אין חולק כי עדותו של שמחי נגד הנאשם הושמעה כחלק מאותה התחייבות מפורשת שנטל על עצמו במסגרת הסכם עד המדינה, כשהפללת הנאשם נכללה מפורשות בנספח א' לאותו הסכם, ומאידך אין גם מחלוקת על כך כי ככל שמדובר בעבירות החזקת הנשק המיוחסות לנאשם בכתב האישום הנוכחי, לא שימש שמחי כשותפו של הנאשם. סעיף 54א' לפקודת הראיות קובע כי: "בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה - טעונה עדותו סיוע; לענין זה, "עד מדינה" - שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה". במקרה הנוכחי, שימש שמחי כעד מדינה, שהרי העיד מכוח התחייבותו בהסכם בו הובטחו לו טובות הנאה שונות, אך לא היה שותפו של הנאשם להחזקת הנשק, ולכן סעיף 54א' הנ"ל אינו חל עליו ואינו מקים תנאי פורמאלי של תוספת ראייתית לעדותו. יחד עם זאת, גם אם אין בסיס משפטי מוצק להתנות ההרשעה על יסוד עדותו של שמחי בקיומה של תוספת ראייתית כלשהי, מובן כי מדובר בעדות אשר מחייבת בחינה מעמיקה, זהירה וביקורתית. בהקשר זה יש להזכיר כי בנוסף לכך שמדובר בעד מדינה, המעיד מכוח הסכם, תמורת טובת הנאה ותחת האיום כי אם ישנה כיום מגרסתו יבוטל ההסכם וכל חומרת הדין תמוצה עימו, הרי שמדובר בעדותו של מי שניהל עד לאחרונה אורח חיים עברייני, נטל חלק במעשי פשע חמורים, עשה שימוש בסמים, ויש להניח כי לאורך כל אותן שנים האמת והמוסר לא היו נר לרגליו. לפיכך, נדרשת בחינה קפדנית וזהירה של דבריו, מתוך מודעות מתמדת לחששות הנלווים בהכרח לעדות מעין זו. מבלי לגרוע מדגשים אלה כמלוא הנימה, ראויים לציון מספר נתוני יסוד המאיינים חלק מעוצמתם של שיקולים אלה ואשר מחזקים האפשרות כי עדותו של שמחי בעניינו של הנאשם הינה עדות אמת. בהקשר זה חשובים במיוחד דבריו של שמחי לפיהם סוגיית הפללתו של הנאשם לא עמדה כלל בלב הסכם עד המדינה שנכרת עימו ולא היוותה תנאי לחתימתו. את המידע בעניינו של הנאשם מסר לנוכח דרישת המשטרה לחשוף את כל המידע המפליל שברשותו, ועל רקע החלטתו לשתף פעולה באופן מלא ולמסור את כל הידוע לו. כמו כן היה הוא זה שמסר מיוזמתו את שמותיהם של כל האנשים אותם הפליל, ביניהם הנאשם, ולא הונחה על ידי אנשי המשטרה לגבי יעדים מועדפים כלשהם (ראו עדות שמחי עמ' 30 ש' 2-10, עמ' 54 ש' 21-29). לדבריו אלה של שמחי תימוכין של ממש בחומר הראיות. כך למשל עיון בנספח א' להסכם עד המדינה ת/1 מגלה כי בבסיס ההסכם עמדו חקירות בעלות משקל סגולי משמעותי בהרבה מעניינו הנוכחי של הנאשם, אשר עסקו בין היתר בסדרת ניסיונות רצח שהתרחשו באזור נתניה וכן בכוונתם של גורמים עברייניים שונים לבצע בהקדם ניסיונות חיסול נוספים. גם תיעוד חקירתו מיום 31.1.10 - ת/13 - מאמת תיאוריו לפיהם מסר מיוזמתו וללא כל הנחייה את שמות האנשים אותם בכוחו להפליל ואת הנושאים עליהם יוכל להעיד במסגרת ההסדר. יתרה מכך, טענותיו לגבי המוטיבציות שהביאו אותו לגיבוש ההסכם ולמתן העדות, כמו גם מכלול הנסיבות עליהן העיד לגבי אופן גיבוש ההסכם, לא נסתרו בעדות כלשהי. ב"כ הנאשם וויתר על חקירתם של השוטרים שהיו מעורבים בהליכי המשא ומתן וגיבוש הסכם עד המדינה, ולגבי כל אלה נותרה בפני עדותו של שמחי בלבד, לפיה מסר בחקירותיו מידע מפליל אודות הנאשם, בשל רצונו האותנטי לנקות את מצפונו ולשנות את דרכיו, ולא בשל לחץ החוקרים או תנאים מחייבים שהוצבו בפניו. לא זו אף זו, על פי המידע שמסר ב"כ המאשימה, נחקר שמחי במהלך תקופת מעצרו לא פחות מ-34 פעמים, מרביתן, כך יש להניח, לאחר חתימת ההסכם. המדובר, על פי כל קנה מידה, בהיקף עצום של מידע שמסר לגבי מספר לא מבוטל של פרשיות, המפורטות בנספח א' להסכם ת/1. אף על פי כן, לא הוטחה בשמחי ולו פעם אחת הטענה כי פרט עובדתי כלשהו שמסר לאחר חתימת ההסכם היה שגוי או שקרי. בהתאם לכך לא הוגשה לעיוני על ידי ההגנה הודעה כלשהי משלל ההודעות שמסר שמחי במהלך החקירה, ואין לי אלא להניח כי בהודעותיו המפורטות לא נמצא מתום. ראוי להזכיר בהקשר זה כי שמחי נחקר ארוכות על ידי הסנגור לגבי תוכנן של שיחות שהתנהלו בינו לבין מדובב שהוכנס לתאו, בטרם גובש עמו הסכם עד המדינה. שמחי אישר כי מרבית האירועים עליהם סיפר בשיחותיו עם המדובב היו שקריים, או מבוססים על שמועות גרידא ורק במקצתם היו דברי אמת (ראו חקירתו הנגדית של שמחי בעמ' 27-28, עמ' 30-31 לפרוטוקול). יחד עם זאת הבהיר שמחי כי במהלך אותן שיחות לא היה מודע כלל לכך שמדובר במדובב הפועל מטעם המשטרה, וכי פרט מידע זה נודע לו רק לאחר חתימת ההסכם (עמ' 27 ש' 3-5). בנסיבות אלה לא ראה במדובב איש מרות, אלא עבריין שותף