קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית: מעשי הנאשמים והרשעתם במסגרת הליך של גישור, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שייתר את המשך הבאת הראיות בתיק. מכוח ההסדר הוגש כתב אישום מתוקן והנאשמים הודו והורשעו במיוחס להם. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, קודם ליום 3.5.10 קיבלו ליזבט פצ'קו מונטנו ואלכס נוגלס סוארז, זוג בלדרים אזרחי בוליביה, לחזקתם סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של כ- 1,984.84 גרם כשהוא מחולק לכ- 173 אריזות קטנות. הם בלעו את הסמים וביום 3.5.10 הגיעו לישראל כשאריזות הסמים בגופם ופלטו אותן במלון בתל אביב. נאשם 1 יצר עמם קשר טלפוני במטרה לקבל לידיו את הסמים תמורת תשלום. הוא הורה להם להגיע למלון "אגמים" באשקלון בו הזמין עבורם חדר ל-3 לילות שבין התאריכים 4.5.10-7.5.10 ושילם עבור המלון וכלכלתם. בתאריך 7.5.10 נאשם 1 הורה להם להגיע למלון הנ"ל במונית שהזמין עבורם ומימן להם, כשברשותם הסמים. בעת שנפגש עמם במקום, ברכבו, הוא קבע להיפגש עם נאשם 2 בשדה פתוח באזור שמורת חולות ניצנים, כדי לספור ולהחביא את אריזות הסמים. בדרכו למקום המפגש אסף נאשם 2 נאשם מעורב אחר ומשהגיעו למקום פגשו בנאשם 1 ובבלדרים שמסרו לנאשם 1 בנוכחותם תיק ובו הסמים. נאשם 2 והנאשם המעורב האחר ספרו את אריזות הסמים והטמינו אותם במקום מסתור בין השיחים. על פי אלה הורשעו הנאשמים בכתב אישום מתוקן בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) +7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973 (להלן:"הפקודה"). עבר פלילי לנאשם 1, כבן 36 שנים, עבר פלילי מכביד למדי, החל משנת 1992 כבר בהיותו בן 17. מהרישום הפלילי עולה, כי הוא הורשע בעבירות רכוש, סמים, אלימות, בריחה ממשמורת חוקית, שיבוש מהלכי משפט בריחה ממעצר ואיומים בגינן נדון, בין היתר, למאסרים של 10 חודשים בפועל, 8 חודשים בפועל , 6 חודשים בפועל , מע"ת וקנסות. נאשם 2 כבן 41 שנים, בעל עבר פלילי החל משנת 1991 כבר בהיותו כבן 21 והוא הורשע בעבירות של אלימות, רכוש, סמים ואי נקיטת צעדי זהירות מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו. בגין אלה נדון למאסרים של 42 חודשים בפועל, 40 חודשים בפועל ו-18 חודשים בפועל. וכן לעונשים של מע"ת וקנסות. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה הגישה בראשית טיעוניה גזר דין של בימ"ש השלום ברחובות שניתן בת"פ 2360/06 בעניינו של נאשם 2, בו הושת עליו עונש מע"ת של 24 חודשים, שהוא חב הפעלה. היא הזכירה, כי כתב האישום תוקן לאחר הליך גישור במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הוסכם, כי התביעה תעתור באשר לנאשם 1, כי יושת עליו עונש ראוי של חמש שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 9.5.10. ובאשר לנאשם 2 היא תעתור לעונש ראוי של חמש וחצי שנות מאסר בפועל הכולל את עונש מע"ת בר ההפעלה הנ"ל בניכוי תקופת מעצרו מיום 7.5.10. כמו כן עתרה התובעת להשתת עונשי מע"ת, קנס וחילוט. היא ציינה, כי לפי ההסדר ההגנה חופשית בטיעוניה באשר לאורך תקופת המאסר בפועל. התובעת פירטה את עובדות כתב האישום ועמדה על כך, שכתב האישום המקורי הוגש כנגד עוד שלושה נאשמים שדינם נגזר בנפרד והדגישה, כי חלקם של שני הנאשמים