לתא המעצר, ולא חש חובה למסור לו רק דברי אמת. לעומת זאת, לאחר חתימת ההסכם בו התחייב לספק עדויות אמת מפורטות, ובפני אנשי המשטרה שחקרו אותו, הקפיד למסור תיאורים מדויקים של כל האירועים האמיתיים בהם נטל חלק או שאליהם נחשף. כאמור, לגבי אותו מכלול רחב של הודעות שמסר לאחר חתימת ההסכם לא הוצגה בפני ולו בדל של ראיה המעידה על פרטים כוזבים שמסר שמחי, ולפיכך אין בעובדה ששיקר למדובב כדי לפגוע כהוא זה באמינות גרסתו. הנה כי כן, על אף הקושי הבסיסי לתת אמון בעדותו של שמחי, בשל מגוון השיקולים שהוצגו בתחילת פרק זה, קיימות אינדיקציות ראייתיות בעלות משקל המעידות על מהימנות הפרטים שמסר בהודעותיו לאחר חתימת הסכם עד המדינה, לרבות אלו הנוגעים להפללתו של הנאשם. אפנה כעת לבחינה מדוקדקת יותר של תוכן העדות שמסר בעניינו של הנאשם. בהמשך אף יידונו שיקולים נוספים הנוגעים למידת המהימנות הקונקרטית שיש לייחס למרכיבים אלו של עדותו. ג. תוכן עדותו של שמחי לגבי הנאשם: בטרם פירט שמחי את מסכת האירועים המפלילים את הנאשם במיוחס לו, הוא התייחס בקצרה לטיבה של ההיכרות שהתפתחה בינו לבין הנאשם. לדבריו, היכרותו עם הנאשם החלה לפני 6 שנים לערך, דרך חברים משותפים שבשמם נקב (עמ' 14 ש' 18-25). לטענתו, מדובר היה בקשר חברי הדוק שבמהלכו "היינו נפגשים כמעט כל יום, היינו נפגשים באזור התעשייה במסגרייה או אצלי בבית או בכל מיני מקומות" (עמ' 16 ש' 11-12). לגבי טיבה של אותה חברות ותוכן השיחות שהתקיימו ביניהם מסר: "חברות, לא יודע להגיד במדויק, רגיל, על החיים ועל מהלך החיים, כל מיני דברים, חברים...גם ביצוע עבירות" (עמ' 17 ש' 2-4, עמ' 47 ש' 5). באשר לאקדחים שהחזקתם מיוחסת לנאשם, מסר שמחי בעדותו הראשית את התיאור הבא: "ת. אני יודע מהנאשם שהוא סיפר לי שהוא מסוכסך עם בחור מנתניה בשם אלי שזירי, את הסיבה לסכסוך אני לא יודע. ש. מי זה אותו אלי שזירי. ת. חבר שלו ומכר שלי. ש. מה הוא סיפר לך בדיוק הנאשם לגבי הסכסוך ומתי סיפר לך. ת. הוא סיפר לי שהוא קילל את הבנות של הנאשם באיזה שהיא דרך, הוא אמר שהוא יאנוס את הבנות שלו, זה אני יודע מהנאשם. ... ש. ומה עוד סיפר לך? ת. סיפר לי שהוא הלך לותיקים לאיזה שהיא שכונה ושהוא ירה לכוון שלו או משהו כזה, הנאשם ירה.. ש. הוא אמר לך איך הוא ירה. ת. אמר לי באקדחים. ש. הוא סיפר לך, מה נעשה באותו אירוע בדיוק, מה קרה. ת. לפי מה שאני זוכר, אף אחד לא נפגע מזה, ידע על זה עוד אדם שהנאשם אמר לי שנראה לו שהוא אמר איפה האקדחים נמצאים. ש. אתה מתכוון למה שנתפס? ת. כן. ש. באותו מעמד שהוא מספר.. ת.הוא סיפר לי שעוד מישהו היה איתו, שהוא יודע על הסיפור הזה, נראה לו שהוא אמר זאת למשטרה כי המשטרה בחיפוש לא חיפשו יותר מידי ובאו ישר לדלי של הצבע. ש. ואז מה הוא סיפר לך לגבי החיפוש הזה של המשטרה, מה היה. ת. שהם באו ישר לדלי. שאלתי אותו איך הוא השתחרר מהתיק הזה לאחר שהיה עצור כמה ימים. ש. ומה הוא אמר לך. ת. הוא אמר שהוא אמר במשטרה שזה של אח שלו שנפטר". (עמ' 18 ש' 17-23, עמ' 18 ש' 28 - עמ' 19 ש' 16) משמעותם הפשוטה של דברים אלה הינה כי הנאשם, בשיחות שקיים עם שמחי, הודה בפניו כי האקדחים שנתפסו על ידי המשטרה, בחיפוש שנערך במסגרייה בספטמבר 2008, הוחזקו על ידו ואף שימשו אותו לירי כלפי אדם אחר, במסגרת סכסוך שהתגלע ביניהם. ברי, כי אם יינתן אמון בדבריו אלה של שמחי, הרי שיש בהם כדי לקשור את הנאשם באופן ישיר להחזקת האקדחים ולהסיר כל ספק שהיה קיים קודם לכן, לנוכח האפשרות כי אחד מבעלי הגישה האחרים למסגרייה הוא שהחזיק באקדחים. לפיכך, עשה ב"כ הנאשם כל שלאל ידו על מנת לפגום במהימנותו של שמחי, כמו גם להמעיט מעוצמת ההפללה הנגזרת מעדותו. החקירה הנגדית התמקדה בעיקר בתוכנה של השיחה שהתקיימה בין הנאשם לבין שמחי, בסמוך לאחר תפיסת הנשקים ולשחרורו של הנאשם ממעצר בתום חקירתו בנושא זה. כאן המקום לציין כי הנאשם לא כפר בעצם התרחשותה של שיחה זו. לדבריו, התגלגלה השיחה לנושא זה לאחר ששמחי עצמו סיפר על חיפוש שנערך בביתו, ובתגובה סיפר גם הנאשם לשמחי על החיפוש במסגרייה ותפיסת האקדחים השייכים לאחיו. ב"כ הנאשם ביקש לבחון את תוכנה המדויק של אותה שיחה ולברר האם נמסר בה בוודאות תוכן מפליל מצידו של הנאשם, או שמא המסקנות המפלילות, לפיהן הודה הנאשם בהחזקת הנשק, היו אך תולדה של הליכי פרשנות והסקת מסקנות מצידו של שמחי. וכך התנהלו חילופי הדברים: "ש. אתה זוכר שביצעו אצלך חיפוש בבית לחפש אצלך נשק? ת. כן, לא מצאו. ש. אתה סיפרת את זה לנאשם, אתה זוכר? ת. יכול להיות. ש. ואז הוא סיפר לך שגם במסגרייה בזמנו היה חיפוש של אקדחים ומצאו אותם, זוכר? ת. לא זוכר את זה ככה. לא יכול להגיד לך איך זה היה בדיוק, אני לא זוכר. ש. למה הוא סיפר לך את זה, סתם, סיפר לך באותה פגישה שבה סיפרת על החיפוש של האקדחים שלא נמצאו בית שלך ת. אני לא זוכר שזה ככה היה. ש. מה אתה כן זוכר? ת. אני זוכר שהוא סיפר אבל לא זוכר מה הוביל לכך. ש. יכול להיות שזה בעקבות הסיפור שלך לגבי החיפוש בבית שלך? ת. יכול להיות. ש. הוא אמר לך שהוא הופתע מזה שנמצאו אקדחים במסגריה. ת. לא, הוא לא אמר לי. הוא אמר לי שמצאו אקדחים ושאלתי אותו איך הוא השתחרר כ"כ מהר והוא אמר לי שהוא טען שזה של אח שלו. ש. הוא אמר לך: זה לא שלי זה של אח שלי. ת. הוא אמר שהוא אמר להם שזה של אח שלו. לי הוא אמר שזה שלו. ש. מתי נזכרת שהוא אמר לך שהאקדחים שלו. ת.אני זוכר שהוא אמר לי. ש. למה לא אמרת את זה עד היום. ת. אמרתי את זה בחקירה, לא יודע איזו חקירה כי היו הרבה חקירות. ... ת. אני זוכר שהוא אמר לי שהאקדחים שלו. ש. אולי אני נותן לך הזדמנות לתקן, אולי הוא אמר שלך שהאקדחים של אחיו הנפטר ואתה הבנת מזה שהוא מפיל את התיק הזה על אחיו הנפטר כי אי אפשר להעמיד את אחיו הנפטר לדין. ת. אני לא הסקתי מסקנות אלא שמעתי אותו אומר שהאקדחים שלו. אני זוכר את זה וזוכר שאמרתי. ש. אתה זוכר בוודאות שהנאשם אמר לך האקדחים היו שלי אבל אני במשטרה אמרתי שהם של אח שלי? ת. לא ככה אבל כן. הוא אמר לי באיזה שהיא דרך, לא זוכר בדיוק. ש. אני צריך שתגיד בדיוק את המשפט שהוא אמר. ת. בוודאות איך שהוא אמר זו בעיה, לא זוכר איך זה נאמר. ש. אולי זה משהו שאתה הבנת אז. ת. לא, זה משהו שנאמר במפורש. ש. תגיד את המשפט המפורש, אתה צריך לזכור את המשפט, מה הוא אמר לך? ת. לא זוכר את המשפט. (עמ' 36 ש' 1-24, עמ' 37 ש' 6-19). בשלב זה עתר הסנגור, מטעמים שאין טעם לפרטם כעת, לדחיית המשך חקירתו הנגדית של שמחי למועד אחר, ומשחקירה זו התחדשה כעבור מספר חודשים, חזר הסנגור המלומד לאותו נושא ממש, עד שקיבל את מבוקשו. בתחילה אמנם מסר שמחי כי: "הוא אמר לי שהוא אמר את זה במשטרה שזה של אח שלו ז"ל כדי שלא ידעו שזה שלו ובגלל זה הוא השתחרר כי אני שאלתי אותו איך הוא השתחרר" (עמ' 55 ש' 6-8). אך מייד לאחר מכן הבהיר כי הוא עדיין אינו זוכר את האופן המדויק בו הבהיר לו הנאשם כי האקדחים היו שלו: "ש. הוא אמר לך אמרתי במשטרה זה של אח שלי שנפטר כדי שלא ידעו שהם שלי. כך הוא אמר לך? ת. אני סיפרתי את זה בחקירה. שאלתי אותו לגבי איך הוא השתחרר ממעצר שהוא נתפס עם אקדחים, והוא אמר לי שהוא סיפר שזה של אח שלו האקדחים , לא יודע איך בדיוק איך הוא אמר שזה של אח שלו כדי שישחררו אותו. ש. כדי שלא ידעו שהאקדחים שלי, כך הוא אמר ת. כן. אני לא זוכר בדיוק איך הוא אמר. כי השאלה היתה בעצם לא על האקדחים אלא על איך שחררו אותו מהמעצר" (עמ' 55 ש' 12-19). לבסוף, בלחץ החקירה הנגדית, השיב שמחי לשאלה בפעם האחרונה ואישר את התזה לפיה כל שעלה באותה שיחה הוא: "שהוא אמר שהאקדחים של אח שלו. רק זה" (עמ' 55 ש' 26). הנה כי כן, עלה בידי ב"כ הנאשם לבסס שתי נקודות חשובות. האחת, כי העד אינו שולל את האפשרות שאותה שיחה ראשונה עם הנאשם, לאחר שחרורו מהמעצר, התנהלה בעקבות סיפורו של שמחי לנאשם על חיפוש שנערך בביתו אחר כלי נשק. השנייה, החשובה יותר, הינה כי באותה שיחה לא נאמרו מצידו של הנאשם אמירות שיש בהן כדי להפלילו באופן מובהק בהחזקת האקדחים, והפרטים שמסר באותה שיחה התמצו בכך שסיפר לשוטרים שהאקדחים שייכים לאחיו וכך זכה להשתחרר מהמעצר. על רקע זה עותר ב"כ הנאשם בסיכומים לזכות את הנאשם, על יסוד הקביעה כי כלל לא הודה בפני שמחי בהחזקת האקדחים. בהקשר זה הזכיר הסנגור את החובה לבחון בזהירות תוכנה של הודאת חוץ של נאשם, בפני מי שאינו איש מרות, בשל החשש לשיבוש תוכנה המדויק של ההודאה או האמרה. אלא שבטענתו זו מתעלם הסנגור המלומד מתוכנן של שיחות נוספות שהתנהלו בין השניים, ובמרכזן פרשת הירי באלי שזירי, תוך שימוש באקדחים שנתפסו מאוחר יותר במסגרייה. כזכור, התייחס שמחי בחלק שצוטט לעיל מתוך עדותו הראשית, לא רק לאמרה שמסר לו הנאשם בנוגע לאופן בו הצליח להשתחרר ממעצר, אלא גם לסיפור הרקע בדבר השימוש שעשה הנאשם באקדחים והאופן בו התגלגלו מאוחר יותר לפח הצבע במסגרייה, עד שנתפסו בחיפוש. במסגרת החקירה הנגדית התבקש שמחי להתייחס אף למרכיב זה של עדותו והבהיר מפורשות כי על הירי באלי שזירי סיפר לו הנאשם בהזדמנות אחרת, מאוחרת יותר, ולא במהלך השיחה שקיימו בסמוך לאחר תפיסת הנשקים (עמ' 35 ש' 26-27). המשך החקירה בנוגע לנושא זה היה לקוני ביותר, והתמצא בשאלות הבאות: "ש. איזה מועד, איפה הייתם ומה עשיתם. ת.