שבכאן הוא הארי והמרכזי, ומעורבותם ממשית ומהותית. לדידה הם היוזמים של החזקת הסמים ולטענתה נאשם 1 פנה לבלדרים לאחר תכנון מוקדם בו נטל חלק אקטיבי גם נאשם 2. לכך, לדבריה, מצטרפות נסיבות מחמירות והן הכמות הגדולה של הסמים, סוג הסם, הטמנת הסמים באופן שיהיה זמין ונוח עבורם ועצם החבירה לבלדרים שהביאו את הסמים ארצה. התובעת עמדה על העונש החמור הקבוע בחוק בצידה של העבירה בה הורשעו הנאשמים וטענה, כי כל גורם הנמנה בשרשרת הפצת הסם דינו מאסר למספר שנים, תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות ככל שיהיו. בענייננו, כך התובעת, לדברים אלה יש תוקף מאחר ולחובת הנאשמים עבר פלילי גם בתחום עבירות הסמים. היא ביקשה להחמיר בעונשם לאור עברם ומעורבותם בעולם העברייני בתחום זה. כנסיבות לקולא היא ציינה את הודיית הנאשמים ואת החיסכון הניכר בזמן שיפוטי. עוד הדגישה את העובדה, כי בעתירתה העונשית ערכה התביעה הבחנה בין הנאשמים שכן התשתית הראייתית באשר לנאשם 1 מבוססת יותר מאחר והוא היה בקשר עם הבלדרים. התובעת הפנתה לפסיקה וביקשה להתבסס על רף הענישה שנקבע במסגרתה בעבירות הסמים. בנוסף עתרה להשית על הנאשמים עונשי פסילת רשיון נהיגה ופסילה על תנאי, עונשים שלא דובר עליהם במסגרת הליך הגישור שנערך. כמו כן ביקשה להטיל על הנאשמים קנס וחילוט. באשר לרכב מסוג ג'יפ שהיה בהחזקתו של נאשם 1, היא הבהירה, כי הוא נמכר על ידי חברת ליסינג שנרשם לטובתה משכון על הרכב וביקשה שיתרת הסכום שתיוותר לאחר מימוש המשכון תהווה את הקנס והחילוט. במידה ויתרת הסכום תהיה פחותה מ-30,000 ₪ נאשם 1 ישלימה בתשלומים. באשר לנאשם 2 בהקשר של הקנס והחילוט ביקשה התובעת, כי ג'יפ נוסף שנתפס ובימ"ש נתן צו למכירתו, יהווה הבסיס לתשלומים בתנאי שהתמורה לא תפחת מ- 30,000 ₪. במידה והתמורה תפחת ישלים הנאשם 2 את היתרה עד לסכום זה בתשלומים. ב"כ נאשם 1 עמד בראשית טיעוניו על תיקון כתב האישום וטען, כי כתב האישום המקורי ייחס למרשו את התפקיד העיקרי בשרשרת העבריינית של עבירות הסמים והעבירה שיוחסה לו היתה עבירת ייבוא סם מסוכן. הוא הסביר, כי השוני בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן המייחס למרשו עבירת החזקת סם מסוכן, הוא משמעותי. לאור זאת, כך הסנגור, טענת התביעה לפיה מרשו היה היוזם של ייבוא הסם והניסיון להפיצו משוללת כל יסוד. עוד ביקש לדבוק בכתב האישום המתוקן מבחינה עובדתית וטען, כי נאשם 1 לא היה מעורב בייבוא הסם ובהתקשרות עם הבלדרים וניהולם. הסנגור ביקש לראות בעונש של 40 חודשי המאסר בפועל שנגזר על הבלדרים, כעונש מקסימלי שכן לדידו התביעה לא הוכיחה, כי נאשם 1 היה בגדר היד המכוונת בהפצת הסם. לטענתו, הבלדרים עבדו בשליחות מממנים אחרים שנהנים ממכירת הסם. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם פירט הסנגור כי המדובר בבחור בן 36, גרוש ואב לשלושה ילדים בני 7, 12 ו-14. אמו עזבה אותו בהיותו בן 3 חודשים והוא גדל אצל סבתו וסבו עד הגיעו לגיל 6 שאז סבו נפטר. משם הועבר לפנימייה עפ"י צו של בית משפט ובמהלך שהותו שם הוא נענש באופן פיסי וקשה, עד שבגיל 12 הוחזר למשמרות אביו. מאחר והדבר לא הסתייע הוא הועבר על ידי רשויות הרווחה לפנימייה, ולאחר מכן נפלט ממערכת החינוך, ואז החלה מעורבותו העבריינית עת עבד בעבודות מזדמנות. הסנגור