לא זוכר. הייתי אצלו הרבה פעמים. אני חושב שזה היה במסגרייה אבל לא בטוח. ש. הוא יושב איתך ואומר לך אתה יודע אני יריתי באלי שזירי, איך התגלגלה השיחה. ת. לא יודע בדיוק להגיד לך, זוכר את המשפט, יש דברים שלא זוכרים אותם ויש דברים שלא שוכחים" (עמ' 35 ש' 28-32). התוצאה היא כי גם אם אצא מנקודת ההנחה המתבקשת מדברי הסנגור, לפיה אמרותיו של הנאשם באוזני שמחי, בשיחה בה דיברו על חקירתו במשטרה ושחרורו בסמוך לאחר תפיסת הנשקים, לא כללו הודאה מפורשת בהחזקת האקדחים, הרי שמעדותו של שמחי עולה כי מרכיב זה של עדותו נסמך על שיחה או שיחות נוספות שהתקיימו בינו לבין הנאשם, ואשר במהלכן סיפר לו הנאשם על הירי לעבר שזירי ועל השימוש שעשה לצורך זה באקדחים שנתפסו בהמשך במסגרייה. כאן המקום להבהיר כי לא הוצגו בפני ראיות כלשהן המעידות על כך שהנאשם, או כל אדם אחר, ירה אי פעם לכיוונו של שזירי. אלי שזירי עצמו נחקר על כך על ידי המשטרה, אך מוסכם כי סרב לשתף פעולה ומסר שאינו מתכוון לענות לשאלות (עמ' 38 ש' 3-5). ראיות נוספות לא נמצאו וכתב אישום מעולם לא הוגש. יחד עם זאת, השאלה שניצבת בפני אינה האם ובאילו נסיבות ירה הנאשם לעבר שזירי, אלא שאלת החזקת האקדחים שנתפסו על ידי הנאשם. בהקשר זה טוען ב"כ הנאשם כי בשום שלב לא שמע שמחי מפיו של הנאשם הודאה מפורשת בכך שהחזיק באקדחים, אלא שהדברים שהשמיע הנאשם באוזני שמחי בנוגע לשימוש באקדחים לצרכי אותו ירי, מעידים מפורשות על החזקתו באקדחים. הסנגור המלומד מבקש לערער את ערכה המפליל של עדות שמחי, בשל העובדה שהתקשה למסור מידע מקיף בנוגע לרקע לכל אותן שיחות שקיים לטענתו עם הנאשם, לאופן בו התפתחו השיחות ולהתבטאויותיו המדויקות של הנאשם במהלך השיחות. לכך יש להשיב כי בהתחשב בכך שמדובר במספר שיחות אשר התקיימו לאורך תקופת היכרות ממושכת ועל בסיס כמעט יום יומי, אין פלא כי אין ביכולתו של שמחי לשחזר בדיעבד את תוכנה המדויק של כל שיחה ושיחה. יתרה מכך, קיימים נתונים נוספים המעידים על מהימנות גרסתו של שמחי ועל בקיאותו בפרטים, בקיאות שיכולה הייתה להיווצר רק מתוך מידע שמסר לו הנאשם בשיחות שהתקיימו ביניהם. כך למשל מסר שמחי כזכור כי הנאשם סיפר לו שהשתחרר מהמעצר לאחר שסיפר למשטרה שהאקדחים שייכים לאחיו. כפי שכבר הובהר, זוהי אמנם הגרסה שמסר הנאשם בחקירתו הראשונה ת/8, בעקבותיה שוחרר מהמעצר. נשאלת השאלה כיצד יכול היה שמחי לדעת מה מסר הנאשם במשטרה, אלמלא סיפר לו על כך הנאשם. במיוחד משמעותית נקודה זו נוכח גרסת הנאשם לפיה רק סיפר לשמחי שהאקדחים שנתפסו שייכים לאחיו, ולא סיפר לו כלל מה אמר כשנחקר במשטרה. דוגמה נוספת לאותה בקיאות נוגעת לידיעתו של שמחי על כך שהאקדחים נתפסו בתוך פח צבע. כאמור, העיד שמחי בעדות הראשית כי "המשטרה בחיפוש לא חיפשו יותר מידי ובאו ישר לדלי של הצבע", ועל רקע זה התעורר חשדו של הנאשם כי אדם שנכח עמו בעת שירה לעברו של שזירי, מסר למשטרה את המידע שהביא לעריכת החיפוש. להשלמת התמונה אציין כי עוד בהודעותיו במשטרה הבהיר שמחי כי בשיחות ביניהם קשר הנאשם בין הירי בשזירי לבין הנשקים שנתפסו. כך למשל, במהלך העימות מיום 16.2.10, אשר תועד בתיעוד החזותי ת/6 ובתמליל ת/6א', לאחר שתיאר מה שמע מהנאשם אודות הירי על שזירי, סיפר שמחי על כך ששמע מהנאשם גם שאותם אקדחים נתפסו לבסוף על ידי המשטרה בתוך פחית צבע: ח2: ...מה הוא עוד סיפר לך אודות הניסיון רצח של אלי שזירי? נ2 (שמחי): סיפר לי שבאו לו חיפוש, ומצאו את האקדחים בתוך פחית של צבע. ח2: אהה. מי זה באו? נ2: משטרה. ח2: משטרה. כן. נ2: והוא אמר שזה של אח שלו שנפטר בתאונת דרכים. (ראו ת/6א' עמ' 36 ש' 2-8) בעדותו במשטרה לא הזכיר שמחי את הטענה כי בירי נכח אדם נוסף ואף לא את החשד שהתעורר עקב כך בליבו של הנאשם לגבי זהות מוסר המידע שהוביל לחיפוש. מדובר בפרטים חדשים שמסר בבית המשפט, ובמענה לשאלה מפורשת אף מסר את שמו של אותו מעורב נוסף. לטענתו, לא זכר פרט זה בעת שנחקר במשטרה ונזכר בכך רק במהלך העדות בבית המשפט. גם אם קשה לקבל הסבר זה לנוכח המספר הרב של העדויות שנגבו ממנו, הרי שאין בעובדה זו כדי לשנות את התמונה הרחבה, ממנה עולה כי החזיק בידיו מידע רב אודות הפרשה, מידע אותו יכול היה לקבל רק מידי הנאשם, באופן המאמת ומחזק גרסתו בדבר קשרי החברות ששררו ביניהם ובדבר השיחות שניהלו בנוגע לשזירי ולאקדחים. התוצאה היא כי ככל שינתן אמון בעדותו של שמחי, הרי שיש בה כדי לקשור את הנאשם מפורשות ובאופן מובהק להחזקת הנשקים. אין מדובר בפרשנות גרידא אלא בהודאה מפורשת של הנאשם בפניו של שמחי, לפיה האקדחים שנתפסו על ידי המשטרה היו ברשותו ואף שימשו אותו לפעילותו העבריינית. המידע הרחב שהיה בידיו של שמחי בנוגע לדבריו של הנאשם במשטרה ולמקום תפיסת האקדחים, מאמת ומאשש טענותיו בנוגע לקיומן של אותן שיחות בהן סיפר לו הנאשם על הקשר בינו לבין כלי הנשק שנתפסו. לפיכך, אפנה כעת לבחון סוגיות נוספות הנוגעות למהימנות עדותו של שמחי, ובראשן את שאלת קיומה של מוטיבציה מצידו להפליל את הנאשם על לא עוול בכפו. ד. קיומם של מניעים להפללת שווא? כפי שציינתי מוקדם יותר, הוכח בפני כי שמחי מסר את שמו של הנאשם ואת הידוע לו על מעורבותו הפלילית בהחזקת האקדחים מיוזמתו שלו, ולא בשל הנחייה כזו או אחרת של השוטרים שניהלו עמו המשא ומתן לקראת החתימה על הסכם עד המדינה. מסירת המידע בנוגע לנאשם לא הייתה תנאי מצידם של השוטרים לחתימת ההסכם, והמידע נמסר מתוך רצונו של שמחי לשתף פעולה ולמסור את כל הידוע לו. לפיכך, לא מצאתי בעובדה שהעדות נמסרה במסגרת הסכם עד המדינה ככזו המקימה, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, חשש ממשי להפללת שווא. אלא שהנאשם בעדותו בבית המשפט העלה לראשונה טענה נוספת כלפי שמחי, לפיה פעל מתוך מניעים אישיים ובחר להפלילו על לא עוול בכפו, על רקע חשדו כי הנאשם ניהל מערכת יחסים רומנטית עם מי שהייתה באותה עת חברתו של שמחי. כפי שיובהר מייד בהרחבה, מדובר בטענה שעלתה לראשונה במסגרת ההליך המשפטי בפני, בעוד בשלבי החקירה המשטרתית הכחיש הנאשם את דבר קיומו של סכסוך כלשהו בינו לבין שמחי. בטרם אתייחס לטענות המפורטות שהשמיע הנאשם בהקשר זה, אזכיר כי שמחי עצמו הכחיש בתוקף קיומו של סכסוך כלשהו בינו לבין הנאשם. ההפך הוא הנכון, בעדותו הבהיר שמחי כי בינו לבין הנאשם שררו יחסי חברות ממושכים וכי על רקע זה התקשה בהפללת הנאשם ובעימות עימו. צפייה בתיעוד החזותי של העימות ת/6 אכן מגלה תמונה של עד אשר אינו חש בנוח מהמצב אליו נקלע ומוסר את המידע המפליל רק במענה לשאלות החוקר. רושם דומה התקבל גם במהלך עדותו הארוכה של העד בבית המשפט, לאורך שתי הישיבות בהן העיד. בהתנהלותו של העד בפני ניכרה עצבנות גלויה והוא שידר תחושה מובהקת של אי נוחות ממעמד מתן העדות. יחד עם זאת, השיב העד כמיטב יכולתו לכל שאלה שנשאל, מסר גרסה מפורטת וקוהרנטית, והותיר בעדותו רושם אמין. התנהלותו שתוארה לעיל עולה בקנה אחד עם דבריו בנוגע לקושי שחש בהפללת חברו הטוב, תוך פגיעה באמון שזה הפקיד בידיו. בשום אופן לא התרשמתי מאדם מתוחכם ומניפולטיבי, אשר לצד המידע הרב שמסר בנוגע למעורבים אחרים, בדה מדמיונו את הדברים שייחס לנאשם, על מנת להפלילו וליישב עמו חשבון אישי ישן. התרשמות בלתי אמצעית אינה מתיישבת עם הניסיון לייחס לשמחי מניעים נסתרים להפללת הנאשם. יתרה מכך, כאמור, בעת שנחקר הנאשם במשטרה והוטחו בו לראשונה אמרותיו המפלילות של שמחי שב הנאשם וטען פעם אחר פעם כי בינו לבין שמחי אין כל סכסוך וכי אין לו כל מושג מדוע בחר שמחי להפלילו (ראו תמליל חקירתו ת/6א' עמ' 11 ש' 13-15, עמ' 28 ש' 5-16). לאור זאת, הרי שטענת ההפללה הנה טענה כבושה אשר נשמעה לראשונה רק במהלך שמיעת הראיות, ומה גם שהטענה המלאה והמפורטת נשמעה לראשונה רק במהלך עדות הנאשם, מבלי ששמחי עצמו עומת עם מרבית מרכיביה במהלך עדותו ומבלי שהובאה לעיגונה ראיות נוספות, דוגמת עדים שהוזכרו בהקשר זה בדברי הנאשם. הנה כי כן טען הנאשם בעדותו כי לאחר ששוחרר מהמעצר המחודש בו היה נתון בעקבות הודעותיו של שמחי, ובעת ששהה במעצר בית, שוחח עם אחת מידידותיו, בחורה בשם כריסטינה, אשר הייתה בקשר גם עם שמחי. לטענתו, הסבירה לו כריסטינה כי שמחי הפליל אותו כנקמה על כך שיצא עם חברתו. לטענתו של הנאשם, מסרה לו כריסטינה באותה שיחת טלפון שהתקיימה ביניהם כי שמחי התוודה בפניה על המניעים שהביאו אותו למסור עדות שקר מפלילה נגד הנאשם (ראו עדות הנאשם בעמ' 77 ש' 10-28). לנוכח טענת ההפללה שהעלה, ניתן היה לצפות כי הנאשם יזמן את אותה כריסטינה למתן עדות ויוודא התייצבותה, אלא שעל אף שניתנו בידיו מספר הזדמנויות לעשות כן, ובית המשפט אף דחה את שמיעת הסיכומים לצורך זה והמתין להתייצבות העדה שעות ארוכות, הרי שזו לא התייצבה למתן עדות עד עצם היום הזה, וזאת על אף הצהרות רבות מטעמו של הנאשם לגבי הקשר שהצליח ליצור עמה והתחייבותה להתייצב. בנסיבות אלה אי התייצבותה של אותה "כריסטינה" עלומה