פירט בטיעוניו גם את הטרגדיה המשפחתית שעבר הנאשם 1 בעטיה נרצח אחיו, השוטר לשעבר, במקסיקו לאחר שהסתבך בפעילות עבריינית קשה. הוא הדגיש את העובדה, כי למרות תלאותיו הצליח הנאשם 1 להקים משפחה נורמטיבית ולפרנסה. כמו כן עמד על הודייתו המהווה לקיחת אחריות וחרטה כנה, ועל החיסכון בזמן השיפוטי. בנוסף טען, כי בשל "הייחוס המשפחתי" של הנאשם הוא שוהה באגף הפרדה ארצי ונמנעות ממנו חופשות. גם הביקורים מוגבלים ולנוכח המצב הוא גם לא יהא זכאי לקבל הקלה בעונשו. בכלא הוא מתפקד באופן משביע רצון והוא תומך ומלווה את הסובבים אותו. הסנגור הפנה לפסיקה בה נגזרו עונשים פחותים מהעונש לו עותרת התביעה וביקש, כי העונש שיוטל על מרשו יהיה מתון כך שיתאפשר לו לחזור לחייו ולהשתקם. בסיום דבריו הוא ביקש בהקשר לקנס ולחילוט לגביו עותרת התביעה, להסתפק בסכום שיופקד בסופו של יום. ב"כ נאשם 2 הדגיש בראשית טיעוניו את השינויים המשמעותיים שבוצעו בכתב האישום במסגרת תיקונו. וכן הדגיש, בהקשר של הליך הגישור, כי גישת ההגנה לכל אורך הדרך היתה, שיש לסיים את התיק בהודייה של הנאשם 2 ולא להשחית את זמנו של בית המשפט. באשר לחלקו של מרשו בכתב האישום הוא הדגיש, כי לא היה לו קשר עם הבלדרים וחלקו היה פסיבי לחלוטין. באשר לנסיבותיו האישיות הוא ציין, כי הנאשם 2 בן 41 ועל אף העובדה שלחובתו הרשעות בתחום עבירות הסמים, משנת 2006, שאז שוחרר מהמאסר האחרון, הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד למחייתו, ומפרנס את משפחתו. הוא חי עם בת זוג ואב לשתי קטינות. בנותיו חוות קשיים רבים עקב מעצרו והוא מתייסר על כך עד מאוד. כמו כן טען, כי מרשו כבר עייף מחיי הפשע ויש ליתן לו תקווה לשיקום בעת גזירת עונשו. עוד הוא פירט, כי מצבה הכלכלי של משפחתו בכי רע ואשתו נושאת בעול הפרנסה. במעצרו הוא תומך בעצורים אחרים וכל כסף שהוא חוסך הוא מעביר למשפחתו. נסיבה אישית נוספת במסגרתה ביקש להתחשב במרשו, היא העובדה שאמו של הנאשם 2 חולה במחלה קשה. באשר לענישה ב"כ נאשם 2 עתר גם הוא, כי העונש שיושת על מרשו לא יעלה על העונש שנגזר על הבלדרים שהיו מעורבים בפרשה דנן. וכן ביקש , כי 24 חודשי המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד מרשו יופעלו בחופף לעונש המאסר שיוטל עליו בתיק דנן. באשר לקנס והחילוט הוא ביקש פרישת תשלומים שיחלו לאחר שישוחרר מהמאסר מאחר ואין מי שישלם את הקנס. בסיום טיעוניו הפנה הסנגור לפסיקה בעניינם של הבלדרים בפרשה זו ולפסיקה נוספת וטען, כי העונש הראוי בעיני ההגנה הוא עד שלוש שנות מאסר בפועל, כולל המאסר על תנאי בתוספת קנס וחילוט. נאשם 1 אמר שהוא עייף מהמצב בו הוא ומשפחתו מצויים וטען, כי בשל תנאי מעצרו המיוחדים נשללות ממנו זכויות בסיסיות. הוא אמר, כי מעוניין לשוב לחיים תקינים וכי לא יחזור על המעשים בעטיים הורשע. עוד אמר, כי רוב עברו הפלילי הוא מתקופת נערותו. בסיום דבריו ביקש שבית המשפט ירחם עליו ויתחשב במשפחתו. נאשם 2 הביע צער על שאירע ולקח אחריות למעשיו והבטיח , כי לא יחזור שנית למעמד בו הוא מצוי. שיקולי הענישה גם כאן עניין לנו בשניים שהחזיקו בכמות גדולה, יחסית, של כמעט 2 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, המחולקת ל- 173 אריזות קטנות לערך. מקור האריזות הקטנות האלה הוא בקיבותיהם של שני בלדרים, שכבר