למתן עדות בפני בית המשפט, מאיינת לחלוטין את משקלן של טענות הנאשם בהקשר זה, טענות שמלכתחילה היו כבושות ובעלות משקל אפסי. יתרה מכך, שמה של אותה כריסטינה לא הועלה כלל בפני שמחי במהלך חקירתו הנגדית, וזאת על אף שלטענת הנאשם כבר היה מודע באותה עת באופן מלא לפרטים ששמע מכריסטינה. השאלה היחידה שנשאל שמחי בהקשר זה על ידי ב"כ הנאשם הייתה האם חשד כי חברתו בוגדת בו עם הנאשם. שמחי השיב בחיוב, אך טען כי בדק את השמועה שהגיעה אליו באמצעות שיחה עם חברתו ועם הנאשם. שניהם הכחישו את השמועה, שמחי האמין להם ובכך הסתיימה מבחינתו הפרשה. לדבריו, הבירור עמם נערך כשנה עובר למעצרו ובעקבותיו המשיך לשמור על חברות קרובה עם הנאשם, כך שלעניין זה אין כל קשר להחלטתו לחשוף בפני המשטרה את הידוע לו לגבי הנאשם (ראו עדות שמחי עמ' 33 ש' 1-2, עמ' 53 ש' 20 - עמ' 54 ש' 7). דבריו אלה של שמחי הותירו רושם אותנטי, ומשבאותו שלב לא עומת כלל עם הדברים שייחס הנאשם לכריסטינה, גרסתו לא נסתרה כלל. קשה שלא להסיק מפרשת "כריסטינה", כי מדובר אך בניסיון כושל של הנאשם לספק בדיעבד הסבר חלופי כלשהו להפללתו על ידי שמחי, הסבר שיאיין את אמינות גרסתו של העד. אלא שניסיון כושל זה מעיד דווקא על חוסר האפשרות לתת אמון כלשהו בגרסת הנאשם עצמו. קשיים אלה אך מתגברים כשנבחנים אספקטים נוספים בהתנהלותו של הנאשם, ונחשפים ניסיונותיו הכושלים להרחיק עצמו מהמסגרייה ומהקשר הקרוב עם שמחי. אפנה אתה לדון בעניינים אלה. פרשת ההגנה - הקשיים בגרסת הנאשם: בעדותו בפני הכחיש הנאשם את כל המיוחס לו בכתב האישום וטען כי הוא מופלל על לא עוול בכפו על ידי שמחי וכי האקדחים שנתפסו במסגרייה אינם שייכים לו, אלא ככל הנראה לאחיו המנוח, שהחזיק במסגרייה עד למותו חודשים עובר לחיפוש. כפי שהובהר לעיל, אינני נותן כל אמון בגרסת הנאשם בנוגע לקיומו של מניע נסתר מצידו של שמחי להפלילו ולפגוע בו. ההפך הוא הנכון, התרשמתי מדברי שמחי כי הפגיעה בנאשם הייתה קשה לו במיוחד וגרמה לו לסערת נפש, ואם מסר את הידוע לו לגבי הנאשם עשה זאת אך מתוך החובה שחש לשנות את דרכיו ולמסור גרסה מלאה על כל הידוע לו במסגרת הסכם עד המדינה. גם אלמנטים נוספים בגרסת הנאשם אינם מעוררים אמון, ומעידים על כך שניסה בגרסאותיו השונות לצמצם את היקף הקשרים שהיו לו בפועל עם המסגרייה ועם שמחי, בניסיון להתחמק מהמשמעויות הראייתיות שיש לקשרים אלה. ניסיונות אלה לא צלחו ודברי הנאשם ואביו דווקא חיזקו הקשרים הללו ואיששו את גרסת התביעה. בנסיבות אלה לא היה בפרשת ההגנה כדי להקים ספק כלשהו במסקנות המתחייבות מהמסכת הראייתית שהוצגה עד כה. באשר למסגרייה, תיאר הנאשם בעדותו באריכות את תולדותיה ואת מעברה מידי אביו לניהולו של האח. בכל הנוגע לו עצמו טען כי בשלב מסוים זיהה אחיו את כישרונו ואימץ אותו מבחינה מקצועית. השניים עבדו יחד חודשים ספורים במהלך שנת 2007, עד שהנאשם פתח עסק עצמאי בתחום השיפוצים (עמ' 72 ש' 6-13 וראו גם תעודת עוסק מורשה נ/1). לדבריו, הייתה הפרדה מוחלטת בין שני העסקים ואחיו, שהיה אדם רכושני, סירב אפילו להתיר לו להיכנס למסגרייה שלא בנוכחותו (עמ' 72 ש' 6-24). רק בחלוף חודשים ממות האח, והרבה אחרי החיפוש בו נתגלו האקדחים, נטל על עצמו הנאשם, לבקשת הוריו, את ניהול המסגרייה, כך שבמועד החיפוש לא היה לו כל קשר אליה. כפי שניתן לראות, אישר הנאשם בעדותו כי עבד במסגרייה ביחד עם אחיו, אך לטענתו מדובר היה בתקופה קצרה במהלך שנת 2007. על רקע זה בצדק הדגישה התביעה את העובדה כי פרט זה לא עלה כלל בחקירותיו של הנאשם במשטרה. ב-ת/8 מסר כזכור כי אין לו "שום קשר" למסגרייה של אחיו. בהמשך, במסגרת הודעתו ת/10 טען במפגיע כי לא עזר לאחיו בעבודה, כי למנוח היו פועלים אשר עבדו עימו וכי הנאשם היה נכנס למסגרייה רק לעיתים רחוקות, מברך את אחיו לשלום והולך (ת/10 עמ' 3 ש' 67-77). לכך יש להוסיף את העובדה כי אביו של הנאשם אמד את תקופת עבודתו של הנאשם במסגרייה בשישה-שבעה חודשים, וציין כי תקופה זו הסתיימה כחודשיים-שלושה עובר למותו של האח, דהיינו רק במחצית שנת 2008, וחודשים אחדים בלבד בטרם נתפסו האקדחים במקום (עמ' 85 ש' 16-20). על רקע כל אלה אין מנוס מהמסקנה כי הנאשם ניסה, תחילה בעת שנחקר במשטרה ובהמשך גם בעדותו בבית המשפט, לצמצם הקשרים בינו לבין המסגרייה, מתוך ניסיון כושל להרחיק את עצמו מהמתרחש בה ומהאקדחים שנתפסו בה. תופעה דומה של ניסיון להרחיק עצמו מהראיות המפלילות עצמו, מצטיירת גם מגרסת הנאשם לגבי טיב ומידת ההיכרות בינו לבין שמחי. כזכור העיד שמחי כי הוא מכיר את הנאשם כשש שנים וכי במשך אותה תקופה נרקמו ביניהם קשרי חברות קרובה, במסגרתה נפגשו כמעט מדי יום ביומו. הנאשם לעומתו, ניסה כבר מהרגע הראשון לצמצם את היקף ההיכרות, על מנת להעמיד בספק את עדותו של שמחי באשר לתוכן השיחות שהתקיימו ביניהם, אך גם ניסיונו זה כשל. במשך הזמן חלו שינויים והתפתחויות בגרסת הנאשם בנושא זה, עד שבחקירתו הנגדית בבית המשפט התברר כי בין השניים התקיים קשר של ממש, שאינו עולה בקנה אחד עם טענות הנאשם לגבי היכרות קצרה ושטחית בלבד. תחילתם של דברים בחקירת הנאשם במשטרה מיום 16.2.10, בה נשאל הנאשם האם הוא מכיר את שמחי. הנאשם השיב בחיוב והסביר כי ההיכרות מתמצה בכך שביצע עבור שמחי עבודת מסגרות בביתו וכי מאוחר יותר ביקש שמחי עבודה נוספת אך הנאשם סירב. כמו כן הדגיש כי אין ביניהם קשר חברי כלשהו (ראו ת/11 ש' 39-43, ת/6א' עמ' 10, ש' 23-24, 33-34). בשלב זה של החקירה טרם הובא לידיעת הנאשם כי שמחי הפך לעד מדינה והפלילו, וניכר היה כי הוא מבקש לשמור על כל האופציות "פתוחות" ועל כן ניסה באופן מובהק להתחמק ממתן תשובות ברורות לגבי טיב הקשר עם שמחי. למרבית השאלות לגבי מפגשים עם לירז השיב במילים "יכול להיות" ובטענה כללית כי כבעל עסק כל אחד עשוי להיכנס אליו ולשוחח עמו, מבלי שיש בכך כדי להעיד על קשר כזה או אחר (ראו ת/6א' עמ' 11 ש' 27 - עמ' 13 ש' 15). במהלך העימות נשאל הנאשם פעם נוספת לגבי טיב ההיכרות והשיב גם הפעם כי ביצע עבור שמחי עבודת מסגרות וכי "הקשר שלנו היה רק שבאת לבקש עבודת מסגרות". כמו כן הוסיף כי אינו זוכר את משך ההיכרות ביניהם וטען כי נתקל בשמחי "פה ושם" (ת/6א' עמ' 35 ש' 1-14). בתום העימות, שב הנאשם והכחיש מפורשות קיומו של קשר חברי ביניהם וטען כי נתקל בשמחי מפעם לפעם במסגרת עיסוקו, אם כי את העבודה עבורו ביצע רק לאחרונה (ת/6א' עמ' 38 ש' 25-31). התפתחות ראשונה בסוגיה זו חלה כבר בעדותו הראשית של הנאשם בבית המשפט, שם מסר הנאשם כי הקשר הראשוני אמנם נוצר על רקע הזמנת עבודת מסגרות, אך בעקבות אותה עבודה נוצר בינו לבין שמחי מה שהוא מכנה קשר של "ידידות לעבודה": "כל בן אדם שאני עושה לו עבודה נהפך להיות כמו חבר. הוא בא כל פעם אלי למסגריה. אני קורא לזה ידידות לעבודה. יש לי הרבה לקוחות שמתיידדים איתי דרך העבודה. לבלות לא ביליתי איתו... להיות חבר שלו לא הייתי" (עמ' 67 ש' 27-29, עמ' 68 ש' 6). הנה כי כן, בעוד שבחקירת המשטרה תיאר הנאשם יחסים שהתמצו בביצוע עבודה חד פעמית, הרי שבעדותו הפכו יחסים אלה ליחסים ידידותיים, במהלכם נהג שמחי לבקרו במסגרייה. המשך עדותו מלמד כי ידידות זו, יהיה טבעה אשר יהיה, כללה מספר לא מבוטל של מפגשים אקראיים באזור המסגרייה או בסמוך לה. מדובר, בין היתר, באותה שיחה ידועה בה חלקו השניים זה עם זה את המידע בנוגע לחיפושים שנערכו אצל כל אחד מהם אחר כלי נשק, כאשר לטענת הנאשם היה זה שמחי שהעלה את נושא השיחה והוא רק הגיב בכך שסיפר שגם במסגרייה נערך חיפוש ונתפס אמל"ח (עמ' 78 ש' 10-18 לפרוטוקול). בצדק מציינת התביעה כי תוכנה של שיחה אחרונה זו מרמז על קיומה של מערכת יחסים קרובה בין הנאשם לשמחי, שהרי אין זה נהוג לחלוק מידע מסוג זה עם אנשים זרים או מכרים רחוקים גרידא. אלא ששיחה זו אינה אינדיקציה יחידה לטיב הקשרים בין השניים, שכן במהלך החקירה הנגדית הצטרפו לה דוגמאות משמעותיות נוספות, המעידות באופן מובהק על הקשר הקרוב ביניהם. כך למשל, העיד הנאשם כי ביקש משמחי להשאיל לו את אופנועו על מנת לעשות בו שימוש במסיבת בר מצווה של אחד מחבריו, על מנת שחתן השמחה יוכנס לאירוע על גבי אותו אופנוע. שמחי נעתר לבקשתו והאירוע יצא לפועל כמתוכנן. על אף טענת הנאשם כי מדובר בבקשה של מה בכך, דומה כי עצם הבקשה, כמו גם הסכמתו של שמחי להשאיל את האופנוע שברשותו למטרה זו, מעידים על עוצמת הקשר החברי בין השניים. דוגמה נוספת לקשר זה עולה מאירוע נוסף עליו סיפר הנאשם בעדותו, ממנו עולה כי שמחי התקשר אליו בשעת לילה מאוחרת, כשהיה באירוע של חבר, סיפר לו שנתקע עם האופנוע בסמוך למסגרייה, וביקש ממנו לאחסן את האופנוע במסגרייה עד להכנסתו לטיפול במוסך סמוך ביום שלמחרת. הנאשם מיהר להיענות לבקשתו, יצא מהאירוע, הכניס את האופנוע למסגרייה ואף ביקש מבעל המוסך למחרת ללכת לקראתו של שמחי בכל הנוגע לעלות התיקון (עמ' 82 ש' 6-24). עוד עלתה מדברי הנאשם היכרות ענפה עם חבריו של שמחי, כמו גם טענה כבושה נוספת, אשר נשמעה לראשונה בעדותו בבית המשפט, ולפיה שילם לו שמחי עבור עבודת המסגרות שבוצעה בביתו בכך שמסר לו