גזרתי את דינם, בגין יבוא הסם הזה כך, ל- 40 חודשי מאסר בפועל ולמאסר מותנה ב-ת"פ (מרכז) 41317-05-10 (פורסם באתר נבו ביום 22.12.2010). אגב כך נחשפה שם שיטת ייבוא סם, בכמות בולטת כזו, בתוך קיבותיהם של הבלדרים. לאחרונה, כבר אמרתי פעמים אחדות, גברה התופעה הזו של בולעני סם העושים שימוש בגופם להבאתו ארצה. לא רק המקרים תכפו, אלא גם כמויות הסם הלכו וגברו. נכון אמנם, כי שני הנאשמים נותנים את הדין בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ולא בעבירת הייבוא, אך גם כך עדיין עניין לנו בכמות בולטת של סם ובקשר עם אותם בלדרים, כמפורט בכתב האישום המתוקן, שבו הודו הנאשמים. על הצורך להחמיר בעבירות הסמים ובמיוחד כאשר המדובר בכמויות בולטות, עמדו בתי המשפט זה מכבר. ב-ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' קרדוסו, פד"י נ"א (3) 769, בעמ' 787, אמר כב' השופט, כתוארו דאז, מ. חשין, את אלה: "לעולם נזכור עבירת סמים מה היא, ומה הם ערכי-החברה שאנו נדרשים להגן עליהם מעבר מזה עומדים המערערים - הם ואחרים שכמותם - אנשים שעיניהם אל בצע-כסף, ומעבר מזה עומדים צרכני הסם, אנשים אומללים שגופם ונפשם מכורים לסם. אותם עלובים תלו עצמם בסם, ואנשים רעים כמערערים מנצלים תלות זו עד-תום לגריפת כסף-רע לכיסיהם. המערערים מוכרים סם-מוות למי שמכרו את גופם לסם, ועל עיסקאות-מכר אלו זוכים הם בתמורה כספית. למותר להזכיר את שרשרת העבירות הנדרשת מעיסקאות הסם: צרכנים שאין הפרוטה מצויה בכיסם פושטים על אחרים, שודדים אותם, פורצים לבתיהם, תוקפים אותם, והכל כדי להשיג מימון לרכישתו של הסם. המערערים אינם חבים, כמובן, מבחינה משפטית בעבירות שעוברים אחרים, אך לעת גזירת העונש נביא כל אלה במניין". ראה גם את שאמר כב' השופט חשין ב-ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי, פ"ד נח(2), 734 בעמ' 741. גם על מחזיקי הסמים שלא לשימוש עצמי, דיברה הפסיקה בלשון של החמרה. כב' השופט קדמי אמר ב-ע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל, תק-על 95(4) 176, את הדברים הבאים: "נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהענשים שיגזרו על ידי בית המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע. עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש-עצמי - קרי: למשולבים במערך ההפצה - מכווון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עברייניים בכוח משלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים..." ראה גם את שאמר, בהקשר זה של אלה הנותנים את ידם להפצתו של נגע הסמים,כב' השופט א.א. לוי, ב-ע"פ 7011/09 דולינגר נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(1) 9547. על רקע כל זה, נחוצה, אם כן, ענישה מרתיעה של מאסר בפועל משמעותי, על מנת שלא רק ניתוקם של הנאשמים האלה ממערך הפצת הסם, לזמן של ממש, יתקיים, אלא שגם ההרתעה תסכון, הרתעתם של אלה והרתעתם של אחרים. באי-כוח הנאשמים, שהיו ערים לנסיבות הכוללות המחמירות של ענייננו, ביקשו שלא להחמיר עימם מעבר לעונשים שנגזרו על שני הבלדרים המעורבים בפרשייה. וזה בעיקר, משום שלא הורשעו בעבירת הייבוא, אלא רק בהחזקת הסם. שקלתי בקשה זו ולא סברתי כי יש מקום להיעתר לה. על פי המפורט בכתב האישום, ובמיוחד בעניינו של הנאשם 1, הרי