אופנוע, שהתברר מאוחר יותר כי הוא מעוקל. לדברי הנאשם על אף שביקש משמחי להסדיר את העניין הלה דחה את בקשתו ועד היום האופנוע נמצא במחסנו של הנאשם (עמ' 67 ש' 21-23, עמ' 68 ש' 1-5, עמ' 74 ש' 22-25, עמ' 76 ש' 7). משום מה לא נחקר כלל שמחי בנושא זה ואף הנאשם התקשה להסביר מדוע לא הזכיר פרטים אלה כשנשאל פעם אחר פעם על קיומו של סכסוך כלשהו בינו לבין שמחי וכשהתבקש למסור פירוט של מערכת היחסים ביניהם. התוצאה היא כי על אף ניסיונותיו של הנאשם להרחיק את עצמו משמחי ולצמצם הקשרים ביניהם לביצוע עבודת מסגרות יחידה חודשים ספורים עובר למעצר, מובן אפילו מדבריו שלו כי בפועל ניהלו מערכת יחסים חברית, במהלכה חלקו זם עם זה את צפונות ליבם וסייעו אחד לשני כדרכם של חברים. תיאור זה מאמת מחד את דבריו של שמחי ומצביע, מאידך, על חולשת גרסתו של הנאשם, המנסה, ללא הצלחה, להרחיק את עצמו מהראיות המפלילות אותו. החזקת האקדחים - סיכום: כפי שפורט לעיל בהרחבה ניצבות לחובתו של הנאשם במקרה זה שתי ראיות מצטברות כבדות משקל - האחת הנובעת מתפיסת האקדחים במקום המצוי בשליטת קבוצת אנשים מצומצמת ביותר, בה נכלל הנאשם, והשנייה מעדותו האמינה של שמחי על כך שהנאשם התוודה בפניו כי האקדחים הוחזקו על ידו. בניתוח ראיה אחרונה זו נתתי דעתי לקשיים הבסיסיים במתן אמון בעדותו של עד מדינה, גם אם אינו בגדר שותף לעבירה, עד אשר ניהל אורח חיים עברייני, היה מעורב בביצוע עבירות חמורות וזכה במסגרת ההסכם בטובות הנאה משמעותיות. על אף קשיים אלה, שוכנעתי כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה לא מתעורר חשש ממשי להפללת שווא, וניתן לתת אמון בגרסתו של שמחי, בעוד בגרסת הנאשם אין ממש ואין בה כדי להקים ספק סביר באשמתו. עוד נתתי דעתי לכך כי עדותו של שמחי מקימה ראיה מסוג הודאת חוץ של נאשם, שלא בפני איש מרות. ראיה מסוג זה מחייבת תוספת ראייתית של "דבר מה נוסף", וכן נדרשת בדיקה מדוקדקת של תוכן האמרה, על מנת לוודא כי אכן כלולה בה הודאה מפורשת בביצוע העבירה, ואין מדובר באמרה תמימה שזכתה לפרשנות מפלילה. כפי שהובהר לעיל, לנוכח התרשמותי מעדותו של שמחי ולנוכח המידע שמסר במשטרה ובבית המשפט, שוכנעתי כי הנאשם אכן הודה בפניו כי האקדחים הוחזקו על ידו. אין לטעמי חשיבות לשאלה איזו משתי הראיות הינה הראיה העיקרית ואיזו מהן הינה הראיה התומכת, ודי יהיה לומר כי השילוב שבין שתי הראיות, שלכל אחת מהן עוצמה ממשית לחובת הנאשם, מבסס את אחריותו של הנאשם להחזקת האקדחים מעל לכל ספק סביר. גם ניסיונותיו הכושלים של הנאשם להרחיק עצמו משמחי ומהמסגרייה פועלים לחובתו ומחזקים המסקנות הנ"ל. לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ככל שהיא מתייחסת לשלושת האקדחים, למחסניות ולתחמושת שנתפסו בחיפוש מיום 9.9.08. פרשת העט היורה: בנוסף לשיחות שקיים עם הנאשם לגבי האקדחים שנתפסו, טען שמחי בעדותו כי באחד הלילות בהם ביקר את הנאשם במסגרייה, הוציא הנאשם מתוך הקונטיינר שקית לבנה ובה אקדח-עט ושלושה כדורים. בהמשך, הדגים הנאשם את השימוש בכלי, הכניס את אחד הכדורים לעט וירה באוויר (עמ' 20 ש' 8-16). שמחי מסר גם תיאור מפורט של אותו אקדח, אשר הקנה לעדותו נופך אותנטי, ועל פיו מדובר ב"עט רגילה, צבע כסף... עט שמתפרקת מקדימה מכניסים כדור סוגרים חזרה זה הברגה ומאחורה מושכים ידית איפה שלוחצים לפתוח את העט מושכים ועוזבים והעט יורה" (עמ' 48 ש' 14-16), וסיפר כי העט יורה כדורים קטנים בקוטר 0.22. יחד עם זאת לא עלה בידי שמחי לתאר באילו נסיבות, על איזה רקע ומאילו טעמים הראה לו הנאשם את העט. כמו כן לא הצליח לשחזר את השיחה שנרקמה ביניהם באותו מועד. גם מועד האירוע נותר לוט בערפל, בשל תשובות שונות שסיפק שמחי בהקשר זה. למען הסר ספק אציין כי בקשיים אלה לא היה כדי להקהות את התרשמותי החיובית מדבריו של שמחי וממהימנותו. אלא שבשונה מפרשת החזקת האקדחים, לעדותו היחידה בנוגע להחזקת העט היורה לא הצטרפה ראייה תומכת כלשהי. אקדח העט לא נתפס מעולם ולא הובאו ראיות כלשהן בנוגע לירי שבוצע אי פעם מתוך המסגרייה או לגבי עצם קיומו של אותו מפגש לילי. בנסיבות אלה, על אף האמון שאני נותן בעדותו של שמחי, הרי משמדובר בעדות יחידה, אשר לנוכח נסיבותיו של העד מחייבת זהירות מיוחדת, ובהעדר כל ראיה תומכת או מסייעת, אמנע מהרשעתו של הנאשם במרכיב זה של כתב האישום. אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ככל שהיא מתייחסת לפריטים המנויים בסעיף 1 לעובדות כתב האישום, ולפריטים אלה בלבד. נשקעבירות נשקהחזקת נשקאקדח