שהמדובר בבלדרים שהונחו על ידו, כולל במקום בו ישתכנו, על מנת שיוכל לקבל מהם את הסמים, במקום המפגש, שנדבר עם נאשם 2, לפגוש שם את אותם בלדרים. בנסיבות כאלה, ככלל, אי אפשר שעונשו של מי שעשה כך, יהא קל מזה של הבלדרים, העומדים בדרג נמוך יותר של מערך ההפצה. עם זאת, לכלל הזה גם חריגים, כפי שאקבע בהמשך. יחד עם זאת, אין בדעתי, בנסיבות הכוללות, לקבל את הצעת התביעה, הנראית בעיניי חמורה יתר על המידה הראויה בשים לב להוראת החוק שבה הורשעו שני הנאשמים, להודייתם בנסיבות של חסר מסוים, במיוחד בעניינו של נאשם 2, בראיות, ולקיחת האחריות אפילו בנסיבות כאלה. לנסיבות האישיות של הנאשמים, אפילו הן עגומות ובלתי שיגרתיות, אי אפשר לייחס אלא משקל מועט. במיוחד כך, כאשר לחובת כל אחד מן הנאשמים הרשעות קודמות לא-מעטות, כולל עבירות סמים, והם כבר נשאו גם בעונשי מאסר בפועל של ממש. ללקיחת האחריות, להודיה ולחרטה, משקל רב יותר, אותו לקחתי בחשבון, כפי שהזכרתי. הענישה על יסוד השיקולים הנזכרים אני גוזר את העונשים הבאים - על נאשם 1: 45 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 9.5.2010. 24 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירת סם מסוג פשע. קנס בסכום של 10,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. על נאשם 2: 36 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 7.5.2010. 24 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירת סם מסוג פשע. קנס בסכום של 10,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. כנגד הנאשם 2 תלוי ועומד מאסר מותנה בן 24 חודשים שנגזר עליו ביום 1.4.07 ב-ת"פ 2360/06 של בימ"ש השלום ברחובות והנאשם הפר את התנאי הכרוך בו בבצעו את העבירה בתיק זה. מכיוון שכך אני מורה על הפעלת המאסר המותנה. בשים לב לנסיבות לקולא, אני מורה כי מחצית מן המאסר המופעל תרוצה בחופף למאסר המוטל, כך שעל נאשם 2 לשאת בסך הכל בעונש מאסר בפועל בן 48 חודשים מיום מעצרו כנזכר. בעניינו של נאשם 1 הסכימו הצדדים כי הקנס והחילוט גם יחד יעמדו על 30,000 ₪. לצורך כך, יילקח בחשבון רכב של הנאשם שנתפס על ידי חברת הליסינג, שמימשה משכון עליו, לאחר שהנאשם לא עמד בחובותיו כלפיה. הרכב נמכר, אמנם, בסכום של 58,000 ₪, אך כפי שנמסר לי בכתובין, ההוצאות בגין הליך המכירה, כולל החוב לחברת הליסינג, עולות במעט על סכום זה ועומדות על 59,677 ₪. לפיכך, על הנאשם 1 לשלם את סכום הקנס שהטלתי עליו וכן סכום של 20,000 ₪ כחילוט. הנאשם ישלם את הסכום הכולל בשיעור 30,000 ₪ ב- 15 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.8.2011. גם בעניינו של נאשם 2 הסכימו הצדדים, כי הקנס והחילוט גם יחד יעמדו על 30,000 ₪. בהקשר לכך יילקח בחשבון רכב שנתפס מידי הנאשם וניתן צו של בית משפט למכירתו. הצדדים הסכימו כי מחיר המחירון של רכב זה, מס' רישוי 71-576-08, העומד על סך 22,500 ₪, ישמש למימון הקנס והחילוט. על כן אני זוקף סכום של 20,000 ₪, מתוך מחיר המחירון, כחילוט. היתרה בסכום של 2,500 ₪, תשמש למימון מקצת הקנס. מה שנותר להשלמת הקנס, סכום של 7,500 ₪, ישולם על ידי הנאשם ב- 7 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.8.2011. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום. החזקת סמיםסמים